15 בינואר 2011
עונג שבת: ואת טובה אליי
- תיקלטתי בשבוע שעבר בפאב קטן שאני אוהב מאוד, "אתתה" בתל אביב, פיאנו בר שכל כולו, על העובדים והמנהלים שלו, אוהבים ג'אז. משמיעים שם ג'אז, מנגנים ג'אז, מדברים על ג'אז, הבארמן הוא סקסופוניסט. המקום עצמו נקרא על שם אטה ג'יימס הענקית. הוזמנתי לתקלט שם ועשיתי חיים משוגעים, וכרגיל לא תכננתי יותר מדי – ורק כשהגעתי לשם התבהר לי עם איזה שיר אין לי ברירה אלא לפתוח את הסט. זה היה "Love hater" של אנדרה 3000, נקודת התכה מושלמת בעיניי בין מסורת הג'אז, סול ופ'אנק של העבר עם חלק גדול מהמוזיקה שאני שומע כיום ותיקלטתי שם (בעיקר פ'אנק וגרוב בני זמננו, היפ-הופ והסביבה). גם שנים אחרי שלמדתי כמעט כל פראזה באלבום המבריק והנועז הזה, השיר הזה עדיין משאיר את הלסת שלי על הרצפה. אם אתם עדיין לא מכירים את The love below, החצי של אנדרה באלבום הכפול של אאוטקאסט, עשו לעצמכם טובה וקרבו אותו במהרה לאוזן. הוא מתח את גבולות ההיפ-הופ המוכר לנו ואת ההגדרה של "ראפר" כפי שנודעה עד 2003. [מפ3]
- אוקיי, תודו שלזה לא ציפיתם: שוליים רחבים הוא פסטיבל אינדי בן יום אחד בכפר שמריהו [יש רק איבנט פייסבוק ותו לא], שמארגנים כמה צעירים בני 20 וקצת מכפר שמריהו, במימון המועצה המקומית (כבוד למועצה!). ישתתפו בו איזבו, עוזי רמירז, 1:1, האחים מיקה ואורי שדה במחווה לאוקיי קומפיוטר, אשכרה מתים, אבי עדאקי, Phototaxis ועוד. זה יקרה ביום חמישי, 27 בינואר, החל משעה 14:00, ב"בית סניור" שברחוב הנוטע בכפר שמריהו. כרטיסים במכירה מוקדמת אך ורק במיכהטרוניקס (בן יהודה 28, ת"א, בהצלחה עם למצוא את הכניסה) ובגרגא פיטיץ' (רח' משכית 27, הרצליה פיתוח), תמורת 40 ש"ח. חבל שאין מכירה אונליין, זה היה מביא הרבה יותר אנשים, אבל המארגנים מבטיחים שיהיו כרטיסים בכניסה, ומפצירים בכם לבוא מוקדם כל עוד הכרטיסים ישנם. מקווה שהם היו באינדינגב 2008. ניפגש שם? [עברית]
- יהההההההההה! The Twilight Singers חוזרים להופעות בישראל ב-16 וב-17 באפריל, ומי שלא מבין את השמחה כנראה לא היה מעודו באותו מועדון הופעות עם גרג דולי, פרפורמר בחסד והיי, גם כותב שירים לא בדיוק חלש. את הלהקה לא מביאים הפעם שוורץ ואיינהורן שהביאו אותם בפעמיים הקודמות (כלומר, גם בפורמט הגאטר טווינז שלהם), אלא חברה חדשה בשם Plug Productions. אני לא יודע מי אלה, אבל אני מוכן לתת להם חיבוק. הנה לכם, גם ספין ראיינו את דולי השבוע. [עברית]
- man. טריש קינאן, הסולנית המצוינת של Broadcast, מתה היום (שישי) בעקבות סיבוכים של דלקת ריאות, שהביאו לאישפוז בן שבועיים. היי שלום. [אנגלית]
- הודעה מנהלתית\טכנית: התקנתי את תוסף Emphasis המצוין, שמאפשר לקשר ולהדגיש בפוסטים פסקאות ומשפטים ספציפיים, לפי השיטה של הניו יורק טיימס. הדרך לקשר כך מוסברת כאן, וזה עובד הכי טוב דווקא בפוסטים שאינם בקטגוריית עונג אלא בעונג מדף, מתנות וכדומה (הנה דוגמה, לחצו פעמיים שיפט כדי לראות סימני קישור לפסקאות), כי הן אינן מסודרות ברשימה מספרית כמו פוסטים שבועיים של העונג. בנוסף, אני מזכיר שעדיין אפשר להוסיף # ומספר אייטם לסוף ה-URL של כל עונג שבת, כדי לקשר לאייטם ספציפי. לדוגמה: https://haoneg.com/oneg/8559#4 יקשר לאייטם מספר 4 בעונג שבת המקושר. [אנגלית]
- מדור ההופעות המומלצות בת"א של "אטמי אוזניים" חוזר לחיים בבלוג חדש, אפרכסת – על ידי חמוטל, ארז ואיל, שעזרו לנדב לזר בהמלצות השבועיות שלו ועכשיו פרשו כנפיים ועפו. [עברית]
- אנחנו מתים על מוזיקה, רוצים שהיא תהיה סביבנו בכל רגע אפשרי, ומתענגים על האפשרויות שפתח לנו הווקמן לפני 30 שנה – לקחת אותה איתנו לאן שרק נלך. היום זה אפילו קל יותר, לא צריך לסחוב גם קלטות או דיסקים, אפשר אפילו לוותר על מכשיר ייעודי ולשמוע מוזיקה מהטלפון הנייד. אבל אם אתם רוצים להמשיך ליהנות מהמוזיקה שאתם אוהבים גם בעוד 5, 10 או 20 שנה – כדאי מאוד שתשמרו על האוזניים שלכם. האזנה ממושכת למוזיקה באוזניות (במיוחד earbuds שנכנסות לתוך האוזן ולא headphones מכסות אותה מבחוץ) גורמת לאובדן שמיעה, לפעמים קשה ולרוב בלתי הפיך. תפסיקו לשמוע תדרים מסוימים, ובשלב מסוים פשוט תשמעו הכל פחות טוב, ותצטרכו להגיד "מה?" על כל משפט שני שייאמר לכם. בניו יורק טיימס מפרסמים כמה עובדות קונקרטיות על הסכנה שכולנו (אני מקווה) מכירים, כחלק מטור שסוקר את ההיסטוריה של האוזניות והשימוש בהן. כדאי, מומלץ ובעיקר חשוב לדעת את הסכנות האלה. מה שתבחרו לעשות אחר כך הוא עניינכם ואוזניכם, אבל אל תגידו "לא ידענו". [אנגלית]
- אחרי היעדרות ממושכת ומעוררת געגועים, חזר השבוע לרשת הבלוג המצוין של יובל סער, פורטפוליו, שעוסק בעיצוב ובכל מה שמסביב לעיצוב. סער, כתב העיצוב של "הארץ", מפרסם בבלוג קטעים מכתבותיו באתר (אל תפספסו את הראיון עם עודד עזר על הפונט החדש שלו), השלמות והרחבות להן, וגם הרבה מאוד פוסטים נפרדים מעבודתו בעיתון, על עיצוב, תערוכות, וכל השאר. כיף שחזרת. [עברית]
- Facto הוא אתר חמוד לאללה (שנבנה, עוצב וקודד תוך 24 שעות! אבל זו סתם עובדה משעשעת) וחסר כל משמעות, שבנוי על עובדות משעשעות\מפתיעות שכל אחד יכול לפרסם על עצמו (למשל: יש לי חולשה לחנויות שמוכרות כלי מטבח), וחבריו יכולים לקרוא ולהגיב, ואף להוסיף עובדות אודותיו. עוד סוג של מיקרובלוג, אבל, כאמור, חמוד לאללה. הנה ההתנסות שלי, וכאן ממציאים עליי עובדות. [אנגלית]
- Let England Shake מתקרב בצעדי ענק, ואני עצמי כבר רועד מציפייה לאלבום הזה של פי-ג'יי הארווי הענקית. הארווי היא לא מרואיינת קלה או מתמסרת, ובאופן כללי לא מפזרת ראיונות בהמוניהם. השבוע התפרסמו ראיונות איתה ב-Quietus המעולה וגם בפיצ'פורק (ראיון קצר יותר) ובסטריאוגם. אני אישית נמנע מקריאת הראיון הנרחב בקווייטוס עד שאשמע את האלבום במלואו. אני מעדיף את הראיונות כהשלמת חוויית האלבום ולא להיפך, אבל לא בטוח שאצליח להתאפק. [אנגלית]
- לייבל הביטים וההיפ-הופ הישראלי הכה מעולה Raw Tapes שיחרר מיקסטייפ של קטעים חדשים מכל אמני הלייבל, ובדצמבר יצאה גם אסופת ביטים חדשה של Guadaloop. איזה כיף שדברים כאלה טובים קורים כאן. [בנדקאמפ]
- Lego פרסמו סרטון מדהים בעיניי, שפשוט נשפכים ממנו הדמיון, הגרוב והכישרון. וגם השפם. אם תהיתם לאן נעלמו לכם כל מיני פיסות לגו בילדותכם, שאף פעם לא מצאתם. [טיוב]
- ילד ניינטיז הוא בלוג מוזיקה ישראלי חדש שמתעסק, כמובן, במוזיקה מהניינטיז. אח, איזה כיף היה בניינטיז. [עברית]
- דניאל בדינגפילד (כן, אח של נטשה) הוא כוכב פופ מצליח מאוד בבריטניה, שבזמן האחרון מסתובב בעולם, עובר מעיר לעיר, נפגש עם מוזיקאים עצמאיים ומשתף איתם פעולה. הוא לא מבקש מהמנהלים שלו להתקשר ליחצ"ן הכי גדול במדינה ולקשר אותו עם עברי לידר, הוא פשוט מגיע בעצמו, מסתובב בעיר, מדבר עם אנשים שלא יודעים מי הוא, הולך למלא הופעות ומנגן עם להקות. שזה די מדהים, חייבים להודות. החודש הוא היה בתל אביב, פגש את The Raw Men Empire וניגן איתם על גג ביפו. [טיוב]
- [ויה ויה] הווילג' וויס בחרו למבקר המוזיקה של השנה את חשבון הטוויטר המבריק @Discographies, שמסכם דיסקוגרפיות שלמות ב-140 תווים או פחות. מעניין לא פחות הוא הראיון עם המבקר האנונימי שמפעיל אותו. [אנגלית]
- רוביק רוזנטל כותב על קרנפים והתקרנפות, ועל הדרך מפריך סופית את אגדת "אוחזת ענף עץ השקד". [עברית]
- עכבר הבית הוא מדור של קפטן אינטרנט (בעצמו מדור של "הארץ"), שקופץ לכל מיני אנשים מעניינים הביתה ובודק מה הציוד שאיתו הם עובדים. הפעם הוא קפץ לאמיר אגוזי, הדי-ג'יי המעולה מ"בוטניקה". איפה מוצאים עוד כתבות במדור "עכבר בית"? לניווט הלא-קיים של אתר "הארץ" הפתרונים. [עברית]
- מייקל שייבון המעולה כותב באטלנטיק טורים תקופתיים, וזה תענוג (למה זה לא קורה בארץ כמעט אף פעם? ואני לא מתכוון לסופרים שכותבים ביקורות ספרות). הפעם הוא כותב על ההחלטה שלו לבסס את הספר הבא שלו בחנות תקליטים, ואיך זה השיב לחייב את אהבתו הגדולה והמפתיעה: ההיפ-הופ. האם שייבון יכול להיות מגניב יותר?! לא נראה סביר. [אנגלית]
- 11 ספרים מצוינים שעלילתם מתרחשת במהלך יום אחד בלבד. איפה אדיפוס, איפה? [אנגלית]
- אייל מקשר ברדיו פרימיום לפרסומת חדשה ומצולמת היטב למשקפיים או פריט לא חשוב אחר, בכיכוב דבנדרה בנהארט וזוגתו החדשה והלוהטת. לא נראה לי שהוא יצליח להתעלות שוב לרמת נטלי פורטמן, אבל נו. [וימאו]
- קסטה מביאה דברים של יואב קוטנר, דוד טרטקובר וקובי אור על תקליטים, מפאנל שסגר את תערוכת התקליטים הישראליים בגלריית בצלאל. הרבה אנקדוטות נהדרות. [עברית]
- [ויה ויה] Listening room הוא אתר חדש עם רעיון מעניין, שמציע לכם להיכנס ל"חדרים" עם משתמשים אחרים (חברים שלכם, כנראה), להעלות מפ3 ולהאזין לו ביחד, תוך כדי צ'ט עם הנוכחים בחדר. דרך מצוינת לנהל השמעת בכורה לאלבום, למשל, עבור להקה עם קהל קבוע; או דרך מצוינת להשמיע חומרים שלכם ספציפית לאדם או חבורה תוך כדי שיחה איתם. [אנגלית]
- [תודה לאביטל] תמיד ידעתי שחול (חול אמיתי, לא האלבום של קיצו) טומן בחובו יותר ממה שהעין רואה, אבל לא ידעתי שהוא כל כך צבעוני, מגוון ומרהיב כשמביטים בו מספיק מקרוב. מאוסר ויליאמס מניו מקסיקו מצלם גרגרי חול מכל העולם, ותופתעו לגלות כמה זה יפה. [פליקר]
- בלוגר התרבות המצוין גבי טרטקובסקי כותב על חלוצי המטאל הישראלי. [עברית]
- [ויה ויה] IndieGames בוחרים את 10 המשחקים הניסיוניים הגדולים של השנה (כולם חינמיים). אם נואשתם ממשחקי מחשב או לחילופין אתם משחקים מלא משחקי מחשב אבל רוצים משהו שקצת מותח את הגבולות המקובלים והמוכרים – זה בשבילכם. כותב טל מסינג אפרופו הלינק: "משחקי אינדי (ומשחקי מחשב בכלל) הם כיום השדה בו נעשית העבודה היצירתית המרתקת ביותר […] זהו האוונגרד התרבותי האמיתי, ששובר את המוסכמות הנראטיביות הקלאסיות, ובורא מבנים סיפוריים חדשים". אני לגמרי הולך להעביר את כל השבת עם המשחקים האלה. [אנגלית]
- סטיבן קולבר, שבאמת מזמן לא הופיע כאן בעונג (תתבייש לך, גיא!) זכה בשנה שעברה בגראמי על אלבום קומי, ועכשיו הוא זכאי להצביע למועמדי הגראמי של השנה. כדי להחליט, הוא זימן לאולפן חברים של הבלאק קיז ושל ואמפייר וויקנד, ולא מפחד לברר מי מהם הוא יותר Sellout. גאון. [אנגלית]
- ביצוע הורס בשפת סימנים צרפתית ל-"Fuck you" של סי-לו גרין. אני מחכה לחירש ישראלי שיעשה את הגרסה של קוואמי ונדב רביד. [טיוב]
- [תודה לזהר, כתבתנו לענייני אמנדה פאלמר] לשיר החדש והמבדח של אמנדה פאלמר, "Map of Tasmania", יש קליפ מבדח לא פחות, שכולל – לא מפתיע בהתחשב בנושא השיר – מפשעות מקושטות לרוב. [וידאו]
- מעניין (אם כי לא *נורא* מעניין) לראות כמה מכרו האלבומים שנבחרו בפיצ'פורק ל-50 האלבומים הגדולים של השנה. וגם: [ויה ויה] הבלוג המצוין very small array פרסם כמה אינפוגרפיקות מעניינות סביב סיכומי השנה של פיצ'פורק. למשל: המקורות הגיאוגרפיים של שירי השנה, או המילים הפופולריות ביותר בשירי השנה של פיצ'פורק או הבילבורד. [אנגלית]
- גם לאלבום החדש של Iron & Wine אני בקושי מצליח לחכות, ולקראת בואו הם ביצעו את האלבום במלואו (!), עוד לפני שיצא, בהופעה מיוחדת מול קהל שאפשר לשמוע וגם לראות ב-NPR, וקפצו לסשנים המצוינים של Daytrotter. אוף, שיצא כבר! [סטרים למינהו]
- מעריצי רדיוהד עושים זאת שוב: בינואר האחרון הופיעה הלהקה במופע מיוחד למען נפגעי האיטי, ונתנה סט מלא מול 1,400 איש בלבד (מעט מאוד במונחי רדיוהד). מעריצי הלהקה היו שם עם עשרות מצלמות בידיהם כדי לתעד, וכעת – שנה אחרי – יוצא DVD אינטרנטי חדש להורדה, שנערך מכל המצלמות האלו. כבר ראינו את זה בעבר (עם המופע הנהדר בפראג, ועם מופעים של NIN), אבל תמיד כיף לראות את זה קורה כמו שצריך. הלהקה נתנה את ברכתה (ואף קישרה מהבלוג שלה), ו-Oxfam מפצירים בכם גם לתרום למטרת המופע המקורית. [אנגלית, קבצים שונים להורדה]
- עוד במלאת שנה לרעידת האדמה בהאיטי – נירית בן ארי כותבת ב"קפה גיברלטר" על מוזיקה מהאיטי ששווה לשמוע. [עברית]
- [תודה לחובצי] קליפ חדש ונאה, אם כי מעט חסר עלילה, ל-"Swallow my gum" של בי. [וידאו]
- נועם לוקאס, תלמיד בבי"ס Muzik, פרסם באתר חלקים מעבודת מחקר על Kid A של רדיוהד. בניית המשפטים העקומה מקשה לפעמים על הקריאה השוטפת, אבל יש שם כמה דברים מעניינים לחובבי האלבום. אישית, אני מחכה שזה יגיע בדואר (גו, משלוח בינלאומי, גו!). [עברית]
- אני לא מצליח להבין את ההתלהבות הקולקטיבית מהאפליקציות של Hipstamatic או Instagram, שמאפשרות לבעלי אייפון לצלם תמונות דיגיטליות שנראות מיושנות בכוונה. ב"הציווי החדש" התפרסם פוסט מצוין שמנסה להסביר למה זה כל כך מלהיב כל כך הרבה אנשים, ולמה הם טורחים לצלם את התמונות הכי בנאליות ולהתלהב מכך שהן נראות כה אמנותיות\נוסטלגיות. מעולה. [עברית]
- חובבי Firefly של ידידנו יוס וידון וחובבי Star wars ישמחו לגלות את הפריט החוזר הסודי בפרקי הסדרה. [אנגלית]
- [תודה לטל] Girl Talk הפיל עלינו את פצצת המאש-אפ פופ שלו כבר לפני שבועות, אבל השבוע הוא זכה לכתבה נרחבת ומצוינת ב-NY Times, שהרחיבו והעלו גם כתבת אודיו עם היסטוריה של המאש-אפ (היסטוריה מאוד שרירותית ולוקה בחסר). אם כל זה לא מספיק, גם יעל מ"הקוף עם התוף" כתבה עליו השבוע. [אנגלית; עברית]
- [ויה ויה] עמוק בפנים, כולנו ממיינים ככה את הטי-שירטס שלנו. [אנגלית]
- [תודה לעמרי לוי] רציתם לשמוע פעם את Kid A המונומנטלי של רדיוהד בעיבוד מחודש לשני פסנתרים, שני כינורות, שני צ'לים ושישה זמרים? אם כן, הרצונות שלכם ממש ספציפיים, וזה גם יום המזל שלכם – כי אלבום מחווה כזה בדיוק עלה לבנדקאמפ מוקדם יותר השנה. נשמע מגניב, האמת. [בנדקאמפ]
- הנרי רולינס תמיד אדיר, אבל הוא אקסטרה אדיר כשהוא מקדיש מחצית מהתכנית השבועית שלו להשמעת בכורה מלאה של האלבום החדש של דירהוף! את השירים הנפרדים תוכלו לשמוע גם באתר של דירהוף, שם הם דאגו להדליף כל שיר בקצה אחר של העולם. [סטרים, אנגלית]
- בכל פעם מחדש אני נדהם מהיכולת העדרית המוחלטת של החרדים, שמתבטאת בין היתר ביכולת חיובית מאוד להחרים שירות או חברה כלשהי, או להביע התנגדות ולהביא לשינוי. זה מצער מאוד שהחברה הלא-חרדית בארץ, שהיא רוב הישראלים, לא מסוגלים לעשות את זה, גם כשמדובר במטרות חשובות מאין כמוהן, שיש עליהן קונצנזוס רחב – כמו העובדה שרוב או כל הרווחים העתידיים האסטרונומיים מגילויי הגז הטבעי בשטח ישראל צריכים ללכת למדינה ולאזרחיה (ב"מודל נורבגיה" המעולה, שהפך אותה למדינת הרווחה הטובה בעולם), ולא לאיילי הגז. לא מדובר פה על ימין או שמאל, מדובר על מהלך פשוט מאוד, שיכול לשפר את החברה בישראל בצורה בלתי רגילה, ולשחרר תקציבים דמיוניים לכל דבר שאין לו עכשיו מספיק – חברה, תרבות, בריאות, חינוך, חקלאות… ובכן, כל דבר שהוא לא בטחון, בעצם, שם תמיד יש מספיק כסף כנראה. פורום פעולה אזרחית פועל בכל הכוח כדי לנסות להביא, ובכן, פעולה אזרחית רחבת היקף כדי לשנות את המצב הזה. ההצעה שלהם טובה לכולם – גם אחרי שהמדינה והאזרחים יקחו 80% מרווחי הגז הצפויים, אנשי העסקים עדיין ירוויחו מיליארדים (!). אבל מה? בינתיים חתמו על העצומה שלהם רק 20 אלף אזרחים, שזה מגוחך, ובהפגנות נמצאים מקסימום כמה מאות. שווה להקדיש חמש דקות, לקרוא על היתרונות והחסרונות של ההצעות שנמצאות על השולחן, ולהחליט לבד מה כדאי לעשות ואיך. ההחלטה היא שלכם, ושכל אחד יעשה מה שנכון בעיניו. אבל דעו קודם את המצב לאשורו – כיום רוב האנשים בכלל לא מבינים מה מונח על הכף. [עברית]
- [ויה ויה] חיכיתי מלא זמן וסוף סוף הגיע לו סיכום כלשהו של עטיפות הספרים הכי יפות של 2010. יש שם הרבה דברים יפים, אבל אני בטוח שיש יפים יותר. אם נתקלתם בעוד סיכומים כאלה, אנא שלחו לי. [אנגלית]
- עינת אמיתי חולקת ב"הפנקס" את סיפורו הלא ידוע של ספר הילדים המפורסם "ויהי ערב" של פניה ברגשטיין, שלמעשה אוייר באיורים המפורסמים של חיים האוזמן ללא ידיעתה של המחברת – שעבדה עם מאיירתה הקבועה על איורים לספר. האיורים הגנוזים יוצאים עכשיו במהדורה חדשה של הספר, ואמיתי מספרת על ההבדלים, על הסיפור, על חיים האוזמן שנותר אלמוני לגמרי, ועוד. בבלוג של אמיתי יש את הספר המקורי בשלמותו בכתב ידה של ברגשטיין, עוד פרטים, תמונות, איורים ומכתבים באותו עניין. [עברית]
- Two hundred bars הוא הרכב שמחבר בין יואב להב (The Homesicks), גיא רופא (ככה כותבים את שמו? מ-China moondogs) ו-S.E.M החביב עליי (שהופיע גם באוסף Working title). ארבעה שירים, הזיות גיטרותופים, רעש. נהדר. חינם או בכל מחיר שתבחרו. [בנדקאמפ]
- [תודה לעדי סברן] באתר של HOT אפשר לצפות בפרקים מלאים מהסדרה "אנטומיה", ועדי שולחת אותנו לפרק מדהים, כדבריה (לא הספקתי לראות) על ג'פרי, המקועקע בכל גופו. [וידאו]
- לפעמים, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא לא לעשות כלום, בזמן שאתם מאזינים למוזיקה יפהפיה. לתת לה למלא את כולכם. [עברית]
- מבריק: Flying Lotus רצה לתת חומרי בונוס למאזינים שלו, אבל רק לאלה שבאמת טרחו, שילמו וקנו את הדיסק או התקליט או ההורדה החוקית. אז הוא העלה לאתר שלו משהו מגניב במיוחד – אם יש לכם מצלמת רשת או כל מצלמה אחרת שמתחברת למחשב, תתבקשו להציג את הדיסק (עצמו, לא העטיפה), התקליט או חלק מהחוברת הרשמית שבאה עם ההורדה החוקית – ואלגוריתם מיוחד יזהה אם אתם מחזיקים את העיצוב המקורי או לא. בעלי העיצוב המקורי, כלומר הרוכשים, יקבלו גישה לאסופה של קטעים מיוחדים. גדול. [אנגלית]
- הייתי צריך את זה. חצי שבוע הייתי מצונן מדי וספון בבית, ובחצי השני הייתי שקוע בהרהורים עמוקים: שאלות, רעיונות, דיונים ארוכים ביני לבין עצמי. גם כשהייתי בחוץ הייתי מסוגר בתוך עצמי, ושום דבר לא נכנס. לא מוזיקה, לא ספרים. לא תכננתי ללכת למופע ההשקה של קוואמי בבארבי. יום חמישי היה לי עמוס מדי גם ככה וחשבתי שפשוט לא אספיק להתפנות בערב. הראש שלי בכלל לא היה שם, בהופעות. ככל שהתקרב הערב התחבטתי יותר, ובעשר וחצי, כשמופע החימום כבר היה על הבמה, החלטתי פתאום שאני הולך. זינקתי לאוטו, מצאתי חנייה, רצתי להוציא כסף והגעתי לקופה של הבארבי ממש בסוף החימום. יש לי הערצה כמעט אינסופית לאיש הזה, לשדרן, לנברן, לכותב, למבקר, לעורך, לבן אדם. אבל עם קוואמי הזמר יש לי מערכת יחסים מורכבת יותר. יש לי בבית את כל האלבומים, אבל אני לא מוצא את עצמי שומע אותם הרבה. לא יודע למה. אני אוהב את השירים, אוהב את הטקסטים, אבל פעמים רבות אני לא מצליח להתחבר אל המוזיקה או אל ההגשה. זה משתנה ממאזין למאזין, אני מניח, ואני חושב שזה קשור בעיקר להקלטה, כי בהופעות שלו כל הסייגים שלי נעלמים בבת אחת וההופעה בחמישי הייתה דוגמה מושלמת. שעתיים וחצי. שעתיים וחצי (!) של הופעה זה לא דבר שהולך ברגל, למעשה זה דבר שמעייף את הרגל בדרך כלל אבל בחיי שאלמלא הסבו את תשומת לבי לאורך המופע, לא הייתי שם לב בחיים. הייתי עסוק מדי בלקפוץ ולצעוק ולעצום עיניים ולתת לזה לשטוף אותי. זה היה מהודק, מקפיץ, רועש, גועש, וקוואמי מלא תשוקה על הבמה כמו בכל דבר שהוא עושה. זה בדיוק מה שהייתי צריך, זה העיר אותי, שלף אותי ממעיל ההרהורים שלי וריגש אותי הרבה מעבר למה שציפיתי להתרגש. זו הייתה הופעת רוק והיפ-הופ לפרצוף, ופעמים רבות העוצמה של המוזיקה (לא הווליום אלא הכוח) גרמה לי להשתנק עם לחלוחית בלתי צפויה בעיניים. בין אם מסכימים או לא מסכימים עם דעותיו הפוליטיות והחברתיות של קוואמי, אי אפשר שלא להתפעל מהתשוקה והנחישות בהן הוא צועק אותן. לקראת סוף הערב עלה פורטיס לבמה, וזה בכלל העיף את הגג. הביצוע ל"תסחטי אותי" היה שיא צפוי וראוי (איזה שיר פופ מבריק ואיזה להיט מוצדק!), אבל מבחינתי האושר הגדול הגיע כשנדב רביד עלה לבמה, לביצוע לייב חד פעמי של "מאבד את הקצה" הענקי, ולקרחנת סיום משובחת של "סוף הדרך", השיר שאני הכי אוהב באלבום החדש, שיר שמתחיל בהרהור אישי וכן מאוד, ונגמר במסיבה. בדיוק כמו החווייה שלי בהופעה הזו. [זהו]
- נדלקתי קשות על דן רידר (Dan Reeder, בית, בנדקאמפ), בחור גרמני צנום, מבוגר ולבן עד כדי חלחלה. לגרמנים יש כבר שנים איזו פיקסציה עם קאנטרי אמריקאי, שמגיעה לפעמים לגרוטסקה. זו לא דוגמה לכך. רידר מנגן פולק אמריקאי אקוסטי פשוט ואיטי, שמזכיר לפעמים את לאמבצ'ופ או את בוני פרינס בילי, וכותב שירים קטנים, פשוטים, על דברים יומיומיים, עמיר-לביים כמעט. לפעמים הוא מתבל במניירות Soul קטנות ויפות, כמו בשיר הנהדר הזה, "James Brown is dead and gone", מתוך האלבום האחרון שלו, This new century, שהוא כולו אלבום יפה, מומלץ וממכר במיוחד בשבתות עטורות גשם. וזה הרגע להסיר את הכובע לכמה שניות של שתיקה, עת בזמן שאנחנו סיכמנו פה את השנה צוין יום השנה הרביעי למותו של בראון. [סטרים, הורדה בתשלום]
קחו דוגמה מדוד אלברט. (אני חייב פוסטר כזה)
כן, האייטם הזה הוא על אח שלה, אבל מה לעשות שאותה אני אוהב הרבה יותר?
עטיפת הספר Richard Yates של טאו לין
תלוי על הצלב. קוואמי בבארבי תצלום: נועה מגר
שתהיה שבת שבוגי, כפי שנוהג לומר ג'יימס שישן כרגע על הספה שלי.
יאמי, היה עונג מצוין 🙂
לגבי 80-20. נניח והשקעתי בחיפוש גז, כלומר לקחתי סיכון לא קטן (לא כל יום מוצאים גז). אז, באיזה זכות בדיוק אתה דורש את הכסף שלי?
אפשר לסובב את זה בכל מיני צורות, אבל, קוואמי זמר/מבצע/מגיש/וואטאבר … פשוט לא טוב.
אייטם 18 צ"ל לחייו, לא לחייב
הידעת? 301 זה המספר הראשון שגדול מ – 300 והוא כפולה של שני מספרים ראשונים! (43 ו 7). מה שאומר שזה וואחד עונג מיוחד, כי אני בספק מתי יחזור ההישג הזה שוב. מלבד זאת, בהתאם לשיר הפתיחה, יש לי אחלה של מקום לסחוב אותך אליו בברלין. קוראים לו soul cat. והוא מפאבי הג'אז (והסול) הטובים שבנמצא.
ההופעה של קוואמי (והאורחים הרבים) אכן היתה מעולה.
ופסחזון, אוצרות הטבע של המדינה שייכים לכלל אזרחיה ולא רק לבעלי ממוניה.
לגבי אוזניות – שימו לב לשני דברים:
א. האזנה מרובה גם בווליום נמוך יכולה לפגוע בשמיעה.
ב. כשיש רעשי רקע, אז מגבירים את הווליום, לפעמים לעוצמות שאתם לא שמים לב שהם גבוהות. הסתכלו על מד הווליום.
השתדלו ככל האפשר להאזין דרך רמקולים פתוחים, ובווליום שפוי.
הבלוג של ילד הניינטיז מבורך !
פסחזון – אם אני החלטתי שבא לי למצוא אוצר וקניתי גלאי מתכות והתחלתי לחפש, השקעתי בסיפור הזה נגיד שנה כל יום ללכת בחוף ולחפש אוצר ובסוף מצאתי תיבה מלאה מטבעות עתיקים – הם עדיין יהיו שייכים למדינה ולרשות העתיקות ובמקרה הטוב אקבל איזה שלט קטן שאומר שאני מצאתי את האוצר.
חוץ מזה זה אחד העונגים הכי מקסימים אי פעם, יו כמה דברים טובים ודן ריידר זו אולי תגלית השנה אצלי ואפילו לא חצי ינואר עדיין.
תגיד גיא, למה האייקון של העונג הוא תמרור אין כניסה?
תודה על עוד עונג אמיתי.. השיר של דן רידר עשה את זה.
כמעט שנפגשנו ביום חמישי – התלבטתי בין קוואמי לאטליז, בסוף אטליז ניצחו.
אני מופתע. פוסט שלם בלי אזכור לדיסק של יהוא ירון שסוף סוף (!) יצא?
14 – אחד החיבורים המוזרים ביותר. איך הם בכלל הגיעו לעשות משהו יחד? אבל התוצאה די כייפית.
23 – אביטלי היא הצדק.
28 – אילו אמנדה ידעה כמה יח"צ אני עושה לה… היא לפחות חייבת לי הופעה בארץ על כל זה לא?
30 – תענוג!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פסחזון – הגז הוא אוצר טבע של המדינה. זה ממש פשוט.
ניימן – OMGG! (שזה oh my geeky god!)
מקס – שאלה מצוינת, יטופל.
מישהו – הכותרת של העונג עצמו היא ציטוט מתוך האלבום המהמם של יהוא, שאכן יצא השבוע. הוא לא אוזכר כי אין עדיין לאן לקשר, וכי לא שמעתי אותו מספיק פעמים לעומק כדי לכתוב עליו כאן. אבל אל דאגה, צפויה פה חגיגה בקרוב מאוד.
אגב 17. כן זה מדהים.
אתה יכול לחפש בגוגל "תשבץ הגיון הארץ" ולהגיע לעמוד באתר שלהם שבו הם מפרסמים את התשבץ, אבל אין לך שום דרך לדעת מאיזה תאריך הוא.
מה שכן, אתה רואה שהוא מופיע בקטגוריית המהדורה המודפסת>מוסף הארץ>תשבצים. אבל אם אתה לוחץ על אחת מהקטגוריות האלה אתה מגיע לדף הבית של אתר הארץ. ווט דה פאק?!
מי תכנן את האתר הזה? דדלוס?
תודה על עוד עונג מענג.
ואם כבר הבאת ברצף את אייטם 6 (על ממשיכי הדרך הנהדרים של אטמי אוזניים) ואייטם 7 (על הנזק לשמיעה), הנה סיפור קצר שהיה אמור לעלות כפוסט בבלוג, ונגנז (אך חולק בגירסה מודפסת למי שהגיע לחגיגות השנתיים לבלוג):
—
לפני שנתיים, קצת לפני שפתחתי את הבלוג, קרה משהו ששינה את האופן בו אני מתייחס למוזיקה. במהלך שיחה שגרתית עם חבר, גיליתי להפתעתי שיש פרט שלא ידעתי אודותיו: הוא היה פעם מוזיקאי. הוא סיים לימודים ברימון במחזור הכוכבים המפורסם, הוא ניגן ב-3 להקות, הוא שמע מלא מוזיקה על בסיס יומיומי, עד שיום אחד באמצע חזרה של אחת הלהקות, הוא פשוט התחרש בפתאומיות. מכאן הדרך לעזיבת עולם המוזיקה הייתה קצרה.
הסיפור הזה טילטל אותי, ואחרי שקראתי קצת על התופעה הנקראת Sudden Deafness התחלתי להבין שגם דבר מופלא כמו מוזיקה יכול להיות מסוכן לפעמים. ואז מצאתי את הפתרון – אטמי אוזניים. בין אם זה קצת נייר טואלט בתוך האוזן, אטמים פשוטים ב-10 ש"ח או אטמי אוזניים מותאמים אישית, גיליתי שלפעמים צריך לשים משהו בתוך האוזן כדי לשמוע את המוזיקה כמו שצריך. ומכאן הגיע השם של הבלוג.
חשוב שתדעו: כמעט כל הופעה שאתם שומעים ללא אטמים פוגעת בשמיעה שלכם. נכון שבלי אטמי אוזניים תיהנו יותר מהמוזיקה. אבל עם אטמים תוכלו להינות ממנה גם עוד 20 שנה.
גיא מצ'יינה מונדוגס=גיא רופא
http://www.youtube.com/watch?v=8DijTr42bfg
זה עוד שלושה ימים , או לילות ליתר דיוק.