1 בינואר 2022

עונג שבת: אלפיים עשרים ומעלה

הרברט וביאנקה רוז

openlineאיזה מזל שיש חברים/ות. בחיים, בכלל, ובאוזניים בפרט. אני מתכוון לחברים/ות מהסוג שאפשר לסמוך עליהם/ן שיביאו אליך את השיר הנכון, או יזכירו לך כמה גדול הוא שיר שלא השקעת בו די. הם/ן לא צריכים/ות אפילו לדעת שהם/ן חברים/ות שלנו. רק ספקים/ות שאפשר לסמוך על טעמם/ן. יש לי כמה כאלה שאני אוהב במיוחד ועוקב אחריהם/ן קבוע. חלקם/ן הפכו עם הזמן להיות חברים/ות שלי באמת, כמו נועה ארגוב. נועה ניגנה השבוע באחת מתכניות הסיכום שלה (לינק בהמשך העונג) שיר יפה מאלבום יפה ששמעתי ואהבתי כשיצא, אבל נשטף אצלי לצערי בנהר עז הזרם שהוא הזמן, ובמיוחד הזמן עבור מישהו שכל שבוע מתעדכן במוזיקה חדשה, והכי במיוחד אם למישהו הזה בדיוק נולד תינוק.

איזה מזל שנועה ניגנה אותו השבוע, איזה מזל שהאזנתי לתכנית שלה בזמן טיול לילי בשלג(!) עם הכלב, איזה מזל שנתתי ל-"Gold dust" של הרברט וביאנקה רוז לשטוף אותי. איזה באסה ששמעתי את השיר הזה רק אחרי שהקלטתי את התכנית שלי לגלגלצ השבוע (לינק בהמשך העונג), כי הוא היה יושב שם בול וזוהר כמו יהלום במרכז השעה שהתמקדה בשירים הכי יפים של 2021 שלא היו קיימים אלמלא הדיסקו. השיר הזה שואב לא מעט מדיסקו, זה נכון, אבל הוא נפתח בכלל כמו איזה סול־ג׳ז סבנטיזי עם הפנדר רודז והשירה העדינה לפני שהוא מתחיל לרכב על פעימת דיסקו פשוטה ויפה. אבל מי שמכיר/ה את הרברט יודע/ת ששום דבר אינו כמו שהוא נראה על פני השטח, וגם לשיר הזה יש אס בשרוול. במקום הכינורות המסורתיים של דיסקו, או גאות אלקטרונית, הרברט מביא פה הגנבה מרהיבה בדמות סקשן כלי נשיפה ג׳זי, פיפטיזי, כמעט קאונט בייסי, שהופך את השיר היפהפה הזה מכמה דקות מתקתקות לסצינה בלתי נשכחת. עוד שיר נפלא במיוחד שקיבלתי מחבר מהסוג הזה – בשיר הסיום. [סטרימים] קרא/י את המשך הפוסט

25 בדצמבר 2021

עונג שבת: לאט יותר, נמוך יותר, חלש יותר!

ג׳ון הופקינס

openlineהשבוע פתחתי באינסטגרם שלי את תיבת ״גיאחה, תן לי שיר ש________״, שבה אני מציע שירים יפים למי שרק מבקש/ת בסטורי שלי. אחת המגיבות ביקשה שיר ש״אוכל לטבוע בו ולשכוח איפה אני או מה רציתי לעשות״. יש בקשות שאני יודע מיד לענות עליהן, ויש כאלה שאני חושב עליהן חצי יום. על זה אני עדיין חושב. באיזה סוג שירים אפשר לטבוע ולשכוח הכל? כאלה עם קול כריזמטי כמו עמיר לב או (להבדיל) נינה סימון ששואב את מלוא תשומת הלב שלך? אולי כאלה שמפגיזים במפל סינתים מרטיט שפועל על הגוף ומכבה את המוח? אולי אמביינט נשגב ומדיטטיבי?

אני חושב שעבורי, קל לי לטבוע בשירים שכל תדר ותת־תדר שלהם נוצר וסודר והונדס ביד אמן כדי ליצור אימפרייה של צלילים. אני חושב על אמנים כמו Xinobi בצד האלקטרוני או The War on Drugs במגרש הרוק הקלאסי, ולא חסרות דוגמאות מהעילית של הג׳ז (קולטריין!) או המטאל או אפילו הפולק (הו, Sea Change של בק).

אבל יותר מכל, כפי הנראה, אני חושב על ג׳ון הופקינס. להופקינס יש לכאורה שני צדדים, ג׳קיל והייד. ג׳קיל הוא מלחין מינימליסטי, פסנתרן עדין מאין כמותו, שהאצבעות שלו לוחשות על הקלידים הברות רכות עם הרבה אוויר ביניהן. הייד הוא ארכיטקט אלקטרוני כוחני של צלילים מעובדים לעילא ולאלף עילאים, מרובדים בשכבות וקריסטלים, ארמונות בדולח מרהיבים שבהם כל השתברות זעירה ושבריר של אור מזדהר מונחים במקומם בכוונה, בסבלנות של מיניאטוריסט.

בקטעים כמו "Breathe this air", שמשלב את ג׳קיל ואת הייד של הופקינס לסירוגין, אני טובע ושוכח הכל. אני מאבד את האוזניים שלי בתוך האוזניות, וכמו חור שחור הן מושכות אחריהן את כל הראש והגוף והמחשבה שלי. השיר הזה נשמע טוב אפילו ברמקולים של מחשב, טוב יותר באוזניות, מדהים ממש באוזניות מצוינות, ואם זכיתם/ן ברמקולים מוניטוריים ראויים ובפריבילגיה להגביר, תצטרכו למצוא מילה חדשה בשפה כדי לתאר את מה שתשמעו. באיזו מוזיקה את/ה טובע ושוכח מי את/ה? [סטרימים] קרא/י את המשך הפוסט

22 בדצמבר 2021

שירי השנה של עונג שבת 2021

שירי השנה של עונג שבת 2021

עיצוב: יערה קאס!

לא מזמן חבר קפץ אליי הביתה וניגנתי לו חלק מפלייליסט 100 שירי השנה שלי. זה חבר סטואי שלא מדבר הרבה. הוא הקשיב לכמה שירים על שאפל ואז אמר: You're really throwing it back this year, huh?

וזה פיצח אצלי משהו לגבי המוזיקה ששמעתי השנה – שנה שהייתה עבורי, ואולי עבור רבים/ות מכם/ן, מבולבלת, מטלטלת, מאכזבת, ומתסכלת. שנה שבה קיווינו לחזור לחיים שהיו קודם ובכל פעם נתקלנו במכשול חדש, בעוד וריאנט, בעוד סיבוך. שנה שבה חשבנו שנצליח להתנער אבל משהו כבד דבק בנו וסירב לנשור. אני יודע – החיים שלי בקנדה היו שונים מאוד מאלה בישראל, עם ההופעות, המסיבות, המסעדות, הנסיעות. אולי רבים/ות מכם/ן מרגישים/ות שהשנה הזו הייתה שנה של שיחרור, של זינוק קדימה, שנה של ביי לעבר והיי להרפתקה.

