אומרים על ירושלים שהיא עיר ובליבה חומה, ומודי בראון חידש ואמר שתל אביב-יפו היא עיר ובלבה מקף. אבל אחרי כמה ביקורים והרבה שיחות אני עדיין לא יודע איך להגדיר את היחס בין נצרת ונצרת עילית, שתי הערים שבהן יעסוק ערב ההרצאות הקצרצרות באצירתי בחמישי הזה בתל אביב (הכניסה חינם!).

כי מה יש בנצרת\עילית? אלו שתי ערים שמבחינה גיאוגרפית ופיזית הן מחוברות במותן, צמודות בצורה בלתי ניתנת להפרדה, חולקות שטח וכביש ושם – אבל מסרבות בתוקף להיות גוף אחד. שתי רשויות מוניציפליות שונות, שתי אוכלוסיות שונות כמעט לגמרי, שתי היסטוריות שונות, שתי גישות מהופכות. זו לא השכנוּת של רעננה-הרצליה (מחד) וגם לא השכנוּת של מעלות-תרשיחא (מאידך). זו שכנות כושלת, שכנוּת של סירוב, שממשיכה להיכשל כל יום ושנה מחדש.

למה?

למה נצרת ונצרת עילית לא מצליחות להסתדר ביחד כמו תל אביב-יפו, כמו רעננה-הרצליה, כמו מעלות-תרשיחא? ולא שלצמדי הערים האלה אין בעיות ביחסים, כן? יש. זו לא אידיליה. אבל אחרי כמה ביקורים ושיחות בנצרת ונצרת עילית – כמעט ומרטתי לעצמי את השיערות בתיסכול.

בואו נעשה פה רגע סדר.

מהצד האחד: נצרת. העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל, עם כ-80 אלף תושבים, שעל פי מרשם האוכלוסין מכילים בדיוק 0% יהודים. עיר עם היסטוריה מפוארת, ששמה מוכר כמעט בכל העולם. מעטים בעולם היהודי יודעים זאת, אבל נצרת היא גם בירת עיתונות ערבית משמעותית. השבועונים א-סינארה ולילאק (מגזין נשים) נערכים בה, ומופצים בכל המזרח התיכון. ובכלל, כמה ערים בעולם יכולות לטעון שצמחה בהן דת חדשה?

מהצד השני: נצרת עילית. יום אחד בן גוריון הצביע על המפה ואמר כאן, כאן נקים התיישבות ציונית כדי לייהד את הגליל. והכל קרה מהר מאוד: באו, הקימו, יישבו. כמו רוב ערי הפריפריה, עם השנים האוכלוסיה התערבבה. כיום יש בעיר 50% עולים מחבר העמים, אחוז גבוה במיוחד אפילו בערי פריפריה, ובין 15-20% ערבים (תלוי לפי איזו ספירה). עיר פריפריה צעירה ויהודית ברובה, עם היסטוריה קצרה מאוד, ראש עיר מ"ישראל ביתנו" וכוונה נחושה להחליף את שם העיר מ"נצרת עילית" ל… "עילית". כמו לומר, אנחנו לא רוצים שיחשבו שאנחנו נצרת. זו עיר אחת, ואנחנו עיר אחרת.

הסיפור של הנתק בין הערים הוא סיפור של הנהגה. ברמת התושבים הפרטיים יש מדי שבוע אינספור מפגשים, אינטראקציות אנושיות, מסחריות, חברתיות, וגם יוזמות ופרויקטים מעוררי תקווה: רוזאן קובטי וסאמר חכים, למשל, שני תושבי נצרת שלמדו אדריכלות בטכניון, זכו השנה בפרס אדריכלות בינלאומי על חלקם בתכנון מרכז קונגרסים דו-עירוני על קו התפר בין שתי הערים. הפרויקט המתוכנן נשאר על הנייר בלבד, כי העיריות של שתי הערים מפנות גב זו לזו בעקשנות.

