העונג, במתכונתו הבלוגית של המון לינקים מדי שבוע, מצא כנראה מנוחת עולמים* – אבל ניוזלטרים, מכתבים, טורים, הם אהבה ישנה ונצחית שלי. ואני שמח לפתוח מחדש את הניוזלטר של העונג**.
מכיוון שנרשמת בעבר לקבלת מיילים מהעונג, העברתי אותך אוטומטית לניוזלטר החדש שיופעל דרך Substack.
אם לא בא לך להיות פה – סליחה! זה הזמן לבטל את המנוי ולא אשלח לך אף מייל יותר, אף פעם.
אם בא לך לקבל ממני מכתבים מדי פעם – מה אגיד ומה אומר? תודה! איזו זכות, בואו ננסה.
הרעיון בשלוש מילים: להתרגש ביחד ממוזיקה.
אכתוב על זה עוד במיילים הבאים, למה אני מתכוון בכותרת הזו. לבינתיים, טוב שבאת, תיכף נתחיל.
עקרונות יסוד:
מה יהיה פה? כמו ״הפתעות מגיאחה״, גם לניוזלטר הזה אין פורמט או לו״ז מחייב. הוא ינבע כמעיין כשהמאגר התת־מודעי יוצף במחשבות על מוזיקה. לפעמים יהיה פה טקסט קצר/ארוך, לפעמים לינק לפלייליסט מיוחד, אולי ראיון או ביקורת אלבום – דברים שחסרים לי בנוף הדיון המקוון העברי על מוזיקה. אולי יהיו פה דברים שעדיין לא חשבתי עליהם בכלל. אבל הם תמיד יהיו על מוזיקה.
מה לא יהיה פה? עדכונים תדירים על התכנית שלי בגלגלצ ועדכונים בכלל. אני מעדכן באינסטגרם ובטלגרם וכיף שם.
מתי יהיה פה? כל אימת שהרוח תניע אותי לכתוב, ובכל מקרה לא הרבה. זה לא טור שבועי.
רגע, זה עולה לי? אני מקווה שכן, אבל רק במובן התרוממות הרוח. הניוזלטר תמיד יהיה חינמי ופתוח לקריאה ולתגובה, בתיבה שלך ובאתר שלו. אם כן תרצה מטוב לבך לתת כמה מעות, אז:
אפשר שזה כן יעלה. אם יתחשק לך לתמוך במה שאני עושה (פה, ובגלגלצ, ובאינסטגרם), אפשר תמיד לבחור לשלם ממש כאן דרך סאבסטק כמה דולרים בחודש. זה יהיה מתוק מאוד מצדך וישמח אותי מאוד. אני אכתוב בכל מקרה.
פעם תמכתי בך בפטריאון, מה עם זה? הפטריאון שלי, יחד עם העונג, בתרדמת, ויתעורר רק אם אשוב לפרסם קבוע פוסט שבועי (לא סביר). אם בא לך להמשיך לתמוך, זה המקום העדכני לעשות זאת (וגם רגע טוב לחשוב מחדש כמה, בהתאם לשנים שעברו מאז שנרשמת לפטריאון – החיים השתנו, האינפלציה, הכלכלה, הגעגוע – אין לי מחשבון לזה, חוץ מזה שבלב).
כמה מילים חשובות מהחברים בסאבסטאק כדי שתמיד תקבלו את המיילים שלי כמו שצריך…
If you can’t find the newsletter, check your spam folder. And please mark this address as ‘not spam.’
If the newsletter isn’t in your spam folder, either, you should look in the Promotions tab.
You can always see everything on the website.
אוקיי תודה בוט.
תודה שקראת, וסליחה שהתפרצתי, ומקווה שיהיה לנו כיף להתרגש ביחד ממוזיקה.
חיוכים,
גיאחה
נ.ב. אם יש חבר.ה שממש ממש ישמחו לקבל עדכון על הניוזלטר הזה, אפשר פשוט לפרוורד אותו כמו מייל רגיל ולהציע ללחוץ פה:
* שילוב של נסיבות חיי הפרטיים (כולן טובות) והשינויים שעבר האינטרנט בעשור האחרון. ** שילוב של הניוזלטר הקודם שלי ״הפתעות מגיאחה״, העונג, ו״תת״. כל הדברים האלה יהיו פה בצורות שונות.
השבוע יש לי יומולדת, וכדי לחגוג החלטתי לבקש ולפזר מתנות – ביקשתי מאמנים שאני אוהב מאוד, ונתתי לכםן בצורת תכנית מיוחדת שלי בגלגלצ, שקראתי לה בראש שלי ״אין בספוטיפיי״.
100% מהשירים בתכנית אין בספוטיפיי (לפחות ברגע השידור), ואולי 80% (לא ספרתי) אין בשום מקום, לא בבנדקאמפ, לא ביוטיוב – רק על ההארדיסק של האמנים/ות הנפלאות/ים שהסכימו והספיקו להשתתף בתכנית.
ביקשו ממני את רשימת השירים ויש מלא פרטים להוסיף, אז הנה הכל פה.
יצא במקור ב־2010 (שידרתי את זה מלא בתכנית שהייתה לי אז בתדר), זה מיקס חדש מ־2021. אפשר להוריד פה
תמרדה – שרתי עם כולם
מתוך אלבום בעברית שבדרך!
Addis A Kaplan – Bali Bali
פרויקט חדש של אורי קפלן מהבלקן ביט בוקס (ועוד הרכבים). על הבס האחד והיחיד איתמר ציגלר.
