382 תגובות על “כרטיסים במתנה: Interpol”

1. מיכל ב הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:12

   Mazzy star

2. יואב הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:12

   מאדר פאקינג אינרפול בבקשה

3. תומרביי הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:12

   נראה לי שניק דרייק תהיה התשובה לזה. אני רק שומע את הקול שלו וכואב לי הלב, פיזית.

4. נטע הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:14

   תגובה מרגשת/ מקורית/ שנונה כלשהי.

5. רועי הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:14

   לי אישית ישנה נטיה חזקה להרגיש את הביץ' בויז בגוף (אחת הלהקות האהובות עליי אם כי לא זו ב-ה' הידיעה).

6. shez הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:14

   ניק קייב. הכי פיסי. בועט את המאזינה לרצפה, לופת את הלב של המאזין.
   וגם הקיור, אבל זו פיסיות אחרת. פיסיות מעושנת, מכורבלת, צועקת בשקט.
   וכן, אני רוצה כרטיס!

7. אבירם הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:14

   העיבודים של ברי סחרוף עושים לי שטף דם

8. יעל הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:15

   🙂

9. candy הגיב:

   9 באוגוסט 2011 בשעה 23:15

   אתה עושה לי דווקא עם המילים היפות האלה אחרי שהבטחתי שאני לא באה?:) קשה קשה …

10. רחלי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:15

    הכי נכנסת לי לוורידים זו עינב ג'קסון כהן המדהימה והמרגשת.
    ואהבת הנעורים, ניק קייב, תמיד עושה לי נעים 🙂
    ו….אשמח לראות את אינטרפול בהופעה….

11. נועה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:15

    The pot head pixies כמאמר הגונג!

12. דנקה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:16

    טוב אני מודה שזה קצת מביך, אבל אין שיר שאני מרגישה בגוף יותר מאת סקסי בק של ג'אסטיןן טימברלייק. וכן, אני מעוניינת בכרטיס לאינטרפול, למרות טעמי במוזיקה

13. אורית הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:17

    Elbow מרגשים אותי כל פעם מחדש

14. מיס בוז'רסקי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:17

    מיוז

15. itai3600 הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:18

    מאז עידן הפאנק ועד היום, מוזיקה איפשרה לשחרור פיזי ורגשי (בין היתר) של כעס. הפעם הראשון שחוויתי שחרור מלא של הגוף בעזרת המוזיקה הייתה מאחד מהצאצאים של הפאנק, הגראנג'. ואני מדבר על האלבום השלישי של ניוורנה, In Utero. עד היום אני לא יכול לא להזיז את הראש ולשבור כל דבר בחדר שאני שומע אותו.
    את נירוונה אני מרגיש לא רק בראש אלא בכל הגוף ברגש-פיזי מטורף.

    אני לא יכול לחכות כבר להופעה של אינטרפול, להקה שתמיד הייתה מעודפת אצלי ולטעמי Turn On The Bright Lights הוא אחד מעשרת אלבומי העשור הקודם.. כרטיס בחינם יהיה מאד משמח 🙂

16. אלעד הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:18

    אולי זה קצת נדוש, אבל רדיוהד. פורטים בדיוק על העצב של העצב.

17. אפרת הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:18

    ברי

18. נעם הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:19

    ג'ק ווייט מרחף לו אי שם

19. אורן הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:20

    אינטרפול אלילים. המוזיקה שלהם מזיזה לי דברים בראש, בגוף, בלב.
    קשה שלא לאהוב קטעים כאלה: http://youtu.be/hZmLdBOS2aI

20. שושנית הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:20

    הקיור מכאיבים לי כמו קיפוד ים בכל הגוף

21. עידו (איש קריות) הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:21

    יש שתי דרכים לשמוע שירים. האחת היא לקלוט את המסר של השיר, להכיל את תשוקת המילים ולגלגל הלוך ושוב את הניואנסים של האומן עד שזה הופך להיות חלק ממך. הדרך השניה היא הדרך החוויתית, בה אתה לחלוטין נשאב למלודיה, או לביט, או לשמיניות/רביעיות/חצי חמישיות. לתת לצליל לתקוף את החושים, זו חוויה נהדרת.

    בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי יותר מאזין בדרך השנייה. אני שומע יותר את הבשר של כלי המוזיקה מאשר למילים. אמנם זה גורם לכמה הרמות גבה ("איך אתה מסוגל לאהוב שירים של אנטלרז אם אתה לא מקשיב למילים?") אבל בסופו של יום זו החוויה המועצמת שאני שואב מהשירים.

    לגבי השאלה שלך, אני חייב לציין שאת אאוטקאסט אני מרגיש כל הזמן ברגליים ובאגן. את ל.ס.ד סאונדסיסטם אני מרגיש בעורף של הראש ובכתפיים, ואת ביירות אני מרגיש בלב.

22. עודד הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:21

    בגוף – קולות האולפן המאוחרים של בוב דילן

23. mer הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:22

    TNX

24. mik הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:22

    כל דבר של Diamanda Galas

25. inbal Kahan הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:23

    תודות.

26. טובה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:23

    הנה. תגובה. הנה

27. צחי שטיין הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:23

    PIXIES…
    Where is my mind?
    אשמח לקבל כרטיס לאינטרפול , אולי הם יעזרו לי למצוא את my mind.

28. תמר הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:23

    מישהי כבר הזכירה כאן את Elbow, במקרה שלי זה לחלוטין השיר Powder Blue שלהם.

29. אייל הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:23

    נייס !

30. pez הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:24

    Foo Fighters – The Pretender

    (היה קשה להחליט).

31. אלדן קיי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:27

    Radiohead!

32. keren הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:27

    The Antlers סוחטים לי את הלב

33. שמחה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:27

    את tune yards אני מרגיש בכל הגוף ולא יכול שלא לזוז עם האלבום האחרון שלה

34. ליר הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:27

    יש!

35. טלי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:28

    OURS-
    Distorted Lullabies

36. yoav הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:28

    thanks (:

37. אמיר הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:29

    thbyrpuk

38. איציק הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:29

    פי ג'יי הארווי המלכה

39. איילת הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:30

    טינדרסטיקס. מהפעפ הראשונה ששמעתי אותם, השירים שלהם ממש אבל ממש נכנסים לי ללב לריאות לכל מקום

40. _LiBERTiNE_ הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:31

    בחירה קשה שבסופה שני השירים שאני שמחה שיש לי גוף כדי לחוות אותם במלואם:

    פיונה אפל, אלביס קוסטלו. I Want You.
    http://www.youtube.com/watch?v=EiOmhOumh-w

    ניין אינץ' ניילז, The Perfect Drug.
    http://www.youtube.com/watch?v=5MvsyNSk20Q

    גרררר. כמה טוב שיש שירים כאלה.

41. ענבל הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:31

    אני אשמח לקבל כרטיס 🙂

42. עמיחי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:31

    ג'וני מיטשל. מפלחת לי את הלב לפלחים דקים, דקים.

43. אריאל הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:31

    ג'ואנה ניוסום מרעידה את נימי גופי

    אה וגם אינטרפול כן הם גם.

44. איילה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:31

    הפעם הראשונה שאני שמעתי את אינטרפול הייתה אי שם ב2002, עם צאת אלבום הבכורה שלהם, בזמנים שקראתי בשקיקה כל ביקורת של גל אוחובסקי וקניתי בחדווה כל אלבום עליו המליץ וכזה, בין היתר, היה turn on the bright light. האקס קנה לי אותו בשבת הראשונה שעשיתי בצה"ל (זו הייתה גם השבת הראשונה שסגרתי בבסיס והוא נגרר לצריפין לבקרני). יותר מהכל אני זוכרת את עצמי יושבת ומפרקת-מנקה את הנשק בפעם המיליון ואחת כשלידי דיסקמן (!!) וסטלה צוללת מטר ממני..

    ולתכלס.. הכי שחוק- מאסיב אטאק מוציאים אותי מאיזון פיזי. אני באמת ובתמים יכולה להרגיש איך כל תא בגוף שלי מתפטל כשאני שומעת אותם..

45. boaz הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:31

    Robert Wyatt – Sea Song
    צמרמורות

46. דוד שפיר הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:32

    jane's addiction

    שגם הם מגיעים יומיים אחרי!!!!

