27 באוגוסט 2022

העונג אקספרס: על כנפי הקיץ

עונג שבת מתפרסם הקיץ במתכונת עונג אקספרס. עוד פרטים כאן.


הנה חמישי בחצות של השבוע עם כל מה שיצא השבוע ונראה מעניין. 

בין היתר, נפגוש פה את: אנדרו בירד, רונה קינן, FaltyDL, ג׳וליין בייקר, ויל שף, אדי אואסיס עם ג׳מילה וודס, צוקוש, ג׳נגו, יוגי עם ריג׳ויסר, מרגו פרייס, אוליבר סים, Melody's echo chamber, איברהים מעלוף, מיה פוליק, Wolfmother, חוזה גונזלס, Whitney, The National + Bon Iver, אלטון ג׳ון, טיגן ושרה, ועוד הרבה מאוד ומעוד. [ספוטיפיי]


נדמה שמלא אלבומים חדשים מעניינים יצאו השבוע, בואו נבדוק:

◼︎ קרח בעיניים, אלבום חדש של ג׳נגו!

◼︎ Dollar Menu 4, אלבום חדש לראפר Mach-Hommy.

◼︎ Homeshake הוציא ריליס מוזר ומעניין בשם Pareidolia Catalog, שני אלבומים במשך שעתיים כל אחד, וכל אחד מהם מכיל מעל 60 קטעים קצרצרים שהוא יצר בזמן סגרי הקורונה. הנה הראשון, הנה השני.

◼︎ Will of the people הוא אלבום חדש של Muse!

◼︎ סטלה דונלי חזרה עם אלבום חדש, Flood.

◼︎ האלבום היחיד שהספקתי לשמוע ברשימה הזו ואני כבר מאוהב בו קשות הוא All of us flames של עזרא פורמן.

◼︎ וגם ג׳וליה ג׳קלין שוב איתנו, באלבום בשם Pre Pleasure.

◼︎ וגם ◼︎ Rhythm Passage, אי־פי חדש ל-Red Axes שמצטיינים באי־פיז ◼︎ הת׳ר נובה הוציאה אלבום קאברים, Other shores ◼︎ קייטלין אורליה סמית׳ חזרה באלבום מסחרר ומלא תפניות, Let's turn it into sound ◼︎ אלבום הבכורה של Thee Sacred Souls הוא עוד רטרו סול משכנע מבית דאפטון ◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]


מבסוט לאללה על התכנית ששידרתי השבוע בגלגלצ, שהתחילה במה שבעיניי הוא כבר קלאסיקה מודרנית של היפ הופ עברי, המשיכה לשרשרת של פנינים חדשות שזורות לצד חופן רפרנסים וקלאסיקות בשביל התיבול ורוחב היריעה, עלתה למסיבה ואז סיימה בחיבוק חם. יש שם דברים חדשים של סוזנה סונדפור, רויקסופ, Romare, נערות ריינס, ועוד הפתעות. [סטרים]


השבוע יצא שיר חדש של אנדרו בירד שנקרא "Rare birds". זה מצחיק, כי ציפורים וציפורים, אבל זה גם מוזר, כי הוא הוציא אלבום חדש (וטוב) ממש השנה, אז מה פתאום שיר חדש פתאום? ולמה אין בו מילים אלא רק שריקות? בקיצור, יצאתי לבדוק ומצאתי מלוכה. אגודת הצפרוּת האמריקאית – ברור שיש דבר כזה – היא גוף די עצום. השנה הם התחילו לשחרר סדרה משוגעת של אלבומים שנקראת For the birds: The Birdsong Project. זה פרויקט של חמישה אלבומי־ענק, כל אחד מהם כולל 4 ״דיסקים״, כך שבסך הכל אנחנו מקבלים/ות השנה פרויקט בן 20 אלבומים מלאים. במה הם מלאים? ובכן, בשירים על ציפורים! עשרות, או בשלב הזה מאות, מוזיקאים ומוזיקאיות שכתבו שירים חדשים (!) על ציפורים או בהשראת ציפורים או אפילו בהשראת ציוצי ציפורים; וגם שירי משוררים ומשוררות, בקולות של מיטב האמנים/יות, השחקנים/יות והזמרים/יות. קונור אוברסט מקריא שיר? כן. ג׳ף גולדבלום? בוודאי, גם. אבל וחכו שתראו איזה מוזיקאים/יות משתתפים/יות בפרויקט הזה! הנה רצף חצי אקראי של שמות: ניק קייב, בק, קרן אלסון, ג׳ים ג׳יימס, מארק רונסון, UNKLE, קורט וייל, ג׳רוויס קוקר, קארן או, הפליימינג ליפס, אינארה ג׳ורג׳, קלקסיקו, אליס קולטריין, האניה רני, גירלפול, דבנדרה בנהארט, סטלה דונלי, קרלה דל פורנו, לורי אנדרסון, ג׳ורג׳יה, אלביס פרקינס, צ׳ילי גונזלס, ג׳ולי הולטר, קייטלין אורליה סמית׳… 4 החלקים הראשונים בחוץ – הרביעי יצא אתמול – והחמישי יגיע בסוף ספטמבר. זו לא האזנה קלילה כי כל הזמן מקריאים לך שירים פתאום, אבל יש שם אוצרות בצדי הדרך, ומשום מה כולנו פספסנו את כל האמנים האהובים עלינו בפרויקט הזה כבר חודשים! הנה הם: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי, חלק רביעי. [סטרימים]