אפשר להסתכל על השכנות הזו בתור הסיפור הישראלי כולו, ולשאול איך חיים זה לצד זה, איך חיים אולי יחד, איך מיישבים את הפער והאם בכלל אפשר ליישב אותו. אפשר לשאול למה העיר הקטנה, הצעירה, האלמונית, זוכה לתמיכה וקידום והיתרי בנייה ותקציבים (יחסית, כמובן – אנחנו עדיין מדברים על הפריפריה הישראלית, וככזו היא מוזנחת מאוד בכל הנוגע לתקציבי ממשלה ביחס לערים מרכזיות), בעוד העיר הערבית הגדולה בארץ, שמחזיקה בראשית ההיסטוריה העולמית של הנצרות, נאלצת נכון לעכשיו להישען על משקיעים פרטיים כדי לתקצב שימור בעיר העתיקה, ונשארת צפופה כי אין לה שטח להתרחבות.
האם זה רק עניין של ערבים-יהודים, או שהסיפור הוא לא כזה פשטני?

שום דבר לא כזה פשטני. ההיסטוריה של שתי הערים המוצמדות האלו היא סיפור מרתק ומלא תהפוכות, הפתעות, נסיונות, כשלונות וגם הצלחות. זה סיפור שפשוט אי אפשר לתמצת אותו לנקודת מבט אחת – זה יחטא למציאות.

את המציאות האמיתית של שתי הערים האלו והסיפור שלהן – שרלוונטי כל כך לכל עיר בארץ, בעצם – אנחנו ננסה לפרוט ל-9 נקודות מבט ב-9 הרצאות קצרצרות של 9 דקות כל אחת, בזו אחר זו, בערב 9:9 נצרת ונצרת עילית בתל אביב, שיתקיים בחמישי הזה ב-20:00 בחינם לגמרי, בבית הבנק הבינלאומי בשדרות רוטשילד 42. אני ערכתי ואצרתי את הערב, את רשימת המשתתפים אפשר לראות באירוע הפייסבוק – ואתם מוזמנים, יותר ממוזמנים, אתם סופר-מוזמנים.

1. ערב הסול שערכתי השבוע ב"אס" בתל אביב (תודה למי שבא להאזין ולפזז!) הכניס אותי, כצפוי, לסחרור מוזיקלי באוספי דיפ סול, שהם אחד הדברים הנהדרים שיש בעולם. יש אנשים שמכירים כמויות לא הגיוניות של סול, כולל אלבומים ואמנים שאף אחד לא זוכר, כולל הנגנים בתקליט עצמו. וחלק מהאנשים הנדירים האלה מוציאים אוספים של הפנינים הכי נפלאות שהם מצאו בשנות חפירות התקליטים שלהם. "You left the water running" הוא דוגמה נהדרת לפנינה כזו: שיר עם מילים מטופשות למדי, אבל גרוב נהדר וביצוע קולי אדיר של Maurice & Mac, ובעיקר עיבוד נפלא, מהפתיחה שממש מתחננת שיסמפלו אותה, ועד כלי הנשיפה והמיתר – כל אלה הופכים את השיר הזה לשיר סול מושלם אם אי-פעם שמעתי שיר כזה. [מפ3]



2. הרכב הפוסט-רוק הוותיק Tortoise, מחלוצי הז'אנר הכביר והאהוב, יגיע להופעה בישראל ב-31 במאי. הבו לנו גם את מוגוואי ואת אקספלוז'נס! [עברית]
3. לאון פלדמן, יואב קוטנר, עופרי גופר, אמיר אגוזי ויוני שרוני מצטרפים לרדיו של הקצה, שיושק ב-1 באפריל וישדר מדי יום!!! [עברית]



4. לפני כמה חודשים הזמין אותי עופר היקר, מהבלוג המדהים "סיפור, כיסוי" על עטיפות אלבומים ישראליות, לכתוב פוסט אורח על עטיפה ישראלית לבחירתי. בחרתי באחד האלבומים האהובים עליי במוזיקה הישראלית אי-פעם, שיר טיול של אביתר בנאי, ויצאתי לברר מה פשר העטיפה המשונה שלו. בדרך, הצלחתי להשיג גם שני שירים שלא נכנסו לאלבום: "פקק" (הגרסה הראשונה, המופלאה, של "פקק תנועה") ו"חלון אחורי", גירסה מוקדמת ל"חלון" – שניהם ניתנים להאזנה בבלוג של עופר. [עברית, סטרים]
5. קליף אנימציה נהדר וגורילתי ל-"Berlin", אחד השירים החביבים עליי באלבום האחרון של Modeselektor הברלינאים, שהופיעו בת"א בשבוע שעבר. אני הייתי חולה ופספסתי, אבל שמעתי שהם עלו רק בשלוש וחצי בלילה (wtf, אנשי הבלוק, wtf?). אם הייתם, איך היה? [טיוב]