Digital Monx – 89 Model ft. Noga Erez
הנזירים הדיגיטליים הם אורי קפלן לעיל ותמיר מוסקט! יש להם ערימה של שירים שאני מקווה שיצאו מתישהו, ביניהם הקטע הזה עם נגה ארז על המיקרופון.
יעל זלינגר – לנצח (Robotim Remix)
רובוטים, הלא הוא נדב אגמי, רקח בבית רימיקס עצמאי ולגמרי לא רשמי ל״לנצח״ של יעל זלינגר. איזה מזל שביקשתי ממנו לשלוח לי משהו, כי זה רימיקס ענק, וסופסוף שלחנו אותו ליעל זלינגר, שהתלהבה מאוד והסכימה בשמחה לשדר. מקווה שזה יצא כסינגל!
תמוז – מה שיותר עמוק יותר כחול (Omri Smadar Rainbow Mix)
מלך הרימיקסים עמרי סמדר שיחרר את זה לאינטרנט בלבד ב־2020, ובעיניי זו הגרסה האולטימטיבית של השיר הזה.
Rabo & Snob – Adam Sunsetson
מי ידע שאייל רוב ורונן סאבו יושבים על אדיט מושלם ל״שקיעה אחת״ של אדם? אפילו הם שכחו!
מיקה טל – חזק
מתוך אלבום ש ל י ש י תוך כלום זמן, יחד עם המפיק והמולטיאינסטרומנטליסט מתן.
רן אלירן – נולדתי לשלום
ביצוע גרובי במיוחד מ־1979, מהאלבום הזה. תודה רבה לאבי, א.ק.א תות אנך אמון, שמעלה אוצרות כאלה (ושלח לי קובץ – תודה!).
D-Vice & שאנן סטריט – פייק ניוז
דניאל וייס א.ק.א D-Vice הוא ירושלמי שחי בברצלונה, שם חברו שאנן סטריט כתב והקליט איתו את השיר הזה ב־2019 (!). מבאס כמה שזה עדיין רלוונטי.
Devendra Banhart – Heard somebody say (live at the Barby 07.07.2006)
ההופעה של דבנדרה בנהארט בבארבי הייתה אחת ההופעות שהכי חיכיתי לה בחיים. היא הייתה מוזרה ונהדרת. אני לא זוכר מי הדליף לי את ההקלטה שלה בזמנו, אבל אני זוכר שני פרטים מוזרים מאוד על ההופעה הזו: א. הפיק אותה שרוליק איינהורן המבוקש מספר אחת. ב. היא נגמרה בביצוע של בנהארט, יחד עם איציק סוויסה האלמוני שנבחר בוודאי ברמייה לחמם את ההופעה הזו, ל״אני לא זמין״ של מושיק עפיה. נשבע, יש לי הקלטה של זה. זה נורא.
ענת מושקובסקי – פצצה
סינגל ראשון שבדרך מתוך אלבום שלם שבדרך בעברית! ונוסטלגיה לא נעימה אבל כן מצחיקה מאוד לליל הטילים האיראניים הגדול של אפריל 2024. נכתב והופק עם עומר שונברגר.
הפנר – סימפוניה
אין לי מה להוסיף חוצמזה שאני חושב שמדובר בטראק רוצח, בקטע חיובי ללא דם.
אתי רומנו – כמה דם
מתוך ״אני בת ים״, האלבום החדש של אתי שיוצא ממש תיכף, ב־4 ביוני! רן שם טוב הפיק, והשיר נכתב לעמותת אנימלס.
T & T – MIRIAM
אחד מה־T הוא תמיר מוסקט, וה־T השני הוא תום ארמוני, וביחד הם יושבים (אני לא יודע כמה זמן, אבל יותר מדי) על אלבום חריג ביופיו. יש באלבום הזה השפעות של מוזיקה אפריקאית, של פסקולים איטלקיים, של מה לא! וזכיתי להשמיע שני שירים מתוכו פה בתכנית. הנה הראשון.
תיכף יוצא סינגל בהקלטת אולפן נוצצת עם קולות רקע שיהפכו אתכם לשלולית. אבל גם בתור דמו שנועם ענבר הקליט לבד בבית, הביצוע העברי (+ערבי) הזה ל-"Where is my mind" של הפיקסיז הוא חווייה רוחנית.
Kutiman – Fog Ahead
אחד המוזיקאים הכי חרוצים ומוכשרים בישראל לא מפסיק להוציא מוזיקה, ויש לו אלבום אינסטרומנטלי משגע בייצא ביולי, וייקרא Dreams in Aspamia.
Folly Tree – Fish bowl
אלכס משה מקליטה תחת השם Folly Tree, לפעמים היא להקה, לפעמים היא אישה אחת, תמיד היא נשמעת נפלא. השיר הזה לקוח מהאלבום הבא שלה, Pieces. שהופק עם גל עובד.
עדי־קשת כהן – High Wind
קודם כל אנצל את הבמה לציין שזה עדי־קשת ולא עדי קשת־כהן. הקשת הוא חלק משמה הפרטי, לא שם המשפחה. זהו חשוב לי לדייק. השיר הזה לקוח מתוך האלבום הבא שלה, שהיא צועדת בו כמה צעדים מחוץ לאיזור הנוחות המוזיקלי שלה, וההרפתקה הזו נפלאה.
דניאלה ספקטור – הנה באה השמש
קאבר לא פחות ממושלם, בעברית, לקלאסיקה של הביטלס. מאיפה אתם מכירים את זה? אה, זה כמובן מתוך האוסף שאפשר להוריד כאן בעונג בחינם מאז היומולדת שלי ב־2012.