הבעיה שלי עם האייטם לעיל היא שאני לא נהנה בדרך כלל מהקראת שירה. אני אוהב מאוד שירה, אבל מעדיף אותה כתובה כך שאוכל לקרוא אותה בקצב ובטון שאני בוחר. משורר אהוב במיוחד, חניף אבדורקיב – שכותב גם המון על מוזיקה – פרסם השבוע שיר חדש, ראשון מזה די הרבה זמן, אז אני מתרגש והולך לקרוא מיד. [אנגלית]


אהוב לבנו Caribou ירד למרתף של נייגל׳ גודרי׳ץ בשביל סשן חי של In the basement. [טיוב]


מי ידע שאקשר פה לפוסט בבלוג של מיקרוסופט?! אבל זו האמת, כי זה מצחיק וקשור למוזיקה: מסתבר שבניינטיז, כשעבדו על Windows XP, מהנדסים גילו שכשהקליפ של "Rhythm nation" של ג׳נט ג׳קסון מתנגן במחשב, המחשב קורס. ואם הוא לא קורס, אז – וזה החלק המופרע – המחשב שלידו קורס! מה הסתבר? שזה לא הקליפ בכלל, אלא השיר. אבל איך השיר הזה מצליח להקריס מחשבים? ובכן, אם אגלה לכם/ן אתם/ן לא תלחצו על הלינק ותקראו את הפוסט, נכון? הוא קצר, מבטיח. והנה הקליפ המדובר – אפשר לנגן אותו ללא חשש, הבאג תוקן. [אנגלית]


איזה פוסט אינסטגרם שראיתי השבוע הזכיר לי את מה שהיה האוסף האהוב עליי לתקופה: The best of the best of '95, אוסף נערך על ידי יורם ואזאנא (שהיה שדרן סופר משפיע בדאנס באותה תקופה), אורי פלדמן ורן עצמון (מלך אוספי הניינטיז), וכלל בדיסק אחד רצף להיטים לא ייאמנו שכמעט כולם זכו להצלחה ענקית בישראל בתקופה שבה הדאנס וההאוס פרצו לפופ דרך רשת גימל ואוספים כמו היטמן וכל השאר. בזמן אמת נשמטה לי הלסת וחרשתי על האוסף הזה אינסוף, במיוחד כדיג׳יי (כן תיקלטתי לחברים בקיבוץ כבר בגיל 14). בזכות הבלוג החשוב והנפלא ״אומרים שפעם היה פה שמח״ ומתעד את בערך כל האוספים שיצאו בישראל, הצלחתי להחיות את האוסף האגדי בפלייליסט ספוטיפיי. [עברית, ספוטיפיי]


וילי נלסון בן 90 עוד מעט. בניו יורק טיימס מקדישים לו את הזמן הראוי בכתבת פרופיל חדשה על הזמר שלא עוצר. יש שם גם תמונות יפהפיות במיוחד בעיניי. [אנגלית, גישה חופשית]


פייר, היה שווה ש-Creedence Clearwater Revival יחוו עניין מחודש רק בשביל הכותרת לכתבה הזו בניו יורקר על העניין המחודש בלהקה המפוארת הזו, שאיכשהו, כפי שמצוין בכותרת המשנה, אף פעם לא זכתה להערכה הראויה. [אנגלית]


