14 בינואר 2010

ספירת העונג: ההופעה של חיי [פוסט אחרון]

[מאת: עמית דר]

sfiratbarיכולתי לבחור בפינק פלויד מופיעים בצד החשוך של הירח, כאשר בשיר האחרון מטר פריזמות יורד מהשמיים עם האור הראשון מהשמש, שיוצר אלפי קשתות בין הקהל ההמום. יכולתי לבחור את פלה קותי עם 50 נגנים ללא הגברה בספארי הקנייתי, כאשר כל חיות העולם רצות במעגלים מסביב להופעה. יכולתי לבחור בפעם האחרונה שאליוט סמית' נגע בגיטרה. בחדרו הקט, רגעים לפני שבמקום גיטרה תפס סכין. אך הופעת חלומותיי פשוטה בהרבה מכל אלה.

2060 יום אביב נעים, בדירה נעימה וצנועה, אני יושב ליד שולחן האוכל עם המוסף. השמש המערבית נכנסת בין התריסים ויוצרת צלליות סימטריות שחורות על גבי זהב של שקיעה. היום לקראת סיום, ואני מצפה למפגש עם נכדיי ומשפחתי. באוויר יש את הניחוח הקסום של ערב יום שישי, שהכל הכנות לקראת השבת, הארץ נדמה מעבודה, המרק מתעבה בטעמים, והשבוע עומד על קיצו.

נכנסת למטבח אישה, מפשפשת במגירות, מוציאה קפה, ממלאת את המקינטה ושמה על האש. כעת נותר רק לחכות עד שהמים ירתחו ויסתננו בין הפולים הטחונים ויצרו את השיקוי המר. עם גבה אליי היא פותחת בזמזום. קולה מעט עייף, אך מלמד על ניסיון ואמפתיה. היא אינה פותחת את פיה אלא רק מהמהמת לעצמה שיר נשכח מימים עברו. אני מכיר את השיר, אך השנים שנערמו הבריחו ממנו זיכרונות כה רבים וביניהם שמות של שירים, מילותיהם ומבצעיהם. אך אין זה חשוב את המנגינה אני מכיר. אני מניח את העיתון ומאזין בהנאה. לבי נפרם נפתח ומתמלא, בבטחון, באהבה ובנחת. שנים של חוויות וזכרונות, עליות ומורדות, זמנים קשים ומשמחים, כולם יחדיו בשיר הזה. בהמנון חיינו. מבלי להסתובב האישה, בת זוגתי העתידית, אישתי המיועדת, החצי השני המיוחל שלי, אינה מסתובבת, אך היא מודעת בדיוק לפרצוף שאני לובש ברגעים אלה.

המים כמעט רתחו, והשיר נע ונד לקולה הרך ומתפורר. היא אינה מדייקת בתווים, לא שומרת על הקצב, אבל אין זה משנה כלל וכלל. האדים יוצאים והיא מוזגת שתי כוסות קטנות. מסופיה לי סוכר ומניחה שתי עוגיות לצד הקפה. היא מסיימת את מזמורה, מתיישבת לצדי, מגישה לי את הקפה ומחייכת. תו סיום יותר מתוק מכל פריטת אקורד, מכל פטירת מלודיה של כל יצירה שאי פעם נכתבה. ההופעה תמה, למזלי יש גם אחת מחר.

ספירת העונג הסתיימה. מחר תוכלו להגיב ולבחור את הקטע החביב עליכם ולזכות גם אתם בזוג אוזניות של פיליפס, גם אם לא כתבתם שום דבר לתחרות! תודה גדולה לכל מי שטרח וכתב, וסליחה בפני כל אלה ששלחו קטעים שלא פורסמו – פשוט לא היה מקום לכולם.

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

phshl9600מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.

