בשלב הזה, השנה המאתיים לספירתי שאני מפרסם פה את שירי השנה שלי, הסיסמה שלי כבר נשמעת לעצמי שחוקה: אם השנה הזו לא הייתה שנה מדהימה בעיניכם/ן בעושר האדיר של מוזיקה מפעימה, נשגבת, מעוררת, מלמדת, יפהפיה, חדשנית או מרגשת שיצא בה – סימן שלא האזנתם/ן מספיק. אני אומר את זה מדי שנה. מדי שנה אני מאזין לכמות די גדולה של מוזיקה, ומדי שנה אני מסתכל אחורה בסופה ולא מאמין. מה, כל העושר, היופי, המגוון הזה, כל יצירות המופת הקטנות והגדולות, כל זה יצא… רק השנה? וואו.

השנה שלטו בהאזנה שלי שני כוחות מנוגדים. מחד, זו הייתה השנה הראשונה בחיי שהייתי אבא לכל אורכה (לב נולד בקיץ שעבר). מי שיש לו/ה ילדים יודע/ת שלפחות בשנים הראשונות, הרבה דברים שדרשו זמן פנוי והיו מובנים מאליהם הופכים למותרות. במילים אחרות, זה היה פשוט בלתי אפשרי להאזין לכל כך הרבה מוזיקה בכל כך הרבה שעות ביממה כמו שהתרגלתי בכל חיי הבוגרים, שלא לדבר על למצוא זמן לחפש, להיפתח, להתנסות, לצאת להרפתקאות מוזיקליות שלפעמים מניבות אוצרות ולפעמים, רוב הפעמים, לא.

מצד שני, זו השנה הראשונה בחיי שבה שידרתי תכנית שבועית בתחנת רדיו ארצית, מדי ראשון בערב בגלגלצ. כבר היו לי שעתיים בשבוע בעבר ברדיו הקצה (ואז פעם בשבועיים, כי לפעמים היה לי קשה מאוד לתחזק תכנית שבועית), אבל הפרופיל הגבוה יותר של גלגלצ והחזרה לתכנית שבועית הכריחו אותי לצאת מדי שבוע להרפתקאות וחיפושים, גם כשבאמת לא היה לי שום זמן פנוי. איכשהו, שני הכוחות המנוגדים האלה איזנו זה את זה, ומצאתי את עצמי בסוף השנה קורס תחת עומס כמות המוזיקה שאהבתי השנה (איך בוחרים רק מאה?!) ועדיין חש פומו מטורף על כל המוזיקה היפהפיה שאני רואה בסיכומי שנה סביבי ולא הספקתי לשמוע מספיק, או בכלל.

כדי להירגע, הזכרתי לעצמי את מה שאני רוצה להזכיר לכל מי שמרגיש/ה אולי שהרגלי ההאזנה שלו/ה השנה, או בכלל, לא עומדים בציפיות של עצמו/ה. סיכום שנה שלי הוא בסוף לא השתקפות של המוזיקה שיצאה השנה, אלא של החיים שלי השנה. זה יותר יומן אישי מכל דבר אחר. מאה השירים שלפניכם הם חד משמעית לא מאה השירים הכי יפים שיצאו לאור ב־2022. הם בסך הכל השירים שהכי אהבתי השנה, מתוך מה ששמעתי. ושמעתי מה ששמעתי, הספקתי מה שהספקתי, כי כך נראו החיים שלי השנה, ואין מה להרגיש חרטה לגבי זה או להצטער. זה כמו מזג אוויר, אלה התנאים, ובתוכם אנחנו יכולים לעשות מה שאפשר לעשות, ואנחנו לא יכולים מה שאנחנו לא יכולים. הכל ממש בסדר.

בסדר? מה בסדר, בכל הנוגע למוזיקה, הכל מצוין בצורה שקשה להכיל בכלל. שמעתי השנה המוני שירים. בתכנית שלי שידרתי קצת יותר מאלף שירים השנה. מתוכם ניסיתי לצמצם את הרשימה הזו ל־100 שהכי נכנסו לי ללב, וזה לא היה קל, כי היו המון. ניסיתי גם לתת מקום לכמה שיותר אמניות ואמנים, ורק מהאלבומים שהכי הכי עשו לי את השנה הכנסתי יותר משיר אחד.

ועוד משהו: השנה, בניגוד לשנים קודמות, לא כתבתי פה על כל שיר. כאמור, הפנאי הצמטצם בהרבה השנה, וגיליתי שביחס לכמות הא.נשים ששומעים/ות את פלייליסט 100 שירי השנה, מספר הקוראים/ות של הרשימה הזו, שעל כתיבתה אני עמל שבועות, קטן בהרבה. ובסוף אנחנו פה בשביל המוזיקה.