מזה כמה חודשים שקוואמי עורך בתכנית שלו בגלגלצ את הסדרה תולדות האינדי, ובה הוא צועד בידענות אין קץ ובצעדי צב מפורטים להפליא מהרגע שבו הרוק באנגליה גילה שהוא יכול להוציא את המוזיקה שלו בעצמו, ודרך כל ההשלכות והחופש והבעיות שזה הביא למוזיקה. בסוף, מתי שזה לא יגיע, קוואמי יגיע להווה – ההווה שבו אנחנו מקבלים כמובן מאליו שאפשר להוציא מוזיקה בעצמך לאינטרנט ושיש לך את החופש לנגן מה שבא איך שבא. החופש הזה – כמו הרבה חירויות פוליטיות, תרבותיות ואישיות שאנחנו נהנים/ות מהן בלי לחשוב יותר מדי – הוא תוצאה של מאבק ארוך וכמו לכל מאבק על זכויות וחירות יש לו היסטוריה מרתקת. בן שלו עף מהסדרה ומשוחח עם קוואמי בהארץ:

הרזולוציה המאוד גבוהה הזאת, והממדים המונומנטליים של הסדרה, אמורים להיות ההיבט המרעיש ביותר של "תולדות אינדי": זאת ירידה לפרטים שספק אם היתה כמוה באיזושהי סקירה עולמית של ההיסטוריה של המוזיקה העצמאית. מה שמדהים באמת בסדרה, אפילו יותר מההעמקה חסרת התקדים, הוא שחלק גדול מאוד מהשירים שקוואמי משמיע – רבים מהם כאלה שלא הושמעו מעולם ברדיו הישראלי – מחוללים את ההתלהבות שביטא הטכנאי הצעיר. שיר שלא הכרת אחרי שיר שלא הכרת מעיפים לך את הסכך, פותחים לך את השכל, או לכל הפחות מסבים לך הנאה חד-משמעית.

[עברית; כתבה למנויים בהארץ]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

13 באוגוסט 2022

העונג אקספרס: מלא ירח

808

עונג שבת מתפרסם הקיץ במתכונת עונג אקספרס. עוד פרטים כאן.


חמישי בחצות של הביוקר השבוע עם 100 שירים עגול ויפה!

בין היתר נפגוש פה מוזיקה חדשה של קותימן, עומר אפולו, Four Tet, Lambchop, אלישה קיז, The Streets, פנדה בר, ג׳נגו, קלוד קופר, טאבו פלוס, Flume, Blondie, Broken Bells, Battles, סנטיגולד, Alvvays, ענת מושקובסקי, Bright Eyes, Yeah yeah yeahs, נועה קירל, שריל קרואו, Hudson Mohawke, דני אלפמן, עזרא פורמן, מיכאל סוויסה, ועוד המונות והמונים! [ספוטיפיי]


אלבומים חדשים מלוא החופן לשבת עמוסה בצלילים חדשים:

◼︎ בסדר גמור, אלבום חדש של מיכאל סוויסה. שימו לב שכמו קנייה, יש פה אורחים שלא רשומים ברשימת שירים.

◼︎ אהוב לבי Panda Bear, לשעבר ובהווה מ-Animal Collective, הוציא אלבום משותף עם Sonic Boom מ-Spacemen 3, אבל תתעלמו מכל עבודת השורשים הזו: אם אתם אוהבים את הביץ׳ בויז, שימו אוזן.

◼︎ מתוקתנו ג׳ימטה רוז ו-Voices of creation השביחה את התכניות האחרונות שלי ועכשיו מגיע EP שלם של שיתוף הפעולה המרומם הזה, How good it is. וואלק ממה ששמעתי זה ורי ורי גוד.

◼︎ Danger Mouse והראפר של הרוטס, Black Thought, באלבום משותף מלא, Cheat codes. עוד משתתפים במסיבת הבנים: מייקל קיוואנוקה, Run the Jewels, Joey Badass, וגם MF DOOM המנוח.

◼︎ אלבום חדש ל-Kasabian.

◼︎ No Rules Sandy, אלבום חדש ל-Sylvan Esso.

◼︎ A foul form, חדש לרועשינו Thee Oh Sees.

◼︎ Cry Sugar, אלבום חדש לחמוד המקסימליסטי האדסון מוהוק כפרה עליו!

