-
העובדה שהעונג חזר רק באוקטובר 2020 אומרת שבין היתר, לא זכיתי לחגוג פה בזמן אמת שירים ואלבומים נפלאים בשבוע שבו הם יצאו. ואני בטוח שאם היה עונג שבת במאי האחרון, הייתי עושה פה מסיבה שלמה מ-"Sunshine", קטע מהמם בן 8 דקות של אחד האמנים האהובים עליי בעשור האחרון, Romare. רומר שלנו (מבטאים במילרע כמו אומר, שומר, גומר) הוא מהאמנים האלה שמצליחים לעשות מוזיקה שבבסיסה היא לגמרי אלקטרונית, אבל איכשהו היא אף פעם לא נטולת חום אנושי. יש לזה כמובן הסברים טכניים: הוא משתמש הרבה באפקטים פיזיים (כמו פדלים של גיטרה, בניגוד לדיגיטליים) ולכן לא הכל מדויק ברמת המילישנייה; גם כשהוא קוצץ את הדגימות שלו הן כמעט תמיד מכילות קולות אנושיים וכלים אקוסטיים וחשמליים, בניגוד לסינתזה מוחלטת שהרבה אמנים אלקטרוניים בוחרים בה כדי לייצר צלילים. אבל יותר מכל, תמיד התרשמתי מאיך שהוא בונה את הקטעים שלו, עם דגש גדול מאוד על רגש ודינמיקה של רגש, כלומר איך שהמאזין – או אידיאלית, המאזין הרוקד – ירגיש בתחילת הטראק ואיך הרגש הזה יתעצם או ישתנה לאורך הטראק. מוזיקה אלקטרונית רקידה לימדה אותנו שיש הרבה דרכים לעשות את זה, וחלקן נשמעות לנו מאוד מלאכותיות או אגרסיביות. גם רומר יודע להשתמש בעלייה כשצריך, אבל איכשהו, זה אף פעם לא מרגיש מזויף או מאולץ אצלו, וזה תמיד מביא אותי להתרוממות רוח. "Sunshine" הוא קטע האוס, אז ביחס לשירי רוק ופופ השינויים בו לוקחים זמן, אבל הם לא מפסיקים לקרות והם לא מפסיקים להשפיע לי מיידית על הרגש. ב־1:20 אני לא יכול שלא להרגיש איך החזה שלי מתרומם בהתרגשות כאילו אני מתחיל להמריא. ב־2:40 אי אפשר שלא לצנוח ולהזדקק יחד עם המוזיקה. אין לי באמת את הכלים הטכניים, את התיאוריה המוזיקלית, או את ההבנה בסאונד כדי להסביר איך רומר עושה לי את מה שהוא עושה. אני יכול רק לומר שמהצד הזה של האוזניות, לאיש הזה יש השפעה על הרגש שלי כמו סרטים של דיסני על ילדים. [סטרים. וכמובן שזה יהיה בשירי השנה שלי]
החלה עונת סיכומי השנה! מעכשיו, מדי שבוע אקבץ פה סיכומי שנה מעניינים מרחבי הרשת, מוזיקליים ברובם אבל בוודאי לא כולם. בואו נתחיל:
- Uncut הקדימו את שאר הסיכומים המז׳וריים ופרסמו כבר עכשיו את 75 אלבומי השנה שלהם. כיאה למגזין מוזיקה מודפס עם פול מקרטני על השער, המקום הראשון הלך, *שייק מיי הד*, לבוב דילן. גם Mojo, עוד מגזין של סוגדי־רוק (על השער של הגליון שלהם החודש מופיעה הלהקה החדשה והמבטיחה הווייט סטרייפס), העניק לדילן את המקום הראשון. זה לא שהאלבום שלו רע, כמו שמעצבן אותי לראות את תגובת הרפלקס האוטומטית של מגזינים כאלה בכל פעם שהאל שלהם מוציא אלבום: הוא יהיה במקום הראשון, או במקום השני, ללא קשר לאיכותו. אני מהמר שגם הרולינג סטון יתנו לו מקום דומה כשיפרסמו את הרשימה שלהם. בשנה מוזיקלית כזו עשירה ומדהימה, זו בחירה כמעט מעליבה. [אנגלית]
- לעומת, Rough Trade בחרו את 100 אלבומי השנה והעניקו לדילן את המקום המוצדק 87. המקום הראשון שלהם הרבה יותר רלוונטי ומעניין ל־2020, והוא האלבום המוערך והנפלא האחרון של Sault. [אנגלית]
- הניו יורק טיימס פרסם את רשימת הספרים הראויים לציון של השנה! בקרוב תפורסם גם הרשימת המצומצמת של הכי טובים.[אנגלית]
- אפרופו ספרים, בון אפטיט עם סיכום הספרים הבאמת חשובים ל־2020, הלא הם ספרי הבישול של השנה, מסודרים לפי סוג הבשלן: זה שרק עכשיו נכנס לבישול, השכן עם מלאי הטחינה בארון, זה שמנסה לאכול רק ירקות, ועוד. רשימה מעוררת תיאבון, פלוס משמחת מאוד בכל הנוגע לפונטים. [אנגלית]
קרא/י את המשך הפוסט