אבל זו לא הייתה השנה שלי. המון דברים יפים והרפתקניים קרו השנה בחיי – נולד לי ילד ראשון, ומה זה אם לא הרפתקה – אבל כשאני מביט לאחור על 2021, אני רואה את עצמי מייחל ונכשל שוב ושוב לחזור לחיים המוכרים שלי. החיים שבהם אני מתקלט, נוסע בעולם, מבלה כמויות נכבדות של זמן עם החברים שלי, הולך להופעות, חי בצורה חופשייה וגמישה יותר מחיי מאז, נגיד, מרץ 2020.

כשאני לוקח את כל זה בחשבון, האמירה האגבית של החבר שישב אצלי על הספה נשמעת לי הכי הגיונית. כן, השנה יותר מכל שנה אחרת האוזניים שלי חיפשו, כנראה, נחמה מוכרת להיאחז בה. בין אם זה הרטרו המודע לעצמו של Silk Sonic או קרטיס הארדינג, הנוסטלגיה המוקפדת של אסף אמדורסקי או קליאו סול, צלילי האינדי הוותיקים והמוכרים של ארלו פארקס או לורד, הרוק הממוחזר ביד אמן של The War on Drugs, או האייטיז של מרגי – בשביל מאזין כמוני שמחפש תמיד את הסאונד החדש שירחיב את עולמו, השנה המוזיקלית שלי הייתה, בדיעבד, מאופקת מאוד. היא הסתפקה בנחמות של יופי גדול אבל לא מטלטל יותר מדי את גבולות העולם המעורערים ממילא.

ואולי אני סתם עושה לעצמי פסיכולוגיה בגרוש? אולי. קשה להיות בטוח. אבל אני כן בטוח בזה – 2021, כמו כל קודמותיה, הייתה שנת מוזיקה נפלאה להתפקע. לאן שלא הפניתי את הראש שמעתי צלילים נהדרים, נתקלתי ברעיונות יפהפיים, בדרכים חדשות לעשות דברים ישנים או בדברים חדשים שנארזים בעטיפות מוכרות. כמו תמיד, גם השנה אני חושב שאם 2021 נשמעה לך דלה, פשוט לא האזנת למספיק מוזיקה.

אז מספיק עם הקשקשת, בואו נגיע לעיקר – הנה 100 השירים שהכי אהבתי ב־2021, או נכון יותר, מאז שסגרתי את הרשימה של 2020 (יש פה כמה ניצולים מהימים האחרונים של 2020, כולל אלבום השנה שלי).

הפעם, למען השפיות שלי והזמן שלכם/ן, הקפדתי לכתוב משפט־שניים על כל שיר ולא מגילות. השירים עדיין יפים גם בלי שאפטפט עליהם בלי סוף.

…והודות לקורא החרוץ אורי, הנה הרשימה באפל מיוזיק!

 

אביתר בנאי – שיר חמלה
שיר שממוטט אותי בבית ומרפא אותי בפזמון. כמה נחמה יש בשיר הזה. שיר שמצד אחד הוא כל כך דתי, עם התפיסה שלו שחייבת להיות משמעות וסיבה לכל דבר, גם לאסונות; ומצד שני הוא שיר כל כך אישי ופשוט על פרידה, ועל מה שנשאר אחריה.
נמצא גם ב: השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

Adi Keshet Cohen – Battleships
היה לי העונג לשמוע שלושה שירים מאלבום הבכורה של עדי קשת כהן שנה לפני שהוא יצא, וכתבתי לה על השיר הזה שהוא נשמע כמו דיפ קאט, שיר שלא בהכרח יצא כסינגל אבל יהפוך לפייבוריט של מי שישמע את האלבום. וזה בדיוק מה שקרה לי איתו – הוא התחבב עליי אבל אז גדל עליי וגדל עליי וגדל עליי עד שהוא הכריע אותו בכוח האיטי והעצום שלו, כמו הים שגואה. הרגע הכי יפה: 3:27, הגאות מגיעה.
נמצא גם ב: 2021 הייתה פה בשבילך, 2021 לא מצליחה לישון

איה כורם – הכוכבת של נצרת עילית
אני בטוח שיש הרבה שירים על מישהי מ־small town שעלתה לגדולה ואז חוזרת לבקר, אבל אף אחד מהם לא גורם לי להיזכר בכזו חדות שלא משנה כמה זמן אני בקנדה, טובל באנגלית וברווחה ובזרות טובה ורעה – אני כולי ישראלי. מספיק הרפרנס הכי קטן, כמו ״רסקו הקטן״ או הפלאפל שבו נותנים לך כמה כדורים חינם, ואני עם הרגליים בקרקע שגידלה אותי, באדמה שממנה אני עשוי. וחוצמזה, זה כזה שיר יפהפה, לעזאזל, עם החיוך העגמומי והפשרה, עם הלחן המתוק והפלצט (זה נחשב פלצט? סתם שירה בסולם גבוה? אין לי מושג), ועם הטעם המתוק־מריר הזה של ״בלדה לעוזב קיבוץ״. או לעוזבת עיירה?
הרגע הכי יפה: 2:30, ״נייה פונימיו״, את אומרת, ״אטה זדיס בנק לאומי״
נמצא גם ב: השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

Arlo Parks – Hope
התזכורת הכי חשובה עבורי השנה: אני לא לבד. לכולם קשה. כמה פשוט, ככה חשוב לזכור.
נמצא גם ב: 2021 הייתה פה בשבילך

אסף אמדורסקי – את ואני נוסעים לאט
אני אוהב מאוד כששיר מבטא דבר מה בתואם מושלם בין מילים למוזיקה. וכאן, הדבר הזה הוא נוסטלגיה.
נמצא גם ב: השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

אסף אמדורסקי – מה שאתה רואה עכשיו
רגע שחולף: הירח התגלה, הפלא נשאר. מי ידע שבתוך אמדורסקי מתחבא משורר הייקו?
נמצא גם ב: אלבומי השנה שלי, השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

אסף אמדורסקי – רצינו פלא
בשנה השנייה לקורונה, שאת רובה הגדול ביליתי בבית, מה מדויק יותר מ״שגרה היא כלא, רצינו פלא״?
נמצא גם ב: אלבומי השנה שלי, השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

The Avalanches – Born To Lose
זה יותר מרמיקס: לקחת את אחד השירים האהובים עליי ("Bad bad news" של ליאון ברידג׳ס, שבעצמו משתתף באלבום של האוולנשז), לקצוץ ולערבב אותו מחדש לקטע האהוב עליי באלבום הכי אהוב עליי של השנה? זה יותר מקסם.
נמצא גם ב: אלבומי השנה שלי (אלבום השנה)

The Avalanches; Sananda Maitreya; Vashti Bunyan – Reflecting Light
האלבום הכי גדול שלי השנה מורכב מהמון השתקפויות: של אור, של דימויים זה בזה, של אנשים באנשים אחרים. הרגע הזה זוהר באלף השתברויות כמו אור שנדלק על כדור מראות.
נמצא גם ב: אלבומי השנה שלי (אלבום השנה)

BĘÃTFÓØT – EXIT THROUGH THE GUILT SHOP
בסוף אלבום מרהיב של פופ מקסימליסטי והיפראקטיבי מהמוח הפסיכי של אודי נאור, מתחבאת יציאת הגוספל המושלמת הזו שהשאירה את הלסת שלי על הרצפה.

