עונג שבת: מזוֹר ומינור
היי! שלום. אני יודע, גם אני קצת מופתע – אבל הנה עונג שבת חדש.
זה האנדרסטייטמנט של המאה להגיד שהחודש האחרון היה קשה. לכולנו, במגוון רחב ואיום של דרכים. אני גר בקנדה, ובנוסף לעצב, לאבל, לאימה, לזעם, לזעזוע העמוק של יסודות העולם, נוסף גם חוסר אונים מסוים. אני לא יכול לארוז אוכל, לארח משפחות מהדרום או מהצפון – כל הכעס והעצב פה, בלי התחושה שאני לפחות עושה משהו שיעזור.
אז חשבתי: העונג תמיד היה הסחת דעת מועילה למי שזקוק לה. ובמקרה התפנה לי יום שישי. למה שלא אכתוב עונג חדש? חלק מהלינקים פה טריים מאוד וחלקם מחכים חודשים, אז סלחו לי אם כבר נתקלתם.
אז הנה ערימה של לינקים טובים, יפים ומענגים, הרבה מאוד מוזיקה, ובלי אף הרחבה על ״המצב״ או ״התקופה״ בשורות שלפניכם/ן. בריחה קצרה מהמציאות.
אולי שמעתם של… ביטלס יש… שיר חדש?!
רגע, אני צריך להתנשף.
אוקיי, אז כן, בדקתי ולא רק שלביטלס יש שיר חדש, הוא אפילו מכונה ״השיר האחרון של הביטלס״. הנה הסיפור בקצרצרה: ב-1994, יוקו אונו העבירה לפול מקרטני קלטת עם 3 דמואים שג׳ון לנון הקליט בניו יורק לפני שנרצח. שלושת חיפושיות הקצב הנותרות התכנסו להקליט כלים וקולות ולמלא את השירים האלה לשירים של הביטלס – שניים מהם נכנסו לאנתולוגיה המפורסמת של הביטלס, "Real love" ו-"Free as a bird". השלישי נותר בלתי מפוצח – בעיקר בגלל מגבלות ההקלטה המקורית. עכשיו, ובזכות טכניקות חדשות לניקוי הופרדת הקלטות ישנות (שפותחו ע״י הצוות של פיטר ג׳קסון כשעבד על Get Back), השיר יוצא לאור. קבלו את – לא חשבתי שאי פעם אכתוב את זה – השיר החדש של הביטלס, "Now and then". וקבלו בעיקר את סרטון הבונוס המרגש, דוקו קצר בן 10 דקות שמספר איך השיר הזה הגיע אלינו. [טיוב]
אוקיי, שיקרתי – הנה מילה על המצב. אני לא ממש מצליח לשמוע מוזיקה. כלומר, כן, אני שומע פה ושם מוזיקה, שם אלבום או שיר, אבל מאז ה־7 באוקטובר, מוזיקה היא לא חלק מרכזי ביומיום שלי כמו בדרך כלל, היא לא מתנגנת בסלון ובאוזניות בלי הפסקה. השיחה המתמשכת שלי ושל מוזיקה יצאה לפגרה. שמעתי תחושות דומות מעוד א.נשים. מצד שני, יש א.נשים שדווקא עכשיו, מוזיקה היא המזור העיקרי שלהם.ן. אז הפעם לא אציע שיר פתיחה וסיום, אבל כן אציע את ערימת הפלייליסטים המרהיבה של תדר של סולידריות, שנקראת Music for processing. יש שם פלייליסטים בני כשעתיים שערכו מוזיקאיות וסלקטורים נפלאים: קותימן, כהן, הילה רוח, צח בר, נעמה צברי, זיו, יחזקאל רז, ענת מושקובסקי, אהד פישוף, שי טרא ליטמן, יעל לביא ועוד ועוד. חלק גדול מהמוזיקה שקט, מהורהר, מרפא. [ספוטיפיי]