13 בינואר 2010

ספירת העונג: תחילתו של שחר חדש [פוסט לפני-אחרון]

[מאת: אלון אוחנה]

sfiratbarהכל התחיל בתור בדיחה. הדעות חלוקות לגבי מי היה ראשון שחשב על זה. אולי זה היה מישהו מהחברה של מונוקרייב או אולי איזה תת-עוזר קלדנית במשרד של שוקי וויס, לא משנה, מישהו זרק לחלל את הפנטזיה המופרכת הזו, מלווה בחיוך מריר, כניסיון להחיות שיחת חולין גוועת או להפר שתיקה מביכה שהשתררה פתאום. מיד הוצף החדר בגיחוכים והנפות יד מבטלות. שנה אחר כך, אף אחד לא זכר שהרעיון אי פעם עלה.

הרי כל התנאים האובייקטיבים היו אז נגד. איך יביאו כל כך הרבה אמנים לארץ ביומיים? מי יטפל בלוגיסטיקה האדירה? הרי אין כאן מספיק קהל שאוהב מוזיקה כזו, איזה אמן מהרשימה הזו ירצה להגיע לכאן? באותה תקופה, תחילת 2010, מצבנו בדעת הקהל העולמית היה בשפל חסר תקדים. המדינה היתה טבולה באלימות, שחיתות, חוסר כבוד, חוסר אכפתיות וחוסר מוטיבציה לצאת מהחרא. יום יום שמעת בחדשות על עוד אונס, עוד רצח ועוד אלימות, התרבות נדחקה לפינה ונרמסה ע"י צבא בבונים צופי "האח הגדול" ו"כוכב נולד", ולא ידעת את נפשך, והרגשת זר בביתך, והיית כשבוי בתוך חלום רע.

אבל אז, קרה משהו ששינה כאן הכל. משהו שגרם לכאוס להתאזן ולשמיים להתבהר. משהו שהחל שרשרת אירועים שבעקבותיהם זכתה 2010 בתקשורת לכינוי "שנת המפנה".

גלעד שליט חזר הביתה.

תגידו, מה הקשר, למה שזה ישנה כאן משהו? ממילא הצער ושותפות הגורל שהובעו בכלי התקשורת וע"י הפוליטיקאים היו מזוייפים ברובם. לאנשים כאן, בין טרדות היום יום והצרות בארץ אוכלת יושביה, לא באמת היה זמן להרהר בבחור הצעיר שנרקב שם. אבל זה שינה. כמובן, היו גם חגיגות שמחה וטקסים ממלכתיים גרנדיוזיים, אבל הם היו מזויפים ומנותקים מהמציאות בדיוק כמו כל ההצגות ודיבורי הפוליטיקאים לפני שחזר. השינוי האמיתי לא קרה שם. השינוי החל להראות עצמו בחיי היום יום. מהרגע ההוא, היה נדמה שהזמן האט כאן. משהו נרגע. אנשים פתאום החלו לחייך ברחוב, וחיה מוזרה בשם אופטימיות החלה לזקוף ראשה בכל מיני מקומות בארץ. אנשים החלו להתעורר, להביט סביבם ולראות עוד אנשים. אנשים החלו לחלום.

ואז דבר גרר דבר, התחלת לשמוע יותר ויותר את המילה "שלום" בכלי התקשורת ולא כאילו מדובר בקללה. קיצוניים החלו מאבדים את כוחם. מפלגות בעלי תפיסת עולם פשיסטית איבדו את תמיכת הבוחרים, אנשים התחילו להבין שיכול להיות להם טוב גם מבלי שזה יבוא על חשבון הזולת. החלה פריחה תרבותית, אנשים חיפשו דברים שירחיבו את דעתם ולא רק יסמאו את עיניהם ויטמטמו את מוחם. במקביל, החלה התעניינות עולמית בישראל. נהירה של תיירים ואמנים מכל הסוגים החלו יותר ויותר להתעניין בלבוא ולהופיע כאן, להיות שותפים לשמחה. עד סוף 2010 התמונה כאן השתנתה לחלוטין. מה שנקרא, "בשלו התנאים".

