איזה כיף שבשנים האחרונות התבסס פסטיבל יערות מנשה [אתר] כציון דרך קבוע ביומן, כל שנה בשנה, עם אופי מובחן משלו. זה לא עוד אינדינגב, זה לא עוד בומבמלה, זה לא עוד אחד ועוד אחד. זה פסטיבל יערות מנשה. פחות היפסטרים, יותר משפחות – לטוב ולרע, תלוי בהעדפה ובפתיחוּת שלכם.

אני מת על יערות מנשה, תמיד יש שם אווירה רגועה מאוד, אני תמיד משוטט בנחת בין העצים ובין הבמות, ובניגוד לאינדינגב למשל אני אף פעם לא מרגיש שאני צריך לרוץ לבמה השנייה כי אני מפסיד משהו. וזה לא כי הליינאפ פחות מגוון ושווה, אלא כי משהו בצל ובאווירה הקיבוצניקית משרה עליי תחושה אחרת. ביערות מנשה אני אף פעם לא ממהר. גם ההופעות הגדולות מרגישות קטנות, גם ההופעות המקפיצות מרגישות נעימות, ולהיפך. משהו טוב קורה שם, ביער.

השנה חוזר הפסטיבל בפעם החמישית, עם ליינאפ מושקע ומגוון, שנע מהמיינסטרים הכייפי (הדג נחש) ועד הדברים הכי משונים שאפילו ללבונטין לא הגיעו. בדרך יש דברים נהדרים כמו הבילויים, שני קדר, האחים רמירז, שי צברי, גבע אלון ועוד ועוד.

כדי לחגוג את כל הכיף הזה צריך רק לקנות כרטיס ולנסוע ליער בסופשבוע הבא, 2-4 במאי. יש גם הסעות מת"א למי שצריך.

עבור מי שמתלבט, או שכבר רכש ורוצה להתכונן – הנה פלייליסט קצר ודי נדיר של כמה מאמני הפסטיבל היותר עצמאיים, עם שירים שרובם לא ראו עדיין אור במקומות אחרים או ראו ממש בימים האחרונים. (כולל בכורה לשיר של הבילויים!). האזינו, הפיצו, וכמובן – רוצים כרטיסים? אנחנו מחלקים פה כמה, בחינם! קפצו לסוף הפוסט.

פלייליסט שירים ממש מעולים מפסטיבל יערות מנשה 2013:

בכורה: אביב נוימן – אל יקיריי (מיתרים)
אנחנו פותחים עם ביצוע מיתרי בלבד לאחד השירים ב"דוד", אלבום הבכורה המעולה של אביב נוימן, שיוצג בהופעה של נוימן בפסטיבל וגם יימכר שם, מן הסתם. מומלץ בחום. [בנדקאמפ]
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/aviv.mp3]

בכורה: הבילויים – חמש הצעות לפתרון הסכסוך
לבילויים יש אלבום חדש, שלישי!!! סוף כל פאקינג סוף, ממש הבוקר הגיע אליי "הורה הסלמה" לתיבת הדואר – איזו התרגשות! לחנויות הוא יגיע ב-1 במאי, וביערות מנשה תוכלו לראות אותם במופע טרום-השקה אחרון, לפני ההשקות הרשמיות והחגיגיות בבארבי ב-10 וב-11 במאי. הנה שיר ממנו שעוד לא שמעתם, בלדה פוליטית, שתהפוך מיד לקלאסיקה בילויית. [בנדקאמפ]
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/billuim.mp3]

בכורה: אייל תלמודי, Rejoicer ו-Yuka – Amcor
אין לי מושג איך קוראים לשיר הזה. לשיר הזה קוראים "אמקור", על שם המקרר שמוקלט בתחילתו וסופו, והוא מגניב מאוד, ומשלב את כישורי הביטים המופלאים של המפיק הישראלי ריג'וייסר, את הקול המהפנט של יוקה, ואת כלי הנשיפה של אייל תלמודי (שמנגן עם הבלקן ביט בוקס, הבילויים ואחרים). שלושה אלופים בבת אחת זה לא הולך ברגל. השיר הזה יופיע בריליס ראשון מתוך סדרת ריליסים חדשה של תלמודי וריג'וייסר, שיארחו בכל פעם אמן שלישי אחר. זה יצא בקולקטיב הפסיכי Raw Tapes שאתם ממש חייבים להכיר. [בנדקאמפ]
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/talmudi.mp3]

יפני אדום – שוב
כבר עפתי פה בעבר על הפרויקט המגניב יפני אדום, שהולך בצעד בטוח על הגבול המטושטש שבין שירה, היפ-הופ ואמנות. אני מת על זה, והשיר הזה מצוין במיוחד, עם סימפול של "החיטה צומחת שוב". הנה הקליפ החדש לשיר, שיצא ממש…… היום. [בנדקאמפ]
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/yapani.mp3]