מה שכן סיפק לי מזור רב בשבועות האחרונים, בניגוד לציפיות שלי, הוא ספרים. שקעתי בכמה ספרים סוחפים, מונחי־עלילה ודמויות, כאלה ששואבים אותי ואני רק מחכה לחזור אליהם כשיש לי נסיעת אוטובוס או רגע פנוי. האינטרנט לא ממש פיצח עדיין את הקטע הזה של המלצות ספרים – עם כל האלגוריתמיקה שבעולם, אני עדיין נתקל בספרים שהכי מתאימים לי דרך המלצות של חברות/ים. אבל אתר חדש, Tertulia, מנסה שיטה מעודכנת להמלצות ספרים אונליין. טרטוליה, המילה המקורית, מתייחסת לגרסה הלטינית ל״פרלמנטים״ בבתי קפה, עם פוקוס ספרותי. האתר החדש מזכיר קצת את Goodreads אבל מתמקד באיסוף המלצות מרחבי הרשת – סלבז ואנשי/ות ספר שהמליצו באינסטגרם, המלצות מבקרים, וכמובן המלצות מותאמות אישית (טרם בדקתי כמה זה מוצלח). האתר הוא גם חנות ספרים אונליין, ומועדון ספרים, ובקיצור אני הולך לבדוק את העניין הזה. מיותר לציין שהכל מתמקד בספרים באנגלית, בעיקר. [אנגלית]
יש קרוב ל… (רגע, אני סופר) כן, אינספור תחנות רדיו בעולם כרגע. רובן, כך נדמה, עונות לאחד משלושה פורמטים של רדיו: תחנות מוזיקה, תחנות דיבורים (אקטואליה, ראיונות, במקרה מרחיק הלכת תסכיתים), או תחנות שהן תערובת של שני הנ״ל. אבל רדיו הוא פורמט הרבה, הרבה יותר גמיש מזה. תזכורת טובה היא הפרויקט הרדיופוני־אמנותי חמש תחנות רדיו, בו חמישה אמנים מדמיינים כל אחד תחנת רדיו אחרת, משוחררים ממגבלות הברודקאסט. תחנה אחת היא לופ של 24 שעות עם מוזיקאי איסלנדי, כולל הכל: הליכות בשלג, חזרות להופעה, נסיעות, שיחות באיסלנדית. תחנה אחרת מגיעה מלאגוס, ניגריה, שם האמן הקליט ברחובות, בבתי מלון ובתחנות אוטובוס מוזיקה חיה, אנשים, והקלטות שטח ושילב אותן במוזיקה האלקטרונית המקורית שלו. ויש עוד. בואו להאזין ולגלות. [אנגלית, סטרים]
ועוד קצת רדיו – זה ממש מגניב בעיניי. עם העושר המוגזם של פודקאסטים בימינו, Maps.fm מציע אחלה דרך למצוא משהו מעניין לשמוע – על מפה. בחרו מקום על המפה ותקבלו פרק או פרקי פודקאסט שעוסקים באותו מקום ממש. טיפ טוב: אם נראה לכם שיש איזור ריק במפה, נסו להתקרב אליו. וכן, לפעמים זה ממש ברמת הרחוב או הבניין, לא סתם ״העיר״. וכן, זה תופס לכל העולם (אבל רק לפודקאסטים באנגלית, אני חושב). [אנגלית, מפה]
דניאלה ספקטור היא אחת הנשים שאני תמיד, לנצח, מוכן להקשיב להן. כשהיא שרה, בוודאי, אבל גם כשהיא פשוט מדברת. היא אחת האמניות שגם כשהן לא יוצרות או שרות, ניכר שהיא מקדישה המון מחשבה וריכוז ורגש למה שהיא עושה, ולכן בכל פעם שהיא מדברת אני מרגיש שאני מקבל ראייה קצת חדשה על העולם, על החיים ועל יצירה. ולפעמים, היא סתם מדברת על שיר יפה. בבית אבי חי התחילו סדרת וידאו חדשה בשם ״שיר תקווה״, ובפרק הראשון ספקטור מדברת על ״עד מחר״ של אביתר בנאי (וגם שרה אותו). [טיוב]
