1. העובדה שהעונג חזר רק באוקטובר 2020 אומרת שבין היתר, לא זכיתי לחגוג פה בזמן אמת שירים ואלבומים נפלאים בשבוע שבו הם יצאו. ואני בטוח שאם היה עונג שבת במאי האחרון, הייתי עושה פה מסיבה שלמה מ-"Sunshine", קטע מהמם בן 8 דקות של אחד האמנים האהובים עליי בעשור האחרון, Romare. רומר שלנו (מבטאים במילרע כמו אומר, שומר, גומר) הוא מהאמנים האלה שמצליחים לעשות מוזיקה שבבסיסה היא לגמרי אלקטרונית, אבל איכשהו היא אף פעם לא נטולת חום אנושי. יש לזה כמובן הסברים טכניים: הוא משתמש הרבה באפקטים פיזיים (כמו פדלים של גיטרה, בניגוד לדיגיטליים) ולכן לא הכל מדויק ברמת המילישנייה; גם כשהוא קוצץ את הדגימות שלו הן כמעט תמיד מכילות קולות אנושיים וכלים אקוסטיים וחשמליים, בניגוד לסינתזה מוחלטת שהרבה אמנים אלקטרוניים בוחרים בה כדי לייצר צלילים. אבל יותר מכל, תמיד התרשמתי מאיך שהוא בונה את הקטעים שלו, עם דגש גדול מאוד על רגש ודינמיקה של רגש, כלומר איך שהמאזין – או אידיאלית, המאזין הרוקד – ירגיש בתחילת הטראק ואיך הרגש הזה יתעצם או ישתנה לאורך הטראק. מוזיקה אלקטרונית רקידה לימדה אותנו שיש הרבה דרכים לעשות את זה, וחלקן נשמעות לנו מאוד מלאכותיות או אגרסיביות. גם רומר יודע להשתמש בעלייה כשצריך, אבל איכשהו, זה אף פעם לא מרגיש מזויף או מאולץ אצלו, וזה תמיד מביא אותי להתרוממות רוח. "Sunshine" הוא קטע האוס, אז ביחס לשירי רוק ופופ השינויים בו לוקחים זמן, אבל הם לא מפסיקים לקרות והם לא מפסיקים להשפיע לי מיידית על הרגש. ב־1:20 אני לא יכול שלא להרגיש איך החזה שלי מתרומם בהתרגשות כאילו אני מתחיל להמריא. ב־2:40 אי אפשר שלא לצנוח ולהזדקק יחד עם המוזיקה. אין לי באמת את הכלים הטכניים, את התיאוריה המוזיקלית, או את ההבנה בסאונד כדי להסביר איך רומר עושה לי את מה שהוא עושה. אני יכול רק לומר שמהצד הזה של האוזניות, לאיש הזה יש השפעה על הרגש שלי כמו סרטים של דיסני על ילדים. [סטרים. וכמובן שזה יהיה בשירי השנה שלי]

החלה עונת סיכומי השנה! מעכשיו, מדי שבוע אקבץ פה סיכומי שנה מעניינים מרחבי הרשת, מוזיקליים ברובם אבל בוודאי לא כולם. בואו נתחיל:

2. Uncut הקדימו את שאר הסיכומים המז׳וריים ופרסמו כבר עכשיו את 75 אלבומי השנה שלהם. כיאה למגזין מוזיקה מודפס עם פול מקרטני על השער, המקום הראשון הלך, *שייק מיי הד*, לבוב דילן. גם Mojo, עוד מגזין של סוגדי־רוק (על השער של הגליון שלהם החודש מופיעה הלהקה החדשה והמבטיחה הווייט סטרייפס), העניק לדילן את המקום הראשון. זה לא שהאלבום שלו רע, כמו שמעצבן אותי לראות את תגובת הרפלקס האוטומטית של מגזינים כאלה בכל פעם שהאל שלהם מוציא אלבום: הוא יהיה במקום הראשון, או במקום השני, ללא קשר לאיכותו. אני מהמר שגם הרולינג סטון יתנו לו מקום דומה כשיפרסמו את הרשימה שלהם. בשנה מוזיקלית כזו עשירה ומדהימה, זו בחירה כמעט מעליבה. [אנגלית]
