[מאת: טל מילר]

ב-14במרץ 1980 מתרחש מפגש הענקים שלי. זה יום סגרירי ורגיל בלונדון ובשעות אחה"צ הפאבים מלאים בשכונות מרכז לונדוניות. להיות צעיר בשנות העשרים בלונדון של אותה תקופה לא נשמע כ"כ מזהיר, במיוחד לבן מעמד הפועלים. מרגרט תאצ'ר בשלטון מפרקת לאט לאט את מדיניות הרווחה, ולהשיג עבודה זה כבר לא הדבר הכי קל. כמו שהסקס פיסטולס אמרו בכזה דיוק 4 שנים קודם, "No future for you".

אבל היום הוא יום חג, והיציאה מהפאב אחרי 2 פיינטים מרגישה ככזאת. 5 דקות ואנחנו באנדרגראונד, עושים את פעמינו ל-Archway station. אין כ"כ פרצופים מוכרים ברכבת, אבל אני בטוח שכולכם מכירים את התחושה הזאת, בדרך להופעות, כשאתה יודע שבערך חצי ממעט האנשים שאיתך ברכבת/אוטובוס הולכים גם לאותו מקום ומצפים בדיוק כמוך. הרי זאת לא אחת מההופעות הפרטיות שהן רק שלי. היא לא הייתה מעניינת אם הייתה כזאת.

כשמגיעים ויוצאים מהרכבת כבר מתחילים לזהות. זרם של אנשים, חציים נראים פאנקיסטים, חציים לובשי אדום, הולכים כולם לבית הקברות הייגייט.

בהתחלה זה מוזר ללכת בין העצים העתיקים, הקברים הוויקטוריאניים בני המאה ויותר ולדעת שאתה הולך להופעה שהיא גם אזכרה. לשמוע את הבאס בסאונד צ'ק, מקצב פאנק-רגאיי שאין להקה נוספת בעולם שמנגנת אותו חוץ מהקלאש, ולדעת שככה צריכה להיראות אזכרה לקארל מארקס אחרי שיצא London calling. אלבום שכאילו ניסה ללכת אחרי הסיסמא הכתובה על המצבה ובמקום רק לפרש את העולם, הלך ושינה אותו.

ועל הבמה שממוקמת מאחורי הקבר מתחילה ההופעה כאילו אנחנו לא בבית קברות. כ"כ הרבה אנרגיה יש באלבום הזה, כ"כ הרבה זעם, וכוח, ורצון לשינוי, ושחצנות, ושמחה.

ואני קופץ שם עם עוד אלפיים בריטים שעומדים על מצבות ועצים כשמיק ג'ונס מתחיל לנגן את "Hateful", ונדהם מהבאס של פול סימונון שוב כש-"Guns of brixton" מגיע, לא מאמין שיש סאונד כזה, וש-4 פאנקיסטים לבנים מנגנים אותו, ולוקחים את הפאנק והרוק בכלל לעולם אחר מכל מה ששמעתי עד אז.

ובמשך כמעט שעה וחצי אני חוגג מהפכה מוזיקלית שלא פוחדת להגיד משהו על העולם ולנסות לשנות אותו, וכשסטראמר שר

"Kick over the wall, cause governments to fall
How can you refuse it?
Let fury have the hour, anger can be power
Don't you know that you can use it?"

אני מבין שפה, בגיל 26 ליד הקבר של מארקס, זה המקום הכי מתאים לראות את הקלאש בשיא תפארתם.

Never felt so much alive!

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.