25 ביוני 2011
עונג שבת: ימי ראשית הקיץ
אנשים שצריכים לבדוק מייל: 391 איש השתתפו בהגרלת הכרטיסים להופעה של Suede ב-1 ביולי, אבל רק שניים זוכים: מיכל ומכסח המדפסות, שקיבלו מייל עם הפרטים לתיבה שלהם. למרבה ההפתעה, שניהם ענו לשאלה "איזה אמן מחזיר אתכם לנעוריכם" באמנים ישראליים (מיכל בחרה את טאבו+, המכסח את רוקפור). תתחדשו!
- כבר שבועיים שהשיר המושלם הזה לא יוצא לי מהראש. האלבום כבר בן כמה שבועות והשיר עצמו ראה אור הרבה קודם, כך שעבור עכברי הייפ מאשין זה לאו דווקא חדש באוזן. וגם אצלי, בסיבוב הראשון לפני כמה שבועות, השיר הזה לא ממש נשאר אלא יותר חלף. אבל בהאזנה מעט יותר קשובה, התגלה יהלום. אינדי פופ הוא במיטבו כשהלחנים הם פופ והעיבודים\הפקה באים מעולם ההפקה העצמאית, וזה בדיוק מה שעושים כאן Cults, שאלבום הבכורה שלהם עשוי בהחלט להיות המרענן הרשמי של הקיץ הזה (אולי לצד הבכורה של Givers). מבנה, דינמיקה ולחן של שיר פופ-סול מעולה, הפקה קצת לו-פיית וסאונד יותר עכור מהצלילות הצבעונית של הפופ המיינסטרימי, עיבוד פשוט ויעיל, כמעט מינימליסטי. זה כל מה שצריך, ו-"You know what I mean" הפך תוך שלוש האזנות רצופות לתולעת-אוזן שלא יוצאת כבר שבועיים. אני משמיע אותו לכל מי שנכנס אליי לאוטו, והוא עומד לככב במיקסטייפ חדש שאני מקווה להשלים בשבועות הקרובים ולפרסם כאן. קיץ נעים. [מפ3]
- זה רשמי: אינטרפול בגני התערוכה, 30 באוגוסט ומארק רונסון באותו המקום, 25 באוגוסט! באיבנטים יש כרטיס משולב לשניהם ב-420 ש"ח, לזמן מוגבל. איזה כיף של קיץ!!! [עברית]
- הייתכן ופספסתם (א')? גבירותיייי וררררבותיייי! בתאריך הבלתי נשכח 7.7, שבעה ביולי, עונג שבת ודורבנות מזמינים אתכם לפתוח את הראש ולשפוך פנימה מלא רעיונות, לשבת על קצה הכיסא בסקרנות ועניין וגם לצחוק קצת – בערב #2 של סדרת 11:11 עם 11 מרצים שידברו 11 דקות כל אחד על מוזיקה, עיצוב, אינפורמציה, היסטוריה, שפה, אקולוגיה ועוד דברים נהדרים. זה יקרה בבית בארבור בתל אביב ב-7.7 בשמונה בערב ומעט יותר אינפורמציה אפשר למצוא כאן. כרטיסים יוצאים למכירה ביום ראשון הקרוב ב-16:00 בדיוק, כאן בעונג שבת. בפעם שעברה הם נגמרו תוך כארבע שעות, אז אל תפספסו. [אטנדינג]
- הייתכן ופספסתם (ב')? חתרניי וחתרניותיי, בשבת הבאה תעלה בתיאטרון תמונע, לראשונה מזה 41 שנים, הופעה דו-פעמית (היא תעלה פעמיים באותו יום) של שירים מתוך ההצגה "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין. הלחנים של זוהר לוי (אחרית הימים, החלונות הגבוהים, הזוהר השביעי, כיף התקווה הטובה) יזכו לעיבודים חדשים והטקסטים של לוין יבקעו מגרונותיהם של נועם ענבר (הבילויים), ישראל גוריון (שהשתתף בהצגה המקורית), רות דולורס וייס, יהוא ירון, זאב טנא, טליה אליאב ואנטון ונדיה קוצ'ר (קרימינל פרוג'קט). יהיה כביר, אם לא יפוצצו לנו את המופע כמו שפוצצו את ההצגה המקורית. [אטנדינג]
