"כולם כבר לא כל כך שקטים פתאום" שר השבוע יהוא ירון באוזןבר, משנה את המילים של השיר הזה, כשכמה עשרות מטרים ממנו ממשיכים להיבנות האוהלים, ממשיכה להיבנות המחאה החברתית הכי גדולה של העשור, ממשיכה להיבנות שיכול להיות המהפכה של הדור שלנו (זה תלוי בנו, רק בנו).

1. יש לי חיבה מיוחדת למילים בלתי-תרגימות, כאלו שאי אפשר להעביר לשפה אחרת בלי שיאבדו חלק מהותי מהמשמעות שלהן. נסו לתרגם את "דווקא" לאנגלית, על כל שימושיה. נסו למצוא מקבילה עברית אמיתית ל-Overwhelming. אחת המילים האלו, בעיניי, היא המילה הנפלאה haunting. בעברית נוטים לתרגם את זה ל"רודף", אבל לרדיפה יש בעברית משמעויות נוספות (מרדף מכוניות, רדיפה כמו ציד מכשפות, צדק צדק תרדוף). באנגלית זה הרבה יותר ספציפי. haunting הוא משהו שלילי, מפחיד, רפאי, שנדבק אליך כמו צל ולא עוזב. מכשף. סיוטים רודפים אותך, שדים רודפים אותך, פחדים רודפים אותך. "Snakes & ledders", השיר שפותח את האלבום האחרון של Snowman, הרכב אוסטרלי שהתפרק מיד אחרי האלבום הזה, הוא לגמרי haunting אותי. הוא נדבק לדפנות הפנימיות של ראשי ומתנגן לי בפינות שונות של היום. הוא יפהפה, והוא מאיים, והוא מטיל צללים ומעורר רגשות וזכרונות. ואני מכור לזה. [מפ3]



2. עונג שבת מרכין ראשו עקב מותה בטרם עת של איימי ויינהאוס. אני עדיין נעצב אל לבי בכל פעם שיש שיר שלה ברדיו, והיו הרבה מאוד כאלה השבוע. יש יאמרו: 🙁 [עברית]
3. ביום ראשון הקרוב, 19:00-21:00, אארח באולפן של "תדר" את רונה קינן הנערצת, שתביא איתה ערימה של דיסקים שהיא אוהבת מאוד. נדבר על שירים ומוזיקאים שהיא שומעת, וכמובן על האלבום החדש, "המראות ונחיתות". שימו לעצמכם תזכורת! [תדר]



4. וואלה מביאים לצפייה את סרט המסע הקצר של רוצי בובה ברחבי הארץ, שזה משמח מאוד בפני עצמו – סוף סוף אפשר לצפות בסרט הזה אונליין! קצת חבל שהוא לא ניתן לצפייה לכל אורכו (כולה חצי שעה), אלא בשלושה חלקים שיתפרסמו לאורך שלושה שבועות. [עברית, סטרים]


huh. uh-huh-huh uh-huh-huh-huh-huh. fire

5. היום, MTV היא מילת גנאי, סמל לערוץ רדוד ומלא טיפשות, ערוץ של גלאם וריאליטי וזבל. קל לשכוח שבמשך יותר משני עשורים הוא היה כוח עצום בתרבות הפופולרית של העולם, לא רק המערבי. בימים שלפני האינטרנט הוא הכיר לנו מוזיקאים וז'אנרים, במאים ורעיונות, מגמות חברתיות ואסתטיות, והמון המון מוזיקה. ברור, תמיד היה שם גם פופ שטוח וצעקני, אבל במינון הנכון. זה היה מוסד שהפך כלי שיווקי למדיום אמנותי מיינסטרימי, עודד יצירתיות וחדשנות ודיבר אל דור שלם, אם לא שניים. השבוע הוא מציין 30 שנה, ומביך לראות מה נשאר ממנו, שבר כלי תרבותי מביך שמדדה הרחק אחרי יוטיוב ומאבד את צלמו. ובכל זאת, חסד נעורים וכל זה, ונעוריו של הערוץ היו מפוארים. אני לא חושב שאגזים אם אגיד שמדובר באחד הכוחות התרבותיים החזקים ביותר של המאה העשרים. וואלה חוזרים אל הרגעים הגדולים של הערוץ (שימו לב לקטע של אבנר שביט), וגם Ynet חוזרים לאירועים החשובים של הערוץ, אבל ספיישל 30 השנים האמיתי מגיע דווקא מכנס Comic-con שנערך השבוע, ובו הגיחו קטעים מסרט חדש של ביוויס ובאטהד. התגעגעתי אליהם. מעורר השראה וגאווה להיזכר שפעם ערוץ כזה היה עמוד תווך בתרבות שלנו, ומעורר מלנכוליה להבין שכבר לא. [עברית; טיוב]
6. זה תמיד קורה במקומות הכי מנומנמים ולא צפויים. אני לא מדבר על מתקפת הטרור בנורבגיה, אלא על זה שפתאום שדרני 88FM הולכים מכות באולפן. [עברית]
7. אני קצת מאוכזב. כשאומרים לי שמישל גונדרי מביים קליפ לביורק אני חושב על משהו ברמה של "Army of me", "Bachelroette" או "Human behaviour", או מינימום איזה "Declare independence". הקליפ החדש לשיר "Crystalline" אמנם יפה, אבל רחוק מלהיות מבריק. [טיוב]
8. ככה בשקט בשקט, בלי להודיע למאזיניה בישראל, רותם אור המצוינת הדליפה שיר חדש, "Scholarships", לבלוג Don't die wondering. אור מוסרת שהאלבום החדש כבר כמעט גמור. [מפ3]
9. [תודה לטל] בשבת וראשון ייערך פסטיבל ניופורט לפולק המפורסם והוותיק, ו-NPR יעביר ממנו שידורים חיים כל הסופ"ש – ממתק רציני לשבת שמומלץ להעביר בחיק המזגן. בין המופעים המעניינים אפשר למצוא את הדצמבריסטס, אמילו האריס, טיגן ושרה, אלביס קוסטלו, Carolina Chocolate Drops המעולים, ועוד ועוד. עד שידלקו האורות אפשר לחמם מנועים עם שלל הופעות מהפסטיבלים הקודמים, שניתנות להאזנה בהמשך העמוד. ככה עושים רדיו אינטרנט. [אנגלית, סטרים]
10. אני מקווה שכבר הפנמתם את העובדה ש-Timber timbre הם אחד הדברים הכי יפים שיכולים לקרות לאוזניים שלכם בימים אלה. האלבום החדש שלהם אמנם לא מגיע לרמתו של הקודם, אבל הוא עדיין יפהפה וגם מתפתח נהדר. "Bad ritual" הנפלא מתוכו זוכה לקליפ חדש, בבימויו של במאי אחד שאת שמו אין לי מושג איך לבטא, Olivier Groulx, שביים גם קליפים לארקייד פייר. [טיוב, אלא מה]
11. כן, ככה אנחנו נראים כשאנחנו מסמסים באמצע הרחוב: כמו טמבלים שלא רואים את העולם סביבם. המצב האנושי הולך ומצטמצם למסך 4 אינטש. ובאותו עניין – בזמן שאתה מסמס בנהיגה, יש לך סיכוי גדול פי 23 לדרוס מישהו. המחשה דרמטית. [פיסקלים]
12. מאריה אוצ'ר הישראליה-גרמניה משחררת קליפים לקראת האלבום החדש שלה War Songs, ואני אוהב במיוחד את השיר "The sound of war". [טיוב]


כמה עטיפות אייקוניות כבר קיבלנו בעשור האחרון? על זו אין ויכוח

13. [תודה לאורן] מי היה מאמין, אבל Is this it של הסטרוקס יצא לפני 10 שנים. לרגל יום השנה העשירי, Stereogum הרימו מחווה לאלבום. את 11 שיריו מבצעים בין היתר פיטר ביורן וג'ון, Austra, המורנינג בנדרז הנפלאים, קומפיוטר מג'יק ועוד. הכל להורדה בחינם ולסטרים אינסופי. איזה כיף! [סטרים, מפ3]
14. טוב, זו כמעט לא חוכמה, אני אוהב את הסאונד של CSS ואני אוהב את "Up up up" של Givers. אז למה שלא אוהב את הרימיקס של CSS ל-"Up up up"? אין סיבה, ואני אכן אוהב אותו. [מפ3]
15. טוב, זו כמעט לא חוכמה (2), אני אוהב את הקול של קייטי סטלמניס מ-Austra, ואין ספק ש-Death in Vegas מצוינים. אז למה שלא אוהב את "Your loft", השיר החדש של DiV עם העלמה סטלמניס? אין סיבה, ואני אכן אוהב אותו. [ענןצליל]
16. [תודה לרוי] איזה קליפ פשוט ויפה ואנושי ומעורר יש ל"אדונים" של שירלי קונס. לפעמים כל מה שצריך זה מצלמה טובה, רעיון וכמה שעות. איזה גיוון נהדר יש לנו ברחובות הארץ. [וימאו]
17. כיף לגלות: לא רק שלרמי פורטיס יש עמוד בנדקאמפ, גם יש שם את "מקרה פסנתר", המופע המיוחד שלו עם שלומי שבן מ-2002, כשלשבן עוד היו תלתלים. [סטרים]
18. תראו: עיריית ניו יורק פתחה אתר חדש ברשת האתרים המבריקה Change by us (לשעבר Give a minute), ובוא היא מזמינה כל תושב ותושבת להציע הצעות לשיפור וייעול העיר. יש שם כבר מצבור של רעיונות מעניינים, כמו שימוש ברוח העזה שיוצרת הרכבת התחתית לייצור חשמל, או מפת קומפוסט עירונית. אולי רוח המהפכה העירונית הנושבת ברחובותינו תגרום לכמה עיריות לאמץ מודל דומה, או לכל הפחות גישה דומה? [אנגלית]
19. רדיוהד משחררים עוד חלק בסדרת הרמיקסים ל-The king of limbs, וב-EP הנוכחי נאספו רמיקסים מאת Lone, Four Tet ו-Pearson sound. שמעו אותם באתר של רדיוהד. [סטרים]
20. הידד! Feist מודיעה על אלבום חדש, Metals, בתחילת אוקטובר. הרשו לי לנחש שלא יהיה בו מטאל של ממש (אם כי, היי, זה יכול להיות מעניין). עוד מעט מאוד מידע בסטריאוגם. [אנגלית, טיוב]


שמעת כבר את הרימיקס של פורטט לרדיוהד?
-העדפתי את זה של קאריבו

21. [תודה לגיל] ג'ו + בל הוא סרט ישראלי עצמאי לגמרי שנראה, על פי הטריילר שלו, נהדר. ביום ראשון הוא יוקרן בת"א, מסתבר. [טיוב]
22. במקרה לגמרי נתקלתי בסרט התיעודי קונספירציית הנורה החשמלית (The lightbulb conspiracy), סרט שמדבר על תופעה שרובנו לא חושבים עליה או מודעים לה: השבתה מתוכננת. כל מי שאי פעם קנה מדפסת ביתית מכיר את הרגע המתסכל הזה שבו היא פשוט מפסיקה לפעול כמו שצריך, וזול לנו יותר לקנות חדשה. זה לא באמת זול יותר, אבל מוכרים לנו את זה בזול כי פר מיליליטר, דיו מדפסות יקר יותר גם מהשמפניה היקרה ביותר בעולם. למה המדפסת מפסיקה לפעול אחרי זמן מסוים? זה לא מקרה. זה מתוכנן לגמרי, עם שבב המותקן במדפסת לצורך השבתה בלבד (יש כמובן דרכים לעקוף את זה בצורה עצמאית). למה נורה חשמלית נשרפת? היא לא חייבת להישרף, ולראיה: בסרט מופיעה ידיעה מפורסמת על נורה שפועלת ברצף כבר מעל מאה שנה. פשוט בנו אותה היטב. כיום בונים נורות, מדפסות, בגדים, מכוניות והמוני מוצרים אחרים כך שאחרי מספר שימושים מסוים הם יפסיקו לפעול ונצטרך לקנות חדש. זו שיטה כלכלית שתמיט עלינו אסון (כפי שאומר אחד המרואיינים בסרט: צמיחה כלכלית לא יכולה להיות אינסופית). הסרט מעורר המחשבה ניתן לצפייה מלאה גם בתרגום עברי, וכל צרכן מערבי צריך לצפות בו. הוא מעורר דיון ומחשבה על צרכנות, על ייצור, על קפיטליזם, על פערים כלכליים, והוא נוגע ישירות בשורשי המחאה הנוכחית שמטלטלת את הארץ. הוא אורך רק 50 דקות. צפו בו. [סטרים]
23. אבנר קשתן תוהה למה בישראל היום מתעקשים לנפח ולהטות גרף שגם ככה עובד לטובתם. הוא עושה זאת בעזרת כלי מחקר חדשני ומרתק, בעל יכולות מרחיקות לכת לחשיפת האמת: סרגל. [עברית]
24. כריסטוף ניימן העצום מפגיז שוב בבלוג שלו בניו יורק טיימס, והפעם עם מפת הסטריאוטיפים המיותרים העולמית: מה חושב כל עם על עם אחר. אהבתי במיוחד את המזרח התיכון. [אנגלית]
25. [תודה לקרפמן] "Surgeon", שיר חדש מתוך אלבום חדש שרוקחת עבורנו בכשרון St. Vincent. [מפ3]
26. [תודה לזהר] פרל ג'אם חוגגים עשרים וקצת שנות פעילות רציפה כאחת מלהקות הרוק הגדולות של זמננו, והפעם מגיע הטריילר לסרט התיעודי של קמרון קרואו על הלהקה, שעוקב אחרי 20 שנותיה. אני סקרן מאוד לראות את הסרט הזה, בעיקר כדי להציץ מאחורי הקלעים של להקה שבערה מתשוקה, פחד ויושרה מול הצלחה עצומה שהייתה יכולה בקלות לשבור אותם ולהפוך אותם לאסונות כמו בילי קורגן או לגוויות כמו קורט קוביין. [טיוב]



27. אם בשיר הפתיחה דיברנו על haunting, חכו שתשמעו את זה. בשביל ליצור צלילה במערבולת מתעתעת של זכרונות, חלומות ובדיונות, לא צריך אפילו רביעיית נגנים כמו Snowman. צריך רק פטיפון ודמיון. The Caretaker, יהיה אשר יהיה, הוציא אלבום שלם שנשמע כמו הפסקול האמיתי של Inception. מעין דמדומי אלצהיימר מוזיקליים, מורכבים אך ורק מדגימות של תקליטי 78rpm ישנים מאוד, אבק והכל, תמיד מהדהדים ומתנדנדים אבל אף פעם לא מתקדמים. תקועים לנצח במנהרה. לא זוכרים מנין באו ולאן הולכים, רק מזהים איזה רגש ישן, מטושטש אבל מוכר, וחותרים לקראתו ללא הרף בלי להגיע, בלי לדרוך סוף כל סוף במקום צלול, ברור, שבו אפשר להתמצא ולהבין באיזו שנה אנחנו, באיזה מקום אנחנו, מי הביא אותנו לכאן – אנחנו? אולי מישהו אחר? האם אפשר לסמוך על הזיכרון שלנו? האלבום הזה, שנקרא An empty bliss beyond this world [האזנה לאלבום המלא], הוא יצירת אמנות משונה, עצובה, מתעתעת, שכולה הרהור מוזיקלי על זיכרון ואובדן, על היסטוריה והדרך בה הזיכרון משכתב אותה, על היעדר והדרכים חסרות התוחלת שבהן אנחנו ממלאים אותו, על ההבדל בין זכרונות וחלומות. הוא מכיל שירים עם שמות כמו "רגעים של צלילות מספקת", "אני מרגיש כאילו אני נמוג", "הים הנסתר הגדול של הלא מודע". "All You Are Going To Want To Do Is Get Back There", הקטע הפותח, הוא מחילת הארנב. קפצו פנימה ואל תטרחו להביט לאחור. מי יודע אם אתם באמת זוכרים מנין באתם, או שהדמיון שלכם משטה בכם. [מפ3]

שבת שבוגי! צאו לרחובות, הם שלכם.

איימי ויינהאוס מתה היום אחר הצהריים. כמה מילות פרידה מזמרת שאני אוהב במיוחד.

אני אפילו לא זוכר את הפעם הראשונה שבה שמעתי את איימי ויינהאוס, אבל אני זוכר שזו הייתה התאהבות תוך שלושה שירים. זה היה באלבום הבכורה שלה, Frank מ-2003. כשראיתי את תמונת העטיפה לא הצלחתי להבין אם היא כהה או בהירה, וזו שאלה שפיעמה גם במוזיקה שלה. פרחה בריטית עם גרון זהב, שירי סול חסרי בושה על בגידות וסקס ויחסים. היא רצתה להיות בילי הולידיי של המאה ה-21. בחוברת הפנימית, לצד שלוש ערימות של דיסקים, היא הוסיפה רשימה של תודות למקורות השראה מוזיקליים, רשימה שמסבירה בדיוק מאיפה היא באה: מייקל ג'קסון, ריי צ'רלס, ביסטי בויז, מהאליה ג'קסון, סטיבי וונדר, קווינסי ג'ונס, קרול קינג, צ'רלס מינגוס, סאלט אנ' פאפה, סינטרה, שרה ווהן. היא הייתה סך כל השפעותיה באלבום הזה, והיו אלו השפעות מעולות.

כשיצא "Rehab" לא ידעתי נפשי מאושר. הוא שיר פופ מושלם, אחד מעשרת שירי העשור שלי בלי שום בעיה, ופתאום הזמרת השולית הזו, חביבת כמה מגזינים בארה"ב וחובבי נו-סול, הפכה להיות להיט ענק. זה כל כך הגיע לה, עם הכישרון האדיר שלה, עם הקול המהמם, עם ההפקה המבריקה של רונסון (ושל סלאם רמי בשירים אחרים באלבום). הופתעתי כשהוא לא זכה באף אחד ממצעדי העשור. Back to black הוא אלבום מושלם, הוא הפסגה של ויינהאוס, המקום בו הפכה ליותר מסך כל השפעותיה, השתמשה בהן והתעלתה כמה סנטימטרים גבוה יותר. הכתיבה החדה וחסרת העכבות שלה, האישיות שלה שהתפרצה לתוך השירים עם כל הכאבים וההתמכרויות והבעיות והקנאה והגאווה והדברים שיפילו אותה בחיים האישיים, שימנעו ממנה להפוך, באמת, לבילי הולידיי של המאה ה-21. היא כמעט הייתה שם. היא כמעט נגעה בזה.

אני לא קורא הרבה במדורי הרכילות. ידעתי שוויינהאוס בצרות, אבל זה לא עניין אותי מאוד. ויינהאוס לא מפרידה בין החיים האישיים שלה לאמנות שלה. אם הבעל שלה בכלא או לא, הם היא מכורה לזה או לזה, אשמע את הכל בשירים החדשים שלה, באלבום השלישי, מהזווית שלה שתמיד תהיה מדויקת יותר, מעניינת יותר ובוטה יותר מכל אייטם פפראצי. אותה זווית שהפכה גם את השירים הכי רקידים שלה למלאי עצב אמיתי, העמיקה את הצבעים.

הנפילה לא מפתיעה. המוות לא מפתיע. הרי כולנו הימרנו באתר When will Amy Winehouse die. מישהו זכה שם היום באייפוד טאץ' כשאיימי, איימי, איימי נשפה את נשימתה האחרונה בלונדון, מוכנסת מיד בהרכנת ראש של כבוד בשעריו המוזהבים של מועדון 27.

אני בטוח שתוך שעות מדורי התרבות יתמלאו בטורי פרידה שינתחו ויספידו ויגוללו את רשימת תקריותיה הפומביות (והיא הייתה במידה שווה קרבן של נסיבות חייה ואישיותה, כמו של המחיר שתבע ממנה הטירוף התקשורתי חסר המנוח סביב אנשים מפורסמים). אני רוצה לגולל את רשימת השירים. אני רוצה לומר שאיימי ויינהאוס לא הייתה חברה שלי, לא מישהי שפגשתי ברחוב, לא אדם פרטי שיש לי סיבה להצטער על מותו באופן חברתי או אישי. היחסים שלה עם בעלה לא מעניינים אותי יותר מהיחסים של שכנה אלמונית ברחוב שלי עם בעלה. אבל השירים שלה נגעו בי. האלבומים שלה ריגשו אותי, הצחיקו אותי, העציבו אותי, הזיזו אותי. הקול שלה חצב בי מחילות. ואני עצוב היום מאוד, לא כי אדם מפורסם מת, אלא כי לעולם לא נזכה לעוד אלבומים של איימי ויינהאוס, כי נידונו לנצח במחיצת עותקים דהויים שלה כמו אדל או דאפי.

אני בוחר להיפרד מאיימי דווקא עם שיר מינורי שלה, שתמיד תפס בעיניי את המהות שלה הכי טוב. "Wake up alone" הוא שיר הורדת המסך, שיר הרגיעה בין התקף התמכרות לריב היסטרי, בין התקף תשוקה לאדם נשוי לבין בגידה בבן הזוג. שיר מהרגעים הנדירים האלה בחיים של אדם כמו איימי ויינהאוס שבו היא יודעת שקט. אני מקווה שעכשיו היא תדע שקט, סוף סוף. אהבתי אותך מאוד, איימי ויינהאוס, אתגעגע אלייך. נוחי על משכבך בשלום.

1. האמת? התגעגעתי. התגעגעתי לוויברציות שמעבירות בי מכות הקלידים הסינתטיות האלו, שמריחות כמו הבית שבנו The Knife. התגעגעתי לשמוע שיר בפעם הראשונה ולעקם את האף, ואז לשמוע אותו בפעם השנייה וללרחרח אחרי מי שאחראי לו כמו בסרט מצויר כשהדמות מרחפת אל המטבח בעקבות אדי הריח של עוגה חמה. זה קרה עם "The beat and the pulse" של Austra, הרכב שכבר הזכרתי כאן בעבר אבל אף פעם לא התעכבתי לספר בדיוק למה. יש לי אלרגיה לאייטיז ובשיר הזה יש דווקא הרבה דארק אייטיז, אבל על דארק אייטיז לבדו אי אפשר להתפרנס. ניין אינצ' ניילז, דפש מוד, דה נייף לעיל, ועוד דברים טעימים. מה שהתחיל מהקול העצום, הכמעט אופראי של קייטי סטלמניס הפך להרכב הופעות של חמש בחורות ובחור אחד, ואלבום בכורה מצוין, Feel it break. ובעיקר השיר הזה, האחד הזה, שאני לא מצליח להוריד ממנו את הידיים. התגעגעתי להתרגשות. (כרגיל, אביעד היה שם קודם.) [מפ3]



2. מאחורי הכלים הוא בלוג ישראלי חדש שמארח בכל פעם מוזיקאים ישראליים שמספרים על הציוד המוזיקלי שלהם. חלק גדול מהקוראים של העונג לא ינידו עפעף בכיוון הפסנתר של דניאל קורן או פדאל הפאזז שעמית ארז קנה אצל פיגי אף-אקס, אבל יש אנשים שלא הצליחו לגמור את המשפט האחרון בלי לנגב ריר מהמקלדת. אני אישית מת על הארוטיקה שבה מוזיקאים ואנשי אולפן מסוימים מתייחסים לגיטרות, לאפקטים, למגברים ולסינתיסייזרים. משפטים כמו "כל מי שאוהב לו‫-‬פיי (lo-fi) היה מקבל זקפה מזה" (יאיר קז, בבלוג) הם לא כל כך יוצאי דופן. [עברית]
3. לאטישה סאדייר, סולנית Stereolab, תופיע בלבונטין 7 ב-8 בספטמבר. [עברית]




ברי סחרוף מתארח אצלי ב"תדר". תצלום: נועה מגר

4. ביום ראשון האחרון אירחתי את מיסטר המאסטר ברי סחרוף באולפן של תדר, לשעתיים שבהן הוא פתח בפנינו צוהר לתקליטייה המדהימה שלו – וואו, איזה טעם מעולה ומגוון יש לו – ושוחח על מוזיקה, כתיבת שירים, מקורות השראה וגם על האלבומים שהוא חולם להקליט, כולל אלבום לדינו עם אהוד בנאי שכבר נמצא בעבודה. האזינו לכל התכנית כאן, יש גם רשימת שירים מעוררת קנאה. באותה הזדמנות העליתי גם את הקלטת התכנית עם שמעון אדף, שהייתה מרתקת עבורי. [עברית, סטרים]
5. הביסטי בויז חברו שוב לידידם משכבר ספייק ג'ונז (סאבוטאז'!!!), שביים להם קליפ חדש ומשעשע לשיר שבעיניי הוא הכי חלש באלבום החדש, אבל מה אני כבר מבין. "Don't play no games that I can win" מארח את סנטיגולד והופך את כל הנוגעים בדבר לבובות Action figure במרדף ג'יימס-בונדי אחרי… משהו. [וידאו]
6. ועוד ביסטי בויז VS בובות: חברי רחוב סומסום מבצעים את "Sure Shot" האדיר. [וימאו]
7. Nevermind של נירוונה חוגג 20 שנה, פאק אני זקן, ומגזין ספין חוזר אליו בגיליון מיוחד שמכיל, בין היתר, את מה שבאמת מעניין אותנו: אלבום מחווה! 13 אמנים בני זמננו, חלקם גם בני זמנם של נירוונה, מבצעים מחדש את שירי כל האלבום ואפשר להוריד את כל הסיפור בקליק אחד על הלייק (טוב, ואז עוד קליק של הזנת מייל ואז עוד קליק אישור במייל וכל זה). בין השאר תמצאו שם את המיט פאפטס והוואזלינס, שתי להקות שנירוונה אהבו במיוחד ואף חידשו משיריהם, וגם את EMA, אמנדה פאלמר, טיטוס אנדרוניקוס, טלקינזיס וג'סיקה לי מייפילד. לא רע. האלבום עצמו, אגב, לא ממש מחזיק אחרי 20 שנה. [פייסבוק אנד שיט]
8. עוד טיפה קורט קוביין: בצירוף מקרים קוסמי עליז, גם טל מ"ביצים" נזכר השבוע בנירוונה, עת הגיע לגיל המסוכן 27, וניסה לפצח את חידת התאבדותו של קוביין בגיל כה צעיר. אגב, מי שלא קרא עדיין את הטור המדהים של דויד פרץ על מותו של קוביין, הטור עלה השבוע מחדש לאתר המחודש. [עברית]
9. הלהקה הישראלית Solstice Coil אוהבים מאוד את דרים ת'יאטר, מספיק כדי לעשות עליהם פרודיה מוצלחת מאוד: דרים ת'יאטר מחפשת מתופף חדש, והחליטה לצאת בתחרות מתופפים רבת יח"צ ופאתוס כדי למצוא את המתופף הבא. סולסטיס קויל הוציאו אלבום חדש, והחליטו לקדם אותו בספּוּף על התחרות של דרים ת'יאטר: חיפוש אחר מתופף חדש, בדרכם ה, אה, ייחודית. [טיוב]
10. [תודה לשי] שכותב על Soulwax האדירים: "מסתבר שבמקום על אלבום חדש, הם עבדו בשנתיים האחרונות על אתר אדיר בשם Radio Soulwax, שמנגן 24 שעות רצופות של סטים של 2manydjs (בליווי כל מיני אלמנטים ויזואלים), ועם הזמן יתווספו עוד סטים". נייס! [אנגלית, פלאש]
11. האמן גיל זבלדובסקי יצר 25 קטעי וידאו מוזרים ונהדרים, שבהם הוא יוצר ייצוג ויזואלי למוזיקה בעזרת תנודות רמקולים. יש שם דברים מאוד מגניבים, אני אהבתי בעיקר את מספר 9, עם השיר העצום של דיקלה ומה שנראה כמו אורז וכורכום. [עברית, וידאו]



12. נמרוד דדו וניצן גלברד, תלמידים לעיצוב גרפי בוויצו חיפה, יצרו סרטון אנימציה נהדר בשם כולל VS קולג', סאטירה ב-8-ביט על ההבדלים בין סטודנט חילוני וסטודנט תורני. אני צחקתי, אבל היו אנשים שבכו. [טיוב]
13. [תודה לאלפרד] המלצת קריאה: פיצ'פורק ערכו רשימה מעוררת תיאבון של 60 ספרי המוזיקה האהובים עליהם! אח, איזה יופי של דברים. מפאנק דרך היפ-הופ עד מוזיקה קלאסית אוונגרדית, ג'אז, דיסקו, סיקסטיז, רגאיי, ביקורת מוזיקלית, אלבומים… אמרתי וכתבתי את זה בעבר בהרבה הזדמנויות: באנגלית יש מגוון נפלא ולשמחתי גם מעמיק של ספרות על מוזיקה פופולרית, ויש המוני ספרים נפלאים שהרשימה הזו מאירה את חלקם (5 מתוך ה-60 יש לי בבית, לו היה לי זמן לעוד 55…). בעברית יש אולי שניים-שלושה ספרים רציניים על מוזיקה פופולרית מקומית (רציניים = לא "צביקה פיק: מלאך או שטן"), וגם הם ברובם מיועדים לקהל אינטלקטואלי ("יום שני") או ספרותי-תלמודי ("שיר חדש"). כמעט כל הספרים ברשימה של פיצ'פורק מתמקדים במוזיקה משנות ה-50 ועד זמננו. לישראל יש את הטווח הזה, יש לנו מוזיקה מוקלטת מהעשורים האלה, יש לה אימפקט תרבותי בחברה שלנו – הגיע הזמן שיהיו גם ספרים שיתעסקו בזה. לא רומנים ולא ספרים המיועדים לאקדמיה, אלא ספרים מעמיקים לקהל הרחב. אני כבר הגשתי הצעה להוצאת ספרים אחת, ואם יש פה מתעניינים אשמח לקדם איתם דברים דומים. [אנגלית]
14. מפעם לפעם יוצא לי לייעץ למוזיקאים. מוזיקאי שנמצא לפני הוצאת אלבום חדש (ראשון או לא) בסביבה תקשורתית-מסחרית כל כך נזילה מרגיש הרבה פעמים מותקף על ידי ריבוי האפשרויות או היעדרן, ומדי פעם אני מוזמן כדי לנסות ולתת את דעתי בנושאים כמו איך כדאי להוציא את האלבום, איך לעשות יח"צ מעניין, מה צריך לדעת כשמוציאים אלבום כיום באינטרנט, ועוד דברים שחשוב לדעת ועל חלקם אני יודע לענות. אחד הדברים שאני מוצא את עצמי חוזר עליהם כמעט בכל שיחה כזו, בין אם זו פגישת ייעוץ רשמית או סתם שיחה עם חבר מוזיקאי, הוא פשוט: "תופיעו כמה שאתם רק יכולים, בכמה שיותר מקומות שאתם יכולים". מיד אחר כך אני מרצין ונותן במוזיקאי מבט נוקב מבעד למשקפיים ומוסיף: "לא רק בתל אביב". כי אפשר להבריק עם קטע ויראלי מדהים, ואפשר להשקיע אלפים ביחצ"נית מדהימה לסינגלים, אבל לטווח הארוך, שום דבר לא עובד כמו הופעות, הרבה הופעות, והתמדה בהופעות. תשאלו את סיפורי ההצלחה העצמאיים הגדולים של השנים האחרונות כמו גבע אלון או אסף אבידן. לכן שמחתי כל כך כשבן ריפתין, מנהל הלהקה רוצי בובה, סיפר לי שהם יוצאים לסיבוב הופעות על אמת, מהצפון עד הדרום, בוואן וכל הסיפור (גם עמוס צימרמן עשה משהו דומה בדצמבר ותיעד הכל בבלוג). זה לא משהו שרוב הלהקות העצמאיות יכולות לעשות בכזו קלות, ורוצי בובה זכו לתמיכת בירה מכבי שבוודאי שימנה את הגלגלים. ובכל זאת, הניסוי הזה מרתק, ומעניין לראות מי ישכיל לאמץ את המודל. בן שלו התלווה ללהקה ותיאר את המסע בטור נדיר מאוד במוזיקה הישראלית, ועידו שחם מוסיף את שני הזלוטי שלו. כן ירבו. [עברית]


זה שכתוב עליו Bad Motherfucker

15. [תודה לאיתי] ברגע הראשון זה נראה כמו סתם עוד סרטון שבו חתכו החוצה את כל הפעמים שאומרים בסרט מסוים "Fuck". אבל ספרות זולה: רק הקללות עובד טוב הרבה יותר, כי גם כשמוציאים החוצה את כל מה שאינו קללות, נשארת רוב העלילה ונוצרת מין גרסה סופר-מקוצרת של הסרט. [טיוב, פאק]
16. כבר הרבה זמן מדברים על Watch the throne, האלבום המשותף של ג'יי-זי וקנייה ווסט (אל תתבלבלו, זה הסדר הנכון ולא להיפך), והנה מגיע סוף סוף שיר רשמי ראשון מתוכו, "Otis", מחווה לאחד מגדולי הסול אי פעם, אוטיס רדינג הענק. לא בדיוק שיר שמשאיר את היסטוריית ההיפ-הופ חרוכה, אבל עדיין קטע טוב. [סטרים]
17. בדיוק כמו שומר רוק, גם אני עדיין קונה דיסקים. בדיוק כמוהו, גם אני קצת מתקשה להסביר את עצמי למי שמרים גבה נוכח ההתעקשות שלי להמשיך לקנות פיסות פלסטיק וקרטון ולהתייחס אליהן כאל משהו בעל משמעות גדולה יותר מקבצי מוזיקה. אני קונה דיסקים מהרבה סיבות, את חלקן פירטתי ב"איך לא נהיה חרא של אנשים", עמוד שהגיע באמת הזמן לעדכן בעקבות ריבוי האופציות הדיגיטליות הפתוחות לישראלים חובבי מוזיקה. שומר רוק מנסה גם הוא להסביר (לא לשכנע, להסביר), עם עשר סיבות להמשיך לקנות דיסקים. [עברית]
18. StoryCorp הוא ארגון אמריקאי שפרש רשת של אולפני הקלטות קטנים ברחבי ארה"ב, והזמין אמריקאים לשבת עם אדם קרוב (בן משפחה, חבר, בן זוג) ולספר לו על החיים שלהם. הסיפורים הם אמיתיים, מצחיקים, מרגשים, מגוחכים, משעממים. הם החיים, בצורת סיפור. "בסופו של דבר, הכל סיפור. היום בו הכרת את אהובתך, האופן שבו אמא שלך הכינה אותך לבית הספר, השמירה הראשונה שלך בצבא, ההתמודדות של החבר הטוב שלך עם מחלה, הדברים שהשגת, הדברים שאיבדת (…) אנחנו עשויים מפסיפסים של סיפורים שנשזרים לא רק אחד בשני בתוכנו, אלא גם נצמדים ונפרדים כל הזמן מסיפוריהם של אנשים אחרים", כותב יואב בריל בפוסט שלו על סטוריקורפ. הסיפורים של סטוריקורפ נערכים ומושמעים ברדיו, וחלקם גם זוכים לסרטוני אנימציה (לא מדהימים ויזואלית) שמביאים אותם לקהל רחב באינטרנט. [אנגלית, וימאו]
19. [תודה לרותם] The Cosby Sweater Project עוקב אחרי ומצייר את דוגמאות הסוודרים המדהימים שהופיעו בסדרה של משפחת קוסבי. [צמר]
20. שי להב תוהה איפה יש זמרות ישראליות ששרות על סקס בלי להתבייש. [עברית]
21. "Brill Building-meets-Sonic Youth" הוא אולי התיאור הכי קולע שקראתי עד עכשיו לצמד הנהדר Cults שמאוורר לי את הקיץ החם הזה, והוא הגיע מתוך הראיון שלהם בקווייטוס. שווה לקרוא אותו ולו רק כדי להיכנס לראש של שני אנשים שהוזנקו מאלמוניות להצלחה (יחסית) בזמן קצר מאוד, ומנסים להישאר שפויים. מה, עוד לא הקשבתם להם?! זה ממש הזמן. [אנגלית]


המשט ההומניטרי לביירות

22. החבר'ה בקווייטוס לא מביישים את התואר שהדבקתי להם כמגזין המוזיקה הכי טוב ברשת כרגע, ומפגיזים גם עם ראיון עם זאק קונדון מביירות לרגל האלבום החדש והמוצלח, The rip tide. [אנגלית]
23. איזה קליפ אנימציה נהדר יש ללהקה הישראלית Milgrom. אבל למה לא כתוב מי ביים? [טיוב]
24. איזה קליפ סמי-אנימציה נהדר יש לשיר החדש של איזבו. אבל למה לא כתוב מי ביים? [טיוב]
25. Flying Lotus ממשיך לשחרר עוד ועוד קטעים, חלקם מוצלחים מאוד וחלקם פחות. את "heave(n) mix2" החדש אני אוהב מאוד. [סטרים]
26. [תודה לנמרוד] אני אוהב את מה שגלעד כהנא הצליח להוציא מנינט טייב בשיר "My game" של The Walking man, ואף על פי שאני לא מת על הקליפ, תוספת הכתוביות היוטיוביות (שכתב כהנא בעצמו) הופכות אותו למשעשע הרבה יותר. מין טוויסט משונה על Pop up video (איך, איך משתמשי יוטיוב לא הפכו את הקונספט המדהים של פופ-אפ וידאו ללהיט ענק?). [טיוב]
27. אין לי מושג מאיפה מארקי פאנק הביא את הביצוע היפני ל"אני חולם על נעמי" של חדוה ודוד, אבל זה עצום. [טיוב]
28. [תודה לאיתמר] שכותב: "לאיה כורם יצא אלבום חדש, והיא שופכת את הלב בבלוג שלה על הפריזמה היחידה שדרכה העיתונות בישראל מוכנה לאפשר לאמן לקדם מכירות לתקליט שלו – לא הצצה לתהליך העבודה, לא שאלות על השירים והיצירה, אלא רק רפש ופפראצי והצצה לחיים האישיים". גם יהורם גאון כתב על אותו הנושא לפני שבועיים. עורכי מוספי תרבות, העיניים העייפות האלו מופנות אליכם. [עברית]
29. על ספו של אלבום (=פרויקט אינטראקטיבי רב תחומי) חדש ומסקרן (=אני לא יכול לחכות), ביורק מתראיינת למגזין הכי טוב בסביבה (=האינטרנט), Quietus, על הפרויקט, איסלנד, וכל השאר. פנו לכם שעה קלה ושקעו בטקסט מגזיני טוב. בתוך כך, כמו שאוהבים להגיד בגלי צה"ל, יצא סינגל נוסף. [אנגלית]
30. [תודה ללזר] גלברט הישראלי (אני מניח שזה הוא, על פי שם הבמה והסאונד) לקח את הביטלס אל העתיד המדומיין של המוזיקה (או הרטרו-עתיד), ויצר מחדש את האלבום Please please me עם מקלדות והרבה מאוד ריוורב ודיליי. הורדה בחינם כמובן! זה נשמע כמו ג'ינגל של קול הקמפוס שמחכה לקרות. [בנדקאמפ]


מטא-ציור: ציור של אמנדה פאלמר עם גבותיה המצוירות

31. [תודה לזהר, שגרירתנו לענייני AFP] שנה שלמה אחרי שהוציאה אלבום מחווה לרדיוהד על יוקליילי, אמנדה פאלמר משחררת וידאו יפה ל-"No surprises", מחוות אנימציה נחמדה מאוד לקליפ המקורי המבריק (אם תהיתם פעם איך הוא מחזיק שם כל כך הרבה זמן במים – הנה התשובה). [טיוב]
32. בפייסבוק של יאפים עם ג'יפים אפשר כבר לשמוע שלושה משירי האלבום החדש, ואם אין לכם פייסבוק וכאלה, אתם יכולים לקפוץ לשמוע שניים מהם באתר הרשמי של ההרכב החמקמק, שם אפשר לשמוע גם את שני האלבומים הקודמים במלואם. [סטרים]
33. דיוויד באזאן, מכותבי השירים האהובים עליי, מתראיין על כתיבת שירים באתר מעניין, שמכיל ראיונות באותו נושא עם עוד כותבי שירים מסלייטר קיני, דאס רייסיסט, גומז, מיי מורנינג ג'אקט ועוד. [אנגלית]
34. [תודה לאיתי] קרבות הראפ הגדולים של ההיסטוריה נמשכים, ובסיבוב הנוכחי: אלברט איינשטיין VS סטיבן הוקינג בקרב ראפ עד המוות היחסי. חנונים בכל העולם, rejoice! [טיוב, אלא מה]
35. זמר הפולק הוותיק רוי הארפר משוחח באריכות עם ג'ואנה ניוסם במגזין BOMB. המאמר עלה לרשת לזמן מוגבל ולא מוגדר, אז הזדרזו לקרואו לפני שייעלם. [אנגלית]
36. Feist, שבאלבום השני שלה The Remainder אני מתאהב יותר בכל האזנה, משחררת טיזר מסקרן, ראשון מתוך סדרה של טיזרים, שכפי הנראה יובילו לאלבום הבא שלה, הראשון מזה ארבע שנים. [טיוב]
37. אורן צור מ"מדע בזיוני" סוטה לרגע מענייני הבלשנות החישובית כדי להאיר את עיני כל מי שמשתמש בבלוני גז: חברות הגז מחייבות בדיקת גז תקופתית, ומנסות לסחוט מכם כסף בשיטת "מצליח". כדאי לדעת. [עברית]
38. [תודה ללזר] אלוהים יודע איך מצאת את זה, לזר, אבל זה ענק: Ducktails, מוזיקאי ששמו האמיתי הוא מאט מונדניל, הקליט שיר שעלול להישמע לכם מוכר. "Couch surfer", בי-סייד לאחד השירים החדשים שלו, דוגם לכל אורכו את "יו-יה" של כוורת, ולא חוסך בגיטרות הכוורתיות בהמשך השיר. אם יש לכם חשבון טמבלר, ספרו לבלוגר ששיתף את השיר מה מקור הדגימה! [סטרים]
39. [תודה לנדב] כה אדיר: Ollie Klublershturf vs. The Nazis הוא סרט עלילתי קצר ומשעשע על אולי קלובלרשטורף, ילד גאון ומלחמתו יוצאת הדופן בנאצים שבאו לאכול איתו ארוחת ערב. דיימון לינדלוף, מתסריטאי "אבודים", כתב את התסריט. [טיוב]


האמן הנדיב. של סילברסטיין

40. יוחאי וולף כותב בהערצה הראויה על המוזיקה הנהדרת של של סילברסטיין, כן אותו אחד שכתב ואייר את "העץ הנדיב", "בקצה מדרכת הרחוב" ואחרים, אבל גם היה מאייר הבית של פלייבוי, וגם כתב מחזות, וגם הופיע והקליט שירים נהדרים ומצחיקים ומבריקים ואף כתב לג'וני קאש שניים מהשירים הטובים ביותר שלו (אחד מהם כיכב פה פעם כשיר הפתיחה). אני מחזיק באוטו דרך קבע את אלבום ההופעה המצוין שלו, I'm so good I don't have to brag (תודה, עידו עזריה!) ונהנה ממנו בכל פעם מחדש. [עברית]
41. אודה ולא אבוש, אני ממש אוהב את "Acid", שיר של להקה בשם Yawn שנתקלתי בה לראשונה השבוע. אנימל קולקטיב עם רגליים על הקרקע. [סטרים]



42. ברנדן גרילי מ-Business week בכתבת מגזין מצוינת על Spotify, שירות מוצלח מאוד של סטרימינג מוזיקלי בנייד ובכלל, שעשוי להיות, על פי כתבה זו, התקווה הטובה ביותר של תעשיית המוזיקה כיום. ארוך אך כתוב היטב. [אנגלית]



43. אנחנו מזדקנים. אין דרך אחרת לומר זאת. גם אלה מבינינו שיישארו צעירים לנצח מגלים בשלב מסוים שהם עייפים קצת יותר, או אפורים קצת יותר בשיער, או לא בדיוק זוכרים דברים שלפני כמה שנים היו חלק מהותי כל כך במי שהם ומה שהם. הילדות שלנו היא חוף הולך ומתרחק, ואין לשם רפסודה. אני לא מרגיש זקן. אני בקושי מרגיש מזדקן. אבל אני כבר מתחיל להרגיש את סרגל קנה המידה של מפת חיי הולך ומתארך. את המרחק מזכרונות הילדוּת כבר אי אפשר לספור בצעדים, רק בפירורים.
    

    ילדים חצופים שוב בפינה
    ילדים חצופה בפינה מתחילים לעוט כמו עורבים
    ומעולם לא שיכללתי את ההליכה הקופית ההיא
    אבל ריח הסיגריות, הוא היה אז הכל
    האם הם יודעים שהימים האלה זהובים?

    אחרי שנים, גאי גארווי חזר לגור בעיר שבה גדל. הוא ראה את הילדים משחקים ברחוב, משתעשעים בעברות קטנות, לא יודעים כמה הן קטנות. כשאתה ילד, כשאתה נער, גם רעיון קטן הוא כל העולם. הוא חזר הביתה, ובמראה הסתכל בו אדם עייף עם פנים של מבוגר וכתב את "Lippy kids" של Elbow. האם הם יודעים שהימים האלה זהובים? האם ישנם עוד ימים זהובים, גם כשאתה עובר את הקו שמפריד בינך ובין הילדים ההם? הייתי השבוע בבריכה ולידו שחו ושיחקו כמה ילדים בני עשר בערך. נזכרתי שילדים כאלה היו פונים אליי ב"היי, ילד", כמו שהם פונים לכל אדם שהם לא מזהים כחלק מעולם המבוגרים, גם לבני 17. היום הם לא יעשו את הטעות הזו. [מפ3]

שבת שבוגי! פרשו כנפיים, פתחו אוזניים.

לפני הכל: אני כותב את העונג הזה ממחשב שאינו שלי, וממקלדת שאני לא מורגל בה. סליחה מראש אם יהיו יותר טייפוז מהרגיל.

1. יש אנשים שאומרים שהקיץ מתחיל בשרב הראשון, או בארטיק הראשון. יש כאלה שאומרים שעד שלא נכנסים לים, הקיץ לא התחיל באמת. אבל בינינו, הקיץ לא באמת מתחיל עד שמנענעים כראוי את הגוף לצלילי איזה שיר קיץ מושלם. "Chicken payback" של The Bees חזר לחיי בזכות אוסף הקיץ הכביר של מורפלקסיס. זה שיר נונסנס, אין שום משמעות קוהרנטית או חשובה לטקסט שלו, וגם לא צריך לחפש כזו. צריך רק לשקשק את הידיים, לנער את הרגליים, לעשות תנועות משונות שלא חשבתם שתעשו. קיץ שמח! [מפ3]



2. אם עדיין לא קניתם כרטיסים לאינטרפול או למארק רונסון, הנה הפתעה משמחת: הנחה לקוראי עונג שבת! עד יום ראשון תוכלו לקנות כרטיס לכל אחת מההופעות האלו ב-199 ש"ח (במקום 229 במחיר הרגיל). כרטיס מוזל לאינטרפול כאן, כרטיס מוזל למארק רונסון כאן. תבלו! [עברית]
3. אה כן, כבר ציינתי שבראשון קרוב, אדל"י ("אם דבר לא ישתבש", הגרסה החילונית ל"אם ירצה השם"), בין 19:00 ל-21:00, אארח את ברי סחרוף ב"תדר"? הוא יביא מוזיקה שהוא אוהב, אני אביא מוזיקה שלו, ונצלול לשיחה של שעתיים עם הרבה מוזיקה באמצע. רשמו תזכורת בטלפון, האזינו לנו לייב או קפצו לשתות בירה במקום עצמו (הר סיני 5, תל אביב) ולהגיד שלום. [סטרים]
4. Rilo Kiley התפרקו. זה בסדר, גם ככה ג'ני לואיס טובה יותר לבד. [אנגלית]



5. איך היה בהופעה של מובי? אני חושב שיש הסכמה רחבה בין המבקרים על כך שההופעה הייתה טובה, גם כשהמוזיקה לא הייתה כזה. בן שלו כותב בהארץ, עבדכם הנאמן בוויינט, ועינב שיף בוואלה ("שלמה ארצי של הדאנס" – הברקה). [עברית]
6. [תודה ללירון] המדריך השלם לתיקון כל דבר בעולם. [אנגלית]
7. השבוע הגעתי לבארבי לערב ההשקה של הספר החדש של רוני שויקה, שיר חדש (דרשות על יצירות רוק ישראלי). היה מרתק ונהדר, במיוחד מופע ההפתעה של מאיר בנאי הנפלא תמיד. בן שלו התיישב לדבר עם רוני שויקה ויצאו משם כמה דברים שכדאי מאוד לקרוא. [עברית]
8. אחרי האוברול לאתר שלה, האלבום המתקרב של ביורק, Biophilia, הולך וגדל מאסופת שירים לפרויקט חובק אמנות ומדע. בניו יורק טיימס מדווחים על גיוס של מעצבים ומדענים, ומשוחחים עם מלכת איסלנד בנושא. חבר שחזר מאיסלנד מוסר שבעוד האיסלנדים מעריצים את סיגור רוס כמו אלים מקומיים, רובם חושבים שביורק היא "סתם מוזרה". [עברית]
9. הלייבל-קולקטיב הניו יורקי JDub, שהתמחה בהפצת מוזיקה יהודית בארה"ב עם דגש על היפ-הופ וגרוב וקידם בין היתר את בלקן ביט בוקס, סוליקו וסגול 59, סוגר את שעריו אחרי 9 שנות פעילות. עדיין לא מאוחר לנבור להם באתר ולהכיר מוזיקה מצוינת. [אנגלית]
10. שי להב חושף את ערוותו של פורמט האנפלאגד בטור חדש ומצוין ב-Ynet. להב כותב: "במדינת הישראבלוף, האנפלאגד הפך לתירוץ אידיאלי. בתחילה עוד ניסו לקחת אותו ברצינות (זוכרים את הליין בהארד רוק קפה בתל אביב, עם כל הטקס בישבן?) אבל עד מהרה נזנחה ההשקעה, לטובת מכבסת המילים. התחלת סיבוב הופעות, הקהל לא מגיע ואתה נאלץ לחתוך בעלויות הנגנים? אין שום בעיה. בואו נקרא לזה 'גרסאות אקוסטיות', 'מופע אינטימי', או 'סיבוב חורפי' ויהיה בסדר". [עברית]
11. אחרי שאלבומם האחרון, Onward, עלה לבנדקאמפ עם יציאתו לחנויות היקום, הקולקטיב ראו כי טוב והשלימו את המהלך, עם העלאה לבנדקאמפ של כל אלבומיהם תחת כינוייהם השונים, לפני האיחוד הקונפסטואלי ההיסטורי. הנה לכם האלבום העברי המצוין, האלבום באנגלית של רועי ריק והמדלי בנד, וגם Bedroom folk העדין יותר של עידן רבינוביץ'. שלושת אלה לבדם יכולים למלא לכם את הסופ"ש בכיף ומפרטים. [סטרימינג גאלור!]


אני קופץ שנייה לקנות סיגריות, חכו לי עם ההמראה… שיט!

12. החודש נפרדה ארה"ב מתכנית מעבורת החלל, זו שהביאה לנו את דיסקברי אבל גם את קולומביה. אני זוכר את השידור של המראת דיסקברי ב-1988, צפיתי בזה בעיניים פעורות. המוני מילים נכתבו בשבועיים האחרונים על ההחלטה להפסיק את התכנית המאוישת, אבל הכתבה שהכי ריגשה וריתקה אותי הייתה בגרדיאן, שם שני אסטרונאוטים שטסו לחלל מספרים איך זה מרגיש, שלב אחר שלב, מהרגע שבו אתה מתעורר ביום ההמראה, דרך הליכת חלל, ועד הנחיתה בחזרה על כדור הארץ. מעורר יראה. [אנגלית]
13. בלונד רדהד, בקרוב שוב בארץ, מציעים לכם להוריד בחינם EP של רמיקסים לשיריהם. בין הממקססים Gayngs ו-Salem. [סטרים, הורדה]
14. בהתחלה זה נשמע כאילו ג'ק וייט ובלאק מילק משתפים פעולה סתם כקטע, בגלל השמות של השחור/לבן (קצת כמו הדואט של שלומי שבת ושבן). אבל האמת היא שהשילוב לא רע. וייט מנגן ומפיק, לא שר, ובלאק מילק לא רע בכלל, שניהם מכירים מדטרויט ובלאק חתם בלייבל של וייט. שני שירים חדשים של בלאק בהפקת וייט כבר ברשת. [אנגלית]
15. עופר רונן כותב בתשוקה על פאקו דה לוסיה, ענק הפלמנקו, וזוקף לזכותו את יכולותיו כמלחין ולא רק כמבצע נערץ. [עברית, טיובים לרוב]
16. "Tigers", שיר חדש נוסף של סטיבן מלקמוס והג'יקס לקראת אלבום חדש שיוצא בקרוב מאוד. [טיוב]
17. סופיאן סטיבנס ביים קליפ חדש לשיר של סופיאן סטיבנס, "Get real, get right". אנימטור: סופיאן סטיבנס. [וימאו]
18. אני עדיין מתקשה להאמין שהשיר "Big brother" של Water knot מגיע מלהקה ישראלית. החבר'ה שמובילים את הלהקה הזו בילו כמה שנים בחו"ל, וזה ניכר בהחלט. מסקרן אותי מאוד לשמוע מהם עוד חומרים, שכנראה יגיעו בקרוב. [טיוב]
19. בגרדיאן מנסים לענות על שאלה המטרידה מומחים ומדענים כבר אלפי שנים, מאז ראשית הזמן, מאז המצאת השפה: למה אנשים הולכים להופעות כדי לדבר? לא באתם כדי להקשיב? בשביל לדבר הולכים סתם לפאב, לא? פרופסור האינדי של הגרדיאן יצא לחקור וחזר עם תשובה. אהבתי מאוד את השורה התחתונה. [אנגלית]
20. "תותים" של אתניקס היא כנראה התוספת הכי טובה למאגר הקליפים המילוליים הקורעים מצחוק. [טיוב]
21. האנימטור יוני שלמון כותב ב"הפנקס" על ההבדלים בין פיקסאר ודיסני, בעיקר בצד הסיפורים והדמויות ופחות בצדדים הטכניים והגרפיים. [עברית]
22. חסר תרבות מצטרף גם הוא לאנשים שחושבים שדייב גרוהל הוא אל עלי אדמות, הפעם בזכות איך שגרוהל גירש מההופעה שלו מישהו שהתחיל מכות. [טיוב, עברית]


שיער? אומנוםנוםנום

23. אני חורש לא מעט על האלבום של Austra המצוינת, והשבוע צץ רימיקס לשיר מתוכו, "Spellwork", מאת MNDR המצוינת (ששמועות אומרות שתגיע עם מארק רונסון לארץ). [סטרים]
24. "I'm excited", שיר חדש נוסף של DJ Shadow, ואני בהחלט נרגש לקראת האלבום המלא! [סטרים]
25. Blitzen Trapper, שלמרות שם המטאל שלהם מנגנים אמריקנה נחמדת, מתקרבים עם אלבום חדש. האזינו והורידו את "American goldwing". [סטרים, מפ3]



26. לופה פיאסקו החליט להפסיק לצייץ בטוויטר, החלטה שאני מתלבט לגביה בעצמי בימים אלה ממש. ההבדל הבולט ביותר בינינו אחרי העובדה שאני לבן, היא שלפיאסקו יש יותר מ-700 אלף עוקבים. במונחי רשתות חברתיות, מדובר בהון עצום. אז עם ההחלטה לידום, פיאסקו החליט לנצל את הכוח שצבר בטוויטר ותרם אותו לזמרת אחרת, כלומר העביר את השליטה בחשבון שלו לזמרת ניקי ג'ין, ככלי קידום. עבור זמרת אלמונית, לזנק פתאום לכמעט שלושת-רבעי מיליון עוקבים (גם אם חלקם יפסיקו לעקוב אחריה), זו הזדמנות של פעם בחיים להגיע לתודעה. רעיון מעניין. [אנגלית]



27. אנחנו רק באמצע השנה, אבל דמותה של רשימת אלבומי השנה שלי כבר מתחילה להתגבש. השבוע קניתי, אחרי טחינה דיגיטלית של שבועות רבים (המממ, טחינה דיגיטלית, נשמע טעים ומפוקסל), את Let england shake בדיסק. הו, השמחה! חוברת המילים, ההאזנה באוטו, ההשלמה החגיגית, שוב, של הדיסקוגרפיה של הארווי על המדף. האלבום הזה הרשים אותי כבר כשיצא, והעמיק את הרושם ככל שהאזנתי לו. אבל עכשיו, כשחזרתי אליו ביתר שאת, התאהבתי בו עמוקות מאי פעם. אולי "התאהבתי" היא לא המילה המתאימה לאלבום שמדבר על מלחמה ומוות, אבל ככה זה אצלי עם פי-ג'יי הארווי. זו אהבה. אחד מסימניו של אלבום גדול הוא שבכל פעם ששואלים אותך מה השיר האהוב עליך בו, תבחר בשיר אחר. גם כאן זה המקרה, והבחירה ב-"The words that maketh murder" דווקא היא לא מחייבת. זה פשוט שיר גדול בין שירים גדולים, באלבום גדול של זמרת גדולה. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

"אנשים, תפסיקו לעשן בהופעות. ממש נמאס מזה. אתם לא מודעים עד כמה זה מפריע ופוגם בחוויה של המוזיקה בעוד אתם עסוקים בהתמכרות העצמית הזו. מילא זה שאתם עוברים על החוק, מילא זה שבעלי הבארים והמועדונים הולכים לקראתכם מפחד לאבד את הארנק שלכם שמשלם על איזה בירה או שניים. אם אתם קוראים את השורות הללו, כנראה שאתם חובבי מוזיקה ומכירים בקדושה שלה. אז תדעו שאתם מחללים את הקודש, שאתם הורסים את החוויה המוזיקלית לי ולרוב הקהל" – לעידו שחם נמאס להיות נחמד, נמאס מהתירוצים ונמאס מחוסר ההתחשבות. לעשן זה להתחשב אך ורק בעצמך, זה לא שונה ממישהו שיקפוץ לך על הפרצוף כי "ככה הוא חווה את המוזיקה". ובהופעה אתה לא לבד

1. הו, היומרנות. איזו ידידה הפכפכה היא לאמנות. היא יכולה לרומם אל הפסגות הנשגבות או להפיל אל תהומות המבוכה. בלי יומרנות, לא היינו מקבלים את The Wall של פינק פלויד, את סרג'נט פפר, את הביץ' בויז, או להבדיל, את Ys של ג'ואנה ניוסם, את 69 שירי האהבה של המגנטיק פילדס, את קנייה ווסט. מצד שני, בלי יומרנות אולי היו נחסכים מאתנו כמה אסונות מוזיקליים ואמנותיים אחרים, כאלה שאנחנו לא מסוגלים לשמוע בלי לעוות את פנינו בבוז, בראשנו רק שאלה אחת: "מה, הם לא ידעו שהם מגזימים?" אבל ככה זה, כדי להרחיב את גבולות האמנות והיצירה צריך להעיז, צריך להגזים, צריך ללכת רחוק יותר. וכשמעיזים לפעמים נכשלים. יש שיגידו שג'ים ג'יימס, הראש השעיר העומד של My morning jacket, הלך רחוק מדי עם יומרנותו כבר באלבום הקודם. אני אגיד שטוב שג'יימס לא יורד מרכבת היומרנות. הוא אולי לא ירחיב את גבולות האמנות הידועה לנו, אבל הוא בהחלט ילך ויטשטש את הגבולות בין ג'וני קאש לפרינס. "Holdin on to black metal" הוא שיר רוק שאפתני. המקהלה, כלי הנשיפה, המבנה, השאיפה המובהקת להיות שיר שיסחרר את ראשך. אלמלא הם היו מצליחים, זו הייתה נשארת יומרנות בלי כיסוי, מבוכה. למרבה השמחה, השיר הזה עובד לגמרי, ומהרגע שהאלבום החדש של מיי מורנינג ג'קט מגיע אליו, אני מוצא את עצמי שומע אותו כמה פעמים בלופ לפני שאני ממשיך. [מפ3]



2. תודה עצומה ונרגשת לכל מי שלקח חלק, כמרצה, עוזר או צופה, בערב השני של 11:11. עבורי זה היה ערב מרגש, מרתק ומשמח מאוד – ואני מקווה שגם לכם היה כיף, במוח ובעיניים ובכלל. בשעה טובה גם העלינו את האתר הרשמי של 11:11, שכולל את התוכנייה הדיגיטלית שהבטחנו לבאי האירוע (עם כתובות מייל של המרצים, לשאלותיכם), ויכלול מעכשיו עדכונים שוטפים מאחורי ולפני הקלעים של האירועים הבאים, וגם את קטעי הווידאו מכל הערבים (הערב הראשון כבר שם, השני בדרך). זה הזמן למנוי RSS, כדי לא לפספס את זה בפעם הבאה שזה קורה (כרגע אנחנו מכוונים לנובמבר). תודה תודה תודה. [עברית]
3. ג'ון קייל יגיע לשתי הופעות בישראל, ב-2 וב-3 באוגוסט, בזאפה ובבארבי (בהתאמה). כבר פורסם בעבר, אבל עכשיו רשמי לגמרי. אני מקווה שהשיער שלו לא ייראה ככה כשהוא יגיע. [עברית]



4. בקיץ הזה אני עורך ומשדר ברדיו "תדר" את התכנית עונג שבת מארח, ובה אני מזמין מדי שבועיים מוזיקאי או איש תרבות שאני אוהב, לחלוק את האהבות המוזיקליות שלו וגם לפטפט קצת על בירה. זה קורה ביום ראשון מדי שבועיים, ועד כה זכיתי לארח את נעם רותם, תמיר מוסקט ושמעון אדף. עד ש"תדר" ירכיבו ארכיון נגין של כל התכניות, אני לא מחכה ומעלה את שלי לכאן, לפוסט שיתעדכן בכל פעם שתגיע לידיי הקלטה חדשה. התכניות עם נעם רותם ותמיר מוסקט כבר עלו, ובקרוב אעלה את אדף. בראשון הבא, לא הקרוב (17.7) יתארח אצלי מיסטר ברי סחרוף. יהיה חם, חם. [עברית, מפ3, סטרים]
5. וואלה תרבות מציעים גרף המלצות להופעות החו"ל שמגיעות לישראל בקיץ. נייס. [עברית]


באמת, רציתי לשים פה תמונה עדכנית של אינו, אבל הישנות שלו כל כך טובות

6. אנחנו תמיד צעד אחד מאחוריו, בריאן אינו! שרו MGMT. בריאן אינו חוזר באלבום חדש עם המשורר ריק הולנד, ואני חייב להודות שאני מחבב מאוד את מה שאני שומע. אה, רוצים לשמוע גם? בבקשה, הנה סטרימינג לכל האלבום. אם צלילים לבדם אינו מספיקים לכם, אינו גם מתראיין לניו יורק טיימס. [סטרימינג]
7. [תודה לאיתי] מי אמר שצריך כלי נגינה כדי לעשות מוזיקה? Sampled room מדגים איך יוצרים מוזיקה מחפצים שיש בכל בית. [וימאו]
8. אבנר גלר יצר סרט אנימציה, Defective detective, שזכה במקום השלישי בטקס האוסקר של הסטודנטים (מסתבר שיש כזה!). עכשיו הסרט בדרך לכנס Comicon הענקי. מעניין לאן יגיע גלר. הסרט ניתן לצפייה מלאה ב… [וימאו]
9. [תודה לירון] Split screen: a love story הוא הסרטון הזוכה בתחרות הסרטים הקצרים של נוקיה, וכמובן שהוא צולם כולו במכשיר נוקיה. אבל כל זה שולי כשנמסים לתוך הפנטזיה הרומנטית הקצרצרה הזו, עם העריכה והצילום הנפלאים שלה, שהם-הם הסיפור כאן. [וימאו]
10. אני מת על הקיץ, אוהב את ערבי הקיץ, את צבעי הקיץ, את תחושת החופש שבקיץ, את האור של הקיץ, ובמיוחד את הדבר הנהדר הזה שמביא איתו כל קיץ: מיקסטייפ קיצי נוסף בסדרת Summer madness של מורפלקסיס (על שם השיר האדיר הזה, שהוא באמת שיר ליל-קיץ מושלם, כשחם והדבר האחרון שרוצים הוא לישון). כבר שנה שלישית שמורפלקסיס מלהיט את הקיץ שלי ושל מאזינים נוספים עם מיקסטייפ כפול, לימות הקיץ וללילות הקיץ, מיקסטייפ שכולו רעננות, חום מהביל, כיף ותאווה. אושר אמיתי. [זיפ, מפ3]
11. [תודה לאיתי] איך לא הכרתי עד עכשיו את המדור דברים שיורמים יודעים, אולי הדבר הכי טוב שאפשר לקרוא בנענע10? יורם שורק (שהוא בהחלט יורם) עונה בכל פעם לשאלה מעניינת אחרת: איך הפכה הנשיקה למחווה רומנטית וארוטית? מה קורה לבני אדם במקומות שבהם אין לילה? למה בזמן חלום אנחנו מרגישים רק חלק מהחושים? איך חילקו את היממה לפני השעונים? למה אנחנו מסמיקים? מדור חובה לסקרנים, מעין "בלדד השוחי" (שקם לחיים בכלכליסט) מינוס הסרקזם הקל. נהדר! [עברית]
12. קותימן ממשיך להפגיז, והפעם עם קליפ חדש לשיר "Light up" של בום פם, בו צילם קותי את חברי הלהקה מנגנים, הקרין את הצילומים על משטחים שונים (קירות, בדים, מה לא), צילם שוב בסטילס ויצר אנימציית סטופ-מושן מוזרה ומעניינת, שנותנת לו חופש אדיר. [טיוב]
13. נפתח לכם חלון בלו"ז, ומתחשק לכם לקרוא איזה מאמר מגזין איכותי וטוב? אל תתחילו לדפדף באפליקציות או באתרים של הארץ והניו יורק טיימס, ואפילו לא בגוגל רידר שלכם. קפצו אל Longreads, אתר שמאגד כתבות ומאמרים מגזיניים ארוכים ומעולים, ומאפשר חיפוש לפי נושאים, כתבים או חשוב לא פחות: זמן קריאה! מבריק, וגם ערוך כהלכה. [אנגלית. מי רוצה להרים איתי כזה בעברית, והאם יהיה בזה יותר מטקסט וחצי אחד בשבוע?]


לקסם הבא שלי, אני זקוק למתנדב שיודע לעשות ביטבוקסינג. מת'וד מן

14. טאמבלר הרגע: ראפרים שנראים כמו קוסמים. מצחיק, אם כי עריכה קפדנית יותר לא תזיק. [תמונות, אנגלית]
15. Seasick Steve המצוין הקליט קאבר לשיר שאני לא מכיר של להקה שאני לא מכיר. אבל זה יצא מצוין, אז עכשיו אלך לחפש גם את המקור. במקרה הזה מדובר בשיר "Go to hell", של הרכב הפופ השוודי Billie the Vision & the Dancers, שאלבום האוסף החדש שלהם מכיל גם שלל קאברים לשיריהם. [סטרים]
16. האוזן השלישית ראו כי טוב, ואימצו לחיקם את פורמט "מה בשקית?" שהופיע כאן לפני שבועיים, מהחנות האמריקאית Amoeba. הם מתחילים עם נינט טייב ומנשה נוי. [טיוב]
17. [תודה ליובל] שמעתי המון המלצות אבל רק יובל טרח גם לשלוח לינק לתכנית הרדיו "דיסקים לאי בודד" של ה-BBC, בו השדרנית קירסטי יאנג שואלת בכל פעם אמן ואיש תרבות אחר איזה 8 אלבומים, ספר ופרט מותרות הוא היה לוקח עמו לאי בודד. כמובן שאפשר לשמוע אונליין. [אנגלית, סטרים]
18. סשה רסקין הישראלי הגיע לאוזניי עם רימיקס מעניין ל-"Joga" של ביורק. יהיה מעניין לראות איך הוא ימשיך. [בנדקאמפ]
19. [תודה למיכל] ששולחת וידאו מקסים של המוזיקאי הישראלי רון מיניס, שמלווה את עצמו בפסנתר, גיטרה, תופים, קונטרבס, אפילו תרמין – כולם בו זמנית, בווידאו ערוך היטב. [טיוב]
20. אחרי שהתעופפתי על השיר החדש של כהן@מושון, הנה מגיע גם הקליפ של "מלמעלה עד למטה" וגם הוא משעשע וכייפי. בעיקר מצחיקות אותי ההבעות של איתי דראי (וולטר), הדי-ג'יי של ההרכב. וסחטיין על התלבושות. [טיוב]
21. [תודה ליניב] במלאת 20 שנה לשליחות קטלנית 2, כנראה סרט הפעולה הכי טוב אי פעם, הגיחה לאוויר היוטיוב מחוות סטופ-מושן אדירה לגמרי לסרט הענק. חבל רק שהמוזיקה כזו איומה. הקליקו כאן אם אתם רוצים לחיות. [טיוב]
22. די מדהים: אנשי הסטודיו Encyclopedia Pictura, שיצרו את הקליפ המדהים של ביורק, "Wanderlust", ואת "Knife" של גריזלי בר, בונים כפר אקולוגי קומונלי בקוד-פתוח בקליפורניה, בעצמם. מדהים מה שאנשים יכולים לעשות עם ידע ויוזמה. [אנגלית]
23. [ויה ויה] סדרת רשת חדשה מתמקדת בכל פעם בסצינה מוזיקלית עירונית אחרת, על האנשים והמקומות שמאפשרים ומתדלקים אותה. המקום הראשון והראוי בסדרה: בריסטול, אנגליה. [אנגלית, וידאו]
24. בשבוע בו ביקרו והופיעו בארץ שיירי הדורז, ציינו המעריצים 40 שנה למותו של ג'ים מוריסון. יוחאי וולף כותב עליו, ועל האלבום האהוב עליי של הדורז. [עברית]



25. [תודה לאפרת] שכותבת על האתר Dear Photograph, "תמונות מהילדות, מצולמות באותו מקום שבו צולמה התמונה המקורית פלוס כמה מילים אל התמונה. זה כל כך הרבה יותר יפה ונוגע ללב ממה שזה נשמע". [אנגלית]
26. [תודה לדניס] השירה הכתובה הולכת ונהיית כלואה יותר ויותר בספרים מעטים על מדפים מעטים בחנויות מעטות, או באתרי-גטאות ייעודיים. אבל אני בעד להפיץ שירה בכל מקום (מה שמזכיר לי: עיריית ת"א, אם אתם כבר עושים פרויקט נהדר של "שירה על הדרך" ומפיצים בתים משירים על תחנות אוטובוס, למה אתם בוחרים את הבתים שכולם כבר מכירים בעל פה? מה עשיתם בזה?). אנחנו עושים את זה כאן עם פרויקט "שורה בציבור", ואוגוסטינה וודגייט עושה את זה בחנויות יד שנייה, שם היא מצמידה שורות משירים לתוויות של בגדים ישנים. [וידאו, אנגלית]
27. אם אתם אוהבים את האדישות הקלה הנודפת מהמוזיקה של Spoon, למשל, שתמיד נשמעת כאילו היא נעשתה בלי מאמץ גם כשהיא מדויקת וחדה, סביר להניח שתאהבו את Gardens & Villa, להקה קליפורנית מסקרנת שמוציאה עכשיו את אלבום הבכורה שלה, שניתן להאזנה חופשית. [סטרים]
28. טור מדהים וגם לחלוטין לא מדהים של NPR: כמה עולה לייצר להיט? למשל, הלהיט האחרון של ריהאנה. משלב הכתיבה, דרך ההקלטה והמיקסים ועד השיווק והיח"צ. רוצים לנחש כמה זה יוצא? קדימה, זרקו מספר לפני שאתם לוחצים על הלינק. החברים ב-NPR פירקו את התהליך לגורמים, עם מחיר ממוצע מוערך לכל שלב וגורם. גם תהליך הכתיבה די מפתיע אבל היי, לא מדובר פה באמת ביצירה אמנותית. זה מפעל. [אנגלית]
29. חנות הדיסקים האהובה מוסיקה נטו פתחה מחלקת תקליטים. לפעמים זה קצת יקר, אבל זה בארץ ויש משלוח בדואר. האלבום החדש של אוקרביל ריבר עולה שם 89 ש"ח, והחדש של פליט פוקסז 99 ש"ח (תקליט כפול). תוכלו למצוא שם גם את החדשים של סופיאן, רדיוהד, פי-ג'יי הארווי, ארקייד פייר, ועוד דברים טובים. רוצים ויניל אבל לא יודעים להתחיל? קפצו לפטיפוניזם. [עברית]
30. רונה קינן הוציאה אלבום חדש, כנראה הראשון שלה שאת העטיפה שלו אני לא אוהב (לגבי המוזיקה – עדיין לא שמעתי, אז אין לי דעה), והיא קפצה עם להקתה לקוטנר לנגן כמה שירים חדשים וגם שניים ישנים. [סטרים]
31. יאדו רואה המון טלוויזיה. מי ששרץ בשרת העיוור בשנים הנכונות מכיר אותו משם, ומי שביקר בפורום הטלוויזיה של נענע או של אג'נדה בשנים האחרונות מכיר אותו משם וגם יודע שיאדו רואה המון טלוויזיה, אוהב המון טלוויזיה, ויש לו המון מה להגיד על טלוויזיה. עכשיו הוא פתח את בלוג קפה + טלוויזיה, שהוא יותר מגזין טלוויזיה אישי מאשר סתם עוד בלוג קומנטרי על טלוויזיה. יאדו ממליץ (כל יום!), סוקר סדרות חדשות כשהן עולות בארה"ב, מבקר, מנתח, מעדכן בחדשות, בקיצור – אם אתם חולי טלוויזיה אמיתיים הרי שכבר הקלקתם על הלינק עוד לפני סוף המשפט שלי. חלק מהתכנים בבלוג מיובאים מהפורום, שחבריו עדיין שוקקים סביב הרשומות בבלוג. אני רואה פחות ופחות טלוויזיה עדכנית בימינו, בעיקר משלים סדרות ועוקב בלייב רק אחרי קומיוניטי ומיספיטס, פחות או יותר. אבל למי שמעודכן, מוריד וצופה בכמויות – זה יהיה בלוג הבית החדש. [עברית]


השאלה היא איך הקוף ידע לעשות חצי לחיצה בשביל הפוקוס

32. [תודה לאסף] שכותב לי על "צלם שיצא לצלם קופי מקוק שחורים באינדונזיה, התרחק מהמצלמה, הקופים הסתקרנו מהמכשיר והתחילו לשחק איתו ובסופו של דבר התחילו 'לצלם', בין היתר את עצמם". אמיתי או לא? [סטילס]
33. מי שעדיין לא מכיר את ערוץ המוזיקה הרציף All songs 24/7 של NPR חייב לעצמו ביקמורק. מלא מוזיקה מעולה, כל הזמן. עוד לא קרה לי שהדלקתי והתאכזבתי. [סטרים]
34. הקלטה של ההופעה של Suede בישראל – להורדה! [מפ3]
35. הבוטלג של סווייד מוקלט מהרדיו, אבל יותר ויותר הופעות בארץ (ישראליות ובינלאומיות) מוקלטות על ידי מעריצים ומועלות לרשת כבוטלג. אני לא מאזין נלהב של בוטלגים, ובדרך כלל לא מאזין להם יותר מפעם-פעמיים, אבל אני אוהב מאוד את החופש והמרץ שהרשת וההתקדמות הטכנולוגית הזריקו לעולם הבוטלגים (דרך הוזלה והתפתחות של מכשירי הקלטה, והקלות המדהימה של העלאת חומרים מוזיקליים ושיתופם). ישראבוט, האתר הישראלי המוביל לבוטלגים, מקדיש פוסט חשוב למדריך להקלטת בוטלג. ספוילר: זה קל יותר משחשבתם! [עברית]
36. "דמיון קודח, קול נהדר, אינטליגנציה עילית, מוזיקליות אין-קץ, מינון מדויק של קשיחות ומתיקות – לאשה הזאת יש הכל, ועוד קצת. היא ליגה משלה", ככה תיאר בן שלו את אלינור פרידברגר, הסולנית של Fiery furnaces שהוציאה עכשיו את אלבום הסולו הראשון שלה, Last summer (שכנראה אכן הוקלט בקיץ שעבר… כמה השם הזה יהיה רלוונטי בקיץ הבא, אה אלינור?!). מי שאוהב את הפרנסז יאהב בוודאי גם את זה. הנה סטרימינג מלא לכל דורש. [סטרימינג, אמרתי]
37. הבלוג הגברי "ביצים" מנסה לפצח את אחד ממבחני הגבריות הישראלית הקשים ביותר: איך בוחרים אבטיח? יש גם טיפים. [עברית]
38. [תודה למתנויפלד] כשמתן ממליץ אני בדרך כלל לא מתווכח, ואחרי ששמעתי את השיר הזה אני בכלל לא מתווכח. "Street joy" של White denim הוא שיר נהדר, וכמו שכתב לי מתן, מזכיר קצת ברוחו את ג'סטין ורנון, פליט פוקסז וטימבר טימבר. [טיוב]
39. [תודה לעידית] אני מת על המקרים האלה שבהם קבוצה גדולה של גולשים משועשעים מסתערים על אתר, עמוד או מוצר מסוים וממלאים אותו בשטויות מטופשות. במקרה הזה, כפי שכותבת עידית, "213 צרכנים בריטים השקיעו מזמנם וכתבו ביקורות מאוד רהוטות ומנומקות לנייר אלומיניום תעשייתי 18 אינץ'. כמה מהם אף הגדילו לעשות במשחק מילים על המונח הספרותי foil (דמות מנוגדת)", וגם על מונח הסיף. [אנגלית]
40. אורי זר אביב קישר ב"אור בזוויות" לשיר "קהלת", שיר רוק מצוין של להקה ישראלית מי אמר אני, שבזכות שמה המשונה התעלמתי ממנה בפעם הראשונה שנתקלתי בה. מזל שאורי המליץ, כי השיר מצוין וגם הקליפ טוב. [טיוב]
41. על הדרך מפנק אורי גם בשיר חדש של יאפים עם ג'יפים, "שק לי בשקר"!!! מעולה. [סטרים]
42. [תודה לזהר] אם כמוני אתם מאוהבים בדברים שקשורים בדפוס, בגרפיקה ובעיצוב, ודאי תאהבו כמוני לצפות במייקינג אוף של עטיפת האלבום החדש של ג'יליאן וולש. [טיוב]
43. [ויה ויה] ריקי ג'רווייס, ג'רי סיינפלד, לואי סי-קיי ולמרבה הצער גם כריס רוק נפגשו לשיחה. זה לא יכול להיגמר רע. [טיוב]
44. [תודה לאיתמר] שכותב ופוער את פי: "מי אמר שדירה קטנה צריכה להיות צפופה, קודרת ולא מהנה? הנה שני פתרונות יצירתיים ביותר שמשלבים כישרון, עיצוב והרבה הרבה דמיון. בעיניי הם מדהימים, פשוט מדהימים. הייתי בהחלט שמח לגור בכל אחת מהדירות האלה, אפילו שהן "מכריחות" אותך לעבוד כל הזמן… דירה-רובוטריק בהונג-קונג (32 מ"ר אבל עם 24 חדרים!!!), ודירה בברצלונה (24 מ"ר, חדר אחד, מרפסת ואינסוף יצירתיות)". ואתם חשבתם שהדירה שלכם קטנטנה. [טיוב]
45. איכשהו יצא שמלבד Ride, אני ממש לא חובב גדול של שוגייז. מה שאני כן אוהב הוא פוסט-שוגייז, מונח שאולי המצאתי כרגע (אבל בעצם, בטח כבר קיים) ומתאר להקות שלקחו איתן את השוגייז ועשו איתו משהו קצת אחר. Pure X היא להקה כזו, והיא זוכה כצפוי לשבחים במקומות הנכונים. זה מהדהד, זה חולמני, זה הזייתי – בדיוק כמו שאתם מצפים מלהקה שגדלה על ברכי השוגייז. וזה גם מאוד, מאוד יפה. האזינו לכל אלבום הבכורה שלהם בלילות חמים. [סטרים]



46. כשמכירות הדיסקים צונחות ולייבלים ואמנים מוצאים מקורות הכנסה חלופיים בממכר רשיונות מסחריים לשימוש בשירים שלהם (בפרסומות, בסדרות, בסרטים, בשיתופי פעולה כאלה ואחרים עם חברות מסחריות), האם יש עדיין דבר כזה, התמסחרות של מוזיקאי? או בניסוח אחר, האם מישהו עדיין מתרגש או מסתכל אחרת על אמן כשהוא "מתמסחר", או שכולנו כבר מבינים שזו דרכם של מוזיקאים להרוויח כסף מהיצירה שלהם, מאחר ואנחנו בטח לא משלמים עליה? או שמא האדישות שלנו ל"בגידה" של האמן בערכים האמנותיים הנוקשים שאנו מייחסים לו נובעת מכך שאנחנו כבר לא מייחסים לאמנים, או לקשר בינם לבין המאזינים שלהם, את אותם הערכים שנולדו בימי הפאנק? דוריאן לינסקי כותב בגרדיאן נהדר על גסיסתה של ההתמסחרות, ועל המחיר שאנחנו משלמים על קבלתה. [אנגלית]



47. ביירות היא בירת לבנון. גושן הוא איזור מקראי בארץ מצרים. אנחנו נמצאים בדיוק באמצע, ושיר אחד בשם "Goshen" באלבום החדש של Beirut כמעט מביא אותי לידי בכי. היו לי חששות כבדים לקראת האלבום החדש של ביירות. גולאג אורקסטאר היה מצוין, והאלבום שאחריו שונה ודי טוב, אבל הופיעו בו כבר סימני שחיקה של חזרה על אותם השטיקים. החשש היה שהאלבום החדש יהיה, כמו שכתב השבוע בן שלו על החדש של רונה קינן, "אלבום יפה בצורה קצת ברורה מאליה. כמו ביקור של חבר שלא ראית זמן מה, ואתה שמח לקראתו אבל מייחל שהסיפורים שהוא מספר יהיו יותר מסעירים". החדשות הטובות הן שהעיבודים הם אולי כאלה לפעמים, אבל כשנמחצתי תחת כל החששות לא לקחתי בחשבון את הלחנים של זאק קונדון. עם לחנים פחות טובים, האלבום הזה באמת היה נופל למנייריזם שבלוני ותו לא. אבל עם לחנים כאלה יפים, ועם כלים כאלה נפלאים, האלבום הזה זורח. והשיר הזה, העדין, השביר, שובר לי את הלב בדרך הנעימה ביותר שאפשר. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! החום המעיק הוא הזדמנות מושלמת לסגור חלונות, להדליק מזגן או מאוורר ולשמוע מלאאאאאאא מוזיקה. זה, או ללכת לים ולאכול גלידה. לבחירתכם.