…תנה?

1. ג'ייסון מולינה מת השבוע, בגיל 39. האיברים שלו כשלו אחרי שנים של אלכוהוליזם. הלב שלי שבור ולא מראה סימנים של התאחות. מולינה היה אחד מכותבי השירים האהובים עליי, ואולי הקרוב ביותר ללב שלי. הוא אף פעם לא היה סופרסטאר, לא בהיקף הקהל שלו, לא בהתנהגות שלו ולא בשירים שלו. הוא תמיד היה אמיתי: שבור. חדור תקווה, אבל שבור. מצד אחד יש לי כל כך הרבה דברים להגיד עליו, על גודל האובדן הזה שזיעזע אותי עמוק. מצד שני, אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבתי כאן ביום שבו התפרסמה ההודעה. המוזיקה שלו מדברת כל כך חזק שהיא כמעט מצווה שתיקה והקשבה. ב-2008, כשהתאהבתי בכל הכוח במולינה ובמוזיקה שלו, כתבתי פה: "אפשר למולל את הטקסטים האלה ביד כמו חופן אדמה, לשמוע בקול ובשירה של מולינה את משאית החיים שהוא סוחב על הגב ואת האופק הרחב שהוא רואה לפניו". עכשיו האופק הזה נסגר, נכבה. בשביל מולינה, לפחות. לנו, נחמה פורתא, תישאר המוזיקה. כמחווה יפה מאוד, מי שלא יהיה שאחראי לאתר של מולינה העלה כמעט את כל הקטלוג שלו להאזנה בבנדקאמפ, כולל הכל. אני ממליץ בחום להתחיל מהאלבום המושלם הזה, ואז להחליט – אם אתם רוצים יותר אור, לכו לג'וזפין, ואם יותר אפילה, ל-Lioness. בפורום אוספים תגובות עצובות של מוזיקאים (ההודעה של ינס לקמן בלתי נשכחת, וסטיב אלביני, שהפיק לא מעט מאלבומיו, מגיב). שיר הפתיחה הרשמי שלי כאן הוא "Farewell transmission", שתוכלו לשמוע אם רק תלחצו פה פליי. התכסיס הוא שמיד אחריו בא כל שאר האלבום, ואני לא חושב שתצליחו להפסיק. לטובת הטועמים לראשונה, הכנתי לטור שלי ב-YNET פלייליסט היכרות של שירים שאני אישית אוהב במיוחד. היה שלום, מולינה. אני כבר מתגעגע. [סטרים]



אז עונת הפסטיבלים נפתחה רשמית:

2. הוכרז פסטיבל יערות מנשה ה-5! זה יקרה ב-2-3-4 במאי (מה שאומר שזה בדיוק שבוע לפני פלאג פסט!) ביערות מנשה (דה), והליינאפ מרשים – הנה חלק ממנו: הדג נחש, הבילויים, גבע אלון, קולולוש, האחים רמירז, החלטורה ויהודה קיסר, אטליז, Tiny Fingers, ארז הלוי, שי צברי, שמֶמֶל, אביב נוימן ונדב אזולאי, וגם שני מופעים מצ'כיה. באתר הפסטיבל המחודש אפשר למצוא את רשימת האמנים המלאה, ליינאפ מלא (סחטיין!) ואת כל הפרטים, כמו גם לגלות עוד הופעות מעולות: שני קדר, באטרינג טריו, כלבתא (!), תתרן, יפני אדום, סאן טיילור, מורפלקסיס ג'אם ועוד. [עברית]
3. וגם מיני-פסטיבל שתמשרה חוזר פתאום! זה יקרה ברוטשילד 12 בתל אביב ב-12 באפריל, 12 אמנים יופיעו במשך 12 שעות (12 בצהריים עד 12 בלילה) תמורת 12 ש"ח! יופיעו: אסתר רדא, נקמת הטרקטור, המפשעות, בותימזוג, ועדת חריגים, קין והבל 90210, Tiny Fingers, Bill and Murray, Soda Fabric, ההרכב החדש של ניצן חורש ורועי פרייליך Dead Slow, וגם הרכב מפתיע של רביד כחלני ועוזי רמירז שנקרא Black Bruises! נראה גלמורוס. [פייסבוק]



4. 5 שירים חדשים של הדג נחש להאזנה ב-YNET. תמיד כיף. [סטרים]
5. אוהבינג: "Poor born", הקליפ הפשוט-פשוט-אבל-נהדר של Joe Gideon & The Shark. [טיוב]
6. Comedown Machine, האלבום החדש של הסטרוקס, להאזנה במלואו בפיצ'פורק. מה אתם אומרים על הכיוון הנוכחי? [סטרים]
7. כמה חברים בתל אביב החליטו לעשות מסיבת הפתעה לשליח הפיצה. זה כל כך משמח שאין לי מה להוסיף על זה, פשוט צפו בזה. [טיוב]
8. [תודה לעידית] התנצחות טוויטר שנונה בין סטיבן פריי וריקי ג'רווייס? תודה, אינטרנט! [אנגלית]
9. [תודה לתומר] וואו, איזה פרויקט מגניב. כותב לנו תומר: "הבחור ישב וניתח 1300 שירים, וחישב Markov chain על סמך מעברי האקורדים שלהם. כלומר, אם בשיר מתנגן אקורד מסויים, מה הסבירות שהוא יעבור ממנו לאקורד מסויים אחר. ומשם הוא מאפשר לעשות חיפוש שירים לפי רצפים של אקורדים, ועוד דברים מגניבים". זה מאוד מאוד כיף ומעניין, והנה ההסבר של הבחור על הפרויקט. [אנגלית]



10. אליוט, שמכונה לפעמים גם פוליאנה פראנק או שרון בן-עזר, מוציאה סוף סוף את האלבום החדש שלה, 5772. ז'תומרת, כמעט מוציאה. כדי לעבור את המשוכה האחרונה היא צריכה חברת תקליטים שתטפל בהפצה, קידום, כל הבוג'ראס. אבל חברות תקליטים זה פאסה, חברות התקליטים זה אתם. אז יש לה הדסטארט מוצלח לגיוס הכסף עם אחלה של תמורות, שכוללות הופעה סודית, הופעה בבית שלכם, שיעורי תיקלוט, הפקת שיר ועוד דברים. יאללה, חברים. נגמרו הימים שבהם קנינו דיסק ב-60 שקל, שמתוכם 5 הגיעו לאמן. היום ה-60 שקל שלנו שווים 60 שקל. זה עד כדי כך פשוט. [עברית, ₪]

קרא/י את המשך הפוסט

ג'ייסון מולינה מת.

