[מאת: איה כורם]

"לך יש לב כבד מאוד
אני רואה את זה עכשיו
הרבה ניסו כבר להרים –
נשבר להם הגב"
מתוך “Lua”

יש לי תרגום לשיר הזה של ברייט אייז, קונור אוברסט, או איך שתרצו לקרוא לו. תרגום, שאם הוא ירשה לי (הוא קצת קשה בעניינים האלה, קונור), גם יכנס לאלבום השלישי שלי, כי כמעט את כל השירים שלו אני אוהבת, אבל השיר הזה גם שבר לי את הלב.

הופעת החלומות שלי היא של קונור אוברסט, אצלי בבית. מנגן על גיטרה האקוסטית שלי או על הפסנתר הלא כל כך מכוון (איתי מכיתה ג'). הוא ישיר לי את “Cape Canaveral” שרוע על הספה הכחולה ואת "No one would riot for less" ליד השולחן במרפסת. הוא יקדיש לי את “First day of my life” בישיבה מזרחית על המיטה.

אני יודעת שזה אגואיסטי, אבל רק אני אהיה שם כדי לראות את זה קורה, מהסיבה הפשוטה – קונור הוא רק שלי.

איזו בעלות אנחנו מרגישים על האומנים שאנחנו הכי אוהבים! וכל האנשים שישבו איתי בהופעה של לאונרד כהן באצטדיון רמת גן. וב-2005, כל מי שסיפר לי שגם לו יש את Soviet kitsch, וכל מי שגילה רק עכשיו טום ווייטס (!!), אני מצטערת, אבל אתם פשוט לא מבינים אותו\ה כמוני…

אני, בכל אופן, מצאתי את ברייט אייז רגע לפני שהתייאשתי סופית מלחפש.

(מקור: CC-by-nc-sa)

“I’m wide awake, it’s morning”, הגיע אלי בזמן, בדירה ההיא בנחלת בנימין ופקח את עיני. ככה הכרתי את מי, שלעניות דעתי, הוא המשורר של הדור הזה. את "Cassadaga” שמעתי בפעם הראשונה במכונית שכורה, בכבישים המתפתלים של אמאלפי. הייתה הרבה דרך, ככה שיכולתי להקשיב לו 3 פעמים רצוף. תקליט היחיד שלו "Conor Oberst" גרם לי להטיח את הראש בקיר כל כך הרבה פעמים. וחזק. כי אני בחיים לא אכתוב שירים כאלה. (עכשיו יש שקע בקיר).

שמעתי כמעט את כולם, את כל האלבומים, ותמיד אחר כך חשבתי הרבה. מעניין איך כל השירים שלו עצובים, אפילו אם הם שיר שמח, ולאן המילים שלו לוקחות אותי לטייל.

גיליתי שאנחנו באותו הגיל, אני וקונור, ושנינו נחגוג תיכף שלושים, אני בינואר והוא בפברואר.

(הוא הספיק להוציא איזה 15 אלבומים ואני רק 2 ועוד אחד בדרך…) חשבתי שלכבוד חגיגות יום ההולדת שלנו, אולי הוא יבוא לתל אביב להופיע אצלי בבית. אני אכין לו סלט עם הרבה בצל ואקח אותו לים וליפו.

אני אלמד אותו לקלל בעברית, הוא יראה לי את המהלך ההוא בגיטרה. אולי ניסע לצפון…

הוא ימשיך לכתוב שירים ואני בטח אפסיק.

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.

בואו נעצור שנייה.

הרבה הופעות, די-ג'ייז ואמנים משובחים מגיעים לארץ בשנים האחרונות, וחובבי המוזיקה (ובעיקר חובבי האינדי האמריקאי) בישראל חיים על ענן כבר בערך שנתיים (אני יודע שאני חי שם עוד מאז דבנדרה והטוויילייט סינגרז ב-2006). היו לנו כאן מארק רונסון וקלקסיקו, אוקרביל ריבר ופיית' נו מור, Low ו-MGMT – אבל חוץ ממעטים, בודדים מאוד (מאדהאני ואיגי פופ), לא היו לנו כאן אמנים שחשיבותם ההיסטורית משתווה לאיכותם המוזיקלית. ביום חמישי יגיע לכאן אמן כזה, להופעה אחת בתל אביב. קוראים לו Grandmaster flash.