אוי, אני שונא את הקטע הזה שמופסה מת

6. Orbital חוזרים לחיינו, ולא נשארים חייבים מול קליפ הגורילה של מודסלקטור – הם הביאו אריה. והוא לא מצוייר. טוב, זו בובה של אריה, אבל הוא מעניין הרבה יותר מאריה אמיתי. הקליפ הנהדר שלהם ל-"New France" (עם זולה ג'יזס, שתופיע פה בחודש הבא!) אולי אפילו מנצח את הגורילה. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

"כשאני מקשיב לספרינגסטין אני מרגיש על פי רוב שני דברים: 1. הוא השקיע מאמצים כבירים כדי שזה יישמע טוב. 2. הוא לא הצליח" – בן שלו על ספרינגסטין ב"הארץ"

1. עשר שניות בלבד לתוך השיר, חברי יוסי בבליקי הגיב לביצוע הזה של "California dreaming" בדיוק כמוני: הוא תפס את הראש, פער את העיניים, ושאל "מה זה הדבר המדהים הזה?". לי זה קרה תוך כדי האזנה שגרתית לרדיו הכי טוב באינטרנט (עד עליית הקצה), All songs 24/7 של NPR. אחרי רצף של שירים נחמדים שאני אוהב נכנס פתאום הבחור הזה, Lee Moses, אלמוני עבורי, עם הקול מלא הכאב והחיספוס, עם הפאקים בערוץ של הגיטרה, עם החצוצרות שהוקלטו בצורה הרבה פחות מאופטימלית – והפיל אותי לרצפה. רצתי מיד לחפש את האלבום המלא שלו ומצאתי רק אלבום אחד. כמו Baby Huey הענק, שהומלץ כאן בעבר (ומזכיר לא מעט את מוזס), גם לי מוזס הוציא רק אלבום מעולה אחד בתחילת שנות השבעים ונעלם לתהום הנשייה, עד שמת ב-1997. מה כל כך מפיל אותי בביצוע הזה? החיספוס, התשוקה, הכאב, הסאונד, ובעיקר העובדה שמוזס הפשיט מהשיר הזה את כל ההרמוניות הקוליות המפוארות שפירסמו אותו, את הקול השני המפורסם בהיסטוריה של הפופ, ועדיין מצליח להגיש את השיר בצורה שלמה ומלאה, ואפילו להוסיף עליו משמעויות ורגשות שלא הופיעו בביצוע המפורסם של המאמאז והפאפאז. והאמינו לי, האלבום המלא, Time and place, שווה את הזמן שלכם. ומכיוון שאין היכן לקנות אותו בצורה חוקית ורשמית, הנה הוא להורדה. [מפ3]



2. שריינו את סוף השבוע הראשון של מאי! בין 3-5 במאי ייערך פסטיבל יערות מנשה ה-4 עם ליינאפ מבטיח שכולל בינתיים את אסף אבידן, מרסדס בנד, תומר יוסף, הקולקטיב, מארש דונדורמה, דניאלה ספקטור, אלון עדר, אבי עדאקי, רוצי בובה, בריין קנדיז, האנג'לסי, דראנק מאשין, מופע מחווה ל-Harvest של ניל יאנג ועוד הרבה מוזיקה טובה ובירה באווירה קיבוצית בתוך היער. אני מניח שפרטים נוספים יפורסמו עם הזמן. [עברית]
3. The Brian Jonestown Massacre יופיעו ב-11.7 בבארבי. [עברית]
4. אוהבים היפ-הופ? בשבוע שעבר פירסמתי כאן את אוסף תקשיבו רגע 07, שהוקדש להיפ-הופ איכותי מהתקופה האחרונה. נענעו את זה. [מפ3]



