[ למקרה שפספסתם: עונג שבת חזר ומתפרסם מדי שבוע ]

אני מקווה שאתם יושבים, כי יש לי בשבילכם פרט מידע שיפיל אתכם מהרגליים. מוכנים?

אוקיי, אני הזהרתי: 2020 הייתה שנה מסריחה. אני יודע, לא שמעתם את זה בשום מקום בסיכומי השנה, שלא לדבר על מהלך השנה עצמה. בסדר, בוודאי שאני צוחק – זה כל מה שאנחנו אומרים מאז אפריל. אבל אני לא צוחק, זו הייתה שנה קשה מאוד, פחות או יותר לכולם כולל כולם. לי, בטוח.

במהלך השבועות שבהם ליקטתי ופליתי וערמתי וסיננתי את ערימת השירים העצומה שהפכה בסופו של דבר ל־100 שירי השנה של עונג שבת המונחים לפניכם, שאלתי את עצמי המון שאלות. בכל פעם שעושים בחירות כאלה של שירי השנה נשאלות שאלות, ובראשן, מה הפך שיר זה או שיר זה ל״שיר שנה״ שלי. כאילו, ברור, כל שיר כאן הוא נפלא מאוד בעיניי – אבל יש המון שירים נפלאים, הרבה יותר ממאה, את חלקם שוכחים מיד, את חלקם לוקח שנים לגלות ולהבין שהם נפלאים. מה גרם לי ולשיר הזה להיפגש בשנה הזו ולא להרפות זה מזה?

אז התחלתי להבין ששלוש תשובות עיקריות חזרו השנה שוב ושוב בתשובה לשאלה הזו.

האחת, השיר סיפק לי נחמה, ואלוהים יודעת, וכל אחת ואחד מכם יודעים, כמה היינו זקוקים לנחמה השנה. לשיר שייתן לנו חיבוק ברגע של שפל, שיר שיגרום לנו להרגיש פחות לבד, שיר שיזכיר לנו ברוך את הדברים שנותנים לנו תקווה או את הדברים שחשובים לנו, בין אם הם בהישג ידנו או מחכים קרוב או רחוק מעבר לדלת הסגורה (או לשני מטר מרחק).

השנייה, השיר הזה גרם לי לרקוד, לזוז, לקפוץ, או במילים אחרות, הוא לא הניח לי תחבושת על הפצע הפתוח של 2020 אלא הסיח את דעתי מהכאב בעזרת הנאות הגוף הפשוטות ביותר כפי שניסחו אותן האחיות יוספי: שיר עושה לי לשמוח ולרקוד.

והתשובה השלישית הייתה: היינו צריכים את השיר הזה ב־2020 כדי להזכיר לנו על מה אנחנו נלחמים. בכיכרות, ברחובות, על הגשרים, בפוסטים ובסטוריז ובשלטים ובתרומות, בין אם נלחמנו נגד אלימות ושחיתות או בעד שיוויון וחירות.

אפשר להגיד את זה גם בצורה אחרת. אפשר להגיד שכמעט רוב השירים שאהבתי במיוחד ב־2020 סיפקו לי אחת משלוש המילים האלו: נחמה, מחאה או הרמה. או, כפי שנראה אותן ברשימה הזו כפי שהן מסמנות את השירים: #נחמה #מחאה #הרמה

כתמיד, השנה הזו הייתה מוצפת במוזיקה נפלאה. כל כך מוצפת שכשהתיישבתי בנובמבר לבחור את שירי השנה שלי, עשיתי את זה מתוך פלייליסט ספוטיפיי שאליו זרקתי לאורך השנה כל שיר שאהבתי, שהשמעתי בקצה, ששמתי ב״עשרים שירים מושלמים לעכשיו״. היו בו 538 שירים, וכמובן שכשהתחלתי לעבור על האלבומים שאהבתי ולהוסיף מהם את כל השירים הנהדרים, המספר כמעט הוכפל. כמו תמיד, אני טוען שאם הרגשתם שהשנה לא הייתה מרשימה מוזיקלית – פשוט לא הקשבתם מספיק טוב. אבל מה אני בא בהאשמות עכשיו. הייתה לנו שנה מספיק קשה. בואו נחגוג את מה שיש לחגוג בה.

כאן מאזינים, ומיד אחרי הכפתורים הנאים האלה, תמצאו את כל רשימת השירים עם כל המילים שכתבתי על כל שיר!

כל פלייליסטי הסיכום שלי בספוטיפיי:
הפרופיל שלי בספוטיפיי פשוט כי הכל שם
100 שירי השנה של עונג שבת לשנת 2020
2020 לא מצליחה לישון בלילה
2020 שעת השקיעה הגדולה
2020 הייתה דיסקו!
2020 הייתה מסע מסביב לעולם
2020 יצאה לרחובות להפגין
2020 שירי ההיפ הופ של השנה
2020 נשים עושות קאברים
בונוס מוגזם רצח: …עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס

הידעת?
בחישוב מהיר, הפוסט הזה, הפלייליסטים כולם ותכניות הסיכום בקצה – אני מתבייש להגיד כמה שעות עבודה נשפכו לתוכם בחודש האחרון.
אם הם מביאים לך שמחה והנאה – אפשר ואפילו נעים לתמוך בעונג שבת דרך פטריאון, באיזה סכום שתבחרו, קטן או גדול ככל שיהיה. אני אמשיך לסכם שנים מוזיקליות בכל מקרה, אבל אם תמיכה נשמעת לך טוב, אהיה אסיר תודה מאוד מאוד.

100 שירי השנה של עונג שבת (בסדר אלפביתי):

Against All Logic – If Loving You Is Wrong
בומףףףף! ככה נפתח השיר הזה. אנלוגיה יפה, תודה 2020. אני מאמין שכבר הצהרתי בעבר על אהבתי העזה ל-Against All Logic, אחד הפרויקטים של המוזיקאי האלקטרוני הצ׳יליאני־אמריקאי ניקולס ז׳אר, שהאלבום הקודם שלו, 2012-2017, היה אלבום השנה שלי לפני שנתיים. אני אוהב את הדרך שבה ז׳אר ניגש לתבניות של קצב, וזה ניכר בכל הפרויקטים שלו, תחת שמו המקורי או תחת שמות אחרים. תמיד יש לו ביט פשוט ולא משעמם. אבל רק ב-AAL ניכר שהוא מרשה לעצמו להשתחרר באמת. להשתחרר מהיומרנות האמנותית שהופכת רבים מפרויקטי הסולו שלו למתישים, מהציפיות (שלו ושל הקהל שלו), ממה שזה לא יהיה. האלבומים של AAL נשמעים משוחררים. ז׳אר מרשה לעצמו לדגום מכל עבר, למתוח את הסאונד עד קצה השבירה בלי להפוך את המוזיקה לניסיונית או לא־נגישה. השנה ישבתי חודשים ארוכים על שכתובים של טקסטים, והאלבום הזה רץ בלופים ברקע. אלבום שאפשר להיאבד בתוכו.
מתוך 2017 – 2019

#הרמה
Against All Logic – Fantasy
השיר שפותח את האלבום של AAL הוא גם ההיילייט שלו. יש בו את כל מה שהופך בעיניי את הפרויקט הזה למרהיב. סאונדים מפתיעים (הפריטה הדיגיטלית המזוהמת הזו סטייל אמון טובין בפתיחה, למשל), ביט פשוט מספיק כדי לרקוד אבל מקורי מספיק כדי שנעצור רגע ונגיד: מה אנחנו שומעים בעצם? זה תופים? זה רעש? ודגימה חסרת כל פוזה, דגימה שלפני עשור־שניים עדיין נחשבה בזויה, כשהאתוס היה לדגום בעיקר דברים ישנים או עלומים או, אם אתה דוגם משהו מוכר ופופולרי, לעוות אותו מאוד (כמו שעשה ג׳יימס בלייק למשל בתחילת דרכו). אבל ז׳אר פשוט לוקח את "Baby boy" של ביונסה ושון פול, אחד הלהיטים הכי גדולים בעשור הראשון של המילניום, וקוצץ אותו. לא אכפת לו אם נזהה את השיר או לא, וכנראה לא אכפת לו מה נחשוב על זה. מה שמעניין אותו, ואותי, זה לקחת רגע זעיר מהשיר ההוא ולהפוך אותו לפנטזיה.
מתוך 2017 – 2019

#נחמה
Alabaster DePlume – Whisky Story Time
תזכורת טובה שאם אתם מאזינים לפלייליסט, אנא עשו זאת על שאפל. המעבר מהשיר הקודם לשיר הזה הוא ממש חד מדי. הרעש הפיזי והבוכנתי של השיר הקודם מפנה את מקום לשיר בלי ביט, שאפשר להרגיש בו את הנשיפה העדינה על השערות הקטנות בזרוע. אלבסטר דפלום הוציא מצד אחד את אחד משירי המחאה החזקים של השנה ואלבום אלקטרוני־היפהופ־ג׳ז – ומצד שני, אלבום וחצי של נעימות ג׳ז כל כך רכות ועדינות, שבשנה כזו הן היו כמו חיבוק ארוך וחם שאפשר להינמס בו. הקטע המושלם הזה, שנשמע כמו ג׳ז אתיופי על ערסל, חיבק אותי השנה בכל אחת מהפעמים הרבות שבהן הייתי זקוק לו.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה
מתוך To Cy & Lee: Instrumentals Vol. 1

#נחמה #הרמה
Alex the Astronaut – I Think You're Great
אני יודע שהשנה הרגשתי יותר ספקות עצמיים ותחושה שאני חסר כישרון או יכולות, מבכל שנה אחרת שאני זוכר בחיי הבוגרים. זה לא שהשתניתי כל כך, אלא שהשילוב הזה של עמידה במקום, חוסר עשייה ובדידות משאירים כר פורה לספקות – שבדרך כלל אני יודע לעשב ולגזום כך שיישארו בשוליים – לגדול פרא. בהיעדר קולות אחרים סביבך, בהיעדר הרעש של עשייה מספקת, הספקות נשמעים חזק מדי. למזלי, אני חי עם האישה הכי נפלאה בעולם, ויש לי חברים נהדרים, גם אם כולם היו רחוקים ממני, והם עזרו לי שוב ושוב. כל מה שהם אמרו ועשו התנקז בסוף, אם אני מצמצם אותם בגסות, לשתי אמירות מרכזיות: א. אתה לא לבד. ב. אתה ממש אחלה. אלכס האסטרונאוטית הוציאה את אחד השירים הטובים של השנה, שאומר את זה ממש בפשטות: בתקופה של שינויים מפחידים, של ספקות, של חששות, של קשיים – צריך מישהו שישאל אם הכל בסדר, לא ישפוט, ויזכיר לך שלדעתו אתה ממש אחלה. אני מקווה שיש לכם את הבנאדם הזה. אני מקווה שאתם הבנאדם הזו.
מתוך The Theory of Absolutely Nothing

#הרמה#מחאה
Anderson .Paak – Lockdown
מה יהיה עם אנדרסון שלנו? כמה טוב הוא יכול להיות? אפילו בשנה שבה הוא לא מוציא אלבום הוא נמצא בכל מקום, מתארח כל כך הרבה שבקבוצת עדכוני מוזיקה עם חברים יש לנו את פינת ״אנדי השבוע״. אפילו בשנה שבה הוא נח הוא מוציא כמה מהשירים הכי טובים של השנה, כמו "Yuuu" עם באסטה ריימז או הסינגל הזה, שמצליח להיות פ׳אנקי, מחאתי, עדכני וממכר במידות שוות. כבר כתבתי במקום אחר שתקופות של מחאה מולידות בדרך כלל שירים מהירים ולא טובים, או לחילופין שירים מצוינים שלוקח להם שנים לתסוס מהמחאה לשיר מוצלח. 2020 הפכה את התפיסה הזו שלי. השיר הזה, שזכה גם לקליפ יפהפה ומדמיע, יצא ביוני 2020, כשההפגנות של Black Lives Matter היו בשיא הגאות, והמגיפה, והשריפות בקליפורניה, ונדמה היה שהכל מתנגש זה בזה. זה הקליפ הכי 2020, השיר הכי 2020, מה שמכונה באנגלית Topical. אבל יש לי הרגשה, עצובה מאוד, שהוא פה כדי להישאר.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 יצאה לרחובות להפגין ו־2020 בהיפ הופ
מתוך סינגל

#הרמה
A-Trak, Ferreck Dawn – Coming Home
מתוך שיר הפתיחה פה: בכל פעם שאני שומע את "Coming home", זה כאילו מישהו מגביר את הבהירות בעולם. השיר הזה גורם לקצוות הפה שלי לחייך, מזריק לי אנרגיה לגוף, מרקיד לי את הלב. והוא מזכיר לי שבסופו של דבר כן עשיתי בשנה הדפוקה והמבוטלת והתקועה הזו מה שאני עושה כל שנה: קפצתי ראש לתוך ריקוד בבידוד, פרויקט חדש שכשהתחלתי אותו לא היה לי מושג איך לעשות אותו, וכמו תמיד קפיצת הראש הזו הביאה לתוך החיים שלי משמעות וקירבה וגילוי ויצירה. אז הנה שיר לפתוח איתו עונג. הנה הזדמנות להגיד (שוב) תודה לכל מי שהיה שם בריקוד בבידוד בזמן אמת, ולא בזמן אמת.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה דיסקו ובריקוד בבידוד
מתוך סינגל

#נחמה
The Avalanches – Interstellar love
שם השיר הזה נשמע כאילו הוא של Daft Punk. בעצם גם הגיטרה בהתחלה נשמעת כאילו היא משיר של דאפט פאנק. מה קורה פה? מה שקורה פה הוא שהאבלנשז וליאון ברידג׳ז – כל אחד מהם יופיע ברשימה הזו שוב – יצרו שיר ששואב מאותו מעיין שדאפט פאנק שאבו ממנו פעמים רבות: פנטזיית החלל. אבל במקום ה-Origin story האלטרנטיבי של שני הרובוטים מצרפת שיצאו למסע אנימה בחלל לפני 20 שנה, האבלנשז (עוד צמד חובב סימפולים שהפציע לפני עשרים שנה) משתמשים במטאפורת החלל כדי לספר פה סיפור גדול הרבה יותר באלבום הכי שלם ומרגש שלהם, ואחד האלבומים הגדולים של השנה (הוא לא נכנס לרשימה שפרסמתי פשוט כי הוא יצא אחריה, רק לפני כמה ימים). לי זה נשמע כמו אלבום על אובדן ופרידה, שמשתמש בנקודת המבט של שליחת מסר לחלל (העולם שמעבר?) או שליחת מסר מהחלל אל מי שנשאר מאחור בכדור הארץ. עם הסימפול מ-"Eye in the sky", וואו. האלבום הזה נוטף געגוע ואהבה, מבט אל משהו אבוד שמתרחק ושליחת יד מלאת תקווה אליו. השיר הזה לוכד את כל הדברים האלה בבת אחת, ונשמע כמו שדר מושלם אל החלל.
מתוך We Will Always Love You

#נחמה
The Avalanches – We Will Always Love You (feat. Blood Orange)
יש לי רק בעיה אחת עם השיר הזה: הוא קצר מדי. אני רוצה שהוא יימשך עוד ועוד. הוא מזמין אותי פנימה בכזו רכות וסבלנות, וכשהוא נפתח כמו חיבוק ב־0:24 אני רק רוצה להישאר בחיבוק הזה כמה שיותר. אני חושב הרבה על החיבוק הזה, שאני מחכה לו. החיבוק של אחרי החיסון. החיבוק שמחכה כבר שנה שלמה ביני לבין האנשים שאני אוהב. ״מאז שראיתי אותך לאחרונה עברו שקיעות רבות״, שר פה סמוקי רובינסון בדגימה ישנה, ״וכל יום בלעדיך נראה כמו שבוע״. ובבית הבא, שבוודאות נכתב לפני ימי המגיפה אבל קולע אליה כל כך טוב, Blood orange שר שהוא ״טובע במונוטוניה (…) חושב על לצאת מהבית, אבל החששות שלי לא מרפים״. ואז השיר נפתח פתאום רחב הרבה יותר. המקהלה עונה מדגימה מבריקה אחרת: ״תמיד נאהב אותך, זו לא אשמתך״, ושכבות ההרמוניה שעורמים The avalanches בעדינות ובמומחיות, כמו בשיר של אליוט סמית׳, הם ההידוק של החיבוק. אני לא באמת יכול שלא לבכות.
עוד מזה: בפלייליסט שעת השקיעה הגדולה
מתוך We Will Always Love You

#נחמה
אביב פק – דרוש ריפוי
תודה לנועה ארגוב, שניגנה בתכנית שלה את השיר הזה של זמרת שלא הכרתי קודם, ומיד רצתי להוסיף לספוטיפיי שלי ולשמוע על ריפיט. לאביב פק יש כרגע רק שיר אחד בספוטיפיי – השיר הזה. ואני כבר עוקב אחריה, כי ״דרוש ריפוי״ עד כדי כך טוב, חכם ועדין, גם בעיבוד אבל בעיקר במילים. דרוש ריפוי. ״דרושות מילות מפתח וודרושה גם הבנה שלריפוי לוקח אלף זמן״. דרושה לי התזכורת הזו בצורת השיר הזה, לפחות פעם ביום.
עוד מזה: בפלייליסט השירים הכי יפים ששמעתי בתש״פ
מתוך סינגל

#נחמה#הרמה
Axel Boman – Eyes Of My Mind
יש לדאוס שיר שאני אוהב שנקרא "Let's get lost". הוא לא דומה בשום דבר בכלל לשיר הזה של המפיק השוודי אקסל בומן. אבל הכותרת שלו מתאימה מאוד לחווייה שלי בתוך השיר הזה. אם אני רוצה לא להיות פה, ללכת לאיבוד בתוך עצמי או בתוך שיר, אני מנגן את השיר הזה. יש לו גרסה מקוצרת של שלוש דקות. אל תבזבזו עליה חיסכון בזמן. צריך לשמוע את השיר המלא, על כל 9 ורבע דקותיו, כדי לראות את מלוא יופיו. היופי נמצא לא רק בשיר הדגום שנשמע כאילו הוא עולה כמו אדים מתוך סרט מיסטי עתיק בשחור לבן. הוא לא נמצא בבחירה הקפדנית של הצלילים, כל אחד מהם מדויק ומפוסל היטב כך שיישב בתואם מושלם לצד כל האחרים. הוא לא נמצא בבנייה האיטית והסבלנית של השיר, בגלים האיטיים של גבעות, עמקים ומישורים לאורכם נוסעת רכבת האוזניים שלי במשך 9 ורבע דקות. היופי האמיתי נמצא אצלך, ואצלך, ואצלך, בזמן ההאזנה. ההיפנוזה הזו שהשיר מצליח להכניס אותנו אליה, והדברים שיעלו לנו בראש או בלב, כמו מעצמם, ונסתכל עליהם שווי נפש או מתפעלים. כמו סשן מדיטציה, השיר הזה דורש מאתנו להרפות. כמו סשן מדיטציה, אם לא מתמסרים לו, אם לא מקבלים את זה שהדרך היא היעד, אי אפשר לראות כמה היא יפה.
מתוך סינגל

#מחאה#נחמה
איה זהבי פייגלין, הגל השני – אם הכל נגמר
בכל הנוגע למוזיקה ישראלית, ב־2020 האגן שלי התמסר אולי לנועה קירל, לנורוז ובוי אצ׳י, ליסמין מועלם – אבל הלב שלי היה נתון כולו לאיה זהבי פייגלין. עוד רגע, ממש בשיר הבא, נדבר על האלבום שלה. אבל אז״פ הייתה פעילה השנה גם מחוץ לאלבום, בקאברים וגם בפרויקט הכי מסעיר של השנה בעברית, הגל השני. גם על הגל השני נדבר בהרחבה עוד מעט, כשנגיע למקבץ שירים משם. אבל עכשיו אנחנו כאן, ב״אם הכל נגמר״. נכתבו הרבה שירים השנה סביב מגיפת הקורונה, והטובים ביותר שבהם נכתבו כחלק מפרויקט הגל השני. מתי גלעד, עם רגל אחת בג׳׳יין בורדו והשנייה בלולה מארש, כתב את ״אם הכל נגמר״, וגם הלחין אותו, וגם הפיק אותו, אבל ויתר על המיקרופון והפך את השיר הזה משיר יפה לשיר מעלף. זה שיר שנכתב מתוך הרגעים הכי נמוכים ושחורים של המגיפה בישראל. הלחן שלו מתוק כמו השלמה, אבל הטקסט שלו חומצי ומר כמו מחאה מיואשת. זה כאילו הוא נכתב על שלט בהפגנה בלפור. ״אם אין שום סיכוי אז בואו נגמור עם העניין. אף אחד כבר לא נלחם כי אין כאן לחם ואין לנו זמן. יש פה כוח, יש פה מוח, ובכל זאת זה אבוד. כי כולנו – מה כולנו? כי כולנו בבידוד״. זוכרים את הרגעים האלה? חשבתם שאפשר לבקבק אותם בצורה כל כך יפהפיה?
עוד מזה: בפלייליסט השירים הכי יפים ששמעתי בתש״פ
מתוך נקיון / כפיים

איה זהבי פייגלין – Active Now
אף אחד לא כותב כמו איה זהבי פייגלין. היא כותבת את עכשיו. כל מחסומי הבושה, החשש, הרומנטיזציה או הבולשיט שכל כך הרבה כותבי שירים נעצרים מולם – היא דוהרת דרכם עם טנק האמת שלה. תבורך! אנחנו צריכים סטירת אמת בפרצוף, כי האמת שלה היא לרוב גם האמת שלנו, שאנחנו לא מודים בפני עצמנו עד שמגיע לנו הטנק לתוך הבית. ״Active now״ הוא על החיים שכולנו מנהלים על הגבול ״בין הווירטואל למציאות״ בפייסבוק ובאינסטה ובווצאפ ובכל מקום שבו יש לנו מסיכה דיגיטלית שאיתה יותר קל לשקר, יותר קל להגיד את האמת. האלבום החדש (והמושלם) שלה מפגיש אותה בחלק מהשירים עם שקל, כן, המפיק מההיפ הופ. והמפגשיר הזה יוצר מרקם סופר מעניין לשירים של אז״פ. תקשיבו לשיר הזה, שנפתח במחיאות הכפיים שהם הרימו מרוזליה, ממשיך בביט עדין ונשבר לברייק טראפ פינת דנסהול. איזו הברקה, איזה שיר!
עוד מזה: בפלייליסט השירים הכי יפים ששמעתי בתש״פ
מתוך החיים שלי קצרים מדי וארוכים נורא

#נחמה
איה זהבי פייגלין – מגיע לי טוב
מתוך שיר הסיום פה: רציתי להזהיר אתכם, כחברים שלי, כי אני בעיקרון לא תכננתי לבכות היום בכיסא משרד שלי אלא סתם לעבוד על כל מיני דברים ולשים מוזיקה ברקע, לשמוע דברים חדשים שיצאו וכאלה עניינים שבשגרה בסך הכל, ואחרי כמה אלבומים יפים יותר או פחות הגיע תורו של האלבום החדש של איה זהבי פייגלין שנקרא ״החיים שלי קצרים מדי וארוכים נורא״ ובקיצור ולעניין, בכל לשון של אזהרה, נא להתרחק מאוד נא לא ללחוץ על הלינק המסוכן המצורף לשיר ״מגיע לי טוב״, למשל. איה היא בבירור חלק ממזימה עולמית נסתרת לפיתוח תדר ספציפי שרק עטלפות שומעות אבל גורם לבני אדם בוגרים ומאוזנים לבכות כמעט מיד, לא משנה איפה הם. אין לי מושג איזה אלגוריתם לשיבוש ניורונים היא הכניסה לשם אבל אין מצב שזה פשוט הטקסטים שלה ואיך שהיא שרה את השירים, כי כאילו, אני בוכה פה בכיסא משרד שלי באמצע היום חברים, בכיתי אתמול באוטובוס עם האלבום הזה באוזניות, מה פה, זה לא עניין שקורה. אני מפציר בכם, לכו תעשו ריפורט לאיה איפה שצריך כי מדובר במחדל מדיני־רגשי ברמה הכי גבוהה, מה אני אמור לעשות עכשיו אני גם לא יכול להפסיק לדמוע ואני גם לא יכול להפסיק לשמוע את האלבום הזה על ריפיט איה לכל הרוחות מה עשית לי אני אוהב אותך.
מתוך החיים שלי קצרים מדי וארוכים נורא

Bicep – Apricots
אמרו לי שהשיר הזה מסמפל את עפרה חזה. יכול להיות (היא אכן מסומפלת ב-"Atlas" שהם הוציאו השנה). אני לא מצליח לפענח את זה כי אני לא מצליח לפענח את חוויית ההאזנה לשיר הזה כשיר. תקשיבו לי: זה שיר לטבוע בו לגמרי. אני עושה פליי ונעלם.
מתוך סינגל

#נחמה
Bill Callahan – Pigeons
כבר כמעט נמאס לי להגיד את זה אבל אני מחויב לחזור ולומר, למקרה שקוראת אותי מישהי שעדיין לא יודעת: ביל קלהאן הוא כותב השירים הגדול של דורנו. או של דורו, ווטאבר, זו לא הנקודה. ביל קלהאן הוא אחד מכותבי השירים החיים הגדולים ביותר, טופ פייב, בקלות, יש מצב שאפילו טופ 3, ובימים מסוימים אם תשאלו אותי הוא יהיה טופ 1. מתישהו ב־2019 צייצתי שהגיע הזמן לאלבום חדש של קלהאן אחרי 7 שנות דממה. לא ידעתי כמה טוב יבוא עליי: עוד באותה שנה קיבלנו אלבום כפול, ושנה מאוחר יותר אלבום חדש. הריימונד קארבר של האמריקנה מספר פה 10 סיפורים, כל אחד מהם זרע קטן. אם תקשיבו היטב, תגלו שכל אחד מהם זעיר מאוד, וכל אחד מהם שולח זרועות והדהודים ליקום כולו. הנה דוגמה מושלמת, ושיר שנכנס מיד לבסט אוף ביל קלהאן. הוא נפתח בקריאת השלום הקלאסית של ג׳וני קאש ונסגר בברכת הפרידה המפורסמת של לנרד כהן. למה? א. למה לא. קלהאן הוא כותב שירים קלאסי, אבל גם פוסטמודרני. ב. כי קלהאן ממקם את עצמו במוצהר בתוך מסורת של מספרי סיפורים נבונים. בסיפור הזה הוא נהג לימוזינה להשכרה, שמוביל זוג שהתחתן כרגע (היונים אכלו את האורז שזרקו בחתונה והתפוצצו איפשהו מעל סן אנטון. יו) ומשוחח איתם קצרות בדרך למלון הבוטיק שלהם. זו כל העלילה. אבל מתוך אגוז העלילה, כשהוא נפתח, מתגלגל כל כך הרבה.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה, בפלייליסט 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך Gold Record

#נחמה
Billie Eilish – everything i wanted
שיר השנה? לא, אבל בעיקר כי הוא יצא רשמית בנובמבר 2019, רגע מאוחר מכדי להיכנס לשירי השנה שלי דאז. אבל תשמעו, השיר הזה הוא בטופ 10 של הרשימה הזו בקלות. בניגוד ל-"my future", שמבחינת סאונד חי כבר במקום אחר, פה היא עדיין באסתטיקה של האלבום: שרה קרוב קרוב, ביט האוס עדין עם לכלוך דיגיטלי, ואיזכורים אובדניים. אבל כמו השירים הכי יפים שלה גם באלבום, השיר הזה מדבר על רגע של קושי ופחד כדי לדבר על קבלה ואהבה. זה שיר שהיא כתבה עם אחיה, פיניאס, והיא מתארת בו דיאלוג שלהם. היא מתעוררת מחלום מפחיד, הוא שם איתה. ומעבר לרגע הזה, הוא שם איתה. מגדיל אותה, מאפשר לה, מחזק אותה. במילים אחרות: אוהב אותה. העובדה שהוא שר בקול נמוך מתחת לקול שלה בפזמון, שבו היא דוברת את המילים שלו, רק הופכת את השיר הזה למפיל אפילו יותר.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה
מתוך סינגל

#נחמה
Billie Eilish – my future
בילי אייליש לא הוציאה השנה אלבום. את הטור העולמי שלה היא הפסיקה אחרי 4 ימים בגלל המגיפה. היא הוציאה רשמית שלושה שירים השנה, ואחד בסוף השנה שעברה. ובכל זאת היא משלה כמעט ללא עוררין ב־2020. שברה שיאים בגראמיז, ובזמן שהעולם כולו נשאר בבית היא הייתה אצל כולם בבית: הופיעה ברוב המופעים האינטרנטיים הגדולים ובתכניות מיוחדות, ערכה מופע אונליין משל עצמה, התראיינה בווידאו לאלף מקומות ועשתה הכל בצורה האיילישית הקלאסית: כנות לא־לעומתית. מהרגע שבו היא פרצה לתודעה הרחבה נדמה היה שהיא קיפוד רגיש. מציגה לעולם במבט ראשון קוצים אבל לכל מי שמוכן להקשיב מגלה לב עצום. השנה נראה שהקוצים ירדו. השיר הזה כל כך מרגש בעיניי, ולא רק בזכות הביט קפה דל מאר הצ׳יל הזה שנכנס באמצעו וזורק אותי לסוף הניינטיז. בראש ובראשונה בזכות המילים שלו: כמה יפה להכיר בהתרגשות בהמשך ההתבגרות שלך, לחכות בציפייה מתוקה לעתיד לבוא. לא בצורה שמבטלת את ההווה כמו בני נוער ש״מתים להיות מבוגרים כבר״, אלא בהשלמה. יש פה תובנה מעמיקה על השלמה עם חלוף הזמן. העתיד יבוא בהכרח, ואני מתה לדעת לאן אגדל. ״אני מאוהבת בעתיד שלי״, שרה אייליש, ואני נדהם שלא שמעתי אף אחד שר את זה קודם, ״אני מתה לפגוש אותה כבר״.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה
מתוך סינגל

#נחמה
Bon Iver – PDLIF
זוכרים לפני עשור בדיוק כשיצא האלבום השני של בון איבר וכולנו היינו כזה ״מהההההה סקסופון אייטיז רך????״ – כמה התקדמנו מאז. השנה היא 2020, כולנו תקועים בבית, מבואסים, חוששים, מודאגים, מותשים, מבולבלים, כועסים. בון איבר מוציא שיר שנשמע כמו הרכב סופט ג׳ז מהאייטיז על גבי הפקה של קנייה ווסט, וזה נשמע לנו לגמרי סביר. הוא אומר לנו בשיר הזה פשוטו כמשמעו: "Please don't live in fear". אני בוחר להקשיב.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך סינגל

#הרמה
Boys Noize – Mvinline
השנה הזו הייתה דיסקו! אולי לא אובייקטיבית, אבל דבר אינו אובייקטיבי. עבורי, השנה הזו הייתה דיסקו! והדיסקוטק הבכיר והנוצץ מכולם היה השיר הזה. הגעתי אליו במזל: אני עוקב כבר כמה שנים אחרי בויז נויז, כי ברגעים האהובים עליי שלו הוא נותן בפאקינג ראש, ואין מסיבת של אלקטרובנק שאנחנו לא מנגנים בה בויז נויז. ופתאום המשמיד האלקטרוני הזה שבדרך כלל מסתובב באולפן עם להביור שולף כדור דיסקו! וכמו השיר הכי מרקיד של 2019, "Sizzlin'" של דאפני, גם הפעם מדובר בעצם ברימיקס משוכלל של תכשיט דיסקו מהסבנטיז.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה דיסקו!
מתוך סינגל

#הרמה
Busta Rhymes – Look Over Your Shoulder (feat. Kendrick Lamar)
השיר הזה עושה לי את הדבר הכי מפחיד של 2020: קשיי נשימה רגעיים. זה קורה בגלל הבית של קנדריק שיורה בכזה רצף שנדמה שהוא שכח לנשום בו. זה קורה בגלל הפלואו המסחרר בבית של באסטה. זה קורה בגלל הסימפול המרגש של מייקל ג׳קסון הילד. זה קורה בגלל הביט הבסיסי של נוטס שעושה בדיוק את המינימום כדי להחזיק את המגדל המפואר הזה שלא ייפול אבל בלי להעמיס גרם אחד מיותר. על מה השיר הזה? סתם התרברבות של אני הראפר הכי טוב. אבל מעבר לאמירה הדלה שלו, יש פה חתיכת קטע היפ הופ מושלם.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שירי ההיפ הופ של השנה
מתוך Extinction level event 2: the wrath of god

#הרמה
Caribou – Lime
הנה האתגר הכי קשה למוזיקאי, אחרי המאמץ הכביר שבעצם התגברות על כל המכשולים הפנימיים והחיצוניים ויצירת מוזיקה: איך להשתנות בלי לאבד את מי שאתה. באלבום החדש שלו כקאריבו, דן סניית׳ מצליח. כמעט כל השירים ב-Suddenly שונים במבנה, בקצב ובסאונד שלהם משני האלבומים הקודמים שלו שהעלו אותו לאולימפוס. ובכל זאת, אי אפשר לטעות בכך שמדובר בקאריבו. אחד הכלים שהוא משתמש בהם פה הרבה כדי לא לדרוך במקום הוא פניות חדות. בשיר הזה, הביט משתנה בחדות בשנייה 0:33, מלופ שנשמע כמו דגימה של להקה מהסבנטיז לעיבוד וגרוב אחרים לגמרי. אבל הוא שומר על קוהרנטיות כי שני סוגי הביט הזה מתחלפים ביניהם לאורך השיר, ואנחנו מקבלים קרקע יציבה לעמוד עליה – עד 2:02, אז השיר פתאום נשבר, נפער לרווחה, ורוח נושבת בו. קטע שלא קשור בשום צורה לכל מה ששמענו קודם. אבל אחרי שמתרגלים לשיר הזה, אי אפשר לשמוע אותו בלעדיו. ליצירתיות אין חוקים.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Suddenly

#הרמה
Caribou – Sunny's Time
והנה עוד דוגמה, במה שהוא כנראה השיר האהוב עליי באלבום הזה. חלק 1: פסנתר ג׳זי בלולאה מעוותת. חלק 2: שירה עדינה על אמביינט, כמעט סופיאן סטיבנס ברגעים הכי עדינים שלו. חלק 3: האם ג׳יימס בלייק התפרץ לאולפן?! מזל שהוא הביא סקסופונים! חלק 4: מי שבר את הפסנתר? וכמו ב-"Lime", הבלגן הזה איכשהו לגמרי קוהרנטי, כי יש יד מכוונת, יש לב פועם, ויש מוח מרהיב מאחורי ההחלטות האלה.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Suddenly

#נחמה
Caroline Rose – Freak Like Me
כתבתי פה כבר בעבר איך התאהבתי בקרוליין רוז בעל כורחי אחרי רושם ראשוני לא מוצלח. האלבום החדש שלה, Superstar, מחק את השרידים האחרונים של התנגדות שעוד אולי הייתה לי (לא הייתה לי). זה אלבום נפלא שסבל מחרא תזמון: הוא יצא בתחילת מרץ ונבלע לגמרי בטורנדו הקורונה ששטף את כל ערוצי הקלט שלנו. ריף הקלידים הפעמוני שלו הוא הדבר הראשון שלפת אותי חזק ולא שיחרר כל השנה. עם הזמן גם המילים התחילו
לחלחל: כולנו פגומים, כולנו דפוקים כל אחד בדרכו. אבל איזו אהבה יכולה להתפוצץ כשחלקים פגומים משלימים זה את זה. איזה שיר נפלא זה על למצוא אחווה, שותפות, שפה משותפת, איזה מזל גדול יש בלזהות מישהו שדפוק כמוך.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Superstar

#נחמה
Charlotte Day Wilson – Take Care of You (feat. Syd)
מכירים שאתם מוצאים את עצמכם מזמזמים פתאום איזו חתיכה של שיר מלפני 15 שנה, משהו עמום ואתם לא מצליחים להיזכר מה המילים או איזה חלק בשיר זה, שלא לדבר על איזה שיר זה או מתי? אז השיר הזה. אני לא זוכר שאי פעם שמעתי אותו קודם אבל מצאתי את עצמי מזדמזם איתו, כאילו הוא הפך לחלק ממני מזמן וחצי נשכח. ואז הוא הגיע באיזה פלייליסט ופתאום בום! נכון! זה השיר הזה בדיוק! אבל רגע… איזה שיר זה? אני מכיר אותו? שמעתי אותו קודם בכלל? אין לי מושג. אני רק יודע שהוא התגנב אליי כאילו מבפנים.
מתוך סינגל

#נחמה
Clem Snide – Roger Ebert
איף ברזילי הוא אחד הסונגרייטרז האהובים עליי, במיוחד תחת שם הבמה Clem Snide. רוג׳ר אברט היה מבקר הקולנוע הגדול של העשורים האחרונים. ברזילי ידע לנקוב בדיוק את החור המדויק בלב שלי עם הציטוט של מילותיו האחרונות של אברט לפני שהלך לעולמו. זו המומחיות של ברזילי – לקחת כמה מילים רגילות לגמרי ולהרחיב אותן למשהו שמגדיל את העולם שלי.
מתוך Forever Just Beyond

המפשעות – פינת הדמעות
רטרו זה מסוכן. במקרים הנדירים והטובים, מדובר בשאיבה חכמה של אסתטיקה מהעבר כדי להגיד משהו על ההווה (ועל העבר). במקרים הגרועים הרבים מספור זה סירוב לחיות בהווה או קריצה מסחרית חסרת פשר, או קריקטורה מביכה. איפה נמצא השיר הזה, שהוא ללא כל ספק רטרו אחושילינג? קשה לומר. זה שיר מתעתע. עד כמה הוא דאחקה? אולי מאוד. עד כמה הוא יפה בצורה נטולת סייגים? הרבה מאוד. איך מיישבים את השניים? אולי זו לא באמת סתירה. אולי שיר יכול להיות דאחקה נוסטלגיסטית ועדיין מלאת רגש וכוונה.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך סינגל

#נחמה
Daniela Spector – How to Disappear Completely
מתוך העונג שבת פה: דניאלה ספקטור הקליטה את הקאבר הזה לרדיוהד ב־2009, כשניסיתי להרים אלבום מחווה ישראלי לקיד איי. ניסיתי ולא הצלחתי. הרכבתי רשימת חלומות. חודשים עברו וחלק מהשירים נכנסו לשלבי הפקה שונים, ואפילו הוקלטו. מירב שחם אפילו עיצבה את העטיפה הזו שכאן. אבל זה ממש לא פשוט לנהל את זה לבד, להזכיר, לרדוף, לקושש טובות. ובשלב מסוים, בלי סיבה טובה, זה פשוט התפרק. ולא מצאתי מאז את הכוח להרים את זה. מה שנשאר הוא 5 שירים, חצי מהאלבום, שנשארו אצל המוזיקאים שהקליטו אותם ואז מצאו את דרכם העקלקלה ליוטיוב או סאונדקלאוד. באוקטובר חגגנו 20 שנה לקיד איי ודניאלה בדיוק מצאה השנה את הקאבר שלה על איזה הארדיסק והחליטה להוציא אותו לאור. ואיזה אור זה.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 נשים עושות קאברים
מתוך סינגל

Dirty Projectors – Overlord
בערך בתקופה של קיד איי, רדיוהד התחילו לדבר על להשתחרר מפורמט האלבום. למה לא לשחרר שיר פה, קובץ שירים קטן שם, שלישייה, סינגל, קאבר, שישייה, עשירייה – לפי הממדים הטבעיים של איזה פרויקט ושיר שלא נולד? עברו מאז 20 שנה. עברנו לשמוע בפורמט דיגיטלי, משוחרר מאלבום. עבור אמנים כמו בילי אייליש או סטטיק ובן אל שגדלו לתוך המציאות הדיגיטלית, זה פחות משנה. הם יכולים לגמרי להוציא רק סינגלים, או אלבום ושירים בודדים תלושים, והכל בסדר עבורם ועבור המאזינים שלהם. Dirty Projectors הוציאו השנה אי־פי של 4 שירים. ואז עוד אחד. ואז עוד אחד, ועוד אחד, וממש בסוף השנה הם הוציאו את החמישי וארזו הכל תחת כותרת אחת, אוסף שנתי של 5 אי־פיז. זה לא נשמע כמו אלבום, אבל זה רוקד על כל החתונות. ובעיקר, זה מאפשר להם ולנו להשתחרר מציפיות ולהוציא זרם של מוזיקה לאורך שנה שלמה. זו הייתה חווייה נפלאה ומעודדת מאוד השנה ויש שם כל כך הרבה שירים מושלמים, מהסוג שרק דיוויד לונגסטרת׳ יודע לעשות. . והשיר הזה? אל אלוהים.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך 5EPs

#הרמה
Disclosure – Ecstasy
אני לא יודע כמה מכם שהשתתפו או האזינו לתיקלוטי ״ריקוד בבידוד״ שלי שמתם לב, אבל הייתה פינה שבועית. קראו לה פינת ״חוק יסוד: Disclosure״. בכל אחת מהמסיבות (חוץ ממסיבות שנות תשעים והאלפיים) היה שיר של הצמד האנגלי הזה, שמעלה את שמחתנו על ראש שמחתו. חשוב להם שנזוז, שנזוז עד אקסטזה. הם עשו השנה כל מה שהם יכולים בשביל זה: תיקלטו מהבית על בסיס קבוע, עשו לייב סטרים של הרכבת שירים באולפן בלייב, הוציאו אלבום חדש, הרכיבו קטעי האוס מושלמים כמו "Ecstasy״ – כל זה רק כדי שיהיה לנו טוב. שיבורכו, הצדיקים, זה הצליח! יחד עם השיר של Myd בהמשך הרשימה, השיר הזה הזיז אותי הכי חזק הכי הרבה הכי גבוה. וגם: איך הופכים שיר האוס למרענן? מעלימים לו את הביט הראשון בפזמון!
עוד מזה: בריקוד בבידוד
מתוך Energy

#הרמה
Disclosure, Aminé, slowthai – My High
לא היו מסיבות אמיתיות ב־2020, והשיר הזה, שיר שמזיז כמעט באלימות את הגוף שלך, נשמע כאילו הוא לא נכתב מתוך חוויית מסיבה אלא מתוך פנטזיה או זיכרון של מסיבה שעבר אידיאליזציה עם הזמן שחלף מאז המסיבה האמיתית האחרונה. אמינה חתום על השיר למרות שלדעתי הקול שלו לא נמצא פה וגם שר בבאנגר הכי גדול של השנה, והליהוק של slowthai לפה היא לא פחות ממבריקה. הכי הרבה כוח נא שאי פעם התבזבז על רחבות ריקודים ריקות. אני לא יכול לחכות לפרק עם זה רחבה אמיתית.
עוד מזה: בריקוד בבידוד
מתוך Energy

#הרמה
Doja Cat – Boss Bitch
מתוך שיר הפתיחה פה: בניגוד ללהיטים הקודמים של Doja Cat, זה שיר שלא בא להיות סקסי או חמוד אלא לפרק את הפאקינג מועדון. אחת הסיבות שאני כל כך אוהב את דוג׳ה קאט הוא שאין לה שום בעיה לעבור משירה לראפ למשחקיות ובשירים החזקים שלה, כמו זה, זה בא יחד עם אטיטיוד, אישיות והמון סוואג. אם אתם עדיין מתפוצצים מ-״212״ של אזיליה בנקס, אז הגיע הזמן להרחיב את התיקייה הזו עם ״212 גירסת 2020״.
עוד מזה: בריקוד בבידוד
מתוך סינגל

#הרמה
Dua Lipa – Levitating
דואה ליפה היא ההיפך מאריאנה גרנדה בשבילי: לא משנה כמה אתקל בשירים שלה, ורובם יהיו מעולים, אני אף פעם לא אזהה את הקול שלה ברדיו. את הקול של אריאנה גראנדה אני יכול לזהות בקלות רבה, אבל בדרך כלל הוא מתבזבז על שיר בינוני ומטה בעיניי. מכל אלבומי הפופ שיצאו השנה, האלבום של ליפה היה חביב המבקרים בפער גדול, ואני יכול להבין למה. הוא כתוב מצוין, מופק טוב, יש בו בדיוק מספיק פוזה כדי להיות עם אישיות אבל לא יותר מדי כדי שהאישיות תהפוך לכל המוצר על חשבון השירים. ויש בו סאונדים של אייטיז ושל דיסקו, דבר אהוב במיוחד על מבקרים אמריקאים – לרוב אנשים בני 35 ומעלה. איך האלבום? בסדר. אבל השיר הזה? זהב פופ טהור. מסוג השירים שאם מדונה הייתה מוציאה באמצע האייטיז, הם היו נכסי צאן ברזל עכשיו.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה דיסקו!, עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Future Nostalgia

#נחמה
Faithless – Take Your Time (feat. Damien Jurado & Suli Breaks)
2020 הייתה מלאה הפתעות רעות. במוזיקה, המצב היה הפוך. קאמבקים מפתיעים, אלבומים שהוקלטו בבידוד (כל הכבוד במיוחד לצ׳רלי XCX ולטיילור סוויפט), קאברים בלתי צפויים. וגם, למשל, שיבתם של Faithless, הרכב שהיה מעניין בפעם האחרונה לפני כ־15 שנה, וגם אז לא בטוח. פיית׳לס? חוזרים? ההם שהיו כל כך אהובים עליי בסוף הניינטיז, אלה שבייסיקלי גילו לי כמה עשיר האוס יכול להיות? הזקנים האלה? מה הסיכוי שאלבום חדש שלהם, ראשון מזה עשור וחצי, לא יהיה מיושן ומביך? אני לא מבין בסיכויים. אני מבין בניסים, וב־2020 הניסים, כמו שכתב גון בן ארי באחד משירי השנה פה, מצטברים כל כך שאמא׳לה. איזה. אלבום. מעולה! חדש, רענן, יפה, עשיר. וכמו תמיד, פיית׳לס נותנים בראש ברחבה אבל לא שוכחים שאת האלבומים שלהם שומעים בבית. הקטע שסוגר את האלבום מארח בצורה בלתי סבירה את דמיאן ג׳ורדו והוא אחד הרגעים היפים ביותר של 2020.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך All Blessed

#נחמה
Fenn Rosenthal, Tom Rosenthal – Dinosaurs in Love
הלהיט הכי פחות צפוי של 2020. פן רוזנטל אוהבת דינוזאורים, כי היא ילדה קטנה. היא כתבה עליהם שיר. אבא שלה, תום רוזנטל, ניגן בפסנתר והקליט אותה שרה את השיר שלה. התוצאה היא שיר מושלם שמצליח לעבור ממתוק להחריד אל שובר לב תוך דקה אחת. השיר יצא בשקט וזכה להצלחה ויראלית מוצדקת לגמרי. רוזנטל (האבא) התראיין וסיפר שסבתא של פן מתה לאחרונה, והוא חושב שהיא תיעלה את ההתמודדות שלה לתוך השיר על הדינוזאורים. כאילו שהייתה חסרה לכם סיבה לדמוע.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך סינגל

Fiona Apple – I Want You To Love Me
ברוכה השבה, פיונה אפל. חיכינו לך בסבלנות ונמשיך לחכות כמה שצריך ומתי שצריך. כמה התרגשתי כשלחצתי פליי בפעם הראשונה על האלבום הראשון שלה מזה 8 שנים ושמעתי את השיר הזה, עם הפסנתר המתגלגל שלה, עם הקול שאזהה בכל מקום ובכל זמן, הקול עם הוויברציות של המתח והחספוס של הכעס והקוצים של הלעג שהיא לא מנסה אף פעם להסתיר או לייפות. הדבר הכי מרגש בשיר הזה בעיניי הוא הדרך שבה הפסנתר נערם ונערם ונערם במהלך הבית עם כל המתח המצטבר ואז נרפה בבת אחת בהודעה: I want youuuuuuuuu to love me. ברמה הכי קטנה של מה שעושים בחושך. ברמה הכי גבוהה של אחד הבתים היפים ביותר של השנה: ״ואני יודעת שכל זה לא ישנה בטווח הארוך. אבל אני יודעת שצליל הוא עדיין צליל כשאין אף אחד בסביבה. ובזמן שאני בגוף הזה אני רוצה מישהו לרצות, ואני רוצה מה שאני רוצה, ואני רוצה שתאהב/י/ו אותי.״ מה כבר ביקשנו מאלבום חדש של פיונה אפל? בסך הכל סיכום הקיום האנושי בכמה שורות.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Fetch the Bolt Cutters

Fiona Apple – Shameika
יש אלבומי קונספט ויש אלבומים בלי קונספט אבל עם פרויקט. עם מטרה. לדעתי, בפרשנות שלי, לאלבום הזה יש מטרה, וזו אותה המטרה בגדול שיש גם לאלבום החדש של לורה מרלינג שמופיע כאן עוד מעט: לנסח מחדש מה זה אומר להיות אישה ב־2020. אבל כל אחת מהאמניות ניגשה לפרויקט הזה אחרת, כי הן שונות מאוד. מרלינג הוציאה אלבום של הרהורים, אזהרות ותקוות שכולל הרבה דיבור בגוף ראשון רבים (אנחנו) ודיבור בגוף שני (אפשר להניח: את). זה אלבום שנאפה בסבלנות. פיונה העמידה את החומרים שלה על האש הכי גבוהה, כי ככה פיונה עובדת ומרגישה. היא הוציאה אלבום שרובו בגוף ראשון, שמצליח להקיף את הפרויקט אבל מבעבע רגשית, רותח תכופות, ומשפריץ לכיוונים שונים. הנה דוגמה לכוונה שלי בהגדרת הפרויקט של האלבומים האלה: אפל זכרה הרי כל חייה את השיחה הקצרה שלה עם שמיקה, שלמדה איתה בבצפר, שיחה שנחקקה בזכרונה. אבל רק עכשיו באלבום הזה היא הציפה אותו, ומיסגרה אותו מחדש כאקט של העצמה. יש לי אלף דברים להגיד על זה, והשיחה הגדולה של השנה הייתה צריכה להיות על התשובה שפיונה מנסחת באלבום הזה מול התשובה שמרלינג מנסחת באלבום שלה, אבל אין מקום.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Fetch the Bolt Cutters

#נחמה#הרמה
Fred again.. – Kyle (I Found You)
את Fred Again הכרתי בריליס משותף מצוין שלו עם Headie One, ואיכשהו מצאתי משם את דרכי לסינגל הבודד הזה. פרד מרכיב האוס עדין ומלא רגש על הקלטות שטח של אנשים, אמנים, חברים שלו, ויוצר סוג של פואטיקה עירונית. בקטע הזה הוא לקח הקלטה של Guante, לשעבר אלוף ארה״ב לסלאם פואטרי, או בשמו המקורי קייל טראן מיר, והפך אותו לאחד הקטעים שחלחלו לי כל כך עמוק ללב, שנדמה שהם חלק ממנו.
מתוך סינגל

#הרמה
Frente Cumbiero, Minyo Crusaders – Cumbia del Monte Fuji
בשנים האחרונות התמכרתי לקומביה, הקצב והסגנון המוזיקלי ששולט מזה חצי מאה בדרום אמריקה. כמו היפ הופ, ברגע שהז׳אנר עמד על רגליו הוא התחיל לגלות שהוא יכול לעבוד כמעט עם כל דבר שתזרקו עליו. הנה דוגמה: הרכב הקומביה האדיר פרנטה קומביירו מבצעים פה שיר יפני יחד עם להקה יפנית, והתוצאה היא פיוז׳ן טאקו־סושי שמעקצץ לי את כל הלשון. יאמי!
עוד מזה: 2020 הייתה מסע מסביב לעולם
מתוך סינגל

Gabriel Garzón-Montano – Someone
בכל פעם שאני מנגן שיר של גבריאל גרזון־מונטנו בתכנית שלי, אני מקפיד להזכיר שמדובר בשם שהכי כיף להגיד בקול רם. אז נסו: גבּריאל. גרזון. מונטנו. המוזיקאי הצרפתי־קולומביאני המהמם הזה, שהוציא את אחד מאלבומי השנה שלי ל־2017, הוציא השנה את האלבום השני שלו, חלקו בספרדית, אבל הוא סגר את הסיפור כבר בסינגל הראשון, "Someone". זה שיר על קשר שולי, סטוץ מתמשך, אבל הפזמון הפשוט והממכר שלו מגלה שגם סוף של קשר כזה יכול פעור פצע רציני.
מתוך Agüita

#נחמה
Gaby Moreno – Cucurrucucu Paloma
יש סיבה ששירי עם הם שירי עם. לרובם יש כותב או כותבת, אבל כולם מרגישים שהשיר שלהם. שירי עם הם לא כאלה כי הם גורמים לנו להרגיש כמו עם שחוזר לבורות המים, כמו שניסו למכור לנו בארבע אחר הצהריים ברדיו עם כל השירים הרוסיים שמשוררים עבריים כתבו להם מילים חדשות. שירי עם הם כאלה כי הם עממיים, באים מלמטה ומשרתים את כולם. הם שירי עם כי אם ינגנו בכל מקום בעולם כל גרסה של ״Cucurrucucu Paloma״, כל מקסיקני בסביבה ישיר וירגיש לרגע בבית. וכמו שיודע כל מקסיקני כזה, או כל ישראלי בהודו ששומע פתאום שיר מהבית, ברגע כזה שיר העם הוא השיר הכי פרטי שיש. הוא שיר שתופס אותך בהפתעה ברחוב ודופק לך את החיבוק הארוך שלא ידעת שהיית צריך. שיר שמזכיר לך לא מאיפה אתה, אלא איפה אתה. גבי מורנו הוציאה את הגרסה שלה לקלאסיקה הזו בסוף 2019 ואני לא ידעתי בכלל כמה אזדקק לו בשנה שבדיוק הגיעה. כמה פעמים התכרבלתי בתוכו השנה כשהכל נראה בודד וקשה וארור וביקשתי חיבוק, והשיר הזה, בביצוע הזה, תמיד נענה בחום רך.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה
מתוך סינגל

#נחמה#הרמה
Gidge – New Light
כמו שיש Soft rock, גיליתי בשנים האחרונות שאני אוהב מאוד את מה שאני יכול לכנות Soft house. למשל, השיר המושלם הזה שספוטיפיי הגריל לי אחרי איזה אלבום ושיטח אותי על הרצפה. יש פה בהחלט האוס: 120BPM, מקצב 4/4 של four on the floor מה שנקרא. אבל השיר לא בא להוציא אותך החוצה אל הרחבה אלא להכניס אותך פנימה. הברייק שמתחיל אחרי דקה וחצי הוא לא ברייק, הוא לב השיר, אולי השיר עצמו. ביקשתי השנה הרבה. אולי יותר משנים אחרות. ביקשתי שינוי, ביקשתי קירבה, ביקשתי לצאת החוצה, ביקשתי תקווה, ביקשתי רוך. לעצמי ולאחרים. לפעמים אפשר לתפוס רגע שבו שברירים מהבקשות האלה נענים. כשאני שואל את עצמי מה לפת אותי בשיר הזה, אני מגלה שהדברים האלה בדיוק. זה שיר שכשאני מתיישב בתוכו אני מרגיש שיש אפשרות לרוך, ותקווה, ושינוי, וקירבה, ויציאה החוצה, כלומר היפתחות. אור חדש.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה מסע מסביב לעולם
מתוך New Light

#מחאה
גון בן ארי והגל השני – הנחיות חדשות
מתוך שיר הפתיחה פה: ״הנחיות חדשות״ הוא מתחרה חזק רצח על שיר השנה שלי 2020. שיר שבכל סיבוב שלו אני מגלה בו עוד משהו. מילולית, הוא נשמע לרגע כמו ניסיון לדחוס כמה שיותר רעיונות לשיר אחד ולרגע כמו הארה נבואית; רגע זה נשמע כמו ראפ פואטי משוכלל ורגע כמו תגובה בפייסבוק. הלחן? ברגע הראשון חסר צורה, בהאזנה החמישית מתגלה תבנית חוזרת ולא מובנת מאליה של חלקים מחוברים. וזה מה שעושה אותו בעיניי לכל כך מבריק, כל כך עכשיו, כל כך ממכר עבורי. הוא משוכלל מספיק כדי להיחשב שירה, ומדובר מספיק כדי להיות סטריט, ומה יותר ראפ מזה. וכן, אין ספק שרוחו של מק מילר ז״ל מרחפת על הווייב כולו, ובכל זאת מדובר באחד השירים הכי מקוריים ששמעתי בעברית.
בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך נקיון / כפיים

גון בן ארי ומקהלת זולת – מאניה
מתוך העונג פה: היפ הופ עם מקהלה, וכתיבה שאני לא זוכר כמוה בעברית בזמן האחרון: כל המילים תקפות, מכל משלב, כולל אנגלית באמצע המשפט כי ככה אנחנו מדברים עכשיו, בראפ סופר מצלולי וחרוזי. וזה לא בשביל צחוקים גרידא או כדי לתחזק איזה מיתוס של היפ הופ מחו״ל. זה אחד השירים הכי טובים ששמעתי על PTSD וספציפית על ה-PTSD הישראלי של צבא סדיר, ״בג׳יפ על הטריפ של עוד לא בן עשרים״, שאחריו ״בינתיים עיכלתי רק שני אירועים, אז פורס את ה-rest לחמש תשלומים, אוכל פאניק אטאקס, אבל זה הריבית״, ואז יורדים לחוף לראות את הקטיושות בתל אביב. וואו. זה שיר קטנטן שמרגיש לי גדול מאוד. אם ככה יישמע אלבום שלם, איזה פחד.
בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך סינגל

James Blake – Before
מתוך שיר הסיום פה: ג׳יימס בלייק יודע דבר או שניים על ברייקים – הנה דוגמה שכולכם מכירים ובה הוא משתמש בדינמיקה של דבאסטפ. אבל ב-"Before", שיר הנושא מהאי־פי החדש שלו הוא עושה משהו שלא שמעתי מזמן, וגם לא אופייני לו. הוא עושה ברייק של תו יחיד ארוך מאוד. מאוד. של כינור. אני חושב שספרתי 10 תיבות? בערך 20 שניות של תו יחיד, מתמשך, שזולג גם להמשך השיר. אני חולה על זה. אני מראש פריק של ברייקים, אבל ברייקים ששוברים את הציפיות הם כמו קראק בשבילי, ושיר שהם גם מעולים בפני עצמם וגם מחביאים בתוכם ברייק כזה, זה כבר אקסטזה.
בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Before

#הרמה
Jamie xx – Idontknow
איזו שנה שוברת. מה נשאר אם לא לשבור אותה בחזרה. ג׳יימי xx לא מפסיק להשתנות, והפעם הוא מעלה את הדופק, ה-BPM והרבאק למקסימום. הילד שהתחיל במחווה לסצינת המועדונים הלונדונית שבה גדל הפך לעמוד תווך בסאונד שלה.
עוד מזה: בריקוד בבידוד
מתוך סינגל

יסמין מועלם ושקל – מסיבה
בכל הנוגע להיפ הופ ישראלי, אין נשים. כלומר, יש, אבל הן נדחקות לשוליים, וכולנו מפסידות ומפסידים מזה. בכל הנוגע לשירי היפ הופ פמיניסטיים, הם בקושי קיימים, ואלה שקיימים נוטים לאמץ מניירות גבריות כדי לבסס את הנוכחות שלהם, וכולנו מפסידות ומפסידים מזה (גם אם בהחלט יש לזה ערך ומקום). זו אחת הסיבה הרבות ש״מסיבה״ הוא שיר הרבה יותר גדול משלוש הדקות שלו. יסמין מועלם מדברת ישירות לגבר ואומרת לו: אני לא מודדת את עצמי לפי הציפיות שלך, לפי הקריטריונים שלך. הכוח שלי הוא שלי, הכישרון שלי הוא שלי. ״אני לא צריכה מחמאה, יודעת, נועדתי לזה, עבדתי על זה, זה שלי, אתה לא מאיים לי על זה״. והפזמון המבריק של השיר הזה, שמעקם את ההטעמה של המילים כמו בטראפ האמריקאי שמועלם ושקל שומעים בבית, כבר הפך את השיר הזה לקלאסיקה. לא מאמינים לי? גם יובל דיין וגם חנן בן ארי ביצעו אותו פחות משנה אחרי שיצא. השיר הזה ויסמין מועלם יישארו פה הרבה, הרבה אחרי 2020, אבל היא לא צריכה שאני אגיד לה איך עושים את זה נכון.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 ההיפ הופ של השנה
מתוך אריה

Jorja Smith – Rose Rouge
כל שנה תופסים מקום בפלייליסט החיים שלי כמה קאברים יפים במיוחד. 2020 עלתה על גדותיה מהם. בכל זאת, כולנו כולל כל המוזיקאים בעולם היינו תקועים בבית, הקהל דרש עניין וריגוש, וקל יותר לבצע שיר אהוב ומוכר מאשר לכתוב אחד חדש, בטח עבור אלה מאתנו שתקופות הסגר או השנה כולה רוקנו אותם מכל יצירתיות. השנה הייתה משופעת קאברים, כל כך הרבה שהקדשתי פלייליסט סיכום גדוש ועשיר רק לאלה מהם שאהבתי ובוצעו על ידי נשים (פשוט כי שמתי לב שרוב הקאברים שאהבתי השנה היו נשיים). יש בו קאבר יפהפה ונוגה שבו אלה רונן הישראלית מחזיקה לוויטני יוסטון את העצב שהמילים בלהיט הענק שלה אמורות להשרות. יש שם ביצוע כל כך מתוק של אליה פארה ואם וורד לקלאסיקה "Daydream" שכמעט שכחתי איך נשמע המקור. יש שם שני קאברים שונים לאותו שיר של רדיוהד ועוד אחד שהייתי מעורב איכשהו בהפקה שלו. ויש שם את הקאבר הזה, הדובדבן הפרטי שלי בערימת הקצפת המתוקה של קאברים ב־2020. ג׳ורג׳ה סמית׳, זמרת שעד עכשיו, אני מודה, לא תפסה אותי, הפנתה את תשומת לבה אל אחד הקטעים האהובים עליי אי פעם, "Rose rouge" של האמן האלקטרוני הצרפתי לודביק נבארה, הפועל תחת השם St. Germain. נבארה לקח בזמנו לופ קטן מביצוע חי של מרלינה שו, ותפר סביבו סימפוניה של האוס וג׳ז. השיר שלו פרץ את הדלתות לגל אדירים של ג׳ז־האוס בתחילת שנות האלפיים, ונשאר קלאסיקה בתפר של שני הז׳אנרים האלה, כל אחד מהם הוא עולם עצום. סמית׳ לקחה את המקור, הפשיטה ממנו את ההאוס, החליפה אותו בגרוב של סול על גבול ההיפ הופ ואת הג׳ז השאירה על כנו והגבירה. היא עצמה מבצעת בצניעות את התפקיד הקצרצר של מרלינה שו ומשאירה מספיק מקום להרכב המעולה שמלווה אותה.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 נשים עושות קאברים
מתוך Blue Note Re:imagined

#הרמה
Kaleta & Super Yamba Band – Jibiti (Bosq Remix)
אחד מהרגעים הגדולים של ריקוד בבידוד ואחת מפצצות השמחה הגדולות של השנה הזו. הרכב האפרוביט הניורקי Kaleta & Super Yamba Band הוציאו לפני שנתיים את המקור, קטע אפרוביט ג׳זי ונשפני אבל לא כזה שגורם לך לאבד שליטה על הרגליים. הדיג׳יי האמריקאי Bosq – שגר עכשיו בקולומביה, מקום שמדבר בשפה המוזיקלית שלו – הזריק פנימה אנרגיה והזניק את הקטע לחלל!
עוד מזה: בפלייליסט 2020 מסע מסביב לעולם, פלייליסט ריקוד בבידוד
מתוך סינגל

#הרמה
KAMAUU – Far Rockaway
זה לא היה עובד בלי הברייקים המושלמים האלה, שנייה וחצי של שקט מוחלט. זה לא היה עובד בלי הסימפול המתקתק הזה מהפיפטיז. זה לא היה עובד בלי הפלצט. זה לא היה עובד בלי הביט 808 הקלאסי הזה. זה לא היה עובד בלי המשחק על שם המקום Far Rockaway בפזמון. על מי אני עובד – זה עבד משבריר השנייה הראשון, השיר הזה, שתפס אותי חזק לפני הברייק ואחרי המילים. זו הייתה אהבה מהאזנה ראשונה. קמאו – אני עוקב אחריך.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שירי ההיפ הופ של השנה
מתוך סינגל

Kelly Lee Owens – Arpeggi
מתוך שיר הפתיחה פה: יש אלבומים שהם כל כך גדולים שהם אירוע, ושנקשר סביבם קונצנזוס בזמן אמת. אני לא מדבר רק על, ווטאבר, פינק פלויד או משהו. אני מדבר על המאה שלנו. בק טו בלאק של איימי ויינהאוס. פיונרל של ארקייד פייר. שני הראשונים של בון איבר, שני האחרונים של קנדריק לאמאר. מה שנהדר בלחיות ולהיות מאזין כשהאלבומים האלה יוצאים הוא שזוכים לראות ולשרטט לאורך הזמן את האדוות שההתפוצצות שלהם יוצרת, ולא רק לקבל אותם כמובן מאליו בדיעבד (ברור שכולם מחקים את הביטלס). כמו המקרה שלפנינו: In Rainbows. מי שזכה להיות בהכרה מלאה ב־2007 לא ישכח את ההגעה של האלבום הזה, ובאופן לא מובן מאליו הוא הפך עם הזמן לאלבום מרכזי כמו קיד איי ולדעתי פופולרי ממנו. דור שלם של מוזיקאים היה אז בדיוק בגיל המתאים כדי לחטוף אותו לפרצוף בתור המפגש המשמעותי הראשון שלהם בזמן אמת עם אלבום של רדיוהד, והאדוות מגיעות עד ל־2020, שנה שבה יצאו שני (!) קאברים שונים בתכלית ומהממים בתכלית לאותו שיר מאותו אלבום של רדיוהד, על ידי שתי זמרות מעולמות שונים לגמרי, שהיו בנות 18 ו־19 כשיצא האלבום. ואם אני צריך לבחור ביניהם, ואני צריך, הלב שלי עוקף לרגע את ליאן לה האבאס הנפלאה ונמסר ישירות לידי קלי לי אוונס, שהפכה את כל הכלים בשיר המקורי לסימפוניית סינתיסייזר מפוארת.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 נשים עושות קאברים
מתוך Inner Song

קרן טננבאום, מיקה שדה, הגל השני – ענן
יש שירים שיש בהם הוק, איזו פיסת מלודיה או הגנבה עיבודית או שורה שבשבילה אתה חוזר שוב ושוב. ״ענן״ הוא כולו כזה. כל פנייה זעירה בלחן, כל טוויסט זעיר, כל מילה ואיך שהיא מפליגה עם המנגינה, כל החלטת סאונד – הם כולם נתקעו לי בראש. כולם. הם כולם ניגנו את עצמם באוזניים שלי גם כשסתם הלכתי ברחוב עם מסיכה או הכנתי ארוחת בוקר. היוקליילי בפתיחה, הבית, הפזמון, הפרייזינג – הפרייזינג! השיר הזה הוא קופסה מלא עוגיות שאני לא יכול שלא לזלול בישיבה אחת.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך נקיון / כפיים

#נחמה
Khruangbin, Leon Bridges – Texas Sun
מה הרגע הבנאלי האהוב עליכם במוזיקה של 2020? בשבילי אלה 15 השניות שפותחות את השיר הזה. איזה רצף אקורדים חסר השראה, איזו פריטה עצלנית, זה נשמע כמו זמר ישראלי מתארח בתכנית ערב שהוא שונא ולא שילמה לו להביא את הלהקה. אבל אז, בשנייה ה־16, האופק נפתח. כמה שאני מתגעגע לאופק הנפתח הזה, כמה שאני מתגעגע לטקסס. השמיים הכי גדולים שראיתי היו בטקסס. החיים בטקסס לא קלים, אבל הם יכולים להיות. החיים בטקסס לא תמיד יפים, אבל הם יכולים להיות. הם לא בהכרח איטיים, אבל הם יכולים להיות. שיר האהבה הזה של ליאון ברידג׳ס, יליד פורט וורת׳, טקסס, וקרונגבין, להקה מיוסטון, טקסס, הוא שיר אהבה לכל האפשרויות האלה של טקסס. ארבעת המוזיקאים האלה יודעים בדיוק כמה האפשרויות האלה לא תמיד מתקיימות – ברידג׳ס כותב על זה שירים, ואחד מהם בהמשך הרשימה הזו. אבל למשך 4 ורבע דקות, הם יוצאים לנסיעה במה שטקסס היא אכן כשהיא במיטבה. יותר משיר אהבה ל״בייב״, זה שיר אהבה לבייב הכי גדולה בארצות הברית, לטקסס.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך Texas Sun

הקולות הצפים – לב ים
ההרכב הווקאלי שהקים אודי רז הופיע לי פעם בסלון. זה הגילוי הנאות. השנה, אחרי כמה שנים של הופעות קטנות ועבודה, הרביעייה הזו הוציאה אלבום בכורה מלא, והוא סוג של פלא. יש בו צרור פרחים שחסרים לי כל כך בהרבה מאוד מוזיקה ישראלית בימינו: משחקיות, חדווה, מלנכוליה, סיפורים, והכי הכי בעולם: הרמוניות קוליות! נדמה שרק הקולות הצפים והאחיות לוז שמים הרמוניות קוליות בקדמת הבמה ולא בקולות הרקע, וזה כל כך חבל. מזל שהם קיימים. בלב האלבום מתחבא ״לב ים״, שיר שדניאלה ספקטור כתבה והלחינה והקולות הצפים הפכו לשלהם. הוא חריג באלבום. ראשית, הוא כנראה השיר הכי עגמומי באלבום מלא חיוכים. שנית, מובילה אותו במובהק אחת מחברות ההרכב, בעוד שאת רוב השירים האחרים מובילים הקולות הצפים יחדיו, או הקול של אודי שמוביל את הפרויקט. שלישית, הוא השיר ה״מושאל״ היחיד פה, שאודי רז לא היה חלק מכתיבתו. והוא כאן לא כי אודי הוא פחות ממלחין וכותב מבריק – תשמעו את ״הצפה״! את ״מקום למחשבות״! את ״זכרונות״! את ״יש מפתח״, אח! איזה סונגרייטר נדיר. אבל מה אני אעשה? יש לי חולשה לטרומבון ועוד יותר מזה לשפה של דניאלה ספקטור שפותחת לי מגירות בלב שלא ידעתי שננעלו.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס, שעת השקיעה הגדולה
מתוך הקולות הצפים

Laura Marling – Blow By Blow
גם פיונה אפל וגם לורה מרלינג הוציאו השנה אלבומים שנולדו במידה רבה מתנועת/מהפכת/קו פרשת המים המכונה #metoo. אלה לא אלבומים על תקיפה מינית או על מחאה. אלה אלבומים שונים מאוד שמנסים בצורות שונות מאוד לענות על שאלה דומה: מה זה אומר להיות אישה ב־2020. בלי להיכנס לשאלה איזה מהאלבומים מוצלח יותר כאלבום (כאילו שאפשר לענות על זה), אני חושב שמרלינג הצליחה לתת באלבום תשובה קוהרנטית יותר, אולי בגלל הקונספט הרופף שאוגד את השירים שלו: שירים לבת שלה (שעדיין לא נולדה או אפילו נהרתה). ועדיין, זה אלבום גדול יותר מצרור שירים שנכתב מאם לבת עתידית. יש בו הרבה מאוד שטחים עמומים, והרבה מאוד שירים וחלקי שירים שנדמה שהם מדברים על יחסים שמתפרקים בלי להצביע ישירות על איזה סוג יחסים אלה. "Blow by blow" הפיל אותי בפעם הראשונה ששמעתי אותו, ולא רק כי אני לא רגיל לשמוע את מרלינג בלי הגיטרה שלה. אני עדיין לא יודע על מה השיר הזה. מצד אחד נדמה שהוא מצייר סיטואציה מאוד ספציפית, ובבית הראשון חשבתי על סיפור קצר שקראתי, שמתחיל באיזה צעירה שחוזרת לבית של ההורים שלה מיד אחרי שהתפוצץ סקנדל מתוקשר אודותיה (שאם אני זוכר נכון היה קשור במעסיק שלה, שהטריד אותה מינית או שהיה ביניהם קשר, הזיכרון שלי לא משהו). אבל השיר הולך למחוזות אחרים, והלחן שלו לוקח את הטקסט לשיר על אובדן. אולי לעולם לא אדע. אבל אני לא מצליח להישאר מחוץ לשיר הזה. ברגע שהוא מתחיל, אני לגמרי בתוך הסיפור שלו.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה
מתוך Song for Our Daughter

Laura Marling – Fortune
מילה טעונה, פורצ׳ן. מזל, גורל, אבל גם הון, והדברים לפעמים קשורים, לפעמים מגוחכים ביחד. למי שרה מרלינג? אני לא יודע. אולי לבת שטרם נולדה, אולי. אבל יש כאן סיפור על כסף שנשמר ונלקח, על גורלות שאפשר לשנות ועל אהבה, ״הון שאף פעם לא מזדקן״, על הון שאפשר לבזבז ועל כזה שלא, על מזל ועל כאב. שיר כל כך גדול בכל כך מעט כלי נגינה.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה
מתוך Song for Our Daughter

#נחמה
Laura Marling – For You
מתוך שיר הסיום פה: כן, ברגע הראשון הוא נשמע כמו ״פצעים ונשיקות״ אבל זה יעבור לכם אחרי שתיים־שלוש האזנות. זה שיר שאי אפשר לדעת, ואולי לא צריך לדעת, אם הוא נכתב לבת שטרם נולדה או לבן/בת זוג, או למי. והוא מצליח להיות מדויק מאוד בלי להיות ספציפי. זה לא פשוט בכלל. הוא שיר מ־2020 שהיה יכול להיות גם מ־1968, נגיד. והוא שיר שהלך איתי כמעט את כל השנה, וילך איתי גם לתוך הבאה, ובטח אלה שאחריה, ואולי לעולם לא אפענח אותו, וזה נפלא. כי איפה שאין משהו סגור, יש מקום פתוח.
מתוך Song for Our Daughter

#מחאה
Leon Bridges – Sweeter (feat. Terrace Martin)
בפעם הראשונה, לא הקשבתי למילים. חשבתי שהכותרת מתייחסת לכמה הקול של ברידג׳ס מתוק בשיר האיטי והעדין הזה. בהאזנה הבאה הלב שלי כבר התנפץ. המתיקות הזו היא המתיקות של כל מה שלא היה, שהתנפץ, שבוזבז, התקווה להווה מתוק יותר שהתבדתה. בשנה של מחאה סוערת כנגד האלימות הבלתי פוסקת כנגד שחורים בארה״ב, ברידג׳ס בחר בדרך הקשה. הוא לא צועק סיסמאות על ביט לוחמני. הוא לא מדבר רק מהעמדה שלו עכשיו, של גבר שחור שבעצם זה שהוא הולך ברחוב לקנות חטיף או אפילו ישן בבית הוא שם את עצמו בסכנת מוות בארצות הברית של 2020. הוא שר מהעמדה של מי שכבר קרתה לו הזוועה הנפוצה מדי הזו, מישהו שנרצח, נרצח סתם, נרצח על כלום. הוא מלמד אותי שלפעמים עדיף לומר בעצב דברים שנולדו בזעם. איזה טקסט שובר לב: ״קיוויתי לחיים מתוקים יותר, במקום זה אני סיפור שחוזר על עצמו. למה אני מפחד עם עור שחור כלילה?״ ובהמשך הוא שר: ״כי שדדת ממני את ההזדמנות שלי להיות״. אלוהים אדירים, איזה בזבוז.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 יצאה לרחובות להפגין
מתוך סינגל

#הרמה
Les Gordon – L.E.D
את לס גורדון הצרפתי גיליתי בשנה שעברה והתאהבתי כליל. השנה הוא הוציא אלבום והפיל לי את הלסת עם הקטע הזה, "L.E.D". קודם כל צריך לומר מילה טובה על בחור מושמץ מאוד בימינו: מובי. לא משנה מה תחשבו עליו או על השירים שלו, האלבום שלו Play שינה לעד את המוזיקה האלקטרונית, וגם השיר הזה הוא בסופו של דבר תולדה שלו. עכשיו בואו נדבר על השיר המהמם הזה, שרוב השנה הייתי בטוח שהוא לגמרי בצרפתית וסתם נשמע כאילו אומרים בו ״השושנים״ עד שהסתבר לי (תודה, אורן) שהוא מסמפל ביצוע לגמרי בעברית ל״דודי לי״: ״דודי לי ואני לו, הרועה בשושנים״, שרה המקהלה וגורדון קוצץ ומרכיב מחדש. אבל גם בלי הקשר העברי, הקטע הקצר הזה מלא בהתרוממות רוח ויופי, וממלא לי את כל המפרשים ברוח.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה מסע מסביב לעולם
מתוך Altura

Mac Miller – Blue World
מתוך שיר הסיום פה: לפני כמה שנים איבדנו בטרם עת את הראפר המעולה מק מילר. מילר הוא מסוג האמנים שהצליחו בזמן אמת ופספסתי אותם בזמן אמת כמעט לגמרי, לא כולל שיר פה או שם. למזלי, המוזיקה נשארת אחריו, ובשנתיים האחרונות התחלתי להשלים אחורה את האלבומים והשירים שלו. כמו מיליונים, התאהבתי. השנה יצא האלבום שמילר לא הספיק לסיים, והמפיק ג׳ון בריון הביא להשלמה אחרי מותו של מילר. מה אני אגיד לכם, איזה אלבום מעולה. הוא לא מופיע ב־25 אלבומי השנה שלי כי לא ביליתי איתו מספיק זמן כדי שיהפוך לחלק משמעותי בשנה שלי, אבל בכל פעם שכן שמעתי אותו התפעלתי. במיוחד התפעלתי מ-"Blue world". חפירה קלילה בקרדיטים הביאה בונוס לא צפוי שהסביר הרבה: על הביט אחראי גאי לורנס, מחצית מהאחים Disclosure. מדהים כמה טוב עובדים ביחד הביט החלקלק והמלוטש הזה יחד עם הפלואו המרושל, הכמעט המנומנם, של מילר ז״ל.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שירי ההיפ הופ של השנה
מתוך Circles

#נחמה
M. Ward – Migration of Souls
כשאמות, אני מקווה שאגיע לשיר של אם וורד.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה, 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך Migration stories

#הרמה
Myd – Together We Stand (Wuh Oh Remix)
יחסית לשנה בלי מסיבות, יצא שתיקלטתי לא מעט. את העובדה שכל התיקלוט שלי התבצע בסלון אני בוחר להניח בצד, אולי כי התחוור לי שמסיבה אונליין יכולה אשכרה… לעבוד? באיזושהי צורה משונה ובלתי צפויה, במאות חדרים נפרדים בו זמנית, שמחוברים כולם בו זמנית לא דרך זום או יוטיוב, אלא דרך מוזיקה משותפת. מוזיקה שזורמת בבת אחת לכולם. גם למסיבות שלי וגם ללב שלי, הייתי זקוק להרבה שירים מרימים. ובול בזמן יצא הרימיקס המרהיב הזה לקטע של האמן הצרפתי Myd. אחד ההרכבים האהובים עליי, Justice, חסר לי מאוד השנה (ניתן לי רק לקוות ששקט מצדם פירושו עבודה על אלבום חדש), אבל קיבלתי מנה גדושה של הסאונד, המהלכים והאסתטיקה שלהם ברימיקס הזה, שהם לא מעורבים בו בכלל. Wuh Oh, כפי שקורא לעצמו המפיק הסקוטי פיטר פרגוסון, התיישב על השיר הזה כמו פרויקט מחווה מפואר, ברמה כזו שאם הייתם משמיעים לי, מעריץ נלהב של ג׳סטיס, את השיר הזה בעיניים קשורות, הייתי נשבע שזה הם. מכיוון שאף אחד בעולם לא מזיז אותי כמו ג׳סטיס, אף שיר השנה לא הזיז אותי כמו השיר הזה.
עוד מזה: בריקוד בבידוד
מתוך סינגל

#נחמה
Nathaniel Rateliff – And It's Still Alright
את הנחמה ששאבתי השנה מאלבום הסולו החדש של נתניאל רייטליף אי אפשר להקיף במילים. גם כי נחמה היא בלתי מדידה, וגם כי רייטליף – זמר שהכרתי ונשביתי בקסמו בפרויקט הבלוז־סול שלו The Night Sweats – שר ברוב האלבום מילים שקשה להבין. לא כי הוא שר בשפה מומצאת כמו סיגור רוס אלא כי הוא ממלמל ומעקם את ההגייה והעיצורים. התוצאה מרתקת בעיניי: מוזיקה עדינה שמזמינה להתקרב, שירה ואווירה שקשה לטעות במלנכוליה ובהרהור שהיא משרה, אבל בלי סיפור או אפילו דמות או קו מחשבה שאפשר להיאחז בהם מספיק חזק. יש אנשים שהמילים חשובות להם ואולי לא ימצאו פה קרקע יציבה בגלל זה. אותי זה הזמין אפילו יותר קרוב פנימה: יכולתי לשיר איזה מילים שחשבתי או דמיינתי או קיוויתי שרייטליף שר. וזה עדיין בסדר גמור.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה, 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך And It's Still Alright

#נחמה
Nathaniel Rateliff – Kissing Our Friends
מה כבר ביקשתי השנה?
עוד מזה: בפלייליסט 2020 לא מצליחה לישון בלילה, 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך And It's Still Alright

#נחמה#מחאה
Nina Simone – New World Coming (darkDARK Remix)
ב־1 בדצמבר 1969 הוציאה מאמא קאס את הלהיט הסיקסטיזי־ברוחו, עולם חדש בדרך, בלי לדעת שהעולם החדש שההיפים ציפו לו בדיוק התחיל להיגמר. נינה סימון, תמיד עם אוזן חדה למצעד הפזמונים, הקליטה את הגירסה שלה עוד לפני ש־1970 נגמרה, גירסה עדינה ואופטימית. 50 שנה עברו. אנחנו על ספו של עולם חדש, או לכל הפחות מקווים לסיומו של הישן. הצמד האלקטרוני darkDARK לקח את השיר של סימון והפך אותו מהבטחה צנועה למשהו שמותאם למסך IMAX. המוזיקה החדשה, האפית, האפלה, הדו משמעית, שהם הצמידו לקול הנצחי של סימון הופך את ההבטחה הזו מסימן קריאה לסימן שאלה. אחד הרימיקסים הכי מפתיעים ומרגשים ששמעתי השנה.
מתוך New World Coming

#נחמה
נגה ארז ורוסו – הביאו את הסתיו
ואפרופו חידושים מפתיעים: בחיי שלא חשבתי שאשמע ביצוע טוב יותר לקלאסיקה של איפה הילד. האמת? לא חשבתי שצריך בכלל לבצע מחדש את השיר הזה. ואם היה צריך, בחיי שלא הייתי שם את הכסף שלי על הגלגול הנוכחי של נגה ארז, שבשאר שיריה מכוונת לסוואגר והיפ הופ וגרוב והגנבה וסאונד סופר עדכני. פה היא ורוסו הולכים אחורה, אחורה עד לסרז׳ גינצבורג מהסבנטיז. ועם כל הכבוד לשירה של ארז, הקאבר הזה שייך מבחינתי כולו לעיבוד, ובראש העיבוד לעיבוד כלי המיתר המסחררים ברחובות. ב־1995 דמיינו את הסתיו החמקמק של תל אביב בגיטרות אקוסטיות. ב־2020 הוא מדומיין מחדש כסתיו פריזאי.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך צו השעה

#הרמה
נורוז ובוי אצ׳י – מזתומרת
מזתומרת? אם לא הבנתם רגע מה, אני אנסה להסביר למה האי־פי של הראפר נורוז ושל הראפר והמפיק בוי אצ׳י הוא ריליס ההיפ הופ הכי טוב ששמעתי השנה בעברית. במינימום מילים? הם עושים שירים מטומטמים בצורה הכי חכמה ששמעתי. הלחנים, הביטים והפזמונים של השירים האלה כל כך פשטניים וקלים שהם באמת נשמעים מטומטמים – אבל אצ׳י ונורוז הם דבר הכי רחוק מטמבלים. החריזה של נורוז בבית הראשון של ״מזתומרת״ כוללת כמה מהרגעים האהובים עליי ב־2020, למשל הדרך שבה הוא שוזר בשרשרת את המוטיב החרוזי ״המשאף שלי וואו״ (שווא ב־ש׳ של ״שלי״), ״סקסי וואו״, ״אצ׳י וואו״, לאמץ צ׳יוואו״, ו״כמו אד שירן״ (נשמע כמו ״אצ׳ירן״ ומתחרז עם ״אצ׳י וואו״). שלא לדבר על הבית של אצ׳י, שבו הוא מחליף 3 או 4 תבניות ראפ תוך חצי דקה. וכל זה בשיר שהאחיין בן ה־3 שלי יכול לשיר בגן (אם היו נותנים לו לשמוע את השיר הזה, ואולי זה לא רעיון טוב).
עוד מזה: בפלייליסט ההיפ הופ של השנה, ובפלייליסט השירים הכי יפים ששמעתי בתש״פ
מתוך מרגיש נפלא

#הרמה
נורוז ובוי אצ׳י – מרגיש נפלא
השיר הזה פה מאותן סיבות של ״מזתומרת״, רק שהפעם הראפ של נורוז יותר טוב ושל אצ׳י טיפה פחות טוב מאשר בשיר הקודם. אז למה שניהם פה? כי הוא ממכר באותה צורה, מבריק באותה מידה, ואידיוטי בדיוק במידה הנכונה כדי להפוך לשיר קיץ מושלם. כי אשקר לעצמי אם אעמיד פנים שרק לאחד מהם יש מקום פה.
עוד מזה: בפלייליסט ההיפ הופ של השנה, ובפלייליסט השירים הכי יפים ששמעתי בתש״פ
מתוך מרגיש נפלא

#הרמה
נורוז ובוי אצ׳י – שומר ת׳טוב לסוף
זה כמעט לא הוגן שאחרי אי־פי כזה מצוין, מצד אחד נורוז הוציא אלבום סולו כל כך לא מעניין, ומצד שני חזר לבוי אצ׳י בשביל להקליט את השיר הכי טוב שלהם ביחד והוא נשאר מחוץ לאלבום. הוא נשאר מחוץ לאלבום כי הם שמרו את הטוב לסוף הוא הוקלט לפרסומת, אבל אנחנו לא נוטרים להם טינה כי הם לא יצרו ג׳ינגל סלאאוט מעפן למותג אלא לקחו רעיון של מותג ואשכרה עשו ממנו שיר מעולה. הקטע הכי מהודק שלהם, כל כך מהודק שהוא פחות משתי דקות, ביט פנטסטי, הראפ הכי טוב ששמעתי משניהם, הפזמון הכי ממכר, ובגלל שזו פרסומת אז אין טינופים. אלמלא הגניבה הברורה מ-"Drop it like it's hot" והעובדה שזו בכל זאת פרסומת לגלידה, הייתי אומר שהשיר הזה מושלם.
עוד מזה: בפלייליסט ההיפ הופ של השנה, ובפלייליסט השירים הכי יפים ששמעתי בתש״פ
מתוך סינגל

#הרמה
עמרי סמדר, יהודית רביץ – הכל בסדר
סופסוף, אחרי כמה שנים שאני מתקלט את הקטע מפרק הרחבות הזה, הוא יצא לאור רשמית ואני יכול להוסיף אותו לרשימת שירי השנה ולחגוג אותו עם כולם! עמרי סמדר הוא רימיקסר מחונן, ברמה שאני לא זוכר מתי שמעתי פה בארץ, והעיבודים המחודשים שלו באלבום הזה כוללים הברקות שמעיפות את המוח אבל קודם כל מזיזות את הרגליים. הוא לקח את הדיסקו והחיוך שהיה טעון במקור, הוציא אותו לפני השטח והפך אותו לדיסקו האוס שהחיוך האופטימי שלו הוא כבר שמחה גלויה וחגיגת החיים. והשנה, יותר מתמיד, היינו צריכים את זה. את התקווה הזו, את היעד הזה לצפות לו ולפנטז עליו: הרגע הזה שבו הכל יהיה בסדר, לא יהיה עוד מקום לחשש, ונוכל לאבד את עצמנו בריקוד, עיניים עצומות, ידיים פרושות, מתמסרים.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה דיסקו!
מתוך Collage: An Electronic Tribute to Timeless Israeli Music

Oneohtrix Point Never – Long Road Home
אהוביי Son Lux הוציאו לא אחד אלא שני אלבומים השנה, ואני מתבייש שאין ברשימה הזו אף שיר מהם. הסיבה היא שלא שמעתי את האלבומים האלה. והסיבה שלא שמעתי אותם היא שסאן לאקס מפעילים אותי רגשית בצורה מאוד ספציפית. הם חושפים את מה שכואב לי ומעסים אותו. זה מרפא, אבל זה גם חשוף ועמוס רגשית. וזה לא משהו שחיפשתי השנה, עוד עומס רגשי, להציף את הכאבים. אז לא שמעתי אותם, ואשלים בקרוב. אבל למה אני מדבר על סאן לאקס עכשיו? כי השיר הזה של המפיק דניאל לופטין, שקורא לעצמו Oneohtrix Point Never, התגנב אליי והביא לחיי שיר שקורס מרוב יופי, שיר עם קולות מעובדים ומועשרים, עם שילוב עדין ומחושב של כלים חיים ואלקטרוניים, עם סאונד תופים ספציפי מאוד – כל המאפיינים של שיר סאן לאקס כביר.
מתוך Magic Oneohtrix Point Never

#נחמה
ORI – Better Days
אורי אלבוחר נסע מירושלים לברלין ומברלין בחזרה לירושלים וחזר לאוזניים שלי כדי להבטיח לי שקיימים ימים טובים יותר. לפעמים לא דרושות אפילו 2 דקות כדי לשפוך קסם מהרמקולים אל תוך הלב בקול שרוסק דיגיטלית כדי להבהיר שהשאיפה לימים טובים יכולה, אולי צריכה, לבוא גם מהשברים.
מתוך סינגל

#הרמה
O Terno – Bielzinho / Bielzinho (Xinobi Remix)
מה אני אעשה? אני מאוהב במפיק הפורטוגלי שינובי. יש לו מגע זהב, והפעם הוא בחר לגעת בשיר ברזילאי מצוין ולהפוך אותו לאחד ממנגינות השיא של השנה שלי.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה מסע מסביב לעולם
מתוך סינגל

#נחמה#הרמה
Pablo Nouvelle – The Kármán Line
זה קצת קשה להתחבק ולרקוד בו זמנית, צריך מידה רבה של תיאום בין המתחבקים. ידעתי שיש שירים שגורמים לי לרקוד ולהתרגש בו זמנית, אפילו לרקוד ולדמוע. אבל אני לא בטוח שידעתי, עד 2020, שיש שירים שיכולים לחבק אותי ולהרקיד אותי בבת אחת. ואולי, פשוט, עד 2020 לא הייתי צריך שירים כאלה. פאבלו נובלה הוציא מעט שירים השנה והצליח לגעת בי ברובם. תמונת העטיפה של האלבום הזה היא אסדת נפט או גז בלב ים, מצולמת מזווית נמוכה כך שרואים כמה היא גבוהה וענקית, כמעט מטילה צל על האופק. והשיר הזה מרגיש ככה: נפילי, מסיבי בנפח שלו, אבל עדין כמו ים פלטה ויציב כמו אסדת נפט ענקית בלב ים. מינוס הנזק הסביבתי העצום, כמובן. ולמרות שהוא נשמע כמו שיר עם נפח עצום, עם דרמה שנבנית בו – משהו בו מצליח להיות מספיק גרובי כדי להזיז אותי ומספיק אינטימי כדי לחבק אותי.
מתוך Obsolete

Perfume Genius – Jason
יש הרבה מאוד, אולי יותר מדי, שירים על סקס. מעטים הרבה יותר הם שירים שמדברים על סקס ולא כדי למכור אותו. מעטים עוד יותר שירים שמדברים על סקס בין גברים, ורק מתי מעט מדברים בצורה מורכבת, מעניינת, מלאת חמלה ולא חד משמעית על סקס בין גברים. אולי רק שיר אחד עושה את כל זה ומצליח להיות גם כל כך יפה, מוזיקלית, ברמה שהרבה לפני שהתפעלתי מהטקסט המושלם שלו, נפלתי מהמוזיקה שלו. שירה צרופה בתוך צדפה מרהיבה של צלילים.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך Set my heart on fire immediately

#הרמה#מחאה
Photay – The People
האם אתה עושה את זה בשביל העם? או שאתה רק מנסה להתחבא? כמה משפטים צריך שיר כדי להיות שיר מעולה? אפס, כפי שיצא לנו להבין בהמון קטעים אינסטרומנטליים. אבל כשלוקחים שורה אחת או שתיים וחוזרים אליה, יש לזה כוח אחר. זו יכולה להיות מנטרה או תפילה, זו יכולה להיות תחינה או אובססיה. וזו יכולה, אם חצי מהטקסט בשיר הוא השאלה ״האם אתה עושה את זה בשביל העם?״, להיות קריאת מחאה. כזו שחוזרת שוב ושוב, שורה קצרה, קליטה, זכירה, דוקרת, שהחזרה עליה רק מעצימה אותה. Photay הפך את השורה הזו להמנון גרוב. הבו לנו גרוב מחאה.
מתוך Waking hours

#הרמה
Princess Nokia – Sugar Honey Iced Tea (S.H.I.T.)
בשנה שבה לא נכנסתי לאף מועדון, נהניתי לשים את השיר הזה באוזניות בזמן שהלכתי עם מסכה ברחוב ולדמיין שאני נכנס למועדון עם השיר הזה בתור שיר הכניסה שלי בסדרת טלוויזיה כזו שבה כולם עוצרים את נשימתם בכניסה דרמטית למועדון. השיר הזה כולו swagger. ההיפ הופ מלא שירים שכולם swagger, אבל רובם לא מתקרבים אפילו לכמות הכיף שמתפוצצת מהשיר הזה. זה האטיטיוד, זה כלי הנשיפה, זה קולות הרקע שנשמעים כמו סקוואד שמלווה את הנסיכה נוקיה, זה הביט המינימלי והשרירי. שופוני! הגעתי.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שירי ההיפ הופ של השנה
מתוך Everything is beautiful

#הרמה
Rival Consoles – Forwardism
אמרתי זאת בעבר ואגיד זאת כמה שצריך: לריאן לי ווסט יש את הסאונדים הכי טעימים. "Forwardism" נשמע כמו מה שג׳ון הופקינס היה מוציא אם היה מעניין אותו פחות להעביר את המאזין חווייה רוחנית.
מתוך Articulation

#נחמה
רועי חרמון – יש לי כח
אני ממש מתחנן בפניכם לא לפספס את לב שמש, האלבום היפהפה שהוציא השנה רועי חרמון. חרמון הוא לא שם מוכר מספיק, וזאת למרות המעורבות שלו בהמון הרכבים ופרויקטים נפלאים שכנראה שמעתם עליהם או אותם. האלבום הקודם שלו, גמביה, היה אחד הדברים הכי יפים שקרו ב־2016, והאלבום החדש שלו מצליח בלי להתאמץ להיות אחד מקומץ הדברים היפים ביותר שקרו במוזיקה הישראלית השנה. מי שמתגעגע לעדינות ולקירבה ללב של אביתר בנאי המוקדם, מי שמחפש כותב שירים שלא מסתכל רק פנימה או רק החוצה אלא על הדלת המסתובבת לנצח ביניהם, שיכול לכתוב שיר מושלם עם 10 מילים בלבד, כמו ״יש לי כח״, או שיר מושלם על הפוטנציאל הגלום והלא מנוצל של כל אדם באביב, שמכיל שורה כמו ״אולי אגור עם שרון באנגים בחינם״, כותב שירים שאין דומה לו ומוזיקאי שיש לו חתימת סאונד משלו – רועי חרמון צריך להיות הזמר האהוב עליכם. היה לי מאוד, מאוד קשה לבחור שיר מהאלבום הזה לפה, ובסוף הלכתי על ״יש לי כוח״ בזכות המנטרה שלו, בזכות היופי שלו, בזכות התפילה שהוא הכניס לחיי, ובזכות כמה שהוא מתאים לשנה שעברה עלינו: ״יש לי כח לא לעשות דבר. עד שיעבור, עד שאחזור״. כמה פשוט, כמה לא פשוט.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס, 2020 שעת השקיעה הגדולה, 2020 לא מצליחה לישון בלילה
מתוך לב שמש

#הרמה
Romare – Sunshine
מתוך שיר הפתיחה פה: רומר שלנו (מבטאים במילרע כמו אומר, שומר, גומר) מצליח לעשות מוזיקה שבבסיסה היא לגמרי אלקטרונית, אבל אף פעם לא נטולת חום אנושי. יש לזה כמובן הסברים טכניים: הוא משתמש הרבה באפקטים פיזיים (כמו פדלים של גיטרה, בניגוד לדיגיטליים); גם כשהוא קוצץ את הדגימות שלו הן כמעט תמיד מכילות קולות אנושיים וכלים אקוסטיים וחשמליים, בניגוד לסינתזה מוחלטת. אבל יותר מכל, הוא בונה את הקטעים שלו עם דגש גדול על רגש ודינמיקה של רגש, כלומר על איך שהמאזין – או אידיאלית, המאזין הרוקד – ירגיש בתחילת הטראק ואיך הרגש הזה ישתנה לאורך הטראק. מוזיקה אלקטרונית רקידה לימדה אותנו שיש הרבה דרכים לעשות את זה, וחלקן נשמעות מלאכותיות או אגרסיביות. גם רומר יודע להשתמש בעלייה כשצריך, אבל איכשהו, זה אף פעם לא מרגיש מזויף או מאולץ אצלו, וזה תמיד מביא אותי להתרוממות רוח. "Sunshine" הוא קטע האוס, אז ביחס לשירי רוק ופופ השינויים בו לוקחים זמן, אבל הם לא מפסיקים לקרות והם לא מפסיקים להשפיע לי מיידית על הרגש כמו סרטים של דיסני על ילדים.
עוד מזה: בריקוד בבידוד
מתוך Home

Rosalía – Juro que
ב־2019 רוזליה כבשה את העולם, ו־2020 היה סיבוב הניצחון שלה: היא התארחה ברימיקס ללהיט הכי גדול של השנה בערך (של The Weeknd) והוציאה ערימה קטנה של סינגלים, כולם פצצה. "TKN" עם טראוויס סקוט הוא אחד הדברים הרותחים שיצאו השנה, אבל "Juro que" הוא השיר שממש נכנס לי ללב. באלבום הפריצה שלה היא לקחה את הפלמנקו המסורתי והכליאה אותו עם היפ הופ, מוזיקה דיגיטלית ואלקטרונית וסימפולים. בשיר הזה היא עושה קצת משהו הפוך: לוקחת את הסוואגר של היפ הופ ומביאה אותו לשיר פלמנקו שנשמע מסורתי, מובל על ידי גיטרה קלאסית, מחיאות כפיים וחבורת גברים שמשמשת בתור hype men. והשיר עצמו? בלדת ארנ׳בי קלאסית: הבחור שלה בכלא והיא נשבעת בכל היקר שלה שהיא תחכה לו כשיצא, וכשיצא תפנק אותו בגוצ׳י ויהלומים. ואם הוא לא יצא? היא תשדוד בנק עוד הלילה וייקחו אותה אליו. אהבה מחוץ לחוק היא נקודת המפגש ההגיונית בין פלמנקו להיפ הופ, והשיר הזה הוא פנינה.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה מסע מסביב לעולם
מתוך סינגל

Rostam – Unfold You
מתוך שיר הסיום כאן: רוסטאם. כפרה עליו. יש לו שיר חדש, "Unfold you", וכרגיל הוא לא דומה לפחות או יותר שום דבר כמעט ממה שיוצא לאחרונה באינדי, אולי חוץ מדירטי פרוג׳קטורס. הוא נשמע כאילו אחד השירים הרגועים של סולאנג׳ נכתב על גבי קטע ג׳ז אתיופי, אבל בעיקר הוא יפה להפליא. מדהים איך אנחנו כבר כמה עשרות שנים אחרי ההתנגשות האסתטית הגדולה של האייטיז והניינטיז, ועדיין מתגלות דרכים חדשות לערבב ולתעל השפעות תרבותיות ככה שהיופי החדש שלהן יפקח לנו את העיניים.
עוד מזה: בפלייליסט שעת השקיעה הגדולה
מתוך סינגל

#נחמה
הגל השני, רותם בר אור; אוראל תמוז – מרד הגחליליות
אין לי התחלה של מושג איך אוראל תמוז ורותם בר אור הצליחו לכנס בחדר אחד את שלמה יידוב, מרדכי זעירא, סרז׳ גינצבורג, יצחק קלפטר ושם טוב לוי והכריחו אותם לכתוב להם שיר, אבל יש רגעים שבהם נוכח שיר מסוים, שיר אל זמני, שיר נסי, אני פשוט עומד משתומם. אין לי ניתוחים על השיר, אין לי הסברים על איך שהוא גורם לי להגיב. אני פשוט עומד משתומם נוכח יופי גדול כל כך שאני נאלם. נאלם ומריץ את השיר להתחלה לנגן שוב.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך נקיון / כפיים

#נחמה
Rufus Wainwright – Trouble In Paradise
מחווה כל אחד יכול לעשות, אבל שיר שהוא גם טוב מספיק לעמוד בפני עצמו וגם מהווה מחווה גדולה, זה דבר מרגש וקשה מאוד לעשות. רופוס, אמן בפני עצמו ואחד מאמני המחוות הגדולים של זמננו, עושה פה Queen אחושילינג.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Unfollow the rules

#נחמה#מחאה
SAULT – Wildfires
כמו ליאון ברידג׳ס, גם השיר הזה הוא שיר מחאה חריף שנכתב בתגובה ישירה לגזענות, אבל מוגש ללא המאפיינים המוזיקליים הצפויים של זעם. הוא שקט, יציב, עיקש. אם שירי זעם רגילים מנסים להיות התקלחות, כמו חלק מרגעי המחאה שראינו השנה בהם הזעם גלש מעבר לכללי הנימוס והסדר. אבל השיר הזה, כמו זה של ברידג׳ס, הוא צעדת מחאה שקטה, יציבה, עיקשת – כמו הצעדה המפורסמת בשנות השישים, העשור שהשיר הזה מרפרר אליו בסאונד ובסטייל.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך Untitled (Black is)

Tame Impala – One more year
הטקסט הנבואי הגדול של השנה: ״זוכר שעמדנו פה לפני שנה? המחשבות שלנו רצו והזמן האט. אם היו צרות בעולם, לא ידענו מהן. אם הייתה לנו דאגה, לא ראו עלינו. אבל עכשיו אני דואג שבאופק שלנו אין שום דבר חדש. כי יש לי תחושה כזו ואולי גם לך. אנחנו על רכבת הרים שתקועה בלולאה. כי מה שעשינו יום אחד סתם ככה הפך לכל מה שאנחנו עושים״. השורות האלה נכתבו לפני 2020, אבל הן הגדירו בשבילי את 2020. האלבום של טיים אימפלה סבל מתזמון אומלל, הוא יצא באמצע פברואר ונשטף כמעט מיד במגיפה העולמית שבדיוק גאתה והתנפצה. חבל. זה אלבום מושלם, וחזק כמעט כמו קודמו האגדי. השיר הזה, כמו כל השירים באלבום, נשמע בהאזנה ראשונה קליט וקליל, כמעט דיסקו/פופ. בהאזנות חוזרות, הדיוק האובססיבי של קווין פרקר מתגלה, בכל האזנה עוד מהלך, עוד החלטת סאונד, עוד ממתק שהתחבא בשכבות הצליל הארוגות.
עוד מזה: בפלייליסט עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס
מתוך The Slow Rush

#נחמה
Taylor Swift – Exile feat. Bon Iver
מתוך שיר הסיום פה: היום זה לא נראה מוזר לאף אחד שבון איבר – יקיר האינדי, האמן האותנטי והניסיוני לפרקים, ההיפך הגמור לכאורה מכל הדעות הקדומות והקודמות שלנו על פופ (מתועש, לא אותנטי, רדוד, נמוך, ווטאבר) – ישתף פעולה עם אחת מזמרות הפופ הענקיות של העשור. ואיזה כיף זה. איזה עונג זה ששני יוצרים מעניינים לא צריכים לקפוץ מעל גדר של ציפיות ותדמית וחשש כדי לעבוד ביחד. כמה נפלא זה ששיר שאולי לא היה יכול להיווצר לפני עשור, כששני האמנים האלה כבר היו מוכרים ואהובים ומצליחים, קיים. מה זה קיים, זה אחד משירי השנה שלי.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך evermore

#הרמה
טדי נגוסה, יסמין מועלם – זה בדם שלי
וואלק אם ידחקו אותי לפינה יש מצב שזה שיר השנה שלי, למזלי לא דוחקים אותי לאף פינה אז הכל קול ואני יכול לבחור מאה כאלה. אבל, ברצינות, כמה טוב יכול להיות שיר אחד? ביט של היפ הופ אפריקאי עכשווי, שני מבצעים פנטסטיים שנמצאים פה בשיאם, וטקסט שמצליח להיות מאוד של נגוסה בבית שלו ומאוד של מועלם בבית שלה, בלי לאבד את המיקוד שלו. הבית של מועלם מרגש ומתחבר נהדר ל״מסיבה״, עם הצהרת הבעלות הגאה שלה על המוזיקה שלה ועל הדרך היצירתית שהיא בוחרת ללכת בה (״אני לא מבינה תמיד לאן לפנות, קוראים לזה דרך זה לא בעיות״). זה לא רק שני מבצעים צעירים בשיאם, זה גם השכל להתחבר למפיק יצירתי עם אופקים רחבים שגדול מהם בכמעט עשרים שנה, איתמר ציגלר. אין פה תו מיותר, אי אפשר שלא לזוז.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שירי ההיפ הופ של השנה
מתוך סינגל

#הרמה
Temples – Paraphernalia
שיר שלא ידעתי שהייתי צריך עד שהוא הגיע, ולימד אותי שאני לא יכול להסתדר בלעדיו יותר מיום. כלומר, אם אנחנו מתעלמים מהגניבה הבוטה מדאפט פאנק (סתם, זה לא עד כדי כך בוטה).
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה דיסקו!
מתוך סינגל

#מחאה
Terrace Martin, Robert Glasper, 9th Wonder, Kamasi Washington – Freeze Tag (feat. Phoelix)
זוכרים כשקנדריק לאמאר הפך לנו את העולם עם הסאונד הג׳זי־פ׳אנקי המשוגע של To pimp a butterfly? מתוך הרביעייה שחתומה על השיר הזה, ועל האי־פי ממנו הוא לקוח, שלושה (טרס מרטין בהופעה השלישית שלו ברשימה הזו בשלוש הפקות שונות, קמאסי וושינטון בהופעתו השנייה, ורוברט גלאספר) היו שחקני מפתח באותו אלבום והרביעי (המפיק 9th Wonder) ריחף בשוליים שלו. השיר הזה נשמע כל כך רך ומלא השלמה, שיר סול מתוק, אבל כמו "Sweeter" של ברידג׳רס (עוד אמן שסגר ברשימה הזו שלושער), הוא נוקט בגישת ההחלקה המתוקה בגרון של הגלולה המרה להחריד הזו.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 יצאה לרחובות להפגין
מתוך Dinner Party

#מחאה
Terrace Martin, Denzel Curry – Pig Feet (feat. Kamasi Washington, G Perico & Daylyt)
השיר הזה כמעט כואב מכדי לכתוב עליו, כועס מכדי להכיל אותו, צודק מכדי להצדיק אותו. אבל הוא גם חשוב מכדי שנתעלם ממנו, והוא מעולה מכדי שנוותר עליו. שיר זועם שיצא בשיא הפגנות Black Lives Matter בארה״ב, ומכל פלייליסט המחאה הגדול והזועם, נחקק בי עמוק.
עוד מזה: בסט שלי Don't shoot don't shoot, בפלייליסט 2020 יצאה לרחובות להפגין
מתוך סינגל

#נחמה
Teyana Taylor, Ms. Lauryn Hill – We Got Love
אחרי שני שירי המחאה המרים האלה, דרושה נחמה גדולה. תקווה. אחרי שג׳יי זי בילה שלושה אלבומים בניסיונות לשכנע אותנו שהצלחה ועצמאות כלכלית הן הדרכים לעצמאות של האדם השחור באמריקה, באה טיאנה טיילור ושרה: ״אני חיה בשפע״, שרה פה טיאנה טיילור, ״אהבה היא הכסף החדש, אני עשירה מנטלית״. זה מסר נאיבי אבל זוהר ובעל עוצמה, שיר שכולו רוח במפרשים של הקהילה השחורה בארה״ב, שיר של ניצחון: ״Huxtables turn to Obamas״. מהפכות קורות לאט מאוד, המאבק לא נגמר בניצחון אחד, הניצחון אף פעם לא שלם. אבל אי אפשר להמשיך להיאבק אם לא מקפידים לחגוג את הנצחונות. אי אפשר להביט קדימה אל כל האתגרים והקושי שעוד מחכים בדרך בלי להביט גם אחורה ולראות כמה דרך עשינו ולחייך.
מתוך The Album

#הרמה
Theophilus London, Gemaine – Give You
אני מת על זה שירים שמבצעים תפנית בלי לאבד כיוון. השיר הזה, שהיללתי בתכנית הרדיו שלי, הוא שיר מעולה בפני עצמו אבל יש בו שני ממתקים שממש נעצו בי את הקרס עמוק והחזירו אותי אליו שוב ושוב השנה. בשנייה 0:30 מישהו באולפן סוגר את הפילטר על כל המוזיקה לרגע – זה טריק של דיג׳ייז ואני מתמוגג בכל פעם שאני שומע אותו מחוץ לרחבה ובתוך שיר (חלוצים בתחום הם דאפט פאנק, כמובן, אבל אפשר לשמוע את זה אפילו אצל ג׳ורדי). וב־1:45 השיר פתאום מחליף ביט לחלוטין בלי להתנצל ולא מביט לאחור עד האאוטרו. אבל כל אלה קישוטים – מדובר בשיר שצועד בביטחון גמור לתוך האוזניים ומצהיר שהוא מתכוון להישאר שם.
מתוך Bebey

#הרמה
Theophilus London, Tame Impala – Only You
טיים אימפלה פה? אם אתם אומרים. זו לא הנקודה. הנקודה היא שתיאופילוס לונדון לקח להיט אייטיז ניגרי של סטיב מונייט שצף בחזרה לתודעה בשנים האחרונות (פרנק אושן ביצע אותו בהופעה) והשליך אותו בכל הכוח לתוך החיים שלי. הוא לא היה צריך לשנות הרבה, המקור מושלם וחבל לגעת.
מתוך Bebey

Thundercat – Dragonball Durag
היי, אל תשכחו לעשות סקס.
מתוך It is what it is

Tomer Yeshayahu – Amalya
אפילו שאני חושב שהאלבום החדש של תומר ישעיהו, Manuella, הוא האלבום שהכי פחות אהבתי שלו בשנים האחרונות, אני עדיין לא יכול לעמוד בקסם הצליל הכל־ים־תיכוני שלו. מוזיקה איטלקית, צרפתית, מרוקאית, טורקית, ישראלית, ספרדית, תוניסאית – כל אגן הים התיכון נשפך למיתרים של תומר ישעיהו, והקטע שפותח את האלבום הזה נסע איתי את כל השנה הזו.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שעת השקיעה הגדולה
מתוך Manuella

#הרמה
Tourist – Bunny
רוב השירים שגורמים לי להתכנס פנימה לא גורמים לי להתרוממות רוח, ולהיפך. אבל Tourist, או ויליאם פיליפס כמו שקוראת לו אמא, הוא מאסטר ביצירת הסגסוגת הנדירה הזו. מוזיקה שארצה לרקוד, אבל לא בהכרח עם הגוף. מוזיקה שתגרום לי להתעלם מהעולם החיצון ולהביט פנימה, אבל לא לחפש שם פגמים. מוזיקה שהיא פנטזיה, אבל כזו שמאשררת את היופי שבמציאות.
מתוך Wild

Tourist – Kin
מתישהו בתחילת הסתיו, כשעוד היה מותר לעשות פה דברים כאלה, התיישבתי בבית קפה כדי לעבוד לצד חבר. ישבנו לשני צדדיו של שולחן גדול וכל אחד טמן את ראשו במסכו. המוזיקה בבית הקפה הייתה משעממת, אז שמתי אוזניות טובות עם מוזיקה טובה וניסיתי להתרכז היטב. אחרי כמה זמן הרמתי את הראש כי משהו הציק לי. אולי הפליא אותי. דרך המוזיקה שבאוזניות שלי, דרך האוזניות שלי עצמן, נדמה היה לי שאני שומע קריאה מוכרת. כמעט כאילו מישהו קרא בשם שלי בלי להגיד את השם שלי. כמו לזהות קריאת ציפור מארץ מולדתך כשאתה במסע בקוטב הדרומי. הייתי צריך להסיר את האוזניות ולקום – החבר הביט אחריי בתמיהה – ולגשת לרמקול החלש בקצה הרחוק של בית הקפה כדי לוודא שאכן, אני לא מדמיין: הם מנגנים את "Kin" של טוריסט. איך? מה הפאקינג סיכוי? איך זה שמכל בתי הקפה בכל הערים ובכל הימים, דווקא עכשיו כשאני פה לראשונה ב־2020 ושעה אחרי שניגנו איזה שריל קרואו או משהו גנרי אחר, ימצא אותי פה אחד משירי הלב הכי פרטיים של השנה שלי? הוא הלך אחריי? הוא בא לשמור עליי? אחד הבריסטות נפל על פלייליסט מעניין? השגחה עליונה? מזל? פוקס? אין לי מושג. אבל אחרי כל הזמן שהשיר הזה ואני בילינו כל כך קרוב ביחד לאורך כל השנה, הפגישה המקרית איתו במקום פומבי הרגישה כמעט מגונה.
מתוך Wild

Tyler, The Creator – BEST INTEREST
1. כמעט מכעיס אותי שאפילו שיר שטיילר החליט לזרוק ולא להכניס לאלבום הקודם הוא כל כך טוב שהוא נכנס לשירי השנה שלי. 2. כמה שירי ראפ בשלושה רבעים אתם מכירים? 3. האם כל דבר שטיילר מפיק הוא זהב? דונו.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 שירי ההיפ הופ של השנה
מתוך סינגל

#הרמה
עוזי נבון ומכרים – כבר לא לבדה (הי, גברת!)
פ׳אנק ישראלי, אלוהים, איזה שדה מוקשים. אני מפחד להיכנס. מיורם ארבל ועד פורטרט, מהדג נחש ועד גיא מזיג, ממרסדס בנד ועד קותימן, שלא לדבר על אינספור שמות שוליים או כאלה שלא פרצו למרכז: ישראלים לא אוהבים להכיר בזה, אבל הם מתים על פ׳אנק. אבל עם כל הכבוד לכל השמות לעיל, אלה שאני מתעב ואלה שאני מעריץ – אף אחד לא עושה פ׳אנק מושלם בעברית כמו עוזי נבון. אף. אחד. אפילו לא קרוב, סורי. וכשאני אומר פ׳אנק מושלם אני מתכוון לפ׳אנק שיש בו את כל העוצמה הזו שאי אפשר לעמוד בפניה, ואף אחד מהשומן המיותר (בעיניי) שכמעט כל הנ״ל מוסיפים למנה. בניגוד לשיר הנ״ל של המפשעות, כאן הפרויקט הנוסטלגי מודע לעצמו בדיוק במידה כדי להצהיר על עצמו ככזה – נועד לגרום לכם לחייך אבל מונע מאהבה טהורה למקור. אז ההגשה עשויה להכיל קריצה ובהחלט ציטוטים (יש כאן מעבר תופים שנלקח קומפלט מ-"Oh my god" של מארק רונסון ועוד ברייק שהוא ציטוט של, נדמה לי, אייזק הייז), אבל המוזיקה נעשתה ב־100% רצינות וכישרון. אני לא חושב שאני זוכר שיר ישראלי כזה פ׳אנקי מאז, ובכן, אולי אף פעם. העובדה שמוזיקה כל כך, כל כך טובה חייבת להיעשות בישראל בכסות של משחק או העמדת פנים הוא נושא ששווה להרחיב עליו בפעם אחרת, אבל הדבר הנפלא הוא שהיא נעשית, והיא כאן.
עוד מזה: בריקוד בבידוד
מתוך בזמנו

#הרמה
Yuksek; Processman; Henriq Ch – Do Beijo (feat. Processman, Henriq Ch)
מתוך שיר הפתיחה פה: תשמעו, אני לא יודע מילה בפורטוגזית. מבחינתי בפתיחת השיר הזה שרים את שם חברתי הטובה יעל רוזן. זה כמובן לא מפריע לי לאהוב מוזיקה ברזילאית ופורטוגלית, אבל היום אנחנו מתמקדים בשיר שנולד בצרפת, אצל מוזיקאי הדיסקו יוקסק (בפספוחט שלו כתוב פייר-אלכסנדר בוסון). אבל יוקסק שלנו בא לבלבל: הוא צרפתי, אבל כותרת האלבום החדש שלו היא בפורטוגזית, כמו גם השיר מילות השיר הזה בדרך כלל אני מעמיק חקר, בודק מה העניין שם, ועל מה השיר, אבל הפעם, תשמעו, לא הצלחתי. פשוט כי בכל פעם שלחצתי פליי על השיר, הידיים שלי התרוממו מהמקלדת או מהטלפון והזרועות שלי התחילו להתנועע בצורה לא רצונית לקצב הדיסקו העצל הזה, גרוב חלקלק שאני לא מצליח לעמוד בפניו.
עוד מזה: בפלייליסט 2020 הייתה דיסקו!
מתוך Nosso Ritmo

תודה.

תודה על הקריאה, תודה על ההאזנה, תודה שבכלל אכפת לך מהמחשבות שלי על מוזיקה. אם אתם אוהבים את מה שאני עושה, הזמינו את כל החברים שלכם, ואשמח עד הגג אם תשקלו לתמוך בעונג שבת ובכל מה שאני עושה. תודה. שנה שבוגי!