ג'ייסון מולינה היה, פאק, כמה מוזר לכתוב היה, ג'ייסון מולינה היה אחד מכותבי השירים שנגעו לי הכי עמוק והכי מהר בחלק הכואב של הלב. זה החלק הזה שאתם לא רוצים לגעת בו רוב הזמן, אבל עם הסלייד-גיטאר הנכון, עם הקול המנחם אבל חסר הרחמים של מולינה, אתם מוכנים שהוא ייגע בו. לרגע. להרגיש את הכאב הזה ולזכור שאתם חיים.

ג'ייסון מולינה ריחף סביב האוזניים שלי במשך שנים. שמעתי את השם Songs :Ohia ואז את השם Magnolia electric company עשרות פעמים, וזה לא ממש נרשם. זה היה צריך להיות קרוב, לפגוע בי חזק, כדי שזה יירשם.

זה קרה עם האלבום Magnolia electric co, שאחריו שינה מולינה את שם ההרכב שלו לשם האלבום הזה. זה קרה בצורה שאני לא יודע להסביר. בטח לא עכשיו. בטח לא כרגע, אל מול החדשות האלה. החדשות ששוברות את הלב לחלוטין, מרסקות אותו, למרות שכמו בשירים הכי טובים של מולינה, ידעת שהכאב הזה בא.
וזה רק הפך אותו לכואב יותר. כי לא היה לך מה לעשות.

מולינה לא היה אדם בריא. ב-2011 המשפחה שלו פרסמה תחינה מרגשת למעריציו לתרום לו כדי לעזור לו לממן את הגמילה שלו מאלכוהול. נבהלתי, תרמתי וקיבלתי בתמורה הקלטה מהופעה שלו שלא טרחתי לשמוע. קיוויתי שזה יעזור. זה לא עזר.

לא הכרתי את ג'ייסון מולינה. איך יכולתי. כשטסנו לארצות הברית בקיץ האחרון, הוא היה גבוה מאוד ברשימת ה"אם הם מופיעים אנחנו נוסעים חצי יבשת בשביל זה". אבל הוא לא הופיע. הוא היה (כנראה) בחוות הגמילה במערב וירג'יניה, המדינה שחלפנו בקצה הציפורן שלה בדרך לווירג'ניה. מאושרים, חופשיים, שומעים ג'ייסון מולינה באוטו. הסיבה שנסענו לווירג'יניה הייתה כי לא תכננו טוב את הטיול שלנו מראש, והיו לנו כמה ימים פנויים. הסתכלנו במפה לראות מה יש בטווח של 400-500 קילומטר, והעין נפלה על עמק שננדואה.

לשם, אמרתי. לשם אנחנו נוסעים.

הסיבה היחידה, היחידה בעולם שנסענו לעמק שננדואה היה השיר הזה של ג'ייסון מולינה, מתוך האלבום הבדיעבד-אחרון שלו, Josephine, אלבום מושלם של עצב והשלמה, מאבק וחסד.

שננדואה, כמה זמן עוד אתגעגע אלייך
הלילה את רחוקה כמו ירח קנטאקי
ואני יודע שאת עוד מחזיקה בסוד שלי או שניים
הלילה, דארלינג, לבי איתך

כמה עצב, כמיהה, מרחק וקירבה נדחסים בשיר העדין הזה.

ונסענו לעמק שננדואה. וזה היה אחד המקומות הכי יפים שראיתי בחיים. בבוקר אחד טיפסנו בכביש מתפתל על צלע הר ועצרנו בשוליים, רצים אל רווח מזמין בין העצים שבשולי הכביש, כאילו הוא רק קורא לנו להביט דרכו. מתחתינו נפרש, כמו חלום, עמק שננדואה הירוק והמרגיע, מרגיש כבר במבט הראשון כמו בית, כמו השירים של ג'ייסון מולינה. בית שאפשר לבכות בו ולהתנחם בו, בית שאפשר לשחרר בו את ההגנות ולשמוע בו את האמת גם אם היא כואבת. על ההרים הרחוקים בצד השני של העמק נחו ערפילים לבנים דקים כמו תכריכים, והכל נראה כמו אגדה. חייכנו אחד לשנייה. היינו שמחים.

תמיד חייכתי כשהבנתי את הדמיון שבין השם Molina ו-Magnolia. תמיד חשבתי שמולינה קורא לעצמו בסתר, בלב, מגנוליה. ולכן תמיד התרגשתי מאוד בשיר הזה שלו, שיר שתמיד נשמע לי כמו שיר סיום, ורק עכשיו אני מבין סיום של מה.

תחזיק חזק, מגנוליה, בירח הכביש המהיר הגדול ההוא
אף אחד לא צריך להיות עד כדי כך חזק
אבל אם אתה עקשן כמוני
אני יודע מה אתה מנסה להיות

תחזיק חזק, מגנוליה, אני שומע את פעמון התחנה מצלצל
ייתכן שאתה מחזיק את האור האחרון שאני רואה
לפני שהחושך סוף סוף לופת אותי

תחזיק חזק, מגנוליה, אני יודע שהיית חבר אמיתי
בחיי היו לי ספקות
אבל הלילה אני חושב שפתרתי את כולם

תחזיק חזק, מגנוליה, ברעם ובגשם
בברק שכרגע חתם את שמי בשורה התחתונה

תחזיק חזק, מגנוליה, אני שומע את השריקה הבודדה ההיא מייבבת

תחזיק חזק, מגנוליה,
אני חושב שכמעט הגיע הזמן.

אתה יכול להרפות, ג'ייסון מולינה. אני מקווה שהמוות האיום, המוקדם, המיותר שלך לכל הפחות הביא לך את השלווה שכל חייך חיפשת. אני מקווה שהלכת בשנתך, בלי כאבים. אני מקווה שכשכל איבריך הפנימיים כשלו בזה אחר זה, מורעלים משנים של אלכוהול, מישהו היה שם כדי לנחם אותך כמו שניחמת את כל מי שהאזין לשירי התחבושת שלך. אני מקווה שידעת שהיה לכל זה משמעות. שהפצת נחמה בעולם. שאתה לא לבד. את זה לימדו אותי השירים שלך.
אני יודע שאתה מחזיק בסוד או שניים שלי, שאף אחד לא ראה חוץ מהשירים שלך.