אני לא הולך לעדכן פה על אלבומים חדשים כי יש המון, אבל זה יחיד ומיוחד. ב-1998, אחרי שני אלבומים מושלמים, Portishead הוציאו אלבום הופעה. כמי שהיה מעריץ בזמן אמת והוא מעריץ גם היום, אני אוהב את אלבום ההופעה הזה אהבת נפש. ממש השבוע, מסתבר, חלפו 25 שנה (ישמרוני האלים) ובשקט בשקט הלהקה עבדה על גרסה משודרגת של האלבום – מיקס חדש, ו־3 שירים שהוקלטו בהופעה ולא יצאו בתקליט המקורי. כל הטוב הזה מחכה לנו בכל שירותי הסטרימינג בעולם (אין ויניל חדש, לצערי). [סטרים]
עוד משהו שחגגנו לו השנה 25 הוא הוואן היט וונדר הכי וואן והכי היט והכי וונדר אי פעם, "Music sounds better with you" של Stardust, צמד שהוציא אך ורק שיר אחד, והשיר הזה היה פנינה מושלמת שאת ההשפעה שלה על מוזיקת דאנס שומעים עד היום. אלאן בראקס, מחצית מהצמד (ההמחצית השנייה הוא תומס בנגהלטר, מדאפט פאנק), מספר איך השיר הזה נולד. פשטות היא לפעמים חצי מהסוד. [טיוב]
אני אוהב משחקי מחשב פשוטים מאוד, שנראים קלים מאוד, והם לא. Halfsies הוא בדיוק זה. כל מה שצריך לעשות הוא לחצות לשני חצאים שווים את הצורה הצבעונית. מה הבעיה? [נסו פה]
שני טייני דסק שאהבתי במיוחד לאחרונה: אם את.ה צריך.ה חיבוק, ההופעה של ארלו פרקס תיתן לך אותו. אם את.ה צריך.ה תזכורת שיש עדיין, איפשהו, שמחה וחיים בעולם – ההופעה של נייל רודג׳רס ושיק היא אחד הדברים הכי life-affirming ומלאי שמחה שחוויתי החודש – כמות הצמרמורות שחוויתי פה הפתיעה אותי לגמרי. [טיוב]
לאור העובדה שהפופ והאינדי הישראליים מצטיינים באימוץ של ז׳אנרים מחו״ל, זה באמת קצת תמוה שלא היה לנו פה להיט UK Garage בשני העשורים האחרונים. היה לנו כמעט כל דבר אחר, מהאוס וטראנס ועד דריל ורגאטון לגווניו. מנטה הפקות מציעים תיקון היסטורי, והעלו לסאונדקלאוד מיקסטייפ פשוט פנטסטי של רימיקסים ואדיטים לא רשמיים לשירים ישראליים – מאנה זק ודרך וייב איש ועד ג׳ני פנקין – שלקחו אותם ישר למועדוני לונדון. [סטרים]
ליהיא אם, זמרת נפלאה בפני עצמה, הרכיבה פלייליסט שאהבתי מאוד: קול שני יותר אייקוני מהליד. [ספוטיפיי]
אני עף בשנה שנתיים האחרונות על ליעד מאיר, אבל הוא רק חייל אחד בצבא הדריל והראפ שמתגבש בבירת היפ הופ מפתיעה וחדשה בישראל: אשדוד. שירה נאות נסעה אשדודה להבין איך דווקא שם גדלה סצינה חדשה. [עברית, חומתשלום]
בוילר רום חדש מג׳יימס בלייק. לא מרחיב כי טרם הספקתי לצפות, אז תגידו לי איך זה. [טיוב]
נפרדנו השנה מיואל הופמן, הסופר הענק שהרחיב ושינה את הספרות העברית (ואת החיים של קוראיו) לנצח. הפרויקט היפה מ־2017, יוֹאֵל שָׁלוֹם, הזמין את הקהל הרחב ואמנים שונים לפרסם מכתבים ליואל – שירים, כתבים, אמנות, הרהורים, פרגמנטים וגם וידאו. [עברית יפה]
אני יודע שזה סיוט לתושבים, אבל זה ממש מצחיק מרחוק: תושבי עיירה בניו זילנד מנהלים בלילות קרבות רמקולים, שהמנצח בהן הוא מי שהמערכת המאולתרת שלו מנגנת הכי הכי הכי הכי חזק… שירים של סלין דיון, בדרך כלל. [אנגלית]