אחסוך מכם איך בסוף הצליחו להרים את זה. איך כל משרדי ההופעות וההפקות שיתפו פעולה כדי לגרום לפרוייקט העצום הזה לקרום עור וגידים. מה שחשוב הוא שמחר אנחנו הולכים לראות את מיטב הלהקות בעולם בהופעה חיה. כן, גרסא בימתית של האלבום "DARK WAS THE NIGHT” כאן, אצלנו בישראל. יומיים של הופעות שיסמלו את קיצו של הלילה האפל ותחילתו של שחר חדש. הדצמבריסטים, דירטי פרוג'קטורס, בון איבר, פייסט, איירון אנד ווין, ביירות, בלונד רדהד, קאט פאואר, אנדרו בירד, מיי מורנינג ג'אקט, יו לה טנגו [הא! -הערת העורך], ספון ועוד המון חבר'ה נפלאים יעלו בזה אחר זה על הבמה וייתנו בראש, כשביניהם מופיעים מיטב האמנים והלהקות המקומיות. וואאאאוווווו!

וואאאאאאאוווו!
את ארקייד פייר, השאירו לסוף.
לילה טוב.


מימין: שרון ג'ונס, דייב לונגסטרת' (דירטי פרוג'קטורז), פייסט, ג'סטין ורנון (בון איבר), אנני קלארק (סנט וינסנט), אארון דסנר (דה נשיונל)

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

phshl9600מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.

12 בינואר 2010

ספירת העונג: Mystery White Boy

[מאת: חיים]

sfiratbarאני יושב לבד, הכיסאות סביבי ריקים כולם, האולם הענק דומם, רעש המוני מחוץ לאולם, כולם מחכים, חסרי סבלנות, אבל עכשיו זה רק אני והוא. ורק אני יושב ממתין.

אור כחלחל נשפך על מרכז הבמה, צעדים איטיים נשמעים, שקולים, מלאי תחושת ודאות. הוא עומד, לא טורח להביט לעברי, לא מתעניין. הוא עומד, מכוון באיטיות את הגיטרה.

ואז, בדיוק כשאני עוצם את העיניים, מיתרים פורטים לחלל האולם, איטיים, שקולים, מלאי תחושת וודאות, והצלילים מהדהדים באולם ממני אל ג'ף באקלי שלא טורח להתעניין בי, שלא טורח להרים אליי מבט.

"Dream Brother, with your tears scattered round the world", והדמעות באמת ישנן והם אכן מפוזרות על כל העולם.

אני יודע שאתה לא רוצה להיות פה ושהזמן שלך מזמן הגיע, אבל הצלילים הללו, שרק אני מכיר ורק אני אוהב ורק אני שומע עכשיו, הצלילים האלו, ושכל העולם ימשיך לדפוק בזעם על דלתות האולם עד שהאגרופים יאדימו, הצלילים האלו הם שלי עכשיו.

השיר האיטי, השקול, מסתיים, אני פוקח עיניים, עכשיו אתה מביט בי, מטה את מבטך מטה ונוחר בבוז. זה היה שווה את זה, אתה שואל? אתה שואל לא בשביל לדעת, אתה שואל כדי להראות לי שאתה יודע מה רציתי לשאול, ושאתה יודע מה אני רוצה להרגיש ושאתה יודע מה אני ארצה לשמוע שוב ושוב.

אתה לא מחכה שאדבר, מסתובב, פוסע בחזרה בדיוק כפי שהגעת.

האור הכחלחל נכבה כעת. אור לבן בוהק שוטף את האולם כשהדלתות נפתחות.

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

phshl9600מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.

11 בינואר 2010

ספירת העונג: הופעה בבית הקברות

[מאת: טל מילר]

sfiratbarב-14במרץ 1980 מתרחש מפגש הענקים שלי. זה יום סגרירי ורגיל בלונדון ובשעות אחה"צ הפאבים מלאים בשכונות מרכז לונדוניות. להיות צעיר בשנות העשרים בלונדון של אותה תקופה לא נשמע כ"כ מזהיר, במיוחד לבן מעמד הפועלים. מרגרט תאצ'ר בשלטון מפרקת לאט לאט את מדיניות הרווחה, ולהשיג עבודה זה כבר לא הדבר הכי קל. כמו שהסקס פיסטולס אמרו בכזה דיוק 4 שנים קודם, "No future for you".

אבל היום הוא יום חג, והיציאה מהפאב אחרי 2 פיינטים מרגישה ככזאת. 5 דקות ואנחנו באנדרגראונד, עושים את פעמינו ל-Archway station. אין כ"כ פרצופים מוכרים ברכבת, אבל אני בטוח שכולכם מכירים את התחושה הזאת, בדרך להופעות, כשאתה יודע שבערך חצי ממעט האנשים שאיתך ברכבת/אוטובוס הולכים גם לאותו מקום ומצפים בדיוק כמוך. הרי זאת לא אחת מההופעות הפרטיות שהן רק שלי. היא לא הייתה מעניינת אם הייתה כזאת.

כשמגיעים ויוצאים מהרכבת כבר מתחילים לזהות. זרם של אנשים, חציים נראים פאנקיסטים, חציים לובשי אדום, הולכים כולם לבית הקברות הייגייט.

בהתחלה זה מוזר ללכת בין העצים העתיקים, הקברים הוויקטוריאניים בני המאה ויותר ולדעת שאתה הולך להופעה שהיא גם אזכרה. לשמוע את הבאס בסאונד צ'ק, מקצב פאנק-רגאיי שאין להקה נוספת בעולם שמנגנת אותו חוץ מהקלאש, ולדעת שככה צריכה להיראות אזכרה לקארל מארקס אחרי שיצא London calling. אלבום שכאילו ניסה ללכת אחרי הסיסמא הכתובה על המצבה ובמקום רק לפרש את העולם, הלך ושינה אותו.

ועל הבמה שממוקמת מאחורי הקבר מתחילה ההופעה כאילו אנחנו לא בבית קברות. כ"כ הרבה אנרגיה יש באלבום הזה, כ"כ הרבה זעם, וכוח, ורצון לשינוי, ושחצנות, ושמחה.

ואני קופץ שם עם עוד אלפיים בריטים שעומדים על מצבות ועצים כשמיק ג'ונס מתחיל לנגן את "Hateful", ונדהם מהבאס של פול סימונון שוב כש-"Guns of brixton" מגיע, לא מאמין שיש סאונד כזה, וש-4 פאנקיסטים לבנים מנגנים אותו, ולוקחים את הפאנק והרוק בכלל לעולם אחר מכל מה ששמעתי עד אז.

ובמשך כמעט שעה וחצי אני חוגג מהפכה מוזיקלית שלא פוחדת להגיד משהו על העולם ולנסות לשנות אותו, וכשסטראמר שר

"Kick over the wall, cause governments to fall
How can you refuse it?
Let fury have the hour, anger can be power
Don't you know that you can use it?"

אני מבין שפה, בגיל 26 ליד הקבר של מארקס, זה המקום הכי מתאים לראות את הקלאש בשיא תפארתם.

Never felt so much alive!

לכל הקטעים שפורסמו ב"ספירת העונג: הופעת החלומות"

phshl9600מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו להזמנה לספירת העונג ושלחו את הפנטזיה שלכם. ספירת העונג תרוץ כאן מדי יום חול עד אמצע ינואר, ושלושה מהכותבים יזכו באוזניות פיליפס שכאן בתמונה מימין. יש גם תקנון, כמו אצל הגדולים. רוצים עוד? באתגר האוזנית של פילפיס במאקו יש גם כרטיס זוגי להופעה באירופה. עקבו אחרי הטוויטר של פיליפס ישראל כדי לא להחמיץ עוד הפתעות, ואחרי הטוויטר שלי כדי לא להחמיץ את השטויות שאני כותב שם.