- אז איך היה בבוב דילן? לא תכננתי ללכת אבל הכתבה המקדימה של בן שלו, בסופ"ש שלפני המופע, עוררה אצלי לבטים. חשבתי קצת, והגעתי מהר למסקנה שלא מעניין אותי בשום צורה לראות את המופע של בוב דילן, אבל אני כן סקרן לשמוע. מאחר שכרטיס לא היה לי (וכסף עבורו גם לא), לקחתי את אופניי ודיוושתי מביתי הרמתגני לאיצטדיון. יש איזו פיסת דשא קטנה מאחורי שער 4, שאני מכיר מטיולים בפארק הירקון, וחשבתי לשבת שם עם איזה ספר ולהקשיב. כשהגעתי מצאתי שם 200 איש שחשבו כמוני. בניגוד לציפייה הראשונה שלי (אוי לא, מלא ישראלים מרגיזים וקמצנים כמוני), התברר שהחווייה על פיסת הדשא הייתה שמחה ונעימה הרבה יותר מהמופע עצמו. אנשים שכבו על שמיכות פיקה, הביאו יין מהבית, באו עם תינוקות, פטפטו בנעימים, בחור אחד עבר בין כולם בהתלהבות וחילק שאלות טריוויית-דילן (זכיתי בנקודה אחת על התשובה "ג'ואן באאז" ברגע הנכון), ובעיקר הייתה איזו תחושת שותפות מאוד נעימה, זרים פטפטו, צחקו. נהניתי לאללה. המופע? היה נחמד. הרבה מאותו הדבר, אבל דבר נחמד. אני אוהב את הפאזה הבלוז-חשמלית של דילן באלבומיו האחרונים, וקיבלתי אותה בברכה. אבל העיבודים במופע היו קצת חסרי השראה ודילן עצמו נשמע עייף סלאש גמור סלאש זקן מאוד. מה חשבו האנשים שגם היו בפנים? בעיניי בן שלו היה מצוין (והבריק בפתיחה: "מעניין מה הטעם של כובע הג'נטלמן הדרומי שבוב דילן חבש על הבמה, כי הרבה אנשים יצטרכו לאכול אותו אחרי ההופעה המצוינת הזאת"), בעיניי יעקב רוטבליט היה גאוני והביקורת שלו נהדרת ("הנה דילן שוב הולך צעד אחד לפני הקהל שלו. "), בעיניי שגיא בן-נון היה מוצלח, בעיניי לאון פלדמן היה מעולה מינוס, יוחאי וולף טוען שהיה מרגש, אבל, בעיניי המעריץ השרוף והטוטאלי עמית סלונים היה כצפוי מושלם, דרור נחום טוען שהיה גדול, ערן טיפנברון אומר שהיה חבל, בעיניי נמרוד צוק היה כמעט, סער גמזו טוען שהיה פסדר, חמי אוזן חשב שהיה טוב אבל הארגון היה מעפן. אם הייתם, איך היה? [עברית]
- אז איך היה בלורי אנדרסון? אני השתעממתי פחד, וגם בן שלו שותף לתחושותיי. ישבנו ממש באותה השורה, ולרגע חשבתי שאולי רק השורה שלנו השתעממה, אבל התאוריה הזו לא החזיקה (מה גם שאליוט, שישבה בהמשך השורה, חזרה מהללת). שלו גם הניח את האצבע על אבחנה יפה, שעל פי בדיקה לא מייצגת שערכתי בקרב חברים שהיו במופע התגלתה כנכונה: צופים שהגיעו מעולמות האמנות הפלסטית והמיצב נהנו מאוד, בעוד צופים שבאו מעולם המוזיקה יצאו כשהם מפהקים. עידן חגואל בעכבר העיר דווקא נהנה מאוד, יובל קפסוטו בנענע מתלבט. אם הייתם, איך היה? [עברית]
- "מלמעלה עד למטה", השיר החדש של כהן@מושון, הוא כייפי בצורה בלתי רגילה. לא מפתיע מהצמד (שלישייה, אם כוללים את הדי-ג'יי הקבוע) הכי קליל בתל אביב. [סטרים]
- מאמר מעורר מחשבה בניו יורק טיימס טוען שהסיבה לאחוזים ההולכים וגדלים של קצרי ראייה באוכלוסייה המערבית היא אבולוציונית, וקשורה בעיקר לחשיפה לאור שמש מול חשיפה לאור מלאכותי. [אנגלית]
- שיר השבוע שלי, מלבד זה שבראש הפוסט כמובן, הוא בלי הרבה בעיה "Staircase", שיר חדש של רדיוהד שהוקלט, ביחד עם המתופף האדיר קלייב דימר (מפורטיסהד) בסשנים של From the basement, תכנית המוזיקה של נייג'ל גודריך. הוא מאוד קינג-אוף-לימבסי מצד אחד, אבל אני חושב שמאוכזבי האלבום האחרון דווקא יאהבו אותו – הוא הרבה יותר מלודי ונוח לעיכול. הוא בעיקר ממש יפה, ומתפתח לאט, וזו תכונה מצוינת. [טיוב]