אלבום השנה שלי כרגע הוא כפי הנראה האלבום של ג׳אנל מוניי, שבין שאר הדברים הנפלאים שהוא חוגג, הוא חוגג גם את הנוחות שבגוף שלך, בעור שלך, במיניות שלך. בווידאו היפה הזה, מוניי מדברת על דימוי הגוף שלה תוך כדי שהיא מסירה בגד ועוד בגד. [טיוב]
עוד וידאו נפלא במיוחד עם ג׳אנל מוניי הוא השעה שלה עם זיין לואו באפל מיוזיק – ראיון נהדר, ומראיין נהדר, אבל הדקות הראשונות של הווידאו הזה הן קסם טהור. [טיוב]
אלה לא חדשות בכלל כי זה מ־2017 אבל צפיתי השבוע שוב בטייני דסק של טיילר ואני כל כך אוהב אותו. [טיוב]
עוד בפינת דברים מ־2017 שאני עף עליהם: הסט המושלם והמגוון הזה של אבאלון אמרסון. [סאונדקלאוד]
כחלק מחגיגות 50 השנה להיפ הופ, הניו יורק טיימס העלו כתבת תצלומים יפה על ההיסטוריה של הבלינג. [אנגלית]
ירדן אבני חוגג את אחד הלייבלים הכי מצוינים, מעניינים וחדשניים שפעלו (ועדיין!) בישראל: 15 שנה ל-Raw Tapes. לא יודע/ת מה ומי אלה? מקום טוב להתחיל. [עברית]
אם יש מישהו שלא מקבל את הפרופס שהוא ראוי להם על חלקו בהיסטוריה של הפופ והרוק הישראלי הוא יזהר אשדות. רוב הא.נשים מכירות.ים אותו בתור זמר סולו וחבר בתיסלם. אבל כמפיק, הוא היה מעורב בכמות לא סבירה של שירי נצח, במשך דורות, והביא למיינסטרים הישראלי חידושים ענקיים. לרגל קבלת פרס אקו״ם למפעל חיים, הוא יושב לשיחה מרתקת עם בן שלו שמקיפה 45 שנות יצירה, מהימים הראשונים של תיסלם ועד הדבר הבא. [עברית]
הנה משהו יפה שבוודאי נעלם בשיטפון ה״יו תראו מה עשיתי עם בינה מלאכותית״ ששטף את האינטרנט בשנה וחצי האחרונות. יואב השתמש בכלי ה-AI החדש של פוטושופ להרחבת אימג׳ים, והרחיב עטיפות אלבומים ישראליות. התוצאה אשכרה מעניינת. [פיקסלים]
חובבי/ות קפה או טבעונים/יות בוודאי מכירות/ים את Oatly, חלב שיבולת השועל המצוין. אני לא בטוח למה, אבל הם יצרו אתר ממש מצחיק שמעוצב בדיוק כמו אתר הבית שלהם, ונקרא Fck Oatly ובו הם מתעדים את כל מי שמחרים אותם ומבקר אותם (ועונים להם). אבל אם זה לא מספיק, הם הלכו צעד אחד רחוק יותר ויצרו את Fck Fck Oatly, עצומה שמוחה על קיומו של האתר לעיל. והם לא עצרו כאן! וגם לא שם. ולא, אפילו לא שם! אני אוהב מחויבות לדאחקה. [אנגלית]
עלתה לאחרונה כתבה נורא לא מעניינת בעיניי על ריבוי הז׳אנרים שספוטיפיי משתמשת בהם כדי לקטלג את היקום המוזיקלי הכמעט אינסופי שלה. אני מוצא את הכתבות האלה לא מעניינות כי הן מתרגשות נורא מזה שספוטיפיי ממציאה ז׳אנרים, כאילו שלא כל הז׳אנרים הם מומצאים, והן מזדעקות על זה שספוטיפיי משתמשת בשמות הז׳אנרים המומצאים האלה כדי לאגד ביחד דברים שלא בהכרח נשמעים או נראים דומים, כאילו שלא כל הז׳אנרים נועדו לעזור למוכרים בחנויות לסדר מדפים או לתת לסצינה שם גם אם היא מתרחבת. כל ז׳אנר מפסיק להיות ״מדויק״ ו״נכון״ ו״רלוונטי״ ברגע שטובעים את שמו.