"אמן צריך לחתור כל הזמן לדבר החדש. אם אתה יוצר במקום כמו ישראל – אתה צריך להתייחס לישראל כמקום שממנו יבוא הדבר הבא. אבל אתה חייב כמובן להביא דשן מחו"ל – סטנדרטים של הפקה וסאונד והשפעות. יהודים, באופן כללי, משפיעים והשפיעו על כל דבר שיש בעולם. המפתח הוא לשלב את הגאווה להיות ישראלי ומצד שני להיות בעל ביקורת עצמית. מה שגורם לפעמים לרוק הישראלי להיות פרובינציאלי הוא המחשבה של היוצרים שלישראל אין כבר מה להוסיף" – שלום גד

1. חוה אלברשטיין. תמיר מוסקט. זה לא החיבור הכי מתבקש, ודווקא בגלל זה הוא כל כך עשיר ומעשיר. בהתחלה הגיע "אהבה", הסינגל הראשון והנפלא (עם הקליפ הנהדר, כל כך פשוט אבל כך כך מלא ניואנסים), שפתח לנו את הדלת אל העולם החדש של אלברשטיין את מוסקט. שילוב של ישן וחדש, או ריענון של משהו ותיק? היה קשה להחליט, והיה קל מאוד להצביע בדיוק איזה אחוז מהשיר, מהעיבוד, מהגישה מגיע מאלברשטיין, ואיזה ממוסקט. זה היה שיר שהגבול בו עדיין ברור. שיר יפהפה, שיר מצוין, אבל עדיין שיר חצוי. ואז הגיע הסינגל השני וטרף את הקלפים. "כרגע זה נראה לא טוב", שיר השבוע שלי בלי בעיה בכלל, קפץ מדרגה אם לא שלוש מאז "אהבה". ושתבינו, "אהבה" היה הסינגל הכי טוב של אלברשטיין מזה שנים – עד שהגיע הסינגל הזה. בבליקי הגדיר את זה מצוין כשאמר שמוסקט לא כפה פה על אלברשטיין גרוב משלו, אלא התחבר לגרוב שלה. בסבנטיז היא הקליטה לא מעט שירים כאלה, סמי-קברטיים, עם קצב מגניב. מה שעשה מוסקט, עם חושי המתופפיק (מתופף+מפיק) המחונן שלו, היה רק להעצים, לעדכן. השיר הזה הוא לא "חוה מעודכנת ל-2013", אלא חוה אל-זמנית. יש פה סימפול שלה מפעם, ואת הקול שלה מהיום, יש את הקברט של הסבנטיז עם הגרוב המוסקטי של עכשיו, ויש פה את הבאס הזה, שהוא הכי עכשיו כי הכי עכשיו זה לשחזר את הבאס של הסבנטיז (ר' קרולינה). "הישן הוא החדש החדש", כתב על זה בן שלו. השיר הזה הוא פשוט מופלא מופלא מופלא, ואני לא מצליח להפסיק לשמוע אותו ולשיר אותו לעצמי כבר כל השבוע. למרות העטיפה המשעממת שלו, "ואיך אצלך" מסתמן כאלבום הכי מעניין של 2013. (למתרגשים – אפשר לרכוש אותו דיגיטלית ממש ברגע זה). [טיוב]



2. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל הוצאנו אלבום חדש השבוע. "הוצאנו" זה אני ואתם. ב-2009 הפקתי את האלבום שירים משומשים: פרשנויות בעברית לשירי טום ווייטס. ברגעים מסוימים כמעט חשבתי שהוא כבר לא יראה אור לעולם. חשבתי שפאק איט, אם לא נקבל את האישורים הדרושים פשוט נעיף את זה להורדה לא חוקית ושיחפשו אחריי. זה לקח זמן. זה דרש הרבה מאוד שיחות טלפון ומיילים, חלקם זועמים. זה דרש הרבה מאוד סבלנות והביא הרבה מאוד תקווה, ואז ייאוש, ואז תקווה שוב. אמני הפרויקט, וחברים שלי, ואנשים שאני לא מכיר ששמעו על הפרויקט או נכחו בהופעות ה"השקה" שלו בתחילת 2010 המשיכו לשאול אותי כל הזמן: "מה עם טום ווייטס?!" – ואם מצאתם את עצמכם מנדנדים למישהו שוב ושוב, דעו לכם שבסוף זה ישתלם. היו כל כך הרבה קשיים ומכשולים ועיכובים ודאגות בדרך שהובילה לאלבום הזה, ואלמלא היו דוחפים אותי אנשים אחרים לאורך כל 3 ומשהו השנים האלו, אני לא חושב שהאלבום הזה היה עכשיו באוזניים שלכם. אבל הנה הוא. אני כותב את זה לפחות פעמיים ביום בשבוע האחרון אבל אני עדיין לא מאמין שהמילים האלו יוצאות תחת מקלדתי והן גם אמיתיות: הנה האלבום, הוא פשוט פה, בחינם, לכל מי שרוצה, בואו ותקשיבו ותורידו ותספרו לחברים שלכם. יש בו 22 שירים של טום ווייטס הענק, שקיבלו פרשנות מחודשת בעברית לא-צחה, בעיבודים חדשים ונהדרים שתפרו להם האמנים האדירים, האהובים והמוכשרים שלקחו את השירים האלה לידיים. זה אלבום של טום ווייטס כמו שהוא אלבום אינדי ישראלי. הם דרים בכפיפה אחת, איכשהו, וזה פלא בעיניי. ואני מזכיר לכולם שהאלבום הזה יצא בזכותכם, בזכות 99 אנשים ששילמו על המאסטרינג (המעולה) של טלי כץ, שהפך את האוסף הזה מערימה של שירים לאלבום אחד שלם. אז תודה. תודה אלף פעם. [עברית, סטרים, הורדה בחינם]
3. הטייגר ליליז יופיעו בישראל ביוני. [עברית]
4. טומאהוק יופיעו בישראל ב-24 ביולי! [עברית]