Leonard Cohen – Famous blue raincoat (live in Tel Aviv 1980)
לנרד כהן הופיע בישראל כמה פעמים, כולן הפכו ברבות השנים לאגדה. אחד המופעים הפחות מדוברים שלו היה כאן בהיכל התרבות בתל אביב בנובמבר 1980, כחלק מהסיבוב שבעיניי כהן עצמו היה סיבוב ההופעות הכי טוב שלו, מבחינה מוזיקלית. הרכב משגע, ושתי הזמרות האייקוניות שלו, ג׳ניפר ווארנס ושרון רובינסון, וזמר בשיא כוחו היצירתי. מי שמסתובב/ת במסדרונות האחוריים של האינטרנט יכול/ה למצוא את ההקלטה של כל ההופעה. הביצוע הזה לשיר הזה תמיד הרטיט לי את הלב במיוחד.
גבריאל בלחסן – אם יהיה זה רצונך
ב־2004 דויד פרץ ואני יזמנו והפקנו אלבום מחווה בעברית ללנרד כהן, ״שיר זר״. הוא היה באוויר זמן קצר מאוד עד שקיבלנו טלפון זועם מחברת התקליטים שדרשה להוריד אותו. להגנתה, באמת לא ביקשנו רשות. זה השיר שסוגר את האוסף, וזכרון צדיקים לברכה, גם גבריאל, גם לנרד. אל תגלו לאף אחד/ת, אבל אפשר להוריד את כל האוסף פה.
Bwana – Ritmo Matizon
במקור תכננתי לנגן תכנית שלמה מתקליטים שיש לי בבית ואין בספוטיפיי. מהר מאוד התחיל מבול השירים החדשים ממוזיקאים ישראליים והתכנית הזו נדחקה – זה השיר היחיד שנשאר. סינגל מושלם שיצא ב־1972 בניקרגואה, וזכיתי להכיר בזכות חנות התקליטים והלייבל Discodelic בסן פרנסיסקו, שם קניתי אותו ב־״7 מתוק. עוד פה.
אביב פק – קפלים שלי
אביב יודעת לגרום לי לבכות ואז למלא אותי בתקווה. ״דרוש ריפוי״ שלה הוא אחד משירי העשור שלי בקלות, והשיר החדש הזה, מתוך אלבום שבדרך, עשה לי בול אותו הדבר. אמיתי קורץ על העיבוד.
T & T – ALL BLUSE
עוד קטע יפה במיוחד מהאלבום המשותף של תמיר מוסקט ותום ארמוני.
רועי ריק – אפרו ריק
תיכף ייצא ״הפחד מהריק״, אלבום הסולו השאפתני של רועי ריק. תמיד אהבתי את ריק ותמיד הייתה לי חולשה ל״את האמת יודע״ מתוך המגה־פרויקט הקודם שלו, ״הגל השני״. זה סוג של המשך, יחד עם אותם שותפים, ניצן אייזנברג ורן רייטן.
Danny Kuttner – Plans
מסוג הזמרות שאני משתגע שלא כולם מכירים עדיין. זה מתוך האלבום הבא שלה שייצא במהרה בימינו אמן! ואין קשר משפחתי ליואב.
זאב טנא – הדבר הזה
מתוך אלבום המחווה העברי לטום וייטס שהפקתי יחד עם בנימין אסתרליס. ממש הכל פה.
יאפים עם ג׳יפים – הגופות (אוטופסיה של הדוב)
פייבוריט נצחי, רימיקס של ״הדוב״, הלא הוא NDV, הלא הוא נדב רביד, לשיר מאלבום הבכורה המושלם של יאפים עם ג׳יפים. עוד פה.
תודה ענקית לכל האמנים/יות, היח״צנים/יות, החברות/ים שפתחו את ההארדיסק והלב ושיתפו שירים יפים כל כך, מוקדם כל כך.
היי! שלום. אני יודע, גם אני קצת מופתע – אבל הנה עונג שבת חדש.
זה האנדרסטייטמנט של המאה להגיד שהחודש האחרון היה קשה. לכולנו, במגוון רחב ואיום של דרכים. אני גר בקנדה, ובנוסף לעצב, לאבל, לאימה, לזעם, לזעזוע העמוק של יסודות העולם, נוסף גם חוסר אונים מסוים. אני לא יכול לארוז אוכל, לארח משפחות מהדרום או מהצפון – כל הכעס והעצב פה, בלי התחושה שאני לפחות עושה משהו שיעזור.
אז חשבתי: העונג תמיד היה הסחת דעת מועילה למי שזקוק לה. ובמקרה התפנה לי יום שישי. למה שלא אכתוב עונג חדש? חלק מהלינקים פה טריים מאוד וחלקם מחכים חודשים, אז סלחו לי אם כבר נתקלתם.
אז הנה ערימה של לינקים טובים, יפים ומענגים, הרבה מאוד מוזיקה, ובלי אף הרחבה על ״המצב״ או ״התקופה״ בשורות שלפניכם/ן. בריחה קצרה מהמציאות.
אולי שמעתם של… ביטלס יש… שיר חדש?!
רגע, אני צריך להתנשף.
