1. האמת? התגעגעתי. התגעגעתי לוויברציות שמעבירות בי מכות הקלידים הסינתטיות האלו, שמריחות כמו הבית שבנו The Knife. התגעגעתי לשמוע שיר בפעם הראשונה ולעקם את האף, ואז לשמוע אותו בפעם השנייה וללרחרח אחרי מי שאחראי לו כמו בסרט מצויר כשהדמות מרחפת אל המטבח בעקבות אדי הריח של עוגה חמה. זה קרה עם "The beat and the pulse" של Austra, הרכב שכבר הזכרתי כאן בעבר אבל אף פעם לא התעכבתי לספר בדיוק למה. יש לי אלרגיה לאייטיז ובשיר הזה יש דווקא הרבה דארק אייטיז, אבל על דארק אייטיז לבדו אי אפשר להתפרנס. ניין אינצ' ניילז, דפש מוד, דה נייף לעיל, ועוד דברים טעימים. מה שהתחיל מהקול העצום, הכמעט אופראי של קייטי סטלמניס הפך להרכב הופעות של חמש בחורות ובחור אחד, ואלבום בכורה מצוין, Feel it break. ובעיקר השיר הזה, האחד הזה, שאני לא מצליח להוריד ממנו את הידיים. התגעגעתי להתרגשות. (כרגיל, אביעד היה שם קודם.) [מפ3]



2. מאחורי הכלים הוא בלוג ישראלי חדש שמארח בכל פעם מוזיקאים ישראליים שמספרים על הציוד המוזיקלי שלהם. חלק גדול מהקוראים של העונג לא ינידו עפעף בכיוון הפסנתר של דניאל קורן או פדאל הפאזז שעמית ארז קנה אצל פיגי אף-אקס, אבל יש אנשים שלא הצליחו לגמור את המשפט האחרון בלי לנגב ריר מהמקלדת. אני אישית מת על הארוטיקה שבה מוזיקאים ואנשי אולפן מסוימים מתייחסים לגיטרות, לאפקטים, למגברים ולסינתיסייזרים. משפטים כמו "כל מי שאוהב לו‫-‬פיי (lo-fi) היה מקבל זקפה מזה" (יאיר קז, בבלוג) הם לא כל כך יוצאי דופן. [עברית]
3. לאטישה סאדייר, סולנית Stereolab, תופיע בלבונטין 7 ב-8 בספטמבר. [עברית]




