"מי שמוסיקה היא חלק הכרחי מחייו יודע זאת; לפעמים האהבה המוסיקלית החדשה שלנו מספרת לנו משהו על עצמנו שעוד לא ידענו לנסח במילים" – עידן לנדו כותב על היוצא מהכלל

אני אוהב את מתן נויפלד. מתן הוא אחד מיחידי הסגולה שיודעים לתרגם חלומות למציאות, אחד משני מארגני אינדינגב ונווד מוזיקלי בנשמתו. לאחרונה יצא לנו סוף סוף לבלות יומיים בעין השופט ורק לדבר כל היום על מוזיקה והחיים, וזה היה תענוג, ובכלל, כל פעם בה אני פוגש אותו אני משתמח מיד. מאחר ומתן אחראי לכמות עצומה של מוזיקה חדשה ומרתקת שמגיעה אליי בזמן האחרון, הוא קיבל על עצמו השבוע לבחור ולכתוב על שירי הפתיחה והסיום של העונג. תסמכו עליו, יש לו טעם מעולה.

לפני הכל:
1. הזוכים ב"אלבום המצעדים" של יוסי בבליקי (בהדפסה מחודשת! האזינו עכשיו ובמשך חודש שלם): יובל, AmiRach וענתקה. בדקו מייל ותתחדשו!
2. אני עושה נסיונות עם נגן מפ3 חדש בעונג. הוא לא מושלם בעיניי, ותגובותיכם בעניין תתקבלנה בשמחה. ייתכנו שינויים.

1. [מאת מתנויפלד] לפעמים אני פשוט לא תופס את זה. לא מאמין מה שיכול להיווצר מתוך גרעין כה קטן. 7 תווים בודדים. יש שיאמרו 12. יש שיאמרו שהרבה יותר, בתרבויות שונות. בשנה האחרונה, אני מוצא את עצמי מוצף וטובע בכמויות מוזיקה לא נתפסות, ורק מתחיל לתפוס כמה לא אתפוס אפילו עשירית ממה שנוצר עד כה. אני חי מוזיקה, מכל כיוון וסגנון, רק שיהיה שם רגש אמיתי כלשהו. ועדיין, בתקופות כמו אלה, בהן אי אפשר להבחין מימין ומשמאל, וכשאתה אוהב את רחשי העלים ואת אוושת הגלים לא פחות מפריטות מיתר והלמות תוף, פורחת לה שאלה באוויר, איפה אותו הקו החמקמק?! איפה אותו השיר שנפל בדיוק למקומו הנכון, הטבעי, שמשהו בו מצמרר מהשנייה הראשונה, שמכיל בתוכו את כל אותם ניגודים בינאריים של אור וחושך, אוויר וריק, מרירות ותקווה, אמת. ההערכה הרציונלית שלי היא שזה קשור להזרה של אחד או יותר ממרכיבי השיר. בוב דילן אמר לפני כמה שנים דבר שנשאר איתי. שיש היום במוזיקה יותר מדי סאונד, עודף ועומס, שאין אוויר, אין חלל. הטכנולוגיה שינתה הרבה, ועדיין משנה. עוצמות הקלטה והשמעה, הפקות שמאוד מודעות לעצמן ולתעשייה, ולעיתים גוזלות את התמימות. ועדיין, צצות להן פנינים שמהשנייה הראשונה אתה יודע שזה זה, וזה דבר שיישאר גם אחרי המבול. על Timber Timbre הקנדיים שמעתי בעבר, ומיהרתי (בטעותי) לתייג אותם בראשי כלהקה אופנתית עם שם מתחכם, ומוזיקה שאולי עדיף שאפסח עליה, עם כל העומס הזה שאני שרוי בו ממילא. והנה השבוע נתקלתי בהם שוב והחלטתי לזמן עוד הזדמנות. כששמעתי את "Oh Messaiah", נפער פי, על איך פספסתי את הדבר הזה. זה בדיוק המקום בו הרגש שלי נח ומתעורר בו זמנית. ואז הגיע "Demon Host", ושמט לי את הלסת לאדמה. הוא לא הפסיק מלחזור על עצמו במשך שעה רצופה במחשב. השיר הלופת הזה, מעין תפילה – קינה על הזמן שננגס, על חזיון רפאים של מוות, העלה בי את התחושה של דרום ארה"ב החרוך והמסתורי, ואת ההתרגשות שחשתי כששמעתי את ה-Bowerbirds לראשונה, או את השיר הזה, וצפיתי בסרט המדהים הזה. טיילור קירק, הזמר והיוצר, משלב בהמהום והנגינה הייחודיים שלו מיסטיות חמקנית עם יופי גותי עתיק., והשיר הזה הוא כמו מסע אשכבה מנחם ומלא קבלה, שבסיומו הכל נפתח, ומה שהתחיל אישי הופך למחזה יווני- פיראטי עם מקהלה של רוחות. [מפ3]



2. בוב דילן? בוב דילן?! בוב דילן??? נו, אני אאמין כשאראה את זה קורה. כבר שמענו לא פעם על כך שדילן מגיע לארץ, ולמרות שהפעם יודעי דבר ומקורבים לעניין מבטיחים לי שזה סגור וחתום וקורה על בטוח, ניסיון העבר לימד אותי להיות סקפטי. הנה, רק השבוע דייב מת'יוס ביטל את הופעותיו בארץ. אבל בואו נניח, רק לרגע, שזה באמת קורה, כדי שנוכל להגיד ווהווווו!!! דילן בישראל!!!!!! וזה לא משנה שההופעה, כמו כל הופעותיו בשנים האחרונות, תהיה גיבוב בלתי ניתן לזיהוי של חרחורים ואילתורים. העיקר שיבוא. [עברית]
3. ובאותו נושא: לס קלייפול, סולן "פרימוס" ואחד האנשים הכי מסוכנים בעולם עם גיטרה בס ביד, יגיע להופעת סולו בארץ ב-25 במרץ. אם לא דובים לא מחממים, זו תהיה כסילות. [עברית]
4. ועוד מבקרים מחו"ל, הפעם כאלה שלאו דווקא תקראו עליהם בוויינט, Cheveu הצרפתיים ("ממובילי הגל החדש של הלהקות הצרפתיות, לא לוקחים שבויים ופשוט עושים מוזיקה מעולה, המושפעת מרוקנ'רול בסיסי מתובלן בצלילי סינתיסייזרים, כשרגל אחת במלודיה ורגל שנייה נוגעת בירח" – מתוך הפלאייר) מגיעים לכמה הופעות ביפו, ירושלים ותל אביב, בזכות אותם אנשים שהביאו הנה את הבלאק ליפס ואת קינג קהאן והבי-בי-קיו שואו. קפצו למייספייס שלהם כדי לשמוע ולהכיר, וגם לראות מתי הם מופיעים איפה. אנשי הלבונטין והאוגנדה – היכונו! [חלל]
5. ביום רביעי הקרוב אערוך מרתון להקות ירושלמיות כחלק מסדרת ערבים שאני מארגן באוזןבר, סדרה שהחלה בצמד ערבי המחווה לטום ווייטס ותסתיים ב… מי יודע? כחלק מהמנה הירושלמית הבריאה שיקבלו התלאביבים תוכלו לראת את קיצו, שני\אחרון\אוקטובר, שירה ז' כרמל, אוֹרי דרור, נוריה ועוד, עם תיקלוט בין ההופעות של מארקי פאנק הירושלמי גם הוא. לפי איך שזה נראה כרגע, אולי גם יהיה קר כמו בירושלים. יהיה זול ויהיה כיף, אז תבואו! באורח פלאי, אני אהיה בחתונה באותו זמן (נו, אז קבעתי ערב הופעות ושכחתי שיש גם חתונה באותו ערב, אז מה? לכם זה לא קורה?), אבל אל תהיו טיפשים כמוני, אל תפסידו! [אירוע בפייסבוק]
6. [תודה לשירה לב] פריק – מגזין אלטרנטיבי הוא בלוג תרבות חדש בעברית שנראה בינתיים מעניין מאוד, עם סקירות של הסדרה החדשה פרינג', פרויקט הסולו של סולן סיגור רוס, דיוויד פוסטר וואלאס, המלצות ספרים, סרטים ומוזיקה. הצריך יותר מזה? [עברית]
7. בלוג ספרות חדש ומעניין של הבלוגרית עדנה אברמסון, הרפובליקה הספרותית. אם תרצו המלצה לספר הבא זה שם. [עברית]
8. [תודה לנדב] וואו! איך פספסתי את זה לגמרי? יוטיוב השיקו שירות חיפוש חדש למוזיקה. הזינו שם של אמן, ותקבלו רשימה ארוכה של שיריו ביוטיוב, מיקסטייפ שכולל גם חברים ואמנים קשורים, ועוד ועוד. איזה יופי של דבר! [טיוב]