◼︎ וגם ◼︎ Tia Tua, אלבום בכורה ל-Shen הישראלים◼︎ אי פי מפתיע לטובה של ארקדי דוכין בהופעה באקווריום ◼︎ The Streets הפתיע עם EP זעיר, Brexit at Tiffany's. שנון הממזר. ◼︎ משום מה יש אלבום חדש ל-Goo Goo Dolls, שנקרא Chaos in bloom ◼︎מה פספסתי?


בתכנית האחרונה שלי בגלגלצ התחלנו בגרוב פ׳אנק והיפ הופ, דילגנו לכמה ישראלים שלא הכרת, המראנו עם קצת האוס מרומם נפש ואינדי מרגש, והגנבנו בין לבין כמה הפתעות. אורחים מפתיעים מן העבר: הביסטי בויז, דוני טראמפט. קיצר, בואו, היה ממש כיף.


השבוע היה ה-8 באוגוסט – תאריך חסר משמעות לכאורה, רק שה־8/08 הוא היום שבו יודעי ח״ן חוגגים את חג ה־808, על שם מכונת התופים האגדית Roland TR-808 שיצאה לאור ב-1979 והייתה מכונת התופים הראשונה שהייתה זולה וקטנה מספיק כדי שמוזיקאים חובבים, בעיקר באמריקה אבל לא רק, יוכלו להרשות לעצמם לקנות. התוצאה היא שהסאונדים של מכונת התופים הזו הפכו לאבני הבניין של ז׳אנרים וסצינות שלמות מסביב לעולם שהתחילו בשוליים – איפה שאין כסף לשלם למתופף או להקליט באולפן יקר ומאובזר – ובראשון ההיפ הופ, שבדיוק צעד את צעדיו הראשונים.

עם השנים, מכונת התופים הזו הפכה לאגדית, הסאונדים שלה חוו מיאוס מסוים ואז בום של תחייה עם עלייתו של הטראפ כסאונד הדומיננטי בהיפ הופ האמריקאי – סאונד שמתבסס לא מעט על הצלילים ה״גסים״ והבאסים השמנים של ה־808. אבל מהרגע שהופיע, ה־808 אף פעם לא באמת נעלם, ועל הדרך הוא שימש לא רק מפיקי היפ הופ אלא גם סול, מוזיקה מזרחית, טכנו, פופ, והיווה רקמת חיבור בין היפ הופ למקורות מגוונים כמו פלמנקו (רוסאליה!) או מוזיקה תימנית (A-wa!). בקיצור, הכנתי לכם/ן פלייליסט שירים שאני אוהב במיוחד וה־808 משתתף בהם, לרוב בצורה דומיננטית. חג 8/08 מאוחר שמח! [פלייליסט]


זכיתי לראות את Calexico יחד עם Iron & Wine בהופעה משותפת וזה היה מתוק מדבש. עכשיו אנדרו בירד חובר לברזל ופלדה וגם החיבור הזה מרגש אותי בהגזמה. הם קפצו ביחד להופעת משרד קטנה ב-NPR. [טיוב]


החברות שלנו מ-Wet Leg יושבות לשיחת הערצה הדדית עם דיוויד ברן. [אנגלית]


ספוטיפיי משיקה פלטפורמה למכירת כרטיסים להופעות. ריכוזיות, מישהו? [אנגלית]


אני מתקלט בחתונות כבר עשור. בעשור הזה התרגשתי הרבה יותר מבדרך כלל וזכיתי להכיר ולהתרגש ולרקוד יחד עם כמה מהאנשים הכי חמודים שאפשר למצוא בישראל. אבל כמו שיודע/ת כל דיג׳יי חתונות, או בעצם כל מי שאי פעם ביקר/ה בחתונה – לא כל אורח/ת בחתונה, ולא כל חתונה, הם הדבר הכי חמוד שאפשר למצוא בישראל. כאן ישבו לשיחה קצרה עם כמה דיג׳ייז חתונות שיספרו על הצדדים הפחות כיפיים של תיקלוט בחתונה. זה מצחיק ומעניין, וגם קצת חבל, כי זה קצת כמו לעשות כתבה על הסכנות האפשריות בסקס ולא להזכיר שסקס, וגם לתקלט בחתונה, זה בעיקרו דבר שאנחנו עושים כי זה נורא נורא נורא כיף. [וידאו בפייסבוק, אוף]


גל חוברה ברגמן מאזינה ברוב קשב לשלושה אלבומי היפ הופ ישראליים חדשים של רון עשהאל, שאי אנטי, ושי טרא ליטמן וקובעת שהם מציגים מודל חדש של גבריות בהיפ הופ: כזה שעוסק בשברון לב, בחרדה, בדכאון ובדימוי גוף, במקום בנושאים הקלאסיים של היפ הופ גברי של ״נשים־כסף־סמים כמעמד של כוח״, כדבריה של ברגמן. [עברית]


קותימן ממשיך להוציא חומרי סולו בשבועות האחרונים, והשבוע הוא מספר על התהליך היצירתי שלו למגזין ״15 שאלות״. [אנגלית]


שמעו, לא ציפיתי למצוא כל כך הרבה עניין, צחוק והתפלאות בכתבה המפתיעה הזו של הניו יורקר על השם השנוא ביותר בצרפת: קווין. [אנגלית]


האניה ראני היא מוזיקאית פולניה שעל הנייר לא צריכה להיות פופולרית. היא פסנתרנית ומלחינה ניסיונית, מינימליסטית לפרקים, ששואבת מעולמות האמביינט, המוזיקה הקלאסית, האלקטרונית והאוונגרד. ואיכשהו, במקום שכל ערימת התארים האלה תדחק אותה לפינה מאובקת ונידחת של התרבות, היא הפכה לתופעה. במובן היפה של המילה: תופעה שא.נשים מגלים/ות במקרה ונמשכים/ות אליה ומביאים/ות אליה עוד א.נשים. הוכחה נוספת לכך היא העובדה שקונצרט מלא של ראני, 105 דקות עם הרכב מלא וערימה של קלידים, היא התוספת האחרונה לסדרת Cercle שבימים כתיקונם מארחת אך ורק את הדיג׳ייז המובילים בעולם לסטים בלוקיישנים שומטי לסתות. מה עושה, בין כל הנצחונות האלה, ראני? נותנת קונטרה, אולי, או מוכיחה שהיא חצתה את הגבולות בין התרבויות והפכה לסוכנת כפולה של מוזיקה ניסיונית ותקשורתית. [טיוב]


מארק רונסון חוזר לאולפן שבו הוא יצר את "Back to black" עם איימי ויינהאוס כדי לספר איך השיר הזה נוצר ולהשמיע לראשונה ערוצים מקוריים מהדמו. [טיוב]


אחד משירי התקופה הבלתי מעורערים שלי הוא "Free yourself", המנון הדיסקו היפהפה החדש של ג׳סי וור, ויש לנו גם קליפ חדש בשבילו. [טיוב]


לכבוד אלבומה החדש, מגי רוג׳רס ערכה מיקסטייפ קיץ מצוין ל-NPR (אפשר לשמוע אותו בספוטיפיי או ביוטיוב), והיא מסבירה את הבחירות שלה. [אנגלית]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

30 ביולי 2022

העונג אקספרס: הקיץ היפה

קיץ בוונקובר

בשנים כתיקונן, הקיץ בוונקובר, קנדה (היכן שאני נמצא) הוא כל מה שהיינו רוצים/ות שיהיה הקיץ בישראל. קיץ חם ומואר אבל עדין, מתון, מרחף בקלילות סביב 23-27 מעלות, עם שמש עד עשר בלילה ומכופתרת בתיק לכל מקרה בערב. קיץ שזוהר בצבעים עזים שלא ייאמנו, צבעים שהתבשלו באדמה בשלוש עונות גשומות. אה כן, ואין זיעה. כלומר, יש אם את/ה קנדי/ת ויש בחוץ יותר מ־20 מעלות, אבל בשבילנו שבאנו מארצות המדבר, אין זיעה בקיץ הוונקובראי.

יש לצ׳זארה פאבזה האיטלקי נובלה נפלאה שבה אני נזכר בכל פעם שמגיע פה הקיץ, קוראים לה: ״הקיץ היפה״.