47. גל הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:32

    הגיטרה בסוף השיר the new של אינטרפול מנסרת לי את הלב כל פעם מחדש…

48. אדי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:33

    the replacements

49. יובל הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:34

    אינטרפול 3>

50. ינשוף הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:34

    Machine Head.
    עם סופר באס.

51. עמיר הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:34

    ספארקלהורס

52. אסף הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:34

    The antlers

53. אלעד הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:35

    הפעם הראשונה (והחוויה הזו חזרה על עצמה פעמים ספורות בלבד מאז) בה חוויתי אורגזמה מוזיקלית היתה בהאזנה לשיר הגאוני של יובל בנאי "רחוב העצב החד-סטרי" באוזניות במיניבוס בדרך לכנרת, לפני כ12-13. חוויה חד פעמית.

54. משה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:36

    כנסיית השכל.

55. itaihasid הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:38

    כרמלה גרוס ואגנר עושים את העבודה

56. עירית הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:38

    הו אינטרפול!

57. דנטי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:38

    קיבלתי לפני יומיים את הכרטיס שלי לאינטרפול בדואר. זו היתה הפעם הראשונה שהזמנתי אונליין,והדבר שהכי הלחיץ אותי היה הפחד שמישהו יחטט לי בתיבה, ימצא את המכתב, ויקח אותו.

    יחד עם אינטרפול,יש לי בפלייליסט את מיוז, פלסיבו (שאותם ראיתי בשנה שעברה), הקילרז (שאני רק מחכה לראות), פורקיופיין טרי, אדל (שהבריזה) ועוד המון אחרים.

    אם יש מישהו מהרשימה שלחלוטין מגיע לו כרטיס,זה עידו איש קריות. רק אומרת. (:

58. יהונתן הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:39

    Jesus Lizard מרטיט לי את הביצים

59. שי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:39

    pioneer to the falls של אינטרפול סוחט לי את הלב בכל פעם שאני מאזין לו

60. הגבר הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:40

    SMITH מרעידים לי את הגוף

61. אורי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:43

    הבאס בגבול לאהבה שלך של ג'יימס בלייק פותח לי את הרוכסנים

62. שרית הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:45

    Nick Drake

63. נטע הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:46

    תודה לכם 🙂

64. עמית י. הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:47

    חושב שאלך על דה קנייף

65. עדיאל פדיה השני הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:47

    הכי פיזיים אלו lcd soundsystem
    אבל גם ככה אני אף פעם לא זוכה אז זה לא באמת משנה 🙂

66. סוס-ים הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:48

    The Men Are Called Horsemen There של סאנסט ראבדאון, כל
    החצי השני. מה אני אעשה.

67. Lewis הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:49

    פיונה אפל.

68. חלי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:49

    פי ג'יי הארוי. כל כך הרבה רגישות ונחישות באישה אחת

69. מאיה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:50

    אני בחורה קיטשית אבל אני מרגישה את הדורס באופן קבוע ויציב ומצבים מסויימים לאונרד כהן מרגיש כמו חלק ממערכת הנשימה

70. dodly הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:50

    מריונטה סול, מזיזים לי את המוח ומרעידים לי את הקורקבן

71. שי הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:52

    Mike Oldfield – On horseback
    כי אני שמח!

72. מיכאל הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:52

    קצת deftones….

73. מאיה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:52

    אני בחורה קישטית ואת הדורס אני מרגישה בתוך הורידים, במצבים מסויימים לאונרד כהן מרגיש כמו חלק ממערכת הנשימה, קולטריין יושב איפשהו בין מערכת העצבים לבלוטת הדמעות .

74. גליה מאירוביץ' הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:53

    איזה אמן אני מרגישה פיזית? תלוי באיזה יום ומצב רוח אתה תופס אותי… זה יכול להיות אליוט סמית' או מארק אוורט ומצד שני אלה יכולים להיות האדיטורז… גרנט לי פיליפס מגיע לי בדרך כלל לקרביים, במיוחד האלבומים מהניינטיז… בכל מקרה, זה הסיכוי היחידי שלי ללכת להופעה הזאת…

75. מיה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:53

    lisa germano

76. ohad הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:53

    Rocket from the tombs

77. מעיין הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:56

    כשאני מאזינה לפטריק וולף אני מרגישה כאילו מתנפח לי החזה, מתמלא באוויר גדול ורענן ונקי, כאילו יצאתי פתאום לטבע פראי, לא משנה איפה אני נמצאת, הוא תמיד מסוגל להעביר תחושת התעלות והתרגשות ואופל ואור וטבע ועירוניות, הכל ביחד בכנות וברגש העצומים שלו. מדהים

78. dinid הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:57

    היי,

    אינטרפול? כמה שאני רוצה…

79. אילן הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:57

    לאחרונה אני מרגיש בגוף את Eric Sumo band.

    ו…גיאחה – אחלה בלוג שבעולם. תודה לך.

80. משה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:59

    sunno))) מרעידים לי את הפופיק

81. דנה הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:59

    יש שתי להקות שמרגשות אותי במיוחד- האחת היא Finch. ל- Finch יש את סוג השירים שכשאני שומעת אותם, את הקול של הסולן, בשילוב עם כלי הנגינה והמוזיקה האדירה הזאת, שפשוט עושים פרפרים בבטן. אי אפשר להסביר את זה, זה פשוט הרגשה של פרפרים בבטן, מין בלבלה כזאת שרק שירים מעטים עשו לי בימי.

    דבר שני, אלו Fall Out Boy. הסיפור איתם טיפה שונה. תמיד אהבתי את השירים שלהם, אבל כשגילו לכלבה שלי סרטן סופני זה היה הדיסק שהיה לי באוטו לכן הוא התנגן בלופים, כל השבוע וחצי שעברו מוטרינר לוטרינר, הלוך חזור מבית החולים הוטרינרי, אולטרהסאונד, בדיקות דם, הכל כדי שיגידו לי שיש תקווה והיא תתאושש. לצערי זה היה גם הדיסק שהתנגן כשלקחנו אותה לוטרינר בפעם האחרונה לאחר שהיא לא אכלה כלום (אפילו לא עוף עסיסי שהכנו במיוחד בשבילה) במשך יומיים, והשיר שהתנגן כשחזרנו מבית ההקברות לחיות. מאז, הלהקה הזאת תמיד מזכירה לי אותה, את הרגעים האחרונים שאני לעולם לא ארצה לשכוח.

82. גיא הגיב:

    9 באוגוסט 2011 בשעה 23:59

    אני לא יודע מה אני מרגיש בגוף, אבל תמיד חשוב שזה יהיה אנרגטי ומגוון.
    pete and the pirates, Hooray for earth וגם יותר ישנים וקלאסיים.

83. מיכאל 23 הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:02

    היי, אני רוצה כרטיס בבקשה… אני מעריץ אינטרפול וגר בטבריה! כך שיש לי לדאוג גם לנסיעות ולינה והעסק ממש יקר לי ומפחד שלא יהיה לי מספיק לכרטיס… אני אהיה גרייטפול אם אזכה 🙂

84. עופר הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:06

    Pain of salvation

85. דפנה הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:08

    הסמיתס.

86. שירי הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:08

    Let's try this

87. נטע הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:09

    פורטיסהד, במיוחד השיר משין גאן מהאלבום האחרון

88. ענבל הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:11

    תגובה.

89. אבי הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:13

    צ'ארלס מינגוס

90. ניצן הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:16

    בעיקרון יש 2 שירים כאלה
    הראשון הוא Hurt. במקור של nin אבל הגרסא של ג'וני קאש פשוט עושה לי משהו עמוק בפנים ודופקת לי את כל השגרה, אי אפשר לתאר את זה. חמישה ל6 ביום שישי זאת אחלה שעה לשמוע בה גלגלץ.
    השיר השני הוא בעצם קטע משיר. אני מדבר על הסולו גיטרה של עוזי רמירז ב"הבלדה על אביר חופש ובת גלים" של קרולינה. עדיף גרסאת הדיסק ולא הרדיו, שם הסולו יותר ארוך. פשוט שווה יום עבודה שלם רק בשביל לשמוע את הכמה שניות האלה

91. מולי הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:17

    ג'וני קאש

92. חיימון הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:18

    national\racing like a pro ממוטט אותי כל פעם מחדש. mumford&sons\white blank page נותן לו fight טוב

93. RoyM הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:18

    הופעה של רדיוהד בפראג גרמה לי לחבק אנשים, שזו מחווה פיזית להרבה רגש שהלהקה הזו הביאה לי; קאקי קינג גרמה לי לחייך לא פעם; Little Bag of Hair של Mystery Jets גרם לי לבכות.