אוקיי, אז כן, בדקתי ולא רק שלביטלס יש שיר חדש, הוא אפילו מכונה ״השיר האחרון של הביטלס״. הנה הסיפור בקצרצרה: ב-1994, יוקו אונו העבירה לפול מקרטני קלטת עם 3 דמואים שג׳ון לנון הקליט בניו יורק לפני שנרצח. שלושת חיפושיות הקצב הנותרות התכנסו להקליט כלים וקולות ולמלא את השירים האלה לשירים של הביטלס – שניים מהם נכנסו לאנתולוגיה המפורסמת של הביטלס, "Real love" ו-"Free as a bird". השלישי נותר בלתי מפוצח – בעיקר בגלל מגבלות ההקלטה המקורית. עכשיו, ובזכות טכניקות חדשות לניקוי הופרדת הקלטות ישנות (שפותחו ע״י הצוות של פיטר ג׳קסון כשעבד על Get Back), השיר יוצא לאור. קבלו את – לא חשבתי שאי פעם אכתוב את זה – השיר החדש של הביטלס, "Now and then". וקבלו בעיקר את סרטון הבונוס המרגש, דוקו קצר בן 10 דקות שמספר איך השיר הזה הגיע אלינו. [טיוב]
אוקיי, שיקרתי – הנה מילה על המצב. אני לא ממש מצליח לשמוע מוזיקה. כלומר, כן, אני שומע פה ושם מוזיקה, שם אלבום או שיר, אבל מאז ה־7 באוקטובר, מוזיקה היא לא חלק מרכזי ביומיום שלי כמו בדרך כלל, היא לא מתנגנת בסלון ובאוזניות בלי הפסקה. השיחה המתמשכת שלי ושל מוזיקה יצאה לפגרה. שמעתי תחושות דומות מעוד א.נשים. מצד שני, יש א.נשים שדווקא עכשיו, מוזיקה היא המזור העיקרי שלהם.ן. אז הפעם לא אציע שיר פתיחה וסיום, אבל כן אציע את ערימת הפלייליסטים המרהיבה של תדר של סולידריות, שנקראת Music for processing. יש שם פלייליסטים בני כשעתיים שערכו מוזיקאיות וסלקטורים נפלאים: קותימן, כהן, הילה רוח, צח בר, נעמה צברי, זיו, יחזקאל רז, ענת מושקובסקי, אהד פישוף, שי טרא ליטמן, יעל לביא ועוד ועוד. חלק גדול מהמוזיקה שקט, מהורהר, מרפא. [ספוטיפיי]
מה שכן סיפק לי מזור רב בשבועות האחרונים, בניגוד לציפיות שלי, הוא ספרים. שקעתי בכמה ספרים סוחפים, מונחי־עלילה ודמויות, כאלה ששואבים אותי ואני רק מחכה לחזור אליהם כשיש לי נסיעת אוטובוס או רגע פנוי. האינטרנט לא ממש פיצח עדיין את הקטע הזה של המלצות ספרים – עם כל האלגוריתמיקה שבעולם, אני עדיין נתקל בספרים שהכי מתאימים לי דרך המלצות של חברות/ים. אבל אתר חדש, Tertulia, מנסה שיטה מעודכנת להמלצות ספרים אונליין. טרטוליה, המילה המקורית, מתייחסת לגרסה הלטינית ל״פרלמנטים״ בבתי קפה, עם פוקוס ספרותי. האתר החדש מזכיר קצת את Goodreads אבל מתמקד באיסוף המלצות מרחבי הרשת – סלבז ואנשי/ות ספר שהמליצו באינסטגרם, המלצות מבקרים, וכמובן המלצות מותאמות אישית (טרם בדקתי כמה זה מוצלח). האתר הוא גם חנות ספרים אונליין, ומועדון ספרים, ובקיצור אני הולך לבדוק את העניין הזה. מיותר לציין שהכל מתמקד בספרים באנגלית, בעיקר. [אנגלית]
יש קרוב ל… (רגע, אני סופר) כן, אינספור תחנות רדיו בעולם כרגע. רובן, כך נדמה, עונות לאחד משלושה פורמטים של רדיו: תחנות מוזיקה, תחנות דיבורים (אקטואליה, ראיונות, במקרה מרחיק הלכת תסכיתים), או תחנות שהן תערובת של שני הנ״ל. אבל רדיו הוא פורמט הרבה, הרבה יותר גמיש מזה. תזכורת טובה היא הפרויקט הרדיופוני־אמנותי חמש תחנות רדיו, בו חמישה אמנים מדמיינים כל אחד תחנת רדיו אחרת, משוחררים ממגבלות הברודקאסט. תחנה אחת היא לופ של 24 שעות עם מוזיקאי איסלנדי, כולל הכל: הליכות בשלג, חזרות להופעה, נסיעות, שיחות באיסלנדית. תחנה אחרת מגיעה מלאגוס, ניגריה, שם האמן הקליט ברחובות, בבתי מלון ובתחנות אוטובוס מוזיקה חיה, אנשים, והקלטות שטח ושילב אותן במוזיקה האלקטרונית המקורית שלו. ויש עוד. בואו להאזין ולגלות. [אנגלית, סטרים]
ועוד קצת רדיו – זה ממש מגניב בעיניי. עם העושר המוגזם של פודקאסטים בימינו, Maps.fm מציע אחלה דרך למצוא משהו מעניין לשמוע – על מפה. בחרו מקום על המפה ותקבלו פרק או פרקי פודקאסט שעוסקים באותו מקום ממש. טיפ טוב: אם נראה לכם שיש איזור ריק במפה, נסו להתקרב אליו. וכן, לפעמים זה ממש ברמת הרחוב או הבניין, לא סתם ״העיר״. וכן, זה תופס לכל העולם (אבל רק לפודקאסטים באנגלית, אני חושב). [אנגלית, מפה]
