1. תיקלטתי בשבוע שעבר בפאב קטן שאני אוהב מאוד, "אתתה" בתל אביב, פיאנו בר שכל כולו, על העובדים והמנהלים שלו, אוהבים ג'אז. משמיעים שם ג'אז, מנגנים ג'אז, מדברים על ג'אז, הבארמן הוא סקסופוניסט. המקום עצמו נקרא על שם אטה ג'יימס הענקית. הוזמנתי לתקלט שם ועשיתי חיים משוגעים, וכרגיל לא תכננתי יותר מדי – ורק כשהגעתי לשם התבהר לי עם איזה שיר אין לי ברירה אלא לפתוח את הסט. זה היה "Love hater" של אנדרה 3000, נקודת התכה מושלמת בעיניי בין מסורת הג'אז, סול ופ'אנק של העבר עם חלק גדול מהמוזיקה שאני שומע כיום ותיקלטתי שם (בעיקר פ'אנק וגרוב בני זמננו, היפ-הופ והסביבה). גם שנים אחרי שלמדתי כמעט כל פראזה באלבום המבריק והנועז הזה, השיר הזה עדיין משאיר את הלסת שלי על הרצפה. אם אתם עדיין לא מכירים את The love below, החצי של אנדרה באלבום הכפול של אאוטקאסט, עשו לעצמכם טובה וקרבו אותו במהרה לאוזן. הוא מתח את גבולות ההיפ-הופ המוכר לנו ואת ההגדרה של "ראפר" כפי שנודעה עד 2003. [מפ3]



2. אוקיי, תודו שלזה לא ציפיתם: שוליים רחבים הוא פסטיבל אינדי בן יום אחד בכפר שמריהו [יש רק איבנט פייסבוק ותו לא], שמארגנים כמה צעירים בני 20 וקצת מכפר שמריהו, במימון המועצה המקומית (כבוד למועצה!). ישתתפו בו איזבו, עוזי רמירז, 1:1, האחים מיקה ואורי שדה במחווה לאוקיי קומפיוטר, אשכרה מתים, אבי עדאקי, Phototaxis ועוד. זה יקרה ביום חמישי, 27 בינואר, החל משעה 14:00, ב"בית סניור" שברחוב הנוטע בכפר שמריהו. כרטיסים במכירה מוקדמת אך ורק במיכהטרוניקס (בן יהודה 28, ת"א, בהצלחה עם למצוא את הכניסה) ובגרגא פיטיץ' (רח' משכית 27, הרצליה פיתוח), תמורת 40 ש"ח. חבל שאין מכירה אונליין, זה היה מביא הרבה יותר אנשים, אבל המארגנים מבטיחים שיהיו כרטיסים בכניסה, ומפצירים בכם לבוא מוקדם כל עוד הכרטיסים ישנם. מקווה שהם היו באינדינגב 2008. ניפגש שם? [עברית]
3. יהההההההההה! The Twilight Singers חוזרים להופעות בישראל ב-16 וב-17 באפריל, ומי שלא מבין את השמחה כנראה לא היה מעודו באותו מועדון הופעות עם גרג דולי, פרפורמר בחסד והיי, גם כותב שירים לא בדיוק חלש. את הלהקה לא מביאים הפעם שוורץ ואיינהורן שהביאו אותם בפעמיים הקודמות (כלומר, גם בפורמט הגאטר טווינז שלהם), אלא חברה חדשה בשם Plug Productions. אני לא יודע מי אלה, אבל אני מוכן לתת להם חיבוק. הנה לכם, גם ספין ראיינו את דולי השבוע. [עברית]
4. man. טריש קינאן, הסולנית המצוינת של Broadcast, מתה היום (שישי) בעקבות סיבוכים של דלקת ריאות, שהביאו לאישפוז בן שבועיים. היי שלום. [אנגלית]



5. הודעה מנהלתית\טכנית: התקנתי את תוסף Emphasis המצוין, שמאפשר לקשר ולהדגיש בפוסטים פסקאות ומשפטים ספציפיים, לפי השיטה של הניו יורק טיימס. הדרך לקשר כך מוסברת כאן, וזה עובד הכי טוב דווקא בפוסטים שאינם בקטגוריית עונג אלא בעונג מדף, מתנות וכדומה (הנה דוגמה, לחצו פעמיים שיפט כדי לראות סימני קישור לפסקאות), כי הן אינן מסודרות ברשימה מספרית כמו פוסטים שבועיים של העונג. בנוסף, אני מזכיר שעדיין אפשר להוסיף # ומספר אייטם לסוף ה-URL של כל עונג שבת, כדי לקשר לאייטם ספציפי. לדוגמה: https://haoneg.com/oneg/8559#4 יקשר לאייטם מספר 4 בעונג שבת המקושר. [אנגלית]
6. מדור ההופעות המומלצות בת"א של "אטמי אוזניים" חוזר לחיים בבלוג חדש, אפרכסת – על ידי חמוטל, ארז ואיל, שעזרו לנדב לזר בהמלצות השבועיות שלו ועכשיו פרשו כנפיים ועפו. [עברית]


קחו דוגמה מדוד אלברט. (אני חייב פוסטר כזה)

