20 באוגוסט 2011
עונג שבת: והחייט הולך עירום?
- לפעמים אתה לוחץ פליי ומתחיל שיר ואתה צועד אל תוך חלום. לפעמים אתה מועד אל תוך זיכרון שאפילו לא ידעת שקיים אצלך, וצליליו של שיר אחד מחזירים אליך בבת אחת: תמונות וריחות ופנים ותחושה מוצקה ומדויקת של זמן ומקום אחרים, רחוקים. מסע בזמן. אמנות גדולה יודעת לעשות את זה. להעביר אותך בזמן ובמרחב. ספר טוב יכול לקחת אותך שנים אל תוך העתיד או העבר, מעבר לימים ויבשות, לניו יורק של 1919 או לאפריקה הקדומה או למושבת חלל במאדים, 2725. ומוזיקה יכולה לקחת אותך למקומות וזמנים אמיתיים בהם היית, להחיות אותם שוב ברגע, או לבנות נופים דמיוניים, אבסטרקטיים, שאף מילה כתובה לא תשתווה להם. נעימת הנושא של "שמש נצחית בראש צלול", שכתב וניגן ג'ון בריון המעולה, לוקחת בן רגע את המוח למקום אחר. בהתחלה לסרט המופת, אבל אחרי האזנות מרובות היא גדלה וצומחת ולוקחת אותך בכל פעם לזיכרון פנימי שלך של מקום ותחושה. זה הכוח העצום שיש לתנודות אוויר בתדרים ספציפיים על פעולות חשמליות זעירות ומדויקות בתוך עצבי המוח שלנו, ובמילים אחרות זהו קסם. [מפ3]
- יש חדשות מוזיקה שכל כך מרגשות אותי, שהן נכנסות מיד ל"עיקר החדשות" אפילו שלא מדובר פה באייטם כזה גדול: טום וייטס עומד להוציא ביום שלישי קרוב שיר חדש ראשון אחרי יותר מדי שנים (7, או 5 אם סופרים את Orphnas שערבב חומר ישן וחדש). באתר הרשמי רומזים, אבל באמזון כבר חשפו את הסוד (אופס!). השיר החדש ייקרא "Bad as me", ומן הסתם יהיה חלק מאלבום חדש. מה הוא בונה שם? קשה לומר כמה זה משמח אותי פה. יש זיקוקים. [אנגלית]
- אפשר עדיין להירשם להגרלת הכרטיסים לאירוע המוזיקלי האדיר Glocal fest! [עברית]
- [תודה לשיר] אנחנו מכירים דיג בעזרת דינמיט, אבל למה לא לעבוד אדמה בעזרת דינמיט? חוברת מ-1910 מנסה לשכנע את החקלאים לאמץ את הדינמיט ככלי חקלאי מן המניין. [אנגלית]
- האלבום הראשון מ-2006 של אשכרה מתים, הרכב הגאראז'-פאנק המצוין מירושלים, שסולנו אסף עדן הוא גם רייסקינדר, הגיע לבנדקאמפ להורדה בחינם ולהאזנה חופשית. האלבום החדש ממש בדרך, ואמור לצאת בקרוב מאוד. עדכונים שוטפים בפייסבוק, אלא איפה. [בנדקאמפ]
- האינדי הירושלמי לא נח השבוע בבנדקאמפ, וגם רוקי בי העלה את כל הדיסקוגרפיה, כולל (במילותיו שלו) "כל הדיסקים, סינגלים ומיקסטייפים מכל השנים באיכות בת זונה". [בנדקאמפ]
- [תודה לשגיא] שתוהה, ובצדק, איך לעזאזל הגיעה תופעת דופלר להופיע בקזחסטאן ב-1996. אם יש בין הקוראים דוברי קזחית, אשמח לדעת מה אומרים המנחים. [טיוב]
