ספירת העונג: קונור ואני
[מאת: איה כורם]
"לך יש לב כבד מאוד
אני רואה את זה עכשיו
הרבה ניסו כבר להרים –
נשבר להם הגב"
מתוך “Lua”
יש לי תרגום לשיר הזה של ברייט אייז, קונור אוברסט, או איך שתרצו לקרוא לו. תרגום, שאם הוא ירשה לי (הוא קצת קשה בעניינים האלה, קונור), גם יכנס לאלבום השלישי שלי, כי כמעט את כל השירים שלו אני אוהבת, אבל השיר הזה גם שבר לי את הלב.
הופעת החלומות שלי היא של קונור אוברסט, אצלי בבית. מנגן על גיטרה האקוסטית שלי או על הפסנתר הלא כל כך מכוון (איתי מכיתה ג'). הוא ישיר לי את “Cape Canaveral” שרוע על הספה הכחולה ואת "No one would riot for less" ליד השולחן במרפסת. הוא יקדיש לי את “First day of my life” בישיבה מזרחית על המיטה.
אני יודעת שזה אגואיסטי, אבל רק אני אהיה שם כדי לראות את זה קורה, מהסיבה הפשוטה – קונור הוא רק שלי.
איזו בעלות אנחנו מרגישים על האומנים שאנחנו הכי אוהבים! וכל האנשים שישבו איתי בהופעה של לאונרד כהן באצטדיון רמת גן. וב-2005, כל מי שסיפר לי שגם לו יש את Soviet kitsch, וכל מי שגילה רק עכשיו טום ווייטס (!!), אני מצטערת, אבל אתם פשוט לא מבינים אותו\ה כמוני…
אני, בכל אופן, מצאתי את ברייט אייז רגע לפני שהתייאשתי סופית מלחפש.
“I’m wide awake, it’s morning”, הגיע אלי בזמן, בדירה ההיא בנחלת בנימין ופקח את עיני. ככה הכרתי את מי, שלעניות דעתי, הוא המשורר של הדור הזה. את "Cassadaga” שמעתי בפעם הראשונה במכונית שכורה, בכבישים המתפתלים של אמאלפי. הייתה הרבה דרך, ככה שיכולתי להקשיב לו 3 פעמים רצוף. תקליט היחיד שלו "Conor Oberst" גרם לי להטיח את הראש בקיר כל כך הרבה פעמים. וחזק. כי אני בחיים לא אכתוב שירים כאלה. (עכשיו יש שקע בקיר).
שמעתי כמעט את כולם, את כל האלבומים, ותמיד אחר כך חשבתי הרבה. מעניין איך כל השירים שלו עצובים, אפילו אם הם שיר שמח, ולאן המילים שלו לוקחות אותי לטייל.
גיליתי שאנחנו באותו הגיל, אני וקונור, ושנינו נחגוג תיכף שלושים, אני בינואר והוא בפברואר.
(הוא הספיק להוציא איזה 15 אלבומים ואני רק 2 ועוד אחד בדרך…) חשבתי שלכבוד חגיגות יום ההולדת שלנו, אולי הוא יבוא לתל אביב להופיע אצלי בבית. אני אכין לו סלט עם הרבה בצל ואקח אותו לים וליפו.
אני אלמד אותו לקלל בעברית, הוא יראה לי את המהלך ההוא בגיטרה. אולי ניסע לצפון…
הוא ימשיך לכתוב שירים ואני בטח אפסיק.
לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"
מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.
ברייט אייז הוא אכן זמר ענק (לפחות עד שהוא החליט שהוא זונח את השם ברייט אייז ומאז אלבומיו בינוניים להחריד. למעשה האלבום האהוב עליי שלו הוא אחד המוקדמים, Fevers and Mirrors).
יש פה התנשאות קלה, שאני לגמרי מבין. תמיד אנחנו חושבים שגם אם יש אנשים שאוהבים את אותם היוצרים כמונו לא מבינים אותם לעומק כמונו. כי באמת, מי חוץ ממני באמת מקשיב לסיפורים של הדצמבריסטים? אה, כולם? מה, זה הרעיון? אני עדיין רוצה לחשוב שאני לבד…
רק חבל לי שבתרגום שלך פספסת שורה מאוד יפה בשביל להשיג חרוז.
I know you have a heavy heart, I can feel it when we kiss. נדמה לי שעיניין הנשיקה מאוד קריטי לשורה הזו.
מקסים ביותר. אהבתי עד מאוד.
יס! אוהבת את אלבומו הראשון. אני גם רוצה סלט. לב כבד מאוד זה מרגש.
לחתונה שלי כתבתי מילים חדשות ללחן של first day of my life והופעתי עם גיטרה, זה היה כמה חודשים לפני שכל שאר העם גילה את השיר שהתלווה לאיזה סרט, אבל מאז אני שומר על מערכת יחסים ארוכה עם קונור ופרוייקטיו השונים. אין ספק שהוא מוכשר מאוד, במיוחד לאור גילו המאוד לא מופלג.
אני דוקא שומר על הקשר ההדוק ביותר עם האלבום שליווה את סוף התיכון שלי – Lifted (עם הסוגריים שאחריו) המופתי.
(בדיוק Make War, עם כמה מהשורות היפות באלבום, נגמר לו ברקע)
ומקום של כבוד יש גם לשירים When The President Talks To God הסמוֹלני, ו-No Lies Just Love שאני לא יכול שלא לצווח לקראת הסוף – שבזכותו ("הקצה", אני חושב) גיליתי את ידידנו.