7. אנחנו מתים על מוזיקה, רוצים שהיא תהיה סביבנו בכל רגע אפשרי, ומתענגים על האפשרויות שפתח לנו הווקמן לפני 30 שנה – לקחת אותה איתנו לאן שרק נלך. היום זה אפילו קל יותר, לא צריך לסחוב גם קלטות או דיסקים, אפשר אפילו לוותר על מכשיר ייעודי ולשמוע מוזיקה מהטלפון הנייד. אבל אם אתם רוצים להמשיך ליהנות מהמוזיקה שאתם אוהבים גם בעוד 5, 10 או 20 שנה – כדאי מאוד שתשמרו על האוזניים שלכם. האזנה ממושכת למוזיקה באוזניות (במיוחד earbuds שנכנסות לתוך האוזן ולא headphones מכסות אותה מבחוץ) גורמת לאובדן שמיעה, לפעמים קשה ולרוב בלתי הפיך. תפסיקו לשמוע תדרים מסוימים, ובשלב מסוים פשוט תשמעו הכל פחות טוב, ותצטרכו להגיד "מה?" על כל משפט שני שייאמר לכם. בניו יורק טיימס מפרסמים כמה עובדות קונקרטיות על הסכנה שכולנו (אני מקווה) מכירים, כחלק מטור שסוקר את ההיסטוריה של האוזניות והשימוש בהן. כדאי, מומלץ ובעיקר חשוב לדעת את הסכנות האלה. מה שתבחרו לעשות אחר כך הוא עניינכם ואוזניכם, אבל אל תגידו "לא ידענו". [אנגלית]
8. אחרי היעדרות ממושכת ומעוררת געגועים, חזר השבוע לרשת הבלוג המצוין של יובל סער, פורטפוליו, שעוסק בעיצוב ובכל מה שמסביב לעיצוב. סער, כתב העיצוב של "הארץ", מפרסם בבלוג קטעים מכתבותיו באתר (אל תפספסו את הראיון עם עודד עזר על הפונט החדש שלו), השלמות והרחבות להן, וגם הרבה מאוד פוסטים נפרדים מעבודתו בעיתון, על עיצוב, תערוכות, וכל השאר. כיף שחזרת. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

מאת ג'יליאן ג. גאר | 2006 | 101 עמודים | הוצאת Continuum
לקנייה: Better world books (13 דולר) | אמאזון (10$) | The book depository (10 דולר, משלוח חינם)

עוד ספרי מוזיקה שנסקרו בעונג מדף:
It still moves של אמנדה פטרוסיץ' – רודטריפ בעקבות המוזיקה האמריקאית
In the aeroplane over the sea של קים קופר על האלבום של Neutral milk hotel
Endtroducing של אליוט ויילדר על האלבום של DJ Shadow
Mixtape: The art of cassette culture של ת'ורסטון מור
ענקי הג'אז של סטאדס טראקל
אל תפני מבטך לאחור, אסופת קומיקס ישראלית על פי שירים ישראליים

"Teenage angst has paid off well, now I'm bored and old"

לפני כמה ימים דיברתי עם חבר ואיכשהו עלה בשיחה הספר על האלבום האחרון של נירוונה, In Utero [האזינו כאן לכל האלבום]. זה מעניין אותך? שאלתי אותו והצגתי לו את הספר, שהשאיל לי עמרי לוי הטוב. "אני לא אוהב את האלבום הזה", ענה החבר. כשהופתעתי, ושאלתי למה, הוא ענה ש"הוא… מכאיב לי".

In Utero הוא האלבום הכי טוב של נירוונה. נקודה. יש לכך הרבה סיבות, ואחת מהן היא שהוא מכאיב לחבר ההוא שלי. In Utero הוא אלבום פרוע, אלים, חשוף ואמיתי יותר מכל דבר שנירוונה עשו אי פעם. קורט קוביין הפך מאז למין צ'ה גווארה של הניינטיז, אייקון נטול אישיות שמייצג רק איזה רעיון עמום של סיסמה או אג'נדה שאף אחד לא ממש זוכר מה באמת היה מאחוריה. אבל הוא היה, בין היתר, אדם רגיש בטירוף שסבל מכאב תמידי, פיזית. והוא היה אמן גדול. והאלבום הזה מציג את שני הפנים האלה בצורה החדה ביותר בקריירה של נירוונה: הוא אמיתי, והוא מכאיב.

מאז הכרתי את האלבום הזה, הוא היה האלבום האהוב עליי של נירוונה. ברור, Nevermind היה גדול, והכניס לחיי הצעירים את הפאנק והגראנג'. אבל הוא לא אלבום שאני מסוגל לשמוע היום וליהנות ממנו לכל אורכו, לעומק. Nevermind הוא בהחלט אלבום פאנק, אבל הוא אלבום פאנק שעבר דרך מסננת פופ צפופה מאוד. לכל השירים בו יש בית-פזמון-בית-פזמון, והסאונד שלו דחוס ומלוטש הרבה מעבר למה שחומר הגלם שלו מצריך. ברור, זה חלק ממה שהביא את האלבום למכור 10 מיליון עותקים בארצות הברית לבדה, ולהפוך לאלבום מכונן בתרבות הפופ. הרוק האלטרנטיבי של התקופה נמדד מאז בלפני-נוורמינד ובאחרי-נוורמיינד, וקוביין (כמו אחד הגיבורים שלו, ת'ורסטון מור) תמיד ניחן ברגישות פופ בריאה למלודיות ול-hooks. זה חלק מהקסם של נירוונה.

אבל Nevermind גם הביא עמו תהפוכות קשות מאוד, ששינו לחלוטין את נירוונה ואת החברים בה. ההצלחה העצומה והפתאומית תפסה אותם לא מוכנים, ואת קוביין החלש והרגיש יותר מכולם. הוא הסתחרר להתמכרות הרואין קשה, ובתקופה בין נוורמיינד להקלטת In Utero החיים שלו סבבו סביב ארבעה צירים מרכזיים: הכאב הבריאותי שחי בו באופן קבוע, התמכרות, גמילה ומנות יתר של סמים, ההריון והלידה של בתו היחידה פרנסיס בין, והניסיון לנגן, לשיר ולתפקד בלהקת הרוק הכי מצליחה בעולם באותה נקודה בזמן.

חלק ממה שהופך בעיניי את In Utero לאלבום כזה גדול הוא הדרך בה קוביין ניקז לתוכו בצורה מזוקקת את כל זה. הנושאים העיקריים באלבום הם תוצרי טירוף המדיה סביבו (מיזנטרופיה, ציד מכשפות ואובדן פרטיות); מחלות וסיבוכי בריאות; ומעל הכל, לפני הכל ואחרי הכל – לידה, הורות ורבייה. החל בגרפיקה של האלבום וכלה בטקסטים, האלבום הזה רצוף סמלים של עוברים, הפלות, תסביכי אב (לקוביין היה גם אב לא פשוט, מעבר לעובדה שהוא הפך בעצמו להיות אבא), קינון, ועשרות סמלים של נשיוּת. קוביין – לא רק באלבום הזה אבל בעיקר בו, בסמליו, בהקשריו – כמעט יוצא מעורו בשל רצון בלתי מושג להרות את הצאצא שלו בעצמו, ובכלל בשל רצון להחליף סימנים מינים ולהפוך אותם לנזילים (סממן מובהק של הניינטיז, ראו ג'ף באקלי).