94. נטלול הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:19

    נכון, הבחירה היא אקראית לגמרי אבל חיי חידקי שמגיע לי כרטיס אחרי היום הנוראי שהיה לי.

95. איילול הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:21

    באזור גיל 8 קבלתי את הווקמן הראשון שלי, ואיתו גם רדיו טייפ, איתם גם קלטת של הכבש ה-16 האגדי. עם השנים גנבתי קלטות מאבא ושמעתי את כל הרוק'נ'רול הישן הזה, מהביטלס לקינג קרימזון לשלושרים, וגמעתי הכל בשקיקה. בזמנו גם שמעתי הרבה רדיו.
    ערב קריר שכזה בכפר סבא עירי, אני עושה שיעורים בחשבון ולילך ברנע שמה שיר אחד של להקה שלא הצלחתי להבין למה לקרוא לעצמך זמש, אבל השיר הזה עשה לי משהו. לא רציתי שהוא ייגמר.
    כשברט אנדרסון עלה לבמה בביתן 1 לא מזמן, לא יכולתי לנשום. גם בגלל שהייתי מקדימה והיה צפוף להחריד, אבל בעיקר בגלל ההתרגשות.
    כשהוא שר את השיר ההוא, ריחפתי. חזרתי לגיל 13, לאותו ערב גשום ונפלא.
    התחושה הזאת שהכל פשוט יזרום מגיעה לכל איבר ומפזרת כל כבדות שיכלה להיות…

    די. חפרתי מספיק. 🙂

96. חושב בקול רם הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:29

    לגמרי פיקסיז

97. חציל הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:32

    כןכןכןן

98. יעל הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:33

    גמני

99. עידו הגיב:

    10 באוגוסט 2011 בשעה 00:35

    me!

100. סימל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:36

     הלכתי על להוסיף שיר כתגובה, ספציפית haiku poem:
     No option
     Feel the music
     Flowing beat

101. mlk הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:37

     גבריאל בלחסן. כשאני שומע אותו הוא הופך לגוף.

     וכרטיס לאינטרפול כבר יש, הוזמן ממזמן. באמת לא יאומן שהם כאן.
     (ואם יש אמרגן בקהל: the national. בבקשה!)

102. אלדד הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:39

     גבריאל בלחסן ואוקרביל ריבר (כל אחד בדרכו הייחודית כמובן).

103. עמיר/חובצי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:42

     The National

     תנסה לדקלם "We're half awake in a fake Empire " ביחד עם 90000 איש ותנסה שלא ירעד לך הגוף..

104. אלמוג הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:44

     כרטיס בבקשה

105. ניצן נ. הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:45

     התאהבתי בזמן האחרון ב-the national

106. מאיה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:45

     אני רוצה!

107. I הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:46

     הלהקה שהכי עושה לי את זה החליטה לבוא לארץ, שנה שעברה. קניתי כרטיסים לפני שהיה בכלל בקופות. הלהקה שהכי מרגשת אותי הייתה אמורה לבא וחצי שנה דיברתי רק על זה. ואז ביום שיש היה את המרמרה והמשט ובמוצאי שבת ארבעה ימים לפני ההופעה הם ביטלו.
     הלהקה שהכי נתנה לי השראה גרמה לי לשנוא מוזיקה ומהטראומה ההיא קשה לי להתאושש

108. שין הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:48

     טוב, יש המון המון (זה פחות או יותר קריטריון חובה כדי שמשהו יגיע אצלי למדף הדיסקים מלכתחילה) אבל נלך על משהו שנדמה לי שעוד לא אמרו – הללויה בביצוע של ג'ף באקלי

109. מוסה ג'י הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 00:50

     פוגז. קאט פאואר. גבריאל בלחסן. כל אחד בדרך שונה מאד

110. Shiuy הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:07

     כל מוזיקה נוגעת בי, אי אפשר לבחור רק שיר או להקה אחת. נכון שיש כאלה שההרגשה שלהם מתחילה מהרגליים ולאט עולה, ויש שבאים מבפנים ומפלחים את בשרך בדרכם החוצה. גם יש מאלה שמרגישים אותם בהתחלה בראש שנהדף בעוצמה לכל עבר, או בעיניים כשהתווים נעים ברפידות מחושבת וממוחשבת או פשוט גבוהים כל כך שאתה עוצם את עיניך מחשש שמא ינזלו ויזלגו במורך לחייך. קשה לשים את האצבע על סוג אחד. מוזיקה זה מוזיקה, זה יוצא מגוף היוצר וחודר לגוף המאזין. הכלים הם רק כלים, הם מתחלפים. גם היוצרים אט אט נעלמים. התחושה זה מה שנשאר לנצח…

111. רותם הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:11

     ניק דרייק… וג'ףף באקלי.. שני מדהימים שמרטיטים אותי בכל איבר, וגורמים לי להתחבר לרגשות כל כך ראשוניים..

112. רועיקו הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:12

     LOW!!!!!!!

113. טל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:12

     כי התחתנו לפני שבוע… ובין כל כלי הכסף שקיבלנו, אין מספיק מזומן לקנות כרטיסים.

114. The Dude הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:13

     Won't want for love, The Decemberists
     Exit music…

115. לירון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:14

     ג'ואנה. ופליט פוקסס.

116. Drimmka הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:17

     הסיקרט צ'יפס בהופעה לגמרי עשו לי צמרמורת 🙂

117. תמיר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:29

     בלונד רדהד. איזה כיף שהם מופיעים יום אחרי ההופעה המדוברת!

118. אייל V הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:31

     רוצה צמרמורות בתחילת pioneer to the falls

119. רועי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:32

     אלג'יר

120. מייקל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 01:49

     קרן קרפנטר

121. melquiadess הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:00

     להרגיש מוזיקה בגוף עובד לי בעיקר עם נויז.
     רק בנויז אתה מרגיש איך כל בית החזה רועד מעוצמת הבאסים, וקצת אחר כך האתה מרגיש את כל הגוף מתכווץ בעקבות צלילים צורמים.
     לפעמים זה לא בהכרח חוויה "נעימה" אבל זו חתיכת חוויה שעובדת על עוד כמה חושים מלבד חוש השמיעה.
     ואני אוהב את זה 🙂
     ולכן מנויז טוב אפשר להינות רק בהופעה עם רמקולים עצבניים

     ומעל כולם בז'אנר הזה נמצאים ללא ספק מבחינתי seventeen migs of spring.
     הרכב ישראלי של שלושה חברה רוסיים שמנגנים על המון כלים ומכשירים, ופשוט כל הופעה שלהם היא חוויה רוחנית עבורי

122. טינה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:03

     פיונה אפל, מדרוגדה

123. דניאל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:04

     אריק איינשטיין. מרגיש אותו שם למטה, בין הבטן לריאות.

124. גלעד הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:06

     the national.
     slow show to be exact..

     "I wanna hurry home to you
     put on a slow, dumb show for you
     and crack you up
     so you can put a blue ribbon on my brain
     god I’m very, very frightening
     I’ll overdo it"

125. טל-נחום הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:10

     גם אני פה!
     מזיז לי ת'גוף? מהתקופה האחרונה זה הפתיחה של האלבום האחרון של אלסידי. אי אפשר לשמוע אותה ולא להתחיל להזיז את הרגל לפי הקצב..
     (אבל בדיוק יצא החדש של ג'ייזי וקנייה, ככה שבטח בעוד יומיים ככה התשובה שלי לשאלה הזו תשתנה:])

126. ג'ימבו הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:16

     ג'ף באקלי ורייג' אגיינסט דה מאשין, כל אחד בזמנו.

127. פולינה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:24

     reamonn – supergirl

     http://www.youtube.com/watch?v=ctmS5XX67Ek&feature=related

     הכי גיל 16 לנצח. פורט על מיתרי הלב ומעורר את בלוטות הדמעות, כאילו שרק אתמול הרגשתי לבד בעולם ועודדתי את עצמי במילים "I'm a supergirl, and supergirls don't cry"…

128. נתנאלה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:28

     זה ישמע מוזר ואפילו לקקני, אבל אינטרפול.
     מוזיקה כל פעם משנה את ההגדרה שלה אצלי, תלוי באיזו תקופה אני נמצאת. אינטרפול מלווה אותי כבר שלוש שנים. אני מרגישה אותם בתוכי, המילים של פול בנקס מעוותות לי את שרירי הפנים, הגיטרה של דניאל אני יכולה להרגיש אותה באצבעות שלי, כאילו אני חיה אותה. והתיפוף והבאס, תמיד בלב, כמו שלט אזהרה לקראת מות השיר. אבל אלוהים כמה שאני מרגישה בחיים כל 4 דקות.

129. שני הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 02:34

     בכל פעם שמוריסי פותח את הפה וג'וני מאר מתחיל לפרוט לידו, הגוף שלי נותן את אותותיו
     וגם אינטרפול, כמובן.

130. פלונטר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 03:21

     אוקרביל ריבר. וגם הווייט סטרייפס.

131. נועה הדס הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 06:40
132. האח קרמזוב הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 06:51

     כרטיס לאינטרפול?
     איט שוד בי מי! או, איט שוד בי מי!

     מת על C'mere

133. נעם הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 06:57

     devil's dance של אסף אבידן והמוג'וס

134. ziv הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 07:04

     robert wyatt

135. הילה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 07:22

     כשאני שומעת פ'אנק, זה כמו שמן סיכוך לעצמותיי החלודות

136. רנק(ו) הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 08:41

     ג'נסיס (דור 1.0), קינג קרימזון, סיגור רוס, וובן האנד.
     דברים שמארגנים מחדש את איבריי הפנימיים..

137. מיכל ש הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 08:50

     אלג'יר / אביב גדג' /
     או להבדיל – רות דולורס

     אחח, האגרופים בבטן…

138. ניר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 08:52

     רדיוהד, אפילו קינג אוף לימבס

139. לולו הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:00

     Nina Simone

140. יהורם גאון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:11

     קובי פרץ

141. שמואל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:13

     מגיע לי כרטיס לאינטפול

     כל ההופעות השוות היו השנה בשלושת השבועות, ולכן לא יכולתי ללכת אף אחת מהם
     וגם היה את סוייד שהופיעו בשבת.

     לא פייר

142. גיל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:14

     The knife

143. קוקו הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:16

     Death Cab For Cutie – The Ice Is Getting Thinner.

144. אילן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:17

     כי הגיע הזמן שגם אני אזכה במשהו.
     חוץ מזה תודה על התזכורת

145. totem moadav הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:17

     רוצה כל כך כרטיס!!!

146. נועה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:22

     נינה סימון

147. אידן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:30

     יש שם אחד שקופץ לראש – איגי פופ. ישר לסרעפת.

148. ניר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:35

     עמיר לב

149. גלעד הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:35

     a day in a life

150. meital הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:40

     Archive

151. אדוה אראל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:51

     אין ספק שמיוז עושים לי את זה ובגדול!
     גם שעצוב גם שמח, וגם שיש מחאה גדולה בכל בארץ! Resistance
     🙂

152. רוית הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 09:59

     בן פולדס מרסק לי את הלב.
     פו פייטרס מקפיצים לי ת'תחת.
     ארקייד פייר גורמים לי לקנא.
     סנואו פטרול גורמים לי לחייך.

     את אינטרפול אני לא מכירה, אבל זו הפעם הראשונה שאני רוצה ללכת לראות הופעה של להקה שלא שמעתי יותר משני שירים שלה 🙂

153. עמית הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:14

     dirty three – יש להם איזה קטע בשם
     better go home now
     שכבר 16 או 17 שנים מאז ששמעתי אותו לראשונה ועדיין כל שמיעה שלו הופכת לי את הבטן.

154. Manny Calavera הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:18

     Änglagård – Kung Bore, עושה מערבולת אצלי בגוף כל האזנה מחדש. בהצלחה לי!

155. קסטה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:20

     אינטרפול

156. דניז הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:20

     ראש רדיו

157. עודד הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:31

     And you will know us by the trail of dead – relative ways

     Its ok, im a saint, i forgave your mistake
     תמיד עושה לי משהו

158. anna הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:36

     dEUS גורמים לי לא פעם להרבה תנועות לא רצוניות.

159. רמה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:38

     אני אוהבת את קולו של ברנדון בויד לא יעזור כלום, אולי זה יעזור לי לזכות בכרטיס להופעה של אינטרפול…

160. רמה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:39

     אני אוהבת את קולו של ברנדון בויד לא יעזור כלום, אולי זה יעזור לי לזכות בכרטיס להופעה של אינטרפול…:)

161. אלון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:39

     מילי ונילי

162. אלכס אפונה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 10:56

     ביורק, צמרמורות
     ברי סחרוף, הפסקול של התקופה האחרונה

163. עומר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 11:00

     אליוט סמית', כמעט הכל.
     תודה גיא!

164. Chenfel הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 11:02

     ג'ף באקלי, מאיר אריאל.

165. נעה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 11:17

     ארקייד פייר!

166. נופר כוכב הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 11:17

     (:

167. מאיה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 11:22

     עכשיו נזכרת?
     אחרי שכולם כבר קנו כרטיסים?
     גרג דולי 🙂

168. פולו הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 11:32

     וורי אקסייט

169. רן ערב הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 12:06

     the national, וביחוד fake empire.

170. אבישי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 12:19

     סקס סמים וסקסנרול

171. טליה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 12:26

     arcade fire(=

172. אדם הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 12:27

     אני רוצה גם(=

173. טלי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 12:28

     אינטרפול!

174. רון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 12:31

     אני מרגיש רוב הזמן כמו העכבר העניו (Modest Mouse).
     עם האופטימיות המזדחלת מתוך השירים האפלוליים ביותר,
     עם הצרחות הכעוסות השטות על שטיחי גיטרות מתפתלות ביללות ציפוריות,
     עם המילים הציניות אך הכ"כ אישיות.
     לפעמים אני oh, noose ולפעמים all nice on ice allright…

175. עמית הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 12:32

     בלינוקס זה לא היה קורה.

176. עדי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 13:19

     I WISH

177. אלון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 13:46

     APHEX TWIN
     כי הוא גורם לי להרגיש דברים שאני לא יכול להסביר במילים, יש המון מוסיקה שגורמת לי להרגיש, בעצם כל מוסיקה! אבל בדרך כלל זה רגשות "ברורים" כמו עצב, שמחה, הרהור, מחשבות שונות
     במקרה של APHEX TWIN הוא גורם לי להרגיש כמו שהייתי רוצה להרגיש כל היום

178. אורן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 13:52

     The Folk Implosion

179. ברק שגיא הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:05

     כרמלה גרוס וואגנר.
     מול 6000 איש.
     אני פשוט חייב להיות שם
     (רוצה ויהיה).

180. bugoe הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:05

     יש הרבה.. אלקטריק מסדה זו דוגמה טובה.

181. ליאת הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:07

     קשה לקבוע ככה, יש כל כך הרבה דברים שיודעים לעשות את המערבולת בבטן.
     אני יודעת שזאת קלישאה, אבל שמעתי אתמול אחרי המון זמן את starless, קינג קרימזון, וזזו ושטו והתהפכו לי בפנים כל האיברים הנכונים. שירים כאלה הם ברכה.
     אבל אם אנחנו מדברים באמת על באס שפועם בבטן, אז הכרתי ממש לאחרונה את them crooked vultures, ובחיי, כמה שזה טוב.

182. עידו הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:11

     וואוו. אינטרפל מגיעים לישראל. עוד לא לגמרי עיכלתי.

     השיר שעושה לי הכי הרבה מערובולות בבטן, שממש מרגש אותי, וגורם לי לרעוד הוא… vera של פינק פלויד. שיר כל כך קצר, לא נחשב לשיר מפורסם כלכך , במיוחד כשcomfortably numb ו- another beak in the wall מאפילים עליו. אבל לי השיר הזה עשה משהו….

183. amir הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:25

     מי ייתן

184. עמיחי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:39

     כמעט כל הפתיחות בBLOOD SUGAR SEX MAGIC של הרד הוט צ'ילי פפרז גורמות לי לתזוזה מהאגן ומעלה דרך מלמולים של בס בפה ותנועות בלתי רצוניות של הראש למעלה ולמטה.