9. עדי סברן המלכה מוסרת: "אני מחפשת ראיונות עם אנשים נוספים עם קעקועים מעניינים לבלוג הצנוע שלי, שנוצר מתוך אהבת קעקועים וחדוות מספרי סיפורים. אם יש למישהו צילומי דוגמה לקעקועים שלהם פעמיים כי טוב, המייל שלי פתוח להצעות". [מייל, עברית]
10. "Tomorrow, in a year", אלבום הקונספט\אופרה החדש של The Knife שמתבסס על תורתו של צ'רלס דרווין ומשתף גם את Planningtorock ואת Mt. Sims (ג'יז, כמה שאפתנות באלבום כפול אחד!), ניתן להאזנה מלאה באתר של הנייף וגם ב-NPR. ונמרוד מטאפאס וטאפאס כבר ממליץ: פנו לעצמכם שעה וחצי. [סטרים]
11. קארי בראונסטין מפנה לנאום קבלת פרס המוזיקה הכי מקריפ שנראה אי פעם, כנראה, מאת Fever Ray. איט דיס, ליידי גאגא. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

חודש וחצי חלמנו למרחקים ארוכים, הזינו וציירנו במילים את ההופעות שאנחנו הכי מפנטזים לראות: מיוז על הירח, סיגור רוס מתחת למים, ניק קייב בסמטה חשוכה, ניקו קייס במיטה – אח, כמה כיף היה לחלום. כמעט 30 סיפורים וחלומות התפרסמו כאן, בערך פי 2 נשלחו, ועכשיו הגיע הזמן לבחור את הזוכים.

שלושת הזוכים המאושרים שלנו יזכו כל אחד בזוג אוזניות פיליפס SHL9600 משובחות בשווי בערך 300 שקל, שזה יופי של פרס אם תשאלו אותי, וגם אם תשאלו את הזוכים שלנו אחרי שישמעו בהן כמה שירים.

שלושת הסיפורים הזוכים נבחרו על ידי ועל ידי סמנכ"לית השיווק של פיליפס. לא היה קל לבחור, אבל בסופו של דבר בחרנו בשלושת אלה שהכי הפתיעו, ריגשו והרשימו אותנו.

ללא חשיבות לסדר, הנה שלושת הזוכים בספירת העונג: הופעת החלומות:

טרמינל, ז'ה טם / סתיו פולק רוצה לפגוש, לגמרי במקרה, את מאיר אריאל בשדה התעופה

"סלח לי אדוני, מה… מה אתה עושה כאן על הגג?". הוא הסתובב אליי, פרצוף מחוייך, ראש מלא תלתלים, והקול הכל כך מוכר הזה שענה לי בחצי גיחוך – "קורא איים בזרם, מאת ארנסט המינגווי. תרגם את זה יפה אהרון אמיר…"
לא היה מקום לטעויות. זה הוא. ברגע הזה לא האמנתי למראה עיניי ולמשמע אוזניי – הדבר היחיד שבו האמנתי אמונה שלמה היה שאיבדתי סופית את השפיות.

The who: אורגזמה בדובר / עידו (איש קריות) כהן במסע רומנטי להופעה על צוק

אני מחנה את האופנוע ואוחז ביד שלה, אנחנו רצים ביחד ומתערבבים בקהל, מדלגים בין השלוליות הענקיות. גם רוג'ר דאלטרי דוהר קדימה, עולה על אחד המגברים בקדמת הבמה, שולח ידו לקהל. אני והיא נעמדים על בליטת בטון מקומית. מאחור עולה עשן מכמה מדורות מקומיות, מעל האוקיינוס ענני גשם מתקדמים.

העזרה של נעם רותם בדרך / קלוד אזולאי מקבל עזרה צבאית ממקור לא צפוי

אבל בשמירה ההיא הייתי רוצה לראות משהו אחר, את נעם רותם שר רק בשבילי בעמדה הצפונית של המוצב. מתוך מפלצת בטון מוארת ניאון, בטוחה מבחוץ אך קלסטרופובית מבפנים, לשמוע אותו חצי פורט חצי מכה על הסטרטוקסר האדומה. גם המפלצת הייתה נחה לרגע, מקשיבה לו איתי.

תודה עצומה לכל מי שחלם וכתב, שלח והשתתף, וסליחה גדולה מאלה שהסיפורים שלהם לא הספיקו להתפרסם. תודה עצומה גם לפיליפס על האוזניות ושיתוף הפעולה, ולאילן שגרם לכל זה לקרות. מחיאות הכפיים שבתמונה מגיעות כולן – לכם.

לקריאת כל הקטעים שהשתתפו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

"בזמן שכל המוסיקאים בני גילו הושפעו, למשל, מה'רולינג סטונס', כלומר מהלהקות הגדולות של הסיקסטיז ששאבו השראה מענקי בלוז כמו מיסיסיפי ג'ון הרט, וייטס עשה דבר שונה לגמרי: הוא דימיין איך נשמעו אנשי הבלוז הקדומים שהשפיעו על מיסיסיפי ג'ון הרט ויצר על סמך החזון הזה (ועל סמך כישרונו העצום) עולם מוסיקלי שלם שהוא רק שלו" – בן שלו על טום ווייטס בגיל 60

איך מצאתי בכלל זמן לעשות אפילו מיני-עונג בסופ"ש טום ווייטס המטורף הזה, בחיי שאני לא מבין. אבל מה שהספקתי הספקתי. את ההקדמה הזו אני כותב ממש שלוש דקות לפני שאני רץ מהבית בחזרה לאוזןבר, לערב השני של פסטיבל טום ווייטס בעברית. הערב הראשון היה מדהים (יש תמונות!), ואני מחזיק אצבעות לכך שגם הערב יהיה טוב באותה המידה. שיר הפתיחה שלי הוא דווקא שיר שלא נמצא באוסף או במופע (שלומי שבן היה אמור לבצע אותו, אך ויתר לבסוף), והוא "Johnsburg Illinois". הרבה לפני שסופיאן סטיבנס התחיל למפות את אילינוי בשיריו, ווייטס עשה זאת לכל מרכז ארצות הברית, ובשיר הזה הוא מצליח לרתך שיר אהבה יפהפה והישג טקסטואלי מרשים במילים פשוטות ובפחות מדקה וחצי. לא ייאמן, הבחור הזה. [טיוב]



1. היאח הידד! פרויקט הגיבור הלא מושר של השרת העיוור עלה לאוויר, עם ביקורות על אלבומים מעולים שאולי פספסתם מ-2009 (וגם כמה שבטוח לא פספסתם). אני מתנצל רשמית שלא הספקתי להשתתף, למרות שתכננתי. אולי זה עוד יקרה באיחור. [עברית]
2. אני מתחיל להיות עצוב מאוד מהמצב הזה. ג'יי ריטארד, להסה דה סלה, ועכשיו הצטרפה לביג באנד שבשמיים גם קייט מק'גריגל, זמרת הפולק הוותיקה שבמחוזותינו ידועה יותר כאמא של רופוס ומרתה וויינרייט. מה נהיה עם החודש הזה? רק הורגים לנו מוזיקאים כל הזמן. אנדי ויטמן כותב על מק'גריגל כותבת השירים, ומושא השירים. [אנגלית]
3. "אלבום המצעדים", אלבום הסולו העדיין-רלוונטי ועדיין-מעולה של יוסי בבליקי, יוצא מחדש ב-NMC אחרי עשור של היעדרות מהמדפים, וכאן בעונג שבת תוכלו לשמוע אותו במלואו, לשתף את הנגן של האלבום המלא באתר שלכם, ואפילו טוב מזה – לזכות בעותק! [ממש כאן]
4. חדשות שאני מתעלם מהן: זה, וגם זה. [עברית]



[בזכות סטיבי] פטי סמית' חוזרת לבקר בצ'לסי הוטל, שם גרה ב-1969-1970, ושם גם הצטלמה לרוברט מייפלתורפ, עבור עטיפת אלבום הבכורה המהמם שלה Horses.