אבל זה רק החלק התמטי של האלבום. הסיבה שאני הכי אוהב אותו היא איך שהוא נשמע. זה אלבום שהוקלט על ידי סטיב אלביני (שהפיק והקליט בין היתר את Surfer rosa של הפיקסיז ואת Pod של הברידרז, שניהם אלבומים אהובים ומשפיעים מאוד על קוביין), ולמרות שנדחס הרבה מעבר לראוי במאסטרינג של בוב לודוויג ומוקסס חלקית מחדש על ידי סקוט ליט (שעבד גם על אלבומים של REM, עוד להקה שקוביין העריץ) הוא עדיין שומר על רזון, בוטות וחדות שמאפיינים הפקות של אלביני. במילים אחרות – תזדיינו מפה, ליטוש וריכוך פופי. האלבום הזה בועט בפרצוף, שורט וצורב.

חוצמזה, יש פה פשוט את השירים הכי טובים של נירוונה. כמעט כל אחד ואחד מהם, וקצר המקום והזמן מלהיכנס לרשימת השירים, לנבור ולנתח. זו נירוונה בשיא הרזון הפּאנקי שלה, הכי חשופה, הכי מהודקת כלהקה, הכי חיה. רוב השירים כאן הוקלטו בטייק הראשון או השני שלהם, לייב באולפן. האלבום היחיד שלהם שנשמע טוב יותר וחי יותר הוא Live at Reading שיצא בשנה שעברה, וזו לא באמת חכמה.

זה אלבום שעומד במבחן הזמן, אלבום שמבחינה נושאית, מבחינת נגינה, מבחינת כתיבה והגשה, מבחינת סאונד – הוא ההצהרה האמנותית החזקה והגדולה ביותר של נירוונה. הוא ראוי שייכתב עליו ספר, וכך אכן נעשה.

ג'יליאן ג' גאר כתבה עליו ספר בסדרה המעולה 1/3 33, שיצא ב-2006 והגיע אליי רק לאחרונה. יש כמה גישות לכתיבת ספר על אלבום מופת: לתאר את הסביבה התרבותית, החברתית והאישית שהביאה להיווצרו; לנסות לחפור בהיסטוריה דרך ראיונות כדי לחלץ תובנות ועדויות חדשות על תהליך היצירה; לבדוק את ההשפעה שלו לאורך הזמן; לתעד כמה שיותר במדויק את ההקלטות; לבחון את האלבום בהקשר הכולל של כל יצירת האמן – ועוד ועוד.

מה שהופך את הספר הזה ללא טוב, בעיניי, הוא שגאר לא לחלוטין בחרה אף גישה. הגישה העיקרית כאן כן דומה לספר ההוא שמתעד את ההקלטות של הביטלס יום אחרי יום. הפוקוס העיקרי בספר הוא על ההקלטות – כל מה שקורה בין הסשנים לחלוטין לא קיים בספר, ומבחינת הכותבת אין לו כנראה השפעה על שום דבר. זה מגוחך. ומבאסת מאוד גם ההחלטה להקדיש 5 פרקים ראשונים לסשנים מקדימים שחלקם כללו שירים שיגיעו בסופו של דבר לאלבום. אז מה? אז הכותבת רצתה להשוויץ שהיא שמעה חלק מההקלטות, ולספר בדייקנות מורטת שיער שהסולו בגירסה אחת של השיר נשמעת אחרת מבגרסה הסופית. סו פאקינג וואט. גאר כתבה ספר שלא ברור למי הוא פונה. למעריץ מן השורה כמוני הוא לא אומר שום דבר חשוב, ולמעריץ היסטרי שהוריד ושמע את כל הסשנים הוא לא מחדש דבר. וזה רוב רובו של הספר.

הפרק המעניין-באמת היחיד הוא הפרק האחרון, שמוקדש לעיצוב האלבום ולהפקת הקליפ היחיד שלו, "Heart shaped box". שם, בראיונות עם אנטון קורבין במאי הקליפ, ורוברט פישר שאחראי לעיצוב, אנחנו מקבלים כמה תובנות והצצות מאחורי הקלעים שמשלימות את התמונה הקונספטואלית של האלבום (מסתבר, אגב, שהקליפ צולם בצבע, הומר לשחור לבן, ואז נצבע ביד כדי לדמות את הטכניקולור של "הקוסם מארץ עוץ", עליו הוא מתבסס בחופשיות).

מעבר לזה, גורנישט. גאר מפספסת בהתמדה ראויה לציון כל זווית שעשויה להיות מעניינת (למשל, מעורבותה של קורטני לאב וההשפעה שלה על הדינמיקה בין הלהקה – נושא שמוזכר בהערה חולפת בלבד; למשל, תהליך כתיבת השירים; למשל, כל דבר שהוא שקרה מחוץ לאולפן), ובכך הופכת את הספר הזה לדי מיותר, בסך הכל.

עבור מי שרוצה כמוני לדעת עוד ולחפור עמוק יותר מתחת לעורו של אחד היוצרים הגדולים של הניינטיז (אם כי, למרבה הצער, יוצר שניבא בהצלחה את העובדה שלא תהיה למוזיקה שלו השפעה מתמשכת), אני ממליץ לקנות ולקרוא את Journals שמביא חלקים נרחבים מהיומנים של קוביין, ואת Come as you are שיצא עוד כשקוביין היה בחיים. לא קראתי את הספר השני, אבל הוא ביוגרפיה מאושרת של הלהקה, ועל פי הציטוטים הנרחבים ממנו בספר של גאר, נראה שהוא מעמיק הרבה יותר.

