אם יש דבר שמשמח אותי יותר מבלוג מעולה בעברית, זה כשבלוג מעולה בעברית עושה את המעבר (הזמני והמדוד, כמובן) מהרשת לעולם הפיזי, האמיתי. פורטפוליו המעולה של יובל סער, כתב העיצוב של "הארץ", עושה עכשיו את הזינוק הזה ויוצא לסדרת אירועים חודשיים ב"בית העיר" בתל אביב: פורטפוליו Live!

אני קורא את יובל סער כבר שנים ב"גלריה" ובמוסף "הארץ", וגם בבלוג שלו, שהתחיל ב"רשימות" זצ"ל ונולד מחדש לפני מספר חודשים באתר החדש. בפורטפוליו יוצר מר סער מוסף עיצוב משל עצמו, בלי שיקולים של עורכים חיצוניים, או במילים אחרות הוא עושה מה שבא לו, או במילים אחרות אלה בדיוק הבלוגים שאני הכי אוהב. בלוגים של כותבים טובים, שעושים מה שמתחשק להם, כותבים על דברים שמלהיבים אותם וחשובים להם, ובין אם הם התכוונו לכך מראש או לא, מייצרים תוכן עצמאי מעולה שיכול להחליף בקלות כמה מהמוספים המודפסים.

בין השאר סער מארח בבלוג שיחות צ'אט עם יוצרים ואוצרים (ומתרגמים, ומעצבים…), מפרסם חוויות והרהורים על עיצוב, תערוכות, ספרים ותרבות, מרחיב על ומאחורי ראיונות וכתבות שפירסם ב"הארץ", ועוד. בשבוע הספר הוא אירח כותבים ומעצבים שבחרו עטיפות ספרים שאהובות עליהם (ביניהם גם אני), והייתה חגיגה גדולה. עם הזמן התיידדנו, יובל ואני, והוא גם הרצה הרצאה מצוינת על צילום בערב הראשון של 11:11 (הנה היא).

בערב הראשון של פורטפוליו לייב, שיתקיים כאמור ב"בית העיר" בתל אביב ב-13 בדצמבר בשעה 20:30 ויעלה ממש מעט כסף, יתארח לשיחה ולהצגת עבודות חדשות (!) עוד אושיית עיצוב שאהובה עליי מאוד (וגם הוא הרצה ב-11:11), הטיפוגרף המבריק עודד עזר [אתר בית, פונטים, בלוג]. מלבדו, שיהיה המנה העיקרית, יהיו גם ד"ר טל בן צבי, מנהלת ביה"ס לאמנויות של סמינר הקיבוצים, ודידי חנוך, עורך ומתרגם ספרי מד"ב שגם ערך במשך 4 שנים את מדור הטכנולוגיה של וואלה.
במילים אחרות – אם עיצוב טוב, אותיות טובות ואנשים טובים עושים לכם את זה, אתם צריכים להיות שם. אני יודע שאני אהיה.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מתי ו\או למי בפעם האחרונה כתבתם מכתב בכתב יד?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

גשם בחלון, דצמבר ביומן, ותיקיית "מוזיקה 2011" שמאיימת להתפקע? כן, כל הסימנים כבר כאן – עונת הסיכומים הגיעה! גם השנה, בפעם החמישית, נסכם כאן בעונג שבת את האלבומים שהכי ריגשו אותנו, הרשימו אותנו, פיצחו לנו את הגולגולת, עייפו לנו את הרגליים ועשו לנו כיף בצורה מגונה באוזניים. מתחילים עכשיו, וכולכם מוזמנים!

ב-2007 זה היה In Rainbows, ב-2008 זה היה Third, ב-2009 זה היה Veckatimest וב-2010 זה היה The Suburbs. מי ייקח השנה את תואר "אלבום השנה של קוראי עונג שבת"? אתם, ורק אתם, תחליטו.

האם זה יהיה ג'יימס בלייק, או בון איבר? פליט פוקסס או פלורנס אנד דה מאשין? ג'יי-זי וקנייה ווסט או הביסטי בויז? אלבו או ביירות? הסטרוקס או הסטריטס? פי-ג'יי הארווי או סנט וינסנט? רדיוהד או טי-וי און דה רדיו? טום וייטס או קייט בוש? פייסט או וילקו? אוסטרה או ארקטיק מאנקיז? אדי ודר או איירון&ויין? באטלס או אטלאס סאונד? האנטלרז או אוקרביל ריבר? ג'סטין ביבר או קייטי פרי?!?!?!?!