5. הקליפ החדש לשיר המצוין "Met before" של Chairlift משתמש בטכנולוגיה שהציגו יוני בלוך וחבריו לא מזמן: קליפ שהצופה יכול לשלוט בעלילה שלו בנקודות מפתח, קצת כמו ספרי "בחר את ההרפתקאה שלך". התוצאה מקסימה למדי, אבל אולי אני פשוט מוקסם מהזמרת. [וידאו]
6. הרולינג סטון נותן האזנה מלאה לכל Between the times and the tides של לי רנאלדו מסוניק יות' – אלבום מצוין לכל מי ששמע את ת'ורסטון מור האחרון ותהה איפה הדיסטורשן שאנחנו אוהבים מלהקת האם שלו. [סטרים]


אתה יכול לשים גז, אף אחד לא ידע

7. מדור התמונות המרהיב In Focus באטלנטיק אסף 41 תמונות יפהפיות של עולם ללא אנשים – מקומות נטושים וריקים. יהיה פה יפה אחרי שנלך. [פיסקלים]

קרא/י את המשך הפוסט

[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

קהל מבסוט בהופעה בבית של משפחת ויזל בהוד השרון תצלום: מיקה יערי

כל מבצע, גם המשוגע ביותר שמביא לכם אמנים גדולים להופעה בסלון, צריך להיגמר מתישהו והנה מגיע לסיומו המוצלח מבצע "בירה מכבי הום טור" עם אביב גפן. רגע לפני הקליפים והסיכום, יש לי שאלה אחת אליכם, שאלה שהתשובה עליה יכולה בהחלט להתממש בסיבוב הבא של הום טור:

איזה זמר\זמרת\להקה ישראליים תרצו לראות מופיעים בסלון שלכם? ספרו לי בתגובות!
התשובות יעברו לקברניטי מכבי הום טור, ועם קצת מזל – אולי האמן שאתם חולמים לארח לבירה והופעה על הספה יגיע אליכם.

בפלייליסט שלפניכם תוכלו לצפות בארבעה ביצועים חיים מהסיבוב של אביב גפן, "שנינו שווים", "אולי", "האם להיות בך מאוהב" ו"מקסיקו", כפי שנוגנו בסלונים של זוכים מאושרים למדי:

אז מי יצא לסיבוב הופעות סלוני? תלוי בכם, ספרו לנו בתגובות.

שירים מלאים מההופעות ותמונות נוספות תוכלו למצוא באתר של בירה מכבי הום טור.

יו. אני מבין קטן מאוד בהיפ-הופ, ולמרות זאת אני יודע בדיוק מה אני אוהב. אני אולי לא יודע איך קוראים לזה, אבל אני יודע לזהות את זה כשזה פוגע לי באוזניים ומפעיל לי את המוח, הרגליים ושרירי הצוואר. אני יודע איזה זנים ותת-זנים של היפ-הופ מזיזים אצלי משהו, גם אם אני לא יודע לנקוב בשמותיהם, בהשפעותיהם או לספר לכם על מה מדברים השירים (אני תמיד מקשיב למילים בסוף, אם בכלל, ואף על פי שבהיפ-הופ יש מקום מרכזי מאוד למילים, הן משמשות באוזניים שלי בעיקר כאלמנט ריתמי ומובילות את המלודיה של השיר אם יש כזו, ולזה אני מקשיב יותר מאשר לתוכן המילים עצמן).

בשבועות האחרונים התעוררה בי שוב התשוקה לביטים משובחים ושירים גדולים, ויצאתי לחפש. לשמחתי, מצאתי שפע של דברים נהדרים, מתוכם הלכה והתקבצה אסופת השירים שלפניכם, מהדורה נוספת של "תקשיבו רגע". בדומה ל"תקשיבו רגע: חורף", זו לא עוד אסופה אקלקטית אלא בעלת אופי מוזיקלי מקשר. בפשטות, זה אוסף היפ-הופ. אתם מוזמנים מאוד להקשיב ולזוז גם, ובמיוחד אם אתם חושבים שאתם לא אוהבים היפ-הופ. אולי פשוט שמעתם עד עכשיו היפ-הופ מסוגים שלא מתאימים לכם? פורים שמח!