טובה גרטנר – נודניקים
חצי דקה, לא צריך יותר מזה. גרטנר היא מחלוצות האינדי הישראלי, וגם היום בגיל 57 היא לא נחה. יש כבוד.
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/tova.mp3]

בכורה: Bill and Murray – Sweet-s
צמד הסינתפופ החדש והמעולה של דיוויד בלאו (ראו בהמשך) וסטלה גוטשטיין יוציא בהמשך השנה אלבום בכורה. הנה הצצה מוקדמת אליו, עם שיר מצוין ואייטייזי במיוחד. [בנדקאמפ]
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/bill.mp3]

חלוק חד פעמי – כסף קטן
שלושה חברים יצאו לדרך – זאב טנא, יהוא ירון וסתו בן שחר – וחזרו עם אלבום מושקע ומאולתר באותה המידה שהושק לפני שבוע בדיוק. "כסף קטן" הוא אחד השירים הבולטים באלבום, שלשם שינוי מוביל יהוא ירון ולא זאב טנא. [בנדקאמפ]
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/zeev.mp3]

בכורה: נדב אזולאי וגיל נמט – בטח
קשה לי, מאוד קשה לי לחכות ל"זאב זאב", האלבום החדש של נדב אזולאי וגיל נמט שבוודאי יהיה מעולה לאור העובדה שמדובר בשני יוצרים מדהימים ועצמאיים בכל מובן, שלא מתפשרים על כלום. אזולאי הוא כותב שירים מהטובים שיש בארץ, ונמט הוא נגן מוכשר בצורה פסיכית. הם טפטפו לנו כבר שני שירים מהאלבום החדש, והנה עוד אחד, "בטח". מת על השורה "אני הבאתי בירות, את הבאת שמלות". [בנדקאמפ]
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/nadav.mp3]

בכורה? David Blau and the Foundations – Taking it slow
פעם דיוויד בלאו היה הסולן עם הקול הכי גראנג'י בארץ, מהלהקה המצוינת "אד". היום הוא אחד מכותבי השירים והזמרים החביבים עליי בארץ (והשתתף גם בשירים משומשים). הנה שיר חדש עם הלהקה החדשה שלו.
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/david.mp3]

גבע אלון – Colorful wings
אחד מגיבורי הפסטיבל מימיו הראשונים הוציא לאחרונה EP יפה-יפה-יפה שהוקלט בספרד. הנה שיר הנושא הנהדר שלו. [בנדקאמפ]
[audio:https://haoneg.com/temps/yearot13/geva.mp3]

וגם הקרנת בכורה: The Bootsman – one man ride
קליפ חדש לבוטסמן!

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס לפסטיבל?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו הופעה הכי בא לכם לראות מההופעות שבפסטיבל). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאורלי!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בערב!

1. ככל שחובב מוזיקה הולך ומזדקן, הוא נכלא לרוב באחד משני תהליכים בלתי הפיכים: או שהאוזן שלו הופכת להיות האוזן הזקנה המקובלת, האוזן שבורחת מרעש ומעדיפה רכות ועדינות. הוא אפילו קצת מופתע כשהוא מבין שהוא מעדיף לקחת לנסיעה באוטו את האלבום האחרון של בון איבר במקום משהו של סוניק יות'. זה התהליך המקובל, הנפוץ. להתראות הופעות עמידה, שלום זאפה, וכו'. התהליך החלופי, שהוא נדיר יותר אבל חמור לא פחות, הוא התהליך ההפוך. ככל שחובב המוזיקה מזדקן האוזן שלו עוברת דה-סנסתיזציה. סוניק יות'? עזוב, תביא לי משהו רועש באמת. כל דבר שיש בו פחות מ-70% של נויז בלתי מפוענח הוא כבר משעמם. החובב מחפש מוזיקה מוזרה יותר, ג'אז חופשי ויתר, רוק כבד יותר, אלקטרו אלים יותר, היפ-הופ אפל יותר. והיי, מה אתם יודעים, אני חובב מוזיקה שהולך ומזדקן. הדרך היחידה שלי להסביר את החיבה העזה והפתאומית שלי לאלבום החדש של Tyler, the creator (שהוא לא מי יודע מה אלבום קשה, אבל הוא בהחלט 50 גוונים של אפל יותר ממה שאני אוהב בהיפ-הופ שלי בדרך כלל) היא שאני עשוי ללכת בנתיב השני. אבל אולי זו סתם תקופה שבה האוזן שלי מחפשת דברים אחרים. "Jamba" הוא אחד הקטעים האהובים עליי כרגע, בין היתר בגלל שהקול של טיילר נשמע כל כך… חמוּר. [מפ3]



2. חדשות מחזית הפלאג פסט שייפתח ב-9 במאי, כלומר אם הוא לא יבוטל חלילה. הפסטיבל הבינלאומי\ישראלי העלה את האתר המלא שלו, שכולל גם את הליינאפ הסופי (לא כולל הופעת הפתעה אחת). הנה הליינאפ המלא לפי במות. דרך האתר של רדיו הקצה תוכלו לקבל הנחה מופלגת ולרכוש כרטיס לכל הפסטיבל ב-450 ש"ח במקום המחיר המלא של 700 ש"ח. זה משמח מאוד, ואפשר גם להניח בסבירות גבוהה שזה צעד שננקט כי הפסטיבל לא מכר מספיק כרטיסים כפי שציפו המפיקים. וחדשה אחרונה בעניין פלאג פסט: Simian Mobile Disco הצטרפו למופעים! [עברית]
3. לא שמעתם? לא ידעתם? היום מכינים במטבח…. אה, כלומר – AUDIO CAMP!!! האתר החדש במשפחת העונג הוא בלוג שמטרתו היחידה היא להביא לכם מדי יום אלבומים חדשים ולא-פחות-ממעולים מאת אמנים שרובנו ככולנו לא שמענו עליהם. צוות מובחר של ציידים-לקטים חרוצים חורשים את ערימות השחת האינסופיות של בנדקאמפ ובוחרים את הקרם של הקרם. בין אם אתם אוהבים היפ-הופ, שוגייז, פולק, צ'ילווייב, סרף או קאנטרי – אתם תמצאו שם משהו מופלא שמעולם לא שמעתם עליו, ובסבירות גבוהה גם תתאהבו. בבנדקאמפ כמו בבנדקאמפ, לא מעט מהאלבומים ניתנים גם להורדה בחינם או במחירים מגוחכים. בואו! כיף שם! [אנגלית]
4. אלכסון הוא מגזין אונליין עברי יפהפה ומבטיח עד מאוד, בעריכתו של דב אלפון (לשעבר עורך הארץ). הוא חתיך רצח (עיצוב של אברהם קורנפלד), נוח גם לקריאה וגם לשימוש, ונראה בנזונה בעיקר במכשירים ניידים. בנוסף לתכנים מקוריים, הוא מביא גם תרגומים (טובים מאוד, עד כה) ממגזינים משובחים כמו האטלנטיק, הניו יורקר ועוד. מוקדם לומר אם הוא יצליח להחזיק את איכות התכנים לאורך זמן, אבל נכון לעכשיו מדובר באחד הדברים הכי טובים בתקשורת העברית. אינטיליגנטי, נגיש, מגוון. "אנחנו שואפים ליצור אנטיתזה לרעשים ולהפרעות האלימות שהרשת העברית כרגע מלאה בהם, לסיווג האוטומטי ונטול המחשבה, לטוקבקים של מלה אחת ולשנאות של העדר", הם כותבים, ונכון לעכשיו נראה שהם עושים הכל נכון. טפו טפו טפו. והם מבטיחים להישאר בחינם – בזכות מימון של עמותת מגדלור, "לקידום והפצת תרבות בת זמננו". אני מרגיש כאילו קיבלתי מתנה. [עברית!]
5. זה לקח לי אי-אלו שנים (הידעתם? העונג ופייסבוק נולדו באותה השנה), אבל סוף סוף יש כפתורי שיתוף בסוף כל פוסט בעונג. נו, תתפרעו. [קליק]