זה תלוי בכם. קדימה, בואו נתחיל לבחור.

אז מה עושים?

א. בחרו מקסימום (מקסימום!!!) עשרה אלבומים שעשו לכם את השנה האחרונה. כמובן, מדובר רק באלבומים שיצאו ב-2011, ולא אלבומים ישראליים. אלבומים שיצאו בנובמבר-דצמבר של 2010 מתקבלים גם כן.
הנה כמה רשימות שיעזרו לכם להיזכר: רשימת אלבומי 2010 בוויקיפדיה (נוחה אבל לא מקיפה), רשימת אלבומי 2010 ב-RYM (מקיפה אבל לא נוחה), ורשימת הריליסים של מטאקריטיק (מקיפה אבל מאוד לא נוחה).
אבל הכי מומלץ לפשפש בהארדיסק, בחשבון לאסט.פם שלכם או על מדף הדיסקים, ולהיזכר.

ב. רשמו אותם ברשימה בלי סדר מסוים, פשוט אחד מתחת לשני (בבקשה בבקשה בצורה מסודרת, בסוף אני צריך לעשות סדר בהכל).
אני יודע שזה כמעט בלתי אפשרי לדרג עשרה אלבומים מעולים, לכן אל תסדרו אותם. אם יש אלבום אחד שבולט אפילו מעל התשעה האחרים (מקסימום שלושה-ארבעה כאלה), סמנו אותם בכוכבית כזו *. כשאשקלל את הנקודות, כל אלבום ברשימה יקבל נקודה אחת, והאלבומים המכוכבים יקבלו שתיים. הולך?

ג. יש לכם מה להוסיף על הבחירות? לכו על זה. כשאסכם את הניקוד ואפרסם כאן את התוצאות, אצטט חלק מכם. זה הזמן להסביר בדיוק למה כולם חייבים לשמוע את האלבומים בהם בחרתם.

ד. ההצבעה הסתיימה! תודה לכל המצביעות והמצביעים!

וזהו, אני אדאג לכל השאר. התוצאות יפורסמו כאן בפוסט גדול וחגיגי, בסוף-סוף-סוף דצמבר. יאללה, להתפרע!

בהמשך החודש יפורסמו כאן גם שירי השנה האישיים שלי, כתבה על הקליפים הכי טובים של השנה, מצעד הופעות השנה בארץ ועוד תופינים.

סיכומי השנים הקודמות של עונג שבת:
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2010
האלבומים המיותמים של 2010
הופעת השנה של עונג שבת 2010
שירי העונג של 2010
10 הבלוגים הישראליים הטובים של 2010
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2009
הופעת השנה של קוראי העונג שבת 2009
שירי העונג של 2009
האלבומים המיותמים של 2009
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2008
האלבומים המיותמים של 2008
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2007
האלבומים המיותמים של 2007
שירי השנה של 2006 – חלק א', חלק ב'

"ג'נטלמן הוא מי שיודע לנגן באקורדיון, אבל בוחר שלא לעשות זאת" – אנונימי

1. היום לפני 37 שנה הלך לעולמו ניק דרייק. אנחנו נפתח השבוע את העונג עם שיר שלו וגם נסיים, רק שהשיר הזה בוקע מגרון אחר. כשמדברים על דרייק, תמיד מדברים על המלנכוליה שבו, הטראגיות העדינה שבסיפור חייו ובשיריו. היא שם, היא אמיתית ויש לו שירים שיכולים לצמרר עד דמעות של עצב. אבל רבים משיריו, ובעיקר מלחניו, הם אופטימיים, יותר אביב מאשר סתיו, לפרקים אפילו, מי היה מאמין אצל נסיך המלנכוליה של הפולק, עליזים. אחד השירים האהובים עליי של דרייק היה תמיד "Saturday sun", שיר שבלחן שלו יש נחת, מין שאיפה איטית כזו של נוף נעים ומהנה. שיר של מישהו כמו בתמונה האהובה עליי של דרייק – אדם שנוח לו עם הרגע ועם עצמו, והוא לא צריך שום דבר. לאן אתה רץ, איש עסוק? אתה לא רואה שאין סיבה לרוץ, כשאפשר לעמוד פה ולהשקיף? יש זמן. "Saturday sun" תמיד מפיח בי את התחושה שיש זמן, שהכל בסדר, שמותר ורצוי לעצור לרגע ולהיות, לעזאזל, שמח במה שיש לך, בין אם זה הרבה או מעט. אף על פי שהמילים של השיר מדברות על החמצה, הוא עדיין משאיר בי תמיד תחושה של הישג. בימיו המוקדמים כזמר פופ, אלטון ג'ון הקליט כמה שירים של דרייק, ונתן להם את הטעם שלו. אני אוהב מאוד את הביצועים ההם. הנה הביצוע של ג'ון ל-"Saturday sun" ואל דאגה, דרייק עצמו ישיר בסוף העונג (אבל למתגעגעים, הנה הגרסה המקורית, הנפלאה). [מפ3]



