כרטיסים במתנה: פורטפוליו לייב!
אם יש דבר שמשמח אותי יותר מבלוג מעולה בעברית, זה כשבלוג מעולה בעברית עושה את המעבר (הזמני והמדוד, כמובן) מהרשת לעולם הפיזי, האמיתי. פורטפוליו המעולה של יובל סער, כתב העיצוב של "הארץ", עושה עכשיו את הזינוק הזה ויוצא לסדרת אירועים חודשיים ב"בית העיר" בתל אביב: פורטפוליו Live!
אני קורא את יובל סער כבר שנים ב"גלריה" ובמוסף "הארץ", וגם בבלוג שלו, שהתחיל ב"רשימות" זצ"ל ונולד מחדש לפני מספר חודשים באתר החדש. בפורטפוליו יוצר מר סער מוסף עיצוב משל עצמו, בלי שיקולים של עורכים חיצוניים, או במילים אחרות הוא עושה מה שבא לו, או במילים אחרות אלה בדיוק הבלוגים שאני הכי אוהב. בלוגים של כותבים טובים, שעושים מה שמתחשק להם, כותבים על דברים שמלהיבים אותם וחשובים להם, ובין אם הם התכוונו לכך מראש או לא, מייצרים תוכן עצמאי מעולה שיכול להחליף בקלות כמה מהמוספים המודפסים.
בין השאר סער מארח בבלוג שיחות צ'אט עם יוצרים ואוצרים (ומתרגמים, ומעצבים…), מפרסם חוויות והרהורים על עיצוב, תערוכות, ספרים ותרבות, מרחיב על ומאחורי ראיונות וכתבות שפירסם ב"הארץ", ועוד. בשבוע הספר הוא אירח כותבים ומעצבים שבחרו עטיפות ספרים שאהובות עליהם (ביניהם גם אני), והייתה חגיגה גדולה. עם הזמן התיידדנו, יובל ואני, והוא גם הרצה הרצאה מצוינת על צילום בערב הראשון של 11:11 (הנה היא).
בערב הראשון של פורטפוליו לייב, שיתקיים כאמור ב"בית העיר" בתל אביב ב-13 בדצמבר בשעה 20:30 ויעלה ממש מעט כסף, יתארח לשיחה ולהצגת עבודות חדשות (!) עוד אושיית עיצוב שאהובה עליי מאוד (וגם הוא הרצה ב-11:11), הטיפוגרף המבריק עודד עזר [אתר בית, פונטים, בלוג]. מלבדו, שיהיה המנה העיקרית, יהיו גם ד"ר טל בן צבי, מנהלת ביה"ס לאמנויות של סמינר הקיבוצים, ודידי חנוך, עורך ומתרגם ספרי מד"ב שגם ערך במשך 4 שנים את מדור הטכנולוגיה של וואלה.
במילים אחרות – אם עיצוב טוב, אותיות טובות ואנשים טובים עושים לכם את זה, אתם צריכים להיות שם. אני יודע שאני אהיה.
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מתי ו\או למי בפעם האחרונה כתבתם מכתב בכתב יד?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
אני אני אני!
ולשאלתך – עקב העובדה שאני ובעלי עובדים בשעות לא מתואמת, אני נוהגת להשאיר לו מכתבים פיוטיים לפחות פעם בשבוע.
תגובה!
פתק קטן בשבת לבחורה המתוקה שאני יוצא איתה בחודש האחרון.
ולפעמים לכלבה שלי זואי ליד הכלי של האוכל למרות שהיא לא ממש מבינה.
ללא ספק אחד הבלוגים האהובים,
מחכה בקוצר רוח לראות אותו עובר לאופליין…
אין לי אייפון. או סמארטפון. ואני חדשה בתל אביב.
מה שאומר שלפני כמעט כל יציאה מהבית, אני משרטטת לעצמי מפה. עם עפרון, על גבי נייר.
אין כמו הודעה קצרה על נייר ממו צהוב!
אז מכתבים לעצמי נחשב?
לסבתא, מכתב עם תמונה משהות ארוכה בחו"ל, שתראה שאני אוכל טוב.
אני חושבת שהפעם האחרונה בה כתבתי מכתב ראוי בכתב יד (ולא סתם פתק קטן) הייתה עוד בתקופת בית הספר היסודי, כשאני ובת דודתי הטמנו באישון לילה מכתבים לעצמנו העתידיות.
בפעם האחרונה כתבתי מכתב בכתב יד לא ברור למחלקת הגבייה של אגף החניה בעיריה.
זה הטריק הכי ישן בספר לבטל דו"ח.
פעם.
מזל שכתבת על זה, אשתדל לא לפספס הפעם
נשמע טוב
ברכות חורף נחשבות?
כתבתי מכתב כנראה לפני שנתיים-שלוש. לא זוכרת אם זה היה לבחור שפגשתי בפריז או לבחור אחר שפגשתי במטוס.
עכשיו- תן!