ברי סחרוף מתארח אצלי ב"תדר". תצלום: נועה מגר

4. ביום ראשון האחרון אירחתי את מיסטר המאסטר ברי סחרוף באולפן של תדר, לשעתיים שבהן הוא פתח בפנינו צוהר לתקליטייה המדהימה שלו – וואו, איזה טעם מעולה ומגוון יש לו – ושוחח על מוזיקה, כתיבת שירים, מקורות השראה וגם על האלבומים שהוא חולם להקליט, כולל אלבום לדינו עם אהוד בנאי שכבר נמצא בעבודה. האזינו לכל התכנית כאן, יש גם רשימת שירים מעוררת קנאה. באותה הזדמנות העליתי גם את הקלטת התכנית עם שמעון אדף, שהייתה מרתקת עבורי. [עברית, סטרים]
5. הביסטי בויז חברו שוב לידידם משכבר ספייק ג'ונז (סאבוטאז'!!!), שביים להם קליפ חדש ומשעשע לשיר שבעיניי הוא הכי חלש באלבום החדש, אבל מה אני כבר מבין. "Don't play no games that I can win" מארח את סנטיגולד והופך את כל הנוגעים בדבר לבובות Action figure במרדף ג'יימס-בונדי אחרי… משהו. [וידאו]
6. ועוד ביסטי בויז VS בובות: חברי רחוב סומסום מבצעים את "Sure Shot" האדיר. [וימאו]
7. Nevermind של נירוונה חוגג 20 שנה, פאק אני זקן, ומגזין ספין חוזר אליו בגיליון מיוחד שמכיל, בין היתר, את מה שבאמת מעניין אותנו: אלבום מחווה! 13 אמנים בני זמננו, חלקם גם בני זמנם של נירוונה, מבצעים מחדש את שירי כל האלבום ואפשר להוריד את כל הסיפור בקליק אחד על הלייק (טוב, ואז עוד קליק של הזנת מייל ואז עוד קליק אישור במייל וכל זה). בין השאר תמצאו שם את המיט פאפטס והוואזלינס, שתי להקות שנירוונה אהבו במיוחד ואף חידשו משיריהם, וגם את EMA, אמנדה פאלמר, טיטוס אנדרוניקוס, טלקינזיס וג'סיקה לי מייפילד. לא רע. האלבום עצמו, אגב, לא ממש מחזיק אחרי 20 שנה. [פייסבוק אנד שיט]
8. עוד טיפה קורט קוביין: בצירוף מקרים קוסמי עליז, גם טל מ"ביצים" נזכר השבוע בנירוונה, עת הגיע לגיל המסוכן 27, וניסה לפצח את חידת התאבדותו של קוביין בגיל כה צעיר. אגב, מי שלא קרא עדיין את הטור המדהים של דויד פרץ על מותו של קוביין, הטור עלה השבוע מחדש לאתר המחודש. [עברית]
9. הלהקה הישראלית Solstice Coil אוהבים מאוד את דרים ת'יאטר, מספיק כדי לעשות עליהם פרודיה מוצלחת מאוד: דרים ת'יאטר מחפשת מתופף חדש, והחליטה לצאת בתחרות מתופפים רבת יח"צ ופאתוס כדי למצוא את המתופף הבא. סולסטיס קויל הוציאו אלבום חדש, והחליטו לקדם אותו בספּוּף על התחרות של דרים ת'יאטר: חיפוש אחר מתופף חדש, בדרכם ה, אה, ייחודית. [טיוב]
10. [תודה לשי] שכותב על Soulwax האדירים: "מסתבר שבמקום על אלבום חדש, הם עבדו בשנתיים האחרונות על אתר אדיר בשם Radio Soulwax, שמנגן 24 שעות רצופות של סטים של 2manydjs (בליווי כל מיני אלמנטים ויזואלים), ועם הזמן יתווספו עוד סטים". נייס! [אנגלית, פלאש]
11. האמן גיל זבלדובסקי יצר 25 קטעי וידאו מוזרים ונהדרים, שבהם הוא יוצר ייצוג ויזואלי למוזיקה בעזרת תנודות רמקולים. יש שם דברים מאוד מגניבים, אני אהבתי בעיקר את מספר 9, עם השיר העצום של דיקלה ומה שנראה כמו אורז וכורכום. [עברית, וידאו]



12. נמרוד דדו וניצן גלברד, תלמידים לעיצוב גרפי בוויצו חיפה, יצרו סרטון אנימציה נהדר בשם כולל VS קולג', סאטירה ב-8-ביט על ההבדלים בין סטודנט חילוני וסטודנט תורני. אני צחקתי, אבל היו אנשים שבכו. [טיוב]
13. [תודה לאלפרד] המלצת קריאה: פיצ'פורק ערכו רשימה מעוררת תיאבון של 60 ספרי המוזיקה האהובים עליהם! אח, איזה יופי של דברים. מפאנק דרך היפ-הופ עד מוזיקה קלאסית אוונגרדית, ג'אז, דיסקו, סיקסטיז, רגאיי, ביקורת מוזיקלית, אלבומים… אמרתי וכתבתי את זה בעבר בהרבה הזדמנויות: באנגלית יש מגוון נפלא ולשמחתי גם מעמיק של ספרות על מוזיקה פופולרית, ויש המוני ספרים נפלאים שהרשימה הזו מאירה את חלקם (5 מתוך ה-60 יש לי בבית, לו היה לי זמן לעוד 55…). בעברית יש אולי שניים-שלושה ספרים רציניים על מוזיקה פופולרית מקומית (רציניים = לא "צביקה פיק: מלאך או שטן"), וגם הם ברובם מיועדים לקהל אינטלקטואלי ("יום שני") או ספרותי-תלמודי ("שיר חדש"). כמעט כל הספרים ברשימה של פיצ'פורק מתמקדים במוזיקה משנות ה-50 ועד זמננו. לישראל יש את הטווח הזה, יש לנו מוזיקה מוקלטת מהעשורים האלה, יש לה אימפקט תרבותי בחברה שלנו – הגיע הזמן שיהיו גם ספרים שיתעסקו בזה. לא רומנים ולא ספרים המיועדים לאקדמיה, אלא ספרים מעמיקים לקהל הרחב. אני כבר הגשתי הצעה להוצאת ספרים אחת, ואם יש פה מתעניינים אשמח לקדם איתם דברים דומים. [אנגלית]
14. מפעם לפעם יוצא לי לייעץ למוזיקאים. מוזיקאי שנמצא לפני הוצאת אלבום חדש (ראשון או לא) בסביבה תקשורתית-מסחרית כל כך נזילה מרגיש הרבה פעמים מותקף על ידי ריבוי האפשרויות או היעדרן, ומדי פעם אני מוזמן כדי לנסות ולתת את דעתי בנושאים כמו איך כדאי להוציא את האלבום, איך לעשות יח"צ מעניין, מה צריך לדעת כשמוציאים אלבום כיום באינטרנט, ועוד דברים שחשוב לדעת ועל חלקם אני יודע לענות. אחד הדברים שאני מוצא את עצמי חוזר עליהם כמעט בכל שיחה כזו, בין אם זו פגישת ייעוץ רשמית או סתם שיחה עם חבר מוזיקאי, הוא פשוט: "תופיעו כמה שאתם רק יכולים, בכמה שיותר מקומות שאתם יכולים". מיד אחר כך אני מרצין ונותן במוזיקאי מבט נוקב מבעד למשקפיים ומוסיף: "לא רק בתל אביב". כי אפשר להבריק עם קטע ויראלי מדהים, ואפשר להשקיע אלפים ביחצ"נית מדהימה לסינגלים, אבל לטווח הארוך, שום דבר לא עובד כמו הופעות, הרבה הופעות, והתמדה בהופעות. תשאלו את סיפורי ההצלחה העצמאיים הגדולים של השנים האחרונות כמו גבע אלון או אסף אבידן. לכן שמחתי כל כך כשבן ריפתין, מנהל הלהקה רוצי בובה, סיפר לי שהם יוצאים לסיבוב הופעות על אמת, מהצפון עד הדרום, בוואן וכל הסיפור (גם עמוס צימרמן עשה משהו דומה בדצמבר ותיעד הכל בבלוג). זה לא משהו שרוב הלהקות העצמאיות יכולות לעשות בכזו קלות, ורוצי בובה זכו לתמיכת בירה מכבי שבוודאי שימנה את הגלגלים. ובכל זאת, הניסוי הזה מרתק, ומעניין לראות מי ישכיל לאמץ את המודל. בן שלו התלווה ללהקה ותיאר את המסע בטור נדיר מאוד במוזיקה הישראלית, ועידו שחם מוסיף את שני הזלוטי שלו. כן ירבו. [עברית]