6. מחר, ה-20 באפריל, הוא יום חנויות התקליטים, מין חג סמי-רשמי, סמי-מסחרי, סמי-מוזיקלי, שאני מחבב מאוד אבל לא יכול גם שלא לתהות על קנקנו. השאלה היא כמובן למה זה יום חנויות התקליטים, ולא יום התקליט. התשובה די ברורה, מן הסתם. מי שיזם את החג הזה ומקדם אותו הם חנויות תקליטים עצמאיות, שתלויות בקשר אישי עם הלקוחות כדי להישאר בחיים. אני לא אומר את זה בקטע ציני, זו האמת והיא פשוטה, ולא משנה מה דעתכם עליה. גם אין לי שום בעיה איתה – אני אוהב חנויות תקליטים רק קצת פחות ממה שאני אוהב תקליטים. זה פשוט נראה לי קצת פספוס בשבילנו, הקהל הרחב, שאנחנו חוגגים את המתווך ולא את האובייקט (שגם הוא, כמובן, רק מתווך של המוזיקה עצמה, שהיא אולי מתווכת ל, אני לא יודע, נפשו של האמן או מה שלא יהיה שם בקצה השני של הרצף). בכל אופן, מה שכן משמח אותי הוא שעם כל שנה שעוברת, החגיגות כן הולכות ומתמקדות יותר בוויניל ואהבת הוויניל מאשר בחנויות ובצד המסחרי של העניין. רציתי מאוד לערום פה לינקים שקשורים לוויניל וציפיתי שאתקל בהרבה כאלה לקראת יום החג, אבל לא נתקלתי באף אחד שהיה מספיק שווה. אולי מחר עם פרוץ היום הרשמי ניתקל במלא דברים טובים. בינתיים, זו הזדמנות טובה להפנות אתכם לפרויקט הכמעט-גמור שלי פה בעונג, פטיפוניזם: להתחיל עם ויניל, שמיועד לכל מי שרוצה, ובכן, להתחיל לשמוע וינילים בפטיפון. הוא כולל כרגע 3 חלקים: חלק 1: למה ויניל?, חלק 2: משיגים פטיפון ואת מדריך החנויות המלא בישראל לתקליטים ופטיפונים. את החלק ה-3 (משיגים תקליטים) מעולם לא סיימתי לכתוב. אולי אסיים לכבוד יום (חנויות) התקליטים הבא? בכל אופן – חג ויניל שמח! [עברית]
7. [תודה לאביטל] משיח היא סדרת רשת חדשה וק-ו-ר-ע-ת, קורעת קורעת. יש שם כמה וכמה רגעים שצריכים להיכנס ללקסיקון הקומי שלנו. יש בה הרבה מהמשרד וקצת מעוזי וייל אבל גם משהו אחר לגמרי. הנה הפרק הראשון, והנה ראיון עם היוצרים. [טיוב; עברית]
8. כמה וכמה אנשים שלחו לי לאחרונה לינקים לשירים ששינו להם את הסולם ממינורי למז'ורי או להיפך. בהגדרה הכי גסה שאפשר, אקורד מינורי הוא מה שאנחנו מחשיבים בדרך כלל כ"עצוב", ומז'ורי כ"שמח". וכך נכפית אווירה סמי-נכאים על שיר סוחף ועליז כמו "Hey Jude", או אווירה מרוממת על "Careless whisper" העגמומי של ג'ורג' מייקל. אז כולם התחילו לשחק עם זה וראיתי גם גרסאות לשירים ישראליים, אבל הכי טוב שראיתי היה [תודה לאסף] המוזיקאי האוקראיני אולג ברג שהעלה לסאונדקלאוד שלו גרסאות מינוריות\מז'וריות לשירים ידועים. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

[אין לכם סבלנות לקרוא? פשוט לחצו כאן]

בראשית היה האינטרנט, ותהו ובוהו שרר ברשתות שיתוף המוזיקה וחנויות מכירת המוזיקה הדיגיטלית.

ואז הגיע בנדקאמפ, ועשה סדר בכאוס. סוף סוף לאמנים היה אתר נוח וחתיכי למכור את המוזיקה שלהם איך ובכמה שהם רוצים. בלי לייבלים, בלי שיט.
אבל הדאונסייד בהצלחה ההולכת וגדלה של נדקאמפ הוא שהיה יותר ויותר קשה למצוא את האוצרות בתוך הכמות הענקית של ריליסים חדשים.

ואז קיבלנו את Bandcamp hunter, טאמבלר מצוין של בחור שהיה חופר בבנדקאמפ מדי יום, מאתר את הדברים הכי מעניינים ומיוחדים ואוסף אותם בצורה נוחה.

החודש הוא נסגר. הכפפה הייתה פשוט מונחת שם.

אז הרמנו אותה.

קבלו את AUDIO CAMP – בלוג שיתופי חדש מבית העונג לגילוי מוזיקה עצמאית מדהימה, אלבום אחד בכל פעם.

ארבעה ציידי מוזיקה ישראלים מיומנים ירחרחו מדי יום במסדרונות הארוכים של אלבומי בנדקאמפ, ויקטפו עבורכם את הדברים הכי מעניינים שמתגלגלים שם – מסרף וגאראז', דרך היפ-הופ ודרים-פופ ועד טראפ וצ'ילווייב.

הכותבים שלנו הם מורפלקסיס (שאוסף אוצרות גם במיקסטייפים שלו), חן אקונומיקה (גם היא מיקסטייפאית מוכשרת), איתי שכתב בעבר את בלוג המוזיקה החדשה החביב עליי ילד זין, עמר סנש שכל הזמן שולח לי אוצרות מוזיקליים אלמוניים, וגם אני אתרום איזה פוסט מדי פעם.