גם אני כותבת פתקי אהבה. אבל יותר מזה, פתקים של רשימות קניות
מכתב? לא זוכרת מתי, אבל כל הרשומות בבלוג שלי מקורן ברשימות בפיילוט V5 ביומן סלון מזל או במחברת בה אני שומרת תויות בירה יפות או סתם בפתקים. אני גם מגישה תרגילים לאוניברסיטה בכתב יד.
פעם אחרונה?
זה קרה ממש היום, הערות ומחשבות בספר סקיצות.
אני בטוח שזה יקרה עוד פעם בקרוב.
יאללה, למה לא?!
לפני שבוע.
כמו גדי לפניי, מכתבי בירוקרטיה לעיריה.
מאוד לא רומנטי.
ברלין, שמש חורפית ו14 מעלות. מכתב געגועים לאחת שנמצאת בחצי השני של העולם. בצבעים שונים לכל פסקה, שלא ישעמם.
מכתבים בכתב יד אני נוהג למעֵן בעיקר לעצמי.
חשבונות נפש, הירהורים (וחירחורים) בנושאים
חיי – לאן?
סיכומי שנה
או מצבי בכללי.
כל אלה עולים על הנייר ונשמרים היטב,
בדרך-כלל כדי לעולם לא להראות בשנית.
מאמנים אותי לשעת-אמת, בה אכתוב
לאחת.
פעם אחרונה לפני כשנתיים.
בקשה לסיוע כספי לארתור גולדרייך. משום מה היה נראה לי שתוכן המכתב מצריך כתיבה בכתב יד.
לא קיבלתי תשובה… אבל החוויה היתה נעימה ושונה.
רוב המכתבים שכתבתי בכתב יד היו מכתבים לעצמי. מהעתיד, או מהעבר, או מההווה. חלקם חוזים.
אבל החשוב יותר הוא מכתב בכתב יד שקיבלתי ביום ההולדת שלי.
"אל תלך לפניי שתתן לי חיבוק, יש לי משהו לתת לך".
כבר הייתי בדרך החוצה, עוד כמה שניות והייתי מפסיד את אחד הדברים הכי יקרים לי…
בקיץ האחרון, מכתבים לחברים מהמדור, כשהשתחררתי מצה"ל.
עם אנשים שיש לי בעיות תקשורת איתם- או כשמצבים מגיעים לריב- לפעמים יותר קל לי להביע את עצמי במכתב בכתב יד (אולי כי התגובה היא לא מידיית)
הכפתור אוהב לחיצות ואני אדם נחמד ונוח להשפעה.
גם אני מגיב.
לא מכיר את הלהקה אבל אשמח להכיר!
מאז שאבד האייפוד שלי לפני שבוע (שהחליף כמעט לחלוטין את היומן, פנקס וכו'..)
חזרתי לעט עיפרון ונייר משבצות.
וינטג'..
פעם היה אצלנו קטע כזה, שכשמישהו נוסע לחו"ל לתקופה ארוכה, למשל לטיול אחרי צבא, רושמים לו מכתב אישי ורב-דפי, שהוא אמור לפתוח רק במטוס ואמור להיות לו בתיק לרגעים של געגוע במשך הטיול, כמו חתיכה מהחבר שנשאר בארץ (חתיכה: באופן לא פיזי/קריפי). נראה לי שמאז לא כתבתי או קבלתי מכתב ארוך אמיתי בכתב יד
את המכתב האחרון בכתב יד כתבתי לאיש זר בארץ רחוקה שהכרתי דרך איזו פלטפורמה חברתית כזו או אחרת ( השם המלא שמור במערכת) פשוט כי אהבתי את הסיפורים הקצרים שהוא כותב וכבר שנים אני מתגעגעת לקבל מכתב אמיתי (ולא פירוט חשבון מהבנק ושאר מכתבים מנהלתיים) בדואר.
אי יא יאי. סניף הדואר שלי מעולם לא זכה לכ"כ הרבה ביקורים תכופים שלי כמו באותה תקופת התכתבות קצרצרה…
ובמלים אחרות – me, me!
קחו אותי (=תנו לי).
וכן, הנקישות בחלון זו לא הרוח. זו מימי, יונת הדואר שלי…
הפעם האחרונה שכתבתי מכתב, כזה שצריך לשלשל לתיבה ולשלוח בדואר היה לפני כחודשיים, המכתב היה מיועד לבחור מעבר לים, הבחור המעניין ביותר שיצא לי לפגוש מעולם. היה לנו שבוע אחד ביחד ואז הוא נאלץ לחזור למולדתו. אכן, סיפור שובר לב! מאז התכתבנו במכתבים, הוא היה שולח לי מכתבים שהריחו כמו אוויר אלפים צלול ואני היתי קוראת אותם ומדמיינת מדרונות מושלגים.
זה היה משהו מיוחד, אבל הוא הביא איתו כאב רב, לכן, המכתב האחרון ששלחתי היה מכתב פרידה מהבחור המעניין ביותר שפגשתי.