חוזרת לחיינו: ורוניקה מארס

5. אומייגאד הסדרה המדהימה ורוניקה מארס הצליחה לגייס 3.5 מיליון דולר תוך איזה שנייה וחצי והולך להיות סרט קולנוע של ורוניקה מארס אני לא מאמין! וואו. והנה העמוד והסרטון המופלא שעזרו להם לעשות את זה. הנה משהו שבוודאי לא ידעתם: אני תרגמתי את 3 העונות של הסדרה להוט. [אנגלית, וידאו]
6. Google Reader, קורא ה-RSS המופלא של גוגל, עומד להיסגר בתחילת יולי. בשביל הרבה אנשים זה "הא?", אבל בשבילי ובשביל עוד כמה משתמשים כבדים זה "אאאאאאאאאאאאא!!!!". חלק גדול מהעבודה על העונג בכל שבוע מתבססת על הגוגל רידר שלי, שאוסף כמה מאות בלוגים שאני עוקב אחריהם בארץ ובעולם. אבל לא הכל אבוד. בעולם וגם בארץ מיהרו לפרסם רשימות של חלופות מומלצות. רי"ה האלוף ממליץ בעברית על אפליקציות נוחות, וב-Mashable ממליצים על שירותי ווב מקבילים שאפשר לעבור אליהם. לעת עתה עברתי לממשק הווב של Feedly, שמאפשר הגירה חלקה לגמרי מגוגל רידר, ועיצוב חתיכי. [עברית; אנגלית]
7. וואו. אני לא משוגע על ויתרתי, אבל הקליפ שלהם ל"אתמול הייתי בריף-ראף ורציתי להקיא" הוא ענק לגמרי, ומועמד חזק מאוד לקליפ הישראלי של השנה. במחווה אדירה ל"כלבי אשמורת", הם מתעללים בצורה מצחיקה מאוד בהיפסטר, ויש גם סיום מפתיע. [טיוב]
8. מתן שרון על פלישת קונספט המיקסטייפ להיפ-הופ הישראלי. [עברית]
9. The Postal Service מתאחדים וזו בשורה גדולה ומשמחת לכל מי שהתרגש מאלבום המופת היחידי שלהם מ-2003. כחלק מהקידום של העסק, סאב פופ שיחררו וידאו פיקטיבי מאוד מצחיק על האודישנים ללהקה. הופעות אורח נהדרות של איימי מאן, דאף מקייגן מ-GNR, אל ינקוביץ ומובי בתפקיד חייו. ענק! [טיוב]
10. ארט ברוט המעוליייייייים מוציאים אוסף כפול! מה? כן. הם כבר בני עשר, ומה זה משנה, יש להם מלא שירים טובים, אז העיקר שמזכירים לנו אותם. כנהוג באוספים ממין זה, יש בו שני שירים חדשים לגמרי. הנה "Arizona bay" המצוין, שבו אדי ארגוס היה ברעידת אדמה די חלשה אבל ממש מבהילה. [סטרים]
11. Suede האהובים חוזרים לחיינו בכל הכוח עם אלבום חדש, Bloodsports! אם תזדרזו תוכלו לשמוע אותו במלואו ב-NPR. [סטרים]
12. אביב נוימן רחב הלב עונה נפלא על השאלון של קול הקמפוס. [עברית]
13. [תודה לשי] בפייסבוק של בצלאל, ציר הזמן מתחיל ב-1911, ומכיל תמונות ורגעים מ-112 שנותיו. [עברית]
14. הראיון הכי מעניין שקראתי השבוע הוא הראיון של עמיחי חסון עם שלום גד. התשובות של גד בראיון הן כמו השורות שלו בשירים: חכמות, פשוטות, אבל מסתירות מאחוריהן המון המון מחשבה. תקראו את הראיון הזה גם אם אתם לא בקטע של שלום גד. [עברית]



15. [ויה ויה] נשיונל ג'יאוגרפיק חוגג 125 (!!!) שנות פרסום, עם טאמבלר מהמם של תמונות מהארכיון. פאק, איזה יופי של דברים. [פיקסלים]
16. [תודה לדניאל] את הקול של מולי דרייק, אמא של ניק דרייק, שמעתי לראשונה ב-Family tree, אוסף של קטעים ושאריות שירים של ניק דרייק שיצא לפני כמה שנים. היא השתתפה שם בשיר או שניים. מסתבר שבשנות החמישים היא כתבה ושרה שירים, ועכשיו יוצא לאור אוסף משיריה, ששוחזרו על ידי טכנאי ההקלטה של ניק דרייק, ג'ון ווד. קל לזהות איפה היא השפיעה על המוזיקה של בנה, אבל גם בלי שום קשר אליו, מדובר באסופה יפהפיה של שירים עדינים, עגמומיים ומהפנטים. [בנדקאמפ]
17. שימי סוניק מסוליקו הרביץ רמיקס ל"צל עץ תמר", הקאבר של קרולינה. צ'ק איט. [סטרים]
18. [תודה לעידן] ליסה האניגן הנפלאה מבצעת את "Martha" של מר טום ווייטס. המבטא שלה עושה את כל הקסם. [טיוב]
19. בשנה שעברה היה קותימן בפסטיבל התרבות היהודית בקראקוב. הוא הגיע עם מצלמה ומיקרופון, ויצא משם עם פרק נוסף בהרפתקאות הווידאו המוזיקליות שלו: "Thru Krakow". בערך ב-1:43 זה נהיה ממש כיף. [טיוב]
20. בשורה משמחת לאוהבי גבע אלון! EP חדש שלו, בן 4 שירים, מחכה לכם בבנדקאמפ להאזנה והורדה בחינם. [בנדקאמפ]
21. יועד ניר הוא צ'לן ישראלי שחי בארה"ב, ומנגן קבוע עם רג'ינה ספקטור (הוא רמז שהם יגיעו לישראל בסוף הקיץ!), ג'ודי קולינס ופול בנקס מאינטרפול. עכשיו הוא הוציא אלבום סולו ראשון שמתבסס על הצ'לו, ואתם מוזמנים לשמוע בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]



22. פרויקט צילום נהדר שמתעד ילדים מכל העולם עם הצעצועים האהובים עליהם. [פיקסלים]
23. [תודה ליובל] דייב גרוהל נשא את הנאום המרכזי ב-SXSW. כמובן שהוא כולו ביוטיוב כבר. ברוס ספרינגסטין היה יותר טוב בשנה שעברה. [טיוב]
24. [תודה לאביטלי] מי צריך אקדחים כשיש אגודלים?! [טמבלר]
25. [תודה לענבל] אסף חנוכה האהוב, שמצייר את הקומיקס "הריאליסט", העלה (מזמן אמנם) וידאו של תהליך ציור סטריפ קומיקס, בהילוך מהיר. זה די מדהים בעיניי, כמות העבודה שנכנסת לתשעה פאנלים קטנים. [וימאו]
26. שמעתי שיש אפיפיור חדש או משהו משעמם כזה, אבל הייתי בדיוק עסוק בלהסתכל על 32 התמונות הכי הומואיות של האפיפיור היוצא. ידעתי שיש משהו סקסי בכס הקדוש. [אנגלית]
27. [תודה לנתן] שהמליץ לי על Shovels & Rope, צמד בעל ואישה שעושה קאנטרי\רוק בסיסי ומלוכלך של תופים וגיטרה בלבד. כמו הווייט סטרייפס אבל עם יותר לב דרומי גדול. הקליפ של "Gasoline", שלקוח מתוך סרט תיעודי שמצולם עכשיו על הצמד, הוא נהדר במיוחד (תראו את הכלבים בסוף!). [טיוב]



