[מאת: מתן נויפלד]

שמים אפורים. עננים כבדים. גבעה ירוקה. בודדה מן הסוף ועד הים. ועליה צריף עץ בודד. כמעט קלישאה שחוקה, אבל רק כמעט. הכפר נראה מכאן כמו אהובה רחוקה שעוד חושבת על בחיר לבה שנדד לעולמות כמוסים, שאפילו לה אין כניסה אליהם. ובתוך אותו הצריף, המואר בפנסי גז בודדים, כמה עשרות של אנשים בודדים לא פחות. ללא עשן סמיך, או ויסקי זול של בארים אפלוליים. פה אין אפלה, או דרמות גדולות. אי שם, במקום שלא יתקיים עוד לעולם, יש אדם אחד, מלאך של מיתרים ובעל קול של בדולח, שיודע להלחין את הנימים הדקיקים שבתוך הערפל, את העצב המאושר. כדי לא לקטוע את הרצף, הקהל לא מוחא כפיים בין השירים, הוא מזיל דמעות של התרגשות. וזו כבר ממש קלישאה חבוטה, אבל יש בה אמת. הוא כזה שאף פעם לא ראו עליו, שלא רואים עליו, כמה הוא מתרגש, כמה הוא רוצה, כמו ילד, שישמעו איך הרוח נשברת מהדהודי הגיטרה שלו. הוא מסיים לספר על הדברים שמאחורי השמש, ועל כל הסודות שדיבר אליו הזמן. ולפתע מאחורי דלת הצריף, מופיע טרובדור אחר, חבר בנפש אך לא בגוף. אומרים שהוא בא מאמריקה, כי שמע שמועה על גאון חדש שאוהב כמותו, לשחק עם מילים וזהויות. אז הוא מתיישב, עם המפוחית שלו, ומצטרף בלי לחשוב פעמיים, כי זה ממש בסדר. אליהם מצטרף בזמרה מן הקהל, אחד, סיד, אמרו שהוא המשוגע של הכפר, אבל שפעם היה לו פייפר, והיה מוכשר. אין פה שום חלום מטורף, זה לא חידוש מוזיקלי שאין שני לו, זו רק אמת, טהורה וישירה, של צלילים, של מוזיקה, במובן הכי ראשוני של המילה. ואני, אני הייתי שם בדיוק כמוהם. וזו כמו חלום שכמעט, אבל רק כמעט, שחקה בו האמת.

ניקולס רודני דרייק, (ועובר האורח בוב צימרמן "דילן"), בליווי ספונטני של מי שהיה ידוע כסידני בארט, ההופעה שלא הייתה.

אומרים שהשיר הנ"ל והמשפט החותם שבו, מדמה את אותה הופעה נשכחת…

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.