עוד
איך לקרוא את היומנים של קורט קוביין | פיסות מהיומנים [doc]

סדרת 33 ושליש
עמוד הסדרה בבוק דיפוזיטורי | עמוד הסדרה בויקיפדיה (כולל רשימת כותרים מלאה) | בלוג הסדרה מאת העורך הראשי דיוויד בארקר

"המוזיקה עולה בערכה על כל הרעשים" – תאופיל גוטייה

מואר ממסך המחשב. המצב הטבעי שלי בשנים האחרונות. [תצלום: נועה מגר, כפרה עליה]

וואו.
זה הכי נדוש לפתוח פוסטים חגיגיים ב"וואו", אבל לפעמים אין ברירה, בעיקר כשה"וואו" הוא יותר ביטוי של בהלה קלה, מאשר השתאות עצמית. בהלה מכך שהיום אני סוגר 300 צהרי-ערבי שישי בהם במקום לשבת בשמש או לבשל או לקרוא ספר בבטלה הראויה לימי שישי, שקדתי כפוף על המקלדת ותקתקתי את הגיגיי על ערימת לינקים הולכת ותופחת.

300 פוסטים. אני מפחד אפילו לחשב כמה שעות זה יוצא. מלא אנשים שואלים אותי מה יוצא לי מזה. למה אני טורח. אם אני מרוויח כסף. עדיין ממשיכים לשאול אותי את זה, כבר שש וחצי שנים.

התשובה הפשוטה היא שזה עדיין אחד הדברים הכי כיפיים שאני מכיר. יש אנשים שמשתרעים לאחור על הכורסא בשישי אחר הצהריים עם ערימת עיתונים או עם האייפד ואיזה דיסק טוב ברקע. אני משתרע על תיבת המייל שלי וקורא הרסס שלי והטוויטר שלי ועושה, בסופו של דבר, בדיוק את מה שעושים המשתרעים האחרים: מעביר את יום שישי בספיגת מידע מעניין, רעיונות חדשים, צלילים מרתקים, סרטונים, לינקים – בילוי רוחני שמתרחש כולו בקצות החושים שלי ובמוח שלי.

תשובה נוספת היא שכל דבר טוב שקרה לי מאז שהתחלתי לפרסם את "עונג שבת" – כל דבר ודבר, מהקטן ועד הענקי שבהם – קרו לי כפועל יוצא של האתר הזה. אנשים שהכרתי, חברויות שנוצרו, הזדמנויות עסקיות, מפתיעות, הגשמת חלומות, ובסופו של דבר גם השגת אחת המטרות הכי גדולות שלי מאז שהתחלתי להתבגר: להישאר ילד כמה שיותר זמן. לשחק, להתעסק במה שמהנה, מעניין ומסקרן אותי.

העונג ה-300 הוא עונג רגיל כבכל שבוע – ורק ההתרגשות שונה. אז מה נשתנה? בראש הבאר השמאלי תקבלו 5 עונגים מן העבר (מתחלפים אקראית בכל רפרוש) אם מתחשק לכם לצעוד בשביל הזכרונות; ולאורך הפוסט הזה תראו מדי אייטם-שניים לינק לפוסט אהוב עליי במיוחד מהעבר.
תודה לאביטל שלי על הסבלנות האינסופית, ותודה לכם אם אתם קוראים עכשיו. סביר להניח שהייתי עושה את העונג שבת בצורה כזו או אחרת גם אם אף אחד לא היה קורא – אבל הידיעה שיש אנשים שכן קוראים, מקשיבים, מקליקים ומגיבים, היא מספקת ומעוררת גאווה בצורה בלתי רגילה. אז תודה.

עכשיו מספיק עם הנאום המרגש – לעונג, בבקשה.

1. חשבתי הרבה (יותר (מדי)) על שיר הפתיחה המושלם לעונג ה-300. ואחרי כמה ימים של חשיבה, דפדוף והקלקה – הבנתי שאין אחד כזה. אין שיר מושלם שיתאים לרגש, לרגע. אז החלטתי לדפדף בגדולי כל הזמנים שלי, ומהר מאוד (אחרי הפיקסיז, וניק קייב, ודבנדרה, ומיי מורנינג ג'קט, ופי-ג'יי, ורייג', והברידרז, ועוד כמה עשרות) והאצבע הגיעה לשיר גדול באמת, גם אם מעט צפוי, שיר שאני שולף ברגעים כאלה בהם אני חושב שיום אחד נמות והאפר שלנו יפוזר על הים, אבל בינתיים אנחנו שמחים והחברים שלנו סביבנו והחיים ראויים לחיוך בסך הכל. הכל יכול להיעלם ברגע, אבל כרגע הוא כאן וזו סיבה טובה לחגוג. [מפ3. תמונה מכאן]



2. נעים מאוד להכיר – Going Out, למרות השם בלע"ז, הוא אתר ישראלי חדש (מיסודו של יריב חבוט, מייסד ישראבלוג) שמנסה לפתור אחת ולתמיד את בעיית לוחות ההופעות הפזורים והלא מעודכנים או לא מקיפים: כל אמן, בעל מועדון או יחצ"ן יכול לעדכן בו הופעות בצורה עצמאית, הוא כולל התממשקות מלאה לאיבנטים בפייסבוק (לא צריך לפרסם פעמיים!), ומאפשר לחפש לפי אמן, עיר, מועדון, מחיר ועוד פילוחים יעילים. אפשר גם להירשם לניוזלטר שבועי לפי העדפות לבחירתכם, ולקבל למייל רשימת הופעות מותאמות לטעמכם ואיזורכם. אחלה! עדיין טיפה מסורבל ומכיל כמה דברים שבעיניי הם מיותרים בסך הכל, אבל זה הרבה יותר טוב מכל מה שיש לנו כרגע, ומגיע בתזמון מעולה עם קפיאת ההמלצות של "אטמי אוזניים". תתחדשו! [עברית!]
3. תדר! זוכרים את תדר? מה זאת אומרת לא? עברו רק איזה חודשיים-שלושה וכבר שכחתם מתחנת הרדיו האינטרנטית סלאש באר בלב תל אביב, בה שידרו מיטב עורכי, שדרני ותקליטני ארצנו, ואפילו מתנויפלד ואני? אה, אז נזכרתם. אז ודאי תשמחו לגלות שבאתר של תדר אפשר לשמוע עכשיו לא מעט תכניות שהוקלטו במהלך הקיץ, רשימה שתתעדכן בהמשך. יש שם גם לא מעט תכניות מוקלטות של "איגלו" של מתן ושלי. אח, המסע בזמן הוא אפשרי. [עברית, סטרים, מפ3]
4. Meltinpop הוא אתר חדש שנראה מעניין, ואם הבנתי נכון יש לו גם מוצא ישראלי כלשהו. הרעיון פשוט: זורקים נושא (למשל: מחלות, או קאברים מעולים לשירים גרועים, או מה שתרצו) ומרכיבים פלייליסט קולקטיבי עם חברים שלכם או עם זרים. ההרשמה אורכת שניות דרך חשבון הפייסבוק שלכם, והשימושיות נראית נוחה. שעשוע טוב לרגעים מתים, פתרון מעולה לסיעור מוחין מוזיקלי. [אנגלית]


עונג מדף: It still moves
על ספר האמריקנה הנהדר של אמנדה פטרוסיץ'


הצנון הזה פשוט קורע!

5. [ויה ויה] מסתבר שסלט ממש מצחיק נשים. [פיסקלים]
6. מישהו היה צריך לאסוף את הסטריפים הכי נצפים של XKCD השנה, ומזל שהדוּד עשה את זה, כי זה כיף אדיר לצחוק מהם שוב. [אנגלית]
7. אחרי הרבה זמן שבו אני קורא בשקט בלעז, אתר תרגומי השירים העברי המשעשע להפליא, העזתי גם לתרגם שיר אחד משלי – "כורת זהב" של קנייה ווסט. תציצו, וזיכרו שהאתר פתוח בפניכם תמיד אם מדגדג לכם לתרגם שיר שאתם אוהבים (או שונאים) לעברית. [עברית]

ספירת העונג: מההתחלה
הספירה האהובה עליי עד כה, ובה סיפרנו על שירי הפתיחה היקרים ביותר ללבנו.

8. בניו יורק טיימז פורסמה בשבוע שעבר מהדורה מיוחדת של מוסף הספרות, שהוקדש לבחינה מחודשת של מוסד ביקורת הספרות בימינו המשתנים תדיר. הטור האהוב עליי מן האסופה הוא זה של סטיבן בורן, שממפה מחדש את משולש הסופר-קורא-מבקר בימינו, עם כמה תובנות בריאות וחשיבה יפה. חלק מזה רלוונטי מאוד גם למוזיקה. [אנגלית]
9. חביבי מבקר המוזיקה והכותב אנדי ויטמן בטור מצוין, שמסביר למה בכל זאת כדאי לעשות תואר במקצוע הומני, למרות שאין בזה שקל. לגזור ולמסגר. [אנגלית]
10. צחקתי שעה מבדיחת האודיופילים הנהדרת של XKCD. [אנגלית]

10 דברים שקלקלו לי את ההופעה של קרן אן
התפייסנו מאז

11. כבר נהיה לי קשה לחכות לאלבום הקרוב של Elbow, אחרי שכל אלבום שהוציאו עד עכשיו היה לא פחות ממעולה. שיר ראשון מתוכו, "Lippy kids", עלה ליוטיוב. השיר מצוין, הווידאו יפהפה, הכל עושה לי פרפרים בבטן. תנו לי עוד מזה, בבקשה. [טיוב]
12. לרגל חג המולד, הסנטור האמריקאי רוברט מננדז כותב מכתב לסנטה קלאוס, בו הוא מציע לו לעבור לקוטב אחר, כי ההתחממות הגלובלית הנוכחית פירושה שבקרוב לא יהיה לו מקום לאיילים אדומי האף שלו. [אנגלית]

החוקים: עשה ואל תעשה בהופעות
עדיין מחפש את חוק #25

13. [תודה לאיתמר] ששלח הרצאה מרתקת מתוך TED: מורה חירשת למוזיקה/כלי הקשה, שמסבירה ומדגימה איך צריך להקשיב למוזיקה. יש כתוביות באנגלית, אם המבטא הסקוטי קשה לכם. [וידאו, אנגלית]



14. מה קורה לארנב שוקולד, כשממיסים אותו בשיטות חימום שונות? אוי, זה נפלא ומצמרר. [וימאו]

מייקל ג'קסון מת
כמה מילים אישיות על ענק

15. [ויה ויה] האתר של Space Jam, הסרט מ-1996, נשאר בדיוק כמו שהיה כשעלה לאוויר לפני 15 שנה. ענק. ממש אהבתי את הסרט הזה כשיצא, ראיתי אותו עם אחי הקטן אולי מיליון פעם. טוב, אולי חצי מיליון פעם. [אנגלית]
16. "On the corner", שיר חדש מתוך האלבום המתקרב של The twilight singers. חייב להודות שאני שונא את הקלידים דמויי כלי המיתר האלה ברקע. השאר נהדר. [סטרים, מפ3]
17. כשבק מפרסם מיקסטייפ שהכין, עם שירים של Deerhunter, Salem, Boards of Canada, Perfum Genius ואולריך שנאוס, אפשר להיות בטוחים שצפויות לכם 40 דקות מוזיקליות משובחות. [סטרים]

אוסף Working title
גם השני

18. היפופוטם חנכו אתר חדש ומושקע, בין השאר לרגל מופע חדש. [עברית]
19. הפרויקט, שהוא פרויקט תיעוד הווידאו המוזיקלי המצוין בעל השם הבלתי-גגיל להחריד, הוסיף לארכיונו המתרחב את גבע אלון, ואסף אמדורסקי, שרגע הסיום של הווידאו שלו פשוט מהמם. [וימאו]