זה שכתוב עליו Bad Motherfucker

15. [תודה לאיתי] ברגע הראשון זה נראה כמו סתם עוד סרטון שבו חתכו החוצה את כל הפעמים שאומרים בסרט מסוים "Fuck". אבל ספרות זולה: רק הקללות עובד טוב הרבה יותר, כי גם כשמוציאים החוצה את כל מה שאינו קללות, נשארת רוב העלילה ונוצרת מין גרסה סופר-מקוצרת של הסרט. [טיוב, פאק]
16. כבר הרבה זמן מדברים על Watch the throne, האלבום המשותף של ג'יי-זי וקנייה ווסט (אל תתבלבלו, זה הסדר הנכון ולא להיפך), והנה מגיע סוף סוף שיר רשמי ראשון מתוכו, "Otis", מחווה לאחד מגדולי הסול אי פעם, אוטיס רדינג הענק. לא בדיוק שיר שמשאיר את היסטוריית ההיפ-הופ חרוכה, אבל עדיין קטע טוב. [סטרים]
17. בדיוק כמו שומר רוק, גם אני עדיין קונה דיסקים. בדיוק כמוהו, גם אני קצת מתקשה להסביר את עצמי למי שמרים גבה נוכח ההתעקשות שלי להמשיך לקנות פיסות פלסטיק וקרטון ולהתייחס אליהן כאל משהו בעל משמעות גדולה יותר מקבצי מוזיקה. אני קונה דיסקים מהרבה סיבות, את חלקן פירטתי ב"איך לא נהיה חרא של אנשים", עמוד שהגיע באמת הזמן לעדכן בעקבות ריבוי האופציות הדיגיטליות הפתוחות לישראלים חובבי מוזיקה. שומר רוק מנסה גם הוא להסביר (לא לשכנע, להסביר), עם עשר סיבות להמשיך לקנות דיסקים. [עברית]
18. StoryCorp הוא ארגון אמריקאי שפרש רשת של אולפני הקלטות קטנים ברחבי ארה"ב, והזמין אמריקאים לשבת עם אדם קרוב (בן משפחה, חבר, בן זוג) ולספר לו על החיים שלהם. הסיפורים הם אמיתיים, מצחיקים, מרגשים, מגוחכים, משעממים. הם החיים, בצורת סיפור. "בסופו של דבר, הכל סיפור. היום בו הכרת את אהובתך, האופן שבו אמא שלך הכינה אותך לבית הספר, השמירה הראשונה שלך בצבא, ההתמודדות של החבר הטוב שלך עם מחלה, הדברים שהשגת, הדברים שאיבדת (…) אנחנו עשויים מפסיפסים של סיפורים שנשזרים לא רק אחד בשני בתוכנו, אלא גם נצמדים ונפרדים כל הזמן מסיפוריהם של אנשים אחרים", כותב יואב בריל בפוסט שלו על סטוריקורפ. הסיפורים של סטוריקורפ נערכים ומושמעים ברדיו, וחלקם גם זוכים לסרטוני אנימציה (לא מדהימים ויזואלית) שמביאים אותם לקהל רחב באינטרנט. [אנגלית, וימאו]
19. [תודה לרותם] The Cosby Sweater Project עוקב אחרי ומצייר את דוגמאות הסוודרים המדהימים שהופיעו בסדרה של משפחת קוסבי. [צמר]
20. שי להב תוהה איפה יש זמרות ישראליות ששרות על סקס בלי להתבייש. [עברית]
21. "Brill Building-meets-Sonic Youth" הוא אולי התיאור הכי קולע שקראתי עד עכשיו לצמד הנהדר Cults שמאוורר לי את הקיץ החם הזה, והוא הגיע מתוך הראיון שלהם בקווייטוס. שווה לקרוא אותו ולו רק כדי להיכנס לראש של שני אנשים שהוזנקו מאלמוניות להצלחה (יחסית) בזמן קצר מאוד, ומנסים להישאר שפויים. מה, עוד לא הקשבתם להם?! זה ממש הזמן. [אנגלית]


המשט ההומניטרי לביירות

22. החבר'ה בקווייטוס לא מביישים את התואר שהדבקתי להם כמגזין המוזיקה הכי טוב ברשת כרגע, ומפגיזים גם עם ראיון עם זאק קונדון מביירות לרגל האלבום החדש והמוצלח, The rip tide. [אנגלית]
23. איזה קליפ אנימציה נהדר יש ללהקה הישראלית Milgrom. אבל למה לא כתוב מי ביים? [טיוב]
24. איזה קליפ סמי-אנימציה נהדר יש לשיר החדש של איזבו. אבל למה לא כתוב מי ביים? [טיוב]
25. Flying Lotus ממשיך לשחרר עוד ועוד קטעים, חלקם מוצלחים מאוד וחלקם פחות. את "heave(n) mix2" החדש אני אוהב מאוד. [סטרים]
26. [תודה לנמרוד] אני אוהב את מה שגלעד כהנא הצליח להוציא מנינט טייב בשיר "My game" של The Walking man, ואף על פי שאני לא מת על הקליפ, תוספת הכתוביות היוטיוביות (שכתב כהנא בעצמו) הופכות אותו למשעשע הרבה יותר. מין טוויסט משונה על Pop up video (איך, איך משתמשי יוטיוב לא הפכו את הקונספט המדהים של פופ-אפ וידאו ללהיט ענק?). [טיוב]
27. אין לי מושג מאיפה מארקי פאנק הביא את הביצוע היפני ל"אני חולם על נעמי" של חדוה ודוד, אבל זה עצום. [טיוב]
28. [תודה לאיתמר] שכותב: "לאיה כורם יצא אלבום חדש, והיא שופכת את הלב בבלוג שלה על הפריזמה היחידה שדרכה העיתונות בישראל מוכנה לאפשר לאמן לקדם מכירות לתקליט שלו – לא הצצה לתהליך העבודה, לא שאלות על השירים והיצירה, אלא רק רפש ופפראצי והצצה לחיים האישיים". גם יהורם גאון כתב על אותו הנושא לפני שבועיים. עורכי מוספי תרבות, העיניים העייפות האלו מופנות אליכם. [עברית]
29. על ספו של אלבום (=פרויקט אינטראקטיבי רב תחומי) חדש ומסקרן (=אני לא יכול לחכות), ביורק מתראיינת למגזין הכי טוב בסביבה (=האינטרנט), Quietus, על הפרויקט, איסלנד, וכל השאר. פנו לכם שעה קלה ושקעו בטקסט מגזיני טוב. בתוך כך, כמו שאוהבים להגיד בגלי צה"ל, יצא סינגל נוסף. [אנגלית]
30. [תודה ללזר] גלברט הישראלי (אני מניח שזה הוא, על פי שם הבמה והסאונד) לקח את הביטלס אל העתיד המדומיין של המוזיקה (או הרטרו-עתיד), ויצר מחדש את האלבום Please please me עם מקלדות והרבה מאוד ריוורב ודיליי. הורדה בחינם כמובן! זה נשמע כמו ג'ינגל של קול הקמפוס שמחכה לקרות. [בנדקאמפ]


מטא-ציור: ציור של אמנדה פאלמר עם גבותיה המצוירות

31. [תודה לזהר, שגרירתנו לענייני AFP] שנה שלמה אחרי שהוציאה אלבום מחווה לרדיוהד על יוקליילי, אמנדה פאלמר משחררת וידאו יפה ל-"No surprises", מחוות אנימציה נחמדה מאוד לקליפ המקורי המבריק (אם תהיתם פעם איך הוא מחזיק שם כל כך הרבה זמן במים – הנה התשובה). [טיוב]
32. בפייסבוק של יאפים עם ג'יפים אפשר כבר לשמוע שלושה משירי האלבום החדש, ואם אין לכם פייסבוק וכאלה, אתם יכולים לקפוץ לשמוע שניים מהם באתר הרשמי של ההרכב החמקמק, שם אפשר לשמוע גם את שני האלבומים הקודמים במלואם. [סטרים]
33. דיוויד באזאן, מכותבי השירים האהובים עליי, מתראיין על כתיבת שירים באתר מעניין, שמכיל ראיונות באותו נושא עם עוד כותבי שירים מסלייטר קיני, דאס רייסיסט, גומז, מיי מורנינג ג'אקט ועוד. [אנגלית]
34. [תודה לאיתי] קרבות הראפ הגדולים של ההיסטוריה נמשכים, ובסיבוב הנוכחי: אלברט איינשטיין VS סטיבן הוקינג בקרב ראפ עד המוות היחסי. חנונים בכל העולם, rejoice! [טיוב, אלא מה]
35. זמר הפולק הוותיק רוי הארפר משוחח באריכות עם ג'ואנה ניוסם במגזין BOMB. המאמר עלה לרשת לזמן מוגבל ולא מוגדר, אז הזדרזו לקרואו לפני שייעלם. [אנגלית]
36. Feist, שבאלבום השני שלה The Remainder אני מתאהב יותר בכל האזנה, משחררת טיזר מסקרן, ראשון מתוך סדרה של טיזרים, שכפי הנראה יובילו לאלבום הבא שלה, הראשון מזה ארבע שנים. [טיוב]
37. אורן צור מ"מדע בזיוני" סוטה לרגע מענייני הבלשנות החישובית כדי להאיר את עיני כל מי שמשתמש בבלוני גז: חברות הגז מחייבות בדיקת גז תקופתית, ומנסות לסחוט מכם כסף בשיטת "מצליח". כדאי לדעת. [עברית]
38. [תודה ללזר] אלוהים יודע איך מצאת את זה, לזר, אבל זה ענק: Ducktails, מוזיקאי ששמו האמיתי הוא מאט מונדניל, הקליט שיר שעלול להישמע לכם מוכר. "Couch surfer", בי-סייד לאחד השירים החדשים שלו, דוגם לכל אורכו את "יו-יה" של כוורת, ולא חוסך בגיטרות הכוורתיות בהמשך השיר. אם יש לכם חשבון טמבלר, ספרו לבלוגר ששיתף את השיר מה מקור הדגימה! [סטרים]
39. [תודה לנדב] כה אדיר: Ollie Klublershturf vs. The Nazis הוא סרט עלילתי קצר ומשעשע על אולי קלובלרשטורף, ילד גאון ומלחמתו יוצאת הדופן בנאצים שבאו לאכול איתו ארוחת ערב. דיימון לינדלוף, מתסריטאי "אבודים", כתב את התסריט. [טיוב]