5. "Black eyes", שיר נוסף להורדה מהאלבום החדש של Shearwater הנהדרים. איזה כיף לדעת שכבר ביצעתי הזמנה מוקדמת לאלבום הזה, ועכשיו צריך רק לחכות בציפייה עד שיגיע במהדורה מיוחדת. [מפ3]
6. ואפרופו אלבום המצעדים של יוסי בבליקי, עוד חברה במשפחת פונץ', דנה בקר, מוציאה אלבום סולו ראשון, "זיכרונות שקורים עכשיו", ונותנת אותו קומפלט להאזנה בבנדקאמפ, פלוס האפשרות להוריד במחיר הטוב בעיניכם. כיף! האלבום הזה הוא רק אחד מארבעה (!) ריליסים של משפחת פונץ' החודש, לצד אלבום המצעדים, אלבום הופעה כפול, והאלבום החדש של "דצמבר" (בבליקי ובועז כהן). [עברית, סטרים, מבחר פורמטים]
7. זה גרם לי לצחוק ארוכות, וגם סתם עשה לי קשר סבתא במוח. שער העיתון האמיתי הכי מבלבל של השנה. [פיקסלים, אנגלית]
8. אמנדה פאלמר וניל גיימן מתחתנים (על אף פער של 16 שנה). אני לא בטוח במי מהם אני מקנא יותר. [אנגלית]
9. מנדלי מוכר ספרים אלקטרוניים בעברית ברשת. כרגע יש שם רק ספרים מ"פרויקט בן יהודה", שהיו זמינים גם קודם ברשת, אבל התכנונים מרחיקים לכת. האם זה יתפוס בארץ? [עברית]
10. אחרי שנים ששר באנגלית, הקליט באנגלית, שר באנגלית עם שני קדר, הפיק אלבום להדרה לוין ארדי ושוב שר באנגלית, עמרי לוי מפתיע עם אלבום חדש – בעברית. הסינגל הראשון מתוכו, "עד שלא יכאב", הוא לא רק בעברית, הוא גם ממש טוב. בבלוג של הבייסמנט יש קליפ מההקלטות. [סטרים]
11. כבר הרבה זמן אני מתכנן לפתוח בלוג בו אשאל אנשים אקראיים באוטובוס או ברחוב למה הם מאזינים באוזניות. אבל אני מתבייש, וכרגיל הקדימו אותי, עם הבלוג "למה הם מאזינים בסאבוויי?". [אנגלית]
12. דנה קסלר כותבת על חביבי Seasick Steve ומשוכנעת שמדובר בגימיק ריק בלבד. אני מצדי משוכנע שמשפט כמו " כך קרה, נגד כל הסיכויים, שאלבום חדש של מוזיקאי אמריקאי לבן שמחקה את ג'ון לי הוקר ומאדי ווטרס, הגיע למקום ה-37 במצעד הבריטי ולמקום השני במצעד האינדי הבריטי" אפשר היה לכתוב גם על הרולינג סטונס. [עברית]
13. ב-NPR נותנים להאזנה את כל האלבום החדש של Beach house. פינוק! [אנגלית, סטרים]
14. ואפילו *עוד* אלבום חדש ומצוין להאזנה מלאה! Fourtet החדש והנהדר ניתן להאזנה. [אנגלית, סטרים, אפשר לעשות embed]
15. [תודה לדורה] שמות פאסיב-אגרסיביים לרשתות אלחוטיות. הלפטופ שלי קלט פה בסביבה רשת שקוראים לה "mi_rotza_bulbul". אנחה. [אנגלית]
16. ערן כ"ץ בודק את הצד הפסיכולוגי והקוגניטיבי של השאלה "למה השיר הזה נתקע לי בראש?". [עברית]
17. O_O [אנגלית]
18. דן-יה שוורץ (מ"דפנה והעוגיות") מונה 4 סיבות שבגללן היא אוהבת את סטיב אלביני, שהוא גם אחד המפיקים המוזיקליים האהובים עליי. [עברית]
19. נדב מאטמי אוזניים מונה 8 מוזיקאים ירושלמיים מעולים שכדאי להכיר, כי בירושלים תמיד קורה משהו מעניין. ואני מוסיף גם את שני\אחרון\אוקטובר ואת אורי דרור לרשימה. [עברית]
20. אייל מרדיו פרימיום להמונים מראיין את גון בן ארי מלהקת ברמלאי, שהוא במקרה גם אחד מכתבי המוזיקה של ידיעות אחרונות. לא שמעתי מספיק מברמלאי כדי להחליט מה דעתי, אבל אני תמיד נהנה לקרוא את בן ארי כשאין סביבו שיקולי עריכה. [עברית]
21. איך ייראה היום שאחרי האינטרנט? מוזר. [עברית]

עשר שנים עברו מאז מותה בטרם עת של מיכל ניב, שדרנית גל"צ שהכירה למאזינים רבים מספור טעם מוזיקלי רחב ומעניין יותר. דויד פרץ כותב על השדרנית, על קסמה ועל טעמה המוזיקלי, וחולק צרור שירים שלעולם יהיו קשורים אליה בזיכרונו.

22. "Romance is boring", קליפ חדש לשיר חדש מתוך אלבום חדש (!), ללוס קומפסינוס, חבורה אדירה של בריטים צעירים שעושים מוזיקה בדיוק, בדיוק, אבל בדיוק כמו שמוזיקה של בני עשרים וקצת מבריטניה צריכה להישמע ב-2010. [וימאו]

שתהיה שבת שבוגי! מצטער על הקיצור (והיעדר התמונות), אבל לפעמים יש דברים חשובים יותר.

אני מת על יוסי בבליקי. כאמן, כאדם, וכקרן שמש שמאירה על כל מי שנמצא בסביבתו. "אלבום המצעדים" שלו יצא ב-1996 באלף עותקים ואזל כולו. 1996 הייתה שנה בה למכור אלף עותקים בישראל לא גרם לאף אחד להתרגש, או אפילו לשים לב (היום מדובר בהצלחה יפה לאמן עצמאי). האלבום אזל די מהר ומאז הפך לפריט לאספנים, לקאלט, לאלבום שעותקים צרובים ותיקיות מפ3 שלו עוברים מיד ליד בין ממתיקי סוד, בדרך כלל יחד עם המשפט "אתה לא מכיר את 'אלבום המצעדים'?".

עכשיו הוא יוצא מחדש, וכולנו (אני ובבליקי, לכל הפחות) מאושרים עד הגג. יוסי והחבר'ה באן-אם-סי שהוציאו את האלבום מחדש הסכימו בשמחה להעלות אותו לבנדקאמפ, להאזנה מלאה לזמן מוגבל. אתם מוזמנים ללחוץ "שתף" ולהטמיע את הנגן אצלכם בבלוג, באתר, או איפה שמתחשק. ואם זה לא מספיק לכם, יש לי כאן כמה עותקים מהמהדורה החדשה לחלק לכם (הוראות השתתפות בסוף הפוסט).

