"הידעת? טום וייטס נולד עם אח תאום מת. מסתבר שהעובר המסכן שפשף עצמו למוות על הזיפים של אחיו התאום" – טום וייטס שובר שיאים של קשיחות בבלוג העובדות החדש אודותיו (אייטם 44)

1. לפעמים קשה למצוא את השיר שמתאים בדיוק למצב הרוח שבו אתה (או במקרה הזה: אני) נתון. אבל שווה לחפש. שווה מספיק כדי להיתקל שוב באותו שיר פתיחה מדהים ונדיר ביופיו לאלבום שהסופרלטיבים האלה מתאימים גם לו בצורה מושלמת. החברה שלי, שהטעם המוזיקלי שלה משובח כמעט כמוה עצמה, הכירה לי את The Microphones [בית], הרכב בן איש אחד של פיל אלברום שאחראי גם ל-Mount Eerie. על האלבום שלהם משנת 2000, שנקרא It was hot, we stayed in the water, אמשיך לנדנד לעוד הרבה אנשים במשך הרבה שנים. ולפעמים הוא הדבר הכי מדויק למצב הרוח הלא-מדויק שבנמצא. הרכיבו אוזניות (זה ישתלם) והאזינו לשיר הפותח, "The Pull", שימשוך אתכם אל תוך האלבום המורכב והמרהיב הזה, ממש כמו בשמו. [מפ3]



2. Pitchfork.tv עלה לאוויר השבוע, ולמרות חששותיי המוקדמות התגלה כמקום נפלא ומרתק. פיצ'פורק השכילו להקים ערוץ טלוויזיה אינטרטי מצוין, כזה שהוא לא סתם ערוץ טלוויזיה פסיבי וגם לא אתר מצ'וכלל שמתנהג רק כמו אתר. זה אתרוויזיה. פשוט נסו ותיהנו, וההנאה אכן מובטחת: בין התכנים של שבוע ההרצה הראשון אפשר למצוא עשרות רבות של קליפים משובחים ממיטב אמני האוף-מיינסטרים החביבים עלינו, פלוס הופעות, סרטים, תכניות מיוחדות (רק על מוזיקה! לא בולשיט כמו ב-MTV), וגם תכנים מיוחדים שמגיעים לבקר לשבוע אחד בלבד, כמו למשל loudQUIETloud, הסרט התיעודי על האיחוד של הפיקסיז ב-2004, שמוקרן השבוע. יופי של איכות, ושימוש נוח למדי. הטלוויזיה הכי טובה שאפשר למצוא מחוץ לטלוויזיה. [נגן בדפדפן]
3. גם הלייבל המצוין Matador מוסיף קבצים דיגיטליים באחלה מחירים לחנות שלו, והכי חשוב – מעט הכסף שתשלמו על המוזיקה תלך ישר ללייבל ולאמן, בלי מתווכים. הידד! [אנגלית]
4. אני יודע שרדיוהד רוצים נורא לשנות את המבנה הקיים ולקצר את הדרך ביניהם לבין המאזינים שלהם, אבל אני באמת חושב שפתיחת רשת חברתית מיוחדת למאזיני רדיוהד זה קצת, איך לומר, מריח מאיש יח"צ נלהב מדי. [אנגלית]



5. נתראה במוצ"ש? אנחנו עורכים ערב היס רקורדס חינמי לגמרי בקפה זאפה בבית ציוני אמריקה, במוצ"ש הזה ב-21:30 (נתחיל בדיוק בזמן, אז כדאי לדייק אם תרצו לראות הכל). הוא יהיה קצר ואקוסטי ויכלול הופעות של שני קדר, מורפלקסיס ודויד פרץ, ותיקלוטי-ביניים שלי. נמכור גם חולצות! אם נספיק להגיע מוקדם, יכול להיות שנתחיל לנגן מחוץ למקום כבר בתשע (אבל אני לא מבטיח). תבואו, יהיה חינם ויהיה כיף ותגידו לי שלום! [עוד פרטים]



6. יקירת העונג (והלייבל, ולבי האישי) שני קדר עזבה את משרד העיצוב המצליח בו עבדה לטובת עבודה עצמאית כמעצבת גרפית מעולה. הפורטפוליו המחודש שלה עלה לאתר שלה, ואתם מוזמנים להציץ ולהמליץ לכל מי שצריך עבודת עיצוב גרפית יפהפיה במיוחד. [אנגלית, פיקסלים נהדרים]
7. Gutter Twins, שרק השבוע האלבום הנהדר שלהם הגיע אליי סוף סוף (תודה לך, חנות סאב פופ!) כי בארץ הוא מופץ בצורה לא ממש ברורה, מתראיינים לכל העולם בחודשיים האחרונים והשבוע הם הגיעו גם לפיצ'פורק, שם הם נותנים ראיון זוגי נהדר כתמיד, כולל הציטוט הנפלא שבכותרתו. [אנגלית]
8. גם ג'ף בארו ואדריאן אטלי מפורטיסהד התיישבו לדבר עם פיצ'פורק על האלבום החדש וכל מה שבא לפניו. [אנגלית]
9. אני קורא לאחרונה את הספר "פרדוקסים" של ענת בילצקי מסדרת האוניברסיטה המשודרת (תתברך הסדרה הזו, בחיי), והוא גורם לי להיכנס לדיונים פילוסופיים ולוגיים מרתקים עם החברה שלי, שלמרבה שמחתי מחזיקה במוח כה חריף, שכל דיון אינטלקטואלי איתה הוא תענוג בפני עצמו. היקום, או לפחות החבר'ה ב-Ynet, כנראה מצותתים לשיחות שלנו, כי בשבוע האחרון התפרסמו במדור המדע שלהם שתי כתבות על הנושא. הראשונה, על פרדוקסים של מסע בזמן, היא עיבוד מקוצר מהפוסט המקורי של רן לוי בבלוג המצוין שלו "עושים היסטוריה"; השנייה עוסקת בפרדוקס הערימה, שבדיוק סיימתי לקרוא עליו ולדון עליו בתחילת השבוע שעדיין לא התחיל (א-הא! פרדוקס! …סתם). [עברית]
10. בלוג המוזיקה המצליח ביותר באינטרנט, Stereogum, פותח שלוחה נוספת למכורים לתרבות פופולרית על כל הבליה ונצחונותיה – Videogum. [אנגלית]


נא להבדיל בין התאומות דיל

11. כמו במקרה פורטיסהד, גם בעניין הדיסק החדש של אהובי לבי הברידרז עדיין לא ממש הגעתי לכלל הכרעה: האם אני אוהב את הדיסק הזה או לא? האם אני נהנה מהרעננות או מאוכזב מחוסר ההמשכיות? לא יודע, אני מניח שהתפוח, גם אם נפל רחוק מהעץ, יגלה את טעמו בקרוב עם שוך ההאזנות הראשונות. בינתיים, קחו לכם את "Bang on" להורדה חוקית ונטולת רגשות אשם, וזיכרו שבמייספייס של הלהקה עדיין אפשר להאזין לכל האלבום. [מפ3; חללי]
12. בניו יורק פרס תוהים איך זה שמה שנחשב פעם אינדי רוק הפך למה שמכונה אדולט קונטמפוררי. במילים אחרות: מי הסיר לאינדי את הביצים? (והתשובה: אף אחד. הם פשוט לא מחפשים במקומות הנכונים). [אנגלית]
13. אני לא בדיוק יודע מתי הפכה Robyn, כוכבנית פופ שוודית מסוף הניינטיז, לסחורה לוהטת בחוגי האינדי, אבל מסתבר שזה קרה. העובדה שאת הסינגל החדש שלה, "Who's that girl", מפיקים לא אחר מאשר The Knife עם הסינתים הידועים שלהם, בטח לא מזיקה לאינדי-קרד שלה. [טיוב]
14. [תודה לגיא] שזיכה אותי, בזכות הזכייה שלו בדיסק של לוקץ' בשבוע שעבר, בתענוג נדיר כשהפיל לי על הראש משום מקום את האמן הבלגי Equinox, the peacekeeper שכותב שירים כל כך יפים ומרכיב אותם בצורה כל כך יפה ובוחר כאלה דגימות נפלאות לשלב בהם, שנותרתי די פעור-אוזניים (דימוי מחריד, סליחה!) וישבתי שעה מול המייספייס שלו ושמעתי שוב ושוב את אותם ארבעה שירים. איזה יופי של דבר, וכמה שאני מחכה עכשיו לאלבום המלא שהוא התחיל לעבוד עליו לאחרונה, ואיזה חרא שאני לא מצליח להוריד את השירים האלה ממייספייס, למרות שהם ניתנים להורדה חופשית. [חלל]
15. מסתבר שטרוור הורן מ-The Buggles, שהפיק בזמנו את הסינגל עטור הכוכבנים "?Do they know it's christmas" ואמנים כמו גרייס ג'ונס ופט שופ בויז, עומד להקליט גרסה חדשה של "עושה שלום במרומיו" לבקשת הרב הראשי של בריטניה. רגע, מה?! [אנגלית]
16. זוכי 2008 בפרסי פוליצר הוכרזו השבוע, וביניהם הוענק גם פרס לישראלי שאול פרידלנדר (על ספר העיון הטוב ביותר, "שנות ההשמדה: גרמניה הנאצית והיהודים, 1939-1945"). בפרס לרומן הטוב ביותר זכה ג'ונוט דיאז. זה לא היה מעניין אותי כל כך אלמלא לאורך השנים קראתי כמה וכמה ספרים זוכי פוליצר מהעשורים האחרונים שהתבררו כטובים בצורה מופתית, למשל "מידלסקס" של ג'פרי יוג'נידיס או "הרפתקאותיהם המדהימות של קוואליר וקליי", "השעות" ובקרוב, כך אני מקווה, גם "הדרך" של קורמק מק'קרתי. [אנגלית]


זאת קריסטן בל, מוורוניקה מארס היא באמת לא קשורה, אבל אתם מעדיפים תמונה של איאן בראון? [תודה לרוזה]

17. פתאום, לקראת ההופעה המתקרבת של איאן בראון, אני נזכר שגם רנן מסיטימיול וגם שחר ממונוקרייב תרמו את גופם ואוזניהם למדע וחזרו מהופעות שלו כשהם מתנועעים קדימה ואחורה וקצף פוסט-טראומתי עולה מפיהם, והם מצליחים למלמל רק "הפרפורמר הכי גרוע ביקום…". ראו הוזהרתם, נא לא להאכיל את הקופים וכנראה שגם לא כדאי ללכת להופעה שלהם. [עברית]
18. נמאס לכם מכל הזמרות הענוגות שאני אוהב לכתוב עליהן, רוצים קצת רעש מבורך? נסו את האמן הישראלי גדם [חלל], עליו ממליצים בכל פה באתר אני יורק. [עברית]
19. יאירוה מספיד את צ'רלטון הסטון בשלושה קטעי סרטים שנבחרו בקפידה. [עברית]
20. הלילה ב-2:00 (אם חישבתי נכון את הפרשי הזמנים – השעה המקורית היא 23:00 GMT) תוכלו להתחבר לאתר של פורטיסהד ולמצוא שם שידור (חי?) של הלהקה מופיעה בעיירה פורטיסהד. מאוחר יותר יעלה המופע לשידורים חוזרים ב-Current TV. אז מה אמרנו? פורטיסהד מוכרים Discbox ב-40 פאונד, שוברים את הכלים מבחינת הסאונד שלהם, ועכשיו מעלים באתר שידור חי של הופעה מיוחדת. השם שלהם גם ככה דומה, למה שלא יחליפו כבר את הפורטיס ברדיו? (לא שאני מתלונן, כן?) [אנגלית]
21. יש לכם להקת מטאל? אולי תרצו לזכות בהזדמנות להתחרות בפסטיבל וואקן המטורף והמפורסם בגרמניה. אני, למשל, רוצה כבר להשתתף ואני אפילו לא יודע לנגן בגיטרה! אבל זה נראה מגניב לגמרי: אפשר להגיש מועמדות (+שיר במייל) וב-21 באפריל ייערך מרתון מטאל על במת הבארבי, משעות הבוקר. למחרת בערב ייערך שלב הגמר ב-Metal Battle (תודו שזה שם מגניב). רוק און! [עברית]
22. ואם אתם לא מבינים מהחיים שלכם במטאל, הנה ההיסטוריה של המטאל בדקה אחת. [נגן כזה]
23. [תודה לרנן] לאחרונה יצא לי להשתמש בפוטושופ לא מעט, ולצפות בלא מעט מדריכי וידאו קצרים לגבי כל מיני טכניקות שלא היה לי מושג לגביהן (שזה, בעצם, כ-98% ממה שאפשר לעשות בפוטושופ). דוני הויל הוא מדריך פוטושופ מסוג שונה. יש לו הרבה issues. זה מצער. [טיוב]
24. שחר ממונוקרייב גילה ש-Red Snapper מגיעים ארצה בפסח וכמעט זינק מתוך עורו וזעק: רוצו לראות אותם לייב!!! [עברית, מפ3]


Blame Canada. לזלי פייסט

25. Feist הוכתרה רשמית כמלכת קנדה, כשגרפה בטקס הג'ונו האחרון, המקבילה הקנדית לגראמיז, לא פחות מחמישה פסלונים. [אנגלית]
26. The Oaks היא להקה חדשה שנשמעת לי מעניינת למדי. אני עדיין לא יודע עליהם הרבה, אבל אפשר להאזין לכל אלבום החדש שלהם, Songs for waiting, באתר הבית של הלהקה, ובינתיים הוא נשמע פשוט מצוין. [אנגלית, פלאש]
27. יעל רגב, שלא נכללה בסוף בספירת העונג, פרסמה בבלוגה המשובח "אפילו עז" פוסט משובח בהחלט על שיר פתיחה אהוב עליה, ועל הקשר שלו למסעות חייה ולאנשים שפגשה בדרך. [עברית]
28. מחוץ למסך: יש כתבה נהדרת של עינב שיף ב"העיר" על עשרת הגרופיז הישראליים הגדולים ביותר, אלה שהולכים לכמה וכמה הופעות ישראליות מדי שבוע ומוציאים מאות שקלים בחודש, והיא כוללת לא מעט מהקוראים הקבועים של העונג (אתם יודעים מי אתם!), ובאופן כללי נותנת הצצה מעניינת דווקא על הקהל. מצד שני, אל תקראו את השטויות ששיף כתב על Elbow החדש, הוא מדבר מהתחת (סתם, הוא יודע שאני אוהב אותו, נכון עינב?). [עינב ביקש להגיב: "נכון, גם אני אוהב אותך ואני יודע גם שעדיף לדבר מהתחת מאשר לשמוע ממנו, שזה בערך מה שקורה לכל המשתפכים על הלהקה המשעממת הזו. הכל באהבה כפרות"] [עיתון העיר, זה שלא נמצא באינטרנט. ואם כבר מדברים עליו, אי אפשר שלא לציין את האסון העיצובי שנחת עליו בשבועות האחרונים, מאז התחלף המעצב הגראפי של העיתון. כואב בעיניים]
29. הופה! אלבום חדש ל-Meat beat manifesto, שעצם ההפתעה הגדולה שלי כאן היא שההרכב הזה, שבמשך עשרים ואחת שנותיו עשה יופי של טכנו, אינדסטריאל, ביג ביט וטריפ הופ לסוגיהם, עדיין קיים. מתוך האלבום Autoimmune אפשר לדגום בצורה חוקית את "International". קצת חלש לטעמי, אבל היי, תמיד אכיר להם תודה על "Prime Audio Soup". [מפ3]
30. [תודה למאריה] שכותבת: אתמול הוקרן ברקע בגלריה הסרט "הנזיר והדג", סרט אנימציה קצר שראוי להרבה יותר מלהיות מוקרן ברקע. היום נדהמתי לגלות שאפשר לראות אותו באופן חוקי ביו-טיוב! [טיוב]
31. בניגוד ללא מעט ביקורות שליליות שנערמו לאחרונה, בן שלו – כנראה כתב המוזיקה הטוב בארץ – דווקא מרוצה למדי מפרויקט עבודה עברית 2. [עברית]
32. כולם מנדנדים לי לאחרונה על Hercules & Love affair, צמד רטרו-דיסקו שמארח את אנטוני הגארטי בקטעים שלהם, מה שהופך את כל החווייה למשונה הרבה יותר, לתערובת חמוצה-מתוקה של שמחה ועצב. הקשבתי כמה פעמים ותייגתי כלא יותר מגימיק חולף, אבל כשגם אייל מרדיו פרימיום מתעקש ואף בוחר בהם לשיר השבוע, אין לי ברירה אלא לתת להם צ'אנס נוסף. [עברית]


אקסל רוז, בימים בהם סין הייתה אפילו פחות דמוקרטית

33. תכינו את הבקבוקים, ד"ר פפר: אנחנו רק באפריל, ואקסל רוז וחבריו הגישו השבוע רשמית את המאסטר של Chinese Democracy לחברת התקליטים שלהם. בהצלחה. [אנגלית]
34. אחד מהדברים שכן הספקתי להאזין להם השבוע ובהנאה גדולה וגלויה כמו חיוך של ילד שכרגע קיבל לא סוכריה על מקל אלא ארגז שלם של סוכריות על מקל, הוא הפסקול החינני-זו-מילה-קטנה-מדי-עליו של Juno, שהוא לכשעצמו סרט מעורר חיוכים. קימייה דוסון הנפלאה, שרוב הפסקול סובב סביב שיריה או סביב שירים עם רוח דומה, מספרת לקליבלנד פרי טיימז שכל זה, כמובן, בא לה בהפתעה. וכמו שכותב בחוברת האלבום ג'ייסון רייטמן, זה באמת הגיע בהפתעה כשהוא תהה בקול רם איזו מוזיקה תאהב הדמות של ג'ונו, ואלן פייג' שמגלמת אותה ענתה מיד: קימיה דוסון. עוד ממנה: בשיר הסיום. [אנגלית]
35. עשרה שירים סטרייטיים אודות גברים הומואים. למה? כי אפשר! מה זה בכלל שיר סטרייטי? כזה שלא מתעסק עם שירים בני מינו? [אנגלית]
36. מגזין ניו יורק חוגג 40 שנים להיווסדו עם גיליון תרבות מורחב ומלא כל טוב: ספייק לי מספר על Do the right thing (ובדרך גם מפריח תובנות וקנוניות בנוגע לאוסקר), טוני קושנר על "מלאכים באמריקה", כתבת פרופיל בת 9,500 מילה (!!!) על ג'ורג' קלוני, בעיניי אחד מאנשי הקולנוע המרתקים של תקופתנו, וגם: 196 היצירות התרבותיות שהגדירו את ניו יורק ב-40 השנים האחרונות בקולנוע, ספרות, טלוויזיה, ארכיטקטורה, מוזיקה (מהוולווט אנדרגראונד ועד LCD Soundsystem), תיאטרון ועוד. עורכי "העיר", נא לרשום לפניכם: להחליף מעצב גרפי, ולגנוב רעיונות מהגיליון הזה לקראת השנה הבאה, בה תחגוג תל אביב 100 שנות קיום. [אנגלית]
37. קולין מלוי מהדצמבריסטים מוציא השבוע אלבום בשם Colin Meloy sings live והוא מקיים בדיוק מה שהוא מבטיח. טעמו מתוכו את הביצוע לשיר הנהדר "We both go down together" של להקת האם עם השם המאמם. [מפ3]
38. והנה עושה רוזאן קאש, הבת של, את הופעת הבכורה שלה בבלוג Measure for measure של הניו יורק טיימז, בו מגוללים מוזיקאים את חבלי היצירה שלהם. [אנגלית]


מחשוף, אלכוהול ו-Autotune. הרוקנ'רול של אבריל לאווין

39. "קיטלגתי את אבריל כ'מוסיקה קלה', ואני לא חוזר בי. אין כאן מהפכות ואין כאן איכויות נסתרות. אבל עם זה, הדיסק הראשון שלה פשוט מדהים". ג'וס אוהב את אבריל לווין ואין לו שום כוונה להתנצל על זה. גילוי נאות: "Complicated" זה שיר אדיר בעיניי, ובמתן ההצהרה הזו כפי הנראה הפכתי לרווק. [עברית]
40. [תודה ללאון] באתר של Kudos Records אפשר כבר לשמוע קטעים מהאלבום השלישי של התפוחים, Buzzin' About. [אנגלית]
41. נמאס לכם כבר לשמוע את אותו הזבל ברדיו? רוצים קצת שקט ושלווה כשאתם נכנסים למכונית? אין שום בעיה – הדליקו את תחנת הציפורים שמשדרת ציוצי ציפורים 24 שעות ביממה. רק באנגליה, למרבה הצער. [אנגלית]
42. הופה! אלבום חדש ל-Clinic, שהמפגש הראשון והבלתי נשכח שלי איתם היה כלהקת החימום לרדיוהד בהופעה בקיסריה – לעולם לא אשכח את הסולן מנגן במלודיקה בשמש הקופחת. טעמו את "Free not free". [מפ3]
43. [תודה לשיר] מעריצה פנאטית הכינה ציר-זמן של תספורות ללהקת Black Flag. משעשעיר. [פיקסלים]
44. עינב שיף התיישב לשוחח עם Destroyer, כלומר דן בג'ר המתכנה Destroyer, אמן שזוכה לשבחים בכל בלוגיית האינדי העולמית (אני עצמי עדיין לא הספקתי לשים עליו אוזן, אבל הנה האזנה מלאה לאלבום שלו). [אנגלית]
45. כמה חסר פואנטה, ככה ממכר: אתה לא יכול להגיד לי מה לעשות, אתה לא אבא שלי! [צביקטיים בדפדפן]
46. כבר קראתם אינספור עובדות על צ'אק נוריס (הן עדיין מצחיקות!), אפילו על יאיר לפיד. אבל תודו שלא צפיתם כל העובדות על הוד-חיספוסו טום ווייטס. באנגלית, אף על פי שהיוצרים ישראליים. [אנגלית]



47. קראתי רק כמה עמודים ראשונים מ-Jessica Farm, קומיקס חדש וסוריאליסטי של ג'וש סימונס שצייר עמוד אחד מתוכו מדי חודש בשמונה השנים האחרונות, ואני כבר רוצה לקרוא את כולו. [קומיקס, אנגלית]
48. בתכנית האחרונה של All songs considered ברדיו המעולה NPR אפשר להאזין לקטעים חדשים של Death cab for cutie (עוד מהם בהמשך), My morning jacket וגם Eef Barzelay מלהקת Clem Snide. עוד ברשימת החדשים: פורטיסהד, וולף פרייד, Firewater, Elbow ואחרים. תענוגגגגגג. וגם כיף לשמוע כמה השיר של MMJ שונה ממה שאנחנו מכירים מהם, וכמה השיר המצוין של איף ברזילי מזכיר, דווקא, שירים של MMJ. [נגן נוח]
49. מחפשים משהו מפתיע לשמוע? נסו את השיר הרנדומלי של ההייפ מאשין. בכל פעם שיר אחר. [הייפ מאשין]
50. ככל שאני מקשיב יותר ל-"I will possess your heart", הסינגל החדש של Death cab for cutie, כך אני יותר ויותר מאוהב בו. הקליף החדש שלו רק מאשש את חשדותיי: מדובר בשיר גדול של להקה גדולה. הוא כל כך גדול, שהוא מפצה על הפיאסקו שמכונה "אלבום הסולו של כריס וואלה". [טיוב]
51. [תודה לאלעד] שמדווח, אפרופו השיר "Thirty one today" מהעונג הקודם, שבאתר הבית של איימי מאן אפשר להאזין לשיר נוסף, "Freeway" מהאלבום החדש. אבל איך קוראים לאלבום החדש, תשאלו בעודכם שמים את השיניים במקום בטוח כדי שלא יישברו? ובכן, שמו האמיתי לחלוטין הוא @#&*! Smilers. ברצינות. [פלאש]
52. עשרה שירים על אסירים שמחכים למותם הקרב. האם זה מפתיע שכמעט כל השירים ברשימה הם שירי קאנטרי? האם בארץ זה היה קורה במוזיקה המזרחית? [אנגלית]



53. חברות התקליטים אוחזות בראשן בתדהמה: לאסט.פם נתנו שירים להאזנה מלאה (לא דגימות של 30 שניות אלא ממש התועבה עצמה!), ונחשו מה? מכירות המוזיקה דרך האתר עלו ב-120%! מה אתם יודעים, שכה אחיה! גלן פיפולז מ-Coolfer מחדד את הנקודה. [אנגלית. השירות המדובר פועל כרגע רק בארה"ב וגרמניה]
54. הנה רעיון מרענן: לייבלים עצמאיים רבים נוהגים לצרף לתקליטי ויניל שלהם כרטיס קטן עם קוד, שבעזרתו אפשר להוריד את השירים גם בקבצים דיגיטליים, בחינם (כלומר: קנית את התקליט, קבל עותק דיגיטלי עלינו). בבלוג של חנות התקליטים הקנדית Phonopolis, מציעים רעיון מעניין במיוחד: חנויות פיזיות יוכלו למכור גם קבצים דיגיטליים, בשיטה של קודים להורדה. למה לצאת בכלל מהבית ולא לעשות את זה באייטיונז? כי כך יישמר גם הנוהג ואף הטקס (יש יאמרו) שבביקור בחנות תקליטים (שתמכור גם תקליטים ודיסקים כמובן), ההתייעצות עם המוכר ואולי אף המלצותיו. האם רעיון כזה יכול להצליח? לא בטוח, אבל הוא בהחלט פותח את הראש לאפשרויות חדשות. גם הדיון בתגובות שווה עיון. [אנגלית]
55. צ'אק קלוסטרמן תוהה: לאן נעלמו 4.2 מיליארד דולרים, שמבדילים בין רווחי תעשיית המוזיקה ב-1999 וב-2006. יש לו כמה תשובות. [אנגלית]
56. אני לא יודע אם זו בדיחת 1 באפריל מאוחרת או לא, אבל Sony BMG, כנראה חברת התקליטים המושחתת והמסואבת ביותר בעולם המערבי, משיקה יחד עם חברת משחקי המחשב Harmonix את משחק הווידאו החדש Record Label, בו תוכלו לשלם לשדרנים, לזייף ביקורות, לרמוס מתחרים ובאופן כללי לעשות כל דבר חוקי או לא חוקי כדי שהאמנים שלך יגיעו לראשי מצעדי המכירות, כי הרי זה כל מה שחשוב במוזיקה. סלחו לי, עליי להקיא על הפלייסטיישן. בווואאאאאההה. [אנגלית]
57. ססססעמק איזה שבוע היה לי. טוב, בהחלט טוב, אבל רועש ועמוס וצפוף יותר מאוטובוס בינעירוני בבוקר יום ראשון. כל כך צפוף, שיש אייטמים מהעונג הקודם שעדיין לא הספקתי בעצמי לקרוא כמו שצריך (!), ואלבומים חדשים ומצוינים נערמים כאן על השולחן (יותר על השולחן מעל ההארדיסק השבוע, לשם שינוי) ועדיין לא הספקתי לשמוע אותם כראוי. לא הספקתי לראות סרטים, לקרוא ספרים, לא הספקתי לעשות כלום (מלבד הרבה עבודה ולא מעט כיף, אבל אף אחד מהם לא היה מוזיקלי). לכן נקודת העונג הפעם היא לא חדה ומדויקת וספציפית כנקודה, היא יותר פזורה ומטושטשת. היא תקופה, זו שאני מלהג עליה כבר כמה שבועות בעונג, תקופה פורייה ונפלאה שמביאה כל כך הרבה מוזיקה נהדרת לאוזניים שלנו בבת אחת, שלפעמים התגובה ההגיונית היחידה היא לעמוד משותקים כמו צבי שנלכד בזרקור. כשנתאושש, ניקח שבועיים חופש מהעבודה, נשים שוב את האוזניות, נשכב על המיטה ורק נקשיב למוזיקה, מוזיקה, מוזיקה. מקום המקלט והמפלט המוחלט. [סוף]



58. את קימיה דוסון הכרתי לראשונה קצת אחרי שהיא הגיעה להופעות בארץ, שזה תמיד אחד הדברים הכי מבאסים. שבועות ארוכים הצטערתי שלא טרחתי להקשיב למוזיקה שלה לפני בואה וליהנות גם מההופעה. יש שיקראו למוזיקה שלה אנטי פולק, אבל בתכל'ס אלה פשוט שירי ילדים מבוגרים. בשירים שלה יש תמיד איזו פליאה וקסם ילדותיים ונהדרים, וגם כשהיא שרה על דברים עצובים היא נשמעת בעיקר כמו ילדה קטנה ששברה משהו בטעות ועכשיו היא ממש מצטערת על זה אבל לא יכולה לעשות כלום. ויש בהם גם מין אהבה ילדותית לכל דבר סביבה, חיוכים שלא צריכים באמת סיבה מלבד עצם קיומם. בעמוד הביוגרפיה באתר שלה כתוב "העולם במצב של בלגן וקימיה רואה את זה, אבל היא רואה גם את המוזרות הנפלאה ואת היופי הקבוע שבעולם ובאנשים. והיא מראה לנו איך לראות אותם גם". וזה נשמע כמו עוד סטלן שמתעלם מכל מה שמסביבו אבל זה לא, זו תמימות ילדותית נחוצה בעולם שפעמים רבות כל כך שוקע עמוק מדי בציניות וברוע של עצמו בלי לזכור שיש דרך אחרת. ועם כל הפאתוס של המשפט האחרון שלי, "Tree hugger" של Kimya Dawson & Antsy Pants (שלמיטב הבנתי היא להקת ליווי שמורכבת מילדים) הוא שיר פצפון ומקסים ומלא חיוכים של ילדים. חייכו, יהיה משהו. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, תאכלו הרבה הרבה חמץ לפני פסח! אם יש לכם רעיונות לספיישל פסח בעונג שבת, אתם מוזמנים לשבקלט בתגובות (מה זה משנה מה זה "לשבקלט"? הרי הבנתם למה התכוונתי!)

עד שאני גומר לעבוד על העונג הנוכחי, החלטתי לנצל את הזמן לפרסום עצמי חסר בושה: אם נמאס לכם כבר מ"הישרדות" (ובצדק!), הרשו לי להזמין אתכם למשהו קצת יותר מעניין, שקורה בשבת הזו ב-21:30 – ערב היס רקורדס חינמי לגמרי!

אם תהיו בתל אביב במוצ"ש, קפה זאפה שבבית ציוני אמריקה (אבן גבירול 26, פינת דניאל פריש 1 – ליד הלונדון מיניסטור) יפתח את שעריו ויארח מופעים אינטימיים של שני קדר, מורפלקסיס ודויד פרץ, כשביניהם יתקלט עבדכם הנאמן מוזיקה טובה (אני זקוק לעזרתכם – גללו לסוף הפוסט)!
וכמה כל זה יעלה? אמממ… אפס שקלים.
ומה עוד יצא לכם מזה? גלויה נאה עם לינק להורדת סמפלר חינמי של הלייבל, וגם הזדמנות להגיד לי שלום כמו שצריך, ואפילו – אם בכל זאת תתעקשו להוציא כסף למרות שהמטרה היא לבלות בחינם – הזדמנות לרכוש ממיטב תוצרת הלייבל (דיסקים, חולצה) במחירים זולים מכל חנות.

כל שאר הפרטים כאן, ואני אץ לי רץ לי לעבוד על העונג השבועי. נתראה שם!

ובקשה לעזרה: פתאום הסתבר לי שאני לא ממש יודע מה לתקלט בין ההופעות. רק מוזיקה של הלייבל? חדגוני מדי, וגם בעייתי כשהאמנים מופיעים בהופעות אקוסטיות עם אותם השירים. אינדי ישראלי אחר? גרוב פ'אנקי בלי קשר? מיטב האינדי העכשווי בארה"ב? האם לערבב הכל? מוזיקה מקסיקנית? אני לא יודע! אנא מכם, מוחות מוזיקליים חדים כדיסק, הַציעו לי מה לתקלט בין הופעות אקוסטיות בבית קפה שהפך לאולם הופעות לערב אחד.

"את רוב השנה האחרונה ביליתי בתוך אוטובוס של סיבוב הופעות. אמרתי יותר מילים לעיתונאים מאשר לחבריי ולמשפחתי. כל זה הרחיק אותי ממה שאני מבין עכשיו שהוא העבודה שלי: לחלום בהקיץ" – אנדרו בירד על עבודתו של הזמר

השבוע בספירת העונג שתסתיים בתחילת השבוע הבא:
Led Zeppelin – Whola lotta love [יובל]
Sixteen Horsepower – Clogger [גארפילד]
The smiths – Reel around the fountain [דרור קוחלסקי]
Hole – Turpentine [שני]

הזוכים בדיסק המצוין של לוקץ': דייב דנ, אליהו, NoB LeSSe, אוהד שרוף ותיונה אפל. בדקו את תיבות המייל שלכם, ניגרז!

(cc)
1. במוצ"ש האחרון תיקלטתי בריף ראף, יחד עם חבריי הטובים ללייבל מורפלקסיס ושני קדר. זו הפעם הראשונה שתקלטתי מזה שנים, אז ערב קודם התיישבתי מול מדפי הדיסקים והתחלתי לחשוב איזה דיסקים אני לוקח איתי, ולמה. זה סתם תיקלוט בפאב, לא משהו שנועד להקפיץ את היושבים ולגרום להם להתהולל ולהשתולל עד לא ידע. אבל גם לא רציתי לשים מוזיקה רגועה או מבאסת מדי, התחשק לי לשמח. אז ערמתי ערימת דיסקים מלאי כל גרוּב, ובין השאר עברתי גם על הדיסק של ארית'ה פרנקלין, שתזכה לחיים ארוכים. הריף ראף הוא פאב מגניב של מגניבים, אז אין מצב לשים את "Respect" או "Think", ושירי מופת כמו "You make me feel like a natural woman" (תודה, קרול קינג!) או "Say a little pray for me" (תודה, ברט בכרך!) הם, אפעס, קצת girly מדי למוצ"ש בפאב. אז חזרתי לשיר קטן ומופלא, שב-1973 טיפס למקום השלישי במצעד הפזמונים דאז בארצות הברית של אמריקה. הוא אמנם להיט גדול אבל עדיין יש בטח כמה אנשים שפספסו אותו, ומה שבטוח הוא שלמרות פתיחת הפסנתר הרגשנית, השיר הזה מלא בגרוב שלא יצא לכם מהראש עד השבוע הבא. הוא נקרא "(Until you come back to me (that's what I'm gonna do" ואולי זה רק אני, אבל בחיי שאפילו השם שלו מתגלגל על הלשון עם תנועה נאה של האגן. ועכשיו הסתבר לי שבכתיבתו היה מעורב גם איש הפלא סטיבי וונדר, שהקליט אותו במקור. מושלם. זה גרם לי להיזכר ששירי פופ מושלמים יש הרבה מאוד, אבל ארית'ה יש רק אחת. [מפ3]



2. כן, זה היה כריס קורנל שעליו דיברתי בשבוע שעבר, והוא מגיע ארצה ב-17 ביוני. אין פרסים מיידיים למנחשים נכונה (היו רק שניים, אני חושב), אבל אולי נצליח לארגן משהו עד ההופעה. מכיוון שרבים מכם התאכזבו לגלות שזה "רק" כריס קורנל שמגיע אלינו, הנה משחק חדש לשבוע הנוכחי: לפחות אמן אחד שמוזכר בעונג הנוכחי *לא* מגיע לארץ. שמחים? 🙂 [עברית]
3. אחרי שערכו אלבומי מחווה ל-OK Computer ול-Automatic for the people, החבר'ה הטובים בסטריאוגאם גייסו את מיטב תוצרת האינדי הנוכחית (לטעמם) ל-Enjoy, אלבום מחווה ל-Post של ביורק, מלכת איסלנד הבאה עלינו לטובה בקרוב (הידד!). אני מודה – זה לא האלבום האהוב עליי שלה, ואני גם לא מתלהב בהכרח מרשימת האמנים המשתתפים. אבל אי אפשר שלא להתפעל מיכולתם העל-טבעית (והחיובית לרוב!) של Xiu Xiu, גם באלבומיהם שלהם וגם במחוות וקאברים, להחריב עד עיי חורבות שירי פופ מושלמים, או מהעובדה שגם בביצוע בינוני ומטה, "Hyperballad" הוא אחד השירים הכי מרגשים שאני מכיר, או מכך ש-Liars פותחים ל-"Army of me" המעולה את הצורה באלימות הכרחית ורעש מענג. אנג'וי! [אנגלית, זיפ, טורנט]
4. זה מגניב אותי בכל כך הרבה צורות: בחג השבועות יחגגו ההורים שלכם בעפולה יחד עם The Animals, Herman's Hermits ולהקת The Marmalade. לא, אלה לא להקות מחווה, אלה הלהקות המקוריות עצמן, פלוס מינוס חבר מקורי זה או אחר. ג'יזס, זה כל כך מגניב! אני הולך להיות שם. זה קרוב, זה משמח, ולא בכל יום מגיעות לארץ שלוש להקות כאלה ביחד. ועוד לעפולה! [עברית]
5. תזכורת: ב-7 לאפריל: Pitchfork.tv, ערוץ מוזיקה (ברשת) אמיתי ונטול ריאליטי וזבל מהסוג הזה. בין התכנים שצפויים עם הפתיחה: הסרט התיעודי loudQUIETloud על איחוד הפיקסיז, הופעות בלעדיות של Liars ורדיוהד, ועוד טובין. [אנגלית]





6. אלוהים ישמור, אני חשבתי שרדיפת אזרחים בגלל סממנים חיצוניים כמו תסרוקת או לבוש פסה מן העולם לכל המאוחר במצעד הגאווה בירושלים, אבל בשבועות האחרונים מתחוללת בדרום אמריקה מלחמת Emo כפי שמכנים אותה כלי התקשורת. זו לא ממש מלחמה, זה יותר דומה לרדיפה אלימה. זה התחיל כשקריין טלוויזיה מקסיקני דיבר סרה על ילדי האימו, וזה הצית את זעמם של כ-800בריוני פאנק במקסיקו סיטי ובגוודלאחרה, שפשוט השתלחו בנערי ונערות אימו והכו אותם ברחוב. האימוז ניסו לקרוא תיגר בחזרה, וזה כמובן רק הלהיט את היצרים עד שגם המשטרה התערבה. העניין התפשט גם לטיחואנה, גם גלוחי הראש בצ'ילה תפסו על זה טרמפ והתחילו לצוד ילדי אימו להנאתם. צעדת פיוס שתוכננה במקסיקו סיטי הפכה, כמובן, לבלגן. וכמובן, יש כבר מי שטוען שזו קנונייה של הממשלה כדי לפלג את העם. בכל מקרה, העניין הולך ומתפתח בדרום אמריקה, ואני מקווה שזה ישכך וייגמר לפני שהטיפשות תתפשט לעוד מקומות ותחריף (אני בהחלט רואה בעיני רוחי ערסים מרביצים לילדי אימו מחוץ לדיזנגוף סנטר). ג'יזס, אלה סתם ילדים שרוצים להגדיר את עצמם דרך תת-תרבות ממוסחרת, לא משנה כמה היא לא מגניבה בעיניכם. סיקור מתמשך ומדויק בבלוג של דניאל הרננדז. [אנגלית וספרדית]
7. [תודה לדודי] שנזף בי ובצדק גמור על כך שפספסתי – ואיך פספסתי באמת? – את הראיון המעולה שערך ישי קיצ'לס עם פרנק בלאק, הלא הוא בלאק פרנסיס, הלא הוא צ'רלס מייקל קיטרידג' תומפסון הרביעי (וזה, למרבה ההפתעה, דווקא כן שמו האמיתי), לשעבר סולן הפיקסיז והיום יותר מזה. ואלה באמת ראיון וכתבה נפלאים לגמרי, גם סוג של פלאיים בצורה שבה הם נולדו, וכמו שדודי הזהיר אותי, יש כאן יותר מדי משפטים שאני רוצה לצטט לפתיחת העונג (אבל אנדרו בירד כבר תפס שם מקום ואתם יודעים איך זה, לא נעים לי ממנו). אם חייבים לבחור רק אחד זה כנראה יהיה " זו תקופה כיפית להיות אמן. אין חוקים, וזה נחמד". זה באמת פלא שפספסתי את זה, במיוחד אחרי שבשלישי שעבר, ערב לפני פרסום הכתבה הזו, שיקמתי מן היסוד מצב רוח מזופת במסיבת פיקסיז לאדם אחד: האזנתי שוב ושוב לשלושת האלבומים הראשונים שלהם באוזניות, עד שהדכדוך הפך סופית לחיוך. [יש שני "מאמר השבוע" השבוע. היה שבוע טוב] [עברית]
8. סוזן וגה כותבת בבלוג של הניו יורק טיימז על התהליך היצירתי שלה בכתיבת שירים, ועל הדרך חושפת גם כמה מהשירים שהיא עובדת עליהם כעת. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

רוצים לזכות בדיסק ההיפ-הופ המעולה לא דובים ולא יער של לוקץ'? אני מבין אתכם! כל מה שעליכם לעשות הוא להמשיך לקרוא.

האזינו ל"דובים"
[audio:https://haoneg.com/highfiber/Lukach-Dubim.mp3]

האזינו ל"שרשראות מזהב"
[audio:https://haoneg.com/highfiber/Lukach-Sharsheraot%20Mizahav.mp3]

כמעט לכל אחד מאתנו יש אחד כזה בחבר'ה: השמן העצל שלא יוצא מהחדר המטונף ואפוף העשן שלו, ומשקיע את רוב זמנו בפלייסטיישן, פורנו וקומיקס. איתי לוקץ' הוא בדיוק כזה, רק שבמקום להיות הבדיחה של החבר'ה, הוא צוחק על כולם ועל עצמו בלי שום בעיה ובחוש הומור ערמומי.

במקרה, יש לו גם כישרון מוכח לכתיבת ראפ צבעוני ושנון, פלואו אדיר כראפר (על אף מגבלותיו – אף שנשמע סתום תמידית), וחברים מוכשרים: פלד ואורטגה, המפיק המעולה אורי שוחט, והחבר'ה בהיי-פייבר שטרחו להוציא לו את אלבום הבכורה המצוין, לא דובים ולא יער.

הדובים חוזרים עוד הרבה פעמים באלבום: לוקץ' בן 170 הקילוגרמים (!) הוא הדוב הראשי והוא מתייחס לעצמו ככזה. אם הבחורה שלו עושה לו בעיות הוא לוקח אותה ליער שיאכלו אותה דובים (בשיר האדיר "דובים", תאזינו לו!). המקום החביב עליו (וגם עליי) הוא בית הפנקייק בהרצליה שזוכה לשיר הלל משלו, ובהמשך האלבום תוכלו למצוא שלל רפרנסים למשחקי וידאו, לסמים (+שיר הלל לסאחים), לטיולים בחלל, להמוני שירי ראפ אחרים (גם ישראליים), והמון חוש הומור שמגיע כבריזה מרעננת בחמסין ההיפ-הופ הישראלי שהרבה פעמים לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. "שרשראות מזהב" הוא שיר עצום על כל קלישאות ההיפ-הופ שהגיעו לראפ הישראלי ישירות מהבלינג-בלינג של ההיפ הופ המסחרי האמריקאי.

רגע אחד, תגידו, יש המון ראפרי-שטות בארץ שעושים צחוקים ושירי כיף. נכון, אבל אף אחד מהם לא עושה את זה טוב כמו לוקץ', במודעות עצמית כזו: מצד אחד הוא מתגאה בהיותו שמן ועצל שאוהב רק חומוס פטריות ופנקייקים, מצד שני הוא יורד על עצמו שהוא כזה. הוא מציג את הבנות שלא נמשכות אליו בלעג, ומצד שני מבין אותן. ובשיר הסיום האשכרה-נוגע-ללב "זמן לשינויים" הוא מודה שאם הוא ימשיך לחיות ככה, מוקף המבורגרים, ג'וינטים ונינטנדו, הוא לא יהיה באמת מאושר לזמן רב. הוא גם מודה כמה קשה להשתנות, והוא עושה את זה בלי להיות מביך או קיטשי או נלעג.

בין לבין מתארחים פה יופי של חברים: פישי הגדול, גד ברוך, אורטגה המצוין, נועה פארן ועוד חברים מהפרברים רפיוג'יז ומ-PR troopers, משפחה שמוכיחה דיסק אחר דיסק כמה הנוכחות שלה בתחום ההיפ הופ הישראלי היא חיונית ומרעננת.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר מה אתם כל כך אוהבים, שתוכלו לאכול אותו מדי יום ביומו). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה ללייבל היי פייבר!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]

[לא זכיתם? לא נורא. תוכלו לרכוש לעצמכם עותק במוזיקה נטו]

המים שלי יורדים כמו טרפנטין שרה קורטני לאב הצעירה בשיר הראשון שפותח את אוסף הביסיידים והדמואים המוקדמים, שנקרא בשם שנדמה שאין מתאים ממנו לאוסף שכזה: My Body, the Hand Grenade. גופה של לאב, זה שהיתה משליכה לקהל מעריצים ושונאים, שהיה נאנס שוב ושוב בקראוד סרפינג אכזרי ממנו היתה חוזרת מדממת וקרועה, הוא חומר הנפץ שמניע את האמנות, את המוזיקה. השמלה שעל עטיפת האלבום, שמלה אותה, בווריאציה זו או אחרת, לבשה כמעט בכל צילום של הופעה מאותה תקופה, במראה שהיווה את אחד מסימנים המזהים של נשים במוזיקה בתחילת שנות ה-90, ה-Kinderwhore, זונה-ילדה.

השמלה המוזאלית שבעטיפה מייצגת זמן שקפא. הזעה, הזרע והשנאה העצמית שהיא ספוגה בהם יתנדפו אל האוויר, אבל הקרעים לא יתאחו. הסקס אפיל של הריוט גררלז היה הייצוג הקרוב ביותר לנשיות שחיפשתי באותן שנים – זו היוזמת, האנרכיסטית, האלטרנטיבית, היצירתית. כך נראה הדימוי הרומנטי ביותר שהכרתי. כך נשמעת קפסולת זמן מלאה בכאב.

לספור אחורה מהנצח כשקניתי את האלבום הייתי בת 15. עכשיו אני בת 25 ומוצאת אותו קבור בערמת דיסקים שלא הבטתי בה שנים. הסאונד המלוכלך, המילים העקומות, ספוגות הדימויים הפשטניים, הצעקות המחורחרות, הסאונד הזה, הראשוני. לפני הפרסום, הנישואין, הזוהר והלכלוך. אישה צעירה, אינטליגנטית ושאפתנית מקימה להקת פאנק רוק ורוצה לכבוש את העולם. השמלות הקרועות התחלפו בשמלות כסופות ומוזהבות ובשטיח אדום, ולאחר מכן בחלוקים של בית החולים. הסוף הוא טראגי וידוע מראש.

עכשיו אתם זוכים לראות את מותי ואותו גוף שלאב השליכה מהבמה כעת זקן ומסומם, מנותח ומשופץ, מוגדל ומוקטן, הופך לנחלת הכלל. אני כבר גדולה יותר ומחפשת מודלים אחרים. כבר פחות בוער לי לצעוק וזעוק ולקלל. את הפמיניזם שלי אני מוצאת בחללים אחרים, במערכות יחסים, בשקט. והשמלה הזאת נשארת במדף, נשארת בארון, ובלב שלי לתמיד.

Hole – Turpentine
מתוך My body, the hand grenade משנת 1997

[מאת שני]

ספירת העונג: כל הקטעים