בשבוע ההרצה הסודי שערכנו עד היום, הלכתי לדגום באקראי כמה אלבומים ועף לי המוח. איזה אוצרות אדירים, וכמה כיף פשוט לקפוץ לבלוג בכל פעם שמשעמם באוזניים, ולמצוא אלבום אדיר לעוף איתו שעה. ובבנדקאמפ כמו בבנדקאמפ – אם אהבתם, אין פשוט יותר מלשלשל כמה דולרים ולקחת הביתה עותק דיגיטלי תוך שניות.

אז ברוכים הבאים לאודיו קאמפ. תרגישו חופשי להסתובב, לדגום, להפיץ, ולהירשם לעדכונים: בפייסבוק שלנו, בטוויטר שלנו או לעדכונים במייל (הרשמה בתחתית הבלוג).

האזנה נעימה, ושבת שבוגי*!

*אכן, לא יעלה השבוע עונג. יותר מדי עומס, מצטער. תבלו עם אודיו קאמפ, המוזיקה שם תמלא לכם בקלות את כל הסופשבוע.

1. קורה ושיר מצומד לקליפ לעד. זה קורה לעתים נדירות מאוד, הרבה פחות ממה שנדמה. יש המון קליפים ממש מעולים, שנחקקים בזיכרון, אבל לא כולם מוקרנים לך בתוך הגולגולת בשנייה שמתחיל השיר עצמו ברדיו או בדיסק. המקרה שלפנינו הוא כמובן אחד הנדירים האלה. "The hardest button to button" של The white stripes עמד תמיד בצלו של הסינגל המפלצתי "Seven nation army", אבל תמיד היה חביב עליי קצת יותר. שניהם יצאו באלבום Elephant, שממש השבוע חוגג עשור (שיט, איך שהזמן רץ כשמנגנים ריפים נצחיים). הקליפ האייקוני שביים מישל גונדרי, קליפ שלא דרש יותר ממצלמה אחת והרבה מאוד מערכות תופים, מגברים, אנשים שיסחבו אותם ומי שיביא לגונדרי קפה למרתון העריכה הבוודאי ארוך מאוד שלו. מעניין לראות את הדרך שעשה גונדרי עם אותו הרעיון בדיוק: ייצוג ויזואלי של האלמנטים המוזיקליים בשיר. זה התחיל עם "Around the world" של דאפט פאנק, שם כל אלמנט מוזיקלי יוצג על ידי קבוצת רקדנים אחרת; המשיך בצורה הרבה יותר מתוחכמת ומדויקת עם "Star guitar" של הכמיקל בראדרז, קליפ שבמשך שנים הנחתי שעבר ליד הרבה מאוד אנשים (פשוט כי לי נדרשו לפחות שתי צפיות להבין בדיוק מה הולך שם); אבל הגיע לשלמות רק כשהוא החליט לא להחליף את האלמנטים בסמלים (רקדנים, מבנים בצד הדרך) אלא בכלים עצמם – וגם בנגנים שלהם. שימו לב שכמעט בכל השיר, התופים של מג מסודרים לפי התפקידים שלהם – שתי פעימות תוף בס פירושן שני תופי בס אחד ליד השני, וכן הלאה. וככה זה נצרב בתוך הראש, לנצח. גם כשאני נתקל בשיר הזה ברדיו – מקרה די נדיר לצערי – הקליפ בהכרח ירוץ לי בראש. יחיד סגולה. [טיוב]



בשבוע שעבר הסתבר לנו שהקולקטיב יופיעו בגלסטנברי (אפילו כמה פעמים), והשבוע התברר שגם אסתר רדא המצוינת תופיע שם! יש כבוד. [עברית]



2. [תודה לאביטל] השנה היא 1997 ורדיוהד בדיוק הוציאו את האלבום שהגדיר מחדש את העשור. ההייפ בשיאו, ויש להם הופעה באירווינג פלאזה בניו יורק. השבוע הגיעה איכשהו לרשת רשימת המוזמנים שנכנסו להופעה הזאת בדלת האחורית – הסלבז הכבדים. וזו רשימה פסיכית. הביסטי בויז, בלר, U2 (עם 18 אורחים, כמובן), מדונה, מרילין מנסון, REM, בראד פיט, ריק רובין, אדי ודר, אואזיס, קורטני לאב… פסיכי. [אנגלית]
3. [תודה לחובצי] האלבום החדש של Cold war kids הנהדרים יצא לסטרים. עוד לא הספקתי לשמוע אבל חובצי כבר אומר שהוא הרבה יותר טוב מהאלבום הקודם. [סטרים]
4. כולנו צריכים קצת בלוגראס אמריקאי בטעם של פעם לשבת. Run boy run הוציאו אלבום חדש, והוא כולו מוזרם בבנדקאמפ ומלא בכינורות עליזים, מנדולינות, קונטרבס והרמוניות קוליות חמימות כמו רוח דרומית. היידי הו! [סטרים]
5. שירי לדלסקי היא קצת טאבו+ בבחורה וקצת קיטי פרייד בישראלית לא היפסטרית, ו"ימים קרים" שלה הוא שיר כייפי וקליפ עם מחווה משמחת לבברלי הילס 90210. צ'ק איט. [טיוב]



