ספירת העונג: אהבה בגינה הציבורית
[מאת: קרן דוד]
יכולתי, ולמען האמת גם מאוד רציתי, לכתוב על הופעה של Woven Hand בבית כנסת או בכותל, על הופעה של Tv On The Radio בסניף של מגה בעיר או Panda Bear בספארי, ועוד הופעות שתמיד חלמתי לראות. רציתי גם לכתוב על הופעה של Cat Power בבר מרופט באמצע הלילה, עם הופעת אורח של צ'ארלס בוקובסקי, עם עשן, עם סאונד ובמה, עם תאורה מוזרה והדרן ועוד הדרן… [הערת העורך: הרגישו חופשי לחטוף לקרן את הרעיונות המעולים האלה ולכתוב עליהם!]
אבל בעצם אני הכי חולמת לראות הופעה אחרת לגמרי – אני רוצה לראות הופעה באור יום, ברחוב, באמצע תל אביב, של Noah and The Whale.
לא בערב, לא בלילה, לא בזאפה ולא על חוף הים או על יאכטה. הופעת צהריים בגינה ציבורית או באמצע איזו שדרה.
תארו לכם את שדרות בן גוריון בשישי בצהריים למשל, או את גינת דובנוב – בלי במה ובלי תאורה. עם חשמל והגברה, כמובן, אבל בלי שום הפרדה מהרחוב, מהקהל, מחיי היום-יום. להקה עומדת על ספסל ציבורי. הופעה אינטימית – רק הם, אנחנו וכל שאר תל אביב מסביב.
עם אנשים שחלמו על ההופעה הזו מזמן, ואנשים שסתם מצטרפים מרחובות אחרים, עם אנשים שבאו במיוחד מעיר אחרת ואנשים שבמקרה היו עם שקיות של קניות שישי בדרך הביתה, או אספו את הילדים מהגן. עם הומלסים, ילדים, זקנים, חתולי רחוב ואנשים עם כלבים – כולם מתאספים מסביב לאט, מכירים את הפלא הזה הקרוי צ'ארלי פינק או לא שמעו עליו בכלל.
נוח והלווייתן במזרקה בכיכר רבין
The first days of spring, האלבום האחרון של Noah and The Whale, הוא לא רק עוד אלבום מופת לפרידות ומערכות יחסים – הוא יצירה שלמה, פועמת, מחזורית, עדינה כל כך. יצירה מלאת אמיתות פעוטות, לא חדשות בכלל, ושירים מפעפעים, שעושים ללב לרצות להתרחב עד הקצה ואז להתכרבל בחזרה בתוך עצמו.
בתוך כל אהבה מסתתרים מקופלים רגעים של צחוק ושל תשוקה, של שקט בהיר, של רוך והתמסרות, רגעים של אינטימיות וגילוי. ומתוך כל פרידה ניגרים החוצה לאט מאותם קפלים בדיוק רגעים של כעס וניכור, לילות של בדידות וגעגוע, ימים של שתיקה קשה וחרטה, ושבועות ארוכים של ייאוש.
"Broken hearts are a fickle thing and complicated too
I thought I believed in love but I've never seen it through
Oh I didn't marry the girl I loved
I saw my world cave in, felt like giving up
but I'll be laughing
Oh I'll be laughing
Oh I'll be laughing
oh again"
The First Days of Spring מביא איתו מנגינות של הכרה. רגעים של הבנה שהחיים והמוות, האהבה והפרידה כרוכים יחדיו ונובעים אלה מתוך אלה במחזוריות מופלאה ופשוטה – מקוממת לעיתים, אך אינסופית. הם מתקיימים יחדיו ובמקביל כל רגע ורגע, בכל מקום, אם נרצה או לא.
לכן זה ייתכן שהאביב מגיע בדיוק כשהאהבה קמלה ומתה, שהכל בחוץ פורח וגועש כשבחדרי חדרים של הלב משהו מתרחק ונפרד.
לכן זה אפשרי לומר שהכל נגמר ואין לך כלום יותר, שאתה יודע שתהיה בודד שוב אבל שאתה יודע שתצחק שוב, שהשמיים הכחולים באים ושזה לא יהיה קל – שאתה נושא בליבך אהבה של אורקסטרה שלמה.
אז ככה בדיוק הייתי רוצה לשמוע את כל האלבום הזה – בשלמותו, בהופעה אחת ברצף, באמצע תל אביב בצהריים. בלי הופעת חימום או מילות פתיחה, בלי קאברים ושירים מאלבום קודם, בלי הדרן ובלי הפסקה למחיאות כפיים, בלי הפסקה בכלל מתחילתו עד סופו.
וכשהכל ייגמר, אולי נפרוש כמה שמיכות ונוציא אוכל ושתייה שהבאנו איתנו. הלהקה תאכל איתנו ותשתה, ואז כשנסיים נאסוף את הדברים שלנו, הלהקה תאסוף את הציוד ותלך לדרכה, וכל אחד מאיתנו יחייך לרגע או יבכה לרגע, או שניהם ביחד, ואז נלך בחזרה הבייתה.
"I know I'll never be lonely,
I've got songs in my blood-
I'm carrying all the love of an orchestra,
gimme the love of an orchestra"
(זה תמיד נדמה שהרבה יותר קל לכתוב או לשיר על אהבה ופרידה מאשר לחיות אותן. וזה בדיוק כך…)
לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"
מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.
