6 באפריל 2013
עונג שבת: אז בקשר לזרעים
- קורה ושיר מצומד לקליפ לעד. זה קורה לעתים נדירות מאוד, הרבה פחות ממה שנדמה. יש המון קליפים ממש מעולים, שנחקקים בזיכרון, אבל לא כולם מוקרנים לך בתוך הגולגולת בשנייה שמתחיל השיר עצמו ברדיו או בדיסק. המקרה שלפנינו הוא כמובן אחד הנדירים האלה. "The hardest button to button" של The white stripes עמד תמיד בצלו של הסינגל המפלצתי "Seven nation army", אבל תמיד היה חביב עליי קצת יותר. שניהם יצאו באלבום Elephant, שממש השבוע חוגג עשור (שיט, איך שהזמן רץ כשמנגנים ריפים נצחיים). הקליפ האייקוני שביים מישל גונדרי, קליפ שלא דרש יותר ממצלמה אחת והרבה מאוד מערכות תופים, מגברים, אנשים שיסחבו אותם ומי שיביא לגונדרי קפה למרתון העריכה הבוודאי ארוך מאוד שלו. מעניין לראות את הדרך שעשה גונדרי עם אותו הרעיון בדיוק: ייצוג ויזואלי של האלמנטים המוזיקליים בשיר. זה התחיל עם "Around the world" של דאפט פאנק, שם כל אלמנט מוזיקלי יוצג על ידי קבוצת רקדנים אחרת; המשיך בצורה הרבה יותר מתוחכמת ומדויקת עם "Star guitar" של הכמיקל בראדרז, קליפ שבמשך שנים הנחתי שעבר ליד הרבה מאוד אנשים (פשוט כי לי נדרשו לפחות שתי צפיות להבין בדיוק מה הולך שם); אבל הגיע לשלמות רק כשהוא החליט לא להחליף את האלמנטים בסמלים (רקדנים, מבנים בצד הדרך) אלא בכלים עצמם – וגם בנגנים שלהם. שימו לב שכמעט בכל השיר, התופים של מג מסודרים לפי התפקידים שלהם – שתי פעימות תוף בס פירושן שני תופי בס אחד ליד השני, וכן הלאה. וככה זה נצרב בתוך הראש, לנצח. גם כשאני נתקל בשיר הזה ברדיו – מקרה די נדיר לצערי – הקליפ בהכרח ירוץ לי בראש. יחיד סגולה. [טיוב]
- [תודה לאביטל] השנה היא 1997 ורדיוהד בדיוק הוציאו את האלבום שהגדיר מחדש את העשור. ההייפ בשיאו, ויש להם הופעה באירווינג פלאזה בניו יורק. השבוע הגיעה איכשהו לרשת רשימת המוזמנים שנכנסו להופעה הזאת בדלת האחורית – הסלבז הכבדים. וזו רשימה פסיכית. הביסטי בויז, בלר, U2 (עם 18 אורחים, כמובן), מדונה, מרילין מנסון, REM, בראד פיט, ריק רובין, אדי ודר, אואזיס, קורטני לאב… פסיכי. [אנגלית]
- [תודה לחובצי] האלבום החדש של Cold war kids הנהדרים יצא לסטרים. עוד לא הספקתי לשמוע אבל חובצי כבר אומר שהוא הרבה יותר טוב מהאלבום הקודם. [סטרים]
- כולנו צריכים קצת בלוגראס אמריקאי בטעם של פעם לשבת. Run boy run הוציאו אלבום חדש, והוא כולו מוזרם בבנדקאמפ ומלא בכינורות עליזים, מנדולינות, קונטרבס והרמוניות קוליות חמימות כמו רוח דרומית. היידי הו! [סטרים]
- שירי לדלסקי היא קצת טאבו+ בבחורה וקצת קיטי פרייד בישראלית לא היפסטרית, ו"ימים קרים" שלה הוא שיר כייפי וקליפ עם מחווה משמחת לבברלי הילס 90210. צ'ק איט. [טיוב]
- [תודה לאסף] כמה שמשחק המילים על השם של הסלב יותר מפגר, ככה הוא יותר מצחיק. אני עדיין צוחק מהבדיחה של דה נירו. [אנגלית]
- מישהו שאל אותי בתגובות לעונג הקודם איך זה שלא התייחסתי עדיין לתמר פילוסוף. התשובה היא שממש באותו שבוע שמעתי אותה לראשונה בעקבות רימיקס שעשה לה דוד לביא ונדלקתי, אבל הורדתי בחינם את האלבום המלא שלה מבנדקאמפ ועדיין לא הספקתי לשמוע אותו מספיק פעמים כדי להבין מה אני בדיוק מרגיש ומה יש לי לספר. אבל היי, למה לחכות לי? לכו לשמוע, תגידו לי אתם מה דעתכם. [בנדקאמפ]
- [תודה לזהר] זה משוגע! איך לקשקש את הביצה בתוך הקליפה, בדקה שתשנה את חייכם וארוחותיכם לנצח [טיוב]
- [תודה לגבי] ששלח אליי "מוסף מיוחד של "ניו יורק מגזין" המוקדש לתקופת הילדות בניו יורק". הנה הקטע שכתבה רג'ינה ספקטור. [אנגלית]
- להורדה: אלבום שני ל-Luqman בקולקטיב Raw Tapes. מת על החבר'ה האלה, פשוט מת עליהם. כל מי שטוען שהמוזיקה בישראל נתקעה בעבר, בהחלט לא שומע את Raw Tapes. [בנדקאמפ]
- Murder by death החביבים עליי גייסו השנה כסף לאלבום החדש בקמפיין קיקסטארטר, ואחת האפשרויות שהתומכים יכלו לרכוש היה הזכות לבחור שיר שהלהקה תקליט לו קאבר. 15 שירים כאלה נבחרו על ידי המעריצים, ועכשיו הלהקה עמדה במילתה והקליטה קאברים לכל 15 השירים, מוויזר ואינקסס, דרך "Kiss" המונומנטלי של סקאוט ניבלט, ועד טום וייטס ואליוט סמית'. [בנדקאמפ]
- [תודה לצליל] איתמר ב"ז מראיין בעין השביעית את ג'ו סאקו, אבי הקומיקס-ג'ורנליזם. [עברית]
- [תודה לאסף] כל הקומיקסים של The Oatmeal הם מצוינים, אבל הקומיקס שלו "כשהבית שלך נשרף, תצחצח שיניים" מרגש במיוחד. [אנגלית]
- מבקר הקולנוע הוותיק והמשפיע רוג'ר איברט הלך השבוע לעולמו בגיל 70. הרשת התמלאה בהספדים וכתבות מיוחדות, אבל ההספד היחיד שגרם לי למחות דמעה קטנה היה ההספד המשעשע, המרגש, המחוכם והאמיתי של The Onion, אתר שמתמחה דווקא בלהצחיק. [אנגלית]
- באתר של האטלנטיק עלתה "The Hanging", אחת הכתבות הכי טובות שקראתי לאחרונה – וכפי שאתם יודעים אני זולל כתבות מגזיניות גרגרן למדי, כך שהתחרות קשה. ב-2009, בחלקת יער באיזור מפוקפק בקנטאקי, נמצא גבר מת תלוי מעץ, עירום לגמרי חוץ מגרביים, ועל החזה שלו כתובת: FED. האיזור הידוע לשמצה הותקף על ידי התקשורת, המשטרה יצאה לחקור וכך גם הבולשת, עד לפתרון ה… ובכן, תקראו לבד. הכתבה של ריץ' שפירו מעולה, כתובה היטב, מתוחקרת להפליא, והיא אמנם ארוכה אבל קשה מאוד להניח אותה מהידיים. [אנגלית]
- מרתק, מוזר וגם קצת מצחיק: 10 חוקים שהנאצים הטילו על מוזיקאי ג'אז בצ'כיה. חוק #4: עד 10% סינקופה. [אנגלית]
- יורם קניוק הולך אל סופו. זה הוא אמר, לא אני. זה בלתי נמנע. זה הסוף של החיים. בבלוג החדש והדי מדהים שלו הוא מפרסם עכשיו פוסט (שמתעדכן כל הזמן) שנקרא יומן הליכתי אל סופי. גם הכתיבה וגם התגובות מרגשים, כל אחד מסיבותיו. [עברית]
- האלבום החדש של צ'רלס בראדלי, אחרון גיבורי הפעולה של הסול הישן, מחוזק בכוחות הצעירים מדאפטון רקורדס, עכשיו בסטרים. מומלץ בחום לאחלה יום. [סטרים]
- 1 באפריל – כל המתיחות הכי טובות באינטרנט, במקום אחד. תודה, טק קראנץ'! הכי אהבתי את זה של הבית הלבן. [אנגלית]
- איך הארלם שייק הפך להיסטריה וויראלית: הסיפור האמיתי. זה קשור יותר לכסף וביזנס מאשר לקהילתיות, שיתופיות וכיף. כך לפחות טוענים באטלנטיק. [אנגלית]
- ג'יימס בלייק שיחרר את "Take a fall for me" יחד עם RZA (מדהים בעיניי הדיוק-של-מנתח בבחירות השת"פים של בלייק באלבום החדש – בריאן אינו מצד אחד, RZA מצד שני). [סטרים]
- רק מזכיר לכם שאבנר קשתן ממשיך את פרויקט הדיסטופיות של דיוויד בואי, והגענו כבר לחלק ג'. [עברית]
- "Hard times come again no more", שיר חדש נוסף של Iron & Wine, שהאלבום שלו הוא האלבום שאני הכי מחכה לו בחודשים הקרובים, אחרי זה של מר בלייק הנ"ל. [סטרים]
- מת על "IFHY" הקליפ החדש והמעולה של Tyler, The Creator, שחותך לקראת הסוף לשיר אחר, ממש כמו שעשתה מיסי. [טיוב]
- "After the afterlife", שיר חדש נוסף של Cocorosie מתוך האלבום החדש שלהן. [טיוב]
- "No guns allowed", השיר החדש של Snoop Lion, גירסת הרגאיי והעוד-יותר-גאנג'ה של סנופ דוג, לא מפיל. הוא נחמד, והמסר שלו טוב – נגד רובים. מה שבאמת מגניב בו זה שהוא מסמפל את ביירות. [טיוב]
- אני לא יודע מה יותר משמח אותי – זה שיש ל-Beak, הרכב הקראוטרוק הקטלני של ג'ף בארו מפורטיסהד, סינגל חדש – "0898", או זה שהבי-סייד שלו הוא קאבר שלהם ל-"Welcome to the machine" של פינק פלויד. [סטרים]
- אוי כמה כיף הוא האלבום החדש של קורט וייל, Wakin on a pretty daze. מומלץ בחום לימי החום, ולשבתות, ובכלל לכל זמן שבו אתם רוצים להרים רגליים על השולחן ולהרגיש שאין לכם שום דאגות. [סטרים]
- השבוע לפני 20 שנה יצא האלבום המופלא שהתמונה שלעיל מעטרת בגאון את חזיתו. אלבום הבכורה של Suede. זה בלי בעיה האלבום שלהם ששמעתי הכי הרבה פעמים בחיי, ומן הסתם האהוב עליי שלהם. מאז 1993 הם להקת הבריטפופ האהובה עליי (אף על פי שבשנים האחרונות המאזניים מתחילים לזוז, כשבכל שנה שחולפת אני מכיר יותר ויותר במשקל ובעושר של Blur). ומתוך 11 השירים באלבום הזה, שלכל אחד מהם נתונה פיסה שבורה וקטנה מלבי, השיר שהאזנתי לו הכי הרבה פעמים בחיי היה ונשאר "Sleeping pills". האודה המתחננת לאהובה השבורה, שרק לא תיקח הלילה את כדורי השינה ההם, נמצאת כבר מזמן ברשימת 10 השירים שאני לא יכול לשמוע אותם עד סופם בעיניים יבשות. בהאזנה הראשונה – ובה בלבד – דמדומי הקלידים והגיטרה הפותחים את השיר נשמעים מלאי תקווה. בכל שאר ההאזנות, הם מנבאים את הייאוש, את הניסיון לטפטף מעט תקווה במקום שבו כבר אין לה סיכוי להיספג. בראש שלי, השיר הזה מושר אחרי שהדובר והנמענת (בראש שלי זו נמענת, אם כי, מי יודע, ומה זה משנה) הלכו בעלייה כל כך הרבה זמן, סוחבים על גבם משא הולך ומכביד, והחליטו להפיל אותו מעל גבם. הם ויתרו. הם מתגלגלים במורד, והם יודעים שהניסיון האלף שלהם להעפיל לפסגה ולהגיע אל העמק הרוגע שמאחוריה, לעשות קצת Sweet FA, גם הוא כשל. הבקשה הזו, אל תקחי את כדורי השינה שלך, הם רק הורגים זמן – היא כבר ריקה, "מפוצצת בוואליום, כי את לא יודעת להחליט". הרגע שבו המוזיקה והמילים מתאחדים לאותו הסיפור ואותו המסר הוא גם הרגע האהוב עליי בשיר. הרגע הזה מתחיל להיבנות כבר לקראת הדקה השלישית, כשהגיטרה של ברנרד באטלר מתפתלת מאחורי השירה, מנסה לפרוץ את הנהר הסמיך של הקול של ברט אנדרסון. ב-3:19 היא מצליחה, הנה היא בוקעת, קרן שמש מפציעה דרך הסדקים והנה היא, הנה היא נוסקת ועומדת לשטוף אותנו בחוּמה ובטוּבה ב-3:26 – – – רק כדי להשתהות רגע אחד, מהבהב, באוויר – ולהתדלדל חסרת כוחות על הרצפה. זה האנטי-סולו הכי גדול של התקופה. זה סולו שהולך ונבנה במהלך כל השיר, ולא מגיע אלא מתרוקן בבת אחת. וזה כל הסיפור של השיר הזה. [מפ3]
בשבוע שעבר הסתבר לנו שהקולקטיב יופיעו בגלסטנברי (אפילו כמה פעמים), והשבוע התברר שגם אסתר רדא המצוינת תופיע שם! יש כבוד. [עברית]
לא הייתי צריך לרדת על חמין לפני ההופעה
שתהיה שבת שבוגי!
הקומיקס של The Oatmeal מרגש…וכך גם הבלוג של קניוק. תודה!
בדיוק לפני שבוע יצא לי לשמוע את השיר האהוב עלי ביותר של סוויד Sleeping Pills בלייב, בפעם הראשונה. מסתבר שזהו גם השיר האהוב על ברט אנדרסון מהאלבום ההוא, שהחליט לציין דרכו את מלוא 20 שנה לאותו אלבום.
ברט מסביר שם שתמיד תהיה לו פינה חמה בלב לשיר הזה, שניסחת את הטוב שבו גיא, בשנינות רבה.
לרגע אחד דמיינתי שזה עדיין ברנרד באטלר שם על הגיטרה (למרות שריצ'ארד אוקס עושה עבודה מעולה) והדואט בינהם לקראת סוף השיר זה אחד הקליימקסים המופלאים ביותר שיצא לי להשמוע.
איזה כיף שהם עדיין איתנו…
תודה גיא.
שבת שלום!
או זה
הפעם מעניין במיוחד, תודה!
אני מדמיין או שזה העונג ה-400?
מר\גברת 400, דמיונך אינו מטעך, אבל מה שמטעה הוא המספר שרשום שם ברשימת הקטגוריות. "עונג שבת" הוא הקטגורייה הדיפולטית ולכן יש כמה פוסטים סוררים שהתפרסמו לאורך השנים בקטגוריה הלא נכונה. הגיע הזמן באמת שאסדר את זה.
🙂
יש בעיה באייטם 25. הוא מוליך לאותו מקום של הקישור שלפניו (השיר של מיסי)
מעולה.
אהבתי את אייטם 1, לא הכרתי את cold war kid, אז תודה!
בגיליון של אינטרוויו מ-1993 כבר עלו על הפוטנציאל של כריסטופר ווקן
(תמונה שמאלית למטה)
http://www.interviewmagazine.com/film/casting-call-the-jungle-book#slideshow_39143.4
שמת לב שגם טיילר וגם מיסי חותכים לשיר אחר בעודם הם נוהגים ברכב עם ההומיז שלהם? האם זהו חוק כתוב בספר ה"לעבור לשיר אחר באמצע קליפ"?
http://livingintelaviv.tumblr.com/
7 – תמר פילוסוף. היא נפלאה, תודה!
אם לא עוד לא ראית את הסרטון הזה/שמת אותו כאן, אני ממליצה. http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=ltun92DfnPY