ההיפ-הופ הוא המהפכה של הדור שלנו. ההורים שלנו קיבלו את הרוקנ'רול, שבא מפאתי ממפיס וכבש את כל העולם המערבי, ואנחנו קיבלנו את ההיפ-הופ, שבא מהפטיפונים והמיקרופונים מפאתי ברוקלין הברונקס וכבש בתורו את כל העולם המערבי. יש אנשים שעדיין לא קיבלו את המהפכה הזו. הם חירשים. הפופ המסחרי המצליח ביותר של העשור שלנו, וגם זה שקדם לו, מורכב כמעט כולו מהיפ-הופ או השפעות חזקות של היפ-הופ. פרקו כל להיט פופ פלסטיקי של בריטני או ג'סטין ותמצאו היפ-הופ. תשאלו ילדים בני 15 על אמריקה והם לא יגידו אלביס, הם לא יגידו קורט קוביין. הם יגידו 50 סנט.

שלושה אבות מייסדים היו להיפ-הופ: Kool Herc, אפריקה באמבאטה וגראנדמאסטר פלאש, שלהופעה היחידה שלו כאן ביום חמישי הזה תוכלו לזכות בכרטיסים. אחד נולד בג'מייקה, השני בברונקס, השלישי בברבאדוס. קיבוץ גלויות הוא מוטיב חוזר בהתפתחות של ההיפ-הופ, ושלושת האנשים האלה, שלא גדלים זה מזה בהרבה, נפגשו באותן המסיבות הראשונות שהצמיחו תנועה, ז'אנר ותרבות חדשה לגמרי. לראשון היה סאונד-סיסטם אימתנית, לשני היה ניצוץ של גאונות. לגראנדמאסטר פלאש הייתה סקרנות.

"הייתי מדען שחיפש משהו", הוא מספר בספר המעולה Can't stop won't stop, "חיטטתי במייבשי שיער, חיטטתי במכונות כביסה ומערכות סטריאו ורדיו, כל דבר שאפשר לחבר אל הקיר". ג'ף צ'אנג, מחבר הספר, ממשיך בפסקה שמתארת היטב את תחילתו של גאון:

"כמו נרקומנים בקריז שבזזו בניינים נטושים ושרופים כדי למצוא צינורות נחושת לשימוש בהתמכרות שלהם להירואין, ג'וזף סאדלר סרק מכוניות ישנות וחיפש מכשירי רדיו ורמקולים. הוא לקח אותם לחדר השינה שלו, כדי לנסות לגרום להם לשיר שוב. סאדלר לא הלך למסיבות של קול הרק או פיט DJ ג'ונס כדי להתמסטל, לשרוק לבחורות או להיראות. הוא עמד מאחור ושאף את הכל – הדי-ג'יי, הקהל, הציוד, המוזיקה. בחדר שלו, עם המברג, מלחים ביחד ברזל וסקרנות שלא יודעת שובע, הילד שעתיד להיקרא Grandmaster Flash הגה בפטיפון ובמיקסר, תהה על הצגתה של מסיבה, ניסה להבין איך להפוך יצירת ביטים ונענוע קהל למדע.

מה שהרק וג'ונס עשו היה לשחרר את המוזיקה שבתקליט ממגבלותיה הליניאריות והזמניות. אבל הרק, כך הרגיש פלאש, היה מרושל. הברייק הגיע, אבל אף פעם לא חזר על הביט כי הרק הניח את המחט ברישול. פלאש ראה את פיט DJ ג'ונס מאריך תקליטי דיסקו בצורה חלקה בכך שמיקסס שני עותקים של אותו התקליט, והבין שהוא יכול ליישם את הטכניקה הזו למוזיקה שהוא אהב באמת – הברייקס שהרק ניגן. פלאש רצה להרים פיסות של זמן מתועד ולהוציא אותן מרצף הזמן, למסגר מחדש את הברייק של שיר מסוים בלופ מושלם חדש".