האוספים הקודמים:
תקשיבו רגע 06 | תקשיבו רגע חורף | תקשיבו רגע 04 | תקשיבו רגע 03 | תקשיבו רגע 02 | תקשיבו רגע 01

(מקור)

להנאה מושלמת: האזינו כבדרך אגב, ואוצו לבדוק מה אתם שומעים רק אם האוזניים שלכם הזדקפו בגלל שיר כלשהו. בדרך כלל דרושות יותר משלוש-ארבע האזנות עד שנדלקים באמת על שיר. בנוסף, אמנם עבדתי הרבה כדי לסדר את השירים בסדר מסוים, אבל קבלו את הסדר כהצעת הגשה בלבד. בהחלט מומלץ ללחוץ על Shuffle בכל עת. תיהנו!

לא מצליחים לפתוח? הורידו את 7zip, תכנה חינמית ופשוטה (אופן סורס!) לפתיחת כל סוגי הארכיבים

רשימת שירים, כי צריך!

1. Table Knights – Style So Nice
הפתיח של האוסף הזה מגיע מאחד הדברים הכי מרגשים שקורים להיפ-הופ בשנים האחרונות, והוא עלייתם של הביט-מייקרז. בזכות הקלות הבלתי נסבלת של הפצה ברשת, בנדקאמפ וסאונדקלאוד מתמלאים במאות ואלפי אוספים של אנשים שיושבים שעות כדי ללטש ולפרפקט ערימה חוזרת של שצליל לביט היפ-הופ מושלם. כמובן, יש טובים יותר ויש פחות. Raw Tapes הישראליים הם חבורה מוכשרת בצורה מעוררת קנאה, שמוציאה מדי חודש ריליס מפיל נוסף להורדה חינם בבנדקאמפ. החיסרון היחיד אצלם הוא שלא כולם מכירים אותם עדיין. עם קצת מזל, הם ישנו את ההיפ-הופ הישראלי ואולי יצילו אותו. בינתיים, מדובר במעדן גורמה למי שטורח לחפש. הקטע הזה ישראלי לגמרי ועולמי לגמרי. עוד!

2. Quakers – Fitta Happier
ג'ף בארו, המאסטרמיינד שמאחורי פורטיסהד, היה תמיד חולה היפ-הופ רציני. בעצם, בלי היפ-הופ לא היה לנו את פורטיסהד. עכשיו הוא מוציא אלבום חדש כחלק מקולקטיב היפ-הופ עצום (כ-35 איש) בשם Quakers. יש לי חיבה יתרה לביטים מבוססי טרומבון (ראו הביט האהוב עליי מהניינטיז), ובארו דוגם פה הרכב כלי נשיפה עתיר-טרומבונים שמנגן את ריף הבס של "The national anthem" של רדיוהד. זהירות, הקטע הזה ממכר. על המיקרופון תמצאו את Guilty Simpson וגם את M.E.D שחוזר בהמשך האוסף עם קטע גדול משלו.

3. Dunson – Lord Knows Freestyle
אחד האלבומים המוערכים בשנה האחרונה הגיע מדרייק, לשעבר כוכב בסדרות נוער שהתבגר והוציא אלבום היפ-הופ מלנכולי שזכה לשבחים. יש שם דברים יפים, אבל אני לא נדלקתי. מה שכן הדליק אותי היה ההפקה של "Lord knows", שמשלבת מקהלה רבת עוצמה עם תופים חיים חייתיים. כמו כל דבר טוב בהיפ-הופ, ראפרים בכל העולם שמו את ידם על גרסת אינסטרומנטל של השיר והושיבו על הביט קטעים משלהם. מכולם, הכי הדליק אותי הקטע של Dunson, שאני לא יודע עליו כלום מלבד העובדה שהראפ שלו מלא תשוקה והולם להפליא את הפאתוס והתנופה של הביט הזה.

4. The Roots – The OtherSide feat. Bilal Oliver & Greg Porn
אם כבר תופים חיים, אז נלך ישר למאסטר: קווסטאלב. זה כמעט מגוחך, רמת האינטגריטי והכישרון שמתפוצצת מכל אלבום חדש של The Roots. בכל פעם אני נפעם מחדש איך הם מצליחים לעמוד בהתחייבות שבשם ההרכב שלהם ולשמור על חיבור ישיר לשורשי ההיפ-הופ, האותנטיות שלו, ובאותו הזמן גם להתקדם קדימה, להתפתח, לחדש, לשלב אינדי-רוק (באלבום הקודם השתתפו ג'ואנה ניוסם, ג'ים ג'יימס והדירטי פרוג'קטורז, והאלבום הזה מתבסס חלקית על קטע של סופיאן סטיבנס) ולהרחיב את גבולות ההיפ-הופ. האלבום החדש שלהם, undun, דורש קצת זמן. הוא ההיפך מההיפ-הופ השולט של השנים האחרונות, כלומר הוא נטול הומור, בוגר, קוהרנטי, קצר, מלנכולי וריאליסטי. הקטע הזה עם אהובי בילאל הוא אחד הקטעים הגדולים באלבום הגדול מאוד הזה.

5. C. Plus – In My Groove
אוקיי, הנה שיר שאני לא יודע עליו כלום. למה הוא פה? כי הוא עובד עליי מעולה. כי אני מת על סימפולי סול מחורעים כמו זה שברקע שנשמע כמו מייקל ג'קסון הצעיר, כי הביט טוב, כי בראפ יש תנופה. אין לי מושג על מה מדברים פה. יש סיכוי טוב שזה מתכון לחביתיות. לא אכפת לי, השיר הזה מצליח, כמו בכותרת שלו, להיכנס לי לגרוב.

6. M.E.D. – Blaxican
חובבי היפ-הופ אלטרנטיבי יזהו מהשנייה הראשונה את המפיק של השיר הזה – מאדליב האגדי, אחד המפיקים המבריקים והפוריים ביותר בהיפ-הופ שעבד עם כמה מהאמנים האהובים עלינו כמו אריקה באדו (אולי בשיר הכי גדול שלה), ג'יי דילה, MF DOOM (ראו בהמשך), מוס דף וטאליב קוולי (ראו בהמשך) ועוד. למאדליב יש סאונד מובהק מאוד, תמיד קצת עמום ועקום, אבל מגוון המקורות העצום שלו – מסול ופ'אנק ישנים ועד מוזיקה קמבודית – הופך אותו למקור לא-אכזב של יצירתיות. לא סתם הוא נבחר לאחד משלושת אמני העשור של דיגיטל_מי. השיר הנהדר הזה של M.E.D נמצא פה בעיקר בזכות ההפקה של מאדליב, שהפיק את כל המחצית השנייה של האלבום הזה.

7. DOOM, Janiero, Dels, Sitek – Cocnkey rhyme and slang
אחד המפיקים הכי מעניינים בשנים האחרונות הוא דייב סיטק, אבל… הוא בכלל לא מפיק היפ-הופ. הוא הפיק את TV on the radio (בה הוא חבר), את אלבום הטוםוייטס של סקרלט ג'והנסן, את היה-יה-יה'ז, את Liars ואפילו את פינק נויז הישראליים. ומה קורה כשנותנים למפיק אינדי יצירתי ומוכשר להפיק היפ-הופ? פלאים, זה מה שקורה. הקטע הזה שלו שוחרר אאוט אוף דה בלו לסאונדקלאוד שלו, ומדובר בעיניי בקטע אדיר. שומעים שהגישה שלו להיפ-הופ מגיעה מעולם סאונד ודינמיקה אחר לגמרי, ואני מת על זה.
כמובן שראפ נייר הזכוכית של DOOM לוקח את הקטע הזה גבוה הרבה יותר.