אז לפניכם/ן 100 שירי השנה שלי. מיד אחרי הלינקים להאזנה, יש עוד כמה לינקים לסיכומי שנה אחרים, שלי ולא שלי, שחשבתי שתאהבו וגם רציתי לפרסם בלי להעלות עונג שבת מלא.

שתהיה שנה הרבה יותר טובה ממה שאנחנו מעיזים/ות לייחל לה.

…והנה גם הרשימה ב-Tidal, למי שחוגג/ת.

עוד פלייליסטים שלי עם המיטב של 2022 (כולם בספוטיפיי)

בוקר טוב עולם: 70 שירים מופלאים מרחבי העולם שאיננו בהכרח אמריקה־אנגליה־ישראל. צפו לצלילים יפהפיים ומלהיבים מדרום אמריקה, אפריקה, אסיה, דרום איטליה, פורטוגל, יוון, ג׳מייקה, טורקיה, מקסיקו, וגם הלבנט.

כל יום הוא שבת: המהדורה השנתית של השירים הכי מרגיעים, עדינים, רכים ובעיקר יפים בצורה בלתי רגילה, שפניתי אליהם השנה בכל פעם שרציתי להוריד הילוך או חמישה. מתאים במיוחד לשבת בבוקר, שישי אחר הצהריים, או כל רגע שבו צריך רווחה וצ׳יל. כל זה נכנס גם למגה פלייליסט שבת אינסופית.

2022 לא מצליחה לישון: עוד מהדורה שנתית של פלייליסט שהפך כבר למסורת. השירים הכי יפים מהשנה האחרונה למי שערה בלילה מכל סיבה שאינה מסיבה: שירים לחשוב איתם בחושך, להיכנס איתם ועם עוד מישהו/י למיטה, לחלום, להרהר ולשקוע עמוק.

ג׳ז לא מפחיד אותי: פלייליסט שלשמחתי העצומה אני מקבל עליו הודעות פרטיות מהרגע שפרסמתי אותו ועד עכשיו. מעל 100 שירים מדהימים מ־2022 שכולם נגועים בצורה כזו או אחרת במסורת העשירה והמשוקצת שלא בצדק, ג׳אאאאאז. יש פה שירים שהושפעו מג׳ז באיך שהביט שלהם בנוי, או בסולו חצוצרה, או במבנה המפורק והפתוח של השיר – יש פה היפ הופ ואלקטרוני ופ׳אנק ואינדי רוק, האוס ודברים שאין להם שמות. פלייליסט שמחכה בחיוך ממזרי לכל מי שחושבת שהיא שונאת ג׳ז.

ההיפ הופ האהוב עליי של 2022: היפ הופ הוא כבר מזמן לא רק בום־באפ וקצת ראפ, והוא מזמן לא מוגבל לגזע, מגדר או מדינה יחידים. היפ הופ הוא תנועה אסתטית בינלאומית עצומה שמקיפה בתוכה מחאה, צחוקים, שירה צרופה, סול, אלקטרוני, פופ, גרוב, אמריקאיות, ישראלים, סיניות, אנגלים, זמביות, ג׳זיסטים, אמני האוס, מה לא! הפלייליסט הזה מנסה להקיף ב-100+ שירים את העושר העצום ששמעתי השנה ונכנס תחת הכותרת הגדולה מדי ״היפ הופ״.

מי שאוהב/ת את סיכומי השנה שלו/ה עם דיבורים, הנה כל תכניות סיכום השנה שלי בגלגלצ עד כה (יש עוד שתיים – היום בערב מסיבת סוף השנה, שלוש שעות במיקס מתמשך {מינוס החדשות} עם השירים הכי מרימים של 2022. תום שדמי בחר וממקסס את השעתיים הראשונות, אני את האחרונה):

סיכום א׳: ג׳ז לא מפחיד אותי

סיכום ב׳: היפ הופ וארנ׳בי

סיכום ג׳: שירי השנה, חלק ראשון

סיכום ד׳: שירי השנה, חלק שני

סיכום ה׳: מסיבת סוף השנה [עם תום שדמי] – תשודר ב-25.12

סיכום ו׳: השירים הכי צ׳יל של 2022 – תשודר ב-1.1.2023

ואם זה לא מספיק לנו, הנה עוד כמה ענייני סוף שנה שעלו בשבועיים האחרונים ולא כדאי לפספס (אני יודע, אני יודע – כל כך הרבה להספיק! זה בסדר, יש לנו שנה שלמה).