28. בחיי שלא ציפיתי שאהנה כל כך מהאלבום החדש של דיוויד בואי. אני מודה, ציפיתי למשהו שפשוט צריך לבלוע ולהתעלם ממנו כדי לא לבייש את נעוריו של בואי. שמעתי שיר כאן, שיר שם, לא ממש הבנתי מה הולך ולא היה לי זמן להתעמק אז זנחתי. אבל לקראת הסופ"ש מצאתי קצת זמן, ונתתי לו להתנגן במלואו ולא בחתיכות. ותשמעו, מדובר בחתיכת אלבום אדיר, אדיר. בסדר, הוא אולי לא מונומנטלי כמו "Heroes", מיתולוגי כמו זיגי סטארדאסט או בלתי-נשכח כמו Hunky Dory, נגיד. אז מה? כבר יש לנו את האלבומים ההם, לא חסר לנו כלום. זה בכל זאת אלבום שבגיל 66 מציג את בואי בכל הכוח שלו. שירים מצוינים, תנופה, סקסופון, דמויות, רעיונות. והרבה, הרבה מאוד ציטוטים ורפרנסים לרגעים מהקריירה הארוכה של בואי (תקשיבו לחצי הדקה האחרונה של "You feel so lonely you could die" ותגידו לי איזה אלבום נפתח ככה, למשל). הפייבוריט הנוכחי שלי הוא "How does the grass grow", שיר אנטי-מלחמתי נהדר, אבל הפייבוריט מתחלף בכל האזנה לאלבום מלא החיים הזה (והארוך, 17 שירים!). בואי מלא חיים ומרץ כאן, כאילו מעולם לא יצא להפסקה ולמנוחה של עשור. ברוך השב, חבר מכוכב אחר. [מפ3]

שבת שבוגי!

אנשים שצריכים לבדוק מייל: גיל, סינדרלה ועמר זכו בעותק מהאלבום החדש והמעולה של אביב נוימן, דוד.

1. כשמדברים עם מוזיקאים על עבודת האולפן שלהם, על תהליך ההלחנה והעיבוד, ההפקה וההקלטה, קל מאוד להיקלע לדיבור אינסופי על הכלים. לכל נגן יש את הגיטרה הספציפית (או הדגם, או החברה) שהוא נשבע בה, או את ההתלבטות אם להקליט עם הפסנתר הזה או האורגן ההוא. בשיחות אולפן אפשר לטבוע בדיונים אינסופיים על הסאונד של המגבר הזה מול ההוא, הסינתי הזה מול הדגם שלפניו… לפעמים נדמה שמוזיקאים חושבים לא מעט דרך הכלים שלהם, כמו שצלמים הרבה פעמים חושבים דרך סוג המצלמה שהם מחזיקים. כל כך קל לשכוח שזה רק כלי, כלומר שלב בדרך בין המוזיקה שבראש שלך (או באיזה איבר שבו היא נוצרת) לבין האוזניים שלי. לפעמים אפשר להסתדר מעולה עם מינימום כלים, או בלי כלים בכלל – מקהלות, א-קפלה. Chic Gamine [אתר] הוא הרכב בן 4 זמרות ומתופף אחד. הכלים הם גרונות ומערכת תופים וכלי הקשה, זה הכל. את כל ההרמוניות, ליין הבס וכלי הליווי מחליפה שירתן של ארבע הנשים. "Motions" הוא הקטע החביב עליי שלהן, שיר מתקתק אבל מלא גרוב שמשלב השפעות סול, גוספל, פ'אנק וגירל גרופ פופ. [מפ3]



2. החדשות הגדולות ביותר של השבוע הן ללא כל ספק PLUG fest, האירוע האלטרנטיבי-ענק שמחליף בצורה מסוימת את לולפלוזה המבוטל. פלאג, אותה חברה שניסתה להביא לפה את לולפלוזה (והביאה בהצלחה די הרבה אמנים מעולים בשנים האחרונות) מביאה לנו פסטיבל בינלאומי בן 3 ימים במדבר ב-9-11 במאי!!! זה מרגש ומעניין מהרבה בחינות, בין היתר כי ככל הידוע לי לא נערך בארץ (אולי מחוץ לסצינת הטראנס) פסטיבל בינלאומי של ממש, כזה שנמשך כמה ימים, מחייב לינה בשטח\בחוץ, ומערב כמות מרשימה של אמנים בינלאומיים ולא תיבול שלהם בקרב אמנים ישראליים. המחיר מרתיע – 700 ש"ח. אבל כשחושבים על זה שהופעת חו"ל יחידה בת"א עולה 250-400 שקל בקלות, ומסתכלים על הליינאפ, אני לא בטוח שהמחיר הזה כזה נורא. גם אני מיד קפצתי להשוות – הרי כרטיס לפרימוורה סאונד עולה 850 ש"ח בערך, ושם הליינאפ ענק ומרשים בהרבה. מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שבשביל פרימוורה צריך לטוס לברצלונה ולישון בה, דבר שמייקר את העסק פי 4 לפחות. ההחלטה, בסופו של דבר, בידכם.
   אבל בואו נתעסק במה שבעיניי הוא העיקר, והוא הליינאפ. אני לא בטוח שזה הליינאפ הכי חכם מבחינה מסחרית, אבל זה לא ממש מעניין אותי. כי מבחינה אמנותית, רואים שהושקעה מחשבה רבה בליינאפ הזה, וזה לא סתם אוסף של מי שהצליחו לסגור לאותם התאריכים. יש פה בנייה חכמה של ליינאפ בינלאומי (וישראלי) מתוך הכרה מעמיקה של האמנים והקהל. והנה הם לפניכם:

   Azealia Banks – הראפרית האלקטרונית האדירה שנמצאת כרגע בשיא כוחה. הנה השיר שלה שלא יוצא לי מהראש, "212".
   !!! – מאושיות סצינת הדאנס-פאנק.
   CSS – כנ"ל, רק עם יותר בחורות.
   2ManyDJs – הלא הם האחים מ-Soulwax
   Jessie Ware – אחת הזמרות הכי חמות כרגע בסול העדכני בפרט ובבריטניה בכלל.
   Tinariwen – הרכב מדהים ממאלי שבשנים האחרונות זוכה להצלחה היסטרית (ומוצדקת לגמרי) בארה"ב ואירופה.
   Lee Scratch Perry – מאגדות הפקת הרגאיי
   John Talabot – די-ג'יי ומפיק אלקטרוניקה ספרדי שאלבום הבכורה שלו משנה שעברה זכה לביקורות מעולות.