לשיתוף באתר שלכם, לחצו Share. לפתיחה בעמוד נפרד לחצו כאן

"אלבום המצעדים" הוא מסוג האלבומים שיכולים להיכתב רק בישראל, רק על ידי איש עם לב גדול ושבור מכל מה שהוא רואה סביבו. "איזה ילד מוזר גידלו המצעדים", שר בבליקי כשהוא מסתכל בכותרות העיתונים, ברחוב ובטלוויזיה, ורואה תרבות שגדלה על מצעדים צבאיים ועכשיו צועדת לפי מצעדי הפזמונים, אחוזת רייטינג ומלחמות, מלחמות ורייטינג. הוא לא ידע עד כמה שני המושגים האלה הולכים להצטלב ב-14 השנים הבאות, הוא לא ידע ש"המלך האחרון של עולם הבידור" התאבד בתא המעצר, וש"כמו שבוי" היא כותרת לשיר שתקפיץ בימינו רק שם אחד לראש. האלבום הזה עדיין רלוונטי לא רק בגלל שהתרבות הישראלית עדיין מונעת בעיקר משני הגורמים האלה, אלא גם בגלל ש"אלבום המצעדים" לא עוסק בהם באופן ישיר, כזה שמתיישן יחד עם עמודי החדשות המצהיבים. שיר כמו "לב שבור" או "יש לך מקום" מקבלים משנה תוקף כשהם משובצים לצד שאר השירים באלבום, אבל יכולים לעבוד נהדר גם במנותק ממנו. "סוויטת יום העצמאות" הוא שיר ענק, עם ובלי קשר לתרבות המצעדים.

"רציתי לכתוב אלבום של שירי עם בשביל אנשים שאיבדו את העם", כתב בבליקי על האלבום הזה, ואני חושב שהוא הצליח. הוא הצליח עבור המיעוט הזעיר של מאזינים שהגיע לאלבום או שהאלבום הגיע אליו, אנשים שהסתכלו על הפריים טיים של ערוץ 2 והרגישו שזו לא המדינה שלהם.

פונץ' יחגגו בסוף החודש הזה ב"פסטיפונץ'", שני ערבים מיוחדים מאוד בתיאטרון תמונע. ב-27.1 הם יבצעו את "אלבום המצעדים" בשלמותו (שם גם יימכרו לראשונה העותקים החדשים של הדיסק). ב-28.1 הם יחגגו את אלבום ההופעה הכפול שלהם, "חור בשמיים כחולים", שיוצא ממש עכשיו והוקלט בפסטיפונץ' הקודם, לפני שלוש שנים. תמיד כדאי לבוא!

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם על שיר המחאה הישראלי האהוב עליכם, או צטטו ממנו!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליוסי בבליקי, ולמיטל מ-NMC!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד…?

"הערצתי את האנרכיה המוחלטת שלהם, סגדתי לשנינות המבריקה שלהם והוקסמתי מהעולם הסוריאליסטי שברא טרי גיליאם באנימציה המופרעת שליוותה את המערכונים. אבל בעיקר התמכרתי לאופן בו הם נתנו לגיטימציה להתנהג כמו אידיוט מוחלט" – עידן אלתרמן על 40 שנות מונטי פייתון

השבוע [האחרון!] בספירת העונג:
דיוויד ברמן על המיטה בבית [נמרוד מטאפאס וטאפאס]
הקלאש בבית הקברות [טל מילר]
ג'ף באקלי, ודבר מלבד ג'ף באקלי [חיים]
Dark was the night בישראל [אלון אוחנה]
ההופעה של חיי [פוסט אחרון] [עמית דר]
במהלך השבוע הקרוב אודיע כאן על הזוכים, וגם אתם תקבלו הזדמנות לתת את דעתכם בנושא. Stay tuned.

(תמונה ברישיון CC-by-nc-sa)
1. ג'יי ריטארד, גיבור הפאנק האחרון, שבשנים האחרונות התפוצץ למיינסטרים של האינדי, מת השבוע פתאום בגיל 29. ההספד של בן סיסריו בניו יורק טיימס מדויק ונקי, כרגיל, וההספד של קוואמי בבלוג של הקצה אישי וכואב. בראדפורס קוקס (דירהאנטר, אטלאס סאונד) נפרד ממנו בצורה קורעת לב, ובאתר של בק אפשר לשמוע את הביצוע של ריטרד ל-"Gamma ray" (גללו בסבלנות מטה). אני הצלחתי לפספס את ריטארד בשנים האחרונות, בהן נסק ונסק ונסק עד שהזיקוק התפוצץ, אבל בסמפלר של הלייבל מטאדור ב-2008 הופיע שיר שלו שלא יכולתי להתעלם ממנו, "Always wanting more", המנון פאנק שהוא גם המנון אנטי-פופ וגם המנון פופ בו זמנית, שיר שאי אפשר לשמוע רק פעם אחת בלי לשים שוב פליי ולשיר את הפזמון הממכר. כמו שנכתב ברשת, מתחת לחיספוס הפאנקי ולהופעות הפרועות שלו התחבא כותב שירים נהדר עם כישרון אדיר למלודיות. והוא מת. אי אפשר להחזיר אותו. הדבר הכי טוב שנותר לעשות כרגע הוא פשוט לשמוע שירים שלו. [מפ3]



2. יו לה טנגו מגיעים לישראל! הלהקה הוותיקה, שמשלבת כבר 25 שנה בין שירי פופ לסאונד אלטרנטיבי, ניסיוני ורוקנ'רולי, והשפיעה על דורות רבים של להקות אינדי ופופ כאחד, תגיע לבארבי ב-22 במרץ. ב-AMG תיארו אותם כל כך טוב, שאין לי ברירה אלא פשוט לתרגם: "יו לה טנגו היא במובנים רבים הדוגמה המושלמת ללהקה שמבקרים אוהבים: בנוסף לאקלקטיות ההרפתקנית שלהם, העצמאות המתריסה שלהם והאמביציה היצירתית חסרת המנוח שלהם – שלוש תכונות שממש מבטיחות ביקורות נלהבות – סולן הלהקה, איירה קפלן, היה כתב רוק לפני שהצליח כאמן. הם הושוו כל כך הרבה פעמים לוולווט אנדרגראונד, שהם אפילו שיחקו את חברי הלהקה האגדית בסרט 'I shot Andy Warhol' מ-1996. הלהקה מהובוקן, ניו ג'רזי, חקרה את הגבולות הקיצוניים של נויז רוק עתיר פידבקים ופופ מלודי מתוק". זה כבר עושה לכם חשק? [עברית]
3. כל אלה שהצביעו לאלבום האחרון שלו באלבומי השנה של העונג ישמחו מאוד לשמוע שדייב מת'יוס באנד יגיעו להופיע בישראל ב-18 וב-19 במרץ. אני מודה, זו להקה שתמיד פספסתי ומהמעט מאוד ששמעתי לא התלהבתי עדיין. אבל יש לי חודשיים להשלים פערים. [עברית]



