18 בדצמבר 2009
עונג שבת: מה עם הלהיט?
"בשוליים פועלות מאות להקות שחלקן מעודכנות מאוד בחידושים האחרונים בניו יורק ובלונדון, אבל המיינסטרים של המוסיקה הישראלית איבד כל קשר עם העולם" – המוזיקה הישראלית בעשור האחרון התאפיינה בשני תהליכים נוראיים: התנתקות, והיעדר דיאלוג. לא מדובר בפוליטיקה, אלא ביחס למוזיקה משאר העולם. בן שלו מנתח את הטעויות של העשור המוזיקלי האחרון בישראל
בימינו, הרוב הגדול של סקרני המוזיקה, כמוני וכמוך, נוטים להעדיף זמר שכותב את השירים שלו בעצמו ולא שר שירים שכתבו אחרים. זו עמדה שאפשר להבין, אבל היא גם מצחיקה, לאור העובדה שרבים מגיבורי העבר שלנו – מבוב דילן ואלביס ועד ג'יימס בראון והביטלס – שרו לא מעט שירים של אחרים, חלקם שרו רק שירים של אחרים. גדלנו על תרבות מוזיקלית שבזה לקאברים כנחותים, ולא ברור למה. מבצע מוכשר, מלא כריזמה או רגש או תשוקה או עידון יכול לעשות פלאים בשיר שאצל מישהו אחר הוא רק טוב, או נחמד, או בעל פוטנציאל. רבות הדוגמאות. השבוע צפיתי בסרט התיעודי על ההופעה האגדית של ג'וני קאש בכלא פולסום [ראו בהמשך העונג]. כמעט 40 שנה לפני שלקח את "Hurt" של טרנט רזנור והפך אותו לשיר קאשי לגמרי, לקח קאש שיר כלא חצי הומוריסטי שכתב של סילברסטיין, רב האמן המופלא שכתב גם את "העץ הנדיב" אבל אחראי לכמה אוצרות תרבות נפלאים (בין היתר הוא משורר, זמר, מאייר ומלחין, וכמו הרבה אנשים מצחיקים, סבל טרגדיות לא מעטות במהלך חייו), "25minutes to go", ספירה לאחור של אסיר שנידון למוות, ושר אותו במקום הכי לא פוליטיקלי קורקט: בכלא. הקריאות, הצחוק, שריקות הבוז והעידוד שמשמיעים האסירים בשורות מסוימות, והזעקות הצרודות שקאש מזנק אליהן בשורות אחרות, הופכים את הביצוע הזה למצמרר ומדהים בו זמנית. מצאתי רק קובץ מונו באיכות די מעפנה של השיר הזה, אם יש לכם אחד טוב יותר, תנו בתגובות (או במייל). [מפ3]- מה משמח יותר מאנשים חכמים שעושים את הבחירה החכמה? ג'ון פרושיאנטה מודיע רשמית: עזבתי את הרד הוט צ'ילי פפרז. ואמרו אמן. [אנגלית]
- השנה שלנו הייתה משופעת בהופעות שוות יותר ושוות פחות מחו"ל, אבל מה הייתה ההופעה הכי טובה? קפצו לבחור את הופעת השנה שלכם בסקר שלנו כאן בעונג שבת, ואולי תזכו בכרטיסים להופעות הבאות. [עברית]
- הזדמנות אחרונה להצביע לאלבומי השנה שלכם, רגע לפני שאני סוגר את ההצבעה הזו סופית (ביום שני הקרוב). [עברית]
- דירהוף!!! דירהוף היו כאן, לערב אחד קצר מדי של קפיצות וחיוכים. לא עזרו אפילו חבורת האידיוטים שבאו שיכורים רק כדי לצעוק שטויות בין השירים ולקפוץ על אנשים גם בשירים השקטים – ההופעה הזו הייתה נהדרת. קצרה, מהירה, חדה ומאוד, מאוד דירהופית. כולל ריקודים עקומים, התפרצויות אפילפטיות על התופים (אני אוהב אותך גרג סונייר!!!), שלטים מצוירים בקהל וחולצות מגניבות על הבמה. הגעתי חולה, וכנראה יצאתי אפילו יותר חולה אבל דמט, זה היה שווה את זה. אריאל קריל בוואלה (עוד דירהוף בוואלה: גרג על 10 האלבומים ששינו את חייו, סאטומי מתראיינת), עמרי רוזן נהנה לאללה בנענע, עבדכם הנאמן בוויינט (עוד דירהוף בוויינט: גרג בחר גם את שירי הלהקה האהובים עליו). התמונות הכי טובות מההופעה, כרגיל, הן אצל אסף אנטמן. [עברית]
- ומסתבר שההופעה של דירהוף שודרה בשידור חי ב-88FM. האם מישהו ידע מראש והקליט? שתפו שתפו! [הכדור אצלכם]
- עוד שנייה גם גוגול בורדלו כאן, במוצ"ש בהאנגר 11 וביום ראשון בערב בבארבי (שם אהיה גם אני), ורוי רגב מראיין את הקשר הישראלי המשני שלהם – לא הגיטריסט אורן קפלן אלא הצלמת דנה יבין, המתעדת הרשמית של הלהקה שמצלמת אותם מסביב לעולם. [עברית]
פחות מחודש לפני סוף דצמבר, וזה סוף סוף קרה: נמאס לי רשמית מסיכומי העשור. בעצם, למה לסכם עשור? אני מבין את הצורך האנושי לדרג, אבל עשור זו באמת קצת הגזמה. בטווח זמן כל כך ארוך, שכולל מספר כה עצום של יצירות, אי אפשר באמת לדרג או לקבוע מה חשוב, מה משמעותי (האם אפשר בכלל גם בטווחים קצרים יותר? זו כבר שאלה גדולה יותר). ומה זה עוזר לי כמאזין לדעת שיונתן גרוסמן מ-106FM בחר באלבומים האלה בזמן שמיכל דוקרסקי מ-88FM בחרה באלבומים האלה? שיהיה ברור, גם גרוסמן וגם דוקרסקי הם עורכים ושדרנים שאני אוהב ושטעמם מעניין אותי, אבל בהצפה הנוכחית, כבר אין לזה משמעות. חלאס. בואו נגמור כבר עם העשור הזה וזהו. [עברית וכאלה]- סיכומי שנה, לעומת העשור, אני אוהב מאוד – ולו רק בזכות האפשרות שהם פותחים לך למצוא אוצרות שפספסת. פיצ'פורק, בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, היא הסמכות העליונה כרגע לביקורת מוזיקה אלטרנטיבית, וככזו, סיכום השנה שלה מושך הרבה תשומת לב וסקרנות. את מאה השירים של 2009 אפשר כבר לקרוא ולשמוע (המקום הראשון צפוי להחריד אצל פיצ'פורק, וקשה לי לומר שאני מסכים עם רוב הבחירות לעשירייה הראשונה), וחמישים אלבומי השנה מטפטפים להם לאיטם. [אנגלית]
גרג סונייר פוגש לראשונה ארנב ישראלי. [תצלום: אסף אנטמן, ברשיון CC-by-nc-sa]
מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו ל