   אם כן, הרכב מנצח למדי. אליהם נוספים שמות ישראליים באותו האופי, חדש ומעודכן לצד ישן ומשפיע: עדי אולמנסקי, טריפונס, טייגר לאב, יוסי פיין ועוד, ומובטחים עוד שמות. אחת השאלות העיקריות הן – איך ממלאים עם רשימת האמנים המרשימה אך מצומצמת הזו שלושה ימים של פסטיבל? לא ברור. אולי ההופעות יהיו רק בערבים. אני לא יודע. מידע נוסף ישוחרר בקרוב. בינתיים, איל פדר מעלה ספקות מנומקים ורלוונטיים בטור שלו על הפסטיבל המתקרב. מה אתם אומרים? שווה את הכסף? תלכו? [עברית]

3. דניאל ג'ונסטון יופיע בבארבי בתל אביב ב-28 במאי!!! השאלה היא רק למי יישאר כסף בשבילו אחרי פלאג פסט. [עברית]
4. ביום שלישי הזה, שירים משומשים: פרשנויות בעברית לשירי טום ווייטס יגיע לאוזניים שלכם להאזנה והורדה בחינם, לנצח. לא רוצים לפספס כשזה קורה? הירשמו כאן לקבלת עדכון במייל, או סתם בקמרקו ושימו תזכורת. [עברית]



5. הקמפיין של רדיו הקצה מתקדם ליעד שלו בצעדי ענק!!! שבוע אחרי שהושק, נאספו כבר 53,000 ש"ח מתוך 90,000 ש"ח המיוחלים. זה טירוף! אבל זה עוד לא מספיק. אם אתם אוהבים את הרדיו הכי טוב (והכי עצמאי) בארץ, שימו פה כמה זוזים. [עברית]
6. [תודה לעדיסוננס] הרכב הדאבסטפ החי הישראלי והמעולה 3421 שיחרר סמפלר להאזנה מה-EP שבדרך, וזה לוהטטטטט! [סטרים]
7. [תודה לערן] לדבנדרה בנהארט יש אלבום חדש, לכם יש אוזניים, אתם לא חושבים שהם צריכים להיפגש? [סטרים]
8. לפני שבוע פרסמתי כאן חולצות עם הדפסים של ספרים, והנה משהו דומה: איך היו נראים אלבומים מפורסמים, לו היו מעוצבים כספרים? [אנגלית, פיקסלים]
9. [תודה לזהר] טיגן ושרה הוציאו את האלבום הכי פופי ומופק שלהן, שזה לאו דווקא דבר רע, והסינגל "Now I'm all messed up" זכה ליופי של קליפ טיפוגרפי. [טיוב]
10. למארי אוצ'ר הישראלית (לשעבר?) יש שיר חדש וקצת מפתיע למי שעקב אחריה בשנים האחרונות. "Man vs. Air" קוראים לו, יש לו קליפ מגניב והוא הופק על ידי קינג קאהן! [טיוב]
11. "כרגע זה נראה לא טוב", עוד שיר חדש ומעולה במיוחד מתוך האלבום החדש של חוה אלברשטיין בהפקתו והברקתו של תמיר מוסקט, שמסמפל פה את חוה עצמה משיר ישן. מעולה. מעולה. אמרתי מעולה? [טיוב]
12. [תודה לעידית] איזה מגניב: תזמורת מוזיקה ערבית ניגנה בכנס הגיימינג הישראלי של GameIS מחרוזת נעימות ממשחקי מחשב בעיבודים מזרח-תיכוניים. [טיוב]
13. [תודה ליואל] אין ספק, "Call me a hole" הוא מאש-אפ שקשה מאוד להוציא מהראש. NIN ביחד עם קרלי ריי ג'פסן. מצחיק, אבל גם ממש טוב. [סטרים]
14. עוד כמה ימים מתחיל פסטיבל SXSW השנתי באוסטין, טקסס – פסטיבל שהוא יותר כנס מוזיקה שיצא מכלל שליטה מאשר "פסטיבל". מגיעות לשם אלפי להקות (כן, אלפי) ומופיעות במקביל בעשרות מקומות בעיר במשך כמה ימים אינטנסיביים מאוד. כולם רוצים להיות שם. ב-NPR כינסו 100 שירים של 100 אמנים בולטים בפסטיבל, ואתם יכולים להוריד את כל האוסף השמנמן או להאזין לו אונליין. דרך מעולה להתעדכן בכל מה שחם כרגע באינדי המערבי, האמריקאי בעיר. מרפרוף על הרשימה זיהיתי כמה אמנים שהזכרתי כאן בחודשים האחרונים וכדאי מאוד לשים עליהם אוזן: Boy, Chic Gamine, The Coup, Josh Ritter, Phosphorescent. [סטרים, זיפ, מפ3]


אם הייתם פוגשים אותה ככה ברחוב, בחיים לא הייתם מנחשים שהיא גיטריסטית רוצחת

15. מארני סטרן חוזרת לחיי(נו) עם אלבום חדש! הגיטריסטית הסמי-ווירטואוזית חובבת הבלגן המוזיקלי מוציאה אלבום חדש עם שם מצחיק (The chronicles of Marnia") ופחות צעקני אבל לא פחות סוחף מקודמו, ולבי רוטט. ב-NPR אפשר להאזין לכולו, ובסטריאוגם מרימים לה טלפון כדי לפטפט קצת, תמיד רעיון טוב עם סטרן. [סטרים; אנגלית]
16. [תודה לשיר] ל-Junip, ההרכב של חוזה גונזאלס ושני שוודים נוספים, יש סינגל חדש, "Line of fire", שמגיע אלינו 8 שנים אחרי האלבום הקודם שלהם! טוב, הם היו עסוקים שם בשבדיה, ב… אה… איכות חיים או משהו. [סטרים]
17. זה מעניין: הראפר הישראלי שי 360 מנסה לפרוץ לקהל אמריקאי עם מיקסטייפ חדש להאזנה והורדה בחינם, The Inglorious Basterd. אם אני זוכר נכון, מר 360 גדל בארה"ב ולכן האנגלית והמבטא שלו לא נשמעים כמו ישראלי ששר באנגלית. [סטרים, מפ3]
18. [תודה לזהר] שלוש וחצי דקות מופלאות של ריקודי סול ופ'אנק מהסבנטיז, ערוכים מהתכנית האמריקאית Soul Train. אח, והבגדים! והתסרוקות! דה גרוב איז סטרונג ווית דיס וואן. [טיוב]
19. לא מזמן ראיתי את Sound city, הסרט התיעודי של דייב גרוהל על האולפן המפורסם בלוס אנג'לס. זה סרט לא רע, מעניין לפרקים וחנפני לפרקים, שבשלב מסוים הופך מסרט תיעודי לסרט קידומי. זה קורה כשמתברר שכשהאולפן נסגר, גרוהל רכש את הקונסולה האגדית שלו (שמוקדש לה חלק ניכר בסרט), העביר אותה לאולפן הביתי שלו, והקליט עליה אלבום חדש עם כוכבים שהקליטו באולפן – טרנט רזנור, פול מקרטני, סטיבי ניקס ואחרים. ועכשיו, הפתעה, האלבום הזה יוצא לחנויות. אין לי בעיה עם סרטים קידומיים, אבל יש לי בעיה עם סרטים בתחפושת. כך או אחרת, האלבום של גרוהל וחבריו מחכה לכם להאזנה חופשית ב-NPR. [סטרים]
20. לאהוביי Phosphorescent יש אלבום חדש בשם Muchacho, שאני הולך לשמוע ברגע זה באדיבות הסטרים של NPR. הסינגל הראשון מתוכו, "Song for Zula", כבר נמצא ברשימת שירי השנה שלי ל-2013. אני יודע שהשנה רק התחילה, אבל הוא עד כדי כך יפה. האלבום הזה מבטיח המון, ואם הוא יקיים, צפוי לו אביב ארוך מאוד בתוך הלב שלי. [סטרים]
21. פוסט גיל 30 מינימלי ויפה במיוחד של אביעד מהאייפוד רעב. [עברית]
22. [ויה ויה] חוץ מלנגן בחתונות את "Harlem Shake" של Baauer ולעמוד במחנה שחושב שזה אחלה שיר, אני די מתעלם מהארלם שייק, המם, פשוט כי זה מקרה קלאסי של ראית אחד ראית את כולם. אבל אני לא יכול להתעלם מהזיקוק הנפלא של המם המקסימליסטי הזה לכדי וידאו מינימליסטי שמעביר את כל העניין בכל כך מעט מידע. [וימאו]


כמה רמות מטא זה?

23. [תודה לזהר] מטא-מטא(-מטא?)-טמבלר חדש: תמונות של היפסטרים מצלמים תמונות של אוכל (זה ממש לא מוגבל רק להיפסטרים, ת'ו, אלא אם כן כל מי שמצלם אוכל כדי לפרסם אונליין הוא אוטומטית היפסטר, שזו הגדרה די עקרה). מה היינו עושים בלעדיך, אינטרנט? אה, כן. [פיקסלים]
24. "Tooth for an eye", שיר וקליפ חדשים של The Knife! כמו בסינגל הקודם, אני מתרשם אבל עדיין מתגעגע לאפלה המבהיקה (אני יודע שזה אוקסימורוני) של Silent Shout. [טיוב]
25. יוחאי וולף חוגג 40 שנה לאלבום הבכורה של טום ווייטס עם פוסט מורחב דווקא על אלבום שלו מ-2004, Real gone. כתמיד, שווה לקרוא את וולף כותב על אמנים שהוא אוהב. [עברית]
26. [ויה ויה] טמבלר מעולה: Sorry, that username is already taken. [אנגלית]
27. בעין השביעית פרסמו את מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית, אינפוגרפיקה פשוטה שכל מי שפותח עיתון בארץ צריך לראות לפחות פעם אחת, ולו כדי להבין חלק מהאינטרסים שמניעים את המידע שמגיע ולא מגיע אלינו. [עברית]
28. Dazed and confused הוא לא רק השיר ההוא של לד זפלין, ולא רק המגזין, הוא גם, ובשבילי קודם כל, אחד הסרטים האהובים עליי אי פעם. סרט הקאלט המשפיע הזה, שתורגם בעברית ל"טריפ נעורים", הוא פרי יצירתו של ריצ'רד לינקלייטר המעולה ("לפני\אחרי\בזמן השקיעה", "בית ספר לרוק" ועוד), והוא אחד הסרטים שמצליחים ללכוד את רוח הנעורים האנושית במלוא פרטיה ויופיה: הסתמיות, הסקרנות, ההדוניזם, חיפוש המשמעות, הגבול בין תמימות ובגרות, ההתלבטויות, האהבה האינסופית לדברים שאתה אוהב, הרצון להתקבל, להיות נאהב, הפחדים. ומה שנפלא הוא שהסרט עוסק בכל אלה בלי להיות גרם פחות מכיף גדול לכל אורכו. באמת, אם לא ראיתם אותו – לכו לראות. יש לי בבית את ה-DVD ואתם מוזמנים להקרנה משותפת לכל מי שלא ראה אותו עדיין. בכל אופן, מסתבר שהסרט חוגג עכשיו 20 שנה ליציאתו (הוא נוצר בניינטיז, ומתרחש בסבנטיז, ומצליח לקשור היטב בין התרבויות הפופולריות של שתי התקופות, שאכן קשורות זו בזו לא מעט). באסקווייר הזמינו כותבים שונים להסביר למה הסרט הזה כל כך חשוב בעיניהם. [אנגלית]



29. הלינק שהגיע למערכת העונג הכי הרבה פעמים השבוע היה הלינק הבא: אמנדה פאלמר מדברת ב-TED על "The art of asking" (הנה גם ביוטיוב). מקיבוץ הנדבות שלה כפסל חי, ועד גיוס מיליון הדולר שלה בקיקסטארטר. זה רלוונטי לכל מי שמתלבט לגבי גיוס כספים מהקהל (בין אם כאמן או כקהל), והיא אומרת גם כמה דברים נהדרים על אינטימיות בין זרים IRL שמתאפשרת דרך מדיום כמו טוויטר, ועל הקשר החדש בין אמן וקהל, כמה הוא משחרר וכמה הוא מחייב. [וידאו]
30. [תודה לאילן] גיף מונפש שמראה בצורה ברורה את מגמות הפצת המוזיקה לאורך 30 השנה האחרונות, משלטון הוויניל ועד ממלכת הדיגיטל. לא לגמרי מדויק אבל התמונה כללית בהחלט נכונה, ונותנת פרספקטיבה בריאה. [אנגלית]



31. וולאק, אני לא יודע איך פספסתי את הסוכרייה הזאת בשנה שעברה. כלומר, אני יודע איך – הייתה המון מוזיקה ולא הספקתי לשמוע הכל. גם אם אקדיש את העשור הקרוב להאזנה לשירים מ-2012 בלבד לא אספיק לשמוע הכל. הפדיחה היא שלא הקשבתי לכם. כמה מכם הצביעו לאלבום של XXYYXX כאלבום השנה שלהם במצעד שערכנו כאן בעונג. הוא לא אסף מספיק נקודות כדי להיכנס לרשימת 30 אלבומי השנה שלכם, אבל הוא כן היה צריך לעורר את תשומת לבי. רק כשחזרתי השבוע לשמוע את סיכומי השנה של יוני שרוני ברדיו הקצה, נתפסתי על הקטע היפהפה הזה, "About you". זה מצחיק (וגם איזוטרי) שהאסוציאציה הראשונה שלי הייתה לאוסף נענע דיסק 4 (וספציפית לקטעים של רונן הופמן שם), בגלל העיוות בדגימת הקול הגבוה. אבל עיקר הקסם בשיר הזה מגיע מעיוות דומה בליין הפותח את השיר, וכמובן בשטף הסינתיסייזר שנכנס באיזור דקה שתיים וחצי. זה שיר שהוא פסקול. פסקול למה? לחלום, אולי. לרגע שבו הדעת מתנתקת לרגע מהגוף, רגע של בלבול והיעדר אחיזה, רגע של שברירים. ומה שמדהים, או אולי בעצם לא מדהים בכלל בימינו, היא העובדה שמדובר בבחור בן 17, שנותן את המוזיקה שלו בחינם בבנדקאמפ. [מפ3]

זהו להפעם! שתהיה שבת שבוגי, מוצ'אצ'וז!

אני לא צריך לספר לכם מה קורה בבאר שבע בשנים האחרונות. אם האוזן שלכם קשובה, אתם כבר יודעים. כבר חצי עשור אנחנו מדברים על הסצינה הבאר שבעית, שכמו תמיד היא לא לגמרי סצינה ולא תמיד לחלוטין באר שבעית, אבל יש כאן תופעה שראוי להצביע עליה, ויהיה קשה להצביע על ענן חמקמק ומעורפל אז נותנים שם: הסצינה הבאר שבעית. ומסמנים כמה חשודים עיקריים, ומסבים את תשומת הלב לכך שאולפנים וחדרי חזרות קמים שם יותר מאשר באשדוד נגיד.

אחד הסימנים הברורים לכך שדווקא כן מדובר בסצינה מסוימת, הוא ששמות מסוימים חוזרים בקרדיטים של הפקות שונות. פתאום אתה רואה שדויד פרץ עשה מיקס למריונטה סול, ושנדב אזולאי וגיל נמט הקליטו את דוד של אביב נוימן, האלבום שלשמו התכנסנו היום.

את אזולאי ונמט אני אוהב כבר מזמן. את אביב נוימן פגשתי לראשונה לפני שלוש ומשהו שנים, בערב שלמרבה האקטואליה "השקנו" בו את פרויקט "שירים משומשים: פרשנויות עבריות לשירי טום ווייטס". לא ממש הכרתי אז את להקת סמטת פחם, כפי שהיא נקראה אז, ואם אני לא טועה אביב התקשר אליי ואמר לי תשמע, שמעתי על ההופעה, יש לנו ביצוע ל"אליס", אנחנו יכולים לבוא? הוא שלח לי איזו הקלטה, אהבתי מאוד, והפעם הראשונה שבה נפגשנו הייתה בערך כשהוא עלה על הבמה. לא נדרשו יותר משתי דקות כדי שאהיה מאוהב למדי. יחד עם שני וולמן, הם הצליחו בשני שירים לצבוע עולם שלם בפח ופחם, ולהביא הרבה מאוד רוח. רוח במובן הפנימי והמנטלי, רוח במובן משהו שגדול יותר מהקיום הגשמי שלנו, וגם רוח במובן המדברי, היבש, משהו חלוד ובודד ומחוספס.

מאז עברו כמה שנים. סמטת פחם הפכה לאביב נוימן ותזמורת הפחם ואז רק לאביב נוימן. פעם בכמה חודשים הייתי נתקל באביב, בכוונה או במקרה – בפסטיבל, בהופעה, ברחוב, בתיבת המייל. בכל פעם שנפגשנו ראיתי שמשהו השתנה. הוא היה נתון בתהליך מתמיד, ואני לא יודע אם התהליך הזה הגיע לסופו או אם הוא אי פעם יגיע. זה תהליך שקשה להישאר בו זמן רב, אבל מי שמצליח להישאר ולחיות בתוך התהליך הזה ולא בסיומו, יעשה אמנות גדולה. זה תהליך של חיפוש.

חלקים ניכרים מהחיפוש הזה, ממניעיו וגם מתוצאותיו החלקיות, נפרש באלבום הבכורה "דוד", שמובא לכם כאן בהאזנת בכורה (רכישה דיגיטלית כאן). קוטנר כבר עף עליו, הגדיר את אלבום הבכורה שלו כ"מושלם" (!!!), והצביע על החיבור המעניין, שלא לומר מיסטי, בינו לבין באר שבעי מלא רוח אחר, אביתר בנאי.

ב-16 במרץ הוא ישיק את האלבום שלו ב"איזור" בתל אביב, ואתם צריכים להיות שם. כדי שתדעו את המילים עד ההופעה, הנה האלבום במלואו. כדי שיהיה לכם מה לשים במערכת בבית כשתחזרו הביתה ותרצו להמשיך לשהות במקום המיוחד הזה שבו חיים השירים של אביב נוימן, תוכלו להשאיר פה תגובה ואולי לזכות בעותק פיזי של האלבום.

מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על חווייה מיסטית או דתית שהייתה לכם עם מוזיקה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאורלי!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!