4. לא רק ג'יי ריטארד נפרד מאתנו השבוע טרם זמנו. כותב עידן רינג: "מעטים מאוד שמעו בישראל על מותה של הזמרת יוצאת הדופן להסה דה סלה בשבוע שעבר. להסה, שנהגה להשתמש בשמה הפרטי בלבד, חיה חיים מאוד מיוחדים ונפרדה מהעולם הזה ביום הראשון של העשור השני באלף השלישי כשהיא בת 37 בלבד. במשך 21 חודשים היא נאבקה בסרטן השד ובסופו של דבר גופה קטן המימדים נכנע והותיר אחריו נשמה גדולה והמון מעריצים ברחבי העולם. להסה סיימה את חייה הקצרים במונטריאול, שם היה ביתה בשנים האחרונות, אך אם יש משהו שמאפיין אותה יותר מכל אלו הנדודים האינסופיים וניתוץ הגבולות הגיאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים". רינג מרחיב על להסה בבלוג שלו, ומהמעט ששמעתי ממנה היא אכן מעניינת, צוענית ספרדיה שכזו, ומביאה עמה רוח נדודים. רוצו לחפש עוד ממנה. [עברית]
5. [תודה לעידו שחם] OnTour היא חברה ישראלית שמארגנת טיסות וכרטיסים להופעות ופסטיבלים שווים בחו"ל, ואחרי כמה וכמה שנים בהן הם מטיסים ישראלים מאושרים להופעות של פרל ג'ם ואחרים, הם החליטו לתת קצת חזרה. "מארגני פסטיבלים גדולים באירופה מחכים לקבל לידיהם לא רק את אלפי הישראלים שאנו שולחים מדי קיץ, אלא גם חומרים של אמנים מקומיים שעשויים להתאים לסצינה הבינלאומית" אומר עידו מרט, מנהל אוןטור. להקות ששרות באנגלית מוזמנות לשלוח (מהר מהר!) את החומרים שלה לאוןטור עד ה-24 בחודש. הנה פרטי ההתקשרות, אם אתם כבר מתים להתנפל על זה: ido@ontour.co.il, טל: 1700-70-73-93, קינג ג'ורג' 79, קומה 1, תל-אביב. [בהצלחה!]
6. החולצה האהובה עליי הוא בלוג ישראלי חדש שמארח פיגורות מוכרות יותר ופחות, שמצולמים ומספרים על החולצה האהובה עליהם. כמה פשוט, ככה מקסים. [עברית]
7. רוצים כרטיס בחינם להופעה של יהוא ירון עם רונה קינן באוזןבר ביום שני בערב? נו, מה הבעיה, פשוט שלחו מייל עם הכותרת "יהוא ירון", ואולי תעלו בגורל! [זה הכל! איזה כיף!] הזוכים קיבלו מייל. תודה ליהוא!



8. חודש וחצי של ספירת העונג: הופעת החלומות הסתיימו השבוע, ושלושה גולשים בני מזל יקבלו בשבוע הבא אוזניות פיליפס שוות, אחרי שכל המעורבים בדבר יחליטו מה הקטע שהם הכי אהבו (הזוכים יוכרזו כאן, אל חשש). בינתים, יעל רגב כותבת את ספירת העונג הפרטית שלה (כבת למשפחת העונג, נאסר עליה להשתתף בתחרות). [עברית]
9. המלצת הרדיו השבועית: הפה והטלפיים אוהבים להתבדח על כך שכל חברה שבה הם הוציאו אלבום נסגרה. עכשיו אני יודע איך אני מרגיש, שבועיים אחרי שהתארחתי ב"מחוץ לקופסה" של מיכל ישראלי ב-102FM, נפרדות מיכל והתכנית מגלי האתר בתכנית סיום חגיגית שתשודר במוצ"ש הזה (16.1) בין 20:00 ל-22:00. אל תפספסו. גם אני אהיה שם, ויהיה שמח (ועצוב) במיוחד. [FM]
10. קדחת חימומים! מורפלקסיס רוצה לחמם את יו לה טנגו, ודיגיטל_מי מעלה את סכום ההימור ורוצה לחמם את ג'ואנה ניוסם (רק שתבוא, זאתי). ואני אומר: מה שווה הופעת חימום, טובה ככל שתהיה, אם אחריה מתקרר הקהל 40 דקות נוספות עד שעולה המופע המרכזי? [עברית, פייסבוק, ובכלל קוראים לזה הופעת לוואי]


וככה הודיעה ג'ואנה למעריציה על בוא האלבום החדש. ברצינות

11. יש למה לחכות: אלבום חדש של ג'ואנה ניוסם, עוד שנייה. [אנגלית]
12. מרתון הופעות מומלץ: אני לא נוהג להמליץ (או להשמיץ) כאן על הופעות ישראליות, אבל מרתון שכזה באמת ראוי לכמה מילים. בירושלים ייערך השבוע פסטיבל Defrost (בתקווה שאכן יהיה שבוע קר כפי שמבטיחים), וביומו השני (יום רביעי, 20.1), ייערך ספיישל אינדינגב בשני פאבים שכנים, "הקצה" ו"טוביה". בקצה יופיעו דיוויד בלאו, אורי אלבוחר, קיצו, אינגה דינגו, אבאלון ועוד; ובטוביה הקטן יותר יתנו הופעות אינטימיות רועי ריק, מיכל לוטן, אבי עדאקי, טל כהן-שלו, שירה ז' כרמל ועוד. וכל הסיפור הזה, אם הבנתי נכון, עולה 20 ש"ח, שזה מגוחך! אז אם אתם בעיר הבירה ברביעי בערב, קר לכם ומשעמם לכם, לכו לשתות קצת יין חם ולראות הופעות מעולות בכלום כסף. [זהו!]
13. איך קרה שפספסתי את עלייתו של מגזין אחר, מיסודו של רון מיברג? המגזין, שכולל בין כותביו את בועז כהן, דנה קסלר, יוסי גורביץ, ניסן שור ואחרים (רוב גברי כמעט מוחלט, אגב), עומד להיסגר לקהל הרחב ולהיות פתוח אך ורק למנויים, שישלמו שקל ביום עבור כתבות. מודל מעניין, ובעיקר מעניין לראות אם הוא יצליח. בינתיים, נצלו את הימים הספורים לפני שהמגזין נסגר למנויים בלבד כדי לטעום ממנו, ולהחליט אם גם אתם רוצים לשלם שקל ביום (זול יותר מעיתון יומי, זה בטוח). [עברית]
14. עינב שיף חוזר לבדוק מה נשתנה ב-88FM, שנה אחרי המהפך הגדול בלוח המשדרים ובניהול התחנה. האם התחנה פונה ליותר אנשים, ונחשבת מצליחה יותר? האם יש בה יותר או פחות מקום לאמנים ישראליים שאינם במיינסטרים? ומה על גרעין המאזינים הקשה שהחזיק את התחנה ונאבק על צביונה בשנים עברו? התמונה המצוירת בכתבה של שיף לא ורודה במיוחד. זאב טנא מתלונן שהוא כבר לא שומע ולא מושמע בתחנה, גורמים בתחנה ובקרב המאזינים מלינים על אובדן האיכות, אבל המנהל יובל גנור והשדרן בועז כהן טוענים שמעז יצא מתוק ("כל אלה שעדיין מתלוננים עדיין מאזינים לתחנה. אני יודע את זה כי הם כותבים בפורומים ושולחים לנו מיילים. גם הם מבינים שהתחנה לא ירדה באיכות שלה. זו רשת איכותית שפשוט יש בה מינון יותר גבוה של מוזיקה מוכרת וזהו. התחנה לא איבדה מאזינים", אומר גנור). קראו והחליטו בעצמכם. [עברית]
15. ווהו! אם זה לא מספיק ש-Clem snide שיחררו ב-2009 את אחד מאלבומי השנה האישיים שלי, Hungry bird (שהוקלט לפני הפירוק שלהם, ב-2006), הרי שבשנה האחרונה הגיעו ידיעות לכאן ולכאן על איחוד נוסף של החברים, ואלבום חדש, The meat of life, צפוי לנו בסוף פברואר. איזה כיף! [אנגלית]
16. בפעם היחידה שראיתי את The raw men empire הישראליים בהופעה הם מילאו את פניי בחיוכים מכל מיני סוגים. יש שם את נדב לזר (אטמי אוזניים) ואת יונתן מילר (יונתן&מי המצוין/ים), ועוד שני חבר'ה שאני לא מכיר (צביקה פרוש ואיתי קויפמן), ועכשיו גיליתי שאפשר לשמוע ולהוריד את EP הבכורה שלהם, The rise and fall of, בחינם או בכל מחיר שתבחרו לשלם על התענוג הקטן והכייפי הזה. איזה כיף זה מוזיקה חדשה וטובה בחינם, אה? [בנדקאמפ, שלל פורמטים לבחירתכם החופשית]
17. [תודה לנועה] מאז ימיו של טום לרר, דרך מונטי פייתון ועד טיסת הקונקורדס, יש לי חיבה לקומיקאים מזמרים, כאלה שמעבירים את הבדיחות שלהם כחלק משיר, במיוחד כשהם מוכשרים מוזיקלית וגם השירים טובים (למעשה, בהופעותיו בשנים האחרונות, גם שלומי שבן הוא קצת כזה, רק עם יחס הפוך של מוזיקליות וקומדיה). נועה הכירה לי השבוע את טים מינצ'ין האוסטרלי, שהפך אותי מצחוק עם השיר "Inflatable you", ואפילו טרח לכתוב שיר לשלום בפלסטין. הבחור כוכב. [טיוב]


-אוקיי, שלא תעז להפריע, אני אכעס מאוד אם תקלקל לי שוב את התמונה לפייסבוק.
-היייייי!


18. [תודה לאביטל] יש הרבה דרכים בהן אפשר לקלקל תמונה. הנה הטובות ביותר. [פיקסלים]
19. [ויה ויה] סרטון קצר, מבריק ומעורר השראה. [טיוב, אנגלית]
20. סיכום עשור מאוחר: Metacritic הוא אתר שימושי למדי שמשקלל ציונים מביקורות ומציג איזה ציון סופי של סרטים, אלבומים, תכניות טלוויזיה ומשחקי מחשב. מלבד הרשימות השנתיות שלו, ערכו שם השנה גם שיקלול של האמנים הכי מוערכים בעשור האחרון, לפי חישוב נחמד: לא רק הציון המשוקלל של כל יצירות האמן המדובר בעשור האחרון, אלא גם כמה אלבומים שלו זכו העשור לציון "מעולה" (מעל 81 בשיקלול הסופי). זה סיכום מרתק כי הוא לא שולף את האלבום הכי טוב של העשור ומתעלם מכל שאר מה שאותה להקה הוציאה, אלא לוקח בחשבון את כל התוצר המוזיקלי של הלהקות בעשור האחרון. לכן התוצאה שבמקום הראשון מפתיעה למדי, וכך גם העובדה שרדיוהד צועדים במקום ה-25, הרבה מתחת לאאוטקאסט, לואו, אלבו, סופיאן סטיבנס, סיגור רוס וסלייטר-קיני, למשל. [אנגלית]
21. וואו. רוקי אריקסון מקליט אלבום חדש, ולהקת הליווי שלו היא אוקרביל ריבר, כשוויל שף מפיק את האלבום כולו. [אנגלית]
22. [תודה ליוסי] אם יש לכם את כל השבת ו-7 ג'יגה פנויים, תוכלו להוריד DVD של כל ההופעה של לאונרד כהן בישראל. לא הורדתי אז אין לי מושג איך זה נראה, אבל זה מן הסתם צולם מהקהל. אם תטרחו להוריד, עדכנו אותי בתגובות באיכות הסרט. [שירות הורדה כלשהו]
23. [תודה לאביטל] ששוב הפכה את חיי לטובים יותר, הפעם כשגילתה לי את האתר העצום The Oatmeal, מעין עיוות של וובקומיקס נהדר שכזה. כאן הם מסבירים איך לרכב על פוני, וכאן יש 5 סיבות לכך שחזירים מגניבים יותר ממך, והנה כמה טיפים לזכור איות נכון של מילים חשובות. גאונים. [אנגלית, פיקסלים]
24. [תודה למיכל] הדירטי פרוג'קטורז נותנים שני שירים חדשים להורדה, אבל לא אני ולא מיכל, שהדליפה לי את העניין, לא הצלחנו לפתוח את הזיפ. נסו בעצמכם. [זיפ, מפ3]
25. איזה כיף! Embryonic, האלבום החדש, הכפול והמעולה של הפליימינג ליפס (#10 במצעד אלבומי 2009 של העונג), להאזנה מלאה וחינמית לגמרי. הזדרזו לפני שייגמר. איזה אלבום גדול. [סטרים + אמבד]
26. [ויה ויה] דברים שאמריקאים צריכים להתנצל עליהם. הפוסט על הפרופגנדה פשוט מצמרר, והפוסט על היפסטרים סתם מצחיק. מתי הם יתנצלו על ליידי גאגא? אה, הנה. [אנגלית]
27. ושוב: טרנט רזנור הזמין, הקהל שלו התנפל בשקיקה, והנה זה פה: DVD חינמי להורדה באיכות מעולה, של סיבוב ההופעות האחרון Lights in the sky. בדיוק כמו שקרה עם ההופעה המיוחדת של The Downward spiral לפני כמה חודשים. אם אתם לא מתאפקים, אפשר לצפות גם ביוטיוב, ב-HD. [אנגלית, DVD, טיוב]
28. [תודה לגיא] ועוד מיזם וידאו מוזיקלי בשיתוף הקהל: להקה בעלת שם ממש גרוע (C-Mon & Kypski) עשתה ניסוי מעניין: חברי הלהקה הצטלמו לקליפ, ואז הפיצו תוכנת פלאש שמאפשרת לגולשים לצלם את עצמם בפוזה קרובה ככל האפשר לפריים המקורי. הפריימים שנבחרו שובצו בתוך הקליפ, והתוצאה היא מעין אנימצייית סטופ-מושן מורכבת ממלא פריימים נפרדים של אנשים נפרדים במקומות נפרדים. הרעיון נהדר, אבל הביצוע עדיין בעייתי, ונשאר בשלב הצלחת הניסוי הראשוני ותו לא. עכשיו צריך להגיע איזה גונדרי או סתם במאי מוכשר אחר ולקחת את הטכניקה הזו למרחקים מרהיבים. [וידאו]
29. [תודה לאביטל] צחקתי שעה: מפגן משחק מרהיב בסצינת הסיום הגרועה ביותר בעולם, כנראה. מתוך איזה סרט נשכח מהאייטיז או משהו. קשה להחליט אם הבחור המזוקן עומד לבכות, להירדם או להתעטש. [טיוב]
30. שיר חדש של ג'ף מנגום מניוטרל מילק הוטל??? טוב, בערך. זה קאבר לשיר של כריס נוקס, עליו דיברנו בשבוע שעבר. את שאר המידע, וחשוב מכך, את השיר, תוכלו לשמוע בסטריאוגאם. [אנגלית, סטרים]


