1. לפעמים אתה לוחץ פליי ומתחיל שיר ואתה צועד אל תוך חלום. לפעמים אתה מועד אל תוך זיכרון שאפילו לא ידעת שקיים אצלך, וצליליו של שיר אחד מחזירים אליך בבת אחת: תמונות וריחות ופנים ותחושה מוצקה ומדויקת של זמן ומקום אחרים, רחוקים. מסע בזמן. אמנות גדולה יודעת לעשות את זה. להעביר אותך בזמן ובמרחב. ספר טוב יכול לקחת אותך שנים אל תוך העתיד או העבר, מעבר לימים ויבשות, לניו יורק של 1919 או לאפריקה הקדומה או למושבת חלל במאדים, 2725. ומוזיקה יכולה לקחת אותך למקומות וזמנים אמיתיים בהם היית, להחיות אותם שוב ברגע, או לבנות נופים דמיוניים, אבסטרקטיים, שאף מילה כתובה לא תשתווה להם. נעימת הנושא של "שמש נצחית בראש צלול", שכתב וניגן ג'ון בריון המעולה, לוקחת בן רגע את המוח למקום אחר. בהתחלה לסרט המופת, אבל אחרי האזנות מרובות היא גדלה וצומחת ולוקחת אותך בכל פעם לזיכרון פנימי שלך של מקום ותחושה. זה הכוח העצום שיש לתנודות אוויר בתדרים ספציפיים על פעולות חשמליות זעירות ומדויקות בתוך עצבי המוח שלנו, ובמילים אחרות זהו קסם. [מפ3]



2. יש חדשות מוזיקה שכל כך מרגשות אותי, שהן נכנסות מיד ל"עיקר החדשות" אפילו שלא מדובר פה באייטם כזה גדול: טום וייטס עומד להוציא ביום שלישי קרוב שיר חדש ראשון אחרי יותר מדי שנים (7, או 5 אם סופרים את Orphnas שערבב חומר ישן וחדש). באתר הרשמי רומזים, אבל באמזון כבר חשפו את הסוד (אופס!). השיר החדש ייקרא "Bad as me", ומן הסתם יהיה חלק מאלבום חדש. מה הוא בונה שם? קשה לומר כמה זה משמח אותי פה. יש זיקוקים. [אנגלית]
3. אפשר עדיין להירשם להגרלת הכרטיסים לאירוע המוזיקלי האדיר Glocal fest! [עברית]



4. [תודה לשיר] אנחנו מכירים דיג בעזרת דינמיט, אבל למה לא לעבוד אדמה בעזרת דינמיט? חוברת מ-1910 מנסה לשכנע את החקלאים לאמץ את הדינמיט ככלי חקלאי מן המניין. [אנגלית]
5. האלבום הראשון מ-2006 של אשכרה מתים, הרכב הגאראז'-פאנק המצוין מירושלים, שסולנו אסף עדן הוא גם רייסקינדר, הגיע לבנדקאמפ להורדה בחינם ולהאזנה חופשית. האלבום החדש ממש בדרך, ואמור לצאת בקרוב מאוד. עדכונים שוטפים בפייסבוק, אלא איפה. [בנדקאמפ]
6. האינדי הירושלמי לא נח השבוע בבנדקאמפ, וגם רוקי בי העלה את כל הדיסקוגרפיה, כולל (במילותיו שלו) "כל הדיסקים, סינגלים ומיקסטייפים מכל השנים באיכות בת זונה". [בנדקאמפ]

קרא/י את המשך הפוסט

"לשמוע רק מוזיקה אמריקאית ובריטית זה כמו לאכול את אותה ארוחה כל יום לשארית חייך" – דייויד ברן, טוקינג הדס

תשמעו, אני ממש נרגש מהעניין הזה. מרגש אותי שהמוזיקה הישראלית מחבקת לתוכה סוף סוף עוד ועוד גוונים וצבעים שקודם נדחקו מחוץ ל"ישראליות"; מרגש אותי שבלוג עצמאי מרים ערב מוזיקלי מושקע עם ליינאפ כזה מגוון ובמחיר כרטיס כזה נמוך; ומרגש אותי גם שהזמינו שני בלוגרים, אורי זר אביב מ"אור בזוויות" ועבדכם הנאמן, לתקלט בין ההופעות. בקיצור, פעם נוספת, הבלוגים העצמאיים עושים את העבודה שהתקשורת הממוסדת לא טורחת לעשות, ומקדמים תרבות איכותית ומעמיקה.

הפעם אנחנו מדברים על Glocal fest [איבנט] שייערך בבארבי ת"א ביום רביעי הקרוב, 24.8, מבית היוצר של הבלוג המעולה קפה גיברלטר, שחוגג בערב הזה שנה של פעילות סופר-מבורכת, של הבאת צלילים, מוזיקאים וסגנונות לא-מערביים לאוזן של כל סקרן שרק מוכן לשמוע. במשך שנה שלמה התפרסמו שם עשרות פוסטים מאירי עיניים ואוזניים על מוזיקה מרוקאית, אתיופית, ג'מייקאנית, מאלית, בלקנית, דרום אמריקאית, לבנונית. הבלוג הזה, וההיכרות עם המייסד והעורך שלו אופיר טובול, הרחיבו לי את הפלטה המוזיקלית לטעמים שונים ונפלאים, שהאירו באור אחר את המוזיקה שאני שומע בדרך כלל. אחרי שתשמעו את Tinariwen, "אדומי השפתות" של ברי סחרוף יישמע לכם קצת אחרת. אחרי שתיתקלו ב-Buraka som sistema לא תחשבו אותו הדבר על הבלקן ביט בוקס או על M.I.A. אחרי שתשמעו מוזיקה ממאלי ואפריקה, אלמנטים אחרים יודגשו לכם באוזן כשתשמעו את אנימל קולקטיב או את ומפייר וויקנד. ואחרי שתשמעו את מריים חסן, אתם סתם לא תבינו איך הסתדרתם קודם בלעדיה.

נירית בן ארי, מכותבות הבלוג, תימצתה יפה את חשיבותו של הבלוג הזה: "בגלל שישראל זה לא רק אריק, שלמה ויודית. בגלל שהמדינה הזאת הוקמה על ידי אנשים שהאמינו שהתרבות האירופית היא תרבות 'גבוהה', רצו להיות 'שלוחה אירופית' בלבנט, וזלזלו והתנשאו על התרבות העשירה של יהודי ארצות האיסלם. בגלל שהיום עושים אותו הדבר לתרבות האתיופית. בגלל שתמיד עשו את זה לתרבות הפלסטינית. בגלל שהם מחקו גם את התרבות של עצמם – תרבות היידיש העשירה. בגלל שרוק בארבעה אקורדים זה משעמם. בגלל שאין דבר כזה 'מוזיקת עולם'". קצת לוחמני אבל צודק למדי.

לרגל חגיגות השנה, מארגנים אנשי הבלוג את פסטיבל גלוקאלי, ערב ממיטב המוזיקה הלא-מערבית שיש בארץ. הנה טעימה מוזיקלית מהמופיעים, וקצת על כל מופיע כפי שתואר בקפה גיברלטר. מתחת לכל זה, יש אפשרות לזכות בכרטיסים – אבל אני מפציר בכם לבוא גם אם לא זכיתם. יש מוזיקה יפהפיה בארץ מתחת לאפכם, ומגיע לכם לשמוע אותה.

Cafe Gibraltar | Glocal Fest by ophirtbl

BTA – אייל תלמודי, הלל אמסלם וחגי ביליצקי
כמה שלא תנסו, אי אפשר להכניס את השלישיה הזאת לשום הגדרה מוזיקלית מוכרת. במשפט אחד: מקצבים אשכנזים וצפון אפריקאים עטופים בגרוב שחור ומרקיד. אייל תלמודי (בלקן ביט בוקס, אוי דיוויז'ן), כלי נשיפה. הלל המסלם, כלי הקשה. חגי ביליצקי, קונטרבס.

Maurice El Medioni
מוריס אל מדיוני, הפסנתרן היהודי-אלג'יראי האגדי בן ה- 83, זוכה פרס הביביסי למוזיקה בשנת 2007. היה הראשון לשלב ג'אז ומוזיקה קובנית עם מוזיקה ערבית-אנדלוסית בשנות ה- 50.

משפחת אלייב
מי שראה את התופעה הבוּכרית בהופעות האחרונות מסכם זאת במילה אחת- וואו. לאחרונה שחררו אלבום מדהים בהפקת תמיר מוסקט עם מוזיקה מרכז אסייתית, סוּפית עם גרוב פנימי מדהים.

TootArd
תות ארד מגיעים אלינו ממג'דל שאמס שבהרי הגולן עם גרוב-רוק-רגאיי ערבי שמח. הלהקה מסיימת בימים אלה הקלטות של אלבום בכורה מסקרן והופכת לשם הבא של סצנת האינדי המזרח-תיכוני הפורח בעיקר בביירות.

נינו ביטון ותזמורת המגרב
נגן העוד והבנג'ו והמורה הגדול עם תזמורת התלמידים-נגנים. "אומרים שבהופעות שלו אנשים בוכים". לאחרונה הקליט אלבום בכורה שזכה לשבחים גדולים. בהופעות מנגן קטעי פיוט עתיקים עם המון קצב פנימי ועם קולו המחוספס.

יהודה שווייקי
פיאסטה פלמנקה מביאה את סגנון הפלמנקו המושמע כיום במועדוני החופים שבדרום ספרד- פלמנקו פּוּרו מלא תשוקה. הזמר יהודה שווייקי למד את רזי שירת הפלמנקו בסביליה.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו לאיזו ארץ או עיר מחוץ לאירופה או צפון אמריקה תרצו לנסוע, ולמה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לכרמית!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בערב!

"לדעתי הספר הנכון צריך להגיע אליך בזמן הנכון, ואין אדם שכל הספרים יכולים להתאים לו. (…) אם בזמן מסוים אתה לא נהנה או לא צריך ספר מסוים, כדאי שתקרא משהו אחר, ולא תרגיש אשמה" – אליף בטומן, סופר, אומר דברי חוכמה שכדאי לאמץ, בכתבה בה סופרים ועורכים מצביעים על "ספרי מופת" שהם ממש לא נהנו מהם

אנשים שצריכים לבדוק מייל: שמחה, נטע, רמה וטלי הולכים בחינם להופעה של אינטרפול, איזה כיף להם! ותודה ענקית לכל מי שהגיב וסיפר איזה שיר משפיע עליו פיזית, קריאה בתגובות שלכם פשוט מעוררת הערצה. אתם נהדרים ואני מת עליכם.

1. אני לא מחזיק מעצמי טיפוס נוסטלגי, בטח לא מהסוג שמתגעגע לדברים שמעולם לא קרו לו, או מעולם לא היו. אבל כשאני שומע את Crooked rain, crooked rain של Pavement, להקה שהאוזניים שלי הגיעו אליה באיחור אופייני של איזה עשור, ובמיוחד את "Elevate me later", אני מוצא את עצמי מהרהר בכיף הסודי שבוודאי הרגישו מעריצי פייבמנט ב-1994, רוכשים בוויניל יפה (או סתם בדיסק) את האלבום האדיר הזה עם העטיפה הקולאז'ית הכה-אלטרנטיב-רוק-מהניינטיז שלו, נבלעים בסנארקיוּת ובסלאקריוּת הנפלאה הזו. ואני מצטער שב-1994 שהייתי בן 12 בקיבוץ בגליל ששמע נירוונה וסמשינג פמפקינז וסטון טמפל פיילוטס, להם לועג מלקמוס בשיר אחר באלבום הזה, וקוטון איי ג'ו ושריל קרואו וגרין דיי (וגם דברים מגניבים יותר כמו בק ופורטיסהד); ולא הייתי איזה בן 19 זועם ומלא השראה בעיירה אמריקאית שתרבות הצעירים בה מתעוררת ועולם חדש של תרבות נפתח בה בתחילת הניינטיז עם עליית הרוק האלטרנטיבי ופתאום פייבמנט מפוצצים לו את העולם. ואז אני חושב: אף פעם לא מאוחר. זה נכון, יש מוזיקאים שהאימפקט שלהם חזק הרבה יותר אם נתקלים בהם בגיל המתאים, אבל בכל מקרה הגעתי לפייבמנט והם שינו לי טיפה את החיים, ובגיל 19 כשהחיים נראים כאילו הם יושבים לך על כף היד גיליתי מוזיקה אחרת שפתחה לי את המוח והעולם, ואני עדיין נתקל פעם בכמה חודשים, אם יש לי מזל, באלבום שמכוונן מחדש, בכמה סנטימטרים או מילימטרים, את המסגרת שדרכה אני רואה את העולם. וכל עוד מוזיקה מצליחה לעשות זאת, אין טעם להתגעגע ולהסתכל לאחור בקנאה. [מפ3]



2. Tiger Lilies מגיעים להופעה בארץ! 26 בנובמבר, בבארבי. חובבי קברט – אל תחמיצו! [עברית]
3. סקרנים, האזינו! ב-31 באוגוסט, יעלה ערב נוסף בהפקתי ובעריכתי בסדרת 9:9, ערבי הרצאות שמתמקדים בכל פעם בדוברים מעיר מסוימת. הערב יתקיים בתל אביב, באולם של הבנק הבינלאומי בשדרות רוטשילד 42, והפעם נעסוק בעיר עם סיפור יוצא דופן, אחת משתי ערים מתוכננות שקמו בישראל בתחילת הסיקסטיז במטרה להיות ערי אליטות משובחות, אבל ספגה שבר חברתי כפול שהיא עדיין מתאוששת ממנו, בניסיון להמציא את עצמה מחדש: ערד. בין 9 הדוברים תמצאו גם שמות מוכרים בני ערד כמו גבי ניצן (מחבר "פרא" ו"באדולינה"), דורון צברי ("מחוברות", "המדריך למהפכה") וגם דוברים שיעסקו בסיפור האדריכלי יוצא הדופן של ערד, במדבר שסביבה, בסוציולוגיה של העיר, באמנות וגם באמנות הרחוב שנוצרת בה. הכניסה חופשית ולגמרי בחינם, אבל מומלץ להרים טלפון ולשריין מקום למקרה שהאולם (הלא גדול) יהיה מלא. [פייסבוק]
4. ביום ראשון הקרוב, 19:00-21:00, אארח בתכנית הדו-שבועית שלי ב"תדר" את מורי ורבי, חברי היקר לי כאח, מייסד אינדינגב ודילר מוזיקלי אקסטרה-אורדינר, מתן נויפלד! זו תהיה תכנית איחוד של "איגלו", התכנית המשותפת שחלקנו מדי שבוע בקיץ שעבר. בינתיים עברה שנה והמחסנים המוזיקליים המטורפים של מתן התמלאו בכל טוב. היו עמנו לשעתיים של הרבה מוזיקה ומעט דיבורים. [תדר]



5. כל ההרצאות של 11:11 האחרון עלו לערוץ היוטיוב שלנו, ועולות גם בבלוג של 11:11 עם קישורים. [טיוב, עברית]


ממש ככה, רק עם אנשים מסביב [מקור]

6. סמנו ביומן, חובבי קומיקס! ה-28 באוגוסט הוא יום קראו קומיקס בפומבי! אולי זה יעזור להעלים מן העולם את התפיסה המיושנת והשגויה ש"קומיקס זה לילדים". קומיקס הוא מדיום אמנותי מרתק ועשיר, ובעשורים האחרונים יוצאים בו חומרים שלא יביישו כל ספריה מודרנית מבחינת תוכן, סטוריטלינג וארט, כולל לא מעט דברים שאי אפשר לעשות בשום מדיום אחר. קראו בגאווה! [אנגלית]
7. The rip tide, האלבום החדש והכה-כה-יפה של Beirut, מוצע להאזנה במלואו באתר של NPR, ואם עדיין לא שמעתם אותו אתם מפסידים את אחד האלבומים שאני הכי נהנה מהם לאחרונה, ואני ממש לא היחיד. תפסו לכם איזו שעה שלווה של שבת ושימו פליי. [סטרים]
8. וידאו חדש ויפה של עינב ג'קסון כהן מנגנת את עץ נופל ביער, ביער. לחובבי הג'קסון – במוצ"ש הזה, 20:00 בערב, אתקלט שירי פסנתר לפני המופע החדש שלה בלבונטין, בו היא מורידה את הפנסתר למרכז רחבת הקהל. בואו בזמן. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

אני זוכר את המפגש הראשון שלי עם Interpol. את הבאס פועם בבטן. המילים מפלחות את החזה. הטון היבש וההרסני של פול בנקס, נוטף מרירות, דחיפות, דוקר לי את הלב. זה עניין פיזי מאוד אצלי, להאזין לאינטרפול. אני לא יכול לעשות את זה בשכיבה על הגב באוזניות. זה חייב לרעום, לדחוף את האוויר, להכות לי בגוף, גיטרות ננעצות כמו טופרים של דוב בעור, ומתחת לכל הקצב כמו השקשוק האורבני של הרכבת התחתית, העשן וצלי הבניינים. אינטרפול, כמו ג'וי דיוויז'ן, עושים מוזיקה אורבנית לחלוטין, ופיזית מאוד.

זה חלום שמתגשם, ללכת להופעה של אינטרפול בתל אביב. העיר הכי עירונית בארץ, זו שיש בה מספיק ניכור ומספיק קירבה כדי ליצור את כל החיכוכים המכאיבים האלה שמהם ניצתים שירים של אינטרפול. והפעם פחות מעניין אותי להרים עיניים אל הבמה. פחות מעניין אותי לראות איך זז דניאל קסלר עם הגיטרה (אם כי הוא זז איתה מדהים). אני בא כדי להרגיש את המוזיקה הזו מכה בי במערכת רמקולים ענקית, להרגיש אותה שוטפת אותי עם עוד אלפי גופים שאוצרים בתוכם גרעינים דומים של כאב.

ב-30 באוגוסט הם כאן, בגני התערוכה, וזה ממש מעבר לפינה, עוד 3 שבועות בלבד. ולי יש 4 כרטיסים לחלק לכם! מה צריך לעשות? כרגיל, ההוראות בסוף הפוסט.

עד שנגלה מי זכה בכרטיסים המבוקשים, ולטובת מי שהמיתרים החלידו לו, לא מכיר את אינטרפול כראוי או סתם רוצה לרענן, הנה פלייליסט יוטיוב של שירי אינטרפול שאני הכי אוהב, אישית. 50 דקות של אושר:

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר, להקה או אמן אתם מרגישים פיזית, בגוף). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לכרמית!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

"מוזיקה היא חשובה מכדי שנשאיר אותה רק בידי המקצוענים" – רוברט פולגום

1. השבוע זכיתי לחלוק אולפן רדיו עם רונה קינן למשך שעתיים. זה היה נעים ומרתק, גם בזכות החברה וגם בזכות המוזיקה שהושמעה, כולה מתוך התקליטייה של קינן. ברגע מסוים, די מוקדם בתכנית, היא שלפה משהו שלא ציפיתי לו: "Sugar free jazz" של Soul Coughing. לא ציפיתי לו כי לא חשבתי שהרבה אנשים עדיין שומעים את הלהקה הזו, אם אי פעם שמעו אותה, וכי תמיד חשבתי שזה פייבוריט שלי על גבול הסטייה האישית, והנה נתקלתי בשותפה לסטייה (אני משלה את עצמי, כמובן. אלבום הבכורה של Soul coughing היה אוצר אלטרנטיב לא קטן בניינטיז, והשיר הזה ספציפית הצליח יפה, בעיניי הרבה תודות לגרוב של המתופף הישראלי יובל גבאי שמתופף בו). והנה השבוע גלשתי לי לפה ולשם בחיפוש אחר המלצות למוזיקה חדשה וטובה, כשנתקלתי בהרכב בעל השם המוזר Unknown mortal orchestra [בית], שנשמעים כאילו גדלו על Soul Coughing, עם התופים הגרוביים המסומפלים (או נשמעים כמו מסומפלים) ועל להקות לו-פיי פופ אחרות מהניינטיז. "Ffunny Ffrends", שפותח את אלבום הבכורה החדש שלהם והספיק להיות להיט בלוגים קטן במהלך הקיץ, הוא קטע נהדר שמערבב פסיכדליה, לו-פיי, סאונד מחורע בכוונה ואחלה של פופ. האלבום ממשיך ונהיה מעניין יותר. החבורה הזו מגיעה מניו זילנד, והגיע הזמן שאתחיל לאהוב גם להקות מניו זילנד שהן לא פלייט אוף דה קונקורדס. [מפ3]



2. DJ Krush וגם Nosaj thing מגיעים לבלוק בתל אביב ב-8 בספטמבר! [עברית]
3. למחרת, רובין היצ'קוק יופיע פעמיים באוזןבר בתל אביב, ב-9 וב-10 בספטמבר. מגניב, שמביאים הופעות חו"ל קטנות כאלה, אני מת על זה. [עברית]



4. עלתה לאתר הקלטת התכנית שלי מ"תדר" בה התארחה רונה קינן, השמיעה מוזיקה מעולה ושוחחה לרוב. האזינו ממש פה בעונג. [סטרים, מפ3]
5. עינב ג'קסון כהן נפרדת יפה ובעצב באיימי ויינהאוס. [עברית]
6. אם יש משהו שתמיד ייכנס לעונג שבת, הרי זה שיר חדש של חוה אלברשטיין. [עברית, סטרים]
7. עודד עזר יצא לסקר ויזואלית את הצד הטיפוגרפי של מחאת האוהלים ברוטשילד, ומצא שלל פונטים מעוצבים וידניים, שעולים בקנה אחד עם הפיזור של המחאה הזו. [פליקר, עברית]


תשמעי, אני רעב, יש לך קצת חציר מנייר?

8. לצד הפוסטרים הזרחניים המכוערים להופעות, הייתי שמח לראות ברחובות הארץ גם כמה פוסטרים בתלת ממד. הם הרבה יותר יפים. [פיקסלים, אנגלית, טיוב]
9. אחרי שוואלה תרבות סיימו עם פרויקט המחווה לסמית'ס, הם עברו לאלבום כביר ומכונן אחר, מי רצח את אגנתה פאלסקוג של נושאי המגבעת, שחוגג בימינו 20 שנה. בשבועות הקרובים יתפרסמו עוד ביצועים חדשים לשירי האלבום האדיר הזה. אנטיביוטיקה ורייסקינדר כבר שם להאזנה וצפייה. אני מת על הביצוע של רייסקינדר, יחף לבד באולפן עם חולצה של הפה והטלפיים*. [עברית, וידאו]
10. *הפה והטלפיים – רם אוריון, אסף גברון ואהד פישוף – התאחדו למופע נדיר במאהל ברוטשילד, ושרו את "מוכרחים להמשיך לנגן" (רק הפוך) עם רוגל אלפר, ששותף עם אוריון ב"נוודי האוכף" ו"הדה בושס". [טיוב]
11. אפרופו איחודים היסטוריים של הרכבי שוליים משפיעים: הבילויים צפויים להופיע ברוטשילד בשבת הזו ב-18:00, במתחם הראשי ליד הבימה. [בחיי]
12. סטריפ נהדר במיוחד של קומיקס הרשת הישראלי הו לא. [עברית]
13. השבוע הלך לעולמו זוזו מוסא, הכנר הראשון ומנהל התזמורת הערבית של רשות השידור. מוסא, שהיה ענק מוזיקלי נערץ במצרים, הגיע לארץ בדוחק והתחיל מאפס. בן שלו כותב על מוסא בהארץ ודור לוי בקפה גיברלטר. [עברית]
14. מיסטר ג'ונס, זה מהשיר של Counting crows, הוא מרטין ג'ונס, אדם אמיתי שנולד לדיווי ג'ונס (אביו, נגן הגיטרה, שמוזכר בשיר גם הוא). בת נוספת של דיווי ג'ונס היא חצי ישראלית, שביימה סרט תיעודי חדש על אביה. יש שם סיפור משפחתי מעניין, שעל פי הראיון נשמע כעיסוק משפחתי-עצמי שיכול להיות גם משעמם מאוד. אבל כחובב קאונטינג קרואוז, לא יכולתי להתעלם מהאייטם הזה. [עברית]
15. לפני שבועיים נכנסתי לחנות ספרים (מעשה חסר אחריות מצדי, כי ברגע שאני נכנס לחנות כזו קשה לי מאוד לצאת), והופתעתי להיתקל בביוגרפיה של דיוויד בואי, ועוד בתרגום עברי! מקרה נדיר ואולי אפילו יחידני במדפי הספרים העבריים – ביוגרפיה מתורגמת על כוכב רוק! ואני לא מדבר על "ג'סטין ביבר: הביוגרפיה", אלא על מוזיקאי אמיתי, משמעותי. בוואלה מפרסמים את הפרק הראשון בביוגרפיה שכתב מארק ספיץ (לא השחיין). [עברית]


עדיין לא נתקלתי בתמונה של סרז' גינצבורג שלא אהבתי

16. כתבה נרחבת ומומלצת ב-Quietus על סרז' גינצבורג הענק, במלאת 20 שנה וקצת למותו. [אנגלית]
17. לכל מי שלא הכיר או משום מה שכח, בלוג הקעקועים המדהים של עדי סברן, טאבולה ראסה (אחד מ-10 הבלוגים שהכי אהבתי ב-2010), ממשיך להתעדכן בקעקועים וסיפורי קעקועים מרתקים. השבוע התפרסם שם פוסט מצוין על הקעקועים של ג'ייני, אמריקאית צעירה שמבקרת בישראל. [עברית]
18. אז מה יהיה המנון מחאת האוהלים? בשבועיים האחרונים צצו לא מעט מתחרים לתואר, אבל אני חושב ומקווה שלא יהיה המנון למחאה הזו. כוחה בפיזורה, ולכן המנון אחד, או סיסמה אחת, בהכרח יפספסו חלקים גדולים ממנה. קוואמי מציע את "אסור להישבר", פישי הגדול את "כמה נשלם" וכמובן, אסור לשכוח את "עיר של אוהלים" של יוני רועה, עם השורה האלמותית "העשירים והשרים מלרלרים במגדלים". [סטרים למיניהם]
19. חסר תרבות מתרגש משני שיתופי פעולה מוזיקליים: הראשון מפגיש את tUnE-yArDs עם הרוטס והשני מחבר בין The Antlers וניקול אטקינס. [וידאו]
20. [תודה לשאול] מה זה כל היופי הזה? "Heavy tree", שיר יפה יפה של הרכב בשם Hunting bears שלא שמעתי עליו מעולם (אם כי השם עשוי להיות מחווה לרדיוהד). תודה, שאול. [טיוב]
21. מאמר מעניין מאוד בניו יורק מגזין על נרקיסיזם בפופ, שמתחיל במחקר חדש שטוען שפופ המצעדים הנוכחי משחית את הנוער בכך שהוא מחנך את מאזיניו לנרקיסיזם מזיק, ונודד לדיון מעניין בנושאים משיקים, כמו השאלה עד כמה משפיע היום שיר פופ על מאזיניו ביחס לעבר, מי הקהל הנוכחי של להיטי המצעדים ואיך הערכים האלה מתקשרים לערכי חייהם. תזה מעניינת. הנה פסקה שאהבתי במיוחד: "שינוי נוסף שסחף את המצעדים מאז שנות השמונים הוא היעלמותו של הגבר הלבן. ב-1980, יותר ממחצית האמנים שהגיעו למקום הראשון היו גברים לבנים; ב-2010, הגבר היחיד שהגיע לפסגה היה אמינם. עולם הפופ של היום הוא נשי, אפרו-אמריקאי ולטיני, דאנס-פופ והיפ-הופ ומוזיקה שחורה. הקהלים שמשויכים אליו הם נשים, אפרו-אמריקאים, לטינים, גייז וצעירים. ומוזיקת המצעדים מלאה בתכונות שנראות כמו שאיפותיהם ודרכי ההישרדות של אנשים שהרגישו מקופחים, אנשים שעבורם אגו והערכה עצמית הם נושאים קיומיים, לא רק עניין של כללי התנהגות". [אנגלית]
22. במלאת שנתיים למותו של עמוס קינן, יוחאי וולף כותב על עמוס קינן ורונה קינן, חייו ויצירתו של האב, והמחווה המוזיקלית היפהפיה של הבת. [עברית]


רייצ'ל ימגאטה. כובע: דפני ליף, אוסף פרטי

23. אחרי האלבום היפהפה שהוציאה ב-2008, יהיה לי קשה מאוד לחכות עד אוקטובר לאלבום החדש של רייצ'ל ימגאטה המצוינת. בינתיים, אני יכול ללעוס את השיר הראשון מתוכו שהיא מוציאה לרשת, "Starlight". לא יפהפה ושובר לב כמו "Elephants", אבל בהחלט נשמע כמו התקדמות מעניינת מצדה. [סטרים]
24. אצלנו יצאו שלומי שבן ואסף אבידן לסיבוב הופעות בסלונים של מעריצים, ובארה"ב יצאו Foo Fighters לפני כמה חודשים לסיבוב הופעות מופרע בגאראז'ים של מעריצים. עכשיו מגיע הסרט שמתעד את ההופעות לצפייה במלואו, ומחזק אפילו יותר את ההכרה בכך שדייב גרוהל הוא מלך עלי אדמות. [טיוב]
25. GQ יושבים לדבר עם לואי סי-קיי, אולי האיש הכי מצחיק של ימינו. [אנגלית]
26. גיבור העל רמי פורטיס התארח לתכנית מיוחדת בתדר, ואתם מוזמנים להאזין לכולה. [סטרים]
27. קליפ לייב חדש ומצוין של הקולקטיב לשיר "Simon says". הרבה מצלמות, עריכה מצוינת ושואו נהדר. [וידאו]
28. [תודה לרותמור] האתר Music thought מאגד ציטוטים על יצירת מוזיקה מהמוני מקורות, בעיקר מפי מוזיקאים. שיטוט אקראי או לפי נושא יניב המוני שורות שכדאי לזכור, לחשוב עליהן, לאמץ או להתווכח אודותיהן. הוא מיועד בעיקר למוזיקאים, אבל גם לאנשים כמוני שלא יוצרים מוזיקה ומתעניינים מאוד בתהליך היצירתי והטכני של כל הסיפור. [אנגלית]



29. אתה יודע שאתה קצת זקן כשאתה מסתכל על התאריך ואומר: אוגוסט 2011? זה לא בעתיד? כן, אנחנו חיים בעתיד. ולפעמים זה קצת מפחיד, להבין כמה מהר הזמן טס כשמסתכלים לאחור (וכמה מעט הוא זוחל כשמביטים קדימה). רק לפני שנייה סיכמנו את 2010, והנה אנחנו כבר באוגוסט. עוד 4 חודשים ושוב מסכמים, והשנה הזו היא בעיניי מופלאה. אני מתחיל להבין מה יהיו אלבומי השנה שלי, וסקרן מאוד לשמוע מה ייכנס לאוזניים שלי ב-4 החודשים הבאים ויטרוף את הקלפים. בינתיים, אני חושב שהשנה הניבה המוני אלבומים נפלאים, וגם כמה מבריקים באמת. עדיין לא החלטתי איפה יושב Helplessness Blues של Fleet foxes, אבל אני בטוח שהוא יעמוד גבוה במצעד שלנו בסוף השנה. "Montezuma" הפותח הפך לפייבוריט שלי בשבועות האחרונים, שיר שאני מוצא את עצמי מזמזם באמצע היום ואז רץ לשמוע אותו שוב. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! צאו לרחובות.