ככה התחיל הפיתוח של כמה מהטכניקות שאפיינו את פלאש והפכו אחר כך לאבני היסוד של ההיפ-הופ: פאנצ'ים של חצוצרות על גבי ביט, לופים של ברייק חוזר שהפכו לבסיס של קטעי ראפ, ושיכלול הסראצ'ינג לרמת האמנות. כל זה היה ב-1975. שבע שנים לפני שהוציא את "The message", הסינגל ששינה את הכל.

בשנים האחרונות זוכה פלאש לעדנה. הוא אחת הדמויות בלהיט האחרון DJ Hero, גרסת ההיפ-הופ לגיטאר הירו, ודור חדש של חובבי היפ-הופ בכל העולם מגלה את החשיבות שלו לפיתוח התרבות שמקיפה אותם מכל עבר. אלינו הוא יגיע ביום חמישי הזה לתיקלוט באומן 17 בתל אביב. האם יש לו מה לחדש גם עכשיו, בגיל 51? סביר להניח שכמו גיטריסטים חדשניים, גם הוא הלך ושיכלל את הטכניקה עם הזמן במקום להיעלם לתהום הנשייה. יש רק דרך אחת לברר: לבוא.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם על שיר ההיפ-הופ האהוב עליכם – אפשר גם בעברית). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי בבוקר!

גראנדמאסטר פלאש, אתר בית | כל הפרטים על ההופעה | עמוד אירוע בפייסבוק

[מאת: נעה זד]

כריסטו הוא דמות אגדית בבקעת הירדן, וכמו כל אגדה, גם הפרטים לגבי כריסטו משתנים מאחד לשני.

כריסטו, כך הם סיפרו לי, הוא נזיר יווני שהגיע במשימה צליינית שקיבל במיוחד מהאפיפיור, להתמקם בקאסר אל יאהוד – אתה הטבילה בו יוחנן המטביל חפף את הראש לישו. אף אחד לא בטוח מתי כריסטו הגיע לבקעה אבל ישנם דיווחים על דמותו עוד משנות החמישים. הוא מטייל מדי פעם בלילות במטעי תמרים של הישובים ליד, מזמזם לעצמו מזמורי תפילה ותוך כדי כך מקפיץ גם את כיתת הכוננות של היישוב, ואיתה את הכוחות הצבאיים עד לקבלת "חזל"ש – כריסטו".

באחד הימים ישבתי לי עם אחד הקב"טים (בן 70). הוא סיפר לי שפעם, היה יום מיוחד בכנסיית יוחנן המטביל. הגיע לשם זמר אמריקני על מנת להיטבל. כריסטו, שלא הכיר את הזמר, לא התרגש מהמעמד וסרב לצאת. והזמר לקח גיטרה וניגן ממיטב שירו. "מה שהיה להנאתם של כל הסובבים, שכן היה מדובר בלא אחר מג'וני קאש!" המשיך לספר הקב"ט.

מעולם לא פגשתי את כריסטו כדי לשאול אם הסיפור על ג'וני קאש נכון, אבל כשאני חושבת על הופעת החלומות – אז ג'וני קאש, בקאסר אל יהוד, בשעת זריחה כשהשמיים עוד סגולים כחולים, ומשני צידי הנהר קהל צעירים יושב בשקט ומקשיב למיטב השירים מההקלטות של האמריקן, כשהשיא מגיע בשיר "Hurt", ואפילו ישו עולה מהירדן ומתדפק על דלתו של כריסטו ואומר "אחי, הוא ממש טוב, בוא החוצה".

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.

[מאת: עידו (איש קריות) כהן – בלוג | טוויטר]

הרוח מצליפה בפניי בעוד אני מגביר מהירות, הכבישים חלקים מגשם שירד יום קודם. הדרך מלונדון לדובר היא ארוכה, אך מאוד מרגשת אם עושים אותה על אופנוע. הג'ינג'ית שלי אוחזת בי בחוזקה מאחורה בעוד אנו מתקדמים לישורת האחרונה. אפשר לשמוע רעמים ברקע.

ואז זה נגלה האופק, על צוקי דובר הלבנים, נחיל של אנשים, פרוע, לא מתפשר, זורם בעוצמה כמו הגלים שמכים בצוקים עצמם. שממה פרועה של בני נוער, חסרי רצון לגדול, חדורי מוטיבציה להשתולל. מתנפצים לצליל הביט העולה והיורד של הסינתיסייזר… ואז התופים של קית' מון מתחילים להדהד.

אני מחנה את האופנוע ואוחז ביד שלה, אנחנו רצים ביחד ומתערבבים בקהל, מדלגים בין השלוליות הענקיות. גם רוג'ר דאלטרי דוהר קדימה, עולה על אחד המגברים בקדמת הבמה, שולח ידו לקהל. אני והיא נעמדים על בליטת בטון מקומית. מאחור עולה עשן מכמה מדורות מקומיות, מעל האוקיינוס ענני גשם מתקדמים.

טאוסנד מבקש "Don't Cry, Don't Raise Your Eye", היא חופנת את ראשה בתוך המעיל שלי, נותנת לעצמה לטבוע עמוק בתוך החזה, ידייה נמתחות על הגב שלי, אני לוחש לה באוזן "It's Only Teenage Wasteland".

קית' "אוכל" את התופים על הבמה, טאונסנד משליך את הגיטרה אל על, כל הידיים באוויר בעוד שדאלטרי מזנק אל הקהל. היא מנשקת אותי, אני מעביר ידי בשיערה, על הבמה – מון עובר לנגן על הוויולה, אנחנו הופכים לחלק מהקהל, חלק מהגאות האנושית החמימה. האורגזמה של דובר.

טיפות גשם מתחילות לרדת, שוטפות את הקהל, הרוח מהים מכה בנו. היא מחזקת את אחיזתה בי, והפסנתר מתחיל לנגן. היא מרימה מבט אל ער הבמה, שנינו מסתכלים על דאלטרי, כנביא מתולתל, אשר נושא את נאומו לקהל – "Only Love Can Make It Rain" הוא שר, אני מרים ראשי ועוצם את העיניים, הגשם מלטף אותי ואת כולם. הג'ינג'ית עושה כמוני, מרימה מבט אל השמים. ידינו משולבות. דאלטרי שואג! חוצה את ים סוף ואת תעלת למאנז' גם יחד.עומד איתן על קצה הבמה והרעמים מלווים אותו, אין מה לעשות, אלוהים מעריץ אף הוא את "The Who".

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.

"איזו מסקנה אפשר להסיק מהצפיפות הזו (שמונה מתוך עשרה ב-10 אלבומי העשור של פיצ'פורק) של 'אלבומים גדולים' שיצאו בשלוש השנים הראשונות של העשור? אפשר לפרש זאת בשתי דרכים: ראשית, איכות המוזיקה התדרדרה ככל שנמשך העשור, או שנית, הקושי הלך וגדל להגיע לקונצנזוס סביב להקות או אלבומים חשובים" – סיימון ריינולדס מהגרדיאן מסביר משהו שגם אני מנסה להסביר כמה שנים, לגבי התחושה שהעשור האחרון היה מפוזר מדי, מוזיקלית. זה לא שהוא היה מפוזר יותר או פחות, אלא שכלי הסינון (עיתונים, מבקרים ומדדי מכירות) נהיו פחות מכריעים. הסמכות הביקורתית התערערה, וזה נהדר.

(מקור: CC-by-nc-sa)

מלא דברים קורים כאן בעונג השבוע, אז למקרה שפספסתם, סיכום הפרקים הקודמים:
אלבומי השנה: אם עדיין לא שלחתם לי את רשימת אלבומי השנה שלכם, זה הזמן להשוויץ בטעמכם הטוב!
ספירת העונג: ספירת העונג חזרה! בואו לכתוב פוסט אורח על הופעת הפנטזיה הפרועה שלכם, וזכו בפרסים כייפיים!
טום ווייטס בעברית: עזרו לי לבחור שם לאוסף שאני מפיק!
סימני קריאה! עזרו לי להיגמל מהם!

1. דבר מצחיק קרה לי היום. שמעתי את "We tigers" של אנימל קולקטיב, במטרה מוצהרת לכתוב עליו כשיר הפתיחה של העונג, וחשבתי לי על ראייה היסטורית. כל סיכומי העשור האחרונים גררו אותי למחשבות כאלה, איך נראית המוזיקה שאנחנו שומעים כשמביטים עליה ממרחק ההיסטוריה. לרוב אנחנו חושבים איך תיראה בעוד 15 שנה המוזיקה שאנחנו שומעים עכשיו, או איך נראית לנו עכשיו המוזיקה ששמענו באייטיז. אבל אני חשבתי הפוך. חשבתי: לו אנשים משנות השמונים, השבעים או הארבעים היו שומעים את אנימל קולקטיב, זה היה נשמע להם כמו מדע בדיוני, כמו מוזיקה מהעתיד החללי, הרחוק והבלתי נודע. כשהייתי נער צעיר ודמיינתי לעצמי את המוזיקה שאשמע ב-2009, חשבתי שהמלודיה וההרמוניה יתפרקו ויהפכו להיות רפטטיביים, והקצב יהיה הדבר הקבוע היחיד. זו לא הייתה מחשבה תלושה, זה כבר התחיל להיות מיינסטרים בכל מה שהיה קשור אז למסיבות: היפ-הופ והאוס, למשל. גם הקצב נשבר מאז. חשבתי את זה והתחיל השיר הבא באלבום ואז קרה דבר מצחיק: הכבל שמחבר את הכונן הנייד שלי למחשב התנתק בטעות, וכשדבר כזה קורה, הווינאמפ שלי מגיב בחזרה אינסופית על אותה שנייה של מוזיקה שהוא כרגע השמיע. ובמשך שתי דקות, בכלל לא שמתי לב שזה קרה. אנחנו חיים בעתיד. [מפ3]



2. אמאדו ומרים, צמד מוזיקאים מוערך לאללה ממאלי אשר באפריקה אשר בכדור הארץ, יגיעו לשתי הופעות בישראל בפברואר. עוד לא נדלקתי עליהם, אבל כן נדלקתי על יוצאי מאלי אחרים, עלי פארקה טור ובנו המוכשר לא פחות, אז מי יודע? אולי גם אני אגיע לזאפה. [עברית]
3. בלוג מוזיקה חדש בעברית: Geffen and Zoe play things. הפגינו שכנות טובה, קפצו לבקר ולהקשיב. שוגייז, רוקבילי, אייטיז ומה לא. [עברית]
4. כמדי חודש – יהוא ירון יופיע באוזןבר ביום רביעי הזה, ויארח הפעם את זאב טנא. מיותר לציין שאני ממליץ בחום ומאוהב קשות בשירים שלו. רוצים כרטיס אחד בחינם? שלחו מייל עם הכותרת "יהוא ירון", ואולי תעלו בגורל. [מייל] הזוכה קיבל הודעה במייל!



5. [תודה ליאיריונה] קטע גדול: לפני שמת, העביר המוזיקאי וכותב השירים האדיר טאונס ואן זאנדט חבילה מלאה בשירים לא מולחנים שלו, לאיזה זמר אלמוני שפגש במקרה. ב-1997 מת זאנדט (למעשה מבטאים את זה זאנט), ואלמנתו ביקשה בחזרה את השירים האבודים כדי להציע אותם לזמרים מפורסמים כמו וילי נלסון. כשזה לא צלח, חזרו השירים לאותו זמר אלמוני, דיוויד ברוזה שמו, שעכשיו הלחין והקליט אותם ויוציא דיסק שלם המורכב מהם. נפתלות דרכי ההיסטוריה. [אנגלית]


זה אני, ג'ייסון! הרחיקו אותי מהחנוכייה שלכם. (CC-by-nc-sa)

6. מי שאחראי לאחד מאלבומי השנה שלי, ג'ייסון לייטל (כן, מסתבר שאומרים לייטל ולא ליטל כפי שחשבתי – סליחה מר לייטל!), אוהב את חג המולד ונותן למאזיניו מתנה חמודה וכייפית לכבוד החג: 7 קטעי פסנתר מאולתרים להורדה חינמית בבנדקאמפ (בקבצים באיכות מפנקת), יחד עם מכתב אישי קטן שמבשר על אלבום שני שבדרך. כיף חיים! [בנדקאמפ, שלל פורמטים]
7. הבלוגר "פלצן מתנשא" (איזה שם מעולה לבלוגר!) מציב טענה קשה מול ביקורת המוזיקה בארץ ובכלל: רוב מבקרי המוזיקה, הוא טוען וכנראה בצדק, לא יכולים לנתח מוזיקלית את היצירות שהם מבקרים, ולכן נתלים בתירוצים "מטאפיזיים" כמו חשיבות, טרנדיות, רגש וכן הלאה. בימינו, כאשר ביקורת המוזיקה מאבדת את תפקידה כשומרת סף, זו הזדמנות פז עבורה להתחיל לנתח את המוזיקה ולהסביר מדוע שיר מסוים מצליח או מוצלח, ושיר אחר לא. הטענות שהוא מעלה מעניינות מאוד, גם אם אני לא מסכים עם כולן, והדיון שהתפתח בתגובות מצוין. [עברית]
8. האם אי פעם נאמין שלנינט יש טעם מעולה במוזיקה ובהופעות, או שדימוי המריונטה הנולדת ימשיך לרדוף אותה לעד? [עברית]
9. קומיקס שבועי חדש של ליז פרינס באתר הפאנק-רוק If you make it, ובפרק הראשון היא מתוודה להרגל מגונה שיש גם לי: היא נוקשת בשיניה לקצב המוזיקה שהיא שומעת (או במקרה שלי: גם לקצב המוזיקה שמתנגנת לי בראש כשאני בכלל לא שומע מוזיקה). [אנגלית]
10. [תודה למתן] הנה בעיה שאמנים עצמאיים בארץ נתקלים בה הרבה: השקענו ועשינו חזרות, טרחנו לנסוע עד לחיפה או באר שבע או ירושלים או סתם לאוזןבר, ובאו 8 אנשים. איזה חרא. מה, עכשיו להופיע? להשקיע, לא להשקיע? להמשיך? התשובה פשוטה מאוד: תנו את ההופעה של החיים שלכם. דווקא הופעות דלות באנשים הן הזדמנות מעולה להפוך את האירוע לכזה שיכול לשנות את חיי הלהקה שלך, להגדיל את הקהל שלה ולפתוח הזדמנויות. 6 טיפים לניצול הופעה די ריקה כדי להפוך אותה למקפצה עבור הלהקה. [אנגלית]
11. יום עצוב, חברים, הסדרה של Flight of the Conchords בוטלה. [אנגלית]
12. [תודה ליאיריונה] Soulsavers, שאת האלבום האחרון שלה אוהבים כאן לא מעט (כך מסתמן מהצבעותיכם לאלבומי השנה), חולקים כמה מהשירים האהובים עליהם במיקסטייפ קטן. [אנגלית, זיפ, מפ3]

קרא/י את המשך הפוסט