רגע אחד, אתה לא הוזמנת למסיבת הפיג'מות

31. שמוליק כץ הגדיר יפה את הקליפ של Warpaint שחלק אייל ברדיו פרימיום להמונים: "אינדיסופטקורוטיקה". לאמור: הקליפ יותר מחרמן מהשיר, שהוא טוב לכשעצמו. [טיוב]
32. [תודה לעידו כהן] האתר הגאוני של השבוע: כוחות על חסרי תועלת, כמו היכולת לעוף רק בזמן טיסה במטוס, ראיית לייזר פוינטר ועוד הברקות. לו רק היה לי את הכוח להמציא כוחות על טיפשיים. טה-דה! [אנגלית]
33. Transference, האלבום החדש של Spoon הגיע, ואתם מוזמנים להפסיק הכל ולהאזין לו במלואו ב-NPR. [סטרים]
34. [תודה לג'ים] מכיר את זה שאתה רואה סרט ויש שיר טוב ברקע, אבל הוא לא מופיע בפס הקול ואז אתה משתגע ומת לדעת איזה שיר זה? האתר הזה פותר את הבעיה הזאת. [אנגלית]
35. [תודה ליואל] לעולם לא תבינו כמה כל פרק של "חוק וסדר" דומה למשנהו, עד שתראו את חוק וסדר בתרנגולית. [טיוב, תרנגולית, סת' גרין גאון]
36. [תודה למיכל ישראלי] ועוד סיכום עשור משעשע: 10 הקלישאות של שנות האלפיים, בכל הנוגע לשמות של להקות. !!! [אנגלית]
37. קארי בראונסטין, לשעבר מסלייטר-קיני, היא אחת מבלוגריות המוזיקה האהובות עליי כיום עם מדור קבוע באתר של NPR. השבוע היא פירסמה את 10 תחזיותיה המשעשעות למוזיקה ב-2010. אהבתי במיוחד את תחזית מספר 6. [אנגלית]
38. ואחת התחזיות שלה, שלא לומר אחד מחששותיה הגדולים, כבר מתגשם: בילי קורגן וג'סיקה סימפסון כנראה מקליטים ביחד. [אנגלית]
39. [תודה לג'ים] "בישראל נורא היסטריים. לימדו אותנו בגיל צעיר, משום מה, ששירי משוררים זה משהו מאוד חשוב. בעולם לא ממש שמים על הדברים האלה. יש תרבות פופ מאוד גדולה ומה שקורה זה שאם הפלאפון שלי יצלצל עם שיר של קובי פרץ, זה יגרום לגיחוך. כולם יחשבו, מה זה הצלצול הזה שיש לו. אני כופר בדברים האלה. מוזיקה זו מוזיקה, מי שרוצה להלחין שירי משוררים ולעשות את זה טוב, מצוין. מי שרוצה לשיר: "אוהב אותך אוהב אותך למה עזבת?", אז שישיר מה שהוא רוצה. איפה פה הבעיה? לא הצלחתי להבין, אני מצטער". תמיר קליסקי מדבר על מקומו של הפופ המזרחי והים תיכוני במוזיקה הישראלית, ואומר דברים מעניינים ומעוררי מחשבה. גם אני מאלה שחושבים שהרבה מאוד מהמוזיקה הים תיכונית והמזרחית היא טיפשית ורדודה, ולפעמים ממש מטומטמת, אבל לא הרבה יותר מליידי גאגא או מפופ מסחרי ושטחי אחר מעבר לים. [עברית]



40. [תודה לפרנק זעתר] Terrible yellow eyes הוא אתר מחווה נפלא ל"ארץ יצורי הפרא" (הספר), בו ציירים ואמנים מרחבי הרשת מציגים את הפרשנות הוויזואלית שלהם לדמויות מהסיפור, והתוצאה מלבבת להפליא – עשרות איורים מופלאים ויפהפיים, מעשרות מאיירים מוכשרים עד כדי קנאה מכל העולם. גם יוני שלמון הישראלי נמצא שם. [אנגלית, פיקסלים]
41. לפני הרבה שנים קניתי דיסק של גאנז אנד רוזס "אנפלאגד", שיצא בלייבל האיטלקי KTS, לייבל שהתמחה בבוטלגים איכותיים יחסית בימים שלפני הנאפסטר והטורנט. זה כפי הנראה היה הקלטה מאירוח אקוסטי בתחנת רדיו כלשהי, עליה הודבקו בגסות קולות של קהל אלפים. זה היה מגוחך למדי, ואפילו כשאהבתי את גאנז בטירוף לא שמעתי את הדיסק הזה יותר מפעמיים. השבוע קיבלתי מ-NMC לינק ליוטיוב בו שומעים את הזמר היידי דודי קאליש מבצע ביידיש את "ירח" של שלמה ארצי. ברגע הראשון האף מתעקם, אבל עד אמצע השיר מבינים שזה לא מאוד שונה מהמקור. מה שכן, קולות הקהל העצום בהתחלה כל כך מוגזמים, השירה "של הקהל" באיזור דקה ארבע וחצי כל כך לא אמינה, וההקלטה עצמה של המוזיקה כל כך אולפנית ומוקפדת (והריוורב לגמרי מגיע מאפקט ולא מהדהוד של היכל התרבות), שאני לא יכול שלא לצחוק. [טיוב]
42. וואלה מפנקים עם ראיון נדיר מ-1968 מארכיון הערוץ הראשון, עם אברהם שלונסקי, מענקי המילה הכתובה שידעה ישראל – מתרגם, משורר ומוח מבריק. [וידאו, דורש אורך רוח]


-וככה מנגנים את נגעה בשמיים
-אהההה!

43. בזכות אורי זר אביב אנחנו יכולים לראות במלואו את It might get loud, הסרט שמפגיש שלושה גיטריסטים: ג'ימי פייג', דה אג', וג'ק וייט (ובוים ע"י דיוויד גוגנהיים, שביים את "אמת מטרידה"). על פניו, נדמה שהסרט הזה מיועד בעיקר למכורי-פיקאפים ומלטפי מיתרים, אך לא כך היא: זה סרט על גישה לגיטרה. הגישה של דה אדג', שמתבססת פחות על נגינה ויותר על ארכיטקטורה של סאונד דרך אפקטים ומניפולציות צליל, שונה לחלוטין מזו של ג'ק וייט, שרואה בטכנולוגיה אויב של היצירתיות (ואומר על כך דברים מעניינים לא פחות מאלה שהוא מנגן) ובשבילו הריף הוא הכל, למשל, וג'ימי פייג', טוב, הוא ג'ימי פייג'. He wrote the damn book, והוא נמצא איפשהו בין שתי הגישות האלו. אני הכי אהבתי את הרגעים של וייט (גם בגלל שדרום ארה"ב מעניין אותי כרגע יותר מדאבלין, וגם בגלל שמבחינת האישיות הוא הכי מעניין, הכי פחות מרוחק וקר ומקצועי, מלא להט ותשוקה ויהירות וחשש), אבל מופיע שם גם אחד מסיפורי הקלטת התופים האהובים עליי לאחת מההקלטות האהובות עליי, "When the levee breaks" של לד זפלין. סרט מרתק, ואם מישהו מעוניין בהקרנה פומבית של הפינוק הזה, תנו בתגובות ואנסה לארגן אחת באולם נורמלי (בכלל, אני זומם כמה הקרנות פומביות לקוראי העונג עם סרטים מוזיקליים איכותיים מהשנים האחרונות). [טיובז]
44. האלבום החדש של אוון פאלט (לשעבר Final Fantasy) ניתן להאזנה מלאה בחינם, במייספייס שלו. הבחור יודע מה לעשות עם כינור. [חלל]
45. [ויה ויה] Vimeo הוא כנראה אתר הווידאו הטוב ביותר ברשת (ולבטח האהוב עליי מבין כולם), ומדי יום עוברים תחת עיני עובדיו אלפי קטעי וידאו. לכבוד החלפת הקידומת, עובדי וימאו בוחרים את 25 קטעי הווידאו שהם הכי אהבו. חיבבתי במיוחד את הטרנטינו מיקסטייפ. [אנגלית, וימאו]
46. [תודה לאורלי יעקובי] חיפשתי השבוע את תכנית הרדיו של ראסל ברנד ב-BBC והסתבר לי שהיא כבר מזמן לא באוויר. למרבה המזל, אורלי שלחה לי פתאום לינק לתכנית הרדיו החדשה של ג'ארוויס קוקר, לה אפשר להאזין גם מחוץ לממלכה המאוחדת, הודות להמצאה הנפלאה ושמה – האינטרנט! יאי! [סטרים]
47. אני לא אוהב את השיר, העיבוד וההקלטה הזו, אבל מרתק לשמוע את ברי סחרוף ורונה קינן שרים ביחד (לא כדואט, אלא ממש ביחד, בו זמנית) בשיר "סיטואציה", לשעבר של שלמה ארצי ועכשיו חלק מפרויקט של עדי רנרט. [סטרים]
48. TakTik סוקר ונותן להורדה (חוקית!) את כל הדברים הטובים החדשים בהיפ הופ ישראלי, ומסתבר שיש לא מעט כאלה. [עברית, מפ3]


אולרייט, וולדו!