דניאלה ספקטור היא אחת הנשים שאני תמיד, לנצח, מוכן להקשיב להן. כשהיא שרה, בוודאי, אבל גם כשהיא פשוט מדברת. היא אחת האמניות שגם כשהן לא יוצרות או שרות, ניכר שהיא מקדישה המון מחשבה וריכוז ורגש למה שהיא עושה, ולכן בכל פעם שהיא מדברת אני מרגיש שאני מקבל ראייה קצת חדשה על העולם, על החיים ועל יצירה. ולפעמים, היא סתם מדברת על שיר יפה. בבית אבי חי התחילו סדרת וידאו חדשה בשם ״שיר תקווה״, ובפרק הראשון ספקטור מדברת על ״עד מחר״ של אביתר בנאי (וגם שרה אותו). [טיוב]
אני לא הולך לעדכן פה על אלבומים חדשים כי יש המון, אבל זה יחיד ומיוחד. ב-1998, אחרי שני אלבומים מושלמים, Portishead הוציאו אלבום הופעה. כמי שהיה מעריץ בזמן אמת והוא מעריץ גם היום, אני אוהב את אלבום ההופעה הזה אהבת נפש. ממש השבוע, מסתבר, חלפו 25 שנה (ישמרוני האלים) ובשקט בשקט הלהקה עבדה על גרסה משודרגת של האלבום – מיקס חדש, ו־3 שירים שהוקלטו בהופעה ולא יצאו בתקליט המקורי. כל הטוב הזה מחכה לנו בכל שירותי הסטרימינג בעולם (אין ויניל חדש, לצערי). [סטרים]
עוד משהו שחגגנו לו השנה 25 הוא הוואן היט וונדר הכי וואן והכי היט והכי וונדר אי פעם, "Music sounds better with you" של Stardust, צמד שהוציא אך ורק שיר אחד, והשיר הזה היה פנינה מושלמת שאת ההשפעה שלה על מוזיקת דאנס שומעים עד היום. אלאן בראקס, מחצית מהצמד (ההמחצית השנייה הוא תומס בנגהלטר, מדאפט פאנק), מספר איך השיר הזה נולד. פשטות היא לפעמים חצי מהסוד. [טיוב]
שני טייני דסק שאהבתי במיוחד לאחרונה: אם את.ה צריך.ה חיבוק, ההופעה של ארלו פרקס תיתן לך אותו. אם את.ה צריך.ה תזכורת שיש עדיין, איפשהו, שמחה וחיים בעולם – ההופעה של נייל רודג׳רס ושיק היא אחד הדברים הכי life-affirming ומלאי שמחה שחוויתי החודש – כמות הצמרמורות שחוויתי פה הפתיעה אותי לגמרי. [טיוב]
לאור העובדה שהפופ והאינדי הישראליים מצטיינים באימוץ של ז׳אנרים מחו״ל, זה באמת קצת תמוה שלא היה לנו פה להיט UK Garage בשני העשורים האחרונים. היה לנו כמעט כל דבר אחר, מהאוס וטראנס ועד דריל ורגאטון לגווניו. מנטה הפקות מציעים תיקון היסטורי, והעלו לסאונדקלאוד מיקסטייפ פשוט פנטסטי של רימיקסים ואדיטים לא רשמיים לשירים ישראליים – מאנה זק ודרך וייב איש ועד ג׳ני פנקין – שלקחו אותם ישר למועדוני לונדון. [סטרים]
ליהיא אם, זמרת נפלאה בפני עצמה, הרכיבה פלייליסט שאהבתי מאוד: קול שני יותר אייקוני מהליד. [ספוטיפיי]
אני עף בשנה שנתיים האחרונות על ליעד מאיר, אבל הוא רק חייל אחד בצבא הדריל והראפ שמתגבש בבירת היפ הופ מפתיעה וחדשה בישראל: אשדוד. שירה נאות נסעה אשדודה להבין איך דווקא שם גדלה סצינה חדשה. [עברית, חומתשלום]
בוילר רום חדש מג׳יימס בלייק. לא מרחיב כי טרם הספקתי לצפות, אז תגידו לי איך זה. [טיוב]
נפרדנו השנה מיואל הופמן, הסופר הענק שהרחיב ושינה את הספרות העברית (ואת החיים של קוראיו) לנצח. הפרויקט היפה מ־2017, יוֹאֵל שָׁלוֹם, הזמין את הקהל הרחב ואמנים שונים לפרסם מכתבים ליואל – שירים, כתבים, אמנות, הרהורים, פרגמנטים וגם וידאו. [עברית יפה]
אלבום השנה שלי כרגע הוא כפי הנראה האלבום של ג׳אנל מוניי, שבין שאר הדברים הנפלאים שהוא חוגג, הוא חוגג גם את הנוחות שבגוף שלך, בעור שלך, במיניות שלך. בווידאו היפה הזה, מוניי מדברת על דימוי הגוף שלה תוך כדי שהיא מסירה בגד ועוד בגד. [טיוב]
אם יש מישהו שלא מקבל את הפרופס שהוא ראוי להם על חלקו בהיסטוריה של הפופ והרוק הישראלי הוא יזהר אשדות. רוב הא.נשים מכירות.ים אותו בתור זמר סולו וחבר בתיסלם. אבל כמפיק, הוא היה מעורב בכמות לא סבירה של שירי נצח, במשך דורות, והביא למיינסטרים הישראלי חידושים ענקיים. לרגל קבלת פרס אקו״ם למפעל חיים, הוא יושב לשיחה מרתקת עם בן שלו שמקיפה 45 שנות יצירה, מהימים הראשונים של תיסלם ועד הדבר הבא. [עברית]
