גבירותיי ורבותיי, הגיע השעה! השעה להכריע. השעה לפשפש עמוק בספריות בהארדיסק. השעה להניח יד על הלב ולבדוק איזה אלבומים גרמו לו לדפוק חזק יותר. השעה להוכיח שוב שהטעם שלכם טוב יותר משל אחרים, ושאנשים חייבים, פשוט חייבים לשמוע את האלבומים שעשו לכם את השנה. חברים, הגיעה השעה לבחור את אלבומי 2012!!!

ב-2011 בחרתם את בון איבר, ב-2010 את ארקייד פייר, ב-2009 את גריזלי בר, ב-2008 את פורטיסהד וב-2007 את רדיוהד. מי יצטרף להיכל התהילה של אלבומי עונג שבת? רק אתם יכולים להחליט.

אז מי ריגש, הלהיב והעיף לכם השנה את האוזניים? פרנק אושן או קנדריק לאמאר? St. Vincent או Bat for lashes? בוב דילן או ברוס ספרינגסטין? Alt-J או Purity ring? פליינג לוטוס או גזלאמפ קילר? ה-XX או ביץ' האוס? רג'ינה ספקטור או אמנדה פאלמר? הבלאק קיז או ניל יאנג? האם גריזלי בר יקחו בפעם השנייה? האם מייקל קיוואנוקה יפתיע מאחור?

הגיע הזמן להכריע. והפעם – שכלול טכנולוגי מפעים!!!
טופס.
ולא סתם טופס, אלא טופס עם אוטו-קומפליט! בחיי שיש לי כאן כוכבים בעיניים.
זה הזמן לומר תודה ענקית, להסיר את הכובע ולמלא אותו שוקולדים ולהגיש ללירון ואלון, שעמלו וטרחו מטוב לבם העצום ובנו את הטופס הסקסי הזה. תודה, חברים! אתם אלבומי השנה שלי.

מה עושים?
אה, זה פשוט מאוד.
1. מפשפשים בזיכרון, בהארד-דיסק, באייפוד וברשימות ונזכרים איזה אלבומים הכי אהבתם השנה. הנה כמה רשימות שיעזרו לכם להיזכר.
2. מקלידים אותם בקלות ובהנאה אל תוך הטופס שלפניכם. אל תדביקו, תקלידו. אחרי כל אלבום תוכלו ללחוץ על הכפתור + (או ללחוץ אנטר) ותיפתח שורה לאלבום נוסף. לחצו VOTE רק אחרי שהכנסתם את כל האלבומים שבחרתם!
שימו לב שאחרי שתתחילו להקליד כל אלבום, הטופס ישלים לכם את (רוב) שמות האלבומים. כדי לעזור לי לשמור על הסדר, הקליקו על השם המלא כפי שהטופס מציע לכם. הקלדתם אלבום שהטופס אינו מכיר? אין בעיה, הוא יתווסף לרשימה הגדולה, רק הקפידו לרשום אותו בצורה מסודרת (Artist – Album title). [יש תקלות? ספרו לי בתגובות או במייל. מן הסתם יהיו]
3. מצ'פרים. יש לכם אלבום או שניים שאהבתם במיוחד במיוחד, מעבר לכל השאר? תנו לו כוכבית והוא יקבל אקסטרה ניקוד! פשוט הקליקו על הכפתור הירוק שלצד שם האלבום שבו חפץ לבכם.
4. מרחיבים. יש לכם מה להוסיף על אלבום מסוים (או כולם)? מתחת לכל שורה תוכלו להוסיף הערה ארוכה כאוות נפשכם, פשוט לחצו על Add note. מההערות האלה שלכם ארכיב את המצעד הסופי, אז תנו דרור למקלדת!
5. אפשר לבחור עד 10 אלבומים. אפשר כמה שרוצים, כולל 1. לא, אי אפשר לבחור אלבומים ישראליים. ככה אני, אנטישמי.
6. אל תשכחו להוסיף שם (או כינוי) וכתובת מייל!
7. זהו!!! כרגע שיפרתם את העולם (בממש קצת). רוצו לספר לחבר'ה ותביאו גם אותם להצביע. הטעם שלהם אולי פחות טוב משלכם, אבל גם הוא לגיטימי.
8. ההצבעה תהיה פתוחה עד ה-24 בדצמבר, בלבד!

ההצבעה נסגרה!!! תודה לכל המצביעים! התוצאות יפורסמו כאן ב-31 בחודש.

וזהו, אני אדאג לכל השאר. התוצאות יפורסמו כאן בפוסט גדול וחגיגי, בסוף-סוף-סוף דצמבר. יאללה, להתפרע!

בהמשך החודש יפורסמו כאן גם שירי השנה האישיים שלי, האלבומים המיותמים ושאר תופינים.

סיכומי השנים הקודמות של עונג שבת:
סימניית הזהב – הפוסטים הגדולים של 2012
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2011
שירי העונג של 2011
15 הקליפים הגדולים של 2011
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2010
הופעת השנה של עונג שבת 2010
שירי העונג של 2010
10 הבלוגים הישראליים הטובים של 2010
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2009
הופעת השנה של קוראי העונג שבת 2009
שירי העונג של 2009
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2008
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2007
שירי השנה של 2006 – חלק א', חלק ב'

אנשים שצריכים לבדוק מייל: עדי ונתלי זכו בכרטיסים להופעה של מארק לנאגן! מזל טוב!

1. באיזושהי עיר או עיירה, ליד שולחן או על כורסא, במסעדה עם ילדיו או לבד בבית השימוש – איפשהו במרחבים הגדולים של ארצות הברית, טום וייטס מרים עכשיו אל השמיים חיוך קטן, כמעט פרטי, ומאחל לעצמו מזל טוב. הוא בן 63 היום, ואני חושב שמכל האנשים שיש להם איזשהו עניין, טום וייטס הוא האדם שלוקח הכי פחות ברצינות את טום וייטס. וייטס הוא משוגע. וייטס הוא גאון. וייטס הוא מאחז עיניים, רמאי וחקיין וגנב. וייטס עבר את השיא. וייטס הוא מוזיקאי של מוזיקאים, אמן שמעטים מבינים את גודל והיקף השפעתו. לכל אחד יש תיאוריה. נראה שהיחיד לא ממש מעוניין הוא וייטס. כן, הוא מודע לתדמיתו האמביוולנטית והוא נהנה לשחק בה, לשבור ציפיות או סתם לצחוק מהן. אבל הוא בעיקר, כך נדמה לי, עסוק בליצור עוד, ולעשות את זה די ברצינות. את היצירה הוא לוקח ברצינות, הו כן. את המותג "טום וייטס"? לא בטוח. בראיונות הוא אוהב להמציא, לאלתר, לפברק, לשקר. ידידו הטוב בוב דילן יודע על מה אני מדבר. מה הביוגרפיה של וייטס? יש כזו, והמעריצים המשקיענים גם חשפו וביררו חלק ממנה. אבל זה לא באמת משנה. התדמית שהוא מוציא החוצה היא מארג שקרים וחצאי-אמיתות שמושפרצים החוצה ביד אמן אמיתית, כלומר אמן שלא צריך לתכנן הכל מראש אלא יודע להופיע כל הזמן. ב-2006 הוא שוב נגד את הציפיות כשהוציא אוסף משולש שהוא לא אוסף להיטים בכלל, וגם לא אוסף שאריות חצי מחוממות שעדיף היה לו היו נשארות במגירה. האוסף ההוא, Orphans, מכיל שירים עזובים, שאריות, בי-סיידז ושיתופי פעולה – והוא אחד הדברים הכי טובים שווייטס הוציא אי פעם! זה מדהים, תחשבו על זה רגע. וייטס מוציא אוסף שאריות, והוא נשמע כמו האלבום הכי טוב שרוב האמנים יכולים לחלום עליו. "Lie to me" שפותח אותו הוא שיר מוזר מאוד אצל וייטס. קודם כל כי הוא רוקנרולי, ז'אנר שווייטס נמנע ממנו במשך עשורים. שנית, כי הוא נשמע קצת כמו פארודיה על אלביס. שלישית, כי הוא לא כל כך נשמע כמו טום וייטס. לפחות לא בהתחלה. ככל שהוא ממשיך, נחשפות השיניים החדות של וייטס הנעוצות בבשר השיר הזה. את חייבת לשקר לי, מותק, הוא שר, ובתור יוצר-שקרן-אספן-רמאי הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. מר וייטס, לחייך, ולעוד שנים רבות של מוזיקה נהדרת כזאת, של אסיפת גרוטאות ושיופן לכדי אמנות חדה, מבהיקה, מרעננת. [מפ3]




רגע, יש לי אפצ'י

2. יהוא ירון סיים את האלבום החדש שלו, "עם השירים הכי חשופים שכתבתי אי פעם" כדבריו. עכשיו נשאר לו למצוא חברת תקליטים שתעזור לו לדחוף את הפוש האחרון של הפוסט-פרודקשן, הדפסה, מיקסים (יקר מאוד) ומאסטרינג. והוא רוצה שאנחנו, האנשים שאוהבים את השירים שהוא כותב, נהיה חברת התקליטים שלו. במילים אחרות, הוא פתח פרויקט הדסטארט ומציא תמורות נהדרות ומושקעות מאוד. ברור שאני בפנים. ואתם? בואו להניע את תעשיית המוזיקה, בלי כל המנהלים המסואבים האלה מסביב. [עברית]
3. Vinyl.co.il, כמשתמע מכתובתו, הוא חנות ישראלית מקוונת לחובבי ויניל. אפשר למצוא שם מבחר נאה מאוד של תקליטים חדשים וישנים, משומשים או ארוזים עדיין, במחירים טובים ברובם. [עברית \ אנגלית]



4. זוהי רק תזכורת לכך שבשבוע הקרוב אפתח כאן את הבחירה לאלבומי השנה שלכם!!! אין עדיין מה לעשות עם זה, רק תתחילו לחשוב מה הכי אהבתם השנה, מה שמעתם יותר מכל, מה העיף לכם את הפאה הנוכרית. בסוף העונג תמצאו כמה רשימות עדכניות שאולי יזכירו לכם דברים מעניינים שיצאו השנה. [זהו]
5. הגיע, הגיע! תלמי אליהו, החלק השלישי בטרילוגיית "המצב" של שלום גד, זמין בבנדקאמפ כבר עכשיו. ביום חמישי יש הופעה חגיגית. [בנדקאמפ]
6. מתנה לחג: רינגטונים להורדה של הקצה! [לאייפון, אנדרואיד, נוקיה וסוני]
7. יאיר יונה בפוסט נהדר על ג'ורג' מרטין, האיש שעשה סדר בבלגן של הביטלס. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

[עד שלישי בערב, תוכלו גם להשתתף בהגרלת הכרטיסים של ?Why]

מארק לנאגן חוזר לישראל [כרטיסים], ויש פה 2 כרטיסים וטקסט+ראיון כל כך טובים, שאין לי מה להוסיף ואני מעדיף שלא להפריע בכלל. שיר בן-אור ונטע קובלנץ אחראיות למה שלפניכם. קחו את זה, נטע ושיר:

"I've tried to free myself / But it's been hard to break away" – Mark Lanegan Band

השוו אותו לג'וני קאש ולטום ווייטס, ללאונרד כהן ולניק קייב; אחרי קרוב ל-30 שנות פעילות מוזיקלית ענפה, הגיע הזמן להפסיק עם זה: מארק לאנגן הוא ענק בזכות עצמו.

הקלישאות לגבי מארק לאנגן ידועות, במיוחד לקהל הישראלי שכבר ראה אותו מספר פעמים בהופעות סולו או בהופעות עם הרכבים אחרים (Twilight Singers, איזובל קמפבל, וכמובן, ה-Gutter Twins). הוא גבוה, אפל ועם קול חורך; משתף פעולה עם כל מה שזז; נוטה להפחיד אנשים מסוימים; אך על אף (ואולי בזכות) חיים סבוכים ומסובכים ועבר בעייתי, לאנגן ממשיך ליצור מוזיקה משובחת וללא פשרות.
קרא/י את המשך הפוסט

1. זה היה אחד מהימים האלה של המון נסיעות אוטובוס קצרות, והאוזניים ביקשו את הפסקול המתאים. האצבע גללה את ספריות האייפוד, אבל העיניים אפילו לא הסתכלו על הרשימה. הן הסתכלו פנימה, ניסו להבין מה הצליל שהגוף מחפש. ואז הכל התבהר בבת אחת. הגוף, העיניים והרשימה התיישרו. Madvillain, שיתוף הפעולה הכביר בין המפיק המבריק מאדליב לראפר עטוי המסיכה MF Doom. זה אלבום שמתנגן כמו שיר אחד ארוך, אז קצת מוזר לי לגזור חתיכה מתוכו, אבל אני לא יכול לשים פה את כולו. בעצם, למה לא? הנה כל האלבום, מעין פסקול מדומיין לסרט קומיקס-גנגסטרים-בלאקספלויטיישן-מעושן-במיוחד שמעולם לא נוצר. והנה "All caps", שבריר אחד מתוכו שאולי מעביר את התחושה הזו. [טיוב; מפ3]



2. Firewater יופיעו בישראל בסוף מרץ. הנה [תודה ללאון] סטרים לכל האלבום החדש שלהם. [אנגלית]
3. תחרות סימניית הזהב הגיעה לסיומה, והנה שני הפוסטים הטובים ביותר של השנה, כפי שאתם בחרתם בהם. [עברית]
4. עד יום שני בערב תוכלו להשתתף בהגרלת הכרטיסים להופעה הקרובה של ?Why, וגם ליהנות ממיקסטייפ מעולה משירי הלהקה, שערכה מיכל ישראלי. [עברית]



5. Nosaj Thing, מחביבי עדות תדר והסביבה, הוציא שיר חדש עם קאזו מאקינו, סולנית Blonde Redhead. זה כשלעצמו נחמד מאוד בסך הכל, אבל מה שמביא אותו לעונג הוא הקליפ היפהפה לשיר, "Eclipse/Blue". רקדנית אחת, ערימה של מקרנים, ותאווה לעיניים. [טיוב]
6. טרייסי ת'ורן, שאת קולה היפה אנחנו זוכרים מ-"Missing" של Everything but the girl (ובכלל מכל תוצרי הלהקה ההיא) ומ-"Protection" הקלאסי של מאסיב אטאק, הוציאה אלבום כריסטמס יוצא במינו שלא מורכב מכל הג'ינגל-בלז הרגילים, אלא משירי חג מולד שכתבו סופיאן סטיבנס, ג'וני מיטשל, Low, רנדי ניומן והווייט סטרייפס, בין היתר. האזינו לכולו ב-NPR. [סטרים]


כן, זה קרה פעם
קרא/י את המשך הפוסט

380 הצבעות, 76 מועמדים מקוריים, 10 פוסטים להצבעה, וזוכה אחד.

כך מסתכמת תחרות סימניית הזהב 2012, שבה בחרנו את הפוסטים הכי טובים שפורסמו השנה בעברית בבלוגים עצמאיים.

אם מעניין אתכם, אגב, הנה 76 הפוסטים המקוריים שהצעתם (היו יותר הצעות, אבל הרבה כפילויות).

התחרות, כפי שכבר כתבתי כאן, היא לא העניין העיקרי. העניין העיקרי הוא לקדם כמה שרק אפשר כתיבה מעולה שנעשית בצורה עצמאית. כמות הכניסות וההצבעות לפוסט של עשרת הפוסטים הנבחרים היא מבחינתי הניצחון הגדול של כל הפרויקט הזה. עצם העובדה שאלפי אנשים קראו את עשרת הפוסטים הכי טובים שאני ואתם נתקלנו בהם השנה – זה שווה הכל. זה הניצחון של קהילת הבלוגים העבריים, שמייצרת תוכן מגזיני באיכות שלא נופלת – והרבה פעמים עוקפת בהרבה – מהמגזינים והעיתונים המתוקצבים והמסחריים בארץ.

אז טפיחה לעצמנו על השכם, בהחלט מגיעה. ועכשיו, לזוכה.

האמת היא שיש שני זוכים.
כלומר, רק הצבעה אחת בלבד מפרידה בין הפוסט הזוכה למקום השני, אז נראה לי מוזר לפרסם את האחד אך לא את השני. אה כן, משהו שמשותף לשני הכותבים הזוכים: שניהם טרחו לפרסם בפייסבוק שלהם קריאה לקוראיהם להצביע לפוסט שלהם ב"סימניית הזהב" 🙂

למקום השני, כאמור בהפרש של קול אחד ויחיד, הגיע הפוסט הפוליטי החשוב של אישתון, גיבורים נולדים במותם.

מדי שנה מתפרסם לקראת יום הזיכרון מניין החללים שהתווספו השנה לספירה. בשנה החולפת נוספו 126 כאלה – נתון שמגויס מיד לשימוש רטורי ופוליטי אצל כל אחד מהצדדים, כדי להוכיח את דעתו הידועה מראש. אבל, רגע, אומר אישתון – מי האנשים האלה? האמנם נהרגו השנה 126 חיילים במערכות ישראל ופעולות טרור? מה אנחנו יודעים עליהם? בתחקיר עצמאי מרשים בהיקפו, הוא חושף את האמת הפשוטה, המפתיעה, העצובה ומאירת העיניים.

אישתון הוא כותב אלמוני, שמנתח ומבקר לעומק (עם דגש על העומק) תופעות פוליטיות, חברתיות ותקשורתיות בארץ. הוא עושה את זה באדיקות ובקפדנות שלא מצאתי לה אח ורע בעיתונות הישראלית. הוא מקדיש שעות וימים למחקרים סטטיסטיים, מציף נתונים ומסקנות שאנחנו לא רואים. זה בלוג ביקורת כמו שביקורת ראויה להיות, בעיניי. אני ממליץ מאוד לקרוא גם את "שבוע בתחנה המרכזית: סיפור של עכברים ואנשים", שהוא אולי לא מהמאוזנים שבפוסטים באישתון, אבל ההשקעה האישית שבו מביישת כל עיתונאי חוקר בשכר בישראל.

בעולם מושלם, ככה צריכה להיראות עיתונות חוקרת. העובדה שפוסטים בהיקף ובעומק כזה מופיעים רק בבלוג עצמאי ולא במוסף פוליטי של סוף השבוע היא תעודת עניות לעיתונים הגדולים, ותעודת עושר לתקשורת העצמאית.

למקום הראשון, כאמור שוב בהפרש של קול אחד ויחיד (חשוב לי להבהיר את זה כי מבחינתי שניהם באותו המקום), הגיע הפוסט יש זרע, מתוך הבלוג "ביצים" של טל שמואלי.

לא מעט מהפוסטים בתחרות התאפיינו בתחקיר ברמה עיתונאית איכותית, שנעשה דווקא בבלוג עצמאי. "יש זרע" מתאפיין דווקא באפס תחקיר (חווייה אישית בלבד), אבל בכתיבה ברמה מגזינית מצוינת שיכולה לעמוד בקלות בכל מגזין מודפס איכותי באמת, לו היו כאלה בארץ. בסיפור קטן מביקור אצל קרובי משפחה בטקסס, מעלה שמואלי על פני השטח בעדינות ובכישרון נושאים גדולים הרבה יותר.

אם פוסט כמו של אישתון צריך להופיע בכל עיתון שמתיימר להציע פרשנות פוליטית לנעשה בארץ, פוסט כמו של שמואלי צריך להופיע בכל מוסף סופשבוע או מגזין. טקסט שהוא גם סיפור כתוב כהלכה, גם חווייה אישית שמסופרת בגוף ראשון בצורה מעניינת, וגם – וזה הכי חשוב – מתוך הסיפור האישי הקטן עולים נושאים ושאלות גדולים הרבה יותר. במקרה הזה, הטקסט הזה עוסק בגבריות, ביחסי אבות ובנים, במסורת ושבירתה, בפערי תרבות וכן, גם במלחמה וההשפעה ארוכת הטווח שלה על החיים הקטנים, היומיומיים, של המשתתפים בה – הרבה אחרי שהיא נגמרה. הסיפור הזה מתרחש אלפי קילומטרים מפה, ביבשת ובשפה אחרת, אבל הוא כל כך רלוונטי למציאות הישראלית.

– – – –

ברכות ומחיאות כפיים לאישתון ולטל שמואלי, שכתבו את מה שאתם בחרתם לשני הפוסטים הטובים ביותר שפורסמו השנה בעברית!

בואו נקווה שב-2013 התחרות תהיה אפילו יותר קשה, כי יהיו כל כך הרבה פוסטים מרתקים, מעוררי מחשבה, כתובים היטב ומתוחקרים לעילא, שנתווכח במשך שבועות. תודה לכל הכותבים, הקוראים והחושבים. בקרוב – שאר סיכומי השנה של העונג.