49. [תודה לאביטל] 10 דברים מוזרים שמצאנו בזמן שחיפשנו את וולדו. [אנגלית]
50. [תודה לשיר] שכותבת: "במסגרת קורס המבוא לימי הביניים, למדנו השבוע על שירת טרובדורים והתחלתה במאות ה12-13. המרצה הנהדרת שלי אף טרחה להביא דיסק עם שחזורים מדוייקים של אותה המוזיקה, שכוללים שירה בשפת המקור (אוקסיטנית), נגינה בשחזור של כלים מסורתיים מימה"ב ובתווים המקוריים. עכשיו, מה כ"כ מגניב בזה? המרצה שלי עצרה את המוזיקה אחרי 20-30 שניות, בטענה ש'אני אחסוך את זה מכם, אני יודעת שזה מאוד לא נעים לאוזניים מודרניות'. ואני חשבתי 'בולשיט, זה נהדר!'. מעבר לכך שאנחנו מדברים על שחזור שהוא יחסית מאוד מדוייק, אנחנו מדברים על מוזיקה שנוגנה בסולמות שאוזניים מודרניות אכן לא מורגלות אליה – משהו שקודם לכל מה שרובנו מכירים כמוזיקה קלאסית, ובכלים ובשפה שאנחנו לא מכירים. ועדיין, חיבבתי את זה מאוד מאוד, ויותר מכך – מצאתי כמה דברים שמאוד מוכרים לי, רק שאני לא מצליחה לזהות מאיפה. הנה לינק התחלתי – אתה מוזמן להתחיל ולגלוש משם להנאתך, אם גם עבורך זה מגניב". [טיוב]
51. [תודה לגבי] אני בטוח שאפילו מאור כהן לא זוכר שזקני צפת הופיעו בפסטיגל של 1994. [טיוב]
52. לאון פלדמן ממשיך בשליחות המבורכת של מיפוי האלבומים הישראליים להורדה בחינם, והפעם מסמן את יוסי בבליקי, ירונה כספי, אילן וירצברג ועוד. [עברית –> מפ3]
53. אם מישהו עדיין זקוק לחיזוק הטענה שלי שבן שלו הוא מבקר\כתב המוזיקה הכי טוב בארץ, שיקרא את הכתבה שלו על איך הפיקסיז גרמו לו להתנהג כמו מעריץ בגיל העשרה. תענוג לקרוא, ותענוג גדול עוד יותר להזדהות. [עברית]
54. ערן כ"ץ כותב בבלוג הפסיכולוגיה החדש שלו, "על הספה", על הקשר בין מוח ומקרנת הקולנוע: איך סרטים משפיעים על המוח. [עברית]



55. עם פתיחת המשחקים Guitar Hero ו-Rock band לשירים שהלקוחות רוצים לנגן, גם להקות ישראליות כמו רוקפור ואיטליז ממהרות לזנק על העגלה. אחרי הכל, דיסקים כבר לא מכניסים כמעט כסף, והעתיד הכלכלי נמצא באפיקים אחרים. מצד שני, האם יותר משלושים ישראלים ירצו לנגן רוקפור ואיטליז בגיטאר הירו שלהם? [עברית]
56. איזה מבול נהדר של אלבומים ישראליים חדשים ובקרוב-יוצאים הומטר עליי בשבועות האחרונים! אני כמו חזיר בחרא, אם להשתמש במטאפורה הכי פחות מתאימה שיש כרגע (אבל כמה אפשר להשתמש במטאפורה של ילד בחנות ממתקים?). חשבתי שאני לא כל כך אוהב את קרולינה עד ששמעתי את האלבום החדש שלה, "מה אעשה עכשיו", והוא פשוט גדול. גרוב, סול, פאנק, היפיז מהסיקסטיז ופופ ישראלי ישן וטוב – הכל כאן, בהפקה מוקפדת, נפלאה ומלאת אהבה הן לסאונד הישן ההוא והן לקול של קרולינה, שיכול להיות מעצבן במקומות אחרים אבל באלבום הזה הוא בדיוק-בדיוק (פלוס דואט אדיר עם אורי כנרות מבום פם, שזוכה מבחינתי בתואר "שפם השנה" במוזיקה הישראלית). במוזיקהנטו מספקים לנו וידאו נפלא (ובאיכות מרהיבה) של ביצוע מינימלי ל"אל תלך כל כך רחוק" עם יקיר המערכת עוזי פיינרמן על הספה (והגיטרה). אגב, נטואיסטים יקרים, אקוסטי זה בטח לא 🙂 אבל זה ביצוע נהדר. אלבום הבכורה של טל כהן-שלו הוא האלבום הישראלי שאני שומע הכי הרבה לאחרונה, ועוד אכתוב עליו כאן בהרחבה בשבוע הבא, כשאחלק כאן כמה עותקים ממנו. בינתיים אתם יכולים לשמוע את כולו בבנדקאמפ. וגם ישי קיצ'לס ואורן ברזילי שעומדים לצאת, ועוד דברים טובים. חודש מעולה במוזיקה הישראלית, פקחו את האוזניים. [חלל, בנדקאמפ]



פינת השיר הכתוב עושה קאמבק היסטרי, לציון 40 שנה למותה של לאה גולדברג, ודאי המשוררת האהובה עליי בעברית, אם לא בכל שפות תבל. מעטים יודעים, אגב, שבנוסף להיות משוררת, מחזאית, מתרגמת, סופרת ועורכת, גולדברג הייתה אחראית גם לטקסטים בכמה מהקומיקסים העבריים הראשונים אי פעם.

57. [חלק ה' מתוך מחזור השירים הקצר "העץ", מהספר "על הפריחה", 1948]

    הרחק בקצה הכפר הֵיליל הכלב,
    נשר כוכב בין צמד צפצפות,
    וצעד של רגלים יחפות
    חמק-עבר בלי הד בִּשדות השֶלֶף.

    הזרם נח מִזֵּכֶר הסופות.
    רוגעת רחבותו המתפרקדת.
    אילן נוגע באדווה נרעדת
    בצל סרעפותיו המלטפות.

    הנה יצאו בנינו הקטנים
    הַקְבִּיל האור ולראותו פָּנִים,
    לבם לא חת ומבטם פקוח,

    ובדמם הבוקר יעלה
    כמיץ זורם מִשֹּׁרֶשׁ לעלה
    וּבְרֹך תלתליהם ישקוט הרוח.

    [וגם משהו מקצה אחר של גולדברג רבת הפנים, השיר הראשון במחזור "שירי סוף הדרך" (ותודה לויקיפדיה על הניקוד)]

    הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד – אָמַר הַנַּעַר.
    הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
    הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
    יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.

    צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
    הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
    צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
    – הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?


-אני רואה אדמה!
-זו לא חכמה, אנחנו עדיין על החוף

58. "השנה שעברה הייתה שנה קשה, במשך כל כך הרבה זמן", שרים Akron/family ב-"Last year", "השנה הזו תהיה שלנו". אמצע ינואר הוא בערך הזמן שבו היד שמחזיקה בעט מתרגלת לכתוב בפינת הדף 2010 במקום 2009, וזה מבחינתי הרגע בו השנה החדשה סופית כאן. עד עכשיו היא היססה, עכשיו היא נוכחת לגמרי. 2009 הייתה כייפית ומלאה במוזיקה וחברוּת ושמחה ואהבה וגילויים – אבל היא גם הייתה באמת קשה, במשך הרבה מאוד זמן, ורק עכשיו מתחילים להיפתח, בזהירות, כל מיני אשנבי נפש שנסגרו בדהרה הגדולה שהייתה לי ב-2009. זה קצת מפחיד אבל זה בעיקר ממלא באושר ובחדווה, בכוח ובהשראה, ובתחושה שהשנה הזו, תהיה אשר תהיה, תהיה שלנו. אנחנו נחליט איך היא תיראה ומה נעשה בה, היא מגרש המשחקים שלנו ולא של אף אחד אחר. אמן. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! מה ההחלטה (המוזיקלית או האישית) שלכם לשנה החדשה?