- בבלוג התמונות המרהיב In Focus הקדישו אסופה למהומות המפתיעות שפרצו בוונקובר יקירתי, עיר שלווה ומרתקת במערב קנדה – לא בדיוק הקהילה שתתפרץ באלימות. הסיבה להתפרצות הייתה איזה משחק ספורט טיפשי, שבסופו אוהדים כעוסים הוציאו את תסכולם ברחובות, שברו חלונות ראווה והפכו מכוניות. למחרת המהומה, לעומת זאת, הרוב הוונקוברי השמיע את קולו ברחוב: ניקה, תיקן, חסם ובעיקר כתב את דעתו על קירות העץ הזמניים של החנויות שבורות-הזכוכית. בסיפור הזה, דווקא רצף התמונות עובד טוב וחזק יותר מכל כתבת טקסט. [פיקסלים, אנגלית]
- [תודה לאורי] חנות התקליטים המוערכת amoeba מציגה בערוץ היוטיוב שלה פינה נהדרת בשם What's in my bag, ובה אמנים שונים קופצים לחנות ומראים איזה תקליטים ודיסקים הם בחרו, וכמובן מסבירים למה. תוכלו למצוא שם את קווסטלאב, איזובל קמפבל, האנימטור ביל פלימפטון, גאנג אוף פור, חברי לונלי איילנד, הולי פאק, ג'וני מאר ועוד ועוד. אדיר. [טיוב]
- התארחתי השבוע בבלוג של יובל סער, ובחרתי את עטיפת הספר שאני הכי אוהב בספרייה הפרטית שלי. [עברית]
- [תודה ליעל רגב] פיסת גאונות: עוגת היומולדת שקיבלו התאומות קים וקלי דיל (מהברידרז, דה!). [פיקסלים]
- דיוויד באזאן האדיר קפץ לבקר בסשנים של Southern souls והשאיר אחריו ביצועים לשני שירים מהאלבום החדש והמצוין שלו. אתם חייבים לעצמכם היכרות סבלנית עם היוצר האדיר הזה. חפשו כל אחד משני אלבומיו (גם ה-EP מעולה). [וימאו]
- עמותת Red Hot עוסקת לא מעט שנים בחינוך בינלאומי להעלאת המודעות לסכנות ההידבקות באיידס. אחת הדרכים של העמותה לגייס כסף ולהפיץ את מסריה היא דרך סדרה ארוכה של אוספי מוזיקה נהדרים, המתמקדים בכל פעם בז'אנר או זירה מוזיקלית אחרת. בניינטיז הם הוציאו את "Red Hot and Blue", משירי קול פורטר, ואת האוסף הנהדר "No Alternative", ולפני שנתיים את האוסף הכפול והמדהים "Dark Was The Night". כולם אוספים נפלאים, והידיעה שרווחיהם עוברים למטרה נעלה הופכת אותם למבורכים אף יותר. התוספת האחרונה לסדרת האוספים הוא האוסף הכפול "Red Hot + Rio 2", בעריכת המפיק הברזילאי בקו דרנוף. דרנוף אסף כאן פסיפס טרופיקליה יפה ומשכר, עם ביצועים של ענקי הז'אנר כמו קייטאנו ולוסו ואוס מוטאנטס, לצד חדשני ומחדשי הז'אנר בק, דבנדרה בנהארט, דיוויד ברן, ביירות, מאדליב ובבל ז'ילברטו. חגיגה של שמש וחיוכים, וכולה ניתנת להאזנה ב-NPR. משאיר טעם של עוד. [סטרים]
- מעולם לא שמעתי על הקומיקס ElfQuest, אבל ניימן אומר שהוא "מהקומיקסים העצמאיים הפופולריים והמצליחים בכל הזמנים. סיפור פנטזיה אפי בסגנון מנגה-אמריקאי על אלפים חסרי בית מאבקיהם ועלילותיהם. יש שרואים בו קומיקס פנטזיה אפית מלחמתית, יש שאומרים שהוא כמו אופרת סבון וטוענים שיש בו הכל: אהבה, מתח, אקשן וכדומה. הוא מפורסם בקביעות מ – 1978 וזכה למעמד קאלט". ועכשיו עלה כל הארכיון של הקומיקס הארוך הזה לרשת, לקריאה נוחה. אם אתם מחפשים קומיקס לשקוע בו לכמה חודשים\שנים, הנה מצאתם. [אנגלית, קומיקס, פלאש]
- אני מחבב מאוד את Yuck, להקה חדשה עם נטייה ניינטיזית לא קטנה. הקליף החדש שלהם לשיר "Shook down" מעניין, גם אם לא הייתי בוחר דווקא בשיר הזה לסינגל (אלא בזה! איזה שיר!). [וימאו]
- סטיבן קולבר יודע שחלק גדול מקהל מעריציו (אנחנו) אוהב מוזיקה שמחוץ למיינסטרים (זה ממש אנחנו) ואנשים כמו ג'ק וייט (זה לגמרי אנחנו!). אז הוא פצח בסדרת כתבות-רוק, בראשונה שבהן הוא מלמד את ג'ק וייט למכור יוגורט בעזרת "Seven nation army". וייט לא נראה כמו בחור עם הרבה חוש הומור אבל הוא משתף פעולה, וזה יוצא מצחיק קשות. נמשך בעוד שני קטעים עם וייט. בגותהמיסט תמצאו את וייט וקולבר שרים את ההמנון האמריקאי וגם את השיר החדש של קולבר. [וידאו]
- בדיוק כשחשבנו שקולדפליי לא יכולים להיות גוש-קלישאות-ויומרות-נטול-מודעות גדול יותר מעכשיו, הם שוב מפתיעים אותנו. ל-EP הקרוב שלהם יקראו, תחזיקו חזק, Every Teardrop Is A Waterfall, והשיר החדש מתוכו נשמע ככה. קשה לי לחשוב על הרבה שירים יותר משעממים ונטולי כל השראה. אני חושב שאפילו U2 לא יוציאו שיר כזה. בוז לכם, קולדפליי. בוז. [טיוב]
- איירה קפלן מיו לה טנגו מספר על סיבוב ההופעות החדש שלהם, שבו תוכן כל הופעה נקבע על ידי סיבוב של גלגל המזל. היה ממש כיף בפעם האחרונה שהם היו בארץ, אולי כדאי להביא אותם ואת גלגלם שוב? [אנגלית]
- הצפת אופניים ברשת: החל מהסרטון המוצדק-אך-מטופש הזה על ניו יורקי שקיבל דו"ח כי רכב על אופניים מחוץ לנתיב האופניים (ששם נמצא בשולי הכביש ולא בשולי המדרכה), דרך התיירת שכמעט נקנסה כי רכבה עם חצאית קצרצרה, דבר שעורר אירוע רכיבה המוני בחצאיות, וכלה ביום רכיבת האופניים בעירום. [אנגלית]
- זקוקים להמלצה לסרט או סדרה מעולים? דברו עם הבחור בספריית הווידאו. אה, אין לכם כוח לקום מהמחשב? אז שאלו את עמיחי, שהוא הבחור שעובד בספריית ה-DVD העצמאית ההיא, וכותב בבלוג שלו המלצות מוצלחות ומנומקות לסרטים איכותיים וסדרות שכדאי לראות. יופי של טעם, הרבה ידע, מינימום בולשיט. [עברית]
- המאייר דוד פולונסקי מתראיין לבלוג העטלף, פלוס איורים מארכיונו האישי. עוד כזה, בבקשה. אה, הנה יש עוד כזה: יוסף אל-דרור מבריק בשאלון, וגם הגרפיטאי Klone מתראיין. מעולה, אפילו עוד כזה בבקשה. [עברית]
- כן, האלבום החדש של Explosions in the sky הוא עוד אלבום אדיר שעשוי למוטט או לרומם את נפשכם בכוחה המאגי של המוזיקה. לכבוד המאורע הם הוציאו את הקליפ הראשון שלהם אי פעם, לקטע הנהדר "Last known surroundings", מסע חללי פסיכדלי למרות שבעיניי המוזיקה שלהם תמיד נשארה מאוד ארצית דווקא. [טיוב]
- [תודה לאיתמר] ששלח לי לינק מגניב לגמרי לסרטון של Alaa Wardi (עלא וארדי?), בחור ערבי צעיר שמקליט שירים מעובדים שלמים המורכבים רק מהקול שלו ומקולות שהוא מפיק בעזרת גופו: חבטות, מחיאות כפיים, אפילו חיכוך זיפי זקן. יש לא מעט אנשים כאלה ביוטיוב, אבל מעטים עושים את זה טוב כמו וארדי, ובשיר הספציפי הזה יש רגעים סיגור-רוסיים ממש. [טיוב]
- כבכל שנה, גם השנה נפתחה תחרות הסיפורים הספקולטיביים הקצרים בעברית (מד"ב ופנטזיה) ע"ש עינת פלג. הנושא השנה הוא התחדשות, ויש לכם עד 1 בספטמבר להגיש את סיפוריכם. [עברית]
- יש לי יחס אמביוולנטי לסיכומי שנה, אבל יש לי יחס לגמרי חד משמעי לסיכומי חצי שנה, עניין שנהיה נפוץ בשנים האחרונות ברשת. מה אתם ממהרים, אני שואל, אבל הם לא עונים כי הם עסוקים בלסכם. הצד החיובי העיקרי בסיכומים האלה, כמו בסיכומים השנתיים, הוא ההזדמנות להכיר אלבומים שפספסנו ואולי כדאי לנו לתת להם אוזן. אם יחסכם חמים יותר אל סיכומי החצי, הנה כמה מהם: סטריאוגאם בחרו את אלבומי מחצית השנה הטובים ביותר (#1: בון איבר) ואת הקליפים הטובים של המחצית. גם מאזינים NPR Music בוחרים את האלבומים הטובים של המחצית, וכבר נשמעות טענות על לבנבנות-יתר ברשימה נטולת השחורים הזו (יש איזה אחד וחצי ב-50 המקומות הראשונים). הרשימה של Spin נחמדה, אבל כלואה בממשק מתיש. ומהו האלבום שאתם הכי… בעצם חכו, ספרו לי בדצמבר. [אנגלית]
- אחד האלבומים שבוודאי יופיע בכל מיני סיכומי שנה שלא אסכים איתם הוא Goblin, האלבום של הראפר הצעיר Tyler, the Creator מהקולקטיב Odd future. זה אלבום שמושך המון תשומת לב, ובעיניי פשוט לא מכיל מספיק תוכן מעניין באמת, מוזיקלית או טקסטואלית. בכל מקרה, חובבי האלבום ישמחו לשמוע עיבודי ג'אז לשלושה משירי האלבום. האמת? הרבה יותר כיף בעיניי מהמקור. [טיוב]
- [ויה ויה] צחקתי מאוד: הסאבטקסט של פטפוטי האמנות. קולע, מצחיק וטיפה עצוב. [טיוב]
- [תודה ליעל] מיטל שרון תירגמה את כל הראיון שערך ניק הורנבי עם דיוויד סימון, יוצר הסדרות "הסמויה" ו"טרמה", במגזין The Believer. רק בחלק האחרון יש לינקים לכל החלקים הקודמים, אז נתחיל משם. [עברית!]
- הטאמבלר הלוהט של השבוע: OMG IS THIS TAYLOR SWIFT אוסף מיילים ששלחו מעריצי הזמרת-כוכבת טיילור סוויפט לכתובת מייל שאינה שייכת לטיילור סוויפט (אבל כפי הנראה מתבקשת או דומה, משהו כמו taylorswift@gmail.com). התוצאה היא הצצה נדירה ולפרקים מזעזעת למוחם של מעריצות צעירות ומכורות. [אנגלית]
- CSS, הלהקה הברזילאית לא שפת התכנות, חוזרים עם סינגל חדש ורגוע הרבה יותר, "Hits me like a rock". אני מתחיל להשתכנע שזו להקה של אלבום מוצלח אחד. [סטרים, מפ3 תמורת מייל]
- למקרה שפספסתם (ג') את מתקפת אמנות הרחוב המבריקה בבולגריה, שהפכה אנדרטה של הצבא האדום למפגן צבעוני של תרבות אמריקאית. "מתקדמים עם הזמן", כתוב מתחת לפסל הצבוע, שהוא חלק מסדרה של התקפות אמנות על שרידים מתקופת הקומוניזם. השאלה היא האם המתקפה היא כנגד הקומוניזם עצמו, או כנגד האמריקניזציה שעוברת גם על בולגריה? [פיקסלים]
- [תודה לאלון] חוויית פסטיבל אדירה: בחור אחד השתולל לבדו בריקודים בזמן הופעה של סנטיגולד בפסטיבל ססקואץ' 2009. שני צופים החליטו להצטרף אליו, במה שנראה כמו מחווה לעגנית יותר מאשר כנה, אבל תוך שתי דקות וחצי נהייתה שם מסיבת ריקודים ענקית של מעל מאה איש. [טיוב]
- Sleater-Kinney האדירה אולי התפרקה, אבל חברותיה לא באמת נחות, והנה קמה להקת-המשך מסוימת, Wild flag, שכוללת שני שליש מסלייטר-קיני (קארי בראונסטין וג'נט וייס), ועוד שתי בנות מ-Helium ו-Minders. מי שמצפה להמשך מוזיקלי יתאכזב, אין כאן את המגברים המתפוצצים מרוב אנרגיה של SK. אבל יש מלודיה קליטה וחדווה רבה, וזה כבר מעורר סקרנות. שיר ראשון, "Romance", הוא חמוד ותו לא. נראה איך יהיה השאר באלבום המלא. [סטרים]
- אחרי ההתפתחויות המפוארות של Ys ושל Have one on me, ההחלטה של ג'ואנה ניוסם להוציא בי-סייד מהאלבום הראשון נראית תמוהה. קטע מהשיר אפשר לשמוע בעמוד ההזמנה בלייבל דראג סיטי, והוא נשמע בדיוק כמו שאתם מצפים: כמו בי-סייד מהאלבום הראשון. [סטרים]
- A creature I don't know, האלבום השלישי של לורה מארלינג בפתח, ועל פי הטעימה הקצרה שהיא מספקת לנו השבוע, הוא עשוי להיות מעולה לא פחות מהשניים הקודמים. קשה שלא להתאהב בזמרת הזו. [טיוב]
- [תודה לאפרת] כמה פשוט, ככה מצחיק: זוגות מחליפים תלבושות. [פיקסלים]
- בסוף השבוע הבא יגיע לארץ עיבוד בימתי מיוחד ליצירה Different trains של סטיב רייך. בלי קשר, רייך מתראיין ל-Quietus על הקירבה והמרחק בין המוזיקה המינימליסטית המודרנית שלו לפופ ורוק. [אנגלית]
- מי ינצח בקרב הגדול של האייטיז – The Smiths VS The Cure? מגזין Nerve מעיז להשוות. אני יודע מי מנצח במקרה האישי שלי, אבל השאלה היא: מי מנצח עבורכם? [אנגלית]
- יש מילה באנגלית שאני אוהב מאוד (יש הרבה, למעשה) ומצטער שאין לה מקבילה הולמת בעברית: Quintessential. מילון מורפיקס מתרגם את זה כ"תַּמְצִיתִי; מוֹפְתִי, מֻשְׁלָם, הטוב בסוגו", כלומר הדוגמה המושלמת והטובה ביותר למשהו. כמו לומר: האביר האפל הוא הסרט ה-quintessential של כריסטופר נולאן. הוא מתמצת כל מה שטוב בו, ומשמש כדוגמה המושלמת ליכולותיו. כשאני מרגיש חגיגי במיוחד, ואין לי מושג מנין התחיל המנהג הספונטני הזה, אני מאזין לפורטיסהד בתקליטים. אחת מגאוות התקליטייה שלי היא שאני מחזיק את כל האלבומים שלהם בוויניל (כולל אלבום הלייב הנהדר), והשבוע הרגשתי חגיגי מאוד אז הנחתי את המחט על האלבום השני והתענגתי בצמרמורות. זה אלבום מושלם, שמכיל את השיר ה-quintessential של פורטיסהד: "Only you". הוא מתמצת את כל מה שטוב בפורטיסהד, ומשמש כדוגמה המושלמת ליכולותיהם. הביט, התזמורת הסינמטית (דגימה של קן ת'ורן), הסקראצ'ינג (דגימה של Pharcyde), הקול של בת' גיבונס, הבאסים, בנייה מושלמת של אווירה תוך חצי דקה. השיר הזה, מאזיניי ומאזינותיי, הוא ה-quintessential פורטיסהד נכון ל-1997, וכמובן שעשור מאוחר יותר הם כבר הפכו הקערה על פיה, ולך תמצא שיר שמתמצת את הלהקה הזו על כל שלושת אלבומי המופת שלה. אבל השיר הזה נשאר מושלם, לימים חגיגיים או סגריריים במיוחד. [מפ3]
עזבו את הביצועים, הקול והלהקה: מה פשר התפאורה הזאת?
תמונה מעלפת, שהתגלתה מאוחר יותר כפחות רומנטית ויותר הצלת-חיים
אני מקווה שאין בכביש הזה הרבה קפיצות
שתהיה שבת שבוגי!
תפיסת העולם שאייטם 5 מציג – מאכזבת.
אז התאכזבתי.
התענגתי!
כיף של עונג. ופריט 29 הצחיק אותי עד בלי די
היי גיאחה
דרק סיברס מסביר בטד על מנהיגות דרך סרטון 34
http://www.ted.com/talks/derek_sivers_how_to_start_a_movement.html
🙂
הפוסט של המתנדבים שמנקים ושמים פתקים לעידוד בעלי העסקים והמשטרה לאחר המהומות בוונקובר והפוסט של הריקודים הסוערים בפסטיבל עשו לי את הבוקר.
למרות הכל, ואחרי הכל, בני אדם יישארו היצורים הכי מרגשים על כדור הארץ.
6. מתנגדת בתוקף להכללה הדיכוטומית המשונה הזאת, כמישהי שבאה מעולם האמנות הפלסטית אך גם אוהבת את התקליט האחרון של לורי אנדרסון. צד האמנות הפלסטית במופע היה נחמד אך די מיושן ודל, בעיקר בהתחשב במחיר. אמרתי לך את זה כבר, אכתוב בפומבי- הקושי שלי עם המופע היה שזה היה א) דיבור איטי לשעה ו-45, ב) פירוק של קטע ישן ("Another Day in America") לכדי מוטיב חוזר, שזה לא דבר רע כשלעצמו, אך שלמרבה הצער זה קטע ספציפית לא מעניין מוסיקלית, ו-ג) התכנים על המוות של אמא שלה היו לפעמים מעניינים אבל לפעמים הרגיש שזה גורם לה לפספס אמנותית.
38. ואו! (גם על האייטם של האבא שמחכה לאוטובוס משבוע שעבר)
12. שכחתי להגיב- זה יפהפה ואף מרגש. ביום שתבוא איתי סוף סוף ל"אדרבא" שבירושלים, אציג אותך פנים מול פנים לסדרה המחומשת המעוצבת-להדהים של פינגווין, Great Ideas
http://www.penguin.co.uk/static/cs/uk/0/minisites/greatideas/index.html
אהבתי מאד את הזוגות שמחליפים בגדים.
חוץ מדילן ואנדרסון היו עוד שתי הופעות פנסטסיות השבוע,
של בריאן פרי האגדי:
http://premiumradio.blogspot.com/2011/06/blog-post_23.html
ושל קאט קופי הלוהטים:
http://premiumradio.blogspot.com/2011/06/blog-post_25.html
ברור שהסמית'ס
מממ… אני צריכה למצוא את הגבעה הקטנה לקראת ההופעה של פול סיימון.
נראה לי שההתרגשות מדילן היא בקשר ישיר עם מיקום היושב. כל מי שדיברתי איתו – שישב, כצפוי, במושבים שלא דורשים משכנתא ל-5 שנים – אמר שמעבר לכל, לא ראו שום דבר וזו לא הרגישה כמו הופעה, סתם צפייה ב-DVD לא הכי מוצלח, שממוקם בדירה של השכנים ממול ואתה מנסה איכשהו לקלוט משהו ממנו דרך החלון…
6. בתור מי שכתב על ההופעה של לורי אנדרסון לקראתה, חילק כרטיסים, הילל את הופעתה הקודמת כאן וכו' – לא כתבתי ביקורת על ההופעה הזו מהסיבה הפשוטה הבאה: נרדמתי. ישנתי שם כמו תינוק. במקום להתעסק בחלומות שלה הייתי בשלי. נרדמתי כל כך טוב בכסא המרופד של היכל התרבות, שאני בכלל לא יודע איך היה? קצת מנחם לשמוע שניצלתי את הזמן שלי שם ביעילות…
אבל בכל זאת חבל, ב-2008 היא היתה אחת החוויות היותר מסעירות שקרו בתל אביב. אתה יודע, היית שם בעצמך 🙂
אני פה רק הערה: 31 – סמית?…
לגבי קולבר, לא סתם כתבות רוק אלא מיני-פסטיבל (סטיב-פסט קולב-צ'לה…) שכלל אירוחים מעולים של בון איוור, פלורנס אנד דה מאשין (טוב, הם לא מעולים) וטאליב קוואלי. בנוסף לג'ק ווייט והבלאק בלז. ג'סטין ורנון מבון איוור גם התראיין פה:
http://volumeone.org/articles/article/2433/Talking_with_Justin_Vernon
סטיבי – אכן, תולדה של בורות.
34 – חברים בשום אופן לא לצפות בסרטון הזה כך בצורה סטרילית.
זה חלק מהרצאה קצרה בטד (3 דק' בלבד) שמדגימה איך אפשר להתחיל תנועה – צפיית חובה!
http://www.ted.com/talks/derek_sivers_how_to_start_a_movement.html
לא הייתי אומרת שזה על מנהיגות, להפך…
הצלחת להדביק עוד קורבן בתולעת You know what I mean
זה רק אני או שהשיר של לורה מרלינג מזכיר מאוד את אחד השירים הכי יפים שנכתבו אי פעם?
ג'ק וויט השמין.
דווקא כשונא קולדפליי לא קטן אני אומר שזה שיר לא רע בכלל
סיפור הרוכבת בעלת החצאית הקצרה התגלה כתרגיל יחסי ציבור לאופניים שאותם מיחצנת ההולנדית (שבכלל גרה כאן כבר לא מעט זמן) . הארוע לא היה ולא נברא אבל תמונת האופניים היפות הופיעו ברחבי הבלוגספירה ובעיתונות . אבל באמת משטרת ניו יורק מצאה מטרה קלה לאחרונה להטריד את רוכבי האופניים
אחלה עונג.
מדכא אותי לחשוב שיש כל כך הרבה מוזיקה מעולה שאני אוהב ומכיר שאני פשוט לא שומע מרוב שיש כל כך הרבה מוזיקה – חטפתי את זה ישירות לפנים כשלחצתי פליי על ONLY YOU של פורטיסהד.
אחלה תמונת מוונקובר אגב..
איזה עונג , איזה עונג – תענוג !!!!
הערונת – התמונות מוונקובר כוללות גם את הזוג שמתנשק במהומות, כביכול ולפי כיתוב התמונה. ובכן, זאת ממש לא נשיקה.
http://gothamist.com/2011/06/17/vancouver_riot_kiss_wasnt_a_kiss.php
לא הכרתי את הגירסה הזאת עד לפני שבועיים בחתונה של בן-דוד:
http://www.youtube.com/watch?v=2fArmAEornw
אני כנראה ממש לא מחדש למישהו, אבל לדעתי זו הגירסה הכי טובה ל"Toxic"..
quintessential = האלמנט החמישי (אדמה, מים, אש, אוויר, קווינט-אסנציה)
בהחלט קווינטאסנציה של שיר סיום וקווינטאסנציה של עונג.
הוריי על אלףקווסט! רק 6500 (פלוס!) עמודים של קומיקס. קטן עלינו, לא?
התמונות מוונקובר מדהימות! ממש התרגשתי..
נראה שהרקדן מסאסקוואץ' פחות או יותר הציל לסנטיגולד את ההופעה שנשמע שדי גססה.. והכי גרוע, שאיך שכבר התחילה שם מסיבה היא בחרה לעשות את אחד השירים הכי מבאסים שלה.
השיר החדש של רדיוהד נחמד. אולי ברגע שאני אפנים שככה פשוט נשמע הכיוון החדש שלהם, אווירתי, רך ומתון אני אפסיק לחכות ללהיט הרוק המתפרץ הבא ואהנה ממה שיש.
השיר של קולדפליי דווקא חביב. יותר טוב מרוב הזבל שהם הוציאו בשנים האחרונות.
על ונקובר – כתבתי באותו שבוע לחברה טובה שגרה שם, לוודא שהכל בסדר. כשענתה לי (ואישרה שהכל בסדר) סיפרה שהולך ומתברר שהקבוצה שהתחילה את המהומות התארגנה מראש עם לומים, מסכות גז וכד', כלומר שאלה היו מהומות שמטרתן העירית היתה המהומות עצמן – כשהתארגנו עוד לא ידעו אם הקבוצה המקומית תנצח או תפסיד, וזה לא שינה להם. זה עצוב ומתסכל (ובמלים שלה, שכנראה משקפות את ההרגשה של הרבה קנדים: shameful). לפחות אף אחד לא נהרג.
1. Cults פשוט נשמעים כמו המון דברים שכבר שמענו בעבר או כמו תוצר של אלגוריתם שאמור לייצר את ה"מרענן הרשמי של הקיץ". רק שזה נורא משעמם.
5. בשביל להינות מהופעה של דילן באיצטדיון רמת-גן צריך לענות על שני תנאים בסיסיים וששניהם יתקיימו: לשבת במושבים היקרים מאוד ולאהוב מאוד מאוד את דילן. כל מי שלא ענה על שני התנאים האלו גם יחד לא יכול היה להנות, ודי אפשר היה לדעת את זה לפני כן. ועם כל אהבתי לדילן, אי אפשר היה להתעלם מזה שגם בכל הביקורות הטובות (אולי חוץ מזו של רוטבליט) אפשר היה ממש לראות בתחילת כל משפט את המילים "בהתחשב בכך ש.." (מצבו/גילו/וכו'). או במילים אחרות שהכל יחסי. נכון שבדרך כלל השוואות מיותרות, אבל ככה זה צריך להיראות, אצלו אין שום דבר יחסי, וזו הופעה מבונארו מלפני שבועיים – http://www.twentyfourbit.com/post/6506764683/watch-buffalo-springfield-rock-bonnaroo-mr
40. הקיור
42. עונג נהדר, כרגיל.
התמונות מוונקובר מראות, נראה לי, משהו על התפיסה שלנו בנוגע לכוח ומשטר.
בהסתכלות על תמונות, בלי ידע לרקע מאחורי המהומה, כמעט באופן מוחלט נראה כשמפגינים הצעירים והמשולהבים מפגינים בעד איזו מטרה נעלה ומצד שני השוטרים הרובוטיים מדכאים אותם, למרות שבעצם יש אך ורק מהומה על איזה משחק ספורט, ואני באמת מאמין שכל אחד מהפגינים אידיוט.
אחלה שיר של רדיוהד
אפרופו דילן – אפשר לקרוא גם את הביקורת שלי כאן: http://cafe.themarker.com/review/2232632/
ולורי אנדרסון כאן:
http://cafe.themarker.com/review/2231058/
גלעדא, טעות בידך (או באוזניך).
זו זו הגרסה הכי טובה לטוקסיק – http://www.youtube.com/watch?v=G2XEd2QCoDk