Bee Gees – More Than A Woman – SG's Paradise Edit
הרמיקס הנדיר שהופך קלאסיקה ליותר מושלמת. SG Lewis יודע שבשיר כזה צריך לגעת רק בעדינות ובאהבה. עוד SG Lewis בהמשך.

Billie Eilish – Billie Bossa Nova
הדבר היחיד שמתוק יותר מבוסה נובה חרישית הוא בוסה נובה חרישית וחרמנית. הרגע הכי יפה: הדרך שבה המילה "phone" מתקמרת כמו גב
נמצא גם ב: 2021 לא מצליחה לישון

Billie Eilish – Getting Older
אייליש תמיד ידעה לערבב את המתוק והמר, אבל השיר הזה, בעיניי, הוא פסגת שירי האכזבה וההתפכחות של השנה, ולא חסרים כאלה.
נמצא גם ב: 2021 לא מצליחה לישון

Celeste – Love Is Back
שיר סול שראוי לעמוד באותה השורה לצד ארית׳ה, איימי ויינהאוס ואטה ג׳יימס.

Chance the Rapper – The Return
לא השיר הכי גדול של צ׳אנס, לא שיר הראפ הכי מרהיב של השנה, אפילו לא החרוזים הכי חכמים של השנה – אבל רצף החרוזים הממכר והדביק ביותר של השנה בקריוקי שבתוך הראש שלי. הרגע הכי יפה: "It's the return of Kevin McCallister!"
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Charlotte Day Wilson – Changes
כמה נחמה הפקתי השנה מהאלבום הזה, שכולו רכות בלי חולשה, כוח בלי אלימות, לב פתוח אבל מוגן. את החיבוק הכי גדול קיבלתי בכל פעם שהגיע השיר הזה, ופתח את אחד מרצפי השירים היפים ביותר של 2021. דיים, בעצם כל האלבום הזה הוא אחד מרצפים השירים היפים ביותר של 2021.
נמצא גם ב: אלבומי השנה שלי, 2021 לא מצליחה לישון

The Chemical Brothers – The Darkness That You Fear
זה מוזר, ששיר שגורם לי לרקוד מביא לי נחמה עצומה ודמעות לעיניים? אולי הדרך הפשוטה והישירה שבה הכימיקל בראדרז אומרים אהבה ונחמה, בדיוק כמו The Avalanches, מפשירה לי את כל השלגים. אני רוצה להניף את הידיים באוויר בשיא השיר הזה ברחבה מלאה ולבכות. (תודה לאופק שהתעקש על השיר הזה ובזכותו חזרתי אליו שוב ושוב והתאהבתי).
הרגע הכי יפה: 1:28, הזרועות עולות והדמעות יורדות
נמצא גם ב: 2021 הייתה פה בשבילך

Christian Lee Hutson – Dancing Queen
ומצד שני, למרות הרחבה שהתעוררה בראש שלי בכל פעם ששמעתי את השיר הקודם, לא רקדתי השנה באף רחבה. זה הרגיש כמו הביצוע הזה לשיר הריקודים המושלם של אבבא: בודד ועצוב ומלא געגועים.
נמצא גם ב: הקאברים של השנה 2021

Cleo Sol – 23
יש הרבה דרכים ליישב את הכאב שעומד בינך לבין ההורים שלך. אפשר לכעוס ולקלל, או לנתק כל קשר. אפשר לסחוט את כל הכאב החוצה בשיר מרסק ("Thumbs" של לוסי דייקיס) או בשיר מלא כאב וכוח ("I love you, I hate you" של ליטל סימז), ואפשר להודות בליריקס בכאב, בטינה, בהקרבה ובכעס – ולתת למנגינה להבהיר: אני סולחת. אחד מטופ 3 שירי השנה שלי.
נמצא גם ב: אלבומי השנה שלי

כהן – אל דאגה
השנה הזו הייתה השנה של כהן. בניגוד לאמדורסקי שהכניס גם הוא שלושער לרשימה הזו, במקרה של כהן אני מופתע. האוזניים והלב שלי נתונים לאמדורסקי שנים. את כהן אהבתי בכהן@מושון ואהבתי מאוד את ההפקות שלו, אבל אף פעם לא ממש עפתי עליו כראפר עד לאחרונה. השיר הזה היה אחת הנחמות הגדולות שלי השנה, מתוך האלבום הכי יפה שיצא השנה בעברית.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021, אלבומי השנה שלי

כהן – חוזר
רגע השיר של ההיפ הופ הישראלי עבורי השנה, הרגע שבו כהן הפסיק להיות מפיק שהוא גם ראפר, או ראפר שהוא גם מפיק, והפך להיות סינתזה מוחלטת ביניהם: ראפר שמשתמש בסימפולים כמו ראפ ובראפ כמו סימפולים. הבנייה הקפדנית של הטקסט סביב המילים בדגימה המבריקה של אריק לביא – וואו! לא זוכר ששמעתי כזה דבר.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021, אלבומי השנה שלי

כהן – שמיניות
קייטרנדה פינת דרייק פינת בן יהודה, וסופסוף ראפ־האוס בעברית עם לב. איזה אלבום ענק הניח בפתחנו השנה כהן.
הרגע הכי יפה: ״בלילה מפדל ברחובות, יש יותר ירידות מעליות״
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021, אלבומי השנה שלי

Common – When We Move (Feat. Black Thought & Seun Kuti)
ריקוד ריקוד מהפכה. הרבה ראפרים מדברים על אפריקה ועל שורשי השחורים בארה״ב, אבל זה חזק ומחזק פי כמה כשקומון טוב העיניים והלב חורז כוח חיובי על אפרוביט מושלם ומוכיח את הנקודה שלו. הרגע הכי יפה: 0:27 כשהתבנית של הביט משתנה שינוי עדין בדיוק בזמן שתבנית החריזה של קומון משתנה
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Curtis Harding – Hopeful
כמו שהסבירה רבקה סולניט, אופטימיות שווה לפסימיות: שתיהן מניחות שדברים (טובים או רעים) יקרו מעצמם, ולא ידרשו מאתנו דבר. תקווה לטוב מניעה אותנו לפעול כדי שדברים טובים יקרו. אני מתעקש על תקווה, בעוד שיר שנשמע מהעבר אבל הוא כולו הווה. הרגע הכי יפה: 4:20 – באמצע השיר, כשהשיר למעשה נגמר, מגיעים כלי הנשיפה ואז המיתר כדי להפיח בו תקווה חדשה. אבל נסיקת כלי המיתר ברגע הזה היא אחד הרגעים היפים של השנה.
נמצא גם ב: 2021 הייתה כאן בשבילך

Daveed Diggs – Puppy for Hanukkah
שיר ראפ מושלם לחנוכה? שהוא גם רקיד, גם מצחיק, גם לכל המשפחה? זהו נס! הרגע הכי יפה: 1:45, ״ברוך אתה אדוני״, גרסת הטראפ
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

David Ferguson; Margo Price – Chardonnay
שיר אהבה צנוע ופקוח־עיניים, מהסוג שרק אוהב אמת יכול לכתוב אחרי חיים שלמים ביחד – אבל הפעם לא לאישה, או לאיש, אלא ליין. מרגו פרייס הנפלאה בקולות רגע עדינים.