2. העילוי ג'יימס בלייק יגיע לדי-ג'יי סט ב"בלוק" בתל אביב ב-27 בינואר. זה אמנם לא משמח כמו ידיעה על הופעה של בלייק, אבל כולנו מחזיקים אצבעות שכמו LCD Soundsystem, גם הוא יבוא לתקלט ואחר כך יחזור למופע שלם. [עברית]



3. יום חג: "Show me the place", שיר חדש ויפה ללאונרד כהן מתוך אלבום חדש שבדרך. [סאונדקלאוד]
4. למי שפספס: יהוא ירון מראיין את סולן הטייגר ליליז שיופיעו כאן במוצ"ש. [עברית]
5. ברשת צף שיר חדש-ישן "Miesry let me down" של אליוט סמית', שהוקלט בסאונדצ'ק לאירוח בתחנת רדיו ב-1997. לא רע בכלל. [סטרים]
6. באתר של קול הקמפוס נותנים לנו להאזין בחינם לכל האלבום החדש של Puscifer, הלא הוא מיינרד ג'יימס קינאן מ-Tool ו-A perfect circle. [סטרים]



7. וואו! הנה מועמד רציני במיוחד לפרס קליפ השנה: "All we ever wanted was everything", הקאבר הנהדר שהקליטו MGMT ל-Bauhaus כחלק מאוסף Late night tales שערכו (שהוא מומלץ בחום בפני עצמו, אגב). הבמאי נד ולנוק יצר קליפ אנימציה יפהפה ומרתק, המורכב שכבות-שכבות של אנימציה ומגזרות אנימציה. בעיניי מדובר באיי-קנדי משובח שבמשובחים. [וימאו, תנו ב-HD]
8. ועוד מועמד רציני לקליפ השנה: קליפ האנימציה היפהפה של Fleet foxes לקטע המורכב "The Shrine / An argument", שכבר הופיע כאן בעבר כשיר סיום. [וימאו]
9. Raw tapes לא מפסיקים את הדהירה המסיבית שלהם קדימה, ומשחררים אלבום חדש כל כמה שבועות. הפעם הגיע תורו של Luqman, עם אלבום ביטים נפלא, כרגיל בחינם. מי שמחפש את הדבר הכי מעניין שקורה בהיפ-הופ בארץ, שלא יחפש במקום אחר – לרו טייפס יש את התשובה. עכשיו נשאלת השאלה למה אין יותר ראפרים שמשתמשים בביטים שלהם. [בנדקאמפ]
10. [תודה לאביטל] התינוק ארתור משחזר סצינות מסרטים מפורסמים. מאחורי כל תינוק שהופך ללהיט רשת עומד אבא גאון עם מצלמה. [אנגלית, פיקסלים]
11. לא נפלתי מהקליפ, אבל השיר החדש של בלקן ביט בוקס, "Political fuck", הוא אחד הגדולים שלהם. רצוי להיעזר בווליום גבוה ובבאסים טובים. [טיוב]
12. [תודה לרונן] מחפשים סיבה לחייך במשך דקה? הנה. היזהרו, החיוך עשוי להישאר גם אחר כך! [טיוב]
13. בן שלו כותב בידענות על סאן רא, שהארקסטרה שלו תופיע כאן בישראל בסוף השבוע. מרתק, גם למי שלא שמע תו אחד של סאן רא מעולם. [עברית]
14. [תודה לעופר] רנדל מונרו מ-XKCD התנפל על המגה-פרויקט הבא שלו: הטבלה של כל הכסף בעולם. התוצאה קצת מפוצצת את המוח. [אנגלית]
15. עמי ברנד כותב על פיטר הוק, הבסיסט של ג'וי דיוויז'ן וניו אורדר, שבלעדיו הפוסט-פאנק היה נשמע אחרת לגמרי. [עברית]

בני המה התארחו לסשן לייב בתכנית מיוחדת של "הקצה", שסיכמה את מיטב הסשנים החיים באולפן התכנית. האזינו לתכנית כולה בבלוג של הקצה. [סטרים, עברית]



16. [תודה לעופר] אלבום הבכורה של לא דובים, בעזרת הנשים, עלה לבנדקאמפ להאזנה חופשית ורכישה חוקית, שתיהן מומלצות במיוחד. סלאפינ' דה בייס! בסיפור, כיסוי כבר מדברים על העטיפה. [בנדקאמפ]
17. הסקצ'בוק של סוזן קארה, שעיצבה את ממשק המשתמש הגרפי הראשון של אפל, ושינתה את חיינו לנצח. נפלא לראות את האייקונים ה, ובכן, אייקוניים משורטטים ביד במחברת משבצות. [אנגלית, פיקסלים]
18. בדרך כלל, וגם עכשיו, אני בעיקר בז לרשימות של הרולינג סטון בדבר הזמרים\גיטריסטים\שירים הטובים ביותר בהיסטוריה של הרוק. בעיקר כי הבחירות תמיד צפויות ותמיד מקובעות ומיושנות. הערך המוסף היחיד ברשימת מאה הגיטריסטים הגודלים של הרוק, שנערכה עכשיו מחדש, הוא שעל כל גיטריסט בעשרת הגדולים כותב גיטריסט אחר, וזה משהו שכן מעניין קצת לקרוא. וכך, מייק מקרידי מפרל ג'ם כותב על אדי ואן היילן, אדי ואן היילן כותב על אריק קלפטון, וטום מורלו כותב על הנדריקס וכן הלאה. [אנגלית]
19. [תודה לעידית] לשכת העיתונות הממשלתית פתחה פליקר, ומה שמעניין שם הן לא התמונות של ביבי ופרס מעכשיו, אלא הארכיון ההיסטורי. שאלתי ונעניתי שכרגע כל הזכויות שמורות, אבל התכנית היא לפתוח את רשיון השימוש בתמונות, כמו למשל בפליקר של ספריית הקונגרס. [פליקר]
20. בלי ששמנו לב נרקם קשר מוזיקלי ומקצועי סמי-מפתיע בין ריאן אדמס ולורה מרלינג. אדמס כתב את אלבומו האחרון בעקבות אלבומה השני של מרלינג, ועכשיו הוא משתפים פעולה בביצוע ל-"Oh my sweet Carolina" שלו. [טיוב]
21. גארת' וטום מלוס קמפסינוס! מתראיינים לקווייטוס. [אנגלית]
22. [תודה לדויד פרץ] שכותב על Record together: "שים לב איזה אתר מעניין – תעלה שיר, תן תקציב. נגנים ינגנו ואתה תחליט מי יקבל את הכסף. חלומו של כל מפיק, סיוטו של כל נגן". האם זה יכול לעבוד? [אנגלית]
23. עופר שדמי מ"סיפור, כיסוי" בחר כמה פונטים שהוא אוהב במיוחד, ומעטרים עטיפות אלבומים שהוא אוהב במיוחד. [עברית]
24. [תודה לרועי] שמפנה אותי לקליפ הנהדר של Other lives לשיר הבאמת יפהפה "For 12", שעל פי רועי דוגם את הכינורות של רדיוהד. [וימאו]
25. הנה זה מתחיל, וכנראה שבשבוע הבא כבר אצטרך לרקוח את האייקון השנתי: סיכומי השנה. כיריית הפתיחה, בניו יורק טיימס בוחרים את הבוקס-סט הטובים ביותר שיצאו ב-2011, אם יש לכם עודף של כסף ומקום על המדף. [אנגלית]
26. [ויה ויה] ולסיום, הקומנטרי הטוב ביותר אי פעם: ארנולד שוורצנגר מקריין קומנטרי אמיתי לגמרי ל"זיכרון גורלי". לא ייאמן. [טיוב]



27. על פי האגדה, ניק דרייק הקליט את Pink moon, אלבומו האחרון, בחצות הליל, עם הגיטרה ביד ועם הפנים לקיר. על פי האגדה, הוא השאיר את סלילי ההקלטה על מדרגות המשרדים של חברת התקליטים בלי לומר מילה ונעלם. רק בשיר אחד הוא הוסיף פסנתר, ובעיניי זה היה ונשאר השיר שמאפיין אותו, בראש שלי. השיר שהוא ניק דרייק. "Pink moon", שיר הנושא. וזה לא שאין לו שירים יפים יותר (יש לו), עם עיבודים נהדרים יותר (יש גם יש לו) או מילים טובות יותר (לא חסרים). אבל כשגם ברזון הזה, ללא הקישוטים, מתגלה כל היופי העצום שקורן מהשירים של דרייק, אתה יודע שזה אמיתי. היופי הזה אמיתי ולא תלוי בשום דבר. כמה חבל שנשאר לנו כל כך מעט ממנו. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, חברים, תאכלו זיתים. בשבוע הבא נתחיל לבחור את אלבומי השנה שלנו כאן בעונג שבת, זה הזמן לחזור לתיקיית 2011 ולשקוע שוב באלבומים הנהדרים שיצאו השנה.

כששמעתי כשלהקת הקאלט Tiger Lillies מגיעה לארץ, להופעה אחת בבארבי במוצאי שבת הזו, והציעו לי לעשות משהו בקשר אליהם בעונג, לא חשבתי פעמיים. ידעתי שיהוא ירון, זמר ומוזיקאי שאני אוהב במיוחד, הוא מעריץ גדול של הליליז, יודע עליהם יותר ממני, ויזנק כמוצא שלל רב על הזדמנות לראיין אותם. לשמחתי, צדקתי. יהוא אכן זינק, שאל שאלות מצוינות וקיבל תשובות מרתקות. מתחת לראיון תוכלו גם לזכות בכרטיס למופע, אם תספיקו.

אם אתם לא מכירים עדיין את שירי הלהקה, לא נורא. הנה סיור קצר בשיריהם:

ועכשיו, אני מעביר את המיקרופון מקלדת לראיון בין יהוא ירון לסולן הלהקה מרטין ז'אק:
התרגום הוא שלי, כמו גם ההערות ב[סוגריים מרובעים]

בשירי הלהקה אתה מטפל בצורה שנויה במחלוקת בנושאים "רגישים" כגון נצרות ומוסכמויות חברתיות שונות. ספר על תגובה מעניינית במיוחד שקיבלת על שיר כזה.
הו, הן רבות מספור. כמעט בכל הופעה יוצאים אנשים, אז כבר התרגלנו לזה. לעולם לא אשכח שהרגזתי איזו בחורה צעירה ב-Soho Theatre לפני חמש או שש שנים, עם "Kick a Little Baby Down the Stairs" [הנה ביצוע של ג'ו בלאק]. מכל השירים שלנו, דווקא השיר הזה היה פוגעני בעיניה – זה היה מאוד מעניין ומשעשע בעיניי כי זה פשוט שיר טיפשי ומצחיק. באותו ערב שרנו את "Cancer", שלדעתי הוא הרבה יותר אכזרי, ואחרי ההופעה ניגש אלינו חולה סרטן וסיפר לנו כמה משחרר זה היה עבורו לצחוק לצלילי השיר.

הלהקה הפיקה פרויקטים מוקפדים מאוד לצד פרויקטים שבולטים בהם הספונטניות והחספוס. ממה אתה יותר נהנה? מהופעה מתוכננת בקפידה או ספונטנית וחופשית יותר?
ההופעות ה"מתוכננות", כפי שאתה קורא להן, נוטות להיות שיתופי פעולה עם שחקנים, קרקסנים, רקדנים או מוזיקאים אחרים. הפקות כמו The Freakshow, Shockheaded Peter, Woyzeck או Hamlet, שעליו אנחנו עובדים עכשיו. הבעיה עם הופעות כאלו היא שמפיקים אותן מפיקים מקצועיים, ומביימים אותן במאים מקצועיים, ואתה עלול למצוא את עצמך בתוך מופע שאתה לא כל כך אוהב. ארבעת המופעים שהזכרתי הם נהדירם לדעתי, ובאמת נהניתי להשתתף בהם. הם דרשו עבודה קשה, אבל היו שווים את זה. על המופעים שלנו, מצד שני, אנחנו אף פעם לא עושים חזרות וכמו שאמרת, הם ספונטניים מאוד. וגם זה נהדר. אני חושב שזה חשוב לנו לעשות את שני סוגי המופעים – אם נתמיד רק באחד מהסוגים, זה יהיה משעמם.

מעניין אותי לשאול אותך מאיזה אומנים אתה מושפע ביצירה שלך, אבל בגלל האופי הרב תחומי של הטייגר ליליז, מעניינת אותי גם ההשפעה של יצירות מכל הקשת האמנותית, ולא רק מוסיקה.
"אופרה בגרוש" מאת ברכט ו-וייל, הקלטות ישנות של שירי סמירנה, קברט ברלינאי שלפני מלחמת העולם, ז'אק ברל, בילי הולידיי, מוזיקה צוענית… דיוויד לינץ', אדוארד גורי, אלברט קאמי…

הסגנון של טייגר ליליז הוא מובהק וניתן לזיהוי בקלות, אבל מורכב מהרבה דברים לא שגרתיים, כמו השירה הגבוהה והאופראית, הנגינה באקורדיון והאיפור. איך התגבש הסגנון הזה?
בערך עשור לא עשיתי כלום חוץ מלנסות כלי נגינה שונים, לעבוד על הקול שלי ולהסתכל מהחלון של הדירה שלי: בצד אחד של דירתי בוהו היה גן ילדים, ובצד השני היה העולם התחתון: זונות, סרסורים וסוחרי סמים.

הרבה שירים ואלבומים של הלהקה מבוססים על סיפור או מחזה מפורסם, אבל יש הרבה מאוד שירים שמספרים סיפור ריאליסטי יותר. האם אתה מבסס חלק מהשירים שלך על מקרים אמיתיים?
חוץ משירים שנכתבו למחזה מסוים, כל השאר מבוססים על דברים שחייתי, ראיתי, סיפרו לי או חלמתי – אני מניח שבמובן מסוים כל אלה הם מקרים אמיתיים.

אתה חתום על רוב המילים והלחן בשירים. ספר בבקשה על התהליך שעוברים השירים בחזרות עם שני חברי הלהקה האחרים.
את השירים רק אני כותב. האדריאנים [Adrian Stout, Adrian Huge] מקשיבים לשירים, בדרך כלל בסאונדצ'ק, והם טובים מספיק כדי להצטרף מיד ויש להם מספיק דמיון כדי להוסיף את האלמנטים שלהם, מבחינה מוזיקלית ותיאטרלית. חוץ מכמה אלבומים ספורים, השירים שלנו מנוגנים פעמים רבות על הבמה לפני שאנחנו מקליטים אותם. ככה הם גדלים ומתפתחים.

המתופף אדריאן יו מנגן בלהקה על מערכת תופים קטנה, הנראית מותאמת לילדים. למה הבחירה דווקא במערכת קטנה למוסיקה שלכם?
הוא בחר בה, ואני חושב שזו בחירה מצוינת משתי סיבות: א. היא מקלה מאוד על הנסיעות – הוא פשוט מפרק את כל הסיפור ודוחף אותו לשני תיקים גדולים. ב. הסאונד שיוצא מהמערכת הגרוטאה הזאת ממש מתאים למוזיקה שלנו. בשנים המוקדמות ניסינו כמה פעמים להשתמש במערכות תופים "נורמליות" בהקלטות, וזה היה ממש מסריח! זה היה חזק וברור מדי, לגמרי שגוי.

בהופעה שלכם שראיתי באנגליה, נראה כאילו אתם מופיעים בלי החלטה מראש על סדר השירים, והלהקה מצטרפת אחרי שהם מזהים את השיר שאתה התחלת לנגן. איך מגיעים לרמה כזו של כימיה? האם זה משהו שאתם עובדים עליו במיוחד?
אנחנו לא צריכים לעבוד על זה בכלל – אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן ביחד, שקל להם מאוד להצטרף. אני שונא רשימות שירים רגילות, הן ממש משעממות אותי.

אחרי שיתופי פעולה יצירתיים ואיכותיים עם אמנים כמו קרונוס קוורטט ולהקת לנינגרד, עם איזה אמן שלא שיתפת פעולה עדיין מעניין אותך לעבוד?
לא עולה לי לראש אף אחד מסוים, אף פעם לא עולה לי. אני תמיד פתוח לשיתופי פעולה חדשים, אבל אני אף פעם לא יוזם ומבקש ממישהו לעבוד איתנו. גם כמעט אף פעם לא סירבתי למישהו. אני נהנה לעבוד על פרויקטים חדשים עם אנשים חדשים. זו סיבה נוספת לכתוב שירים ולהופיע, וזה כל מה שחשוב לי.

אחרי שירים על צליבת ישו ועל חשבון גז מסוים, האם יש נושא שלא תצחק עליו?
יש הרבה דברים שגורמים לי לעצב עמוק או לכעס. אבל בסופו של דבר, החיים הם בכל מקרה בדיחה – אז אירוניה והומור שחור הם חלק מערכת ההישרדות.

הלהקה לא מפסיקה ליצור פרויקטים חדשים כבר יותר מעשרים שנה, בד בבד עם הופעות וטורים באנגליה וברחבי העולם. מתי אתה כותב את החומר? האם אתה מייחד לכך זמן לקראת כל פרוייקט?
לא ממש – לצערי אין לי את הלוקסוס. אנחנו להקה עצמאית בלי חברת תקליטים גדולה שמקדמת אותנו, אז אנחנו צריכים לנסוע ולהופיע כדי להתפרנס. אני כותב בדרכים – טיסות ארוכות ושעות ההמתנה האינסופיות בשדות תעופה יכולות להיות פרודוקטיביות מאוד.

מה אתם מתכננים להופעה פה?
אף פעם אין לי תכניות מיוחדות. אני מגיע למקום, עולה לבמה ומגיב לווייב שאני מקבל מהקהל.

The Tiger Lillies יופיעו בבארבי בתל אביב במוצאי שבת הזו, 26.11, יחד עם בורדל טוטאל, קבוצת אמני תיאטרון וקרקס קברטי מישראל.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על מעשה ספונטני שעשיתם באמת). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לעדי!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

כל מי שמתעסק במוזיקה עצמאית בארץ ונושא עיניו לחו"ל יודע שגם בשוליים צריך איזו מדורה מרכזית, מקום שבו כל או רוב הקהילה נפגשת, מקום שמכתיב סדר יום. כתבתי "מקום" אבל הכוונה היא לאו דווקא למקום פיזי עם כתובת למשלוח מכתבים. זה יכול להיות תכנית רדיו או בלוג או עיתון או סדרה של ערבי הופעות חודשיים. בימים בהם "אטמי אוזניים" פעל הוא היה מדורה כזו. "הקצה" הוא מדורה כזו. "נפוליאון", תכנית הדגל של קול הקמפוס בניצוחו של לאון פלדמן, היא מדורה כזו כבר הרבה מאוד שנים.

השבוע תיכבה באופן יזום, בכיבוי צופי, מדורה אחת גדולה מאוד כזו: סדרת ערבי "לכלוך באוזן" של אותו לאון פלדמן, הג'ון פיל של האינדי (זה הזמן לשבח את פלדמן כי אני יודע שהוא קורא את זה ושהוא יסמיק), שהוא מצד אחד ידען בסדר גודל קוטנרי בכל מה שנוגע למוזיקה עצמאית ומוזיקת שוליים בארץ מראשיתה ועד היום, ומהצד השני הוא חולה הופעות שבניגוד להרבה אושיות וידענים עדיין אפשר לראות אותו כל שבוע בהופעות, רוקד ומטלטל את שארית בלוריתו בהתלהבות של נער בן 16 שהרגע גילה שיש בעולם רוקבילי.

ועכשיו, אחרי 25 ערבים חודשיים של "לכלוך באוזן" שהפיק ואצר פלדמן באוזןבר בתל אביב (רק תראו את רשימת האמנים בסוף, ותבינו כמה גדול הפרויקט הזה), הוא סוגר את החגיגה הבימתית, לפחות בינתיים. אחרי 25 חודשי עבודה על הופעות מגיע קצת לנוח. הערב ה-25 יהיה חגיגי במיוחד, וייערך ביום שישי הזה באוזןבר (אלא איפה) עם הופעות של האולסטארז של ערבי הלכלוך: בוא לבר, מרסדס בנד, מידנייט פיקוקס, אבי עדאקי עם הדמעות, כל החתיכים אצלי, סופרגרופ של רם אוריון, קוואמי, ספי אפרתי, חגי שלזינגר, נועם ורדי ועידית מינצר, חברים מכאמל ג'מאל ועוד הפתעות.

לכבוד המאורע הבאמת-מרגש, לאון ליקט, חתך ובחר 25 קטעים מ-25 ערבי לכלוך + אחד לשנה הבאה. הכל הוקלט לייב בערבי הלכלוך באוזן, והכל מלוכלך כיאות.

האזינו לכל האוסף כאן:
[audio:https://haoneg.com/bite/me/01.mp3,https://haoneg.com/bite/me/02.mp3,https://haoneg.com/bite/me/03.mp3,https://haoneg.com/bite/me/04.mp3,https://haoneg.com/bite/me/05.mp3, https://haoneg.com/bite/me/06.mp3,https://haoneg.com/bite/me/07.mp3,https://haoneg.com/bite/me/08.mp3,https://haoneg.com/bite/me/09.mp3,https://haoneg.com/bite/me/10.mp3,https://haoneg.com/bite/me/11.mp3,https://haoneg.com/bite/me/12.mp3,https://haoneg.com/bite/me/13.mp3,https://haoneg.com/bite/me/14.mp3,https://haoneg.com/bite/me/15.mp3,https://haoneg.com/bite/me/16.mp3,https://haoneg.com/bite/me/17.mp3,https://haoneg.com/bite/me/18.mp3,https://haoneg.com/bite/me/19.mp3,https://haoneg.com/bite/me/20.mp3,https://haoneg.com/bite/me/21.mp3,https://haoneg.com/bite/me/22.mp3,https://haoneg.com/bite/me/23.mp3,https://haoneg.com/bite/me/24.mp3,https://haoneg.com/bite/me/25.mp3,https://haoneg.com/bite/me/26%20bonus%20track.mp3]

1. Radio Trip Allstars ג'ם כניסת קהל, לכלוך באוזן # 18, נא באוזן
2. ירון בן עמי ודני צוקרמן, מתדרדר, לכלוך באוזן # 18, נא באוזן
3. Acolective, Stolen Goods , לכלוך באוזן # 18, נא באוזן
4. phototaxis, Somewhere , לכלוך באוזן # 21 dirty girls
5. סיסטם עאלי, עלא באלי, לכלוך באוזן # 24
6. מלככי הפינקה, הלילות של אבו דאבי, לכלוך באוזן # 15 – כיסויים מהתחת
7. אבי עדאקי, מה שטלי, לכלוך באוזן # 16 – נעים באוזן
8. Kriminal Project ולאון, ז'וליק, לכלוך באוזן המן # 22
9. אדיר והילדות, לאט לאט, לכלוך באוזן # 24
10. דיה רז, ילדת השמש, לכלוך באוזן # 21 dirty girls
11. צביקה פורס, seven, לכלוך באוזן # 23 לכלוך באוסף
12. כלבי רוח, אקווריום, לכלוך באוזן # 24
13. תומר בן אפרים, תדריך, לכלוך באוזן # 16 – נעים באוזן
14. left, I'm So Sorry, לכלוך באוזן גיבורי גיטרה # 20
15. רוצי בובה, סימה רג'ואן, מתוך לכלוך באוזן # 10- allstars
16. זאב טנא וחיה מילר, לכלוך באוזן # 17 – החיות מלכלכות
17. אביב מארק והבוסתן החשמלי, הרדמה מלאה, לכלוך באוזן המן # 22
18. Mc Klin & Dj Mesh , אוליצה, לכלוך חארדקור באוזן # 19
19. אורטגה, פריסטייל +מוריד הילוך, לכלוך באוזן # 23 לכלוך באוסף
20. השפן הנכון, בפונדק קטן, לכלוך באוזן # 15 – כיסויים מהתחת
21. שלנדא ראמון, Blitzkrieg Bop, לכלוך באוזן המן # 22
22. המועדון, all the young dudes, לכלוך באוזן # 15 – כיסויים מהתחת
23. מחלקת חניקות שוטרים, לאון פלדמן בן זונה, לכלוך חארדקור באוזן # 19
24. דובי אנדרוגינוס, בת שבע, לכלוך באוזן # 17 – החיות מלכלכות
25. TRME עם עוזי פיינרמן ומיכל לוטן, time to love , לכלוך באוזן # 16 – נעים באוזן
26. בונוס. street music, מחרוזת ריפים, לכלוך באוזן גיבורי גיטרה # 20

מאסטרינג קשוח: דניאל מאיר, ששידר את מרבית הליין ברדיו חלאס
תודה לכל האמנים והלהקות שהשתתפו, לאנשי האוזןבר בעבר ובהווה, לבילט על העיצוב, מינץ ושלי על העזרה, לכל הסאונדמנים: ירון שראל, אסף שי, ערן רוזק, ערן אלפרן, רועי סטרוד, יובל כפיר, ליאור מור, לכל מי שבא לראות ולשמוע ולכל מי ששכחתי. אוהב את כולכם, ניפגש בנפולאון ובדבר המלוכלך הבא. לאון.