- יש לי חבר שמתנדב בבית המחסה של צער בעלי חיים ברמת גן [אתר], והחברה שלי גם היא מבקרת שם מדי פעם כדי להוציא כלבים לטיול (מדובר, על פי דיווחיה, בחווייה שעולה על גדותיה מרוב חמידוּת כלבית). אותו חבר מתנדב עדכן אותי השבוע שהמרכז, שפועל כבר 67 שנה (!) אך ורק מתרומות, נמצא בגירעון של 50 אלף שקל ואם לא יצליח לכסות את החוב עד סוף השנה, יסגור את שעריו. זה לא מוסד שיכול ככה סתם לסגור את שעריו, זו לא מסעדה שנסגרת או מועדון. סגירת שעריו פירושה שהמוני כלבים וחתולים שנמצאים בו יחזרו לרחוב וכנראה ימצאו בו את מותם, ואי אפשר אפילו לספור את החיות שעתידות להזדקק לשירותיו של המקום שמאכיל, מחסן, מרפא ונותן מחסה לחיות רחוב. בית המחסה הזה, בניגוד למקומות אחרים, אינו ממית חיות. החלטה כזו מפילה עליו קושי כספי, כי את כל החיות שבבית המחסה צריך להאכיל ולחסן וכן הלאה. מדובר בהוצאה גדולה מאוד, של מעל 300 אלף ש"ח בשנה – הכל מתרומות. 50 אלף שקל זה סכום גדול, אבל הוא קטן מאוד כשפורטים אותו להרבה מאוד אנשים. לפי החישוב שלי, אם כל אחד מהאנשים שקוראים השבוע את העונג, כלומר אתם, יתרום 20 שקל, 40 שקל, 60 שקל, כמה שהוא רוצה ויכול – קוראיו של עונג שבת לבדם יוכלו להציל את המקום הזה במו ידיהם!!! אתם מבינים כמה זה מדהים, וכמה זה קל? בשביל זה צריך רק שכל אחד מכם יפתח את לבו וארנקו ויחליט לתת קצת כסף, אם אי שם בנפשו יש מקום חם לחיות. אפשר לתרום באינטרנט, או בטלפון ( 054-2031977, נא להשאיר הודעה אם אין מענה), או בהעברה בנקאית (בנק הפועלים, סניף 641, חשבון 66252 ע"ש צער בעלי חיים רמת גן), או בצ'ק בדואר (לפקודת צער בעלי חיים, רחוב חפץ חיים 4, תל אביב 67441). וכמובן שאפשר וכדאי ורצוי ומומלץ להעביר את המידע הזה לעוד חברים שאוהבים חיות ולשאול אם הם רוצים לתרום, רק כמה עשרות שקלים. ובלי קשר, בית המחסה מחפש תמיד אנשים אוהבי חיות שירצו להוציא כלבים לטיול וללטף חתולים. אפשר בכל יום בשבת, כולל שבת: א'-ה': 11:00-17:00; ו': 11:00-14:00; שבת: 11:00-15:00. אני עצרתי את כתיבת העונג לשלוש דקות כדי לתרום כסף. גם אתם יכולים. [חיות זה כיף]
- [תודה לעופר] שממליץ על הטור המצוין של עמיחי חסון, "כיצד הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב מוזיקה מזרחית", על מלחמת התרבות הפנימית שלו, ועל מלחמת התרבות החיצונית שלנו במתח העדיין קיים בין מזרח ומערב בישראל, בין תרבות אירופית לתרבות ערבית. הטור מצוין גם כי חסון עובר מהאישי לכללי בלי לחפף באף אחד מהם. מחד הוא סוקר את ההתפתחות המוזיקלית של ברי סחרוף שכללה יותר ויותר מוטיבים ערביים, ומאידך הוא כותב על החוויה שלו עצמו כמאזין (ושני הדברים קשורים עד מאוד) "…עד שלפני כמה שנים התחלתי להוריד בסתר שירים מזרחים – מאום-כלותום ועד שלומי סרנגה. בהתחלה עוד נתליתי במין הסברים מתחכמים שכאלה, אבל האמת היא שאני פשוט אוהב את המוזיקה הזאת. לא בקטע אירוני. לא כטראש. לא רק בצחוק. אני אוהב אותה באופן מודע. אני שומע אותה כשאני רוצה להיות שמח. המוזיקה הזאת מרקידה אותי ועונה לי על מקומות בנפש שבהם אני זקוק למסאז' דחוף". חסון עובר יפה בין האישי והכללי, משתמש בעמיר בניון כמקרה מבחן מעניין וגם תוהה מה יקרה בעתיד. אני קראתי בהנאה גדולה. [עברית]
- מונטיפיורי הישראלים בניחוח איטלקי הוציאו קליפ ראשון ומעניין, "Bella", בו משולבים חברי הלהקה בתוך סרטי אימה ישנים. יופי של קליפ, יופי של אפקטים, יופי של שיר בום-פמי. [וימאו]
- [תודה לעופר] שכותב: "Mother mother הקנדיים העלו את כל שלושת האלבומים שלהם להאזנה בסטרימינג באתר הבית שלהם", ואני מוסיף: הידד! ואני ממליץ במיוחד לשמוע את האלבום הקודם והנהדר, O my heart. [סטרייייייים]
- Hank and Cupcakes הישראלים (והמוצלחים!) יוציאו את אלבום הבכורה שלהם בסוני BMG. הישג מרשים. [עברית]
- [ויה ויה] Fauxgo, טאמבלר שאוסף לוגואים פיקטיביים מסרטי קולנוע. [אנגלית]
- מיילס פישר, זמר ושחקן שמשתתף ב"יעד סופי 5", הוציא את הקליפ המצחיק ביותר של החודש לשירו "New romance". כל הקליפ הוא מחווה/פרודיה לסדרה הצלצול הגואל, אבל עם סדרה של טוויסטים מגואלים בדם או סתם מביכים. אדיר. [וימאו]
- NPR נותנים סטרים כייפי לאלבום כייפי: Muppets: The green album! מיטב שירי החבובות מבוצעים על ידי Weezer, OK go, My morning jacket, אנדרו בירד ואחרים. בנובמבר צפוי גם סרט חבובות חדש, עם תסריט של ג'ייסון סיגל ושירים של ברט מפלייט אוף דה קונקורדס! יש סיכוי לתחייה ראויה של גונזו וחבריו (כל חובב חבובות רציני יודע שקרמיט הוא סתם הקיציס של הסיפור הזה, וגונזו הוא הכוכב האמיתי). [סטרים]
- הקליפ של "Holocene", מהאלבום החדש של בון איבר, צולם באיסלנד. לכן, כצפוי, הוא פשוט מדהים, מדהים, מדהים ביופיו. איסלנד זה אי מהאגדות, לא ייתכן שזה באותו עולם שבו אנחנו חיים. זה לא מזיק שגם השיר נהדר. [וימאו, צפו ב-HD]
- האזינו כבר עכשיו ל-Mirror traffic, האלבום החדש של סטיבן מלקמוס והג'יקס בהפקת בק! [סטרים]
- [תודה למיכל] שכותבת: "זה פשוט יופי של דבר. Make music, not war. מי היה מאמין שנגמ"ש יכול להוציא כזה סאונד?" [וידאו בפייסבוק]
- פיצ'פורק, האתר שברצינות גמורה שינה את חייהם של רבים מקוראי (ובהחלט כותב) האתר הזה, מציין 15 שנות פעילות וביקורת מוזיקה. ריאן שרייבר, המייסד והבוס, פותח את החגיגות,ובמהלך סוף השבוע עלו כתבות מיוחדות, ראיונות ועוד, שיביטו לאחור על המוזיקה והאתר ב-15 השנים האלו, מ-1996 עד היום. בין היתר עלו ראיונות עם שלושה אמנים שמאפיינים את העולם המוזיקלי של פיצ'פורק: בק, אמן שקשה לדמיין את פיצ'פורק בלעדיו ובלי השפעתו, קווסטלאב מהרוטס וביורק, ככשלושת הראיונות מנסים לתפוס את השינויים ב-15 השנה האחרונות אצל כל אחד מהאמנים (וגם ציטוטים מ-15 שנות ראיונות בפיצ'פורק) וכמובן, איך אפשר בלי פלייליסט: 15 שירים מ-15 שנים, כפי שנבחרו על ידי 15 כותבים. מונומנטלי, ובהחלט משרטט את גבולות חשיבותו והשפעתו של אתר העצום הזה – שגם אם שונאים אותו, מקטרים עליו, מתכחשים לו או לועגים לו, אי אפשר להתעלם ממנו ומהנוכחות שלו. [אנגלית]
- בחמישי הקרוב ייערך המפגש הרביעי של פאוורפוינט קריוקי, אירוע בו כל אחד יכול לעלות ולהרצות על פי מצגת פאוורפוינט שיקבל על הבמה בלי לראות אותה קודם. במילים אחרות, צריך לאלתר ומהר! הנה כמה דוגמאות נהדרות מהערבים הקודמים, למי שרוצה לדעת למה הוא נכנס (לא חייבים, כמובן, להרצות – אפשר רק לצפות ולצחוק). [טיוב, פייסבוק]
- עד כמה שזה אולי מגוחך, זה באמת קורה: לו ריד ומטאליקה, אלבום משותף, נובמבר הקרוב. [זהו]
- גבירותיי ורבותיי, הכירו את מערכת התופים הכי גדולה בעולם, שכוללת 135 תופים ו-125 מצילות ועושה המון, המון, המון רעש. ולא, היא לא שייכת למתופף מטאל אלא דווקא למתופף נוצרי אדוק שמנגן מוזיקה בכנסייה. שבה כולם חירשים? אתם חייבים לקרוא את הראיון איתו כדי להבין למה יש רק תוף באס אחד בכל הסיפור הזה. [אנגלית]
- אסתי הלפרין תוהה ב"פנקס" מדוע בסיפורי וסרטי ילדים, נפוצים כל כך חפצים דוממים הקמים לתחייה, ואיך זה קשור לתפיסת המוות וחרדה מפניו. [עברית]
- "How come you never go there", שיר ראשון להאזנה מלאה מתוך Metals, האלבום החדש המתקרב של Feist! ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מאוהב באלבום הקודם שלה, The reminder. דווקא השיר החדש, יפה ככל שיהיה (והוא אכן מאוד יפה), לא מסמן התפתחות נוספת של פייסט וחבל, כי הדבר הנפלא כל כך באלבום הקודם הוא ההתפתחויות מוזיקליות שלה וגיבוש האישיות המוזיקלית שלה. אבל מוקדם מאוד לומר, ושיר אחד בהחלט אינו אלבום שלם. נחכה ונשמע. [טיוב]
- לפעמים כל מה שצריך לשבת זה פשוט ראיון מ-1971 עם ג'יימס בראון. [אנגלית]
- רגע אחרי שהוציאו EP קצרצר, ובדרך לאלבום חדש, איזבו אולי חשפו בטעות את הקלפים. חסר תרבות מקשר ושואל: "למה הלייבל שלהם העלה לפני שבוע עוד המון שירים חדשים שלהם להאזנה בסאונדקלאוד [שכבר הוסרו…]? שום מושג, אבל איזה כיף". [סטרים]
- סוף סוף, סשן In the basement המלא של רדיוהד עלה לערוץ הרשמי של הלהקה וצפוי להישאר שם זמן מה (אם כי מוגבל, על פי הלהקה). כל האלבום החדש, פלוס שני שירים חדשים (שכבר שמענו ברשת). כביר! ככל שאני חוזר יותר לאלבום הזה, אני אוהב אותו יותר ויותר. הוא שולח שורשים וקנוקנות. [טיוב]
- טל כותב אדיר ב"ביצים" על ג'ימי הנדריקס, עדיין אגדה שקשה להאמין שבאמת עשתה מוזיקה אמיתית בעולם שלנו, גיטריסט שחילק את היסטוריית הגיטרה ללפניו ואחריו. [עברית]
- נמצא הפשע המביך ביותר של השנה. והוא קשור לג'סטין ביבר. [אנגלית]
- "Balance", שיר חדש ומוצלח של Future islands, שעושים לי קווץ' בלב. [מפ3]
- גיף מונפש פשוט מציג pie chart (גרף עוגה?) של מכירות מוזיקה לפי פורמט ב-30 השנים האחרונות. מעניין במיוחד לראות כמה מהר מאבד כל פורמט את הבכורה: התקליט, ואז הקסטה, ואז הדיסק. ההיסטוריה חוזרת. [אנגלית]
- בניו יורק טיימז סוקרים את עטיפת האלבום ההולכת ומתכווצת. [אנגלית]
- יש שירים שמתפרצים לחייך בריף בוטה או פיצוץ של תופים, ויש כאלה שזוחלים פנימה לאט לאט, בהדרגה, בשלבים. מתחילים כמעט בלחש, לאט, ונבנים עד ההתפרצות. כבר שנים אני רושם לעצמי בראש לבדוק מה פירוש השם "Dondante", השיר המסיים את האלבום המעולה Z של My morning jacket. אף פעם לא טרחתי לבדוק. אולי זה לא משנה. כמו שגם הטקסט של השיר לא ממש משנה בעיניי, כי הגיטרה מדברת פה ומספרת את הסיפור. 7 דקות ועשרים שניות של סיפור מוזיקלי עם התחלה, אמצע וסוף, עם סיבוך והתרה, שיר שנכנס לחיים בעדינות אבל נשאר שם לעוד הרבה שנים. [מפ3]
שיט, איפה שמתי את המקלות?
שתהיה שבת שבוגי! אנא, הצילו את בית המחסה לחיות.
אההההההההההההההההה אין לינק לשירים של החבובות!
פיצ'פורק ? בעייתיים.
אחחח, שמש נצחית.
איזה סרט מופלא.
ושיר הנושא שלו באמת מקסים…
בזכותך, זוגתי תרמה 250 ש"ח להצלת בית המחסה בר"ג….
טוב שהעלת את העניין לסדר היום המוסיקלי שלי (:
שמש נצחית הוא סרט בעייתי. נשים רגע בצד את הטכניקות הקולנועיות הטרחניות שלו ואת פלונטר הזמנים שנועד רק לשם סיבוך ולא תורם דבר לסיפור עצמו.
המסר של הסרט הוא בעצם שאתה לא יכול להתחמק מהגורל שלך. כמובן שבסרט דואגים להציג את הדבר החיובי לכאורה בין שני אנשים שאוהבים, אבל מה לגבי שני אנשים ששונאים ולעולם לא יוכלו להיות יחד למרות רצון טוב? מה זה אומר על התלות שיש לאנשים באנשים אחרים? איזה מין מסר זה שלאדם אין רצון חופשי לקבוע את גורלו אלא הוא נגרר שוב ושוב לאותן בחירות שהוא עשה בעבר, לאותם אנשים, לאותן חוויות?
כשהכל עטוף בסיפור אהבה מתקתק (ומעיק) אז כל נקבה ממוצעת מתלהבת עד עמקי נשמתה. הנה, איני צריכה לבחור או להתאמץ, הרי הגורל כבר יפגיש אותי עם בחיר ליבי, אפילו אם כבר זרקתי אותו 3 פעמים ואני לא יודעת את זה אפילו.
נראה לי שמשהו התבלגן באייטם 2. יש שם לינק לשיר של פייסט ומילים שאני לא לגמרי מבינה למה הן מתייחסות. 🙂
יופי של עונג!
אחד ששינה – יש דרכים לבקר סרט (ואין לי במקרה הזה איזה רצון מיוחד לצאת להגנת שמש נצחית, בעיניי הוא קומדיה רומנטית קלילה וחביבה ותו לא, אם כי דווקא כן אהבתי את הטכניקות הקולנועיות). אפשר להגיד שלא אהבת סרט כלשהו ולהסביר למה גם בלי להקיא את הג'יפה שלך בציבור. בעיניי לפחות, דיונים מנומקים זה קצת יותר מעניין.
אחד ששינה- המסר של שמש נצחית הוא שאין טעם לנסות למחוק את הטעויות, כי רק נחזור עליהן, אז כדאי לאמץ אותן ולהפיק מהן את המירב.
אותן נסיבות שגרמו להם להתאהב בהתחלה יעשו זאת שוב אם הם לא יפיקו את הלקחים מאהבותיהם הקודמות (בין היתר אחד לשני).
אם לא לומדים נתקעים בסיפור אהבה טרגי לכל החיים.
אייטם 2 יש בטעות לינק לשיר של פייסט. נראה לי שהתכוונת לקשר לשיר הזה: http://www.youtube.com/watch?v=nMqxNPsfN50
בית המחסה של צער בעלי חיים רמת גן מהווה גם בית למאות מתנדבים, חלקם תיכוניסטים, סטודנטים ולא מעט אנשים המכונים "חריגים" הנהנים מחברתם המנחמת והלא שיפוטית הן של החיות המכירות תודה על הטיולים והליטופים, והן של צוות המקום האכפתי והמקצועי. זהו מפעל לא קטן בו בשקט ובצנעה מוצאים בית למעל 340 בעלי חיים בשנה. לא רק שמוצאים בתים לבעלי החיים המקומיים, אלא בעבור כל מקום שמתפנה, צוות בית המחסה דואג להעברה של בעלי חיים מהסגרים ברחבי הארץ לפני המתה. מפעל הצלה אמיתי. בעלי החיים זוכים לטיפול רפואי ודאגה יומיומית ואפילו לשיקום התנהגותי מסור שמסייע להם להקלט בבית חדש. גם המאמצים מקבלים ליווי מקצועי וקשוב על מנת להבטיח הצלחה. איפה יש דברים כאלו אצל אנשים? אין. המקום הזה מוציא את המיטב מהמושגים חמלה והומניות. אסור שהוא יסגר.
גיף תעשיית המוזיקה לפי זמן גרוע. העוגות מתחלפות מהר מדי, אין לו שום הקשר (אחוזים של מה? יחידות נמכרות? רווחים?) ופורמט העוגה לא נותן מידע לגבי כלל מכירות המוזיקה. הנה גרפים טובים בהרבה, שנותים יותר מידע בפחות מקום: http://www.businessinsider.com/these-charts-explain-the-real-death-of-the-music-industry-2011-2
תרמתי !וזה מרגיש נפלא-תתרמו אנשים! למען החיות המסכנות.
גיא תודה!!!
גיאצ'וק, אתה מדהים, ויותר מזה, פגשתי מישהו שחשב שעונג שבת זה חבורה של אנשים שמרימים את האתר הזה… תמשיך עם העבודה הטובה. מלא אהבה
לגבי Dondante:
מאוד מאוד מאוד ממליץ לך להשיג את Storytelers בכיכובם של My morning jacket ולו רק בשביל להקשיב להקדמה הקורעת-לב של ג'ימג'יימס לשיר הזה.
רק תגיד מילה וזה בדרופבוקס שלך.
אחד ששינה שברת לי את הלב עם הביקורת שלך (אגב נראית לי ביקורת לגיטימית ל{6} אולי פרט להערת ה"נקבה המתלהמת" שם בסוף, קצת מיותר)
אני מודה שהוא סרט שאפתני (כמו כל הסרטים של צ'רלי קאופמן) אבל הוא מתמודד בכבוד ובגאון עם השאפתנות שלו ולכן לטעמי לא בעייתי.
דיברת על בריחה מהגורל ועל בחירה חופשית ואני לגמרי איתך בעניין הזה – חוץ מאשר אהבה.
באהבה אין בחירה חופשית והיא לא רגש שמושתת על זיכרון.
הוא לא עושה את אותן הבחירות הוא עושה את אותה הבחירה ביחיד והיא לקבוע עם קלמנטיין להיפגש בים בחלום ההזייתי שלו (לא ברור לי איך הוא מתקשר איתה בחלום שלו אבל הסרט שיכנע אותי להאמין בקסם).
הסרט הזה נופל לאותה קטגורייה של ארץ קשוחה של האחים כהן, שבא לך לשבור את המסך מתסכול ואכזבה אחרי הצפייה הראשונה אבל תן לו עוד צ'אנס ותראה שזה אחד הסרטים הטובים של העשור האחרון.
"אבל מה לגבי שני אנשים ששונאים ולעולם לא יוכלו להיות יחד למרות רצון טוב?" לא יודע מה איתך אבל כשאני שונא מישהו אין בי שמץ של רצון טוב להיות בחברתו…
אין כאן שום בחירה בדרך הקלה… אין כאן שום בחירה נקודה ועם קיים מישהו טיפש דיו לחשוב שה"גורל" יעשה לו סדר בחיים, ישטוף לו את הכלים ויעשה לו ת'כביסה אז מגיע לו להתאכזב
ל, זו לא קומדיה רומנטית, זה סרט עצוב מאוד עם מסר שמח מאוד והוא שבשביל דברים טובים שווה לסבול ושאולי יש מישהו גדול וחכם שמכוון הכל מלמעלה.
ברור שזו פנטזיה כן? ואגב אין כאן פלונטר זמנים הסרט לא קופץ מלבד זכרונות הילדות שלו. אי אפשר באמת למחוק את הזכרון ולהשכיח זכרון של מישהו (אהוב או שנוא כאחד) אבל סרט מעולה מעולה מעולה מעולה… תן לו עוד צ'אנס, לו רק בשביל קירסטין דאנסט.
שיר הפתיחה שלך מצדיק מיקסטייפ שלם באותו הסגנון. הספירה לאחור החלה, תפתיע אותי:)
במקרה של שמש נצחית, דויד פרץ (יקיר הבלוג) כתב את זה (פעם, איפשהו) בצורה מושלמת…
"כי כל כך קל לצלם התאהבות וכל כך קשה לצלם את החורבות הכחולות של הפרידה, כי אומרים שהסרט הזה הוא מדע בדיוני אבל אני חושש שמדובר בדוקומנטרי של כל כך הרבה אנשים שנפרדו וחזרו ונפרדו, כי הפסקול מדהים, כי רק בצפייה החמישית אתה קולט שהסרט בכלל לא מדבר על פרידות או זכרונות אלא על כל מה שאין לו שם אבל יש בו ימים ועוד ימים ועוד ימים של תהיות וספקות אחרי שההתאהבות חלפה ואתה נשאר עם התובנה הבסיסית ביותר שאף אישה לא תציל או תשנה אותך מלהיות מה שאתה, כי זה מגדיר את המושג אהבה מחדש בעיקר לגבי הרגעים שבהם המחשבה על התחתונים שלה הופכת ממשהו סקסי למשהו כל כך פרגמטי של תליית כביסה ביום שבת אחר הצהריים, כי אם יום יבוא ואנשים יוכלו למחוק מזכרונם רגעים מסויימים, אני מקווה שאוכל למחוק את מה שהסרט הזה מזכיר לי שוב ושוב, כי בסופו של דבר אין פרידות קלות כשיש לך אהבה קשה, ואיכשהו יוצא שכל האהבות השוות באמת הן קשות לא פחות."
תרמתי, בשביל הבלוג הנהדר שלך
"כל חובב חבובות רציני יודע שקרמיט הוא סתם הקיציס של הסיפור הזה, וגונזו הוא הכוכב האמיתי". כמה נכון 🙂
סעיף 8: הוצאה מוכרת במס לעצמאים! זכרו והגדילו את תרומתכם.
תרמתי. סוף סוף אפשרות קטנה להודות על כל העונג הזה…
בזכותך, גם אנחנו תרמנו עכשיו לצער בעלי חיים! כל הכבוד לך ולאהובתך!