אלבום הזיכרון הפרטי שלי
צלילים ליום הזיכרון

20. קוואמי ונדב רביד, צמד מעולה באולפן הרדיו ובאולפן ההקלטות, ביצעו מחדש את "Fuck you" של סי-לו גרין, עם טקסט שיצחיק במיוחד את כל מי ששורץ בטוויטר בוקר וערב, ויגרום לכל השאר לגרד בראש. כמעט כל שיט שווה ריטוויט. [טיוב]
21. יריב בן יהודה רוצה לכתוב שיר כמו עמיר לב. [טיוב]
22. לפני שבועיים קישרתי כאן לראיון ארוך ומעולה של עלמא עם קוואמי, והנה לא חלפו שבועיים ומתפרסם עוד ראיון מעמיק איתו בבלוג ישראלי, הפעם בבלוג ההיפ-הופ של TakTik. כראוי, הראיון הזה מתמקד יותר בצד ההיפ-הופי של מר דה-לה-פוקס. [עברית]

עונג מדף: In the aeroplane over the sea
על הספר המעולה על אלבום המופת

23. טור מעניין של אדם רוטברד על שורשיו האידיאולוגיים והמוזיקליים של הרגאיי. [עברית]
24. מי רוצה לשמוע את האלבום החדש של The Decemberists? אני, אני! ב-NPR מפנקים אותנו בסטרימינג מלא של The king is dead עד ה-18 בחודש. [סטרים]

עונג במה: קורט ואגנר בבארבי
פייר? אני עדיין מתרגש

25. קליף חדש ל"קיצור תולדות הזמן" של ישי קיצ'לס, מאת מיסטר מורפלקסיס. [וימאו]


תראו כמה שיער!

26. שעירים אדירים! הביטו בגלריית הזקנים המפעימה הזו והשתאו, השתאו! [זקיקים]

עונג שבת: מהדורת יום הולדת 24, 25
אתם משוגעים, אתם

27. זה הכי כיף לקרוא את מצעד השירים הגרועים ביותר של השנה של הווילג' וויס. כיף להיות מרושע. [אנגלית]
28. הגורילות הבטיחו והגורילות קיימו: The fall הוא אלבום חדש של הגורילאז שהוקלט כולו על האייפד. 'תלהבים. אבל יצא לא רע. [סטרים]

פוסט אורח: איך אביב גדג' גרם לי לבכות
מאת נועה מגר

29. הרכב ההיפ-הופ הישראלי N.O.D, שכבר הוזכר כאן בעבר, מוציא EP חדש בשם "המאסטר של המסקינטייפ", ואם שום דבר לא ישתבש הוא אמור כבר להיות ניתן להורדה חינמית באתר שלהם. [מפ3]
30. עמית קלינג כותב מצוין בנענע, אפרופו יציאת "מועדון קרב" בעברית, על הפיגור התרבותי שמטילות עלינו הוצאות הספרים, שמואילות לתרגם ספרות מודרנית באמת רק שנים ארוכות אחרי יציאתה במקור. "הבעיה היא כזאת: הספרים שמתורגמים ויוצאים היום בעברית לא משקפים את הלך הרוח בזירת הספרות העולמית, ולכן מנתקים ממנה את הקורא הישראלי, ולכן במקרים רבים גם את הכותבים הישראלים". [עברית]
31. בלוג הרוק הישראלי המגבר מרים משקפת וצופה את שנת הרוק הישראלי של 2011, שיכלול אלבומים חדשים של ברי סחרוף, מאור כהן, נעם רותם, אהוד בנאי ועוד. [עברית]

העונג פאקינג סשנז, כל אחד ואחד מהם
אני עדיין לא מאמין שהרמנו את זה, ומקווה להרים שוב

32. [ויה ויה] מייקל קיין מחקה את מייקל קיין. [טיוב]
33. [תודה לזהר] אמנדה פאלמר ישתבח שמה, משחזרת את הסרט העצום Labyrinth ("המבוך") בעזרת בובות גרב ומשחק מוגזם. ובתפקיד דיוויד בואי… אתם יכולים לנחש מי. אדיר. [טיוב]
34. מי זה Hepi? לא יודע, ובכותרת האלבום הוא מכריז, מן הסתם, "זהו לא שמי האמיתי". אלבום הבכורה שלו יוצא עכשיו לבנדקאמפ בהפקה של ברוך בן יצחק ובתחזוק נגנים מרוקפור ושאר מצוינים (גיורי פוליטי, תום קלנר, רן שם טוב על המיקסים), והוא לא רע בכלל. אפשר להאזין בכיף, וגם להוריד באיזה מחיר שמתחשק, כולל אפס. [בנדקאמפ]

10 טיפים לכתיבת בלוג מוזיקה משובח
טיפ #11: אל תקשיבי לאף טיפ

35. פלצן מתנשא משיב לפוסט של עידו איש קריות בעונג על ביטולי ההופעות של 2010. [עברית]
36. [תודה ללזר] שהפנה לכיווני טריילר הזוי לסרט ישראלי הזוי בכיכוב שמוליק קראוס (שמוליקראוס) הכביר בצעירותו היחסית. אם למישהו יש עותק של זה, חייבים לארגן הקרנה. [טיוב]

המון דברים יכולים לקרות ברווח בין הזמר לקהל
הרהורים בעקבות פיט סיגר

37. את אדם בן אמיתי ראיתי פעם אחת על הבמה. הוא היה גיטריסט במופע נהדר של שילה פרבר, והסתכלתי עליו מבולבל. לא הבנתי מאיפה מגיעות שש הידיים הנוספות שאני שומע על הגיטרה, כשכל מה שאני רואה על הבמה הוא שתי ידיו בלבד. נגינה הגיטרה שלו הייתה פנומנלית, וחברים רבים אמרו לי שהוא גם זמר יוצר מצוין. עכשיו יוצא אלבום הבכורה שלו, קעקוע, וניתן להאזנה מלאה בסאונדקלאוד (למה לא בבנדקאמפ, בעצם? לא ידוע). הזדמנות טובה לברר אם החברים שלי צודקים. [סטרים]



38. [תודה לרועי] אני לא מת על אלבומי מאשאפ, אבל אני כן אוהב לאללה את המאשאפ המעולה בן האלבומים החדשים המעולים של והבלאק קיז. [סטרים, מפ3]

עד הקצה: פוסט חירום
אל תיגעו לנו בקוואמי

39. [תודה לשצי] שכותב(ת?) על Playing for change: "זה לא פרוייקט חדש אבל הוא חדש בשבילי ולא נתקלתי באזכור שלו בעונג (או שפספסתי). בכל מקרה, בפרוייקט הזה יש צוות שמקליט ברחבי העולם כל מיני מוזיקאים, רובם מהרחוב, שמנגנים את אותו השיר וממקססים אותם לגרסה סופית. המטרה היא "לחבר, ולהביא השראה ושלום לעולם דרך מוזיקה". נשמע אולי פלצני ולפעמים יש קצת את ההרגשה שזה וריאציה על we are the world, אבל המטרה נעלה ללא ספק ומתורגמת בפועל לבניית מרכזים ובתי ספר למוזיקה במדינות מתפתחות. ויש ייצוג ישראלי: טולה ודייויד ברוזה גם. כדאי לראות את הקליפ ל-"One love" כי אז לא נתקלים בפרצופו המאוס של בונו". [וידאו]
40. אבנר קשתן משתף אינפוגרפיקת וידאו מצוינת של ה-BBC, המראה את השינוי בתוחלת החיים והעושר הממוצע במדינות העולם ב-200 השנים האחרונות. אני חושב שכבר ראיתי את המידע הזה ואת המרצה הזה ב-TED. הסרט המלא של ה-BBC (שעה) לצפייה כאן, באדיבות ויה. [טיוב]

ספירת העונג: הופעת החלומות
עשרות מכם כתבו על הופעת החלומות שלכם, כולל על הירח.

41. [תודה לשולחים הרבים] עוד אינפוגרפיקה מעניינת היא שנת הביקורות של פיצ'פורק בגרף לחיץ שמציג את כל ביקורות השנה על פי ציוניהן. לינקים נוספים ופרשנות באותו נושא אצל ויה. [אנגלית; עברית]
42. Suede זוכה לעדנה לאחרונה, עם אוסף כפול מעולה וחזרה לתודעה – ואני מבסוט, כי אני מת על הלהקה הזאת. לרגל הקאמבק, הלהקה מתראיינת ל-Quietus. [אנגלית]
43. מיכל פופובסקי כותבת על ניו אורלינס – העיר, המוזיקה, ההיסטוריה והסדרה Treme שמשלבת בין השלוש. [עברית]

פרויקט פטיפוניזם: להתחיל עם ויניל
פרק 3 עדיין בדרך

44. [ויה ויה] וואו. [אנגלית]
45. 2010 נגמרה, אבל הסיכומים עדיין לא. הנה כמה אחרונים ששווים איזכור.
    מצעד אלבומי השנה של מאזיני הקצה!!! אתם משוגעים אם עדיין לא שמעתם את התכנית המלאה. [עברית]
    ניב הדס וליה פן בוחרים את 10 אלבומי השנה, 20 השירים הטובים, 5 השירים הגרועים ו-5 הקליפים הגדולים לטעמם, לשנת 2010. [עברית]
    הרולינג סטון מתעד את האסונות המוזיקליים הגדולים ביותר של 2010. [אנגלית]
    שירי השנה של אלון עוזיאל. פיצ'פורק קוראים אצלו כדי ללמוד להיות היפסטרים. [עברית]
    בנענע בוחרים סופרים ואנשי תרבות את הספר הכי טוב שקראו ב-2010. מעולה. [עברית]
    אלפרד ממלוה מלכה בוחר את אלבום השנה שלו, ומוסיף מתכון על הדרך. וכל זאת תוך כדי פרשת השבוע. מעדן. [עברית]
    סיכומומלץ: הבלוג הישראלי "הרמוניה דרומית", שמתמקד בבלוז, קאנטרי, רוקנ'רול ופולק מדרום ארה"ב, בוחר את אלבומי השנה שלו. המון המלצות נפלאות לאלבומים שרובנו לא שמענו. [עברית]
    עלמא בוחרת את עטיפות האלבומים הכי יפות של 2010! חיכיתי שמישהו יעשה את זה כמו שצריך. [עברית]
    יעל פרסמה ב"הקוף עם התוף" את אחד הסיכומים הכי יפים ומרגשים שקראתי , כי זה לא סיכום שבוחר אלבומים או שירים אלא מספר על רגע מוזיקלי מכונן בהתפתחות המוזיקלית שלה כמאזינה וצרכנית אמנות. [עברית]
    נמרוד מטאפאס וטאפאס בוחר את האלבומים הכי טובים ששמע השנה, והטעם שלו טוב כרגיל. [עברית]
    יאיר יונה בסיכום 2010 נרחב, שמקפיד להביא לאוזנינו דברים שלא שמענו אותם, או אפילו עליהם. מקום טוב למצוא בו אוצר בלום. [עברית]
    אסף עובדיה הכין מיקסטייפ של הקולות הנשיים הגדולים של 2010 על פי טעמו, והוא גם מנמק אותן אחת-אחת במגזין Newoman. [עברית]
    ידידי יאדו בחר את 101 השירים שהכי אהב השנה. הנה עשרת הגדולים, אבל אפשר לראות את כל הרשימה בבלוג של פרנק. העם דורש קובץ זיפ של 101 השירים. [עברית]
    ניימן מפרסם סיכום ספרים אישי ביותר – הסוג הטוב ביותר של סיכומים. [עברית]
    ועוד סיכום של סיכומים בוויה. [עברית]

עונג מדף: Endtroducing…
על הספר הטוב על אלבום המופת



46. Myspace, אולי המילה החמה של 2005, הפכה מזמן לבית קברות של עמודי להקות, למין "השטן המוכר" שעדיף להיות בו מאשר לא להיות בו, אבל אף אחד לא עושה זאת בחדווה. לאור פיטורי עובדים נוספים בחברה, אסף לבנון יצא לשאול מוזיקאים ישראלים למה הם נטשו את מייספייס. לדעתי התשובה ברורה לכל מי שהשתמש באתר בשנים האחרונות: הוא מכוער, לא נוח, לא מספק מענה מספיק טוב, מלא בספאם, ודורך במקום. בנדקאמפ מספקת חלופה נאה לצד המוזיקלי נטו של העניין, אבל היא עדיין לא כרטיס ביקור נוח במקום אחד ללהקה. [עברית]
47. עידן עמיאל מספר סיפור מעניין על משיכת החוטים מאחורי ההרכב הסופר-מצליח Paramore. מבט מעניין מאחורי הקלעים של תעשיית פופ. [עברית]



48. כמה מהר אנחנו שוכחים. לפני שנה בדיוק סיכמנו את העשור, העלינו מן המחשכים ומן המדפים אלבומים שאהבנו ושכחנו, והנה חלפה שנה ושוב שכחנו רבים מהם. אנחנו יודעים שהם קיימים, פשוט לא מקשיבים להם. למי יש זמן? כל כך הרבה דברים חדשים מתקרבים מכל עבר, מחכים לנו שנטה אוזן. אבל איך נוכל לשפוט אותם באמת אם לא נעמיד אותם ליד המוזיקה שלימדה אותנו איך לאהוב מוזיקה? המוזיקה עליה גדלנו, או המוזיקה שפרצה לנו דרך חדשה. שוב ושוב חזר בסיכומי העשור האלבום Discovery של Daft Punk, והשיר "One more time", שיר שרובכם כנראה לא יקליקו עליו עכשיו כי הם מכירים אותו בעל פה (לא קשה לזכור, מעט מאוד מילים). אותו רוב כנראה לא שמע את השיר הזה כבר שנים. הוא מכיר, הוא איכסן אותו תחת "שירים גדולים", ושם הוא מעלה אבק. שימו פליי. רק עוד פעם אחת. השיר הזה עדיין עובד, עדיין גורם לי לפזז בלי שליטה, וכשניגנתי אותו השבוע בחתונה הוא עבד כמו גדול. זו קלאסיקה. וכמו כל קלאסיקה שאהבנו פעם ולא שמענו מזמן (כולל לד זפלין, פינק פלויד, נירוונה, רדיוהד, פיונה אפל, מתי כספי) – שווה לתת לה עוד האזנה. מסיבה באוזניים – לחיי הפעם האחת הנוספת! [מפ3]

תקשיבו רגע: חורף
וכל שאר הסדרה, אבל זה יותר מכולם

שתהיה לכם שבת שבוגי! ניפגש בעונג ה-301, ובזה שאחריו, ובזה שאחריו…

[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

אסף אבידן והמוג'וז חזרו לאיזור חיוג 02 (משם הגיע אבידן) לשתי הופעות סלוניות במיוחד בכרמי יוסף ובירושלים.

הנה ביצוע מרגש מאוד ל-"Out in the cold" עם הדס, ויש בטיוב גם ביצועים ל-"Her lies", "Hangwoman" ו-"Of scorpions & bells".

זה קרה בשבוע שעבר. השבוע הגיעה חבורת הפיראטים לעיר הבירה, ואנחנו צילמנו אותם עושים את "Weak" עם אורח מיוחד, ואת "Wasting my time", בווידאו הכי טוב שראיתי עד עכשיו מהפרויקט הזה, וידאו שיכניס אתכם ישר לאווירה. ככה מרגישה הופעת רוקנ'רול בסלון ביתי. מי שהיה יודע:

היום נפרדתי לשלום מחבר אחרי פגישה קצרה, והוא אמר לי "נתראה בשנה הבאה!". צחקנו, כי הרי שנה הבאה זה ממש בעוד כמה שעות, אבל עובדה שלא יכולנו להימנע מלציין את זה. זו נקודה שרירותית בזמן, אבל היא נקודה טובה כמו כל אחת אחרת להביט לאחור. הרבה אנשים אומרים בזמן האחרון שהם לא מבינים את הטעם בסיכומים, ואני חושב שזו תגובה שנובעת בעיקר מעומס הסיכומים שמציפים אותנו בכל מקום עד שהם כבר מאבדים משמעות. אבל בעיניי יש טעם בסיכומים. לאו דווקא בהמלכה של המקום הראשון או הדבר הכי טוב שקרה, כזו שתעלים או תמעיט בערך כל השאר. אלא בסיכום במובנו הבסיסי – עצירה, מבט לאחור, ובחינת הדרך שעברנו.

זה חשוב, בעיניי, להכיר במה שקורה ובמה שקרה. להיזכר ברגעים שריגשו אותנו או איכזבו אותנו, להחזיק ביד או בקצה סימן העכבר אלבום ולהגיד וואו, איזה מזל שפיסת האמנות הזאת נכנסה לחיי. וזו ההנאה הגדולה שאני מפיק מסיכום אלבומי השנה שמונח לפניכם כעת. זה, וההזדמנות לגלות המון פיסות אמנות נוספות שלא נכנסו לתוך חיי אבל כן נכנסו, הבליחו או לכל הפחות השיקו לחיי חלק מכם, כך שתמליצו עליהם בפומבי. זו הזדמנות מצוינת להתאהב בפעם הראשונה באלבומים שלא שמעתי, או מחדש באלבומים שכמעט שכחתי.

הנה זה מגיע, בפעם הרביעית, מצעד אלבומי השנה של עונג שבת לשנת 2010. אתם בחרתם, אני שיקללתי – תיהנו:

סיכומי השנים הקודמות של עונג שבת:
2010: האלבומים המיותמים של 2010
2010: הופעת השנה של עונג שבת
2010: שירי העונג של 2010
2010: 10 הבלוגים הישראליים הטובים של 2010
2009: אלבומי השנה של קוראי עונג שבת
2009: הופעת השנה של קוראי עונג שבת
2009: האלבומים המיותמים
2009: שירי העונג של השנה
2008: אלבומי השנה של קוראי העונג שבת
2008: האלבומים המיותמים
2007: אלבומי השנה של קוראי העונג שבת
2007: האלבומים המיותמים
2006: שירי השנה – חלק א', חלק ב'

כן כן, הבנו – זה היה פעם. אבל מה קורה השנה?!

קרא/י את המשך הפוסט