Diana Ross – Thank You
יותר מהכל אני מתרגש מהמילים של השיר הזה. הוא נשמע כמו מכתב שרוס כתבה לקהל שלה, לקהל העצום, המגוון, הזקן, הצעיר, הסטרייט, הקוויר, השחור, הלבן שלה שהלך והולך איתה כבר חצי מאה של מוזיקה – חצי! מאה! אני לא יכול להדגיש את זה מספיק – ומה היא אומרת לכולנו? תודה. פשוט תודה. איזה שיר מושלם.

Doja Cat – Naked
עם כל הכבוד לקארדי ושות׳, זה שיר הלהט הגדול של 2021. הרגע הכי יפה: "Let me cordially invite you to this party in my pants", לול
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Duckwrth; Rayana Jay – Birthday Suit
איזה מזל שדוג׳ה ודאקוורת׳ באים זה אחר זה באלפביתית, כי השיר הזה חייב לבוא עם הקודם. אני אוהב כשא.נשים מרגישים/ות חופשי וטוב עם הגוף שלהם/ן. אני אוהב כשהחרמנות היא הדדית ובהסכמה וחוגגים/ות אותה. אני אוהב כשנפטרים/ות על הדרך מכמה הבניות חברתיות של צרכנות וסטטוס כי לא צריך להוציא כסף על בגדים רק כדי להתפשט.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Faye Shapiro – בדרך אלייך
פיי שפירו לקחה שיר נאה של שלמה יידוב והצלילה אותו, מלשון צלול, לכדי מבט וחלון וראי זכים ונוצצים.
נמצא גם ב: הקאברים של השנה 2021

Faye Webster – In A Good Way
כל כך הרבה שירי אהבה יש בעולם, וכל כך מעט שירים שמביעים תדהמה על עצם היכולת לאהוב. הרגע הכי יפה: 1:47, כתמיד, כלי המיתר, כמו קו תחתון שמדגיש את המילים.
נמצא גם ב: 2021 הייתה פה בשבילך

Floating Points; Pharoah Sanders; London Symphony Orchestra – Movement 6
הנשגב הוא משהו כל כך גדול מאתנו שהשפה לא מסוגלת לבטא אותו במילים. מזל שיש מוזיקה. וחבל, כמעט חטא, לנתק את הרצועה הזו, הרגע הנשגב ביותר באלבום הנשגב ביותר של 2021, מ־20 הדקות שקודמות לו, והופכות את הנוף הנשקף ממנו למשנה חיים בזכות הטיפוס אליו במעלה ההר.

For Those I Love – I Have a Love
חברוּת היא אהבה, והשיר הזה הוא אחד משירי היגון הנדירים שמצליחים להתעלות מעל לאובדן ולאבל בזכות אהבה עיקשת.

Gabriels – Bloodline
הטריו המושלם גבריאלז ממשיכים להכחיש שיש ברשותם מכונת זמן, אבל השיר הזה מוכיח אחרת.
נמצא גם ב: 2021 לא מצליחה לישון

Gaspard Augé – Force majeure
בכל רגע נתון אני מתגעגע למוזיקה חדשה של Justice. חמש(!) שנים אחרי אלבום האולפן האחרון שלהם קיבלתי בראש בדיוק כמו שרציתי ממחצית הצמד, גספאר אוג׳ה. לא כל האלבום שלו ממריא, אבל הכוח העליון הזה יכול למלא לי מצברים של אלבום שלם.

Goat Girl – Jazz (In the Supermarket)
קאנטרי, ג׳ז רך, נשפנים כועסים ודום מטאל בשיר אחד? כן, גבירותיי, אני מאוהב.

גון בן ארי ומקהלת זולת – מטקות
לא רק שלא חשבתי שצריך, בוודאי לא האמנתי שאפשר לכתוב שיר שנוגע בפציפיזם, פילוסופיית זן, עבודת השם, התמסרות טוטאלית ואסקפיזם, על… משחק מטקות על החוף?! מה!
נמצא גם ב: השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

גון בן ארי ומקהלת זולת – סאפ
הכותב המסעיר ביותר של העשור? בלי שאלה בכלל. מונולוג מדומיין מפי אחיו המציל של בן ארי, שהופך, כרגיל אצלו, לשיר שהוא בו זמנית הכי חול (ליטרלי) והכי קודש. הרגע הכי יפה: 3:21, ״והצומת תבווווווווא״
נמצא גם ב: השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

H.E.R. – Change 
סליחה, פה זה מחלקת אאוט־טייקס מ-The miseducation of Lauryn Hill? פףףף, מאיפה שלפת את היהלום הזה, תגידי?

Hiatus Kaiyote – Red Room
הרעיון מאחורי השיר נהדר – לכולנו יש מקום בטוח לברוח אליו מאחורי העפעפיים שלנו – אבל הוא לא היה מחזיק בלי המנגינה המתפתלת כמו נחש ומתגנבת לתוך המוח שלי.

Hiatus Kaiyote; Arthur Verocai – Get Sun (feat. Arthur Verocai)
יום אחד ארכיב אוסף שייקרא ״גווניו הנפלאים של הפ׳אנק״ וזה יהיה שם: פ׳אנק מפותל, סמיך ובלתי נלאה.

Houston Kendrick – The Suburbs
אם חסר לכם/ן אנדרסון פאק חדש להתאהב בו, הנה. הצד השני של המטבע לאלבום של ארקייד פייר באותו השם, הפרברים מהצד השני של חומת הגזע.

Hypnotic Brass Ensemble – Soon It Will Be Fire (feat. Moses Sumney)
אחד מהרכבי הנשיפה המרימים בעולם הוריד את הווליום לחרישי באלבום קאברים זעיר לריצ׳רד יאנגז – אמן שלא הכרתי. בתשע וחצי הדקות האלו, הספינה שלהם חורצת חרישית את הלילה עם הקברניט מוזס סאמני. 
נמצא גם ב: הקאברים של השנה 2021

Jack White – Taking Me Back
חשבתי שנמאס לי מג׳ק וייט, וחשבתי שנמאס לי מריפים של גיטרה חשמלית. אבל השיר הזה הדוק, פ׳אנקי במפתיע, ובנוי כמעט כמו האלקטרו־באנגרים של Justice.

James Blake – Say What You Will
בלייק נלחם כבר שנים על הזכות הפומבית והציבורית של גברים להביע עצב, ורגשות בכלל, בפומבי. נדמה שבשנתיים האחרונות, עם היפתחות השיח על בריאות נפשית, העולם מתחיל להסתנכרן איתו. השיר המושלם הזה, עם הקליפ המושלם שלו, עוסקים בנושא שכמעט אף פעם לא שמעתי באף שיר, בטח לא מצד גבר: תסמונת המתחזה, הערכה עצמית שברירית, המחשבה התמידית על מה יגידו עליך, קנאה ותחרות. יותר מהצהרה גאה, הפזמון של השיר הזה נשמע כמו מנטרה לחיזוק עצמי: שיגידו מה שירצו, שיגידו מה שירצו.
נמצא גם ב: 2021 הייתה פה בשבילך

Jaykae – 1000 Nights (feat. Jorja Smith)
עוד שיר מרים בביט ושובר לב במילים. ושמע, ג׳ייקיי, היית צריך לדעת: אם אתה מזמין את ג׳ורג׳ה סמית׳ להתארח בשיר כזה, אל תופתע שהיא תגנוב לך את כל השיר.

Jon Batiste – I NEED YOU
שיר שגורם לי לחייך מיד, בכל זמן, בכל מצב. וכמה הייתי צריך את החיוך הזה השנה.

Kanye West – Believe What I Say
דרייק: *מסמפל את לורן היל* קנייה: כן?! בוא אני אראה לך איך עושים את זה. אולי השיר הכי טוב של קנייה מזה שנים.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Kanye West – New Again
הרבה שירים הושיטו יד לגאולה השנה, וזה אחד מהקרובים ביותר להצליח – בעיניי, זה השילוב בין המקהלה האקסטטית לביט הסיידצ׳יין המפואר הזה.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Khruangbin – Pelota (Cut a Rug Mix)
המשימה של קוואנטיק כרימיקסר: למצוא את הגרוב המקסימלי החבוי בכל שיר ולהביא אותו לפני השטח. מישן אקומפלישד.

Laurence Guy – Yeh Good, You?
תחושה של התרוממות מתמשכת, מתמדת, לנצח – כן, אחלה, ואת/ה?

Lemaitre; RebMoe – Ok Computer
לא חשבתי שאני אוהב כל כך את השיר הזה עד ששמתי לב שאני לא מצליח להפסיק לשיר אותו כל השנה!

Leon Bridges – Motorbike
בשנה שעברה הוא היה כאן עם שיר מחאה מרסק לב, אז השנה איזון: שיר פיתוי עדין.

Leon Vynehall – Mothra
אני רוצה להיבלע על ידי המפלצת הזו.

Little Simz; Cleo Sol – Woman
הראפרית שהכי דיברה אליי השנה, עם קליאו סול שהכי המיסה את לבי. המנון לכל הנשים השחורות שמדבר אפילו לגברים לבנים.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Lorde – Solar Power
כחמנייה אנושית, לא היה לי שום סיכוי אל מול השיר הזה.

Low – Days Like These
התגובה המדויקת ביותר לתקופה, מילולית וצלילית.

Lucy Dacus – Going Going Gone
אמנית ההיזכרות הקדישה השנה אלבום שלם להתמרת זכרונות ילדות, נעורים ועלומים לכדי אמנות מרפאת. לפעמים זה קצת מריר, כמו בשלושת הסיפורים השזורים האלה…

Lucy Dacus – Thumbs
…ולפעמים זה שופך אלכוהול ישר על פצע פתוח. הכאב רוצח, אבל גם מחטא. בעצם, זה אולי שיר האהבה הגדול ביותר של 2021. הרגע הכי יפה: "I love your eyes, and he has them"
נמצא גם ב: 2021 לא מצליחה לישון

Lushlife; Dälek – Depaysement
שירים על תחושת זרות בארץ זרה מדברים אליי היום מאוד, וההתפוררות של ההיפ הופ הזה לכדי ג׳ז כאוטי מעבירה היטב את התחושה.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Madlib – Road Of The Lonely Ones
אולי ישנם/ן עוד א.נשים שחושבים/ות שסימפול או בניית ביט היפ הופ זה ״לא מוזיקה״. הם/ן מתבקשים/ות להאזין לרצועה המושלמת הזו של מאדליב, בכיר הדוגמים והבונים, ולהגיד לי שיש עולם אפשרי שבו אפשר לעשות משהו טוב יותר עם הדגימה המקורית – כולל השיר המקורי.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Maple Glider – Swimming
שחייה איטית בחלומות סבלניים, כתובים במדויק, שמתגשמים בשיר הכי קרוב ל-Weyes Blood חדש שקיבלנו השנה.
נמצא גם ב: 2021 לא מצליחה לישון

מארש דונדורמה וריף כהן – סוכר סוכר
מארש תמיד מביאים את המסיבה לרחוב ואת הרחוב למסיבה, והחיבור עם ריף כהן בשיר המצרי הזה הוא מנה גדושה של בקסבה בחצי היום.

McKinley Dixon – Chain Sooo Heavy
אלבום ההיפ הופ הסודי שלי, שחזרתי אליו השנה פעם אחר פעם כשהחיים נדמו קצת אפורים מדי, קצת חסרי אפשרויות.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Mick Jenkins, serpentwithfeet – Scottie Pippen
כל הראפרים שרים תמיד שהם הכי טובים, מלך הראפ, מספר אחת על המיקרופון. מיק ג׳נקינס, אחד הראפרים הכי מעניינים של השנים האחרונות, שר על מספר 2 הנצחי, סקוטי פיפן, כלומר על עצמו כמובן. אולי הקטע האהוב עליי בתת הז׳אנר ״היפ הופ שקט ומלנכולי״.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

מיקה שדה וכהן – קח לך קצת זמן
צמד מושלם יחד עם ״אל דאגה״ של כהן, שני שירי היפ הופ טובי לב שרק רוצים בטובתנו. אם ב״אל דאגה״ כהן מסתכל פנימה ומציע תזכורת לעצמו, כאן מיקה שדה והוא מזכירים לנו ביחד שבכל סוג של זוגיות, כדאי לתת אלה לאלה קצת זמן. כולנו צריכים קצת זמן לעצמנו (ר׳ גם "Red room" לעיל).
נמצא גם ב: השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

מרגי – קומה 28
במשך אי־פי שלם מרגי ניסה השנה להיות דה וויקנד וזה לא עשה לי כלום בכלל, כי דה וויקנד לא עושה לי כלום בכלל. אבל בשיר אחד הוא נזכר שבעצם, הוא תמיד רצה להיות ברונו מארס – ואת ברונו מארס אני אוהב. הרפרנס לגמרי שם – מרגי בעצמו שר פה ״את אוהבת איך שאני שר כמו ברונו מארס״ – אבל השיר הזה עשוי כל כך טוב, ממכר ומתוק, שהוא עומד בפני עצמו.

Mndsgn – Hope You're Doin' Better
אני עדיין מנסה לפענח את המקצב המתעתע של השיר הזה, אבל בזמן שהצעדים שלי מתבלבלים הלב שלי מתרונן, ושר עוד שיר נחמה. נעים לדעת שמישהו דואג לשלומנו.
נמצא גם ב: 2021 הייתה פה בשבילך

Molly Burch – Took A Minute
בכל פעם שהשיר הזה מתחיל, אני חושב: רגע, אני באמת אוהב אותו? אבל אז התופים נכנסים, ואני נזכר שוב: מולי ברץ׳ הפנטסטית יכולה לשיר מה שהיא רוצה איך שהיא רוצה – היא תמיד תמצא דרך לעקם את השיר בעשירית הזווית כך שיהיה ייחודי וינעץ לי קרס בלב.

Molly Burch – Emotion feat. Wild Nothing
מה עושה פה בדיוק הרכב הדריםפופ Wild Nothing, אני לא בטוח. אבל סוויטת הדיסקו־לבבות של מולי נכנסה לי השנה ישר לרחבה שבתוך הלב.

Molly Lewis – Oceanic Feeling
לא נתקלתי קודם ביותר משיר־שניים מהסיקסטיז שבהם הכלי המוביל הוא שריקה – עד שנתקלתי במולי לואיס. הווייב של הוואי נשמע כמו האלבום הראשון של שרון רוטר, חלום מתוק ומסונתז.

Muzi – I Know It
בקצה השני מ״האינטרנט שלי״ של אתניקס יש שירים כמו "Active now" של איה זהבי פייגלין שאשכרה מבטאים בצורה נאמנה את המציאות המאוד־אונליין שלנו. או "I know it" של מוזי, ראפר דרום אפריקאי שמשליך עלינו שאלות שמכוונות גם לאינטרנט עצמו וגם אלינו: Am I real to you if I don't post? Did I do it well if I don't boast?
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

My Morning Jacket – Nothing Else Matters
כן, גם אני לא חשבתי שאראה פה את השיר הזה, אבל ג׳ים ג׳יימס הביא רוח (ולחן) חדשים, ואשכרה גאל את השיר המאוס הזה. פתאום ממנטרה בומבסטית הוא הפך לשיר של תזכורת ועזרה עצמית.
נמצא גם ב: הקאברים של השנה 2021, 2021 הייתה פה בשבילך

Natalia Lafourcade – Alfonsina y El Mar
כבר שנתיים שאני גומע בצמא כל צליל שמגיע מכיוונה של נטליה לפורקדה. לפעמים היא מלווה בהרכב מסורתי שלם, לפעמים היא גלמודת גיטרה. מאז שפנתה לפרויקט הנרחב שלה להקליט מחדש שירים מרחבי אמריקה הלטינית (עם המפיק הנהדר נוח ג׳ורג׳סון, שעובד הרבה עם דבדנרה בנהארט) היא פשוט לא מפספסת. כאן היא לוקחת שיר ארגנטינאי מפורסם שהתפרסם בביצוע מרסדס סוסה, ומרחיבה אותו לתשע ומשהו דקות של יופי כמעט לא ייאמן. המילים נפלאות, אבל אפילו לא צריך להבין אותן.

Noga Erez – End of the Road
אני צריך לספר לכם/ן? מדובר בבאנגר הכי גדול שיצא השנה מישראל.
נמצא גם ב: השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א

נגה שלו – שיר פרידה
בשנה המשונה הזו, שבה לפחות אני, ואולי גם אתם/ן, ניסיתי ואז הפסקתי ואז חזרתי ואז התקפלתי בניסיונות חוזרים לצאת מהמלכוד הזה של המגיפה, לפגוש אבל להיזהר, להתחיל שוב להתחבר אבל הדברים כבר השתנו ואני השתניתי והשרירים התנוונו, כמה רציתי לבקש מאנשים ומהעולם שוב ושוב, בחשש החשוף הזה של נגה שלו: ״אם אתה בא לבקר, בבקשה בעדינות״.

Polo & Pan – Ani Kuni
חשבתי שגיליתי את אמריקה לפני כמה שנים, כשנתקלתי באדיט עלום של איזה דיג׳יי אלמוני לשיר שנקרא "Ani kuni". גיליתי את אמריקה גם כי היה מדובר בבאנגר עם מנטרה חוזרת סוחפת, אבל גם כי מקור הסימפול הוא בשיר של הילידים האמריקאיים, מה שמכונה לפעמים אינדיאנים. כמובן שאת אמריקה גילו הרבה לפני. אפילו ריקה זראי גילתה אותה. והשנה גילו אותה פולו אנד פאן, שלקחו את שיר העם הקטן הזה מהעבר הרחוק עוד צעד אל תוך העתיד, עוד צעד מליטרלי מדורת השבט לכיוון מדורת השבט המודרנית ברחבת המועדון.

רביד פלוטניק – קוקוריקו (אל תדליקו אותי)
אל תדליקו אותי, יש לי המון מחשבות על המעמד של פלוטניק בתור בכיר הראפרים של דורו, ויש לי הרבה ביקורת ומחמאות מעורבות לגבי כל אלבום שהוא מוציא. אבל נוכח שיר כמו ״קוקוריקו״ (או ״פתמטר״) אני כל כך עף שאין לי שום דבר להגיד חוץ מ… וואלק אל תדליקו אותי!
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Remi Wolf – Front Tooth
יש את הדברים שהלב מחפש כי יש בו חור קטן למלא, ויש את הדברים שפשוט נוחתים עליך והלב צריך להתרחב בשבילם כי וואלה, אני לא ידעתי שאני צריך את הפ׳אנק המקסימליסטי, הסרטמצוירי, הצבעוני והתזזיתי של רמי וולף. אבל השנה היא נחתה עליי בכל הצבעים שלה עם סינגל אחרי סינגל אחרי סינגל ופשוט לא הצליחה לפספס.

Remi Wolf – Photo ID (with Dominic Fike)
יש לי פלייליסט סודי של Feel good now – גלולת מצב רוח טוב לרגעים שדורשים הצלה מהירה. השיר הזה? הוא שיר הפתיחה. דאנג, הוא יכול להיות כל הפלייליסט.

Remi Wolf – Quiet On Set
לפעמים אני חושב שרמי וולף היא הגירסה של מריל גרבוס מ-tune-yards שעדיין זוכרת איך לעשות כיף. הרגע הכי יפה: רמי עונה לעצמה לכל שורה בפזמון.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Rival Consoles – Pulses of Information
בדיעבד, האלבום המלא של ריאן לי ווסט, א.ק.א. Rival Consoles, קורס תחת איזה קונספט מאולץ של ענני מידע וטכנו־בבל״ת. אבל הקטע הזה, בלי הקשר, בלי רעיונות, בלי שכל שאר האלבום יסחב אותו למטה – הוא פועם בתדרי הסאונד הכי יפים של השנה (אולי רק ליאון ויינהול או ג׳ון הופקינס מתחרים בו).

SG Lewis – Time
בשנה נטולת רחבות, Times היה אלבום המסיבה הגדול שלי. רקדתי איתו מול הרמקולים בבית ובין האוזניות ברחוב או באוטובוס. זה אלבום שנטוע עמוק בעבר ונשמע בו זמנית מאוד 2021, ואני מודה שהופתעתי שמכל הגל הגדול של הדיסקו האוס מהשנים האחרונות, הממזר הצעיר הזה SG Lewis בא מהשוליים ולקח מבחינתי את הכתר.

Shelley FKA DRAM – Rich & Famous
ידעתי מי זה DRAM ולא שנאתי שום דבר ששמעתי ממנו לאורך השנים, אבל רק השנה התאהבתי כליל בשלי, האמן שנודע לשעבר בשם DRAM. בזכות האלבום החדש שלו, בזכות הטייני דסק, בזכות החיוך, ובעיקר בזכות השיר הזה.

Silk Sonic – Leave The Door Open
מעדן מרהיב: עשוי ביד אמן, מיומנת ומלומדת, אבל לא צריך להיות אנין כדי להתמוגג מעונג. שיר השנה? שיר השנה – באנגלית, על אמת.
נמצא גם ב: אלבומי השנה שלי

Silk Sonic – Smokin Out The Window
מכירים/ות את זה שמהלך מסוים בשיר קופץ לכם למוח שוב ושוב, בלי הפסקה, אשכרה מעיר אתכם משינה, כמו נוטיפיקיישן שאי אפשר להסיר? אז כל המהלכים בשיר הזה.
נמצא גם ב: אלבומי השנה שלי

Simple Symmetry – End of Days
אני אוהב שמוזיקה מפתיעה אותי. זה מזכיר לי שאני לא יודע כלום על כלום, ושהרבה ממה שאנחנו חושבים/ות שאנחנו יודעים/ות, אנחנו מניחים/ות על בסיס ידע חלקי בלבד, או אמונה בסיסית באיזה סדר רציף. את סימפל סימטרי הכרתי בזכות רימיקסים שהם עשו ושעשו להם – הכל היה באיזורי ההאוס המעניין, בטווח בין רד אקסז לניקולה קרוז, נגיד. והשנה הם הוציאו אלבום של… פופ פסיכדלי, בעצם. והקטע הזה שפותח אותו הפתיע אותי לא רק בעצם קיומו – דמיינו שאלבום של בריטני ספירס או של להקת מטאל נפתח ככה – אלא גם ברגע הבומבסטי שהוא הרגע הכי יפה.

Son Lux – Unbind
לרשימת קטעי הפתיחה האפיים של ה״רוק״ – לצד "Maggot brain" או "Shine on you crazy diamon" – אני מעוניין להוסיף את הקטע הזה, שבו המושלם מתרסק אל תוך השבר הבלתי נמנע, רק כדי למצוא שוב את השקט.

Sophia Kennedy – Seventeen
כמו "Getting older" של בילי אייליש, זה שיר על יציאה מגיל הנעורים. כמוהו, הוא מבוסס על ריף קלידים פשוט ורפטטיבי. כאן נגמר הדמיון, אני חושב, וסופיה קנדי נפרדת מהמציאות האיילישית של הכאן והעכשיו ומרחפת אל מישור גבוה יותר.

Squid – G.S.K.
בשנה שבה לא הייתה לי סבלנות לרוק, הגיע השיר הזה והזכיר לי שיש הבדל בין מה שאני רוצה למה שאני באמת צריך. אני הולך לנגן את השיר הזה בפול ווליום ולצפות בקריסתו של הקפיטליזם, או משהו.

טדי נגוסה ויסמין מועלם – זה בדם שלי (מאיור פילפ)
האמת היא שלא הפסקתי לשמוע השנה את שיר השנה של 2020, אז מזל שמאיור הביא לו פליפ מבריק, שנשמע בהתחלה כמו עננת וויד אבל הוא בעצם הפקת ג׳ז־הופ שלא תבייש את Badbadnotgood.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

טדי נגוסה – בבידוד
שיר השנה? שיר השנה. השיר ששמעתי הכי הרבה פעמים, השורות שדקלמתי הכי הרבה פעמים, השיר שהכי הרבה פעמים רצתי להתחלה ברגע שהוא נגמר.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Tony Allen; Ben Okri; Skepta – Cosmosis
Tony Allen; Sampa the Great – Stumbling Down
שני קטעים מעיפים לגמרי מתוך אלבום של המתופף הניגרי האגדי טוני אלן, שמת בשנה שעברה – אמנים שונים מתארחים על ביטים שלו, באלבום שהוא חצי שלו וחצי מחווה. "Cosmosis" מארח את המשורר בן אוקרי ואת משורר הרחוב, סקפטה, למניפסט קוסמולוגי (דיימון אלברן גם נתן שם יד). "Stumbling down" פוגש את הראפרית האהובה עליי של העשור, סאמפה דה גרייט, יושבת שברירית וחזקה על אחד הביטים הכי מרעידים שהיא זכתה לשבת עליהם.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Tyler, The Creator – CORSO
טיילר העמיס כמה שהוא רק יכול על האלבום החדש שלו, ואני מודה שהעומס מנע ממני לחזור לחלקים ממנו יותר מפעם־פעמיים – אבל הבאנגר הזה שבר לי את הפאקינג רגליים השנה.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

VannDa; Master Kong Nay – Time To Rise
אני לא מבין מילה בחמרית, השפה של הראפר הקמבודי ואןדה, ואני לא יודע מספיק כדי לספר לכם/ן על מה מנגן פה מאסטר קונג ניי הזקן, שמשתף פעולה עם הראפר הצעיר – אבל אני יודע לזהות קטע רוצח כשאני שומע אותו, וסמכו עליי: לא שמעתם/ן שיר כזה השנה.
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

The War On Drugs – I Don't Live Here Anymore (feat. Lucius)
האלבום החדש שלו נשמע לי כמו רכבת שדוהרת ודוהרת ודוהרת אבל לא ממש מגיעה לשום מקום, וזאת בניגוד לאלבום הקודם שהיה פשוט מדהים בעיניי. אבל  השיר הזה, כמעט מהרגע הראשון, רוטט עם חשמל אצור שמחכה להתפרק. כשקולות הרקע מצטרפים בפזמון, לשיר אחד בלבד, הרכבת של האלבום פתאום מתרוממת מהפסים וממריאה.

Xenia Rubinos – Don't Put Me In Red
קסניה רובינוס קוטפת השראה מהרבה עצים, אבל בסוף אין אף פרי בדיוק כמו שלה. האלבום החדש שלה טובל את ההיפהופ־ג׳ז־ניסיוני שלה בשורשים הקריביים שלה, ומביא אותה לשיאים חדשים. הקטע הזה היפנט אותי כליל.

Yebba – Louie Bag (feat. Smino)
אחרי שעיטרה בשנתיים האחרונים את האלבומים של מארק רונסון, אד שירן ודרייק, יבה (זה פשוט Abbey הפוך) התבגרה לאלבום בכורה ״אדלי״ בהפקת רונסון, והחיבור שלה עם הראפר הנהדר סמינו יצר שיר שמהרגע הראשון ששמעתי אותו, נדמה היה לי שהוא תמיד היה איתי.
הרגע הכי יפה: ״'Cause I got that fire, it's coming for them now״
נמצא גם ב: ההיפ הופ של 2021

Yuksek – Beirut Ma Bet Mout
במובנים רבים, 2020 עדיין לא נגמרה. אולי זה מסביר את המשך האובססיה שלי עם יוקסק, שהוציא את אחד האלבומים האהובים עליי בשנה שעברה. השנה הוא היה עסוק בעיקר ברימיקסים, אבל היציאה הזו, שנשמעת קצת כאילו היא נוצרה על הדרך בערב צחוקים עם חבר באולפן, כל כך מרימה אותי שמתחשק לי לפתוח מהדורה חדשה של ״ריקוד בבידוד״ רק כדי לנגן אותה.

אוקיי, זה היה כיף! איך אפשר לומר תודה?

בתגובות, כמובן, ובשליחת הפוסט הזה לחברות וחברים! והכי אשמח בעולם אם תרצו לתמוך בכל ההשקעה השבועית והשנתית שלי בעונג שבת דרך פטריאון.

שנה שבוגי!

11 בדצמבר 2021

עונג שבת: צליל הלב הנשבר

For Those I Love

openlineלא נמאס לך לפעמים משירי אהבה? אני לא מדבר בהכרח על הקיטש והקלישאות, אני גם לא מדבר על מרכזיותה הקיצונית של אהבה במוזיקה פופולרית – עם כל הכבוד, יש עוד רגשות. אני מדבר על זה שכמעט כל שירי האהבה בעולם הם שירי אהבה רומנטית. אין ספק, אהבה רומנטית, אהבה מינית, היא משהו שכולנו מחפשים/ות במידה כזו או אחרת של אובססיה. אבל האם היא האהבה היחידה בחיים שלנו? האם היא האהבה שאנחנו חולקים עם הכי הרבה אנשים בחיינו?

כתבתי על זה בעבר ובטח עוד אכתוב על זה בעתיד בלי סוף, אבל אהבה חברית, אהבת החברות/ים שלנו, היא בעיניי אהבה גדולה, עמוקה, עשירה, כזו שיש לה כוח לבנות ולרסק – וכזו שאם תשאלו את המצעדים או תחנות הרדיו המרכזיות, בקושי קיימת בעולם. 2021 הביאה לפתחי כמה שירי חברוּת נהדרים. הבעיה היא שחלקם הגדול עוסק באובדן. נראה שלפחות בכל הנוגע לגברים, אנחנו מרשים לעצמנו לכתוב על חברינו הגברים במונחים חד משמעיים של אהבה רק כשהם כבר לא כאן כדי לשמוע את זה.

השבוע נתקלתי בשיר המעיף הזה, "I have a love", של For Those I Love, שם הבמה של המוזיקאי האירי דיוויד באלף. זה שיר מתוך אלבום הבכורה שלו, שהוא כתב לחברו ושותפו המוזיקלי פול קוראן, שהתאבד ב־2018. הטקסטים חוזרים אחורה ונכנסים פנימה, אבל המוזיקה מתפרצת החוצה – ראפ־דיבורי במבטא, קצת כמו The Streets, על מוזיקה שמתרוממת וגואה להאוס ורייב. השיר הזה לפת אותי בגרון מהרגע הראשון, ואני ממליץ להקשיב או לקרוא את המילים תוך כדי – תיאור מתוק של חברוּת מילדות ועד ימינו, עם השורה החוזרת שוב ושוב: "I have a love, and it never fades". ואני מתרסק לגמרי, רוקד עם דמעות בעיניים, בחלק שמתחיל ב־3:35, ובו באלף, מדבר ישירות בגוף שני, מזכיר לחברו שאיננו איך לפני שנה הוא השמיע לו בנסיעת לילה את המוזיקה לשיר הזה ממש… והחרוז האחרון, שמפנה את העיניים ישירות למושא השיר – אגרוף בבטן. להפוך זיכרון של אובדן להתרוממות הרוח – איזה כישוף אפל. [סטרימים] קרא/י את המשך הפוסט

4 בדצמבר 2021

עונג שבת: לילה טוב מאוד

Silk Sonic

openlineאני ממש זוכר את הרגע שבו גיליתי ש-"I feel good" של ג׳יימס בראון, שיר שנדמה שהיה נוכח בחיי מאז ומתמיד, הוא רק חרך לעולם שלם ומלא שמחה שנקרא Funk. זה קרה בזכות ערן דינר בפורום מוזיקה בנענע, או בוואלה, או בוויינט, אני כבר לא זוכר את השנים האלה מספיק טוב. הוא הכין אסופה קטנה ומגניבה של שירי פ׳אנק, ואני זוכר שהוא כתב משהו בסגנון של: למה אף אחד במדינה הזו לא אמר לנו שמותר לנו לשמוח ככה?

מאז, כשאני צריך זריקה ישירה של אנרגיה, שמחה וכיף לעורק ראשי, אני מנגן פ׳אנק, עם העדפה ברורה לפ׳אנק הרזה שרואים לו את הברכיים בזווית של הביט על פני פ׳אנק שמנמן ועשיר כמו של פ׳אנקדליק למשל. אני מנגן The Meters או לין קולינס או בטי האריס או James Gang. אני מנגן את היורשים העכשוויים שלהם כמו האלבום השני של מארק רונסון, או Quantic. ואני מנגן את "Perm" של ברונו מארס או את "Come down" של אנדרסון פאאק. ולאחרונה, אני מנגן, בלי הפסקה, את "Fly as me" של Silk Sonic.

גם "Perm" וגם "Fly as me" דומים אצלי בראש מאוד: שניהם קודם כל מחוות ורק אחר כך שירים בפני עצמם. הם מלאכת טלאים מרהיבה של רפרנסים וציטוטים של סאונד ומהלכים, גם אם לא של בהכרח צירופי תווים מדויקים, שיכולים להרכיב רק תלמידים שקדנים של פ׳אנק כמו מארס ופאאק. הם הונדסו ברמת האטום כדי להידחק בכוח לקאנון מאוד ספציפי של פ׳אנק הדוק ורזה. אפשר היה בקלות לפטור אותם בתור חיקויים, מחוות ריקות או אפילו פארודיות (לשניהם יש ליריקס משעשעים מאוד), אלמלא גורם קריטי אחד: גורם הכיף. ת׳מבינים, פ׳אנק יכול להיות מקורי מאוד, אבל מקוריות, אותנטיות וביטוי אישי היא לא שם המשחק בו. לא, זה המשחק של רוק וחבריו הבהירים. פ׳אנק נועד לשחרר לך את התחת ובעקבותיו את המיינד. הפ׳אנק בא לעשות לך כיף, לגרום לך לזוז בכיסא או בסלון או באוטו או ברחוב. פ׳אנק משובח משתמש בכל הסודות של אלכימיית הגרוב כדי שהפרקים בגוף שלך – ברכיים, מרפקים, אגן, כתפיים – לא יצליחו להישאר במקום. אם פ׳אנק היה פסיכומטרי, מארס ופאאק היו מקבלים 800 כל אחד על "Fly as me" לבדו, אפילו בלי הדיסקוגרפיה של כל אחד מהם בנפרד. תוארי פרופסור במדעי הכיף, ענף פ׳אנק. [סטרימים] קרא/י את המשך הפוסט