6. [תודה לאסף] כמה שמשחק המילים על השם של הסלב יותר מפגר, ככה הוא יותר מצחיק. אני עדיין צוחק מהבדיחה של דה נירו. [אנגלית]
7. מישהו שאל אותי בתגובות לעונג הקודם איך זה שלא התייחסתי עדיין לתמר פילוסוף. התשובה היא שממש באותו שבוע שמעתי אותה לראשונה בעקבות רימיקס שעשה לה דוד לביא ונדלקתי, אבל הורדתי בחינם את האלבום המלא שלה מבנדקאמפ ועדיין לא הספקתי לשמוע אותו מספיק פעמים כדי להבין מה אני בדיוק מרגיש ומה יש לי לספר. אבל היי, למה לחכות לי? לכו לשמוע, תגידו לי אתם מה דעתכם. [בנדקאמפ]
8. [תודה לזהר] זה משוגע! איך לקשקש את הביצה בתוך הקליפה, בדקה שתשנה את חייכם וארוחותיכם לנצח [טיוב]
9. [תודה לגבי] ששלח אליי "מוסף מיוחד של "ניו יורק מגזין" המוקדש לתקופת הילדות בניו יורק". הנה הקטע שכתבה רג'ינה ספקטור. [אנגלית]
10. להורדה: אלבום שני ל-Luqman בקולקטיב Raw Tapes. מת על החבר'ה האלה, פשוט מת עליהם. כל מי שטוען שהמוזיקה בישראל נתקעה בעבר, בהחלט לא שומע את Raw Tapes. [בנדקאמפ]
11. Murder by death החביבים עליי גייסו השנה כסף לאלבום החדש בקמפיין קיקסטארטר, ואחת האפשרויות שהתומכים יכלו לרכוש היה הזכות לבחור שיר שהלהקה תקליט לו קאבר. 15 שירים כאלה נבחרו על ידי המעריצים, ועכשיו הלהקה עמדה במילתה והקליטה קאברים לכל 15 השירים, מוויזר ואינקסס, דרך "Kiss" המונומנטלי של סקאוט ניבלט, ועד טום וייטס ואליוט סמית'. [בנדקאמפ]
12. [תודה לצליל] איתמר ב"ז מראיין בעין השביעית את ג'ו סאקו, אבי הקומיקס-ג'ורנליזם. [עברית]
13. [תודה לאסף] כל הקומיקסים של The Oatmeal הם מצוינים, אבל הקומיקס שלו "כשהבית שלך נשרף, תצחצח שיניים" מרגש במיוחד. [אנגלית]
14. מבקר הקולנוע הוותיק והמשפיע רוג'ר איברט הלך השבוע לעולמו בגיל 70. הרשת התמלאה בהספדים וכתבות מיוחדות, אבל ההספד היחיד שגרם לי למחות דמעה קטנה היה ההספד המשעשע, המרגש, המחוכם והאמיתי של The Onion, אתר שמתמחה דווקא בלהצחיק. [אנגלית]
15. באתר של האטלנטיק עלתה "The Hanging", אחת הכתבות הכי טובות שקראתי לאחרונה – וכפי שאתם יודעים אני זולל כתבות מגזיניות גרגרן למדי, כך שהתחרות קשה. ב-2009, בחלקת יער באיזור מפוקפק בקנטאקי, נמצא גבר מת תלוי מעץ, עירום לגמרי חוץ מגרביים, ועל החזה שלו כתובת: FED. האיזור הידוע לשמצה הותקף על ידי התקשורת, המשטרה יצאה לחקור וכך גם הבולשת, עד לפתרון ה… ובכן, תקראו לבד. הכתבה של ריץ' שפירו מעולה, כתובה היטב, מתוחקרת להפליא, והיא אמנם ארוכה אבל קשה מאוד להניח אותה מהידיים. [אנגלית]
16. מרתק, מוזר וגם קצת מצחיק: 10 חוקים שהנאצים הטילו על מוזיקאי ג'אז בצ'כיה. חוק #4: עד 10% סינקופה. [אנגלית]
17. יורם קניוק הולך אל סופו. זה הוא אמר, לא אני. זה בלתי נמנע. זה הסוף של החיים. בבלוג החדש והדי מדהים שלו הוא מפרסם עכשיו פוסט (שמתעדכן כל הזמן) שנקרא יומן הליכתי אל סופי. גם הכתיבה וגם התגובות מרגשים, כל אחד מסיבותיו. [עברית]


לא הייתי צריך לרדת על חמין לפני ההופעה

18. האלבום החדש של צ'רלס בראדלי, אחרון גיבורי הפעולה של הסול הישן, מחוזק בכוחות הצעירים מדאפטון רקורדס, עכשיו בסטרים. מומלץ בחום לאחלה יום. [סטרים]
19. 1 באפריל – כל המתיחות הכי טובות באינטרנט, במקום אחד. תודה, טק קראנץ'! הכי אהבתי את זה של הבית הלבן. [אנגלית]
20. איך הארלם שייק הפך להיסטריה וויראלית: הסיפור האמיתי. זה קשור יותר לכסף וביזנס מאשר לקהילתיות, שיתופיות וכיף. כך לפחות טוענים באטלנטיק. [אנגלית]
21. ג'יימס בלייק שיחרר את "Take a fall for me" יחד עם RZA (מדהים בעיניי הדיוק-של-מנתח בבחירות השת"פים של בלייק באלבום החדש – בריאן אינו מצד אחד, RZA מצד שני). [סטרים]
22. רק מזכיר לכם שאבנר קשתן ממשיך את פרויקט הדיסטופיות של דיוויד בואי, והגענו כבר לחלק ג'. [עברית]
23. "Hard times come again no more", שיר חדש נוסף של Iron & Wine, שהאלבום שלו הוא האלבום שאני הכי מחכה לו בחודשים הקרובים, אחרי זה של מר בלייק הנ"ל. [סטרים]
24. מת על "IFHY" הקליפ החדש והמעולה של Tyler, The Creator, שחותך לקראת הסוף לשיר אחר, ממש כמו שעשתה מיסי. [טיוב]
25. "After the afterlife", שיר חדש נוסף של Cocorosie מתוך האלבום החדש שלהן. [טיוב]
26. "No guns allowed", השיר החדש של Snoop Lion, גירסת הרגאיי והעוד-יותר-גאנג'ה של סנופ דוג, לא מפיל. הוא נחמד, והמסר שלו טוב – נגד רובים. מה שבאמת מגניב בו זה שהוא מסמפל את ביירות. [טיוב]
27. אני לא יודע מה יותר משמח אותי – זה שיש ל-Beak, הרכב הקראוטרוק הקטלני של ג'ף בארו מפורטיסהד, סינגל חדש – "0898", או זה שהבי-סייד שלו הוא קאבר שלהם ל-"Welcome to the machine" של פינק פלויד. [סטרים]
28. אוי כמה כיף הוא האלבום החדש של קורט וייל, Wakin on a pretty daze. מומלץ בחום לימי החום, ולשבתות, ובכלל לכל זמן שבו אתם רוצים להרים רגליים על השולחן ולהרגיש שאין לכם שום דאגות. [סטרים]



29. השבוע לפני 20 שנה יצא האלבום המופלא שהתמונה שלעיל מעטרת בגאון את חזיתו. אלבום הבכורה של Suede. זה בלי בעיה האלבום שלהם ששמעתי הכי הרבה פעמים בחיי, ומן הסתם האהוב עליי שלהם. מאז 1993 הם להקת הבריטפופ האהובה עליי (אף על פי שבשנים האחרונות המאזניים מתחילים לזוז, כשבכל שנה שחולפת אני מכיר יותר ויותר במשקל ובעושר של Blur). ומתוך 11 השירים באלבום הזה, שלכל אחד מהם נתונה פיסה שבורה וקטנה מלבי, השיר שהאזנתי לו הכי הרבה פעמים בחיי היה ונשאר "Sleeping pills". האודה המתחננת לאהובה השבורה, שרק לא תיקח הלילה את כדורי השינה ההם, נמצאת כבר מזמן ברשימת 10 השירים שאני לא יכול לשמוע אותם עד סופם בעיניים יבשות. בהאזנה הראשונה – ובה בלבד – דמדומי הקלידים והגיטרה הפותחים את השיר נשמעים מלאי תקווה. בכל שאר ההאזנות, הם מנבאים את הייאוש, את הניסיון לטפטף מעט תקווה במקום שבו כבר אין לה סיכוי להיספג. בראש שלי, השיר הזה מושר אחרי שהדובר והנמענת (בראש שלי זו נמענת, אם כי, מי יודע, ומה זה משנה) הלכו בעלייה כל כך הרבה זמן, סוחבים על גבם משא הולך ומכביד, והחליטו להפיל אותו מעל גבם. הם ויתרו. הם מתגלגלים במורד, והם יודעים שהניסיון האלף שלהם להעפיל לפסגה ולהגיע אל העמק הרוגע שמאחוריה, לעשות קצת Sweet FA, גם הוא כשל. הבקשה הזו, אל תקחי את כדורי השינה שלך, הם רק הורגים זמן – היא כבר ריקה, "מפוצצת בוואליום, כי את לא יודעת להחליט". הרגע שבו המוזיקה והמילים מתאחדים לאותו הסיפור ואותו המסר הוא גם הרגע האהוב עליי בשיר. הרגע הזה מתחיל להיבנות כבר לקראת הדקה השלישית, כשהגיטרה של ברנרד באטלר מתפתלת מאחורי השירה, מנסה לפרוץ את הנהר הסמיך של הקול של ברט אנדרסון. ב-3:19 היא מצליחה, הנה היא בוקעת, קרן שמש מפציעה דרך הסדקים והנה היא, הנה היא נוסקת ועומדת לשטוף אותנו בחוּמה ובטוּבה ב-3:26 – – – רק כדי להשתהות רגע אחד, מהבהב, באוויר – ולהתדלדל חסרת כוחות על הרצפה. זה האנטי-סולו הכי גדול של התקופה. זה סולו שהולך ונבנה במהלך כל השיר, ולא מגיע אלא מתרוקן בבת אחת. וזה כל הסיפור של השיר הזה. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

"הגיע הזמן שנפסיק את הבולשיט הזה, שהופעות יתחילו בזמן. אני לא מקבל טיעוני ביצה ותרנגולת, קהל שמאשים את האמן שמאשים את הקהל וחוזר חלילה. לכולנו יש אחריות" – עידו שחם דורש להפסיק את השטויות האלה של הופעות שמתחילות באיחור. אני איתו. ואתם?

1. כן, אם מתעלמים מכך שאנשים זרים קובעים לי איזה אוכל מותר לי לצרוך השבוע, זה באמת נחמד כל הפסח הזה. תחושה של חופש באוויר גם אם אין לך באמת חופש; הרחובות מתמלאים ילדים ומשפחות; משהו באוויר מתרופף, מותר, הופך פחות דחוס ומהודק; והנה גם שעון הקיץ הגיע. מכל שמותיו הרבים, עבורי פסח הוא יותר מכל חג האביב. והרי אם נסעתם בחג הזה בכבישים לא תוכלו להכחיש שהאביב כבר כאן. החרציות מתפוצצות בצידי הדרכים, הסוודרים ממתינים בתיק בסבלנות עד הערב. האביב הוא נפלא מכל עונה: הוא קיץ רך. החלק האהוב עליי בקיץ הוא הלילות החמים. אנחנו עדיין לא שם, אנחנו מתקרבים, אנחנו עדיין בערבים המתחממים. הפסקול שלי לערבים האלה הוא האלבום הרך והאביבי האחרון של ג'ואנה ניוסם. כן, המשולש ההוא, הארוך. אז מה אם הוא ארוך? האביב אינו מספיק ארוך, אז נתנחם באלבום ארוך. כל האלבום הוא שיר הפתיחה שלי, על כל שלושת דיסקיו. אבל אין פה מקום לכולם, אז נפתח עם "Jackrabbits" העדין. שיהיה אביב נפלא, פורח מכל כיוון, ושיתחיל בעדינות, ברוך. [מפ3]



לפעמים אין חדשות גדולות.



2. "Sacrilege", הקליפ החדש של Yeah yeah yeahs העיף לי ת'שלייקס! הוא הצליח להכניס אותי עמוק לתוך הסיפור תוך 4 דקות בלבד. ככה עושים מיקרו-קולנוע. [טיוב]
3. עטיפת האלבום החדש של הסטרוקס היא שיחזור של אריזת סלילים ישנה של RCA. ב-NPR אספו עוד 9 עטיפות אלבומים שהן רפליקות של חפצים קיימים הקשורים למוזיקה: מפטיפון ועד מגבר גיטרה (שפועל!). [אנגלית]
4. בבלייזר פורסמה החודש כתבה שהפתיעה אותי גם בנושא, גם באורך וגם בעיסוק הרציני שלה בשאלה האם לירות בכלבים משוטטים. לא משנה מה דעתכם בנושא, אני ממליץ לכם לקרוא את הכתבה המעולה הזאת של אסי גל. יכול להיות שתסכימו, יכול להיות שתתווכחו, אבל בטוח תלמדו לפחות דבר אחד שלא ידעתם קודם על כלבים משוטטים בישראל, והאנשים שמתמודדים איתם – הן מצד החוק והאכיפה, הן מצד התושבים שניזוקים מהם. [עברית]



5. האם התמונה שלפניכם לקוחה מתצלומי חלל של NASA, או מאוסף האמנות המודרנית של ה-MOMA? [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט