לכל רוכשי הכרטיסים השמחים – עדכון תחבורה קצרצר, ותזכורות.

בית בארבור נמצא בדרך ההגנה 135, תל אביב. יש חנייה באפור ובכחול לבן בכל האיזור.

עדכון מגניב: נפתח לוח טרמפים!!! אם אתם מגיעים ברכב או זקוקים לטרמפ, הציצו בלוח והוסיפו את עצמכם.

1 לבאים בתחבורה ציבורית
עקב הזוועה החלמאית והאיומה המכונה "מהפכת האוטובוסים בגוש דן", בוטלו או השתנו חלק מהקווים שיכולים לקחת אתכם לבית בארבור.
זו הרשימה העדכנית ביותר שהצלחתי להרכיב, שמעודכנת לימינו אנו:

קו 16 – יעזור לרוב תושבי מרכז ת"א. יוצא מהכרמלית ונוסע את כל אלנבי, דרך לווינסקי ותחנת רכבת ההגנה (לבאים ברכבת), ועוצר ממש בפתח בית בארבור.
קו 9 – יוצא מרידינג, דרך בן יהודה, בן גוריון, דוד המלך, כיכר רבין, קפלן ומגיע עד משה דיין פינת ההגנה.
קו 7 – לבאים מהאוניברסיטה וצפון ת"א. הקו מקיף את כל האוניברסיטה, עובר על ויצמן (דרך כיכר המדינה), ואז נוסע את כל יגאל אלון. צריך לרדת ביגאל אלון פינת ההגנה, ולצעוד קצת על דרך ההגנה עד בית בארבור.
קו 11 – לבאים מרכבת מרכז או מאיזור נמל ת"א. רדו על משה דיין פינת ההגנה, בית בארבור נמצא ממש בסמוך, על רחוב ההגנה.
קו 43 – לבאים מבת ים או חולון. רדו במשה דיין פינת ההגנה, ולכו על ההגנה עד בית בארבור (זה ממש קרוב).

אם אתם מכירים עוד קווים מועילים שמגיעים לבית בארבור, אנא פרסמו בתגובות.

2 הקפידו להגיע בזמן!
נפתח את הדלתות ב-20:00. המושבים אינם מסומנים, אבל האמת היא ששומעים ורואים מצוין מכל האולם, אז זה לא ממש משנה היכן יושבים.
ההרצאה הראשונה תחל ב-20:30. מאחרים כן ייכנסו, אבל יפסידו ויזכו למבטי ביקורת יוקדים.

3 תביאו איזה בקבוק מים קטן
אסור לנו למכור במקום שתייה משום סוג, ולמעשה גם אסור להיכנס לאולם עם אוכל ושתייה. אבל מדובר באירוע של שעתיים ומשהו, אז דאגו לבוא מסודרים.

4 ברגע האחרון גיליתם שלא תוכלו להגיע?
בעמוד האיבנט בפייסבוק יש כמה אנשים שממש מתים לכרטיס. תהיו חברים.

ניפגש שם!

התנצלויותיי בפני כל מי ששלח לינקים השבוע – בשל חוסר בזמן לא הספקתי לעבור על הלינקים שנשלחו, והם ייסרקו וייכנסו רק בשבוע הבא.

1. בשבועות האחרונים אני עובד על אוסף טנטטיבי כלשהו שנקרא "אני אמור לשנוא את זה". הוא מכיל שירים שאת מאפייניהם הנפרדים או הבולטים ביותר אני די שונא בסך הכל, אבל איכשהו אני פשוט מת עליהם. כשמפרקים את "How deep is your love", השיר החדש של The Rapture הענקיים, הלהקה שבעיניי עומדת בראש פירמידת הפּאנק-פאנק שלרוב מציבים בראשה את LCD Soundsystem, אני אמור לשנוא את השיר הזה. הוא מורכב מהרבה השפעות שאני לא מתחבר אליהן בצורתן המקורית. ברוב ההקשרים המוזיקליים אני גם לא אוהב את השירה המעוקמת של הסולן. לא את ליין הקלידים הזה שנשמע כמו "Finally" של Ce ce Peniston. לא את הקלאפינג הדיסקואי. לא את סולו הסקסופון. אבל השיר הזה משגע מרוב יופי. הוא מרגש אותי בנקודה עמוקה מאוד בחזה, הנקודה של הבאסים ושל האופוריה – הנקודה הזו שאנשים שכן אוהבים את כל הדברים האלה, אנשים שגדלו על פופ וטכנו ודיסקו ומוזיקת דאנס באופן כללי, חיים בשבילה. והשיר הזה הוא שיר עצום בעיניי. תרקדו, הקיץ הגיע! [מפ3]



2. מחר (שבת) בצהריים ובערב – שירי מלכת אמבטיה עולים על הבמה בתיאטרון תמונע בת"א, בהפקה משותפת של תמונע, של סתו בן-שחר ושלי. ישירו את שירי ההצגה ישראל גוריון (שהשתתף ושר גם בהצגה המקורית ב-1970), יהוא ירון, נועם ענבר, טליה אליאב, זאב טנא, רות דולורס וייס ואנטון ונדיה קוצ'ר (קרימינל פרוג'קט). בואו, יהיה חד-פעמי. ארבעה ממשתתפי המופע התארחו אצל נפוליאון (מתחילים בשעה השנייה, אחרי חבורת אטומיק), וגם סתו ואני התראיינו ל-Xnet [פייסבוק]
3. גם בסוף השבוע אפשר להירשם לחלוקת עותקי החינם מהספר "שיר חדש: דרשות על יצירות רוק ישראלי" – כל הפרטים כאן בעונג. [עברית]
4. ביום ראשון הקרוב, 19:00-21:00, אחזור לתכנית האירוח המוזיקלית שלי ב"תדר" ואארח יוצר שאני אוהב מאוד ובעל טעם מוזיקלי מעולה – שמעון אדף, משורר, סופר, עורך ואפילו קצת מוזיקאי. רשמו ביומן, האזינו לנו כאן. [תדר]
5. תודה לכל רוכשי הכרטיסים ל-11:11, שיתקיים בחמישי הקרוב בערב בבית בארבור בתל אביב. הכרטיסים כולם אזלו מהר מאוד, ואם אתם עדיין רוצים כרטיס, נסו את מזלכם באיבנט של הערב, שם אולי יצוצו כרטיסים זנוחים. [פייסבוק]





6. זה עתה חזרתי מההופעה של Suede בגני התערוכה. לפני שהגעתי לשם תהיתי איך יהיה. היו כמה אפשרויות עיקריות: או שיהיה מדהים בצורה בלתי ניתנת לעיכול (לא סביר), או שיהיה מסע נוסטלגי איכותי ומושקע (סביר מאוד), או שהם יבואו לתת עבודה וזה יהיה קצת מבאס (סביר מאוד), או שיהיה ביזיון איום ונורא (לא סביר כל כך, לאור הביקורות היפות שמקבל סיבוב ההופעות הזה בניכר). עכשיו, כשחזרתי באוזניים מצלצלות, גרון מעט ניחר ורגליים כואבות מהסיבה הכי טובה, אני יכול לומר שהאופציה השנייה התממשה יותר מכולן. זה היה מסע נוסטלגי איכותי, אבל יותר איכותי מאשר נוסטלגי. הנוסטלגיה לא הכבידה כמו במופעי איחוד או מופעי זקנים אחרים, לא באנו רק כדי לשמוע שני להיטים של דפש מוד וזהו. ואמנם רוב הלהקה לא השתוללה כמו ברט אנדרסון, שנתן על הבמה את הגוף והנשמה וכמויות אדירות של זיעה ומאמץ. והבחור הזה גם יודע לזוז, אלוהים. וכמעט כל החברים האהובים היו שם: So young, Trash, The Drowners, We are the pigs, Filmstar, Saturday night, The beautiful ones, The wild ones, ובעיקר הרגע שלא אשכח – ביצוע נהדר ל-"Animal nitrate" שהפתיע אותי באימפקט הרגשי שהיה לו עליי. קפצתי בעיניים דומעות. ונשארנו עם טעם של עוד. לסווייד יש מספיק להיטים ושירים אהובים כדי למשוך עוד כמעט שעה, אבל אחרי שעה וחצי מרגשות ומקפיצות, שהתמקדו בעיקר בשירים הפחות שקטים שלהם, הם ירדו. ובעיניי זה מצוין. שוב, קצת חבל שהלהקה עצמה, אף על פי שניגנה מצוין, לא נכנסה קצת יותר לאווירת הלייב שהתסיסה את הקהל ואת אנדרסון – וחבל עוד יותר שתקעו איזו די-ג'יי דיפ האוס חסר מעוף וכל קשר לעניין, שניגנה לפני ההופעה. רצף להיטי רוק בריטי עסיסיים לפני המופע היה מעיף את האנרגיות לשמיים. אבל מאיפה שאני עמדתי, וקפצתי, ושרתי בקולי קולות, היה פשוט נהדר. אם הייתם, איך היה לכם? [זהו]
7. [ויה @Adi W] מלבב: איך לצייר פינגווין ב-12 שלבים פשוטים מאוד. [אנגלית]
8. [ויה קסטה] משהו לא בסדר? מרגישים לא טוב? מציקה לכם איזו מחשבה? בלחיצת כפתור אחת הכל יהיה בסדר. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

אני לא איש מאמין, לכל הפחות לא במובן המקובל של המילה – אני לא מאמין באלוהים או בדת או בישות עליונה כלשהי. אבל כמי שגדל בחברה יהודית ועל השפה העברית, אני אוהב מאוד את התנ"ך כמיתולוגיה וכיצירה ספרותית. בשנים האחרונות יש זרם של לא מעט מוזיקאים ישראליים שמתחברים ביצירתם למקורות היהודיים – בין אם הם עושים זאת כחלק טבעי מחזרה בתשובה (משפחת בנאי, למשל) או כעניין פילוסופי ותרבותי (ברי סחרוף), זו מגמה מעניינת שמעוררת לא מעט עניין אבל גם לא מעט זלזול. אני אישית משתדל לנוע בין העניין לזלזול לפי עומק ואיכות היצירה שיוצאת מהמפגש הזה, בין רוק ישראלי למקורות הספרותיים היהודיים.

לפני מונח ספר חדש, שיר חדש – דרשות על יצירות רוק ישראליות מאת רוני שויקה, מלומד בעל תואר שלישי בחקר התלמוד , שכיום יושב באוקספורד וחוקר את גניזת קהיר. והוא אוהב מאוד רוק ישראלי, במיוחד מהזן העברי שלא מפחד לגעת בפילוסופי, במעמקים: מאיר אריאל, אהוד בנאי, פונץ' (ביחד ולבד), אלג'יר (ביחד ולבד), אביתר בנאי. בספר הזה הוא בחר כ-11 שירי רוק ישראלי ("כ", כי בכל ניתוח לשיר ראשי מתערבבים שירים נוספים) ופתח אותם לרווחה, שאל שאלות, הרחיב את הסיפור שלהם או יותר נכון, חשף את העובדה שהסיפור שלהם גדול הרבה יותר מארבע דקות על דיסק.

שויקה אינו מטיפני. אף על פי שאני מנחש שהוא אדם מאמין, הגישה שלו בספר קרובה מאוד לשלי – להביט בטקסטים היהודיים (התנ"ך, המשנה, התלמוד) כמיתולוגיה וספרות, כיצירות פילוסופיות. החשש הראשון שלי כשפתחתי את הספר היה שהנה בא עוד איזה מיסיונר להראות לי את הצופן התנ"כי בשירים של ברי סחרוף. שמחתי לגלות שזה לא הכיוון. שויקה נשען ושואב בעיקר מארון הספרים היהודי, אבל הוא עסוק בהרחבת הדעת, בהצעת קשרים והקשרים, ולרגע לא בהוכחה או הטפה – ובשבילי, כקורא, זה נהדר.

כל אחד מהשירים כאן זוכה לדיון מרתק, שמזגזג בין שלל מקורות. לצד המקורות היהודיים תמצאו נאומים של טוני מוריסון, שירים של ניק קייב, ציטוטים היסטוריים ממסעות הצלבנים, דיונים שמערבים את סוקראטס ואוגוסטינוס ועמנואל לוינס, והמון ציטוטים של רוק ישראלי: שלום גד, מיכה שטרית, דניאלה ספקטור, מתי כספי, סיון שביט, רעש, שולי רנד, וגם בחירות מפתיעות כמו סוזן ופרן, נאג' חמדי, לוריין היל ושילה פרבר.

יש לי כאן שני עותקים מהספר שרק מחכים לכם שתיקחו (איך זוכים? בפסקה הבאה), וב-10 ביולי ייערך גם אירוע השקה מוזיקלי-ספרותי, כיאה לספר הזה, בבארבי. יופיעו ארז לב ארי, יוסי בבליקי ופונץ' ושני אורחים שאסור לגלות (אך כדאי לבוא לראות), ויקראו וידברו בועז כהן, ליאור אשכנזי, ערן סבאג, פרופ' נסים קלדרון ופרופ' חביבה פדיה, ותהיה בירה ויהיה כיף. 50 ש"ח עולה כרטיס, 100 ש"ח כרטיס + ספר.

מה צריך לעשות כדי לזכות בספר?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על איזה אלבום ישראלי צריך לכתוב ספר). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה למתן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום ראשון בערב!

מעכשיו ועד שייגמרו, אפשר להזמין כרטיסים לערב #2 של סדרת 11:11.
במקרה של תקלה או שאלה, פנו ישירות אליי או השאירו את השאלה כאן בתגובות. פרטים מלאים כאן. נתראה באולם, סקרנים!

***SOLD OUT***
תודה לכל הרוכשים וסליחה לכל הלא-מספיקים – 333 הכרטיסים לערב הקרוב אזלו כולם תוך כמה שעות. התרגשנו ושמחנו, ניפגש באולם!

שלחו את העמוד הזה לחברים שלכם, שיבואו גם!

אנשים שצריכים לבדוק מייל: 391 איש השתתפו בהגרלת הכרטיסים להופעה של Suede ב-1 ביולי, אבל רק שניים זוכים: מיכל ומכסח המדפסות, שקיבלו מייל עם הפרטים לתיבה שלהם. למרבה ההפתעה, שניהם ענו לשאלה "איזה אמן מחזיר אתכם לנעוריכם" באמנים ישראליים (מיכל בחרה את טאבו+, המכסח את רוקפור). תתחדשו!

1. כבר שבועיים שהשיר המושלם הזה לא יוצא לי מהראש. האלבום כבר בן כמה שבועות והשיר עצמו ראה אור הרבה קודם, כך שעבור עכברי הייפ מאשין זה לאו דווקא חדש באוזן. וגם אצלי, בסיבוב הראשון לפני כמה שבועות, השיר הזה לא ממש נשאר אלא יותר חלף. אבל בהאזנה מעט יותר קשובה, התגלה יהלום. אינדי פופ הוא במיטבו כשהלחנים הם פופ והעיבודים\הפקה באים מעולם ההפקה העצמאית, וזה בדיוק מה שעושים כאן Cults, שאלבום הבכורה שלהם עשוי בהחלט להיות המרענן הרשמי של הקיץ הזה (אולי לצד הבכורה של Givers). מבנה, דינמיקה ולחן של שיר פופ-סול מעולה, הפקה קצת לו-פיית וסאונד יותר עכור מהצלילות הצבעונית של הפופ המיינסטרימי, עיבוד פשוט ויעיל, כמעט מינימליסטי. זה כל מה שצריך, ו-"You know what I mean" הפך תוך שלוש האזנות רצופות לתולעת-אוזן שלא יוצאת כבר שבועיים. אני משמיע אותו לכל מי שנכנס אליי לאוטו, והוא עומד לככב במיקסטייפ חדש שאני מקווה להשלים בשבועות הקרובים ולפרסם כאן. קיץ נעים. [מפ3]



2. זה רשמי: אינטרפול בגני התערוכה, 30 באוגוסט ומארק רונסון באותו המקום, 25 באוגוסט! באיבנטים יש כרטיס משולב לשניהם ב-420 ש"ח, לזמן מוגבל. איזה כיף של קיץ!!! [עברית]
3. הייתכן ופספסתם (א')? גבירותיייי וררררבותיייי! בתאריך הבלתי נשכח 7.7, שבעה ביולי, עונג שבת ודורבנות מזמינים אתכם לפתוח את הראש ולשפוך פנימה מלא רעיונות, לשבת על קצה הכיסא בסקרנות ועניין וגם לצחוק קצת – בערב #2 של סדרת 11:11 עם 11 מרצים שידברו 11 דקות כל אחד על מוזיקה, עיצוב, אינפורמציה, היסטוריה, שפה, אקולוגיה ועוד דברים נהדרים. זה יקרה בבית בארבור בתל אביב ב-7.7 בשמונה בערב ומעט יותר אינפורמציה אפשר למצוא כאן. כרטיסים יוצאים למכירה ביום ראשון הקרוב ב-16:00 בדיוק, כאן בעונג שבת. בפעם שעברה הם נגמרו תוך כארבע שעות, אז אל תפספסו. [אטנדינג]
4. הייתכן ופספסתם (ב')? חתרניי וחתרניותיי, בשבת הבאה תעלה בתיאטרון תמונע, לראשונה מזה 41 שנים, הופעה דו-פעמית (היא תעלה פעמיים באותו יום) של שירים מתוך ההצגה "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין. הלחנים של זוהר לוי (אחרית הימים, החלונות הגבוהים, הזוהר השביעי, כיף התקווה הטובה) יזכו לעיבודים חדשים והטקסטים של לוין יבקעו מגרונותיהם של נועם ענבר (הבילויים), ישראל גוריון (שהשתתף בהצגה המקורית), רות דולורס וייס, יהוא ירון, זאב טנא, טליה אליאב ואנטון ונדיה קוצ'ר (קרימינל פרוג'קט). יהיה כביר, אם לא יפוצצו לנו את המופע כמו שפוצצו את ההצגה המקורית. [אטנדינג]




עזבו את הביצועים, הקול והלהקה: מה פשר התפאורה הזאת?