     הם באירופה באוקטובר, נובמבר ודצמבר הקרובים. יאללה שוקי, תביא אותם כבר!!! אני מוכן לעמוד NAKED IN THE RAIN ולראות את פלי מרביץ לבס… אה, וגם אינטרפול בסאונה של אוגוסט זה סבבה 🙂

185. יונתן ל. הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:40

     שוב אני כאן בגלל אשתי

186. אתי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:41

     בתקווה שהפעם אזכה

187. עעווממרר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:43

     הדיפרסיה הניו-יורקית שלהם נוגדת את מניפסט הקיץ שלי, אבל יכול להיות שהם דווקא מה שיעירו לי אותו

     אחד מהשירים שעולים לי עכשיו, הוא אמנם רחוק מלהיות השיר האהוב עלי ולא שמעתי אותו כבר כמה שנים טובות, אבל זה מיסרד של קינגז אוף קונבינס: http://www.youtube.com/watch?v=WOxE7IRizjI קשה לי להסביר מה אני מרגיש שאני שומע אותו אבל אני מרגיש את הקצב שלו ברגליים ואת המילים בבטן ועולה לי טעם מוזר בפה שבניגוד לכל רציונאל אני אוהב להרגיש את הטעם הזה יורד עם הרוק בגרון

188. גילי ש הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:47

     Elbow אמנם שתיים לפני ציינו זאת, אבל חוסר המקוריות אינו מפחית מעוצמתה של הלהקה. למוזיקה שלהם ולקול של גאי גארווי יש לב צפוני גדול וחם, והכתיבה המופלאה של גאי רק דוחפת את השירים עמוק יותר לבטן.

189. שמואל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 14:51

     Dave Matthews Band בהופעה. אין דברים כאלה.

190. דרור הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 15:12

     רדיוהד, כמו עוד כמה פה.

191. עדי העדיתית הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 15:30

     אני תגובה,קראו אותי להנאתכם

192. עידן פרקל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 15:44

     THE NATIONAL מרטיטים אותי

193. תום הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 15:56

     my morning jacket – dondante

194. יאיר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 15:58

     אני כאן כי הבן זוג שלי דלוק עליהם קשות וביקש ממני להגיב כדי שיהיה לו יותר סיכוי לזכות וזאת הזדמנות נהדרת לבלות איתו עוד ערב מושלם.

195. jamoosa הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:00

     אינטרפוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווול!

196. תמי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:00

     סווייד ואליס אין צ'יינס. ז'אנרים שונים, הפיכת קרביים דומה.

197. wolfy הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:02

     אני שומע בזמן האחרון את zaz הצרפתייה – והאמת, נראה לי שפחות הבטן מתהפכת לי וזה יותר הלב שמשתגע..

198. effy הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:03

     נכון, איזה כיף לקבל מתנות!! רוצה רוצה רוצה את זה במיוחד!!

199. איתן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:05

     כשאני שומע את אאוטקסט , ג'יימס בראון , פרינס המותניים + הישבן / הכתפיים מתחילים לזוז בעצמן ……. I can't help it ♫

200. חן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:05

     מי שבדרך כלל גורם ללב לפעום גם כשאין לו כוח זה כל דבר שהקול של מייקל סטייפ כלול בו. אבל אינטרפול נמצאים ברשימה הזו גם כן עם השירים המדהימים שלהם. לערבב את השם פול בנקס עם נגיעה, זה אנדרסטייטמנט 🙂

201. אמה גשל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:05

     יִשְׂגֶּה מַלְכִּי כְּאֶרֶז וְיִפְרַח כְּתֹמֶר! / הֲלֹא אַתָּה קֻפַּת הַמַּדָּע וְאֹסֶם הַבִּינָה, / וְאֵיךְ לֹא-תֵדַע אֶת-הַבָּצָל יֶרֶק הַגִּנָה

202. לירון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:07

     ג'וני קאש באלבומיו האחרונים עם הקול השבור והעצוב. וטום וויטס באלבומיו הראשונים כשעוד היה יושב לבד מול הפסנתר ומיילל.

203. שחר רז הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:16

     אז עד להופעה הכי מצופה ומדוברת הקיץ הזה, קבלו המלצה לאלבום הקיץ
     שלי..מדובר על פצצת ניו דיסקו/דארק וויב שכזאת שמתיישבת יופי יופי על האוזן,
     אלבום שהוא יצירה מגובשת של אמן שלא התפרסם כל כך עד כה:
     John Maus
     האלבום המופלא הזה נקרא:
     We Must Become The Pitiless Censors Of Ourselves0
     לדגימה ניסיונית (והכרחית!)כנסו לטיוב ותתענגו על הרצועה הנ"ל:
     http://www.youtube.com/watch?v=PMku-GbafEg&ob=av2e

     תהנו!!:)

204. גרוס הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:20

     שאקירה עושה לי בחילה.
     זה נחשב?

205. רן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:45

     נושם, חי ובועט עם הקולקטיב בראש !!

206. לולה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:45

     Beck!!! חד משמעי!

207. תומר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:47

     רדיוהד. תודה 🙂

208. שוש הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:47

     ברי סחרוף כמובן

209. אדר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:47

     Loneliness of a Tower Crane Driver‏ – Elbow

     מהפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה ועד היום הוא גורם לי לצמרמורות בלתי נשלטות…
     השיא היה כשהגעתי למנצ'סטר במיוחד בקיץ 2009 להופעת סיום הטור של The Seldom Seen Kid
     שם הצמרמורות הפכו לדמעות 🙂

210. מור הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:49

     go away, there's nothin to see here..

211. מיכל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:49

     רונה קינן, כמובן.

212. בובי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:50

     Nick cave

213. אהוד הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:52

     סופיאן סטיבנס עושה לי צמרמורות קשות בגוף ובנשמה..

214. איציק הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:53

     טוב את האמת פו פייטרס עושים לי את זה !!
     הייתי לפני חודש וחצי ובהופעה שלהם וכול פעם מחדש את מדהימים אותי מחדש,
     כמובן דייב גרוהל = אלוהים .
     והשיר שמקפיץ לי את הלב זה Bridge Burning !

215. שופיל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:53

     אז אם אני שומע את טינדרסטיקס או פורטיסהד אני ישר מקבל זרמרמים בכל הגוף
     וגם עם עמיר לב יש הרגשה של זרמי חום ובית
     עם אינטרפול זה אחרת אבל עובד

216. ליאור הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:53

     גו און, מייק מי האפי

217. איל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:53

     ג'ניס ג'ופלין בשיר ball and chain וב-sumertime
     Lady Fantazy של Camel
     ו-epitaph של King Crimson

218. ניצן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:55

     ניק קייב, הקיור, הסמית'ס, ביורק ונראה לי שהרשימה עוד ארוכה…

219. שלומי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:55

     ג׳ף באקלי,השילוב של הקול שחודר עם רטט המיתרים של הגיטרה גורם לי לגרוב באשכים.

220. נועה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:56

     there is a light that never goes out – morrissey
     הצטמררתי מהשיר הזה ברדיו לפני 15 שנים, ולא היה לי מושג איך קוראים לו. הלכתי לכל חנויות הדיסקים ברעננה וזימזמתי אותו למוכרים, עד שאחד מהם זיהה אותו וגאל אותי משיטוטיי.
     עד היום הוא מברווז אותי כל פעם מחדש (השיר כמובן, לא המוכר דיסקים)

221. ליאור הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:57

     MUST. HAVE. TICKETS. INTERPOL SMASH!

222. גיא הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 16:58

     אורנה דץ

223. מיקה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:00

     צ'יזי וישן אבל NOFX

224. פולקע הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:02

     לוריין היל

225. אלה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:03

     כבר הרבה זמן שלא מרגישה כלום בבטן

226. fragile הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:05

     מוזיקה עבורי זה לא משהו שפשוט שומעים ברקע. היא אף פעם לא הייתה ברקע.
     מההתרגשות של פתיחת אריזת הניילון הראשונה, של הדיסק הראשון שקניתי, ועד לזו שפתחתי שבוע שעבר. מוזיקה זה רגש, זה הרטט שעובר בכל הגוף, כשאתה שומע שאמן שאתה אוהב מוציא אלבום חדש. נכון, ישנם מקומות בהם השירים ששמעת עשרות פעמים כבר לא מדגדגים כמו פעם, אבל עבורי, להקה אחת לא כשלה במבחן הזמן, והיא ניין אינץ' ניילס. זה כאילו שמישהו השאיר את השוקר דולק בכל פעם שקולו של טרנט עובר דרך הכבלים, לרמקולים, ולאוזניים. אובר אנד אובר, טיימלס.

227. דני דה גירל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:07

     רוצה רוצה!

     זה כנראה לא מקורי במיוחד, אבל אליוט סמית' הופך לי את הבטן בעקביות מאז כיתה י"א.
     שמונה שנים ולא נהייתי קהה לקול על-סף-הדמעות הזה שלו, כמו מכונת כביסה פנימית.

228. אילן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:09

     כרטיסים בבקשה!!!!
     אינטרפול מעולים!

229. הדר ג הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:10

     כל אחד מהשירים ששמשו כשיר השעון המעורר שלי במשך שנים מלחיצים אותי באופן מיוחד וגורמים לי תחושת מתח בגוף, בעיקר Bittersweet Symphony ו-Cannonball של הברידרז.

230. טל אברמן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:12

     כי הלהקות הכי אהובות עליי הן ה"ספייס גירלז" ו-new kids on the block ואולי הגיע הזמן שגם
     אני אלמד מה היא מוזיקה איכותית

     בתודה מראש
     הבחורה עם הטעם המוזיקלי הרע

231. טל מילר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:13

     ג'ון פרושיאנטה

232. ורד הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:15

     swans עושים לי מועקה בחזה

233. Disco Partizani הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:15

     Kraftwerk!

234. אורן שבח הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:16

     אינטרפול כמובן!
     גיטרה חודרת לב…

235. 0_0 הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:17

     מוריסי..בכל זמן ובכל מצב….

236. שיר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:19

     ארקייד פייר

     ואין דברים כאלה עד שכריס מילק מגיע לשכונה –

     http://thewildernessdowntown.com/

237. שרית הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:19

     sonic youth- superstar

238. מינה זינה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:25

     טום וויטס ! ויש גם מגוון של סגנונות שאפשר ללכת עליהם אז תמיד אמצא משהו שמתאים למצב רוח. טום וויטס לראשות הממשלה או לפחות לדלפק הקבלה

239. שיר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:28

     אני יודעת שזה לא מקורי אבל דוונדרה באנהרט גורם לי להרגיש כאילו הכל ממש טוב, גם אם הכל מסביב ממש רקוב.

240. clanger הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:34

     The National

241. sharone הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:36

     the sister of murcy

242. אמיר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:36

     חנן גולדבלט

243. פלורלונה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:41

     כרטיסים, פליז:)

244. יואב הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 17:42

     איזה כיף! אינטרפול בארץ! אחת מלהקות האינדי אם לא ה

245. ברק שגיא הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:01

     בדרך כלל מוזיקה מניעה לי את הרגליים. יש כמה, דקלה למשל, שמפעילים לי את עצב הדמעות.
     הכי הופתעתי כשהדמעות חנקו אותי במונולוג הפתיחה של בת-ים ניו-יורק של קוואמי ומומי לוי.
     תודה.

246. יותם הולנדר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:02

     הבילויים ו brownbird

247. נועם הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:05

     את רוב המוסיקה שאני שומע אני מרגיש ישירות ברגליים שמתחילות לקפץ

248. בן הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:08

     כל שיר טוב שלא שמעתי הרבה זמן תמיד מעביר לי צמרמורת

249. טל וייס הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:12

     built to spill עושים לי אתזה ברגעים קשים

250. עירא הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:32

     יש רשימה של שירים, חלקם מגוחכים לגמרי, שאם אני שומע אותם ברגע הנכון של הריצה יש ממש ויברציות בגוף,מלמעלמה עד למטה ופרץ אדרנלין שקשה לשחזר.אני אשמח לכרטיסים.

251. איל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:33

     אם לא eco&the bunnymen, לפחות אינטרפול

252. לימור הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:37

     Elbow הקול של Guy Garvey זה משהו בלתי נתפס! ופורץ ישר לחדרי הלב ובכלל איזו nמוסיקה – להקה נהדרת .
     וTalk Talk ההרכב האדיר הזה! הגיע הזמן שיצאו באיזה הופעת איחוד ויתחילו כאן מה רע ?.
     Foo Fighters בארץ ישנה צעקה התעוררות / מחאה וצריך איזה Grohl (דייב כמובן) שיכניס בנו עוד אנרגיות.
     Neil Young אמן ואמן! Van Morrison שיאריך חיים – ומי שמכיר אותיבטח כבר מרים גבה – אייך לא ציינתי עד כה ולא בראש הרשימה – Radiohead ברור !! טוב זה אולי מפני שאם "מוחמד לא יבוא אל ההר בסוף ההר יבוא אליו " – לא ככה ? והייתי חוזרת Hansen ) Back ) לשורות הללו ומוסיפה עוד ועוד ועוד …………

253. קרלוס די הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:38

     אינטרפול היא הלהקה האהובה עליי מאז אלבומם הראשון, השאירו מאחורה המון שמות גדולים בזכות כמות השירים שנוגעים בבטן. מנגד, כשאני חושב על שיר אחד שממש גורם לגוף שלי לזוז באופן לא נשלט או רצוני הרי זה Getaway – The Music סוג של ואן היט וונדר שגורם לי להרגיש כמו בובה על דש בורד:)

254. shai הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:40

     איך לא, הקול של מייק פאטון!!
     פליזזז תנו כרטיס להופעה של אינטרפול!!

255. דודי =] הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:45

     אוי נשמע מעולה ביותר !!!
     אשמח לכרטיס =]

256. מיכל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 18:58

     מן הכיוון הגברי זה ברי סחרוף עם הקול הנמוך של מתכת קרה
     תחושות נשיות עושה לי פי-ג'יי הארווי,עכשיו תערבב את שניהם…אמאלה!!! וכן אני רוצה כרטיס!!!!!!!!!!!!!!

257. amital הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:07

     האמת שפורטיס על כל תקופותיו ושיריו כי אין עליו 🙂

258. cornilio הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:16

     השיר הזה עושה לי לגמרי חשק רציני ל Improper Dancing
     

259. Lior הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:20

     EELS
     מעניין לקרוא מה אנשים כותבים, והיה לי קשה לבחור..אז פשוט הלכתי על הלהקה הראשונה שגרמה לי להרגיש 🙂

260. מור קרול הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:20

     לו ריד, בעיקר כשהוא בוולווט. מרטיט.

261. ניר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:24

     ביירות! תודה!

262. וניל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:38

     ג'ון קייל. לפחות עד ההופעה בזאפה…

263. רואי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:48

     רות דולורס וייס. בלבלב.

264. אהד הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:51

     Pearl Jam (of course)

265. לירון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 19:56

     מאד רוצה

266. מלכישוע הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 20:03

     מייקל ג'ירה, לא משנה באיזה ורסיה

267. שחר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 20:16

     Tom Waits

268. גל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 20:24

     רוב השירים של ה-Mountain Goats.

269. אמתי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 20:29

     אחד ויחיד – ג'ון פרושיאנטה.

270. בוביזם הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 20:32

     אניאניאני 🙂

271. בוביזם הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 20:33

     והאלבום שהכי מרגש אותי כי גם יש לו ערך סנטימנטלי בשבילי הוא the bends של רדיוהד

272. drorko הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 21:04

     The Birthday Party

     ההרכב העצבני של ניק קייב הצעיר
     הנה קבלו שיר במתנה
     

273. לירון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 21:05

     פיזית? בגוף? קלישאתי משהו, אבל רדיוהד.. ככה זה (:

274. ארז הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 21:20

     כרטיסים, כרטיסים, לאן אתם הולכים ?

275. שירלי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 21:25

     איגי איגואנה פופ הסטוגס
     

276. אריק האדום הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 21:28

     סוניק יות'

277. ליאור בר הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 21:47

     אינטרפול@@@!!!!

278. לי הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 22:00

     זאת בעצם ההגדרה שלי למוזיקה שאני אוהבת, אז יש הרבה.
     לא שמעתי את אינטרפול כבר כמה שנים, למרות שפעם אהבתי מאד, אבל פתאום ממש מתחשק לי ללכת להופעה הזאת.
     אחרי חמש שנים שאני כותבת תגובות בכל פעם שאתה מחלק משהו שווה, לא הגיע הזמן שגם אני אזכה? 🙂

279. מיקה הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 22:22

     אינטרפול!!!!! הלהקה שאני הכי אוהבת בעולם כולו!!!!!!

280. דניאל הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 22:52

     הרבה להקות שיש להן מתופף טוב. לאחרונה זה במיוחד הארקטיק מאנקיז!

281. alon rapaport הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 22:58

     אינטרפול!!!!

282. שרון הגיב:

     10 באוגוסט 2011 בשעה 23:12

     מארק לאנגן. שובר אותי לחתיכות

283. נעמה הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 00:17

     סיפורים של אתגר קרת (סופר זה גם אמן!) עושים לי בחילה. באמת. פיזית.

284. יעל ר. הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 00:24

     אם אמשיך את הקו של קודמתי ב-283, השיר הידוע גם כ"הבטחתם יונה" מורגש אצלי פיזית, ולא לחיוב. לי הבטיחו בבזוקה שאגיע בגיל 21 לירח, אז מה?

285. מואב הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 00:25

     אוקרביל ריבר. תודה על ההזדמנות !

286. עופר הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 01:02

     רוברט וויאט כמובן

287. ערן אגוז הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 01:03

     אך אינטרפול…אני זוכר את התקופה כשעבדנו כולנו בחנות דיסקים ולשמוע אותם בפעם הראשונה העיף אותם לפלייליסט של החנות במשך חודשים:))

288. נילי הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 01:07

     lcd sound system

     us vs them

     !

289. שני הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 07:06

     יום אחד אעשה ניתוח סטיסטי על מתי כדי להשאיר תגובה.

290. טלי הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 08:35

     interpol – pioneer to the falls

     flies straight into my heart

291. חקוק בסלע הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 09:05

     פינק פלויד

292. קרן הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 09:08

     הקרפנטרס

293. קרן הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 09:08

     portishead

294. גילה היפה הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 09:18

     שירי ארץ ישראל היפה

295. מומו הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 09:31

     פרל ג'אם – עדיין – ללא כל ספק

296. רחוווול הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 09:32

     משינה

297. ניומן הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 09:57

     ג'וי דוויז'ן ופיקסיז…

298. רון הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 10:07

     ג'וני מיטצל

299. עינת הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 10:42

     קילפתי תפוז של אריק איינשטיין.

300. מוטי כהן הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 10:53

     בתקופה האחרונה
     patric watson – fireweed

301. החביבה הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 10:56

     הפיקסיז

302. קובי הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 12:28

     שיר שאני מרגיש פיזית? Teargas של Katatonia. אין שום דבר שדומה לזה.

303. אדר הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 12:41

     אליוט סמית

304. סטאבה הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 12:59

     דה נייף – סוג של בחילה נעימה

305. יובליקו הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 13:16

     מיקיאגי – ללא ספק.

306. לירן הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 14:18

     בלילה בחלום של יוני רכטר

307. רן הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 15:50

     בהחלט אחת הלהקות אם לא ההה שהיו בתקופה האחרונה.
     ואם הייתי יכול להגדיל את הפונט הזה זה היה הרבה יותר ברור.
     קול דומה לקול של הסולן של The Psychedelic Furs
     רק לא צרוד אבל מאוד מרגש.
     

308. אופיר הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 16:16

     be agressive- FNM

309. בן לוריא הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 17:00

     נער שמת להגיע להופעה אך חסר כסף ברמה מוחלטת.
     תודה רבה על ההזדמנות.

310. שא-בופ הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 17:30

     ג'ואנה ניוסום, וגם פיקסיז כי הם הלהקה האהובה עליי, ואני חושבת שאת הלהקה האהובה תמיד מרגישים בגוף.

311. אילת הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 17:32

     אני ממש אשמח לכרטיס! 🙂
     גם לי המחסור בכסף מונע

312. רותם הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 17:38

     אדל, לא חושבת שצריך להסביר למה.

313. roya הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 17:53

     אני רוצה

314. שמוליק כץ הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 18:02

     נסיון, מה כבר יכול להיות. מוזיקה, מצליחה להעביר לי כאבים שכבר נואשתי מלסבול.

315. Number 45 הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 18:07

     אני אני אני

316. טל שמילשמל הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 18:08

     הרחפת שלי מלאה בצלופחים

317. רועי הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 18:15

     The Notwist – אחת מהלהקות האהובות עליי וגם נתנו הופעה מדהימה בישראל.

318. ירון הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 18:34

     את אבי ביטר אני מרגיש פיזית – אבל בגוף שלו, לא שלי.

319. juditw הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 18:48

     רוצה

320. Boaz הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 18:51

     למרות ששמעתי (מכמה גורמים בלתי תלויים) שהם ממש ממש גרועים בהופעה, כרטיס בחינם יגרום לי ללכת.

321. דודי הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 18:52

     הלהקה שאני הכי אוהב היא ללא ספק הקיור
     סאונד ייחודי ומרשים
     מרגשים עד דמעות

322. ניר הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 19:05

     rosemary.. oh heaven restores you in life
     !!!!
     !
     !!

     לא מאמין שאני הולך לשמוע את EVIL בלייב..

323. רפאל הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 19:30

     clocks – coldplay
     מילים גאוניות. כל מילה אחרת – מיותרת

324. דני הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 19:33

     בומבה של להקה, אינטרפול. אכן כן.

325. איתמר הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 19:49

     איזו שאלה!
     מודסט מאוס לוחצים לי בגרון.

326. רז הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 20:01

     איך אפשר לבחור רק אחד?
     גבריאל בלחסן או THE WRENS?, מארק לנאגן או פיונה אפל? פרושיאנטה האלוהי או ניק קייב הבלתי ייאמן? אולי בכלל CARISSA'S WIERD, הלהקה הכי טובה שאנשים לא מכירים..
     אולי סמית' או באקלי או מוגוואי או אדי וודר… אולי ברייט אייז או סמוג או ג'וזף ארתור.. אולי WHY? או סייג' פרנסיס או TRAM שגורמים לי לרעוד..

     כולם (בלי דירוג כלשהו) גורמים לי להחסיר פעימה.. וזה רק חלק קטן..

     שאלה לא הוגנת 🙂

327. אלעד דוד הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 20:30

     adele – someone like you

     ימים על גבי ימים, שאני מוחזק כבן ערובה בעבודתי ומטפטפים את הרעל הסכריני והיבבני לאוזניי. רק שאני חושב על החוויה הזו אני נחרד. אני מעדיף טיפול שורש משולש + עקירת שן בינה על ידי סנדלר אפגני מלשמוע את היצירה הזאת שוב.

328. אביב הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 20:54

     🙂

329. רוני לי הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 21:00

     elbow… וגם אלבום אחד ספציפי של בק.

330. עידו הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 21:06

     כל האלבום : גנטלמן של afghan whigs (האלבום הגברי המושלם)
     ו the cooper temple clause – להקה גאונית שמעטים מעריכים אותה כראוי

331. דנה הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 21:39

     ג'ף באקלי המדהים.

332. snapster הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 21:51

     sonic youth – washing machine is like actually sitting on a washing machine

333. יואב הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 22:31

     ג'ניס ג'ופלין.

334. יו הגיב:

     11 באוגוסט 2011 בשעה 23:07

     פיקסיז תמיד. היום RIDE עם DREAMS BURN DOWN

335. mrs cp הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 00:18

     מה עם איזה מילה על הכיבוש?

336. מיקי הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 00:21

     LOW !!!!
     אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את shame… אני חושב שרעדו לי הברכיים.
     זו להקה שאסור לטחון. צריך לשמור את זה לזמנים מיוחדים כמו נסיעה ברכבת בגרמניה או ערב שישי מסויים מאד במרפסת. חבל לבזבז את הצמרמורות האלה על סתם הליכה ברחוב.

337. אסף הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 00:54

     כל דבר שיש בו רוקנרול, דה דורס, פינק פלויד, לד זפלין, גאנז אנד רוזס בימים הטובים שלהם…
     אינטרפול הם אחלה להקה. מת לקבל כרטיס להופעה שלהם.

338. מאור הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 01:10

     ארקייד פייר.
     יש להם שירים שפשוט נותנים לי אגרוף בבטן.

339. חיימון הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 01:26

     טוב, האמת שהרבה שירים עושים לי חשק מטורף לזוז, אבל יש אחד שפשוט מעיף אותי, תמיד, והוא Don't Stop Me Now של Queen . ואז תמיד בסוף השיר, אחרי שקפצתי וצרחתי עם פרדי מרקורי, אני מסכם את העניין במשפט קצר אחד- "לעזאזל, פשוט שיר מטריף!!!"

340. רתם הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 02:06

     יש מוסיקה שנוגעת לי בנפש,
     יש מוסיקה שנוגעת לי רק בראש,
     ויש מוסיקה שמתסיסה לי את הדם,
     ומרקידה לי את הגוף.

     מוסיקה שעושה הכל ביחד
     היא מוסיקה דרום אמריקאית,
     ולמרות היותי ישראלית ממוצא רוסי
     אני עדיין טוענת
     שהשורשים שלי הם משם,
     מהגבול הדק בין צ׳ילה לפרו.

341. בולי הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 03:08

     ג'ף באקלי. כל שיר שהוא שר, בין אם שלו, בין אם זה קאבר…
     יישות מופלאה.

342. רועי הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 07:36

     ארקייד פייר אני משער

343. אור הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 07:53

     PJ Harvey

344. אדם הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 09:22

     ממש הלוואי שאני אזכה!!!!

345. לוזון הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 09:43

     פורטיסהד

346. opie הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 10:27

     rebecca black

347. כפינה הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 10:28

     אשמח לזכות בכרטיס

348. אורה הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 10:36

     זה יעשה לי הרבה עושר

349. רותם הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 11:01

     זה קצת לא "קול" אבל U2 נתנו לי השראה ועזרו לעבור תקופות קשות (אההם *גיל ההתבגרות* אההם). תמיד יהיה להם מקום אצלי בארון הדיסקים ובאייפוד:)

350. BRAND הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 11:04

     רדיוהד

351. דקלון הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 11:46

     תודה רבה! ברי סחרוף חורך בי כל נקודה אפשרית בגוף, חורך בצורה שבסוף יוצא ממנה קעקוע בנפש

352. EB הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 12:07

     pulp. הכי ילדותי.

353. EZ הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 13:38

     אמנם יש הרבה מתחרים יותר עכשוויים,
     אבל ללא ספק התואר אצלי הולך לפינק פלויד בכלל,
     ודייויד גילמור בפרט.

354. מיכל הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 13:59

     הממממ
     השיר LOver I don't have to love a
     של bright eyes
     סקסי כל כך

     אשמח לקבל כרטיס:))
     מיכל

355. רותם הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 14:01

     rid of me

356. Neta הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 14:18

     עם כל כך הרבה תגובות, איך לי סיכוי. ובכל זאת… אמנדה פאלמר שרה על המשפחה שלה.

357. עופר חן הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 14:37

     אהבתי את התיאור, של המוסיקה, אורבנית ורועמת בחזה ובבטן.

358. זיו הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 14:59

     החלונות הגבוהים

359. אודרי הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 14:59

     the national, וגם elbow

360. יונתן הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 15:05

     Interpol- מוסיקה עצובה ,שעושה לנו שמח.

361. עופר הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 15:40

     שמעתם על ליהד? היא הדבר!

362. הדר הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 15:51

     😀

363. אורה הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 15:52

     Rufus weinright

364. יודן הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 15:54

     שמעת שיר אחד, שמעת את כולם. לפעמים זה מרגיש שהם שרים ומנגנים את אותו הדבר כבר מספר שנים.
     אבל הם עדיין אדירים.

     smashing pumpkings – gish, ישן וטוב.

365. אוגי המלך הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 16:22

     ניק דרייק מרטיט את נימי הנפש והגוף

366. ronen הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 16:46

     שבת שלום ובהצלחה לכולם

367. אננה סקאנק הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 16:53

     כרטיס

368. מירון הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 17:23

     גם אני אשמח (מאוד מאוד) לכרטיס

369. יובל מורגנשטרן הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 17:35

     אני רוצה את הכרטיס הזה!

370. אריאל הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 17:56

     ביל קלאהן, ג'וי דיוויז'ן …

371. רועי הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 18:37

     שבת שלום אינטרפול 🙂

372. עידן פ. הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 18:48

     Robert Wyatt

     אשמח לזכות (לשם שינוי)

373. נדב הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 19:21

     מה כבר יש לומר שלא נאמר על רדיוהד? ולמרות שלהלקה הזו תמיד נמצאת בספירה גבוהה-גבוהה, אני לא יכול שלא להרגיש אותה דווקא במימד פיזי, עד אלים לפעמים. כשתום וחבריו יושבים לכתוב שיר, או אולי עדיף מזאת, לעבד אותו- מבחינתי גלי האוויר באולפן הביתי שלהם רועדים יותר מהרגיל… בסופו של דבר אף אחד אחר ביקום לא מגיע לשירים בדיוק כאלה.

374. עומר הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 19:22

     ואו יהיה מאוד נחמד מצדכם להגריל אותי לכרטיס 🙂

     לינק לאחלה של סרטון, סתם לכיף:
     queens of the stone age – no one knows acoustic –
     

375. רז הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 19:42

     "The king's crossing was a main attraction\Dominos falling in a chain reaction"
     כך נפתח השיר Kings crossing של אליוט סמית מאלבומו האחרון לאחר דקה וארבעים ושמונה שניות של לחישות, נשימות וקולות של מלאך שירד ארצה רק בשביל לקבל עוד מנה שתעיף אותו בחזרה למעלה
     הפסנתר הרדוף שלא מפסיק לנגן ולץ מהגיהנום עד שאליוט פותח את הפה ונותן לנו הצצה לחייו (ובמידה רבה גם למותו)
     מהמתו הראשון השיר תופס אותך במקום הכי נעים והופך אותו לגיהנום
     משפטים כמו " I can't prepare for death any more than I already have
     או
     It doesn't matter because I have no sex life
     All I want to do now is inject my ex-wife
     נזרקים כלאחר יד, כאילו הם לא מודעים למשמעות הנוראה שהם חובים בתוכם
     זה כמו להיות בתוך בית שעולה בלהבות, מודע לעובדה שאתה חייב לצאת החוצה, אבל מהופנט מדי מהיופי של האש.
     זאת התחושה שיש לי שאני שומע את השיר הזה כל פעם מחדש
     במהלך השיר זה כמעט כאילו היד של אליוט סמית יוצאת מהרמוקלים ואוחזת לי בלב ולא מרפה עד כדי כך שמתי שהוא שר
     Give me one good reason not to do it
     אני רוצה לצעוק לו, אבל מודע לעובדה שהוא כבר מזמן לא שומע….

     Don't let me be carried away
     הוא מבקש בסוף השיר, לו רק יכולתי…

376. נדבק הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 20:29

     hold steady

377. ואייך שהוא רז ..... הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 21:33

     רז ( מתגובה # 375 ) אם זה היה תלוי בי הכרטיסים היו מועברים ישירות אלייך ללא הגרלה . אילו מילים איזו כתיבה רגשתה אותי מאוד! מבין שלל התגובות הנפלאות שהופיעו כאן . ואם אתה שוזר מוסיקה ( מרכיב פלייליסט ) באופן בו אתה "מדבר" מחובתך לשתף אותנו ! נהדר ממש .ואם אזכה בהגרלה מתחייבת להעבירם לך .

378. ירון הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 22:04

     Bon Iver,
     לנסות להסביר למה לפעמים הורס.

379. מעוז הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 23:10

     אני מקווה ש23:09 עדיין נחשב "שישי ערב"…

380. יוב הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 23:16

     twin shadow – When Were Dancing

     אם אני צריך להסביר לך, זה אומר שעדין לא שמעת,
     ואז עדיף פשוט לשמוע

381. טל הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 23:23

     האלבום החדש יחסית של רביד כחלני yemen blues משפיע עלע פיזית כבר כמה שבועות

382. דניאל הגיב:

     12 באוגוסט 2011 בשעה 23:29

     TV on the radio