אבל השנים אינן כתיקונן. קיץ, נהוג לומר פה, הוא סטייט אוף מיינד. זו כמובן אמירה נואשת של א.נשים שאין להם/ן קיץ, א.נשים רוצים/ות לשכנע את עצמם/ן שעם קצת חשיבה נכונה, אם רק ניכנס למצב הרוח הנכון, יהיה לנו קיץ גם כשבחוץ 17 מעלות וגשם. עד לפני כמה ימים, כך אכן נראה קיץ 2022 בוונקובר. היו פה ושם מקבצים שמשיים של יום, יומיים, אפילו שלושה, אבל עד כמעט סוף יולי, ה״״״קיץ״״״ שלנו היה מה שבישראל נקרא סתיו במקרה הטוב (20 מעלות, מעונן חלקית), או חורף במקרה הרע (16 מעלות, טפטוף).

אבל עכשיו, הקיץ פה. ואחרי 36 שנים בתודעת שפע בכל הנוגע לשמש, אני חי פה עכשיו בתודעת חסר. יש שמש? יוצאים החוצה. יום מעל 25 מעלות? זורקים את הכל הצידה, נשלים עבודה אחר כך, ויוצאים לדשא, לאגם, לחוף, לפארק, לפאטיו של מסעדה עם חברים או עולים על אופניים. אני אדם סולארי, תמיד הייתי – כשיש שמש אני מלא חיים ושמחה. כשאני עצבני, מוטרד, עצוב, אני צריך קודם כל לבדוק: אולי מעונן בחוץ כבר כל היום?

אז לטובת שלוות הנפש, וכי אני יודע שעוד חודש וחצי מעט הקיץ הזה גם הוא ייעלם, החלטתי להקשיב לעצמי. ללכת עם העקרונות שהגדרתי בכל הנוגע לקיץ, שבישראל יש מספיק ממנו לייצא, ובוונקובר היו מתים לדעת איך לייבא. במילים אחרות, בסופי שבוע שטופי שמש כמו הנוכחי, אני הולך להקריב כמה דברים, וביניהם עונג שבת.

בשבועות כאלה, אני הולך להעלות עונג אקספרס: עונג מקוצר, רק כמה אייטמים שלא יכולים לחכות השבוע, בלי שיר פתיחה, שיר סיום, ובלי להגיע לשלושים, ארבעים, חמישים אייטמים.

ואני מבטיח, כשיגיע הסתיו, אולי אפילו קודם אם המזג יתאכזר, אנחנו נחזור לטבוע בלינקים על בסיס שבועי.

פטרונים/ות: יחד עם העדכון על הפוסט הזה, שלחתי לכם/ן גם סקר קצרצר בעניין העונג אקספרס. אני רוצה לשמוע את דעתכם/ן.

קרא/י את המשך הפוסט

23 ביולי 2022

עונג שבת: ליבבתני, חוששתני

עדן דרסו מאת אורית פניני

openline
לא הייתי פה איזה חודש, וזה היה חתיכת חודש מצטיין לפזמונים בעברית. מספר שיא של פזמונים נדבקו לי למוח והייתי צריך ללכת לטיפולי הסרה בלייזר לו לו הייתי רוצה לקלף אותם משם (למה שארצה? תענוג). ״מה שנחשב״ של דניאל סאן קריאף, ״קוביד 19״ של נונו, ״ימינה שמאלה״ של יערה – גברות הפופ החדשות הביאו רצף מנצח של תולעי אוזן שיותר מששמחתי לפגוש, שמחתי לפגוש מחדש כל שלוש דקות בתוך הראש שלי.

אבל הפזמון החביב עליי השבוע הוא הפזמון החצוף והממכר שהביאה עדן דרסו להמנון הווגינה החדש ״פונאני״. אף על פי שיש בו טעות בעברית (״חוששני״ זה חושש+אני, ובמקרה הזה דרסו הייתה צריכה לומר ״חוששתני״ = חוששת אני), זה לא מפריע לו להיות מבריק ולהידבק כמו זיעה לכל דבר ביולי הזה. ״אם אתה רוצה את הפונאני, האני, חוששני, מאמי, שלא תקבל אותו אף פעם״. זה החרוז המרובע הזה ברצף (פונאני, האני, חוששני, מאמי) שמוגש בכל האטיטיוד האדיש הראוי לדחיית מחזרים נלהבים מדי, והביט של כהן ומיש, שירה את הפזמון הזה למעמקי קפלי המוח שלי וצריך לום ועבודת כפיים כדי לחלץ אותו משם. אבל למה לחלץ? חוששני, האני, שזה יישאר איתי עוד זמן. [סטרימים] קרא/י את המשך הפוסט