גם שיר פתיחה, גם אלבום בכורה, וכל כך, כל כך הרבה זיכרונות.

הפתיחה – התופים הכי עצובים של האייטיז. זה בכלל דורש מחקר, לבדוק מה התפקיד של הכלי העצמתי הזה – תופים – מה התופים עושים לנו בחיים, בהוויה, במציאות היום יומית, האם המתופף היה מודע לזה שרגע הפתיחה, התיפוף המונוטוני הזה, המרגיע ,יהפוך אותי אי-שם בסוף גיל ההתבגרות לכל כך עצוב.
וכמו נבואה שמגשימה את עצמה , מוריסי יזרוק לחלל האוויר עוד משפט שייחרט לנצח: "זה זמן שבו מסופר איך לקחת ילד והופכים אותו לזקן".

שתיקה

אני בן 17, מגדל שיער, מקווה שהשיער יסתיר אותי, קונה את התקליט הזה שנקרא הסמיתס.
ברגע אחד אתה מגלה שמוזיקה יכולה לעטוף חיים. אתה מגלה שיש בחור אחד (או יותר) שיושב באיזה אולפן ובזה הרגע מספר את חייך.

שתיקה

שנים אחר כך אתה תברח, תעבור לשמוע דברים נוספים.
העצבות של גיל ההתבגרות תהפוך בצבא לבאסה, בשנים של אחרי הצבא לשריטה ואחר כך בהווה זה יהפוך לדיכאון.
היום אני יכול לשמוע את הסמיתס בלי לעוף יותר מדי זמן ברגש.
אני יכול לשמוע איזה גאון היה ג'וני מאר בנגינת הגיטרה שלו – הפירוקים של האקורדים שלעולם לא נגמרים. מוריסי יודע גם להצחיק אותי, ובכלל יש משהו מענג בסמיתס ומלא מלא בחיים. אבל "Reel Around The Fountain", שפותח את התקליט הראשון של הסמיתס, לנצח יישאר יצירת מופת שמכילה בתוכה כל כך הרבה רגשות זיכרונות ומשפט נצחי אחד שמספר "איך לוקחים ילד והופכים אותו זקן".

The Smiths – Reel Around The Fountain
מתוך The Smiths, משנת 1984

[מאת דרור קוחלסקי ]

ספירת העונג: כל הקטעים

משום-מה נראה הגיוני שטקסט על לידה מחדש ידבר על הלידה מחדש של האדם כדתי, או פשוט כשונה ב-180 מעלות מאיך שהיה קודם לכן. במקרה של דייויד יוג'ין אדוארדס, הוא-למעשה Sixteen Horsepower (וכיום Woven Hand), הלידה-מחדש שמתבטאת ב-"Clogger" מסתמנת לכאורה ככזו של אדם המפנה עורף לדרכי ההתנהגות שלו בעולם עד כה ומתחיל מחדש כאדם מוסרי ורגוע. למעשה, "Clogger" הוא הרבה יותר משיר פתיחה אנרגטי שבמקרה מהווה גם שיר לידה-מחדש.

קלוגר (Clogging – ריקוד אינדיאני הקשור למוזיקת הבלו-גראס ולאפלאצ'ים, שני האחרונים היו השפעות רציניות על אדוארדס) הוא נקודת המפנה בקריירה של אדוארדס, וחשוב מכך – בכיוון האמנותי שלו. סיקסטין הורספאוור כבר עסקו בנבכי הנצרות ובנפשו של האדם ויחסיה עם האל, הם כבר היו חתומים בלייבל גדול (A&M) וקוטלגו בהגדרה המגוחכת "קאנטרי-גראנג'". עכשיו, בלייבל חדש ועצמאי (Glitterhouse), משוחרר מכבלי לחצים מסחריים ואמנותיים (לראשונה אלבום בהפקה עצמית, אחרי שג'ון פאריש הפיק את הקודם) אדוארדס משיל מעצמו את המטענים המוזיקליים-רגשיים שפרק בשני האלבומים הראשונים, מטענים שכוללים זיכרונות ואירועים מהעבר (לטענתו) ופונה לעסוק בהווה שלו.

לא מדובר בהווה במובן חיי היומיום של צחצוח שיניים, שטיפת כלים וכדומה, אלא בחיי היומיום של אדם חושב, יוצר ומרגיש, שחי חיים מורכבים ומתוחים; כאלו הנעים בין יצירה, פרנסה, משפחה הכוללת ילד עם תסמונת דאון וצלה המאיים/מנחם של הנצרות. השינוי הזה אינו רק תוכני אלא גם צורני: העולם המוזיקלי של אדוארדס הופך מורכב הרבה יותר, מופשט, שילוב של עדינות ואגרסיביות שהתפספסו באלבומים הקודמים. במקום הלחנים, הכלים והמקצבים שחזרו על עצמם (למרות שהיו מעולים) אנחנו מקבלים גיוון בלתי-נדלה, טקסטורות עמוקות, לחנים אווירתיים ואנרגטיים ותנופה רגשית שלא-מרפה.

על "Clogger" מונחת המטלה הכבדה של סימון המעבר, אבל אדוארדס מחליט לפרק אותו לכשלושה שלבים שקלוגר הוא הראשון מביניהם; הוא מתכתב מוזיקלית עם האלבומים הקודמים, סוג של דוגמה אידיאלית לכל מה שנזנח כעת, כשהמילים לועגות לאותה דמות שאדוארדס ניסה/רצה להיות. אין כאן זיוף של מעבר אלא התמודדות ישירה איתו. הרצועה השנייה באלבום היא דמות-המראה של "Clogger", חידוש מהדהד ל-"Wayfaring Stranger" המסורתי, כשרק ברצועה השלישית ("Cinder Alley" המרטיט) מושלמת הסינתזה בין שהיה עד-כה לבין שיהיה מעתה.

"Clogger" הוא הפתיחה הכי סמלית-מתוחכמת במסווה של אנרגטיות-סוערת שאני מכיר. הוא מטעה, מפתה ומכשיל. פתיחה ראויה מאין כמוה לאלבום כזה ולמסע המוזיקלי-רגשי שאדוארדס עובר ומעביר מאז 2000.

Sixteen Horsepower – Clogger
מתוך האלבום The secret south, משנת 2000

[מאת גארפילד]

ספירת העונג: כל הקטעים

איפה נתחיל?
אולי בעובדה שהשיר הזה פתח לי את הדלת לרוק? אולי פתח לי את הדלת למוזיקה האמיתית? או אולי פתח לי עידן חדש? חיים חדשים?
אולי בעובדה שזה פשוט שיר ענק שרק משתבח עם השנים?

הייתי בן 14 (פחות או יותר). זה לא שלא הכרתי מוזיקה, שמעתי הרבה אבל ממש כמו בספרים/סרטים/מה שתרצו, מהרגע ששמתי את האלבום נפתחו לי האוזניים. כן, אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה או סיפור מצוץ מהאצבע, אבל תאמינו או לא (זה לא ממש איכפת לי), השיר הזה פתח לי עידן חדש.

טוטו טו טו טו …ואז זה מתחיל. כל האהבה הזאת שמתפרצת מאחד הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים, אחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים, שמבחינתי זו ה-להקה, הלהקה שבזכותה אני שומע את מה שאני שומע.

יש שירים גדולים מאלו, אולי להקות טובות יותר, בטוח אלבומים טובים יותר. אבל כפי שנאמר- צריך שיר אחד ; ראשון ; בעל משמעות כלשהי.
אז זהו – השיר ראשון שלי.

Led Zeppelin – Whole Lotta Love
מתוך האלבום Led Zeppelin II, שנת 1969

[מאת יובל]

ספירת העונג: כל הקטעים

"אחד הרגעים הכי מקסימים בהופעות ג'ז זה הרגע שבו הזמרת זזה הצדה ויושבת על הכיסא. זה כל כך אלגנטי. כאילו גם הזמרת מקשיבה, לא רק הקהל. אני לא חושבת שהזמרים של היום מקשיבים לנגנים שלהם. הם עסוקים מדי בלהקשיב לקהל" – חוה אלברשטיין היא לא רק הזמרת הכי טובה שידעה ארצנו, היא גם אחת הנבונות שבהן

לפני הכל:
1. מי שקרא והגיב בפוסט שלי על קרן אן בבארבי, ישמח לקרוא את תגובתו של שאול מזרחי, מנהל המועדון, לתלונות שלי ושלכם.
2. אם אתם בתל אביב במוצ"ש, החל מ-21:30 תוכלו לשתות בירה ולנענע את הראש לצלילי מוזיקה שיתקלט עבדכם הנאמן, יחד עם אהובי לבו שני קדר ומורפלקסיס בערב Hiss קטן בריף ראף (גרוזנברג 22, ממש ליד נחלת בנימין). צפוי להיות גרובי ומשעשע, בעיקר בגלל שלא תיקלטתי כשבע שנים. צפו לפינג-פונג ביני לבין מורפלקסיס על העמדה. כניסה חינם!
3. תשמעו, מאז שהתחברתי לגוגל רידר, חיי אינם חיים. אני מוצף אייטמים מעניינים ושירים טובים. השאלה שמפצלת כרגע את מוחי לשניים (בואו נקרא לחלקים האלה: האונה הימנית והאונה השמאלית) היא זו: האם להרחיב את העונג השבועי כך שינסוק מעל 50-60 האייטמים הקבועים ויתקרב יותר ל-80-90 (וידרוש ממני יותר עבודה), או האם לסנן הרבה יותר, מה שאומר גם שפחות אייטמים של גולשים ייכנסו (כמו היום, למשל)? מה דעתכם?

1. הרגע שבו מבינים פתאום שמה שהיה עד עכשיו קשר או דייטים או פלירטוטים או כימיה הוא בעצם אהבה, הוא רגע שממלא אותך בבת אחת באושר ובבהלה. וזו אחת הסיבות שהופכות את "Starlings", השיר שפותח את האלבום החדש והמעולה של Elbow, לשיר מושלם [האזנה, רכישה]. שאר הסיבות נעוצות בלחן נהדר, בטקסט מבריק וכנה כמיטב המסורת של גאי גארווי . גארווי הוא כותב מחונן, איפשהו בין בן גיבארד לג'ף טווידי, רק בבריטית. ובדיוק כמו "At least that's what you said" שפותח את A ghost is born של וילקו, גם "Starlings" מתחיל שקט מאוד ופתאום מתפוצץ בווליום גבוה יותר, כזה שגורם למאזין מן השורה לזנק אל כפתור הווליום שלו. זו דינמיקה של סאונד שלא שומעים היום הרבה [ראו אייטם בהמשך העונג]. אבל זה גם חלק מהיופי והחיוּת והשירה הצרופה שיש בבניית השיר הזו במקרה הספציפי הזה. כשאחרי כל ההתפתלויות והחיזורים וההפצרות, כשגארווי מביט לה בעיניים פתאום מתפוצץ בו משהו, פתאום הוא נוסק ומסתחרר וצולל כמו להקת ציפורים, ואז זה מכה בו, בשקט המשתק: יכול להיות שזו אהבה? *בבבבבוווווווםםםם* – הרגע הזה, הפיצוץ הזה, הוא ביטוי מוזיקלי מושלם לאותו זינוק פתאומי של אושר ופחד. והדרך שבה הלחן וכלי המיתר מתעקלים ומתרככים מיד אחריו היא בדיוק הנשימה העמוקה הזו שלוקחים כשמבינים שיש כאן יותר יופי מאשר חשש. זו אהבה, והיא כל כך יפה בעולם שלנו. [מפ3]
2. שיר פתיחה אלטרנטיבי: [תודה ליאדו האהוב שכותב:] "וואו", חשבתי לעצמי, "איזו תפנית חדה עשה ההרכב הבריטי הזה (עם הסולן הכי מכוער בתולדות המוזיקה) מהאינדי-רוק המגניבי של אתה אמור להיות חבר שלי לדבר המלטף הזה שאני שומע", השיר "No delay". "וממתי יש להם קולות רקע נשיים?". אז טעיתי, אבל הבלבול שלי מובן: ללהקה הבריטית קוראים 1990s, ולהרכב הזה, שבכלל מגיע משיקגו, קוראים The 1900s. הוא מונה ששה חברים, שלושה בנים ושלוש בנות (כמו בסדרה!), והמוזיקה שלהם היא אינדי-פופ עתיר הרמוניות וכינורות. השיר הזה, שפותח את האלבום הראשון שלהם שיצא לפני כמה חודשים, ממחיש את זה על הצד היפה ביותר. לאלבום השלם אפשר להאזין במלואו באתר הרשמי שלהם. [דברים]



3. ביורק – בארץ!!! רשמו לפניכם את ה-31 ביולי, חברים, להופעה מטלטלת איברים ומוח מאת הזמרת הכי משוגעת בעולם. אם בסין היא עוררה שערוריה, כדאי להכין כבר עכשיו את ליברמן לכך שהיא תצעק "פלסטין! פלסטין!" אחרי השיר המעולה "Declare Independence". אבל למי אכפת – נזכה לראות את ביורק בהופעה, מיד אחרי אלבום מעולה, ועוד אצלנו בישראל! אני כבר חוסך כסף. [עברית]
4. איאן בראון – בארץ!!!! רשמו לפניכם את ה-31 במאי, חברים, להופעה מנענעת אגן מאת הפרימאט הכי מוכשר באנגליה. הכיף לא מפסיק! [עברית]
5. ורק בשביל התזכורת: באביב ובקיץ הקרובים מגיעים גם דה סטריטס (4.4 בזאפה, 5.4 עם ג'ירפות בהאנגר 11), דינוזאור ג'וניור (9-10.6 בזאפה, אלוהים יודע למה דווקא שם). [איזה קיץ של כיף]
6. והנה משחק: עוד שם גדול ומשמח מגיע לארץ בקיץ. בראשון בבוקר תוכלו לקרוא על זה ב-Ynet (אין גבול לחוצפה, גיא עושה טיזינג לוויינט!). בינתיים אני יכול לרמוז לכם שהאמן, האמנית או הלהקה מוזכרים בעונג הנוכחי. רוצים לנחש? [זהו]





7. החדשה המשמחת של השבוע: מייקל סרה (כנראה) ישחק את סקוט פילגרים בסרט שיתבסס על סדרת הקומיקס המאממת והקורעת מצחוק בעלת אותו שם. אם זה לא מספיק, את הסרט יביים אדגר רייט, מתהילת Shaun of the dead ו-Hot fuzz. ווהו! [אנגלית]
8. האם הסרט הבא של ג'אד אפאטו יהיה טוב או מחורבן? א-הא, הנה דרך פשוטה לחשב את זה. [אנגלית]
9. [תודה לאיילון צפון] שכותב: "אלכס טרנר (ארקטיק מאנקיז) ומיילס קיין (the Rascals) התאחדו ליצירת אלבום חדש. הם קוראים לעצמם The Last Shadow Puppet ואלבומם 'The Age Of The Understatement' יצא ב-21 באפריל. הסינגל הראשון, באותו השם, ניתן לצפייה באתר". [אנגלית]
10. ?Does it offend you, yeah, מלבד היותה שאלה לגיטימית (וכזו שנשאלה על ידי ריקי ג'ארווייס ב"המשרד" הבריטית), היא להקת אלקטרופאנק משמחת, איפשהו בין Justice ל-LCD Soundsystem, ועם הביצים של הבלאק ליפס (אבל לא הלכלוך). באתר שלה, שמעוצב נהדר על פי חלונות של מקינטוש ישן, אפשר להוריד בחינם-אין-כסף את השיר "We are rock stars", ואם קונים שם את האלבום, מקבלים גם EP לייב בחינם. נייס! [אנגלית, מפ3]
11. האזינו בצורה חוקית לכל האלבום Accelerate של REM, שהוא אלבום מצוין! [נגן בדפדפן]
12. כיף חיים, גם אם באיחור קל: אחרי שהאלבום החדש של ניק קייב נבחר אצלי לאלבום השבוע לא מזמן, אפשר להוריד עכשיו את "Hold on to yourself" בצורה חוקית למהדרין ונטולת רגשות אשם. [מפ3]



13. והשבוע בפינת "תודה, עורך, על כותרת המשנה שחוסכת לי עבודה": יצחק קלפטר, שבעוד יומיים יזכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים, מוגדר ברשומות מס הכנסה "מנגן באולמות שמחה". רוגל אלפר התלווה אליו להופעה וראה איך המציאות הישראלית הפכה אגדת גיטרה להפגנת חלטורה. [עברית]
14. לפני כמה שנים העליתי רעיון לבניית לוח הופעות אינטרנטי מושלם בעברית. הייתה לי רשימה גדולה של פיצ'רים ופונקציות שצריכים להופיע באתר, אבל כדרכם של רוב הרעיונות שלי גם הרעיון הזה נותר להינמק אי שם במגירה. השבוע נתקלתי ב-Hap, לוח אירועים ווב 2.0 מעולה בעברית, שאשכרה כולל את כל מה שחשבתי בעצמי לכלול באתר החלומות שלי. הוא נוח, הוא נאה, הוא מקיף, ואתם יכולים להוסיף בעצמכם איזה אירוע שבראש שלכם, להוסיף אירועים ליומן, לקבל תזכורות, לפלח את החיפוש שלכם לפי איזור בארץ, סוג אירוע (הופעה, הצגה, מסיבה, תערוכה…)… בקיצור, חלום. עכשיו צריך רק מספיק משתמשים שיצטרפו ויבנו קהילה יעילה שתעדכן עוד ועוד אירועים, וחסל סדר שיטוט בפורומים כדי לברר איזה הופעות יש הערב. [עברית]
15. מתי בפעם האחרונה נתקלתם באלבום שהייתם צריכים להגביר, רק כדי לגלות שאחר כך הוא מתחזק עוד יותר – או להיפך? אלבום שהייתה בו דינמיקה של סאונד. דפדוף קצר בחוברת הדיסק (היפה לכשעצמה) גילה שהוא זכה לאישור ארגון שנקרא Turn me up. מה פשר? בשנים האחרונות, כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, טכנאי מיקס ומאסטרינג דוחסים ומגבירים סאונד של דיסקים, כדי שיבלטו יותר לאוזן [מידע נוסף]. זו גם הסיבה שפרסומות בטלוויזיה צועקות עליכם פתאום וצריך להחליש. הן לא חזקות יותר, הצליל שלהן דחוס אחרת. Turn me up הוא אירגון שדוגל בחזרה לדינמיקה של הצליל, ובחופש לבחור בדינמיקה כזו בעולם בו פעמים רבות הלייבלים והיחצנים לוחצים על האמנים להגביר את האלבום, כתוצאה מכך לדחוס אותו יותר, וכתוצאה מכך לעוות את הצליל וגם לעייף את מוח המאזין (זה נבדק מדעית: האזנה לסאונד דחוס לאורך זמן פשוט מעייפת את המוח). [אנגלית]
16. ג'יימי לידל, מי שהביא לנו את קלאסיקת הסול העכשווית "Multiply", חוזר עם אלבום חדש ומבטיח ויש כבר קליף ראשון לשיר נהדר מתוכו, "Little Bit of Feel Good". איזה כיף שיש תחייה לסאונד הנהדר הזה של הסול מהסבנטיז. [טיוב]
17. לורה גיבסון, אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בשנתיים האחרונות, מוציאה EP שיימכר אך ורק בסיבוב ההופעות שלה, ומתוכו אפשר להוריד ביצוע קטן ויפהפה לבלדה "All the pretty horses". [מפ3]



18. מוגיסון לקח הביתה שלושה פרסי מוזיקה איסלנדיים השנה עם אלבומו החדש Mugiboogie (אלבום הרוק\אלטרנטיבה, וידאו ועטיפה) וקרע את הצורה לביורק, שלקחה "רק" שני פרסים לזמרת הטובה ביותר. [אנגלית]
19. ניימן, באיחור אופנתי אחושילינג, בוחר את חמשת האלבומים העבריים הכי טובים של 2007, לטעמו. [עברית]
20. אני מצטער, אבל ניסיתי ונכשלתי. כל קוראי העונג היקרים ששומעים ואוהבים את הכאילו-סנסציה הבריטית החדשה, Adele (ממתי כל הצלחה היא סנסציה, אגב?), אני מתנצל. תודה ששלחתם לי בהמוניכם לינקים שקשורים אליה בחודש האחרון, אבל האלבום שלה מונח לי כאן על השולחן כאבן שאין לה הופכין, וזו גלולת השינה האפקטיבית ביותר שניסיתי מעודי. בקול שלה אין שום דבר, כאילו היא שכפול פוטושופי מוזיקלי ודהוי של מיליון דברים (טובים דווקא). כדי לא לצאת סתם קוטר, הנה שיר משעמם שלה שאתם כבר מכירים מהרדיו. אני תוהה: האם היא הגיעה למיינסטרים בגלל שהיא משעממת, או שהיא משעממת בכוונה כדי להגיע למיינסטרים? [טיוב]
21. [תודה לאביטל] הכיף הכי גדול שהיה לי השבוע היה לשבת מול הבלוג הנפלא של אסונות פוטושופ, שאוסף פאשלות, הפרזות וזוועות של מעצבים גרפיים שקצת נסחפים עם הפוטושופ כשהם מעבדים תמונה לעיתון או למגזין או לפוסטר של סרט. תענוג. [אנגלית, פיקסלים מעובדים]
22. "All Misery / Flowers" הוא הקליף החדש של Gutter Twins. השבוע צעקה עליי שיר איך זה שעדיין לא שמעתי את האלבום הזה (הסיבה האמיתית: הצלחתי איכשהו להוריד גירסת מונו שלו, ואני לא מוכן לשמוע שומדבר במונו), והבטיחה לי שתחזיר לי את הכסף אם לא איהנה ממנו. האמנתי לה, והאלבום (יחד עם האחרון של Iron & Wine) הוזמן מיד מסאב-פופ. [נגן מייספייס]



23. מיקסטייפ השבוע: לא רק שמיקסטייפ הפאנק הישראלי שהכינה יעל מאירי הוא אדיר לגמרי, גם העיצוב והממשק (מנשק, מנשק!) שלו נהדרים לגמרי. תענוג מראשית ועד סוף. עכשיו רק תגבירו ממש הרבה ותשברו משהו! [עברית, פלאש, מפ3, נגן בדפדפן]
24. באתר הבית של פג אדיר, כינויו של היוצר אוהד הוכנר, אפשר לשמוע אלבום שלם שלו, ובמייספייס אפשר לשמוע גם קטעים מהאלבום החדש. [פלאש, עברית, חלל]
25. יקירת הבלוג רוזה הגולשת טסה אתמול בבוקר לבילוי נעים בניו יורק והותירה אותי מוכה געגועים ללינקיה הנהדרים. אם גם אתם מגיעים לשם בקרוב, מאיה מבצק אלים סידרה לכם יופי של המלצות למקומות לאכול בניו יורק. [עברית, ויש גם תמונות מעוררות ריר]
26. [תודה למקס] הסופר צ'אק פלאניוק חושף את טעמו המוזיקלי המגוון, מ-NIN ורדיוהד המוקדמים ועד טוני ברקסטון. ונחשו איזה אלבום הוא שמע בלי סוף כשכתב את "מועדון קרב". לא, לא הפיקסיז. [אנגלית]
27. [תודה לכל השולחים!] האתר החדש הכי מגניב הוא כנראה Muxtape, וזו לא שגיאת הקלדה. בממשק ועיצוב פשוטים להחריד כל אחד יכול להעלות מיקסטייפ משלו ולשמוע אחרים. זה עד כדי כך פשוט (אפילו יותר), וזה ממכר בטירוף. [אנגלית, מוזיקה]
28. זה גם גורם לי לחשוב שיש משהו בטענה של מייקל נאש מחברת התקליטים וורנר, שטען השבוע ש"פלייליסט זה האלבום החדש". [אנגלית]
29. אייל מרדיו פרימיום להמונים משתגע על The Teenagers החדש ובצדק, וגם נותן טעימות. [עברית, מפ3]
30. [ויה ערן] להקת הטין-פאנק Pennywise, שאחי הקטן ממש אוהב, מוציאה אלבום חדש. אבל זה לא מה שגרם לי להגיד "וואו". מה גרם לי להגיד "וואו" הוא העובדה שפניווייז נותנים את כל האלבום להורדה בחינם בשבועיים הקרובים. זה וואו כי זו חתיכת להקה מצליחה, וזה תקדים מגניב לגמרי. כל מה שצריך לעשות הוא להוסיף את חברת החסות שלהם כחברים במייספייס. גדול. [ספייס]
31. מסתבר שבזמן שנמנמתי התפתח בסינמסקופ של יאירוה דיון על הפסקה בקולנוע: כן או לא? אחרי הדיון בין המגיבים, פנה רוה לבמאים וקולנוענים ישראליים כדי לשמוע את דעתם, שהייתה שלילית במובהק. הדעה האישית שלי תמיד הייתה נגד הפסקות. סרט, כפי שמבהירים גם הבמאים שיוצרים אותו, הוא יצירה שלמה ולא שני חלקים, ושילך לעזאזל המזנון. אבל אם זה סרט ארוך אז כן, בהחלט יש לחוס על שלפוחיות הצופים. [עברית]
32. אם גם אתם, כמוני, אוהבים את Matt Pond PA, רשמו לפניכם את השם הבא: The Dark Leaves. זו לא להקה שמזכירה את מאט פונד וחבורתו, אלה מאט פונד וחבורתו, שהחליטו לשנות את שם הלהקה למשהו קצת יותר קולקטיבי. [אנגלית]



33. אצל בק כמו אצל בק, תראו כמה מגניבה העטיפה של מהדורת הדלוקס ל-Odelay. [אנגלית, פיקסלים]
34. בחיים לא תנחשו מי נהייתה אינדי, במובן המקורי של המילה. דולי פרטון. [אנגלית]
35. בעקבות הדיונים האחרונים (והמיותרים), אודי שרבני חושף: הפרסומת הראשונה של אריק איינשטיין. [טיוב]
36. [תודה לג'ים] הטרמפ הפרסומי המבריק של השבוע, כפי שכותב ג'ים: "חברת המשקאות ד"ר פפר מנסה לשכנע את אקסל רוז להוציא את האלבום המיוחל "דמוקרטיה סינית" ע"י כך שאם האלבום אכן יצא השנה, היא תחלק פחית משקה חינם לכולם בארה"ב (פרט לסלאש ובקטהד). זה רשמי. זאת לא בדיחה. אקסל אפילו הגיב על כך בשמחה והפתעה (ואמר שיחלוק את פחית המשקה שלו עם בקטהד)". אדיר. [אנגלית]
37. מהמעט ששמעתי עד עתה מהפרויקט She & Him של השחקנית-זמרת זואי דשאנל והזמר-זמר M. Ward, זה לא רע בכלל. בפינה לשיפוטכם, אפשר להאזין לאלבום. זה נהדר שמרג' רקורדס מקפידים לתת האזנה מלאה לכל דבר חדש שלהם. באתר הבית של הלייבל תמצאו גם האזנות לחדש של Destroyer שאומרים שהוא מדהים אך עוד לא שמעתי, למין מקסי-סינגל של Spoon, ולעוד הרבה דברים משובחים. [אנגלית]
38. מה מצחיק יותר מוויל פארל ודייב גרוהל? שניהם ביחד, מבצעים שיר של דון הנלי וסטיבי ניקס, פלוס הקדמה נפלאה. [טיוב]
39. המגזין Enterntainment Weekly בוחר את 25 אלבומי האינדי של כל הזמנים, אחד לכל שנה. רשימה כל כך צפויה וקונצנזוסיאלית לא ראיתי כבר הרבה זמן, אבל עדיין נחמד לרפרף. [אנגלית, פלוס דגימות סאונד מקריות]
40. ניו יורק טיימז פתחו מדור חדש ששווה לעקוב אחריו (יש לו רסס משלו): Measure for measure מזמין בכל פעם יוצר שיספר על תהליך היצירה של שיר או שירים שלו. אנדרו בירד חונך את המדור, ובקרוב יגיעו גם רוזאן קאש, סוזן וגה ואחרים. הנה רעיון שאשמח לגנוב, למשל. [אנגלית]
41. "מה שמשותף לאלביס פרסלי ולפול סיימון הוא הגלובליזציה. אלביס פרסלי התחיל אותה עם הרוקנרול, ובכך הפך לא רק את אמריקה לארץ המובטחת, אלא גם את התרבות שלה. למעשה הרוקנרול היה השגריר הראשון של התרבות האמריקאית לעולם" – אייל במחשבות אפרופו וומפייר ויקנד, פול סיימון והתרבות האמריקאית. [עברית]
42. [תודה לסגול 59] שכותב: "מדטרויט, העיר שהביאה לנו בין היתר את אמינם, רויס, אמ.סי בריד וג'יי-דילה, מגיעה שלישיית היפ הופ חדשה העונה לשם Now On. המיקסטייפ החינמי והחדש שלהם נשמע כמו פלאשבק ברוך לתקופת הזוהר של תחילת-אמצע הניינטיז ובהחלט שווה הורדה". [זיפ]



43. דויטשה טלקום, חברת האם של חברת הסלולר טי-מובייל, רשמה את הצבע מג'נטה (ורוד בוהק) כסימן מסחרי שלה בהולנד. מעצבים גראפים ירדו מהפסים והקימו תנועת מחאה: שחררו את המג'נטה! [אנגלית, הולנדית, מג'נטה]
44. [תודה לרוזה הגולשת בניכר] Jewno. אני צריך להגיד עוד משהו? [טיוב]
45. מוג תענוג: הקוליפונז היא סוג של סופרגרופ של גרוב ישראלי, או סופגרוב ישראלית: מיקסמונסטר מרדיוטריפ והתפוחים על הקונסולה, קוטימן על התופים, והמפיק המעולה כלבתא על המוג. תנו לבאס להמיס לכם את המוח. אפשר גם להוריד את המינימיקס שערך כלבתא לתכנית הקצה. [חלל, זיפ]
46. ריברס קומו, סולן Weezer וכנראה ה-Wigger הכי טוב מאז קוונטין טרנטינו (קווין פדרליין לא נחשב אצלי לשום דבר), מזמין את מאזיניו, מעריציו וצופי יוטיוב תמימים לכתוב יחד איתו שיר בשם "Eighties Radio". [טיוב]
47. ניימן על שלושה ספרי מד"ב חדשים ושווים שאפשר להוריד בחינם ובצורה חוקית ברשת. [עברית]
48. כריס קורנל מפתיע אותי השבוע: לא מספיק שהוא עשה קאבר ל-"Billy Jean", מסתבר גם שאת האלבום החדש שלו יפיק… טימבאלנד! זה יהיה מעניין. [טיוב; אנגלית]
49. אחי הגדול ואני, שנינו מעריצים כמעט פנאטיים של Counting Crows בשלושת אלבומיהם הראשונים, תמיד התמודדנו עם האלבום הרביעי והמעפן בבדיחה קבועה: אם רק נגרום לאדם דוריץ להיות שוב אומלל, הוא יוציא אלבום מצוין. התכניות שלנו היו רבות ומורכבות (להטביע את החברה שלו, לחטוף את משפחתו, לכרות לו איבר), ובשלב מסוים עברו מאדם דוריץ לכריס מרטין (שאכן צריך קטיעת-אושר כירורגית כדי שיחזור לכתוב שירים טובים). בראיון לרולינג סטון (שסובל מריבוי פסקאות שמתארות את הבית שלו) מסתבר שבלי ידיעתנו, התכנית צלחה. דוריץ סבל מדיכאון רציני בשנים האחרונות, וראו זה פלא: האלבום החדש של קאונטינג קרואוז נראה טוב למדי בינתיים. [אנגלית]
50. אינטרנט, אינטרנט, איזה כיף באינטרנט! אם לא מספיק הסמפלר של הלייבל -, עכשיו גם הלייבל המעולה Matador משחרר להורדה סמפלר חינמי לחלוטין, שכולל שירים מהאלבומים החדשים של קאט פאוור, סטיבן מלקמוס, Mission of Burma ועוד ועוד. תענוגות חוקיים. הנה טראקליסט. [זיפ]


לא אלה, הלהקה!

51. The Wombats, שהם כמו הארקטיק מאנקיז רק עם יותר סוכר, עומדים להוציא EP קצר בשבוע הבא, שזה תמיד כיף (יום אחד נעשה פה ספיישל אי-פיז), ואפשר כבר לטעום מתוכו את "Kill the director", עם המנטרה החוזרת "This is no Bridget Jones!". שם השיר גם מזכיר לי שבהופעה של קרן אן ראיתי את מנחם גולן בקהל וצחקתי איזה שעה. [מפ3]
52. אבי בללי מנקמת הטרקטור בוחר עשרה קליפים של יוטיוב, בתחתית העמוד הראשי של השרת העיוור. [עברית]
53. תקשיבו לקוואמי, תקשיבו לעינב שיף, תקשיבו לי: Alopecia, האלבום החדש של ?Why, להקה שלא שמעתי עליה עד השבוע, הוא פשוט אלבום מעולה. הנה הקליף המטריד לשיר המטריד "Song of the Sad Assassin", והנה הקאבר שלהם ל-"Close to me" של הקיור. אף אחד מהם לא בהכרח מייצג. [טיוב, מפ3]
54. "Everyone nose" הוא שיר חדש של N.E.R.D, שזה תמיד משמח. כלי ההקשה בשיר הזה עושים לי נעים בכל מיני מקומות בגוף, והאמת? זה נשמע כאילו רדיוטיפ הפיקו את השיר. האלבום Seeing Sounds ייצא בקיץ הקרוב, שלפי השעון שלי והחולצה הקצרה כבר התחיל. [מפ3]
55. לכבוד פסטיבל ג'ון זורן שנערך השבוע, בן שלו מגיש את מילון זורן הלא-שלם. [עברית]
56. את הקליף החדש של בלונד רדהד, "Top ranking", ביים מייק מילס (? לא: !), ומופיעה בו מירנדה ג'ולי (!). אבל אלה בכלל לא הדברים הכי מגניבים בו. [טיוב]
57. [תודה לשיר] הנה חידון מקורי לזיהוי שירים: טקסט של שיר מסודר בצורה אלפביתית, כשכל מילה בשיר מופיעה רק פעם אחת (בלי קשר למספר הפעמים שהיא מופיעה בשיר המקורי). כמה מהר תזהו את השירים המדוברים? [אנגלית]
58. אחרי Audioslave, עוד עוולה היסטורית מתפרקת: Velvet Revolver. החלק המשונה כאן הוא שהפירוק נולד בהודעות זועמות של חברי הלהקה בבלוג שלה. [אנגלית]
59. [תודה ליערה] פינק פלויד, סרג'נט פפר וד"ר בראיין מאי: על הצד האפל של הטכנולוגיה, מאת רן לוי (לא זה מערוץ 24), ויש גם פודקאסט. [עברית]
60. "Salute your solution", השיר החדש של The Raconteurs, נשמע בתכל'ס כמו הווייט סטרייפס ברגע טוב, רק עם בסיסט. וגאד-דיים! אני אוהב את זה. הנה הקליף החדש. נא לרשום לפניכם: ג'ק וייט חזר להיראות נורמלי. [נגן בדפדפן]


תאו וחברים

61. כבר כמה חודשים אני נתקל שוב ושוב ב-Thao Nguyen, אוהב כל דבר שאני שומע ממנה, ואומר לעצמי שאני חייב להוריד את האלבום שלה. איכשהו, עדיין לא הספקתי לעשות את זה. אוף. בכל מקרה, יש לה קליף חדש וחמוד לשיר קטן וחמוד, אבל אני באמת ממליץ בחום פשוט לרוץ ולהקשיב לכמה שיותר שירים שלה, כי היא נהדרת. ויש לה שם מוזר. [טיוב, אנגלית]
62. [תודה לאביטל] ב-1948 צולמה התמונה האדירה Dali Atomicus על ידי פיליפ הלסמן, שהצליח לשחזר בתצלום אמיתי את רוח הציורים ה"אטומיים" של סלבדור דאלי, כמו למשל "לדה האטומית", בהם הכל מרחף באוויר בלי לגעת זה בזה. אלה הטייקים שלא התפרסמו. [פיקסלים]
63. "Ladies of the world" הוא שיר חדש מאלבום חדש של Flight of the Conchords. הורדה חוקית! והנה משהו בעברית. [מפ3; עברית]
64. קולין גרינווד מרדיוהד מתראיין לפיצ'פורק! [אנגלית]
65. ו-Xiu Xiu בוחרים את הדברים האהובים עליהם. [אנגלית]



66. הפוסט האחרון בבלוג של מטאדור רקורדס, על השאלה למה אנשים קונים תקליטים (כשאלת נגד לשאלה הנפוצה: למה אנשים לא קונים תקליטים?) היה כל כך מעניין ומרענן בעיניי, שהייתי חייב לתרגם אותו לעברית ולפרסם אותו בבלוג שלנו בהיס רקורדס. טייק אה לוק. [אנגלית; עברית]
67. Wired לוקחים את החדשנות של רדיוהד ו-NIN צעד נוסף, ועורכים ביניהם תחרות על מידת החדשנות וההשפעה שלהם על השוק המשתנה. השופטים? אתם! [אנגלית]
68. הזמר בילי בראג כותב מאמר מצוין בניו יורק טיימס על אתרי אינטרנט מצליחים שמושכים גולשים בזכות המוזיקה שאמנים מעלים אליה (הוא מביא כדוגמה את bebo.com אבל גם מייספייס, למשל, נכללת כאן) ובכך מגדילים את התעבורה ואת רווחי הפירסום, אבל לא משלמים תמלוגים לאמנים שבשבילם באים כל הגולשים. מדוע תחנות רדיו משלמות תמלוגים, אבל מייספייס לא? [אנגלית]
69. לפני כמה שבועות, קיבלתי מייל מטדי הפקות – דבר מפתיע לכשעצמו. במייל, הזמינו אותי להשתתף בדירוג השירים הישראליים הטובים ביותר של כל הזמנים, כחלק ממצעד גדול שהולך לכבוש את ערוץ 2 בואכה יום העצמאות. אמרתי למה לא. ואז פתחתי את הרשימה – כמה עשרות שירים מתוכם נתבקשתי לבחור עשרה מכל עשור – וחשכו עיניי. כל מה שנשאר מזקני צפת היה "שישי שבת", כל מה שנשאר מאביב גפן על הפרובוקציות והמחאה ומתיחת גבולות המיינסטרים היה "עכשיו מעונן" ו"האם להיות בך מאוהב". הצ'רצ'ילים? איפה. קריירות שלמות רודדו לכדי "השיר שגלגלצ משמיעים". כך משכתבים היסטוריה תרבותית בחסות החברה שמפיקה את כוכב נולד. לטובת טדי ייאמר שכשסירבתי להשתתף, תוך שאני מפרט את הסיבות ומביא רשימה ארוכה של אמנים שנעשה להם עוול ברשימה הזו, הם חזרו אליי במייל כנה והגון. עם זאת, תחושת הקיפוח נותרה, וממנה נולדה סדרת כתבות קטנה שהראשונה מתוכה עולה השבוע ב-Ynet. תימורה לסינגר (מבקרת המוזיקה הישראלית של וויינט וכותבת הבלוג המעולה סך הקול) ואנוכי התיישבנו לא כדי לקטר על כל אמן חסר בנפרד, אלא כדי לתהות ולדון ולבחוש באזורים האלה של המוזיקה הישראלית, שלפרקים כבשו את המיינסטרים של אותו זמן או השיקו לו, אבל נותרו בזיכרון הקולקטיבי כשיר נעים אחד ברדיו – וגם לשוחח קצת עם חלק מהאמנים המדוברים. בפרק הראשון: זקני צפת, המכשפות ופוליאנה פראנק. [עברית]



70. [כותב ובוחר אורח: אחי הגדול והחתיך עמרי!] לפני השבועיים היה לשותף שלי יום הולדת. היות ואני שותף פנטסטי, והיות והנ"ל חי על פי האסכולה העתיקה והמוכחת של ביג לובובסקי, המתנה המתבקשת הייתה דיסק האוסף Chronicles של Creedence Clearwater Revival. אם עולה לכם עכשיו בראש כדור הבאולינג עליו כתוב "Homer" שהומר קנה למארג', אתם לא לגמרי טועים. בכל אופן, כאן החלה תחיית התחייה של קרידנס קלירווטר שלי, ושמחתי להיזכר כמה אדיר היה כשלרוק הייתה עוצמה, אבל לאו דווקא רעש, מה שהיום הפך לסוג של אקסיומה מקבעת וקצת מצערת. מכיוון שזה שיר הסיום ולא אלבום הסיום, אאלץ לבחור רק שיר אחד, השיר הזה לא רק ממחיש עצמת הרוק מהי אלא גם מדגים היטב איך מחדשים שיר בלי לפגוע לו בכבוד ובלי לעקר את המהות שלו. "I heard it through the grapevine" הגרובי והנונשלנטי של מרווין גיי מקבל גרסת רוק קלאסי יצרית הכוללת הוללות גיטרות שנמשכת ונמשכת עד שפתאום בלי להרגיש מסתבר שעברו X דקות ומשהו. אז ידידיי הרוקיסטים באשר הם: דיסטורשן זה טוב,הטייטל "להקת רוק" הוא הכרחי, תיפוף פרוע זה אחלה, והווקאליות הכל-כך מזוהה היא חיונית. אבל לא מספיקה רק הקליפה. צריך שבבסיס כל סימני הסטטוס האלה תפעם אנרגיה בסיסית נכונה וראוייה.

שבת שבוגי! מצאתם את האמן המדובר?

איך שיר נולד?
כמו הצחוק… כולם יודעים את זה. ואין הקדמה יותר נכונה לאלבום מאשר לתאר את התהליך של שיר שנולד. כי הרי אלבום מורכב שירים.

מהרגע הראשון שאני שומע את הפסנתר הפשוט ומקסים של יוני רכטר אני ישר מתמלא געגועים למיטת-היחיד הישנה שלי, לטייפ החום שהיה לצידי, ולמראה הרגליים של אבי על כסא אדום קטן מחוץ לחדרי, שלא הרשיתי להשאירו ריק עד שאני ארדם. נוסטלגית ילדות מדהימה מלווה את אחד היצירות הכי קרובות לליבי. אפשר להגיד שהכבש הששה עשר הוא האלבום הראשון שהחשבתי כאלבום, מהתחלה ועד הסוף. כל שיר וייחודו. יצירה אחת עם עליות ומורדות, קטעים נבחרים אהובים יותר, אהובים פחות. חלקים שתמיד מעבירים וחלקים ששומעים שוב ושוב ושוב.

השיר, כמובן, מגלה לך ישר את הסוד לאיך שירים נוצרים וכאילו מכסה את שאר ההסברים לשאר השירים באלבום. ברגע שהבנת איך שיר נולד, אז אתה כבר יכול להתמקד בשיר עצמו. וגם היום לאחר 16 שנה, לאחר התבגרות מוזיקלית וחיפוש חסר תקדים לאלבום ההירדמות הטוב ביותר, בכל פעם שאני שומע את שיר הפתיחה "איך שיר נולד?" אני ישר נהיה טיפה מנומנם. ואל תשכחו, חשוב מאוד שהקרח יהיה חם.

הכבש הששה-עשר – איך שיר נולד
מתוך הכבש הששה עשר, 1978

[מאת radtima]

ספירת העונג: כל הקטעים