מסיבת סוף השנה בבי־בי־סי! 2manydjs קפצו לתת Essential mix טרי טרי טרי שמכיל לא פחות מ־100 שירים ב־120 דקות (לא כל השירים מהשנה). ומאזיני התחנה בחרו ב-Essential mix של Four Tet למיקס השנה שלהם, אז הוא העלה את כולו לסאונדקלאוד שלו להאזנה חוזרת. [אנגלית, סטרים]

אלבומי השנה וגם שירי השנה וגם הסטים של השנה של Resident Advisor, סמכות עילאית בכל הנוגע למוזיקת קלאב. [אנגלית]

NPR בחרו את 50 אלבומי השנה שלהם. כתמיד, מדובר ברשימה הכי מגוונת ורחבה מוזיקלית מכל הרשימות, וזה תמיד תענוג גדול. [אנגלית]

EP תמיד היה פורמט המוזיקה האהוב עליי, ובסטריאוגם בוחרים את האי־פיז הכי טובים של 2022. [אנגלית]

המגזין השכן קולומבוס בוחר את אלבומי ושירי השנה שלו. אני מת על הסיכום הזה, מדי שנה הכותבות והכותבים של קולומבוס מאירים אלבומים ושירים שפספסתי לגמרי, או שמעתי לרגע אבל לא התעמקתי בהם, ודרך האוזניים שלהם אני הרבה פעמים מתאהב מחדש, או לראשונה. [עברית]

האירוע המוזיקלי/לא־מוזיקלי הגדול והמדובר של השנה היה כנראה נפילתו של קנייה ווסט. למי שצריך/ה תקציר האירועים הקודמים, הפודקאסט המואזן ביותר בישראל, אחד ביום, הקדיש פרק שלם לאחרונה לעלייתו ונפילתו של ווסט, עם האורח הידען מתן שרון. [סטרים, עברית. זה לינק לספוטיפיי אבל יש בכל הפלטפורמות]

מצחיק תמיד: מה האלבום האהוב עליך של 2022 אומר עליך? [אנגלית]

Pitchfork פירסמו כמה וכמה סיכומים ותת־סיכומים, אבל העיקריים הם כמובן 100 שירי השנה ו־50 אלבומי השנה. [אנגלית]

❤️❤️❤️ אם נהנית ב־2022 מעונג שבת, ו/או מהתכנית בגלגלצ, ו/או מהפלייליסטים בספוטיפיי, אפשר לתמוך בפעילות שלי ושל העונג דרך פטריאון. אין פרסים ומתנות, אבל זה מרגיש ממש נעים וטוב בלב לתמוך ביצירה שעושה לך טוב!

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

משהו קרה לי בשנה־שנתיים האחרונות. אוקיי, די הרבה דברים קרו לי בשנה שנתיים האחרונות, אבל שני דברים מרכזיים הם שהייתה מגיפה עולמית שבודדה אותי, אותנו, אותך, לתקופה כזו או אחרת תלוי מי את/ה ואיפה היית; ושהפכתי להיות אבא. אלה שני אירועים שבנוסף לכל מה שיש בהם ומקיף אותם, שניהם קרעו ממני ואז הכריחו אותי לנסח מחדש את הבית הרגשי שלי, כלומר את הלב שלי, כלומר את הדרך שבה אני סופג את העולם ומגיב אליו.

אחד הדברים המפתיעים שקרו לי כתוצאה מאחד או שני הדברים האלה, הוא שמוזיקה, שממילא מרגשת אותי וממלאת אותי מאוד, גורמת לי היום לבכות יותר מאי פעם. יותר מהר, ויותר בכי. הלכתי לכמה הופעות בחודשים האחרונים וכמעט בכולן, ברגע כלשהו, בכיתי – או נכון יותר, גיליתי שאני בוכה. הופתעתי לגלות את עצמי בוכה. יש הופעות שאני יודע שאתרגש בהן מאוד, ואפילו שירים בודדים שכשהם מתחילים אני אומר או או או, הנה באות הדמעות. אבל הפעם, כלומר לאחרונה, הבכי פורץ מתוכי ברגעים שאני לא יודע להסביר. ברגעים של שמחה גדולה דווקא, או אפילו סתם, בלי סיבה שאני מבין. זו איזו גאות שהמוזיקה מביאה, או מאפשרת.

לא רק בהופעות זה קורה לי פתאום, אלא גם בין האוזניות. אספקט מסוים של מוזיקה שתמיד שמתי אליו לב הוא שהיא גם מאפשרת לנו להתחבר אחד עם השני, וגם מבודדת. כשאני עומד בהופעה עם חברים, בתוך העוצמה האדירה של המוזיקה, אני לבד בתוכה, גם כשאני איתם. המוזיקה עוטפת אותי בגולם משלי. אני לא יכול לדבר עם החברים בלי לצעוק דרך הגולם הזה, החושים שלי מכוונים כולם אל הבמה הקרובה או הרחוקה, אני שקוע בתוך הלב והראש שלי בתוך המוזיקה. אותו הדבר קורה כשאני מטייל עם הכלב בחוץ אבל אני בתוך האוזניות. והבידוד הזה מאפשר קירבה מקסימלית למוזיקה. פתאום, בתוך העולם, זה רק היא ואני וכל השאר נעלם.

זה תמיד היה ככה עם אוזניות, אבל משהו בכיוון הפנימי שלי השתנה. בשנה ומשהו האחרונות מצאתי את עצמי לא פעם צועד בערב עם הכלב ומשתנק בזמן שיר של עמיר בניון או אסף אמדורסקי או במקרה הנוכחי, רותם בר אור. גללתי באינסטגרם קצת אחרי חמישי בחצות איזה שבוע לאחרונה וחברה העלתה סטורי עם לינק לשיר הזה, ״שיר הנושא״. אהבתי מאוד את האנג׳לסי בתחילת דרכם ועם הזמן מצאתי את עצמי מתרחק, לא בטינה, פשוט כי השבילים שלנו התפצלו. אבל הסתקרנתי, ולחצתי פליי, ותוך רבע שיר התחלתי לבכות. ממש לבכות. אז שמעתי אותו שוב, ושוב בכיתי, וככה נמשך רוב הטיול עם הכלב עד כמה שהצלחתי לראות את דרכי. אני שומע את השיר הזה כמעט כל יום עכשיו, והוא תמיד ממלא אותי עד הסוף, לפעמים גם מעבר לו. והוא עדיין, גם עכשיו כשהדמעות יבשו, אחד משירי השנה שלי. [סטרימים] קרא/י את המשך הפוסט

קודם כל: היי שוב!

נכון, הייתי כאן לאחרונה, אבל ב־3 האחרונים העונג פורסם במתכונת מצומצמת של ״העונג אקספרס״, והיום מתפרסם עונג מלא אז זה בהחלט סוג של שיבה. מצד שני, עם איך שנראים כרגע השבועות שלי – יש פה תינוק, ועבודה, וכל מיני דברים שמפריעים לימי שישי ונכנסים תחת הקטגוריה ״חיים״ – אני לא באמת יודע אם אני יכול, או רוצה, להתחייב לעתיד לבוא.

האם יתפרסם עונג שבת כל שבוע? כנראה שלא.
האם זה סופו של העונג כמו שאנחנו מכירים אותו? כנראה שלא, אבל, האמת? אני לא יודע.
האם אני עדיין רוצה לפרסם עונג מדי פעם, כשיוצא, ומתאפשר, ומתחשק? בהחלט כן.

לשמחתי, אני לא עובד בידיעות אחרונות או בחדשות. למעשה, אף על פי שיש א.נשים שמשלמות.ים לי עבור כל עונג שמתפרסם (תודה!), אני לא עובד פה בכלל. אני כאן כי זה ממש כיף לי, וכי אני אוהב לשתף דברים נפלאים שנתקלתי בהם והעשירו את חיי אונליין, בין אם זו מוזיקה או כל דבר אחר. אז אם הנסיבות כרגע מקשות עליי מדי להתחייב לעונג שבת מלא כל שבוע, או אפילו כל שבועיים שלושה ארבעה, אז עד הודעה חדשה, העונג הולך להתפרסם בצורה לא סדירה כי החיים אינם סדירים כרגע.

תומכות ותומכי העונג בפטריאון, שימו לב – שלחתי לכם/ן מייל עדכון מורחב בנושא (כבר שלחתי אותו, ועכשיו אני מתחרט שלא כתבתי בכותרת ״שינויים בהרגלי התמיכה״. גאד דמט, איזה פספוס!).

עד כאן הודעות מנהליות, מכאן ואילך עונג שבת:

לורטה לין מתה השבוע, בגיל 90. עד 2004 גם אני לא ידעתי מי זו לורטה לין, ואפילו לא ידעתי שראוי שאדע מי זו לורטה לין. בסך הכל הייתי בחור צעיר שאוהב אינדי וכאלה, אבל תמיד גם הקשבתי לגיבורים שלי, וכשהם הכירו לי מוזיקה שלא הכרתי, הלכתי להכיר. כשג׳ק וייט, שב־2004 עדיין היה ״ג׳ק וייט מהווייט סטרייפס״, הפיק פתאום אלבום לאיזו זמרת קשישה כאילו הוא היה ריק רובין והיא ג׳וני קאש, הלכתי להטות אוזן, ולא הצלחתי לנתק אותה מהרמקולים חודשים. התאהבתי קשות בלורטה לין.

לא ידעתי כלום. לא ידעתי שלין היא זמרת קאנטרי – בכלל לא אהבתי קאנטרי. גם לא ידעתי שלין היא אגדת קאנטרי. אבל התחלתי להקשיב. בזכות האלבום ההוא התחלתי לאט לטעום עוד טיפה קאנטרי של פעם, ותוך כמה שנים כבר הייתי מומר. לצד וילי נלסון, לין תמיד נשארה בשבילי בטופ: זמרת ויוצרת עם קול וסגנון כתיבה מובחנים וייחודיים לה, שהשפיעו על דורות שלמים של יוצרים.

ב־2016, כשהייתה בת 84, גם הגשמתי חלום וראיתי אותה בהופעה בטקסס. היא כתבה המון שירים, רבים מהם מלאים בבגידות, שנינויות, נקמה, תוכחה, חוצפה ותעוזה. אבל אחד השירים שהיא ביצעה שם לא נכתב על ידה, ואפילו לא התפרסם על ידה – הוא היה שיר של פטסי קליין, עוד אגדת קאנטרי אבל אחת שמתה בהתרסקות מטוס בגיל 30, ולא בשנתה בגיל 90 כמו לין (לין וקליין היו חברות וקליין השפיעה על לין לא רק מוזיקלית אלא גם על חייה האישיים ועמדותיה הפמיניסטיות).

השיר הזה, "She's got you", הוא שיר מושלם. כמו שלין עצמה אמרה על השירים שלה: הם מלאים בכאב לב אמיתי, אבל כשאתה שומע אותם אתה מחייך בלי שליטה. ביצעו אותו המוני זמרות, אבל אף אחת לא הפכה אותו ליהלום נוצץ כמו לין. יש הרבה שירים מתאימים יותר לפרידה מאגדה, יש שירים שמייצגים הרבה יותר טוב את הפרסונה וההשפעה של לין. אבל אין אף שיר שלה שאני אוהב יותר מזה. היי שלום, לורטה. [סטרימים] קרא/י את המשך הפוסט

זאת ביורק. היא חיה. עונג שבת מתפרסם הקיץ במתכונת עונג אקספרס. עוד פרטים כאן.

אני לא יודע מה קרה השבוע, אולי זה הסוף הרשמי של הקיץ פה בצפון אמריקה, אבל יש הצפה של ממש. חכו שתראו עוד רגע את רשימת האלבומים החדשים ותבינו שזהו נגמר הסופ״ש. גם בחזית הסינגלים אנחנו בהגזמה, וחמישי בחצות מכיל השבוע לא פחות ממאה שירים. 

בין היתר תמצאו פה את אריק איינשטיין (!), בלקן ביט בוקס, שעטנז, ביורק, ביג פיג, Blood Orange, Bonobo, בריאן אינו, קומון, דניאלה ספקטור, Deerhoof, Djo, ג׳וליאן לנון, מיה פוליק, אילן פלד, Ibibio Sound Machine, ג׳ייק באג, קרולינה עם ג׳ני פנקין, קינג גיזארד, מרלון ויליאמס, מתי כספי, מבוא הדודאים, Octo Octa, Otoboke Beaver, Pixies, רוסליה, טוטמו, Run the Jewels, שלום גד, סימה נון, Sudan Archives, נועם קליינשטיין…  יא אולוהים. [ספוטיפיי]

ווואאאאאאא מה קורה השבוע עם אלבומים חדשים?! באתם/ן להרוג אותי או מה? אוף, כמה טוב הורעף עלינו זה אתה, שימו לב ואוזן:

◼︎ כה חיכיתי ליום והגיע: אלבום! חדש! ל-Sampa the Great! בסך הכל הראפרית האהובה עליי של העשור. 

◼︎ Hideous Bastard, אלבום בכורה לאוליבר סים מ-The xx, כולו בהפקת חברו להרכב, ג׳יימי xx. 

◼︎ ג׳ורג׳ ריילי באה לפנק עם Running in Waves. 

◼︎ היוצר הנפלא Totally Enormous Extinct Dinosaurs – לא מאמין שהקלדתי את כל האורך הזה עכשיו – חוזר באלבום חדש, When the lights go. אהבתי כמעט את כל הסינגלים שיצאו מפה עד כה, אז אני מתרגש.

◼︎ הזמרת/ראפרית/מוזיקאית/וואחד פרסונה Greentea Peng מכה בנו באלבום חדש, Greenzone 108. 

◼︎ The Afghan Whigs באלבום חדש! How do you burn שמו. 

◼︎ אלבום שני לארי לנוקס עם השם המצוין age/sex/location. מישהי מתגעגעת פה ל-mIRC. 

◼︎ סם רדמור, שהכרתי בתור רימיקסר מוצלח, באלבום חדש ומוצלח גם כן, Universal Vibrations. 

◼︎ Jenevive חוזרת שנה אחרי אלבום הבכורה שלה עם EP חדש, Rendezvous.

◼︎ EP חדש גם ליוצר ההאוס המעולה Mano Le Tough. 

◼︎ להאכיל בכפית, אלבום בכורה לצליל אברהם (הזמרת, לא העיתונאית).

◼︎ היוצר האמריקאי החמוד והמוצלח Son Little לא עושה הרבה רעש אבל מצליח בעקביות להוציא אחלה מוזיקה. יש לו אלבום חדש, Like Neptune. 

◼︎ Spirituals, אלבום חדש ל-Santigold! 

◼︎ Natural brown prom queen הוא האלבום החדש והמיוחל של Sudan Archives. 

◼︎ 2007, EP חדש למיה פוליק. 

◼︎ מה, לא הספיק? מה פספסתי? [סטרימים]

באתי לפנק ויצאתי מפונק בראשון האחרון בערב, כששידרתי את התכנית שלי בגלגלצ. תיכף אשדר עוד אחת והיא כבר עכשיו מתפקעת מדברים שאני חייב שתשמעו (@נדב רביד, אפשר בבקשה תכנית של חמש שעות השבוע?), אז אם פספסתם/ן את התכנית הקודמת זה הזמן להשלים לפני המשלוח הבא. בין היתר מתערבבים פה ג׳ים ג׳יימס וג׳ני פנקין, קדיה בונה ויאפים עם ג׳יפים, סטלה דונלי ודיגיטל מונקס, ארקטיק מאנקיז וג׳וליה ג׳קלין, ועוד דברים שאולי לא שמעתם/ן קודם. [סטרים]

[תודה לנועה] הכי כיף שתוכלו לעשות השבוע אונליין הוא לנסות לזהות שירים של דאפט פאנק לפי 5 שניות מתוכן. אני מודה, נכשלתי בזה בצורה אומללה, כי אני גרוע בלזכור שמות של שירים! רוב השירים כאן יכולתי להמשיך לזמזם את כל השיר החסר אחרי 5 השניות, אבל לא להיזכר בשמות. לעזאזל! [אנגלית, סאונד]

בתור חובב המילטון, שאגתי מצחוק כשצפיתי בווידאו הכל כך, כל כך טוב הזה: איך אלכסנדר המילטון מזמין פיצה. זה אפילו יותר מצחיק כי ההפקה כל כך ירודה. [טיוב]

[תודה לאופק] אני לא סגור עד הסוף על התכנית של אבשלום אריאל וניר שאולוף עם העניין הזה – לחשו לי שיש סדרה של שירים בדרך – אבל השיר והקליפ ״ענת״ שלהם הוא פשוט מעולה. איפשהו באיזורים של ערוץ הכיבוד ונונו אבל יותר Adult Swim מאשר הבארבי. [טיוב]

מתכנן לצפות בסופ״ש: מלך ההאוס הגרובי לואי וגה בשעה וחצי של סט סול, דיסקו והאוס מהפסטיבל של לייבל ההאוס המדהים Defected בקרואטיה. [טיוב]

אדובי יצרו סוג של משחקון אונלייני קטנטן שנקרא חדר ההלבשה של דיוויד בואי, ובו אפשר להסתובב בחדר הלבשה קטן ולמצוא ״אוצרות״, כלומר פריטים שבואי השתמש בהם כדי ליצור את הפרסונה שלו. זה חמוד מאוד, אבל קצת לוקה בחסר בעיניי. [אנגלית]

עלה ליוטיוב הסט המלא של רמי וולף מפרימוורה האחרון. [טיוב]

הפרק החדש של שיר אחד הוא על לא פחות מאשר ״יעקב״ של ללדין. לא ידעתי, איכשהו, שהשם ללדין נולד מראשי התיבות של 3 הזמרות (לל״ד). עוד לא ידעתי שיש להן איכשהו שיר בפסקול של הסרט סטריפטיז עם דמי מור (זה לא מופיע בפרק, אבל יוצר הפרק אסף רפפורט חלק את זה באינסטגרם). [סטרים]

אם ביבליופיליה היא אהבת ספרים – החפץ הפיזי שהוא ספר – אז איך נקראת אהבת תקליטים? אני לא יודע, אבל אני לוקה במחלה הזו. וזה מצב חירום! סתם. אבל A side B side הוא אתר סלאש תערוכה דיגיטלית מהממת ומעמיקה ומרהיבת עין של עטיפות תקליטים נהדרות. הקליקו על העטיפה ותראו גם את העיצוב הפנימי. גם האתר עצמו יפהפה וחכם, ומלא מידע על הא.נשים שמאחורי העיצוב, פלוס לינק להאזנה לכל אלבום בספוטיפיי. לפעמים אפילו מצוין הגופן. [אנגלית]

[תודה למתן] זה לא זמין בקנדה אבל בישראל בטוח כן: מסתבר שהראפר החמוד והחביב עליי מאוד וודו דאדי התחרה בפרק של ״המרדף״. [טיוב]

הכתבה המרהיבה והמרתקת ביותר של הסופ״ש שעבר היא סדרת הסטוריז של גל מבלוג האוכל פתיתים אומאמי: קורס תיבול במטבח. כן, אולי נראה לכם/ן שאתם/ן יודעים/ות על אומאמי, אבל אני מבטיח לכם/ן – אתם/ן לא יודעים/ות כלום ברמה כזו. זה מושקע ויפהפה ומרתק ומרחיב מוחות, וזה ממש כתבת מגזין מושלמת, עם איורים, סיפור, המון מידע, ובעיקר – דברים שבא לכם/ן מיד לנסות במטבח ו/או לספר לכולם/ן. למזלנו, הכל שמור בהיילייטס של גל. רוצו, קראו הכל, ואז רוצו למטבח. [אינסטגרם, עברית]

אשת השנה שלי באינטרנט היא בלי ספק אנני ראוורדה. אחרי שפתחה את החשבון המדהים Depths of Wikipedia ובו היא שולה מדי יום פנינים מהפינות הנידחות והמפתיעות של ויקיפדיה האנגלית (הלינק הנ״ל לאינסטגרם; גרסת הטוויטר טובה לא פחות), היא פתחה לאחרונה את Depths of Internet Archives ובו היא שולה פנינים ביזאריות אף יותר מארכיון האינטרנט הציבורי, שהוא דאמפ עצום ומרתק של הכל בערך. 

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

עונג שבת מתפרסם הקיץ במתכונת עונג אקספרס. עוד פרטים כאן.

השבוע בחמישי בחצות לכדתי מוזיקה חדשה מאת, בין הרבה מאוד יתר:

קלי אוצ׳יס, ניקולה קרוז, TSHA, גורילאז, רויקסופ, אסף אמדורסקי, מסוק(!), בנג׳מין קלמנטיין, צ׳ט פייקר, Rival Consoles, ארקטיק מאנקיז, רונה קינן, Two door cinema club, Editors, ג׳יי זי (!), נורוז, ועוד המוווווון. מה פספסתי? [ספוטיפיי]

ויש גם אלבומים חדשים השבוע, כמובן:

◼︎ התרגשתי מאוד מהאי־פי של דון ריצ׳רד וספנסר זאן, Pigments movement 1. 

◼︎ Compciter, אי־פי בכורה ל-Altrice בלייבל של קאריבו.

◼︎ המוזיקאי האלקטרוני האנגלי ג׳ורג׳ פיצג׳רלד באלבום חדש, Stellar drifting, ובין היתר מתארחים פה פנדה בר ולונדון גראמר. 

◼︎ Lean Year העדינים, שהשמעתי בתכנית לא מזמן, באלבום שני בשם Sides.

◼︎ דינוזאורוס, הטריו הישראלי, באלבום חדש, אוליפנט 2. 

◼︎ Trust, אלבום חדש למרגשי האלקטרוני SOHN. 

◼︎ פוגל השלישי הוא האלבום ה(בודק בניירות)שלישי של רענן פוגל.

◼︎ ואם חסר לכם/ן קיץ, Keep on smiling הוא אלבום חדש של Two Door Cinema Club.

◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]

בתכנית האחרונה שלי בגלגלצ יש תקלה קטנה, ומי שתאזין באוזניות תשים לב שיש הד מוזר על המיקרופון שלי. אין לי ממש מושג למה זה קרה, ואני מקווה לתקן את זה עד התכנית הבאה. אבל העיקר פה זה המוזיקה – וממנה יש לי בתועפות. בואו לרקוד ולהתרגש איתי ממוזיקה. [סטרים]

התחלתי להעלות חלק מהפלייליסטים הפופולריים שלי ל-Tidal, לטובת מי שמשתמש/ת בשירות הזה. הנה רדיו עונג שבת, והנה צרחות באוטו: בלדות כוח בעברית, והנה שבת אינסופית. והנה גם Unexpected funk covers. אם יהיה עניין, אעלה עוד בשבועות הקרובים – לט מי נואו. [טיידל!]

החדשות הגדולות של השבוע: מארק הוגן חושף בפיצ׳פורק עדויות של מספר נשים שטוענות שוין באטלר, סולן Arcade Fire, ניהל איתן קשרים מיניים לא ראויים – מפאת הפרשי הגילאים או הסטטוס ביניהם, התנהגות אגרסיבית או אלימה מצד באטלר. בכתבה בפיצ׳פורק מובאים חלק מהפרטים, לצד תגובה מפורטת מצד באטלר. 

אני חייב לומר שהתגובה של באטלר יוצאת דופן. נכון, הוא בגדול מכחיש שקרה משהו לא חוקי או לא מוסרי. אבל הוא כן מודה בכל הקשרים, כן מכיר בכך שהנשים חשו שהן נוצלו או נפגעו, כן מתנצל, וכן מתחייב לעבודה עצמית רצינית. אני חלילה לא פוטר אותו מאחריות למעשיו, או מאמין לכל מה שהוא אומר. אני רק שם לב שזו תגובה מסוג חדש יחסית, והתגובה האוטומטית של רוב המואשמים במקרים דומים היא ״לא היה ולא נברא״. חשוב גם לציין, כפי שמציינים בפיצ׳פורק, שהתגובה שלו נמסרה דרך סוכנת שמתמחה בניהול משברי יח״צ, וסביר להניח שגם אם הוא כתב את ההצהרה הארוכה בעצמו, סביר להניח שכל פרט ועמדה שמובאים בה נערכו ואושרו ע״י הצוות.

שלושה ימים אחרי שהכתבה פורסמה ישבתי בבית קפה פה בקנדה, והיה ניכר שמתנגן בקפה פלייליסט ארקייד פייר וחברים. אולי ההאשמות לא הכו הד גדול כמו שציפו בפיצ׳פורק; אולי הן נשמעו למעריצי הלהקה הקנדים כהאשמות קלות יחסית; אולי הם סתם לא היו באינטרנט השבוע. בכל מקרה, ההדף כבר מורגש: לזלי פייסט פרשה מחימום ההופעות של הלהקה (הפוסט שלה יפהפה וחכם ורגיש ואני ממש ממליץ לקרוא אותו בלי קשר לפרשת באטלר). ארקייד פייר סגרו את האפשרות להגיב באינסטגרם שלהם. רורי קרול נכח בהופעה הראשונה של הלהקה מאז פרסום ההאשמות, בדבלין, אירלנד, ומדווח על האווירה, המעריצים וגם על החימום של פייסט (שתרמה את ההכנסות מההופעה הזו). בקנדה, חלק מתחנות הרדיו הפסיקו לשדר את הלהקה. [אנגלית]

עוד בחזית זמרים שכפי הנראה עשו מעשים איומים ועל הדרך שברו את לבנו גם בלי לגעת בנו: מייקל מילוש מ-Rhye, שנתבע בשנה שעברה על ידי אשתו לשעבר אלכסה ניקולס בהאשמות של תקיפה מינית, אלימות מגדרית וטרור רגשי, תובע את עורכי הדין שלה בטענה שהתביעה שלה נגדו (שנמשכה במאי, אך ניקולס אומרת שתוגש שוב) הוגשה בכוונת זדון. עוד סוג של אלימות. [אנגלית]

גלגלצ ומאקו מזמינות אתכם/ן להצביע לשירי, אלבום ואמני השנה העברית. [עברית]

האם Weezer כרגע הוציאו שיר עם נגה ארז?

ברכות וחגיגות! קדמה – התנועה לקידום נשים, נערות וילדות במוזיקה היא דבר חדש ונפלא בעולמנו. כרגע אפשר להירשם באתר לעדכונים ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק, אבל נראה שעוד ועוד פעולות ושינויים מבורכים בדרך. [עברית]

קנדריק לאמאר, שהאלבום האחרון שלו ממשיך להתגלות ולפרוח אליי בכל האזנה נוספת, הוציא קליפ/סרט קצר סביב "We cry together" יחד עם טיילור פייג׳. [טיוב]

סטטיק ובן אל כבר לא צמד, וקשה לי לומר שזה מטלטל את עולמי. אבל אני כן שייך למחנה שחושב שהצמד הזה חד משמעית הביא מהפכה לפופ הישראלי, שנראה היום אחרת לגמרי ממה שנראה לפני עשור, והרבה מאוד בזכותם. שירה נאות עם עלייתו ונפילתו של הצמד הראשון של הפופ הישראלי החדש. [עברית; למנויים]

ספציפית החיקויים של סטטיק ובן אל בארץ נהדרת איומים, אבל יש פה הברקות בחיקויים האחרים (אריק לביא! שושנה דמארי!) וכמה מאשאפים מוזיקליים/מילוליים מעולים ממש במערכון חדש על הצמד. [פייסבוק]

עוד מעט יוצא אלבום חדש לביורק, ואם זה לא מספיק כדי להרעיד את לבנו, היא דואגת למצב את עצמה כאגדה החיה שהיא בפודקאסט חדש ובו פרק לכל אלבום בקריירה שלה. בכל פרק היא מדברת עם שותפיה לדרך על העבודה על אותו אלבום. אתמול יצאו 3 הפרקים הראשונים על Debut, Post ו-Homogenic. [אנגלית, סטרימינג]

[תודה לאורן] סט חדש בן 55 דקות לדיג׳ייז הכי טובים בעולם, 2manydjs. [סטרים]

פעם בשנה הניו יורקר מפרסם גליון ארכיוני, ובו הוא מדפיס מחדש מבחר כתבות מהארכיון העצום של 70 שנות המגזין. השבוע יצא הגיליון השנתי הזה, והוא כולל לא רק כתבה מ־1964 על הזמר החדש שמשנה את פני המוזיקה, בוב דילן (ובו הכתב מצטרף אליו להקלטות של אלבומו הרביעי במהלך לילה אחד בניו יורק), אלא גם כתבה של הילטון אלס מ־1997 על הזמרת החדשה שמשנה את פני המוזיקה, מיסי אליוט. [אנגלית, פתוח עם הגבלות מסוימות]

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.