3. לעומת, Rough Trade בחרו את 100 אלבומי השנה והעניקו לדילן את המקום המוצדק 87. המקום הראשון שלהם הרבה יותר רלוונטי ומעניין ל־2020, והוא האלבום המוערך והנפלא האחרון של Sault. [אנגלית]
4. הניו יורק טיימס פרסם את רשימת הספרים הראויים לציון של השנה! בקרוב תפורסם גם הרשימת המצומצמת של הכי טובים.[אנגלית]
5. אפרופו ספרים, בון אפטיט עם סיכום הספרים הבאמת חשובים ל־2020, הלא הם ספרי הבישול של השנה, מסודרים לפי סוג הבשלן: זה שרק עכשיו נכנס לבישול, השכן עם מלאי הטחינה בארון, זה שמנסה לאכול רק ירקות, ועוד. רשימה מעוררת תיאבון, פלוס משמחת מאוד בכל הנוגע לפונטים. [אנגלית]
6. The Washington Post בוחר את הנובלות הגרפיות והקומיקסים הכי טובים של 2020, כולל, בוודאי, ספר קומיקס על דיוויד בואי. [אנגלית]
7. סוף השנה זה לא רק מקבץ סיכומים מרחבי הרשת, כמובן. זה אומר שהתחילו גם סיכומי השנה בעונג שבת! בחודש וקצת הקרובים צפויים לנו כאן רצף של פלייליסטים מיוחדים, תכניות רדיו שבועיות של סיכום השנה בקצה, וגם פוסטי סיכום מושקעים שייגמרו ברשימת 100 שירי השנה של עונג שבת. והנה הסנונית הראשונה: פלייליסט שירי הלילה הכי יפים של 2020, או כמו שאני אוהב לקרוא לו: 2020 לא מצליחה לישון בלילה. כמעט 5 שעות של שירים חרישיים, או לא חרישיים אבל בהחלט ליליים מאוד, שיעשירו את הזמן שלכם בנדודי השינה, בין אם מאינסומניה, הרהורים, חרדה או סיבות טובות יותר, עד שיעלה האור. והוא יעלה, אל חשש. [ספוטיפיי]

זה אולי רגע טוב להזכיר לכל המעוניינת שהפטרונים של עונג שבת הולכים לקבל חלק מהסיכומים לפני כולם, ובראשם פלייליסט 100 שירי השנה, שיפורסם ברבים בסוף דצמבר אבל יגיע לספוטיפיי של הפטרונים כבר בשבוע הבא. רוצה להיות פטרון/ה? סכום התמיכה ממש לשיקולך ויכול להיות כל סכום שיישמע לך טוב. אני מצדי לא רק אהיה אסיר תודה ואנשום לרווחה בכל פעם שאפנה זמן לכתוב את העונג ולהשקיע ימים ושבועות בסיכומים ופרויקטים, אלא גם אשלח לך הפתעות. [תודה. ותודה מיוחדת למעיין חיים, יניב יעקובוביץ׳, ודניאל]

8. התחלנו לסכם שנה אבל זה לא אומר שאנחנו מזניחים את עדכון המוזיקה החדשה השבועי! בדצמבר דברים בדרך כלל מאטים בכל הנוגע לסינגלים ואלבומים חדשים, אבל אנחנו עדיין בנובמבר וההילוך עדיין גבוה. חמישי בחצות של השבוע עמוס ב־42 שירים חדשים, ביניהם חדשים, קאברים, גרסאות חדשות ורימיקסים של… ג׳יימס בלייק, קלי רולנד (בסינגל פצצה), לנה דל ריי, Son Lux, שרון ון אטן, slowthai, Bicep, ארקטיק מאנקיז (לייב), אדי ודר, Smashing Pumpkins ועוד ימבה ימבה. [ספוטיפיי]
9. אלבומים חדשים שיצאו השבוע ונראים מעניינים לאללללללה: קאלי אוצ׳יס הפתיעה (אותי) עם אלבום חדש שלם בספרדית וספרדית־אנגלית (spanglish). תחשבו רוזליה אבל עם פחות אוונגרד. King Gizzard and the Lizard Wizard לא יודעים לנוח וחוזרים באלבום חדש, K.G., שלא הספקתי לשמוע אבל חבריי אוהבי הלהקה כבר מעדכנים שהוא אש. Tank and the Bangas הביאו אי־פי שכולו שת״פים מעניינים עם חברים מוכשרים ממגוון ז׳אנרים. ואפרופו חברים, צמד המפיקים הנורבגים הבלתי ניתן להפרדה, Lindstrom & Prins Thomas, שמוציאים בשוטף רימיקסים משותפים לאלף אמנים, מוציאים את האלבום המשותף השלישי שלהם שנקרא בפשטות III. עד כאן אלבומים שגרתיים, אבל לא גמרנו. [סטרים]
10. רגע לפני פגרת סוף השנה ובדיוק בזמן לעונת רכישת המתנות לכריסטמס ובניו, זו התקופה להוצאה של גרסאות מיוחדות לדברים, והשבוע מלא בכאלה. ניק קייב הוציא אלבום הופעה שהוקלט כשהוא מנגן ושר לבד עם פסנתר במקום קהל באולם ההופעות הענקי אלכסנדרה פאלאס, בלונדון. שעה וחצי, 22 שירים, רק ניק והקלידים והמיקרופון. ואפרופו פסנתר, Grandaddy הוציאו את כל אלבום המופת The sophtware slump מושר ומנוגן על פנסתר (טוב, ועוד כלים מדי פעם). Dirty Projectors הוציאו לאורך השנה אי־פי אחרי אי־פי, כולם מצוינים, ואם אתם הולכים בהם לאיבוד אז הם אספו את כולם בריליס מעולה אחד של 55 דקות שאפשר פשוט להתייחס אליו כאלבום חדש באורך מלא (והוא כולל גם 4 שירים חדשים). מצאתם עוד ריליסים מעניינים? ספרו לי. [סטרים]
11. [תודה לערן] ויש כאלה שדווקא עכשיו בסוף 2020 נזכרים לסכם את העשור. האינדיפנדנט התפנו לבחור את האלבומים הכי גדולים של העשור, ונהנים מכך שאף אחד אחר לא גונב תשומת לב בסיכום עשור השבוע. [אנגלית]



12. זה סוף השנה ומעגלים מתחילים להיסגר. לא הספקנו לדבר כל כך על האלבום החדש של פיונה אפל (עוד נזכה לפטפט עליו קצת בסיכומי השנה) אבל אחד השירים הבולטים שבו היה "Shameika", שיר שבו אפל מספרת על ילדה בשם שמיקה שלמדה איתה בבית ספר. בראיונות סביב הוצאת האלבום היא סיפרה שזה שם אמיתי של ילדה אמיתית שגדלה איתה, ושהיא ניסתה למצוא אותה אחרי שכתבה את השיר אבל לא הצליחה. ובכן, מי שכן הצליחה היא המורה שלהן מכיתה ג׳, ששלחה לשמיקה כרטיס ברכה בדואר! ומה הסתבר? ששמיקה לא רק שמחה לשמוע על זה, אלא שהיא גם ראפרית. והשבוע יצא שיר חדש, "Shameika said" של שמיקה (הילדה והראפרית!) שמארחת ומסמפלת את פיונה אפל. אם זה לא מספיק, אז במקביל יצא גם קליפ מאויר חדש לשיר המקורי של אפל. הקול שפותח אותו שייך, ניחשתם נכון, לשמיקה עצמה. הסיפור המלא, וראיון עם שמיקה, בפיצ׳פורק. [טיוב]
13. בחודש שעבר מת חוזה פדיאה, הדיג׳יי שהמציא ותיקלט והגה ופרסם את סדרת האוספים המכוננת Cafe del Mar. החל מ־1993, הסטים של פדיאה בבר קפה דל מאר באיביזה שינו את המוזיקה. כן, עד כדי כך. הסטים שלו, ששמו במרכז הבאה את מה שנודע בדיעבד כ״צ׳ילאאוט״, והדרך שבה הוא עירבב מוזיקה אלקטרונית רגועה־יחסית עם ג׳ז, סול והשפעות אחרות, חילחלו לתרבות הפופולרית והמוזיקלית של אמצע הניינטיז ועד ימינו, מאסף אמדורסקי ועד פרנק אושן, שלא לדבר על דברים כמו זירו7, קרודר ודורפמייסטר, סגנונות שלמים כמו אורגניקה, וכן הלאה. שגיא בן צדף, שהוא גם קורא העונג ותיק וגם חבר וגם תלמיד תיקלוט שלי, הקליט השבוע סט מחווה כל־ישראלי לקפה דל מאר, ״הקפה של הים״, שעה נפלאה של הגירסה שלו לקפה דל מאר המורכבת כולה משירים ישראליים שמתלבשים בול על הנוסחה שפדיאה הפך לפופולרית. תנו פליי, במיוחד בשקיעה או בשבת בבוקר. [סטרים]
14. מוזיקאים, שימו לב! חותמים חוזה עם לייבל או חוזה הפצה? בונים על לעשות כסף מסטרימינג? מחשבון החוזים וההכנסות הזה יעשה לכם סדר ברווח בין ההבטחות לבין המציאות בשטח. חשוב לציין שהמחשבון הזה מתעסק במספרים גדולים ובממוצעים, ולא לוקח בחשבון הכנסות מהופעות, רישוי, מכירות פיזיות ומרצ׳נדייס. [אנגלית]
15. וואלק, אם לא הייתי אומר לכם שהשיר הזה, "Wait", לא מגיע מאל־איי, הייתם יודעים? לא הייתם יודעים. זה מישראל לגמרי, וזה הרכב חדש בשם Yofi שמקליט כמעט הכל לייב באולפן ונשמע ממש ממש (סליחה אבל הם חדשים אז עדיין מותר לי) יופי. רוצו לשמוע את האי־פי שלהם. [יוטיוב, סטרים]
16. לחובבי היסטוריה מוזיקלית וסיפורי חברות תקליטים, הנה כתבת עומק מרתקת לסופ״ש: ההיסטוריה הפנימית והמרתקת של חברת התקליטים אלקטרה, שבסבנטיז הייתה הבית של The Doors ו-The Stooges, אבל בניינטיז היו אחד הכוחות הגדולים בהפיכת האלטרנטיב למרכז, עם אלבומים של מטאליקה, הפיקסיז, Spoon, Stereolab, The Afghan Whigs ועוד רבים, ואז הפכה לאויבת הכי גדולה של הדור האלטרנטיבי שהיא עזרה ליצור ולקדם. [אנגלית]
17. [תודה למיכאל] תשמעו, אני לא יודע איך לבשר לכם את זה בצורה עדינה. אולי כדאי שתשבו, כי אלה חדשות שלא קל לעכל, אבל אם 2020 לא מספיקה כמו שהיא, אז… טאוור רקורדס חזרה לפעול. החנות קיימת אונליין ומוכרת וויניל ומרצ׳נדייז, והם אפילו החזירו את מגזין Pulse שלהם, הפעם בתצורת בלוג באתר. האם זה משנה משהו בשוק המוזיקה העולמי? לא באמת. האם זו טאוור עם כל ההיסטוריה שלה? לא בדיוק. האם זה שחקן עצמאי חדש בשוק המוזיקה העצמאית שצומח מלמטה? ממש לא. אבל זו עדיין חדשה חמודה ומפתיעה מאוד, עם טעם עבש אבל נעים של פעם. [אנגלית]
18. האם מישהו מופתע שלדניאלה ספקטור הנהדרת יש אחלה טעם במוזיקה? הנה פלייליסט קצר ונפלא שהיא ערכה למגזין המוזיקה קולומבוס. [ספוטיפיי]
19. ספוטיפיי הזמינו את טל אורן לערוך פלייליסט וגם הפלייליסט שלה הפיל אותי לרצפה, רק שהפעם היו פה הרבה פחות אמנים שהכרתי, אז שמחתי מאוד להכיר! [ספוטיפיי]
20. האם יש להקה יותר ugh בהתנהלות שלה מ-Tool? מוצג מספר 1. [אנגלית]
21. אהוב העונג נדב רביד הוא וואחד איש רב פעלים. אם זה לא מספיק שהוא מייסד הקצה בעבר ומנהל גלגלצ בהווה, הוא גם דיג׳יי ומוזיקאי ובמשך שנים ארוכות, עד 2006, הוא היה גם מבקר מוזיקה ברצף של עיתונים ואתרים, שם סיקר אלף סוגי מוזיקה עם דגש על המוזיקה האלקטרונית של סוף הניינטיז עד אמצע האלפיימז. עכשיו הוא החליט לאסוף את כל הטקסטים שלו על מוזיקה באתר אחד. תוכלו למצוא שם דברים נפלאים כמו סיכום שנות התשעים שפורסם ב״כל העיר״ בדצמבר 1999 או ראיון עם הכימיקל בראדרז מ־1997 או ראיון עם דאפט פאנק באותה שנה, אלוהים ישמור, או ביקורת בזמן אמת על האלבום המכונן Tourist של סן ז׳רמן. כמה טוב! והכל [עברית]



22. [תודה לסיון] בלי ספק הלינק המוזיקלי הכי מלהיב שנתקלתי בו השבוע! האינטרנט מלא פרויקטים מוזיקליים של מעריצים שעושים רימיקסים ומאשאפים לאמנים שהם אוהבים, אבל מזמן לא נתקלתי בכזה פרויקט מושקע ומעולה כמו Kanye 2049, פרויקט מאשאפים מעיף ממש לשירים של קנייה ווסט שמגיע באתר מהמם בפני עצמו. הוא מורכב מאינספור סימפולים ומקורות של סימפולים משירים והפקות של ווסט עצמו, פלוס קטעי ראפ ושירה מאריג מורכב של שירים שלו, של אירוחים ושל שיתופי פעולה שלו. במילים אחרות, מדובר בפסיפס מדוקדק ומושקע רצח שמורכב כולו מהשתברויות והשתקפויות ומקורות מהעולם הצלילי העשיר והמטריף של קנייה. ולאוהבי קנייה מדובר בסוג של אקסטזה מסחררת. לאלה מכם שמתקשים עם האתר, אפשר לשמוע את כל הפרויקט גם ביוטיוב, שם הוא זכה גם לווידאו מושקע תואם עם מסגרת סיפורית ואפילוג אפילו מרגש קצת (מומלץ לצפות בהכל לפני שמגיעים אליו). מה שמבדיל את הפרויקט הזה מאחרים היא העובדה הפשוטה שחלק מהגרסאות האלה מרתקות ומהנות ומוזיקליות יותר מהמקורות לפעמים. ואם בא לי לנגן את הרימיקס יותר מהמקור, זה סימן רציני מאוד. אני הולך לנגב את המוח שלי מהרצפה עכשיו. [מוזיקה, טיוב]
23. חבר שלנו מייקל קיוואנוקה (שמי שהכיר לי אותו היה נדב רביד – איך הכל מתחבר השבוע) קפץ לאולפן של NPR התיישב בבית שלו והקליט לנו Tiny desk concert. [טיוב]
24. ברוס ספרינגסטין התארח השבוע: א. בשיר חדש של Bleachers שנקרא "chinatown"; ב. במופע התמיכה השנתי בחיילי צבא ארה״ב והוא נפתח בברוס וג׳ון סטיוארט נכנסים ביחד לבר, ולמרות שזה מופע קומדיה זו לא התחלה של בדיחה, הם סתם שני חמודים ביחד. סטיוארט מנחה את הערב וברוס מנגן כמה שירים, והכל חמוד מאוד וניתן לצפייה מלאה ביוטיוב. [סטרים, טיוב]
25. עוד רגע יוצא אלבום חדש, כפול, של The Smashing Pumpkins, ולקראתו התיישב בילי קורגן לשיחה עם קווין פארקר הלא הוא Tame Impala. [אנגלית]
26. "Surrender" הוא סינגל חדש ויפה לאמילי ג׳יין וייט, זמרת לא מספיק מוכרת שאני מחבב מאוד. אם מגיע לכם משהו רך מאוד. [סטרים]
27. השבוע בנדקאמפ הצטרפה לרשימת שירותי המוזיקה שמציעים גם לייב סטרימינג – גם מיקסקלאוד עשו את זה מוקדם יותר השנה. בשני המקרים מדובר בהופעות לייב שאפשר לרכוש להם כרטיס באתר, אבל במיקסקלאוד יש גם כאלה בחינם כחלק משגרת האתר החדשה. בפוסט ההכרזה של בנדקאמפ יש גם רשימה קצרה של הופעות קרובות, דבר שלא מצאתי כעמוד מתעדכן במקום אחר באתר, ובמיקסקלאוד יש. [אנגלית, סטרים]
28. [תודה ליקיר] שהזכיר לי שההרכב הסורי ממג׳דל שמס, TootArd, הוציא השנה אלבום חדש, Migrant birds. הוא הרבה יותר מגוון מהדברים הקודמים שלהם שהיו יותר טוויסט סורי על מוזיקת טוארג, והפעם הם גולשים גם לדיסקו וסול עם הטאץ׳ שלהם. [סטרים]
29. אי אפשר לטוס, אבל אפשר לבקר בבית הכחול במוזיאון של פרידה קאלו בלי לצאת מהדפדפן! [פיקסלים]
30. אחד השירים היפים שיצאו בתקופה האחרונה הוא האירוח של ליאון ברידג׳ס אצל The Avalenches. עכשיו זכינו לקבל סוג של גרסת לייב לשיר הזה, "Interstellar love", עם הסימפול הנפלא של "Eye in the sky" קומפלט. כמה יופי! [טיוב]
31. בכלל, לא הספקתי לדבר ועוד אדבר בסיכומים על כמה השנה הזו הייתה נפלאה לליאון ברידג׳ס. רק להזכירכם, במהלך 2020 הוא לא הוציא אלבום, אבל חד משמעית הוציא את השיר הנ״ל עם האבלנשס, את האי־פי הדי מושלם Texas Sun יחד עם Khruangbin, שירים משותפים יפים עם ג׳ון מאייר, לאקי דייב וריקי ריד, ורק סינגל סולו אחד, "Sweeter", שהיה כל כך יפה שהוא באמת היה יכול להחזיק את השנה כולה בעצמו, שיר שבהאזנה הראשונה לא התרשמתי ממנו ואחרי השלישית לא יכולתי להפסיק. תודה, ליאון. [סטרימים]
32. האגודה הקולנועית של בולוניה עשתה לעולם טובה והעלתה לרשת את ארכיון צ׳רלי צ׳פלין. את הסרטים תצרכו למצוא במקום אחר (לאחרונה שבדקתי, כולם בנטפליקס) אבל פה תוכלו לדפדף בין פריטי הארכיון המקצועי והאישי של ענק הקולנוע והסיפור של המאה העשרים: תמונות, תסריטים, מכתבים, מסמכים, מודעות, וואו! [אנגלית, איטלקית למי שחוגג]
33. [תודה ליערה] שנת המגיפה הגדולה הביאה לאינסוף פרויקטים יצירתיים מבריקים ששטפו את הרשת, וחלקם נעלמו בשטף הזה. חבל, כי יש ביניהם דברים מפוארים באמת, כמו Motto, פרויקט שאין לי דרך קצרה לתאר חוץ מלהגיד לכם: אתם חייבים לפנות רבע שעה, לפתוח את הטלפון שלכם ולהקליק על מוטו, הפרויקט האינטראקטיבי־יצירתי־אינטימי הנפלא הזה. כן, טלפון – זה לא עובד במכשירים אחרים. [אנגלית ועוד דברים]
34. ברמה הכי תחתונה ישנו האירוח: למשל, ראפר נותן בית אורח בשיר של מישהו אחר, מה שנקרא פיצ׳רינג. על פיצ׳רים כאלה יש מעט ציפיות. לא יעבוד ביחד, לא נורא. יעבוד ביחד מוצלח, הידד. רמה מעל זה נמצא הדואט, זמר/ת וזמר/ת חולקות שיר שווה בשווה בערך, עם קצת מזל לא רק מתמסרות בבתים אלא ממש שרות יחדיו. הציפיות שלי קצת יותר גבוהות מכזה חיבור, וברמה מקבילה אליו נמצא השת״פ, למשל, זה לא סתם שיר של פושה טי, אלא הפיק אותו קנייה. שני האנשים המעורבים בשיר – גם אם לא שניהם מחזיקים מיקרופון – אהובים עליי ולכן הציפיות בגובה דומה לדואט וכמותן גם האכזבה. ברמה העליונה ביותר נמצאת החמולה. חמולות זה גם וגם וגם. למשל, חצי מהשירים של הגורילאז. יש לנו גם את דיימון אלברן, גם את Unknown mortal orchestra וגם את slowthai. או "Feels" שהפיק קאלווין האריס ומשתתפים בו גם פארל, גם קייטי פרי, גם ביג שון. ובואו נודה באמת, לא משנה גודל השמות – לרוב, ככל שיותר אנשים שאנחנו מעריכים מעורבבים בבת אחת, ככה גדול יותר הסיכוי שנתאכזב. לא כך המקרה ב-"Le petite fille la plus jolie du monde". הבה נמנה את המעורבים: יהונתן גפן כתב, יוני רכטר הלחין, וכולנו יודעים מי שרה במקור. בגרסה החדשה המופלאה, שתורגמה לצרפתית על ידי נעמי דהן, מעורבים עוד שני אמנים מחוננים, גם אם אמא שלי עדיין לא מכירה את השמות שלהם. הזמרת היא ענת מושקובסקי הנהדרת, שכבר פגשנו מעל דפים אלה ממש ושמענו גם באחיות לוז ועם הצרפתית שלה, יכולות השירה שלה והעובדה שהיא כבר שרה בעבר עם יוני רכטר, היא מתאימה לשיר הזה כמו חמאה לבגט. על ההפקה והעיבוד מופקד שוזין, שאתם אולי מכירים כעוזי נבון (שמופיע לשבריר שנייה בדמות הזו בקליפ), שהוא לכשעצמו חמולה אמנותית מפחידה: זמר מעולה שהוא גם מולטי־אינסטרומנטליסט מעולה, מפיק ומעבד מעולה, כותב מעולה, ואם זה לא מספיק הוא גם אמן גרפיטי מעולה וצייר מעולה (הציורים בקליפ הם שלו), וגם אחראי ליצירת המופת הזו. איזה קליפ? אז זהו, שגם הקליפ היפהפה עורם עוד שמות מופלאים לחמולה, עם רנה שיינפלד בתפקיד הראשי. ותגידו לי, עם כזו סוללה של שמות, עם כזו חמולה, איך אפשר שלא להתאכזב? אז תקשיבו… לא, אין המשך, פשוט תקשיבו. אתם תיווכחו בעצמכם. מדובר באחד הדברים הכי יפים שקרו השנה. [סטרים]

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.