זה נדיר.
זה נדיר, שאני מחלק פה משהו במתנה. פעם זה היה קורה הרבה, אבל זו המתנה הראשונה שיש לי לחלק כאן מזה 4 שנים ו־3 חודשים.
זה נדיר, תקליט כזה.
במוזיקה של יהוא ירון אני מאוהב מה שעכשיו הוא כבר שנים ארוכות. הייתי מאלה שהלכו באדיקות דתית להופעה החודשית שלו באוזןבר לפני האלבום הראשון – דיים, אפילו הכנסתי אותו לאולפן הקלטות בשביל ״העונג סשנז״ קצר הימים עוד לפני האלבום הראשון.
עם השנים, השתנינו. המוזיקה של יהוא השתנתה, ואני השתניתי, ויהוא השתנה, כדרכו של אדם ודרכו של עולם. נהיו משפחות, ארצות שונות, סגנונות חדשים, תכניות רדיו. תכנית הכעס של יהוא ברדיו הקצה הייתה השעה היחידה בשבוע שבה הייתי שומע פאנק ומטאל, רצף שירים של דקה ורבע, עם מונולוג לבן מרוב זעם מוצדק ביניהם – יהוא כועס. כועס על החדשות, כועס על השלטון, הכיבוש, הגזענות, המיזוגניה, המשטרה, הנעשה בארץ הזו והנעשה בעולם. כועס החוצה בקול רם ורהוט ותמיד אמיתי על העוולות שכולנו כועסים/ות עליהן פנימה או בשקט או בערימת מילים שמתבלגנות לנו או מתוך מחשבות כפולות על האם אנחנו כועסים/ות כמו שצריך, או לא מספיק, או יותר מדי, או כמה פרפורמנס של כעס יש בכעס. הכעס של יהוא ב״תכנית הכעס״ תמיד נשמע לי כמו הכעס המדויק והמוצדק והחד ביותר, כזה שיכול להזיז בתוכי הרים. אני חושב שזה לא מקרה שיהוא ירון נגד השטן הוא אלבום שהוקלט אחרי 3 שנים שהתכנית הזו רצה.
יהוא ירון נגד השטן – כך בעולם, כך בארץ הזו. זה השם המלא של האלבום הכפול הזה, שיצא לפני כמה שבועות וכרגע מחזיק בתואר אלבום השנה שלי עד שיוכח אחרת.
זה האלבום החשוב של השנה פשוט כי הוא אומר את הדברים הגדולים ביותר על הזמן הזה במקום הזה, ישראל, דברים כועסים וכואבים. והאלבום הזה אומר אותם, שר אותם, כמו שאמר אותם יהוא בכל פרק של תכנית הכעס: ברהיטות, בפיוטיות, בצורה אישית מאוד שכל אחד מאתנו יכול/ה לגעת בה, ברעש גדול ובמוזיקה הורסת מרוב יופי.
זה אלבום נדיר כי יש בו התקבצות לא הגיונית של שירים מדהימים. כי ״פיקחת״, ״צייתנות״, ״איך יוצאים מכאן״, ״אתה״, ״לשמוע את כל החבר׳ה ב־2019״, ״מה זה מין״ או ״ילדים שלא נולדו״, לו היה מופיע רק אחד מהם בכל אלבום ישראלי אחר הוא היה השיר שכולם מדברים עליו, השיר שקורע את האלבום לרווחה ומשאיר סביבו עיי חורבות. ובאלבום הזה יש כל כך הרבה כאלה, שבשלב מסוים בהאזנה השנייה שלי לאלבום הפסקתי לסמן לבבות בספוטיפיי על כל שיר שכרגע נגמר.
זה אלבום נדיר כי לצד כמה מהרגעים המכאיבים ביותר במוזיקה הישראלית, אי פעם, הוא מכיל כמה מהרגעים הרכים ביותר של אהבה ויופי, ואני חושב שהוא אומר אותם בדרכים חדשות. זה אלבום נדיר כי הוא נמשך שעה וחצי. מתי שמעת אלבום ישראלי במשך שעה וחצי ולא רצית שהוא ייגמר?
זה אלבום נדיר כי הוא מחזמר הסיוט של חיינו בלי להיות מילון הייאוש הישראלי. כי ניכר בו שאף על פי שהוא נוגן ברובו לייב באולפן והוא מרגיש חי וגמיש, הוקדשה לכל פרט בו מחשבה קפדנית וסבלנית שהתבשלה שבועות וחודשים ושנים לפני שהוטבעה בוויניל.
זה אלבום נדיר כי פיזית, התקליט שלו הוא חפץ חן יפהפה. הוא תקליט כפול בעטיפת גייטפולד נפתחת, עם רשימת התודות הכי יפה שקראתי שנים, עם כל הקרדיטים והמילים החדות והרכות מתחבאות בכיסיו המפולשים. כי כמו שיש את הקונספט של דה גרייט אמריקן נובל, התקליט הזה הוא התקליט הישראלי הגדול, והוא מצליח להעפיל לתואר הזה כי הוא מצליח להגיד דברים חדים, כועסים, חדשים, לוהטים מרוב צדק, על המציאות של חיינו – ועדיין להיות אלבום סינגר סונגרייטר אישי מאוד על היומיום בתוך הראש של יהוא ירון.
כשהגיע מייל מקמ״ע עם השאלה אם ארצה לחלק עותקים של התקליט, התגובה המיידית בראש שלי הייתה ״סורי, אני כבר לא עושה חלוקות בעונג״. אבל אז שמעתי את האלבום והבנתי שבדיוק כמו כל שיר שאני מנגן בתכנית הרדיו שלי – אני רוצה שיהיה את הדבר הזה לכולם. אני רוצה לקנות כמה אלפי עותקים של התקליט הזה ולהעניק אישית לכל אדם שאני רואה. אני לא יכול לעשות את זה כי אז ארד מנכסיי, לכן רק אפציר בכולכם/ן לשמוע את האלבום הזה, אזמין אתכן/ם להשתתף בהגרלה להלן, ואגיד תודה גדולה לקמ״ע שלא רק הציעו לחלק כמה עותקים, אלא הגדילו ושלחו לי תקליט ויניל עד הבית שלי בקנדה!
אז מה צריך לעשות כדי לזכות בתקליט?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם/ן. (אם אתם/ן רוצים/ות להיות יצירתיים/ות, ספרו מה מכעיס אתכם ממש כרגע). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליעל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
תשמעו, האמת היא שאני חולה השבוע, אז האנרגיה שלי נמוכה מאוד – ובכל זאת היה לי חשוב להעלות עונג שבת, כי בשבוע שעבר לא היה ובשבוע הבא לא יהיה – אינשאללה אם דבר לא ישתבש אני ממריא לישראל לכמה שבועות ובכלל לא יהיה עונג עד יוני, כי אהיה עסוק בלהתחבק. אבל לא אהיה עסוק רק בלהתחבק. אהיה עסוק גם בלתקלט. לתקלט!!! סוף כל אלוהים אדירים סוף. אני יודע שמסיבות חזרו כבר די מזמן בישראל, אבל לא בקנדה ולא בחיים שלי. רק לאחרונה הלכתי לראשונה מזה יותר משנתיים לרקוד במסיבה, ואני מחכה מאז נובמבר 2019 לעשות שוב את הדבר שאני הכי אוהב בעולם: לתקלט מול קהל חי ושמח ומזיע בישראל.