האמן הנדיב. של סילברסטיין

40. יוחאי וולף כותב בהערצה הראויה על המוזיקה הנהדרת של של סילברסטיין, כן אותו אחד שכתב ואייר את "העץ הנדיב", "בקצה מדרכת הרחוב" ואחרים, אבל גם היה מאייר הבית של פלייבוי, וגם כתב מחזות, וגם הופיע והקליט שירים נהדרים ומצחיקים ומבריקים ואף כתב לג'וני קאש שניים מהשירים הטובים ביותר שלו (אחד מהם כיכב פה פעם כשיר הפתיחה). אני מחזיק באוטו דרך קבע את אלבום ההופעה המצוין שלו, I'm so good I don't have to brag (תודה, עידו עזריה!) ונהנה ממנו בכל פעם מחדש. [עברית]
41. אודה ולא אבוש, אני ממש אוהב את "Acid", שיר של להקה בשם Yawn שנתקלתי בה לראשונה השבוע. אנימל קולקטיב עם רגליים על הקרקע. [סטרים]



42. ברנדן גרילי מ-Business week בכתבת מגזין מצוינת על Spotify, שירות מוצלח מאוד של סטרימינג מוזיקלי בנייד ובכלל, שעשוי להיות, על פי כתבה זו, התקווה הטובה ביותר של תעשיית המוזיקה כיום. ארוך אך כתוב היטב. [אנגלית]



43. אנחנו מזדקנים. אין דרך אחרת לומר זאת. גם אלה מבינינו שיישארו צעירים לנצח מגלים בשלב מסוים שהם עייפים קצת יותר, או אפורים קצת יותר בשיער, או לא בדיוק זוכרים דברים שלפני כמה שנים היו חלק מהותי כל כך במי שהם ומה שהם. הילדות שלנו היא חוף הולך ומתרחק, ואין לשם רפסודה. אני לא מרגיש זקן. אני בקושי מרגיש מזדקן. אבל אני כבר מתחיל להרגיש את סרגל קנה המידה של מפת חיי הולך ומתארך. את המרחק מזכרונות הילדוּת כבר אי אפשר לספור בצעדים, רק בפירורים.
    

    ילדים חצופים שוב בפינה
    ילדים חצופה בפינה מתחילים לעוט כמו עורבים
    ומעולם לא שיכללתי את ההליכה הקופית ההיא
    אבל ריח הסיגריות, הוא היה אז הכל
    האם הם יודעים שהימים האלה זהובים?

    אחרי שנים, גאי גארווי חזר לגור בעיר שבה גדל. הוא ראה את הילדים משחקים ברחוב, משתעשעים בעברות קטנות, לא יודעים כמה הן קטנות. כשאתה ילד, כשאתה נער, גם רעיון קטן הוא כל העולם. הוא חזר הביתה, ובמראה הסתכל בו אדם עייף עם פנים של מבוגר וכתב את "Lippy kids" של Elbow. האם הם יודעים שהימים האלה זהובים? האם ישנם עוד ימים זהובים, גם כשאתה עובר את הקו שמפריד בינך ובין הילדים ההם? הייתי השבוע בבריכה ולידו שחו ושיחקו כמה ילדים בני עשר בערך. נזכרתי שילדים כאלה היו פונים אליי ב"היי, ילד", כמו שהם פונים לכל אדם שהם לא מזהים כחלק מעולם המבוגרים, גם לבני 17. היום הם לא יעשו את הטעות הזו. [מפ3]

שבת שבוגי! פרשו כנפיים, פתחו אוזניים.