על כל פנים, מה שאני כן נהנה ממנו הוא הפלייליסט הזה, The Sound of Everything, שמכיל שיר אחד מכל ז׳אנר מתועד של ספוטיפיי כרגע. יש שם 6,281 שירים. וזה מסע פסיכי על שאפל או אפילו בלי. [ספוטיפיי. כל הפרופיל ההוא, שמנהלת מחלקת האלגוריתמיקה של ספוטיפיי, מרתק וגיקי]
כתבת וידאו קצרה ומעניינת על איך שינוי בשיטת סידור הרמקולים בהופעות חיות שינה לפני 20 שנה את איכות הסאונד בפסטיבלים ואת הפרישה הגיאוגרפית שלהם. וואלה, לא ידעתי את זה! [טיוב]
אחת הדיג׳ייז האהובות עליי בשנתיים האחרונות, lau.ra, הוזמנה להקליט Essential mix לתכנית האגדית בביביסי. חלום! [סטרים]
לא חשבתי על זה, אבל השנה חגגנו 40 שנה ל-Swordfishtrombones, האלבום של טום וייטס מ־1983 שהתחיל רצף בן 3 אtלבומים שנחשב עד היום לטופ של הטופ שלו, ולרצף שלו שהכי השפיע על מוזיקאים אחרים. בגרדיאן מקדישים את תשומת הלב הראויה לתקופה הפלאית הזו, כולל שיחות עם טום יורק ומוזיקאים אחרים על התקופה הזו בקריירה של וייטס. [אנגלית]
מכירים/ות את העניין הזה עם Dark Side of the Moon והסרט של הקוסם מארץ עוץ? מאיפה זה התחיל, בכלל? אף אחד/ת לא ממש יודע.ת. אבל צ׳רלי סאבאג׳ מחזיק בתואר מרשים: הוא כפי הנראה האדם הראשון שכתב על החיבור הקוסמי הזה בכתבת עיתון, שבניינטיז הפכה לאחד הצעדים המשמעותיים בהפצת הסיפור הוויראלי הטרום־אינטרנטי הזה. והוא מספר את הסיפור המשונה והמדהים הזה מהזווית שלו. [אנגלית]
אנ׳לא מבין כלום באופנה, אבל כשג׳יי זי מארח את פארל ויליאמס בהופעה לרגל השקת ווטאבר של לואי ויטון, אני שם. [טיוב]
אולי כתבת המוזיקה הכי טובה שקראתי השנה בעברית היא הכתבה שבה מתן שרון מלווה את פלד. בחייאת, עורכות ועורכים, אנחנו צריכות יותר כתבות/ים שנצמדות/ים למושאי הכתבה ומלווים/ות אותם/ן יותר משעה ראיון. [עברית]
גם הכתבה של מתן על המופע המשותף של טונה ורביד פלוטניק הייתה אחד הדברים הכי יפים שקראתי השנה בעברית – בשני המקרים בגלל שמתן שרון כותב מצוין אבל גם מלווה המון שנים את ההיפ הופ הישראלי ולא מעמיד פנים בכתבות שהוא מרוחק ולא מעורב. [עברית]
כתבת וידאו ואודיו נפלאה בניו יורק טיימז שחוגגת את ג׳ון ויליאמס, מלחין הקולנוע ש״חלק מהמוזיקה הכי טובה שלו בקושי נשמעה בסרט״. [אנגלית, וידאו, אודיו]
כתבה נחמדה ממש לשקוע בה לחצי שעה: טום קרוז הוא אחד הכוכבים הגדולים והמזוהים בעולם. וחוץ מהופעותיו בסרטים, אנחנו לא יודעות עליו שום דבר. איפה הוא גר? עם מי הוא מסתובב? מה הוא עושה כשהוא לא מצלם סרט? ובכן, קייטי וויבר ניסתה למצוא אותו. ממש, את האיש, האמיתי. האם היא הצליחה? [אנגלית. רואים שקראתי בעיקר ניו יורק טיימז השנה?]
זה אולי יפתיע כמה א.נשים, אבל אחד מהאלבומים האהובים עליי בניינטיז הוא האלבום השני של שריל קרואו, שנקרא פשוט שריל קרואו. כן, יש בו להיטי ענק כמו "If it makes you happy" ו-"Every day is a winding road", אבל רוב הא.נשים לא ממש מכירים את האלבום הזה, שהוא אלבום רוק פנטסטי עם כמה מהשירים הכי טובים של הניינטיז. אבל אני לכאורה סנוב אינדי אז אני לא אמור לאהוב זמרת מצליחה בלה בלה בלה איזה שטויות. אבל הנה, גם אני הופתעתי שפיצ׳פורק, שאני תפסתי כסנובי אינדי, מכירים בגדולתו של האלבום הזה. וממש ביומולדת שלי, סם סודומסקי כתב בפיצ׳פורק ביקורת חדשה על האלבום הזה, ויותר מביקורת, זו פשוט כתבה נפלאה על אמנית מבריקה ברגע מכריע בקריירה שלה, והאלבום הענק שהיא הצליחה ליצור בו כנגד כל הציפיות. [אנגלית]
אני כותב את העונג בדפדפן הכי טוב בעולם, Arc – שאם לא טרחתםן עדיין להוריד אז בחייאת אל תישארו בעבר – ולא מזמן יעל פרג מטאבטאבטאב ראיינה את נייט פארוט, אחד מהמפתחים של הדפדפן הזה, ואני ממש נהנה לא רק מהראיון החמוד אלא גם מהפורמט שבו הוא התנהל ומוצג (כשיחת צ׳ט). [אנגלית]
השנה חגגנו עשור ל״תל אביב״ של עומר אדם ואריסה. אוקיי, אז מה? אז שירה נאות טוענת פה, בעיניי בצדק, שהשיר הזה שינה את הפופ הישראלי והשיק את ז׳אנר שירי הגאווה הישראליים שעד היום הופכים מדי שנה ללהיטי ענק. אבל יש עוד פנים לתופעה הזו, ולא כולם נהדרים. [עברית]
עוד כתבה מצוינת של שירה נאות על סצינה שלא זוכה לסיקור בתקשורת המיינסטרים, והפעם, שיחה מרתקת עם ארבע דיג׳ייז דתיות. [עברית]
אני בדרך כלל לא ממש מתעניין במה שמכונה במגזינים ״לייפסטייל״ (ומוקדש בדרך כלל לאיפור ועיצוב פנים) אבל היי, כשנכנסים לאולפן הביתי של אריקה באדו אני מצטרף לסיור. [טיוב]
אני מודה, עוד לא האזנתי לזה, אבל הנה 3 דברים שמשמחים אותי מאוד: 1. יש דבר כזה איגוד הקול הישראלי – הוא מאגד אנשי מקצוע בתחום הקול, כמו מורות לפיתוח קול, קלינאי תקשורת ואף לרינגולוגים (!!!), שזה רופאים שמתמחים במיתרי הקול. 2. לאיגוד הזה יש פודקאסט! 3. לפודקאסט הזה קוראים… מדברים על הקול! 🥁 [עברית, סטרים]
במרץ האחרון קרה נס קטן, ואחד מאמני ההאוס והמוזיקה האלקטרונית הכי מדהימים בעולם, בעיניי, הקליט סט בן שעתיים ל… גלגלצ. זה היה Moodyman, וזה זמין ממש פה! [סטרים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
שני זרמים שיקרים לי מתכנסים בשיר החדש של נועם הלפר א.ק.א Helfer, ״
מי שאוהב/ת את סיכומי השנה שלו/ה עם דיבורים, הנה כל תכניות סיכום השנה שלי בגלגלצ עד כה (יש עוד שתיים – היום בערב מסיבת סוף השנה, שלוש שעות במיקס מתמשך {מינוס החדשות} עם השירים הכי מרימים של 2022. תום שדמי בחר וממקסס את השעתיים הראשונות, אני את האחרונה):