10 בינואר 2010

עונג שבת מציג: סופ"ש הופעות משירי טום ווייטס בעברית


לפוסטר המהמם הזה אחראים גפן רפאלי (איור) ואבי בוחבוט (טיפוגרפיה). הקליקו עליו לגירסה גדולה הרבה יותר

עונג שבת, כלומר עבדכם הנאמן, גאה להציג: מה שכתוב בפוסטר למעלה! כלומר: שני ערבי הופעות של שירי טום ווייטס בעברית! [אירוע בפייסבוק]

זוכרים שסיפרתי לכם על האוסף "שירים משומשים: משירי טום ווייטס בעברית", שנרקח (תודה, אגב, לקורא Lalu שהציע כאן בעונג את השם "שירים משומשים")? זה ממש קורה. יש כבר עטיפה בדרך והדיסק, אינשאללה, עוד רגע איתנו. בינתיים אנחנו חוגגים את הפרויקט על הבמה.

מתי? לא אחד ולא שלושה ואפילו לא אפס – שני ערבים רצופים הכנו לכם.
ב-21.1 (חמישי, המופעים יתחילו ב-20:30)
וב-22.1 (שישי, התחלה ב-22:00). הגיעו בזמן!

איפה? באוזןבר, מועדון ההופעות של האוזן השלישית, אשר בקינג ג'ורג' 48 סלאש שדרות בן ציון 1, תל אביב יפו, ישראל.

כמה זה עולה לנו? 50 ש"ח לערב אחד, 80 ש"ח לשני הערבים גם יחד, ומומלץ במיוחד להזמין כרטיסים באינטרנט מראש. מספר המקומות מוגבל, כפי שיודע כל מי שאי פעם היה באוזןבר!

יש גם בונוס? כן! בשישי בצהריים (14:00) יעביר המאסטר דויד פרץ הרצאה על הטוויסט של טום ווייטס, באותו המקום (20 ש"ח בלבד).

אולי זו ההזדמנות להשלים דיסקים של ווייטס? במהלך הסופ"ש יימכרו בחנות של האוזן דיסקים של טום ווייטס בהנחה מיוחדת. אל תגידו שלא משקיעים בכם.

אבל מי מופיע, ספר לנו כבר! טוב, בסדר, בסדר! מה, לא קראתם בפוסטר למעלה?
קחו נשימה ארוכה, זה קצת ארוך.

יום חמישי – 21.1, החל מ-20:30
ולא לפי הסדר:
איה כורם
שני קדר
שירה ז' כרמל
עידן אלתרמן
זאב טנא
טל כהן-שלו
ירונה כספי
אורי דרור
מורפלקסיס
הפשרות
טליה פרי (Pits, The aprons)
טלי כץ
ועוד…!

יום שישי – 22.1, החל מ-22:00
יהוא ירון
שילה פרבר
רועי ריק
עינב ג'קסון כהן
טליה אליאב
רותם אור
חיה מילר
עוזי פיינרמן (האחים רמירז)
נועה גולנסקי
ירון בן עמי
גון בן ארי
חיים רחמני
עידו עזריה
ועוד…!

רואים? אמרתי לכם שזה עמוס כל טוב. כל אחד ואחת מהמשתתפים טרח ותירגם ועיבד והקליט וניגן וזימר את השיר האהוב עליו של טום ווייטס, וכולם ישירו את הביצועים שלהם על הבמה. אם תתגעגעו למקור, בזמן ההופעות יוקרנו באולמות ההקרנה של האוזןבר הופעות וסרטים (נדירים!) של המאסטר טום ווייטס בכבודו ובעצמו. ואנחנו לא חושבים שהוא יגיע, אבל לכל מקרה, נשמור כיסא על הבאר גם לטום. מי יודע?

ניפגש שם? RSVP, ביטשז!