8. Modeselektor – Humanized
מודסלקטור, שינחתו כאן להופעת להקה מלאה בבלוק בתל אביב ב-15 במרץ, הוציאו את אחד האלבומים שנטחנים הכי הרבה במערכת שלי בחודשים האחרונים. Monkeytown הוא אלבום שמלהטט בלי מאמץ בין טכנו, היפ-הופ, דאבסטפ, סול, אלקטרו ועוד כמה מהזרועות הארוכות של האלקטרוניקה. מלבד הכישרון הניכר, מה שמבדיל את מודסלקטור משאר מיליון ההרכבים שגולשים בין סגנונות הוא שיש להם הומור. הם לא מפחדים לנסות דברים משונים, להיות משעשעים לפעמים. וכשהם לא לוקחים את היצירה שלהם ברצינות עצומה, אנחנו מרוויחים מהמשחקיות שנמצאת בכל קטע שלהם, אפילו אלה שנשמעים רציניים. הקטע הזה, שמארח את הרכב ההיפ-הופ האלטרנטיבי Antipop Consortium, הוא מהממכרים וההיפ-הופיים ביותר באלבום.

9. MadKem – Ms. Badu
Madkem תפס את העין שלי עם כותרת השיר, אבל בסופו של דבר זו האוזן שנדבקה לביט הפשוט והיעיל הזה. העלמה אריקה באדו לא נמצאת בשיר בפני עצמה אלא כמטאפורה, בזכות השיר שלה "Bag lady". המספר בשיר הזה מדבר על בחורה שמגיעה עם mad baggage, עם מטען רגשי רציני מקשרים קודמים, שהיא מפילה על בן הזוג החדש והתמים. אתם רואים? לפעמים אני כן מקשיב למילים. אל תצפו להבנה פמיניסטית משמעותית, ת'ו.

10. T.Shirt – Come Home With Me
אני לא באמת יודע להסביר במילים למה השיר הזה פה. הוא עובד. אני נהנה ממנו. הגיטרות הדגומות עושות לי את זה. הביט נאה בעיניי. הדינמיקה מוצלחת. לכו תנסו להסביר למה בדיחה מצחיקה אתכם, או למה אתם אוהבים את מי שאתם אוהבים. יש דברים שפשוט מרגישים.

11. Sha Stimuli – Angels & Demons
קודם כל, עם שם מתנגן כמו Sha Stimuli, כבר תפסת אותי. בניגוד לשירים רבים כאן שמתבססים על דגימות של כלים חיים שהופכות אותם למלאי נשמה, השיר הזה קרוב יותר להפקות המכניות והקרות שאנחנו שומעים בלהיטי היפ-הופ. עם ראפ של מוס דף זה לא היה יושב טוב, אבל עם ההגשה הקשוחה והנחושה של מר סטימולי, החיבור כאן בין ההפקה והראפ עובד מעולה ויוצר אווירה קוהרנטית של לחץ, של סכנה.

12. Black Star – Fix-Up
איזה כיף! אחד הצמדים הגדולים של ההיפ-הופ האלטרנטיבי, מוס דף וטאליב קוולי, חוזר לפעילות. הייתי בטוח שהאלבום הראשון של בלאק סטאר יישאר היחיד, וכמה משמח לגלות שטעיתי. אם פספסתם, מדובר בשניים מהראפרים הכי נבונים ומלאי נשמה בסביבה, ובשיר החדש הזה הם עושים פחות או יותר מה שבא להם. אני מת על זה. תנו לי עוד מזה.

13. Frank Ocean – Novacane
יותר מכל ז'אנר מוזיקלי אחר, היפ-הופ הוא מצע נהדר למספרי סיפורים (אחת הסיבות שאני לא מקשיב הרבה למילים של שירי היפ-הופ היא שרבים מהם לא מדברים על כלום ולא אומרים שום דבר). פרנק אושן, שמתארח בשנתיים האחרונות בכל מקום אפשרי (ובצדק, הקול שלו נהדר), הוציא מיקסטייפ מוצלח במיוחד לפני כמה חודשים, והשיר הזה תפס אותי במיוחד. סיפור על בחור שפוגש את בחורת החלומות שלו, ומאבד אותה. ומאז, שום דבר לא עושים לו כלום. גם בלי לעטות פוזה של כוכב היפ-הופ עם קוקאין לארוחת בוקר, כולנו מכרים את התחושה הזו של הריקנות אחרי אובדן של משהו שהפיח בנו חיים. אושן מגיש את זה עם מידת הריחוק הנכונה, וההפקה העדינה משלימה את השיר הזה לאגרוף מוצלח מאוד בבטן.

מקווה שתיהנו מהמוזיקה! וזכרו, מה שאהבתם – קנו!