הנה משהו יפה שבוודאי נעלם בשיטפון ה״יו תראו מה עשיתי עם בינה מלאכותית״ ששטף את האינטרנט בשנה וחצי האחרונות. יואב השתמש בכלי ה-AI החדש של פוטושופ להרחבת אימג׳ים, והרחיב עטיפות אלבומים ישראליות. התוצאה אשכרה מעניינת. [פיקסלים]
חובבי/ות קפה או טבעונים/יות בוודאי מכירות/ים את Oatly, חלב שיבולת השועל המצוין. אני לא בטוח למה, אבל הם יצרו אתר ממש מצחיק שמעוצב בדיוק כמו אתר הבית שלהם, ונקרא Fck Oatly ובו הם מתעדים את כל מי שמחרים אותם ומבקר אותם (ועונים להם). אבל אם זה לא מספיק, הם הלכו צעד אחד רחוק יותר ויצרו את Fck Fck Oatly, עצומה שמוחה על קיומו של האתר לעיל. והם לא עצרו כאן! וגם לא שם. ולא, אפילו לא שם! אני אוהב מחויבות לדאחקה. [אנגלית]
עלתה לאחרונה כתבה נורא לא מעניינת בעיניי על ריבוי הז׳אנרים שספוטיפיי משתמשת בהם כדי לקטלג את היקום המוזיקלי הכמעט אינסופי שלה. אני מוצא את הכתבות האלה לא מעניינות כי הן מתרגשות נורא מזה שספוטיפיי ממציאה ז׳אנרים, כאילו שלא כל הז׳אנרים הם מומצאים, והן מזדעקות על זה שספוטיפיי משתמשת בשמות הז׳אנרים המומצאים האלה כדי לאגד ביחד דברים שלא בהכרח נשמעים או נראים דומים, כאילו שלא כל הז׳אנרים נועדו לעזור למוכרים בחנויות לסדר מדפים או לתת לסצינה שם גם אם היא מתרחבת. כל ז׳אנר מפסיק להיות ״מדויק״ ו״נכון״ ו״רלוונטי״ ברגע שטובעים את שמו.
על כל פנים, מה שאני כן נהנה ממנו הוא הפלייליסט הזה, The Sound of Everything, שמכיל שיר אחד מכל ז׳אנר מתועד של ספוטיפיי כרגע. יש שם 6,281 שירים. וזה מסע פסיכי על שאפל או אפילו בלי. [ספוטיפיי. כל הפרופיל ההוא, שמנהלת מחלקת האלגוריתמיקה של ספוטיפיי, מרתק וגיקי]
כתבת וידאו קצרה ומעניינת על איך שינוי בשיטת סידור הרמקולים בהופעות חיותשינה לפני 20 שנה את איכות הסאונד בפסטיבלים ואת הפרישה הגיאוגרפית שלהם. וואלה, לא ידעתי את זה! [טיוב]
לא חשבתי על זה, אבל השנה חגגנו 40 שנה ל-Swordfishtrombones, האלבום של טום וייטס מ־1983 שהתחיל רצף בן 3 אtלבומים שנחשב עד היום לטופ של הטופ שלו, ולרצף שלו שהכי השפיע על מוזיקאים אחרים. בגרדיאן מקדישים את תשומת הלב הראויה לתקופה הפלאית הזו, כולל שיחות עם טום יורק ומוזיקאים אחרים על התקופה הזו בקריירה של וייטס. [אנגלית]
מכירים/ות את העניין הזה עם Dark Side of the Moon והסרט של הקוסם מארץ עוץ? מאיפה זה התחיל, בכלל? אף אחד/ת לא ממש יודע.ת. אבל צ׳רלי סאבאג׳ מחזיק בתואר מרשים: הוא כפי הנראה האדם הראשון שכתב על החיבור הקוסמי הזה בכתבת עיתון, שבניינטיז הפכה לאחד הצעדים המשמעותיים בהפצת הסיפור הוויראלי הטרום־אינטרנטי הזה. והוא מספר את הסיפור המשונה והמדהים הזה מהזווית שלו. [אנגלית]
אנ׳לא מבין כלום באופנה, אבל כשג׳יי זימארח את פארל ויליאמס בהופעה לרגל השקת ווטאבר של לואי ויטון, אני שם. [טיוב]
אולי כתבת המוזיקה הכי טובה שקראתי השנה בעברית היא הכתבה שבה מתן שרון מלווה אתפלד. בחייאת, עורכות ועורכים, אנחנו צריכות יותר כתבות/ים שנצמדות/ים למושאי הכתבה ומלווים/ות אותם/ן יותר משעה ראיון. [עברית]
גם הכתבה של מתן על המופע המשותף של טונה ורביד פלוטניק הייתה אחד הדברים הכי יפים שקראתי השנה בעברית – בשני המקרים בגלל שמתן שרון כותב מצוין אבל גם מלווה המון שנים את ההיפ הופ הישראלי ולא מעמיד פנים בכתבות שהוא מרוחק ולא מעורב. [עברית]
כתבה נחמדה ממש לשקוע בה לחצי שעה: טום קרוז הוא אחד הכוכבים הגדולים והמזוהים בעולם. וחוץ מהופעותיו בסרטים, אנחנו לא יודעות עליו שום דבר. איפה הוא גר? עם מי הוא מסתובב? מה הוא עושה כשהוא לא מצלם סרט? ובכן, קייטי וויבר ניסתה למצוא אותו. ממש, את האיש, האמיתי. האם היא הצליחה? [אנגלית. רואים שקראתי בעיקר ניו יורק טיימז השנה?]
זה אולי יפתיע כמה א.נשים, אבל אחד מהאלבומים האהובים עליי בניינטיז הוא האלבום השני של שריל קרואו, שנקרא פשוט שריל קרואו. כן, יש בו להיטי ענק כמו "If it makes you happy" ו-"Every day is a winding road", אבל רוב הא.נשים לא ממש מכירים את האלבום הזה, שהוא אלבום רוק פנטסטי עם כמה מהשירים הכי טובים של הניינטיז. אבל אני לכאורה סנוב אינדי אז אני לא אמור לאהוב זמרת מצליחה בלה בלה בלה איזה שטויות. אבל הנה, גם אני הופתעתי שפיצ׳פורק, שאני תפסתי כסנובי אינדי, מכירים בגדולתו של האלבום הזה. וממש ביומולדת שלי, סם סודומסקי כתב בפיצ׳פורק ביקורת חדשה על האלבום הזה, ויותר מביקורת, זו פשוט כתבה נפלאה על אמנית מבריקה ברגע מכריע בקריירה שלה, והאלבום הענק שהיא הצליחה ליצור בו כנגד כל הציפיות. [אנגלית]
אני כותב את העונג בדפדפן הכי טוב בעולם, Arc – שאם לא טרחתםן עדיין להוריד אז בחייאת אל תישארו בעבר – ולא מזמן יעל פרג מטאבטאבטאב ראיינה את נייט פארוט, אחד מהמפתחים של הדפדפן הזה, ואני ממש נהנה לא רק מהראיון החמוד אלא גם מהפורמט שבו הוא התנהל ומוצג (כשיחת צ׳ט). [אנגלית]
השנה חגגנו עשור ל״תל אביב״ של עומר אדם ואריסה. אוקיי, אז מה? אז שירה נאות טוענת פה, בעיניי בצדק, שהשיר הזה שינה את הפופ הישראלי והשיק את ז׳אנר שירי הגאווה הישראליים שעד היום הופכים מדי שנה ללהיטי ענק. אבל יש עוד פנים לתופעה הזו, ולא כולם נהדרים. [עברית]
עוד כתבה מצוינת של שירה נאות על סצינה שלא זוכה לסיקור בתקשורת המיינסטרים, והפעם, שיחה מרתקת עם ארבעדיג׳ייז דתיות. [עברית]
אני בדרך כלל לא ממש מתעניין במה שמכונה במגזינים ״לייפסטייל״ (ומוקדש בדרך כלל לאיפור ועיצוב פנים) אבל היי, כשנכנסים לאולפן הביתי שלאריקה באדו אני מצטרף לסיור. [טיוב]
אני מודה, עוד לא האזנתי לזה, אבל הנה 3 דברים שמשמחים אותי מאוד: 1. יש דבר כזה איגוד הקול הישראלי – הוא מאגד אנשי מקצוע בתחום הקול, כמו מורות לפיתוח קול, קלינאי תקשורת ואף לרינגולוגים (!!!), שזה רופאים שמתמחים במיתרי הקול. 2. לאיגוד הזה יש פודקאסט! 3. לפודקאסט הזה קוראים… מדברים על הקול! 🥁 [עברית, סטרים]
במרץ האחרון קרה נס קטן, ואחד מאמני ההאוס והמוזיקה האלקטרונית הכי מדהימים בעולם, בעיניי, הקליט סט בן שעתיים ל… גלגלצ. זה היה Moodyman, וזה זמין ממש פה! [סטרים]
ובכן, זה קרה כי אני לא יודע איך לא להתלהב ממוזיקה ולרצות להפיץ אותה הלאה לכל מי שמוכן.ה להקשיב או לקרוב. זה קרה כי לא הפסקתם.ן להגיע ולהתרגש יחד איתי. זה קרה כי אני קצת עקשן והתעקשתי, זמן רב מאוד, להמשיך, כל שבוע.
זה קרה כי ידעתי גם מתי להגיד – רגע, אני צריך הפסקה. אני צריך לשדר ברדיו כל שבוע במקום לכתוב פוסט כל שבוע אבל זה אותו עונג שבת. זו אותה הפעולה: הנה מוזיקה שאני מתרגש ממנה, אולי תתרגשו ממנה גם אתם.ן?
וזה קורה שוב ביום שבת הקרוב, 27 במאי, שיהיה (לא יכולתי להתאפק) עונג שבת אמיתי. מה זה אמיתי, מוגזם לכל הדעות.
כשעונג שבת היה בן 5 הרמתי ערב קטן של כמה הופעות במועדון חדש מאוד, אוזןבר. הופיעו שם יהוא ירון עם רות דולורס וייס, טייני פינגרז, האחים רמירז, מורפלקסיס, טליה אליאב, נדב אזולאי ורותם אור לפני שהייתה טוטמו. די מרשים לזמנו וגם בכלל. שנה אחר כך הגזמתי עוד יותר והשתלטתי על מה שהיה אז רוטשילד 12 ליום שלם של הופעות זוגיות: חיבורים צפויים ובלתי צפויים בין אמני אינדי מאותה תקופה.
ואז… הפסקתי לחגוג. לא הייתה ממש סיבה, אולי היו יותר מדי הופעות לראות, תכניות לשדר, פוסטים לכתוב. כשהגיע יומולדת 10 אפילו לא שמתי לב. אבל מיומולדת 20 לא הצלחתי להתעלם. ומה אתם.ן יודעים.ות? בדיוק באתי לביקור בישראל.
אז כמיטב המסורת – החלטתי להגזים. מה זה להגזים? יומולדת 20 שנה לעונג שבת! 15 הופעות, ועוד 4 תיקלוטים, על 3 במות שונות, במתחם התרבות הכי מרכזי בתל אביב בעשור וחצי האחרונים. התדר ואני חברים מאז הצעדים הראשונים שלהם כבאר עונתי עם רדיו אינטרנט שנפתחים רק בקיץ – זה היה אך טבעי. יש פה אהבות ותיקות שאני מתרגש לצליליהן שנים, יש פה התאהבויות טריות של החודשים האחרונים, יש נציגות ממשפחת הקצה ויש אינדי מלא רגשות ויש היפ הופ מלא סטייל ויהיה… אני לא יודע איך יהיה! בואו נלך לגלות ביחד.
20 שנה לעונג שבת
יום שבת, 27 במאי
13:00 בצהריים עד 01:00 בלילה
תדר, תל אביב – כניסה חופשית!
13:00-19:00 – סבב הופעות ראשון ברחבה המרכזית. קיד פרנדלי! 19:00-21:00 – אין הופעות! 💪🏼 יוצאות להפגין 💪🏼 21:00-01:00 סבב הופעות שני ברחבה + דיג׳יי נועה ארגוב ברפי + הדיג׳ייז תמיר מוסקט ומאיה אלקולומברה בנואיבה
לקוראינו שומרי השבת: יציאת שבת זה 20:20 בשבת הזו!
כניסה חופשית מעל גיל 21
קטינים רק בליווי הורים/מבוגרים (ממליץ להביא אוזניות הגנה לקטנטנים)
בבקשה לא להביא כלבים, רעש מפחיד אותם
רשימת מופיעים מלאה לפי סדר א׳-ב׳
(שעות מופעים לא יפורסמו, פשוט בואו)
אביב פק
ג׳ני פנקין
גון בן ארי + רותם בר אור
גיאגיא ואיילו
דניאל ספיר
דניאל רובין + ניר שלמה
דניאלה תורג׳מן ובועז בנתור
הקולות הצפים
טאפאש
טוטמו + נועם הלפר
טל אורן
ליהיא אם
DJ מאיה אלקולומברה
DJ נועה ארגוב
נעם רותם
עינב ג׳קסון כהן + איה זהבי פייגלין
DJ שירה נאות
ענת מושקובסקי + עמית קכמן
DJ תמיר מוסקט
תמרדה
עיצוב איור וכישרון אינסופי: תמר ידין
בואו להתרגש ביחד מהמוזיקה הכי טובה שאני מכיר. יהיה שמש, תהיה פיצה, תהיה בירה, ובעיקר: תהיה מוזיקה.
שני זרמים שיקרים לי מתכנסים בשיר החדש של נועם הלפר א.ק.א Helfer, ״יש מספיק לכולם״. האחד דובר פה בעבר ועוד ידובר, והוא התהליך המבורך של השלת ציניות שעובר בשנים האחרונות על האינדי הישראלי. תמיד היו גם אמני אינדי ישראלי כנים ופתוחי לבב, נטולי אירוניה, אבל לתחושתי הרוב הגדול של מוזיקאי האינדי הישראלי תמיד דאגו לקרוץ קצת דרך הדמעה או לעקם קצת את חיוך האושר, אם הם בכלל כתבו על רגשות כמו אושר. שירי אהבה וגילויי רגש נטולי מגננות ורסן היו מנת חלקו הבלעדית של הפופ הישראלי הנקי, ה״״״סחי״״״. אבל התחילה השלה לפני כמה זמן, ולאחרונה התהליך הזה מאיץ. אני יכול להצביע בלי בעיה על רצף שירים שיצאו רק בחודשים האחרונים מאמנים כמו גון בן ארי, דניאל רובין, ארמון, נועם ענבר, רותם בר אור ועוד אחרות ואחרים, שלפני שני עשורים הטקסט שלהם היה יכול להיות רק חלק מפלייליסט שמתנגן בנסיעה בדרך לבומבמלה.
הזרם השני הוא המעבר מאנגלית לעברית. הלפר הוא לא הראשון ולא האחרון לעשות את זה, אבל נדמה לי שהגל הזה גואה בשנים האחרונות אחרי שליטה כמעט מוחלטת של שירה באנגלית באינדי הישראלי של אמצע שנות האלפיימז. אני מחזיק בדעה שכל אחת/ד י/תשיר איך שבא לו/ה, אבל אני גם יודע שני דברים: א. עברית מנגנת לי על מיתרי הלב והרגשות הרבה יותר עמוק וחזק מאנגלית; ב. בכל פעם שזמר/ת ישראלי/ת עובר/ת מאנגלית לעברית, משהו נפתח ומשתנה בקול שלה/ו. נשבע לכם/ן, תבדקו.
כך יצא שאני מאוהב קשות ב״יש מספיק לכולם״, השיר הראשון(?) של הלפר בעברית, ובוודאות הסינגל הראשון מתוך אלבום שלם בעברית שמתגלגל אלינו בקרוב. שמעתי כמה דברים מתוכו והכל נשמע מהמם ומרגש מאוד. גם הקליפ שובב ופתוח. תביאו לי עוד. [טיוב]
השבוע יש לי יומולדת, וכדי לחגוג החלטתי לבקש ולפזר מתנות – ביקשתי מאמנים שאני אוהב מאוד, ונתתי לכםן בצורת תכנית מיוחדת שלי בגלגלצ, שקראתי לה בראש שלי ״אין בספוטיפיי״.
שני זרמים שיקרים לי מתכנסים בשיר החדש של נועם הלפר א.ק.א Helfer, ״