5. אז איך היה בבוב דילן? לא תכננתי ללכת אבל הכתבה המקדימה של בן שלו, בסופ"ש שלפני המופע, עוררה אצלי לבטים. חשבתי קצת, והגעתי מהר למסקנה שלא מעניין אותי בשום צורה לראות את המופע של בוב דילן, אבל אני כן סקרן לשמוע. מאחר שכרטיס לא היה לי (וכסף עבורו גם לא), לקחתי את אופניי ודיוושתי מביתי הרמתגני לאיצטדיון. יש איזו פיסת דשא קטנה מאחורי שער 4, שאני מכיר מטיולים בפארק הירקון, וחשבתי לשבת שם עם איזה ספר ולהקשיב. כשהגעתי מצאתי שם 200 איש שחשבו כמוני. בניגוד לציפייה הראשונה שלי (אוי לא, מלא ישראלים מרגיזים וקמצנים כמוני), התברר שהחווייה על פיסת הדשא הייתה שמחה ונעימה הרבה יותר מהמופע עצמו. אנשים שכבו על שמיכות פיקה, הביאו יין מהבית, באו עם תינוקות, פטפטו בנעימים, בחור אחד עבר בין כולם בהתלהבות וחילק שאלות טריוויית-דילן (זכיתי בנקודה אחת על התשובה "ג'ואן באאז" ברגע הנכון), ובעיקר הייתה איזו תחושת שותפות מאוד נעימה, זרים פטפטו, צחקו. נהניתי לאללה. המופע? היה נחמד. הרבה מאותו הדבר, אבל דבר נחמד. אני אוהב את הפאזה הבלוז-חשמלית של דילן באלבומיו האחרונים, וקיבלתי אותה בברכה. אבל העיבודים במופע היו קצת חסרי השראה ודילן עצמו נשמע עייף סלאש גמור סלאש זקן מאוד. מה חשבו האנשים שגם היו בפנים? בעיניי בן שלו היה מצוין (והבריק בפתיחה: "מעניין מה הטעם של כובע הג'נטלמן הדרומי שבוב דילן חבש על הבמה, כי הרבה אנשים יצטרכו לאכול אותו אחרי ההופעה המצוינת הזאת"), בעיניי יעקב רוטבליט היה גאוני והביקורת שלו נהדרת ("הנה דילן שוב הולך צעד אחד לפני הקהל שלו. "), בעיניי שגיא בן-נון היה מוצלח, בעיניי לאון פלדמן היה מעולה מינוס, יוחאי וולף טוען שהיה מרגש, אבל, בעיניי המעריץ השרוף והטוטאלי עמית סלונים היה כצפוי מושלם, דרור נחום טוען שהיה גדול, ערן טיפנברון אומר שהיה חבל, בעיניי נמרוד צוק היה כמעט, סער גמזו טוען שהיה פסדר, חמי אוזן חשב שהיה טוב אבל הארגון היה מעפן. אם הייתם, איך היה? [עברית]
6. אז איך היה בלורי אנדרסון? אני השתעממתי פחד, וגם בן שלו שותף לתחושותיי. ישבנו ממש באותה השורה, ולרגע חשבתי שאולי רק השורה שלנו השתעממה, אבל התאוריה הזו לא החזיקה (מה גם שאליוט, שישבה בהמשך השורה, חזרה מהללת). שלו גם הניח את האצבע על אבחנה יפה, שעל פי בדיקה לא מייצגת שערכתי בקרב חברים שהיו במופע התגלתה כנכונה: צופים שהגיעו מעולמות האמנות הפלסטית והמיצב נהנו מאוד, בעוד צופים שבאו מעולם המוזיקה יצאו כשהם מפהקים. עידן חגואל בעכבר העיר דווקא נהנה מאוד, יובל קפסוטו בנענע מתלבט. אם הייתם, איך היה? [עברית]
7. "מלמעלה עד למטה", השיר החדש של כהן@מושון, הוא כייפי בצורה בלתי רגילה. לא מפתיע מהצמד (שלישייה, אם כוללים את הדי-ג'יי הקבוע) הכי קליל בתל אביב. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט