כרטיסים בחינם: Glocal fest
"לשמוע רק מוזיקה אמריקאית ובריטית זה כמו לאכול את אותה ארוחה כל יום לשארית חייך" – דייויד ברן, טוקינג הדס
תשמעו, אני ממש נרגש מהעניין הזה. מרגש אותי שהמוזיקה הישראלית מחבקת לתוכה סוף סוף עוד ועוד גוונים וצבעים שקודם נדחקו מחוץ ל"ישראליות"; מרגש אותי שבלוג עצמאי מרים ערב מוזיקלי מושקע עם ליינאפ כזה מגוון ובמחיר כרטיס כזה נמוך; ומרגש אותי גם שהזמינו שני בלוגרים, אורי זר אביב מ"אור בזוויות" ועבדכם הנאמן, לתקלט בין ההופעות. בקיצור, פעם נוספת, הבלוגים העצמאיים עושים את העבודה שהתקשורת הממוסדת לא טורחת לעשות, ומקדמים תרבות איכותית ומעמיקה.
הפעם אנחנו מדברים על Glocal fest [איבנט] שייערך בבארבי ת"א ביום רביעי הקרוב, 24.8, מבית היוצר של הבלוג המעולה קפה גיברלטר, שחוגג בערב הזה שנה של פעילות סופר-מבורכת, של הבאת צלילים, מוזיקאים וסגנונות לא-מערביים לאוזן של כל סקרן שרק מוכן לשמוע. במשך שנה שלמה התפרסמו שם עשרות פוסטים מאירי עיניים ואוזניים על מוזיקה מרוקאית, אתיופית, ג'מייקאנית, מאלית, בלקנית, דרום אמריקאית, לבנונית. הבלוג הזה, וההיכרות עם המייסד והעורך שלו אופיר טובול, הרחיבו לי את הפלטה המוזיקלית לטעמים שונים ונפלאים, שהאירו באור אחר את המוזיקה שאני שומע בדרך כלל. אחרי שתשמעו את Tinariwen, "אדומי השפתות" של ברי סחרוף יישמע לכם קצת אחרת. אחרי שתיתקלו ב-Buraka som sistema לא תחשבו אותו הדבר על הבלקן ביט בוקס או על M.I.A. אחרי שתשמעו מוזיקה ממאלי ואפריקה, אלמנטים אחרים יודגשו לכם באוזן כשתשמעו את אנימל קולקטיב או את ומפייר וויקנד. ואחרי שתשמעו את מריים חסן, אתם סתם לא תבינו איך הסתדרתם קודם בלעדיה.
נירית בן ארי, מכותבות הבלוג, תימצתה יפה את חשיבותו של הבלוג הזה: "בגלל שישראל זה לא רק אריק, שלמה ויודית. בגלל שהמדינה הזאת הוקמה על ידי אנשים שהאמינו שהתרבות האירופית היא תרבות 'גבוהה', רצו להיות 'שלוחה אירופית' בלבנט, וזלזלו והתנשאו על התרבות העשירה של יהודי ארצות האיסלם. בגלל שהיום עושים אותו הדבר לתרבות האתיופית. בגלל שתמיד עשו את זה לתרבות הפלסטינית. בגלל שהם מחקו גם את התרבות של עצמם – תרבות היידיש העשירה. בגלל שרוק בארבעה אקורדים זה משעמם. בגלל שאין דבר כזה 'מוזיקת עולם'". קצת לוחמני אבל צודק למדי.
לרגל חגיגות השנה, מארגנים אנשי הבלוג את פסטיבל גלוקאלי, ערב ממיטב המוזיקה הלא-מערבית שיש בארץ. הנה טעימה מוזיקלית מהמופיעים, וקצת על כל מופיע כפי שתואר בקפה גיברלטר. מתחת לכל זה, יש אפשרות לזכות בכרטיסים – אבל אני מפציר בכם לבוא גם אם לא זכיתם. יש מוזיקה יפהפיה בארץ מתחת לאפכם, ומגיע לכם לשמוע אותה.
Cafe Gibraltar | Glocal Fest by ophirtbl
BTA – אייל תלמודי, הלל אמסלם וחגי ביליצקי
כמה שלא תנסו, אי אפשר להכניס את השלישיה הזאת לשום הגדרה מוזיקלית מוכרת. במשפט אחד: מקצבים אשכנזים וצפון אפריקאים עטופים בגרוב שחור ומרקיד. אייל תלמודי (בלקן ביט בוקס, אוי דיוויז'ן), כלי נשיפה. הלל המסלם, כלי הקשה. חגי ביליצקי, קונטרבס.
Maurice El Medioni
מוריס אל מדיוני, הפסנתרן היהודי-אלג'יראי האגדי בן ה- 83, זוכה פרס הביביסי למוזיקה בשנת 2007. היה הראשון לשלב ג'אז ומוזיקה קובנית עם מוזיקה ערבית-אנדלוסית בשנות ה- 50.
משפחת אלייב
מי שראה את התופעה הבוּכרית בהופעות האחרונות מסכם זאת במילה אחת- וואו. לאחרונה שחררו אלבום מדהים בהפקת תמיר מוסקט עם מוזיקה מרכז אסייתית, סוּפית עם גרוב פנימי מדהים.
TootArd
תות ארד מגיעים אלינו ממג'דל שאמס שבהרי הגולן עם גרוב-רוק-רגאיי ערבי שמח. הלהקה מסיימת בימים אלה הקלטות של אלבום בכורה מסקרן והופכת לשם הבא של סצנת האינדי המזרח-תיכוני הפורח בעיקר בביירות.
נינו ביטון ותזמורת המגרב
נגן העוד והבנג'ו והמורה הגדול עם תזמורת התלמידים-נגנים. "אומרים שבהופעות שלו אנשים בוכים". לאחרונה הקליט אלבום בכורה שזכה לשבחים גדולים. בהופעות מנגן קטעי פיוט עתיקים עם המון קצב פנימי ועם קולו המחוספס.
יהודה שווייקי
פיאסטה פלמנקה מביאה את סגנון הפלמנקו המושמע כיום במועדוני החופים שבדרום ספרד- פלמנקו פּוּרו מלא תשוקה. הזמר יהודה שווייקי למד את רזי שירת הפלמנקו בסביליה.
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו לאיזו ארץ או עיר מחוץ לאירופה או צפון אמריקה תרצו לנסוע, ולמה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לכרמית!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בערב!
Come on!!
עוברת לברצלונה מחר 🙂
תודה
לאורוגוואי, לביקור משפחתי 🙂
מאז שראיתי את "קזבלנקה", לשם. אבל מאז שקראתי את The Sheltering Sky, מפחדת לאללה…
אנטארקטיקה
בתור ילד קראתי כתבה בעיתון על פסטיבל מוסיקה של בני הטוראג ומאז החלום שלי היה לנסוע לפסטיבל הזה, אני זוכר שהכתב תיאר את הדרך שהוא עשה ברחבי הסהרה אל אמצע שום מקום ומרחוק הוא שמע את המוסיקה, רק מהתיאור יכולתי להרגיש את הקסם שיש במוסיקה מדהימה בלב מדבר..
והמקום השני ששמעתי על המוסיקה הזאת זה בבלוג הנהדר "קפה גיברלטר", יהיה תענוג!
כתשובה לשאלה, אז למאלי או לכל מקום שיש פסטיבל מוסיקה בלב הסהרה
ברזיל-כי טרם יצא לי
הייתי רוצה לבקר בקרית שמונה, לראות איך חיים שם אנשים, ובעיקר לחוש את הסביבה.
או באמזונס, מה שיוצא…
לגאנה, כי חברה שלי עברה לשם… סניף…
הכי הייתי רוצה לנסוע לקניה לבית יתומים לפילים
מקדוניה, יש לי פטיש למדינה הזו.
!
לפיליפינים
.
נהריה. מרתקת אותי כבר שנים ואומרים שהבנות הכי יפות בארץ מנהריה
קובה – בשביל המוזיקה:-)
אני מתה לנסוע לקהיר. כבר כמעט נסעתי פעם אחת בפסח והשתפנתי. הפעם זה יקרה.
שיראז. כי איראן חייבת להיות מדהימה.
נשמע גדול! קהיר, לגמרי
ערד! תמיד רציתי ללכת למפעלים של "מגבות ערד"..
ליפן. נשמע לי מדינה מטורפת…ומלאת משוגעים:)
הרשימה המצומצמת תכלול את בוטאן, ניו זילנד ומרכז אמריקה. הרשימה המורחבת רחבה מדי.
ארגנטינה-טיול שורשים..
רומניה-….."…….
אנ'לא רוצה לזמביה
הודו, נפאל, סין ומונגוליה, בתור התחלה 🙂
מדגסקר, הודו שנדדה לאפריקה.
לריגה, בלטביה. עיר הולדתה של אימי.
אולי אצליח לאסוף מעט זכרונות עבור סבתי האהובה שתחיה. במקום אלה המתערבבים וקורסים אחד אל תוך השני..
ריו
פרו. הוארז. הימאליה.
תגובה
כרגע תל אביב. דברים קורים פה..
קובה, סוג של חלום ילדות.
בדיוק חזרתי מליטא!
וואי, נותן נסיון לסין. נראה לי מגניב שם
ערב מדהים, לא אפספס בעד שום הון שבעולם, הלוואי וגיא יבחר לתת לי כרטיס חינם אין כסף…
הכל כל כך יפה ואותנטי, פשוט לא יודע מאיפה להתחיל…
הייתי מעוניין לנסוע לתימן, ולשמוע מקרוב את הקול המיוחד שרק אנשי העם הזה יכולים להוציא מפיהם.
לאיסטנבול כי מיסטנבלים שם. בעצם זה טיפטיפה אירופה..
לסוריה, כי שם נולדה משפחת סבתי ולירדן להופעה של משרוע' ליילה ב11.9 🙂
ומחוץ למזה"ת, לסינגפור מאחר וזו מדינה מופרעת ומרתקת.
מוסקבה או סן-פטרסבורג.
איך מקבלים כרטיס חינם? לא נלחץ לי??
ניירובי – קניה
איסלנד, חייבת לראות את הפלא הזה במו עיניי
טימבוקטו
קובה. יפה שם, ותמיד בסרטים רואים את הקובנים רוקדים
תודה
אתיופיה. ואפריקה כולה- לאט לאט, בחתיכות.
הייתי רוצה לשמוע את הדבר הצרפתי הזה שיש להם שם בהאיטי
קורטיבה!
Tora Bora,
חוסר הנגישות עושה לי את זה
אוזבקיסטן. למה לא?
יפן. כי אני קוראת את שוגון
סין. חלום בשבילי. (ובכלל, המזרח הרחוק בכללי).
בירות. לגמרי בירות.
יפן!
אריתראה
מת להגיע לאתיופיה
המקום הכי שורשי בעולם
קזבלנקה, טריפולי, ביירות ! אני חייבת לדעת אם הערים האלה נראות כמו שאני מדמיינת
וגם העיר של אלאדין, שאני לא בטוחה עם זו שושן או שיראז
בשמחה הייתי נוסע לאלג'יר.
קלקטה
לפלסטין, כדי לוודא שיש שלום
איזה מזל שיש את קפה גיברלטר ש"מנגישים" את המוסיקה הכי טובה בעולם!
הייתי טס לאפקריקה.
הייתי רוצה לנסוע לתל אביב. שמעתי שזו עיר נהדרת, יפה, נקייה, שקטה, מתופעלת ביעילות.
שיש בה פתיחות לכל צבעי הקשת, המגדרים והנטיות ושהיא עיר מרכזית בארץ שכולה כזאת. כבר לא יכולה לחכות…
כל אמריקה הלטינית, לאורכה ולרוחבה, מלמטה טעד למעלה, עד לקובה והאייטי והרפובליקה הדומיניקנית, ג'ימאייקה, וברבדוס.
וגם לפלנד, ואלסקה. וניו זילנד. ואיסטנבול גם.
(אבל הכי הכי – מתגעגעת לסיני.)
אותי מרגש שיש הופעה בתל אביב שמתחילה בשעה נורמלית עבור אנשים עובדים!
שפיצברגן נחשב לא אירופה? בכל זאת, זה די בקוטב הצפוני. אם לא, אנטארקטיקה. מוכנה ללכת גם על נמיביה, בהוטן, קיריבטי+ונואטו, מדגסקר ו… אוי, שוב נפתח הסכר.
בארבי
תחושה מוזרה.. תמיד רציתי לטייל ולראות את כל העולם אבל כל מה שבא לי כרגע זה… להישאר כאן! לפחות עד יום רביעי וללכת לבארבי לפגוש עולם 🙂
את האמת, שכבר תקופה שממש בא לי לנסוע לביירות. הרי ידוע שהיא ממש לא מתאימה לתדמית של עיר ערבית כמו שאנחנו מכירים אותה. ביירות, כך מספרים, היא עיר מדהימה ביופיה, מפותחת ומאוד ליברלית, אולי אפילו יותר מתל אביב…?
כמה חבל רק שהסכם שלום ממש אבל ממש לא נראה באופק..
אפגניסטן פקיסטן – בין מדבריות ושוויץ.
נדב
תודה! אחלה של עניין
קהיר…בגלל הצבע, הריחות,הטעמים והאנשים
בגלל המהומה הבלתי פוסקת, ביחוד בלילה
בגלל שזה הכי קרוב שאפשר להגיע ללהיות בסרט ערבי
קובה ברעל יא אחויה
אהבתי את ה"קצת לוחמני אבל צודק למדי"
סיביר. בלי צל של ספק, חלום ילדות שחייב להגשים מתישהו.
קצת לוחמני אבל צודק לגמרי 🙂
ולגבי המקום- גם אני לא הייתי מתנגד להיות ב- "פסטיבל במדבר" (festival au desert) במאלי. כנראה פסטיבל המוזיקה הטוב בעולם.
קודם כל – למונגוליה.
יש לי מין פנטזיה כזאת על ביקור במכסיקו בזמן יום המתים. הייתי רוצה לצעוד ולרקוד באחת התהלוכות הסוריאליסטיות שלהם, כשסביבי רוקדים אנשים לבושים כמו שלדים ומאריאצ'י מנגנים.
One way ticket to Mali, please
🙂
לו הייתי יכולה הייתי נוסעת לאיראן. בעיקר לכפרים הקטנים, לראות איך סבא וסבתא שלי וההורים שלהם חיו, מה הם אכלו ושמעו ולבשו, מה קורה שם היום.
הייתי רוצה לטוס לקוריאה הצפונית
לבנון.
כי אי אפשר.
מרוקו, או אולי ניו זילנד..
מונגוליה. נראה לי מרתק.
קזחסטאן. יש שם מלא הופעות של להקות עבר ישראליות.
לפיליפינים, לפגוש חבר טוב שלא ראיתי הרבה יותר מידי זמן ולגלוש עד שיפול לי התחת 🙂
דמשק.
ליפן. יש המון מה ללמוד מהם, גם על העתיד וגם על חיים מאוזנים עם הטבע.
את הציטוט של סולן הטוקינג הדס אני מכיר, אבל בסוף כמו רבים וטובים כן מעדיף את אותה הארוחה. לא שאני משוכנע שאין טעים ממנה, פשוט אין כח לנסות משהו אחר בסוף היום. אתה חוזר הביתה ממלחמת ההישרדות בישראל, יוקר המחיה, קוטג' וזה, ומה עוד בבית לעבוד, להתאמץ, לשמוע דברים חדשים? עזבו, תנו את הרוק הבריטי, האמריקאי, סינגר-סונגרייטרים, קצת פופ ואלקטרוני בקצוות ו"חברים של נאור" על המסך. עצוב, אבל זו האמת.
לנסוע – לכל מקום שאפשר לנקות בו ת'ראש ולא לחטוף שחפת על הדרך.
נשמע טוב ה-Glocal Fest הזה. glocal – המילה הזו, זה לא מהסרט ההוא עם ג'ורג' קלוני וורה פלמינג?
לאיראן, אם היה אפשר, זו מדינה מדהימה ביופיב ובתרבותה על פי הסיפורים…
אז השנייה במלוכה זו מרוקו…
ובמקום השלישי והמכובד- אזרבייג'ן
מתכננת טיול לקוסטה ריקה ופורטוגל בעוד חצי שנה
ת י מ ן !!
I'd like to spend some time in mozambique
בזמן אחר, במציאות אחרת, הייתי רוצה לטייל באספהאן- איראן
הייתי נוסע ללילה בטוניסיה
טיול שורשים באירן…
אין לי מקום כזה. אבל הנה לינק למוזיקה מצוינת ברוח בערב http://www.youtube.com/watch?v=WQeXV95j7HE
אשמח לבוא
ריו דה ז'נירו
אסע לבוטהאן.
כותבים שם הרבה הייקו.
טבע וכזה.
קראבי
כל מקום שאין בו חמאס
לניוזילנד לראות מה חבוי מעבר לקשת
הואמבו, אנגולה!
כי אני יכול!!!!
קפדוקיה
יוון למשחק הקרוב של מכבי…….
בהוטן!
אוסטרליה
קובה &^%
דרום אפריקה!
ארמניה
אתיופיה.
פעם אחת טעמתי קפה שחור שחבר הביא מאתיופיה, הוא היה הטוב ביותר ששתיתי.
לסיני. מתגעגע
מונגוליה