"אני נוטה לחלוק אלבומים ושירים עם האנשים שאיתם אני יוצאת, ולכן נוטה לאבד הרבה מאוד מוזיקה בפרידות" – הלנה פיצג'רלד בטור יפהפה ומעולה על Blonde on Blonde של דילן

(CC)
1. פרימוורה סאונד 2013 היה הפסטיבל הגדול הראשון שלי בחו"ל. מעולם לא הייתי בוורכטר, ברידינג, ברוק אים פארק. זה לא בשבילי. תנו לי לישון באוהל על אדמה קרה כשסביבי נוחרים ומנגנים וצועקים עוד מאה אלף איש, ותקבלו בבוקר שבר כלי. תנו לי 10 שעות של הופעות רצופות שאחריהן אני יכול ללכת לישון במיטה עם מצעים אמיתיים בחדר שאפשר לסגור לו את החלון – ותקבלו חובב מוזיקה מאושר מאוד. וכך בחרנו בפרימוורה. ליינאפ מהחלומות, מיקום באחת הערים היפות באירופה, והופעות שמתחילות כל יום בחמש אחר הצהריים. ביום הראשון נכנסנו בשערי הפסטיבל עם הרבה טקס בישבן, והרגשנו כאילו הגענו למגרש משחקים ענקי למבוגרים (כולל גלגל ענק). ההופעה הגדולה של הערב מבחינתי היה האיחוד המרגש של הפוסטל סרוויס, אבל הפרידו בינינו עוד כמה שעות טובות של התרגשות אז הלכנו להופעה הראשונה של הערב, של הפסטיבל שלנו – Tame Impala. ומה אני אגיד לכם. אולי כי הייתה זאת ההופעה הראשונה שלי בפסטיבל וההתרגשות הייתה גדולה, אולי כי לא ראיתי לפני כן הופעה כבר כמה שבועות, אולי כי ענני הגראס שריחפו מעל כל הקהל השפיעו גם עליי, ואולי פשוט כי טיים אימפלה הם חתיכת להקה בתזונה שמצליחה להעביר את כל הסאונד הפלאי שלה לבמה בלי לאבד גרם של קסם – אבל זה היה חתיכת טריפ מדהים, ואחת ההופעות הכי טובות שראיתי בפסטיבל הזה. שש בערב, עדיין אור מלא בברצלונה, הפסטיבל בסך הכל רבע מלא כי כולם עוד עומדים בתור בחוץ ואנחנו בבמה הכי רחוקה משערי הכניסה, וקווין פרקר עולה לבמה עם אפס פוזה ועם וידאו ארט מינימלי – מין ויזואלייזר פשוט כמו במדיה פלייר, שמחובר לו ישירות לגיטרה ומגיב לכל פריטה – וזה כל מה שצריך. כי בעצם זה לא היה הסאונד (המושלם), וזה לא היה הווידאו ארט, וזה לא היה הקהל המרווח והנעים, וזה לא היה ה-THC באוויר. זו הייתה המוזיקה. וכש-"Mind mischief" הגיע, אני נשבע לכם שכפות הרגליים שלי היו מטר וחצי באוויר. הנה כל ההופעה בווידאו. [מפ3]



2. כבר שנים מתלוננים פה שיש תקצוב ומלגות וסיוע למוזיקה קלאסית ועממית ועדתית ומה לא, רק לא לפופולרית (ובטח שלא לעצמאית). אז תשמעו. בחור נחמד מאוד ממשרד התרבות והספורט סיפר לי ש"במסגרת מחלקת המוזיקה של מינהל התרבות ישנה, בין היתר, חלוקת תמיכות כספיות לאמנים עצמאיים. העניין הוא שנראה לי שאין מספיק מודעות לעניין מצד המוזיקאים. (…) לא מדובר בסכומים מאוד גדולים אבל בכאלה שבהחלט יכולים לסייע במידה מסויימת לאמני אינדי להפיק אלבום. התהליך אמנם קצת מייגע – צריך לשלוח טפסים ונספחים (בסוף הטופס) ולאחר מכן מקבלים זימון לימי האזנה. לאחר מכן מתכנסת וועדה שבוחרת כמה עשרות אמנים לתמיכה. כמובן שלא כל אחד יקבל תמיכה כספית בסוף ואני לא ממש מכיר את האנשים שמרכיבים את הוועדה המסננת ואת הטעם שלהם, אבל נראה לי שבכל מקרה שווה לאמן מרושש להשקיע את המאמץ הזה".
   אז אמנים יקרים, בואו תקשיבו לבחור החכם הזה ממשרד התרבות והספורט. יש תקציב שנתי שצריך להגיע לאמנים עצמאיים – למה שאלה לא יהיו אתם? הנה הטופס שצריך להוריד ולמלא ולשלוח. אל תתעצלו! שימו לב שאפשר להגיש את הטופס רק עד ה-9 ביוני, שזה ממש עוד שבוע וקצת. אז יאללה, תנו בראש. [עברית]
3. היה שלום, ריי מנזרק. [אנגלית]





4. אני מת על הנונשלנטיות שבה הוציאה טליה אליאב את האלבום החדש שלה, 06:28, שמחכה לאוזניים שלכם ממש עכשיו בבדנקאמפ. עצמאות עד הסוף. אני רק שתי האזנות לתוכו, וכבר מתחיל לחשוד שמדובר באלבום הכי טוב שלה, ובוודאות האלבום שלה שהולך הכי רחוק מבחינת אקספרימנטליזם. תקשיבו לו. הוא יהפוך לכם את היום. [בנדקאמפ]
5. דברים שגיא נתקל בהם בשיטוטים באינטרנט: תיאופילוס ואן קנל בהיכל התהילה של הממציאים – האיש שהמציא את הדלת המסתובבת! [אנגלית]
6. אחרי כל הרמזים והמשחקים, הנה "Reach for the dead", סינגל רשמי ראשון מתוך האלבום הקרוב של Boards of Canada. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

מה שקרה הוא שהחברה שלי טסה לחו"ל, ובאקט אידיוטי של ג'נטלמניות, נתתי לה את האוזניות המצוינות שלי כדי שבטיסות הארוכות היא תוכל לשמוע מוזיקה וסרטים באיכות נורמלית, ולא באיכות האיומה של אוזניות אייפון עלובות. מה שלא חשבתי הוא שאני צריך לעשות עונג שבת בזמן שהיא לא פה. לא נוח לשבת בסלון, היכן שאפשר לחבר את המחשב למערכת הסטריאו, ובחדר העבודה אין מערכת. התוצאה היא עגומה – רמקולים של מחשב, כידוע, הם גרועים מכל אוזניות מחורבנות. אבל זה מה יש ועם זה ננצח.

1. אני לא יכול לומר שחוויתי את השיר הזה, את האלבום הזה, בזמן אמת. הייתי קרוב לזה. ב-1995 או 1994 נערך בחיפה פסטיבל הרוק והבלוז, או איך שלא קראו לזה אז. אני הייתי בן 13, והסבים שלי גרו בחיפה. היה לי ולאחי הגדול ברור שאנחנו הולכים, אבל לאיזה משלושת הערבים? לא באמת הכרנו את רוב האמנים, אז הכרענו לטובת הערב שבו הכרנו את כל האמנים: שריל קרואו, M People, וטרנס טרנט ד'ארבי (שביטל, הרבה לפני שזה היה מגניב לבטל). לא ממש קלטנו שבערב אחר הופיעה בחורה צעירה שכבר אז די קיימה את ההבטחה, PJ Harvey. זה לא נורא, אני חושב שבגיל 13 גם ככה לא הייתי מבין את Rid of me, האלבום השני הפנטסטי שלה שחוגג החודש 20 שנה. גם כשהגעתי אליו בגיל 16 או 17 קשה לומר שהבנתי על מה היא שרה, אבל כמו שכתב מי שכתב גם בסטריאוגם, הבנתי את הסנטימנט החשוף, הקרוע, הרגשתי את הבעיטה בבטן, או באשכים, או אולי בלב שלי. לתקופה, האלבום הזה השתלט על כל כולי. יש לו את הכוח הזה, וזה מסוכן, זה אלבום שהורס אותך, ואני בטוח שהוא נולד מתוך תקופה מסוכנת להארווי, ושאם היא לא הייתה מוציאה את כל הכוחות האלה החוצה במוזיקה שלה, זה היה הורס גם אותה. התקופה הזו התחילה אצלי מ-"Rub it till it bleeds". איזה אלבום ענק. [טיוב]



2. החדשות הגדולות של השבוע, בלי כל ספק: סטרים מלא לאלבום החדש של Daft Punk! על סמך מעט ההאזנות שלי נשמע כמו בנזונה של אלבום. הסטרים הוא ב-iTunes, אז מן הסתם תצטרכו את התכנה הארורה על המחשב. בפי'צפורק הגדילו לעשות, והקדישו את "כתבת השער" המגה-מושקעת שלהם לראיון עם דאפט פאנק. זה כמובן רק קצה הקרחון – שגעת הדאפט פאנק כבשה את הרשת בשבועות האחרונים בקטע היסטרי. רק נמרוד חושב שהגזמנו: "אני מצטער מאוד לפוצץ את הבלון – דאפט פאנק, ממש כמו כל להקה אחרת, לא הולכים לגאול את עולם המוזיקה (אם הוא בכלל זקוק לגאולה). בעשרים השנה האחרונות היה רק אדם אחד ששינה את עולם המוזיקה במו ידיו, והוא לא היה מוזיקאי אלא סטודנט בשם שון פאנינג. מוזיקאים לא יכולים לשנות על עולם המוזיקה כיוון שעולם המוזיקה הוא כבר לא עולם בודד, אלא עשרות ומאות עולמות שונים שמורכבים מאינספור ז'אנרים ותתי ז'אנרים, שכל אחד מהם מיצג תת-דור שונה. בהחלט ייתכן שנירוונה הם הלהקה האחרונה שבאמת הגדירה דור". [אייטיונז; אנגלית; עברית]
3. בלייזר הזמינו ממני כתבה על אחורי הקלעים של הפלאג פסט, והיא כבר הייתה מוכנה כשהעורך שלי החליט לדחות אותה מגיליון מאי, שעמד ממש לצאת, לגיליון יוני. יומיים אחר כך הפסטיבל בוטל. אז הכתבה, מן הסתם, לא התפרסמה. אבל היא כן התפרסמה בבלוג שלי, תת, אז אתם מוזמנים להציץ איתי לתוך האנשים וההחלטות במשרדי פלאג, שהביאו להולדת הפסטיבל ובסופו של דבר גם לקריסתו. [עברית]
4. יוחאי וולף כותב על ג'ורג' האריסון, וליתר דיוק על האלבום הראשון של האריסון, וליתר דיוק על הצד הראשון של האלבום הראשון (אלבום כביר של 6 צדדים בוויניל), שלדעתו של וולף הוא צד מושלם, נשגב. תענוג לקרוא, וכמובן לשמוע. [עברית]
5. עד שיוציאו אלבום סוף סוף, חובבי האנג'לסי יכולים להתנחם בסשן שלהם אצל קוטנר, שעכשיו עלה חתוך לשירים בישראבוט. [עברית, מפ3]
6. בבקשה תגידו לי שראיתם כבר את "שיח קסמים", הסרטון החדש ואחד המעולים ביותר אי-פעם של ניצה ולחם. [טיוב]
7. סטרים לכל הורה הסלמה, האלבום החדש של הבילויים! [בנדקאמפ]
8. הבילויים גם התארחו לסשן אצל קוטנר! [עברית, סטרים]
9. אסטרונאוט הקנדי כריס הדפילד, שאבנר קשתן כתב עליו שהסיבה היחידה שהוא לא האיש הכי מגניב בכדור הארץ היא שהוא לא בכדור הארץ, צילם בתחנת החלל הבינלאומית קאבר יפהפה ל-"Space oddity" של בואי. [טיוב]


הארכיבישוף הלבן הרזה

10. נו, הקליפ החדש של דיוויד בואי, "The next day", הוא באמת משהו משהו. אורחים: גארי אולדמן, מריון קוטיאר. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

דניאל ג'ונסטון יגיע להופעה בארץ ביום ההולדת שלי, 28 במאי, בבארבי תל אביב.

דניאל ג'ונסטון הוא גיבור שהוא בעיקר אנטי-גיבור.

דניאל ג'ונסטון סובל ממניה דיפרסיה, ואני לגמרי לא מקנא בו על זה. אבל יש כאלה שכן, כי הם מאמינים זה חלק ממה שהופך אותו לכותב שירים, מלחין וצייר מחונן.
יש כאלה שחולקים על דעתם.

אני מודה, תמיד העדפתי את הקאברים לשירים של ג'ונסטון מאשר את הביצועים של ג'ונסטון עצמו. אבל אני יכול להבין את הקסם הנאיבי והישיר שלהם.

דניאל ג'ונסטון הוא מהאמנים הבודדים שזכה לכבוד המקומי הנדיר – רשימת "עשרה שצריך" המוקדשת ספציפית לו. מכאן מתחילים.

או מהמיקסטייפ האישי של שירי דניאל ג'ונסטון שערך – במיוחד לכבודכם! – מר רועי צ'יקי ארד. אליך, צ'יקי!
קרא/י את המשך הפוסט

23 אייטמים זה ממש מספיק, נכון?



1. "מעולם לא הייתי מוכן יותר, בכל חיי, לעשות את זה עכשיו". אתם מכירים את זה. משהו מלווה אתכם כל החיים ואתם אף פעם לא עוצרים לחשוב עליו רגע מהצד אלא מקבלים אותו כמובן מאליו. הורים, למשל, או היכולת לדבר, או העובדה שצלילים של דיבור ומוזיקה הם בעצם תנועות של אוויר במרווחים קצובים, שיכולים לעבור אלינו דרך האוויר (דרך האוויר!!!) בקרינה אלקטרומגנטית בתדר נמוך שזזה במהירות האור ומפוענחת מחדש במכשיר שמתבסס על טכנולוגיה שקוראים לה חשמל שעד לפני 400 שנה בכלל לא ידעו שהיא קיימת או מה היא עושה, וגם היום היא בעצם תעלומה אדירה שגדולי הפיזיקאים לא ממש יודעים להסביר מה מקורה – או כמו הביסטי בויז, נגיד. להקה שמלווה את האוזניים שלי מאז שאני זוכר שיש לי אוזניים (אוזניים, עוד משהו שאני מקבל כמובן מאליו רוב הזמן). ואז יום אחד אתה הופך לאבא, או מאבד את הקול, או יושב רגע להבין כמה המצאות, התפתחויות ודברים שאין אלא להגדיר כ"קסמים" מעורבים בנס הפסיכי הזה שהוא לשבת ולשמוע מוזיקה – ואתה מתחיל להבין שהדבר הזה שליווה אותך כל חייך הוא לא מובן מאליו. זה לא מובן מאליו שיהיו חיים אינטיליגנטיים או בכלל על פני כדור הארץ, זה פוקס היסטרי, שדרש הסתברות לגמרי לא הגיונית של כל כך הרבה גורמים. זה לא מובן מאליו שאיזה שלושה ילדים יהודים לבנים מברוקלין יקחו את ההיפ-הופ ויפתחו לו את הצורה וישנו אותו לנצח, יקליטו כמה מהאלבומים והשירים הכי טובים בז'אנר, מחוץ לז'אנר ובגבולות הז'אנר (שרבים מהם הומצאו או שוכללו או הופרו לחלוטין ממש אצלם באולפן), וכל זה תוך כדי שהם לא שרים בעצם על שום דבר. כי מי צריך נושא כשיש לך שירים כמו "Alive", שבחרתי כאן היום כי הוא רחוק מלהיות השיר האהוב עליי של הביסטיז, הוא אפילו לא בעשירייה הפותחת, והוא עדיין כל כך טוב. אז ברור שהשיר הזה ייפתח במשפט כמו "מעולם לא הייתי מוכן יותר, בכל חיי, לעשות את זה עכשיו". כי הכל הוביל לרגע הזה. כל ההסתברויות הבלתי סבירות הובילו לכך שיש חיים על הכדור, שיש לך הורים, שאתה יכול לדבר, שאתה יכול לשמוע את השיר הזה, שהשיר הזה קיים. זה כל כך נחמד להיות חי. [מפ3]



2. אז פלאג פסט בוטל. מפתיע? לא לגמרי. מבאס? לגמרי. קשה לי לומר במידה אמיתית של ידיעה משהו חכם על הסיבה לביטול. כלומר, ברור שהפסטיבל בוטל כי לא נמכרו מספיק כרטיסים. השאלה היא למה לא נמכרו מספיק כרטיסים. האם אנחנו אשמים שלא היינו אופטימיים או לא האמנו שזה יקרה? האם היינו קמצנים? האם המחיר היה פשוט גבוה מדי? האם אין מספיק קהל לאמנים האלה בארץ? האם בחירת האמנים לא הייתה קולעת? האם המקום היה רחוק מדי? הפרסום דל ומאוחר מדי? שאלתי אתכם בפייסבוק והצעתם תשובות מגוונות ונימוקים רבים. אני חושב שכל התשובות האלה נכונות במידה כזו או אחרת. השאלה שמעניינת אותי היא איך הביטול הזה ישפיע על הסיכויים העתידיים לפסטיבל הופעות אמיתי בארץ, של כמה ימים, מחוץ לעיר, עם אמנים בינלאומיים שווים. איך זה ישפיע על המפיקים בארץ, על היענות האמנים, על אמון הקהל. בכל מקרה, מבאס. היה יכול להיות בנזונה של פסטיבל. [עברית]
3. במאקו מדווחים את הידיעה המשמחת של השבוע: The XX יופיעו בישראל בקיץ. מאוד מאוד משמח, אין ספק, אבל היעדר הפרטים הקונקרטיים (מקום, תאריך סגור, חברת הפקה) מעוררים את הספקן שבי. בכל זאת, האופטימיסט בדרך כלל מנצח אז אני מחזיק אצבעות חזק חזק. [עברית]
4. Neutral Milk Hotel מתאחדים אאעעעאעאעאעכעעכעדכעדעכעדכעדע [אנגלית]





5. "Hot shot", שיר חדש לקים דיל! פאקינג קים דיל! [טיוב]
6. כל כך אוהבינג את הקליפ החדש של מאק ד'מארקו, "My kind of woman". חוששני שהמילה היא: מלבב. [וידאו]
7. כשמגיע סרט חדש של באז לורמן אפשר לדעת שני דברים בוודאות עוד לפני שהוקרן פריים אחד: הוא יהיה אובר-מסוגנן, והפסקול יהיה מעניין לאללה. הפסקול לגטסבי הגדול כולל שירים חדשים של ג'יי-זי, ה-XX, לאנה דל ריי (כמובן), ג'ק וייט, וכמובן הגירסה של אנדרה 3000 וביונסה ל-"Back to black" של איימי. תקשיבו לו ב-NPR. [סטרים]
8. קטע חמוד מאוד ש[אני מניח ש]לקוח מארוחת הערב הקומית המסורתית של הנשיא אובמה מראה את מאחורי הקלעים של הסרט החדש של סטיבן ספילברג על אובמה. ומי יכול לשחק את התפקיד הראשי? רק דניאל דיי לואיס יכול. [טיוב]
9. וואו, איזה מצוין הקליפ החדש של אביב נוימן, "אלף פעם". קליפ שמרגיש כמו סרט קצר, מלא בהרבה יותר סיפור ממה שהוא מרשה לנו לראות. נהדר. [טיוב]
10. 50 ציטוטים מלבבים של סופרים יורדים על סופרים אחרים. אהבתי את התמצות של נבוקוב את המינגוויי ל-"Bells, balls and bulls". [אנגלית]
11. אני ממליץ שוב בחום, אם משום מה שכחתי להמליץ בעבר, על הבלוג הישראלי קורא בספרים. אם יש בלוג אחד שגורם לי להישאר עם 25 טאבים פתוחים בכל פעם שאני מבקר בו, הרי זה הבלוג הזה. [עברית]
12. [ויה קורא בספרים] 30 תשובות מצוינות שאפשר להשיב לסנוב ספרותי, בפעם הבאה שאחד כזה מתנשא עליכם. [אנגלית]
13. סטרים לאלבום השלישי של She & Him, שהפתיע אותי כי הוא הראשון שלהם שאני סובל. אני משוגע על מאט וורד, הוא גאון, אבל זואי דשאנל היא די בלתי נסבלת בעיניי. ודווקא באלבום הזה, שבו דשאנל תופסת את התפקיד הראשי ללא עוררין (וגם כתבה את כל השירים), משהו עובד עבורי. מה נעים. [סטרים]
14. [תודה לשי] The Bamboos הקליטו קאבר פ'אנק איטי ונהדר ל-"The Wilhelm scream" של [אבא של] ג'יימס בלייק. [טיוב]
15. "Cruising" הוא בדיוק השיר שהייתי צריך כדי להתניע את הקיץ הזה. תודה, The Black Lips! [סטרים]
16. Calo Wood הוא השם האנגלי לצאלים, שהוא גם הקיבוץ שבו נפגשו הנשפן המחונן אייל תלמודי והביטמייקר המחונן Rejoicer מהקולקטיב הנערץ Raw Tapes. שם הם פצחו בסדרת ריליסים שתארח בכל פעם צלע שלישית אחרת. הראשונה היא הזמרת היפנית יוּקה, ואת Calo Wood Vol. 1 תוכלו לשמוע ולהוריד, כרגיל, במחיר לבחירתכם בבנדקאמפ. הידד! [בנדקאמפ]
17. [תודה לאביטל] אם אתה פרנואיד, זה לא אומר שלא רודפים אחריך. בעזרת תרשים הזרימה הפשוט הזה תוכל לגלות בדיוק לאיזו קונספירציה נקלעת! [אנגלית]



18. [תודה לשירה] אלק בולדוויין מראיין את תום יורק. הפתיח רציני, השאר לא תמיד (כולל את יורק עושה מבטא אמריקאי), אבל מדובר בשיחה מרתקת של מראיין קשוב ובטוח, עם מוזיקאי מרתק שפותח את רוב הקלפים, ונותן הצצה פשוטה ואמיתית למה שהולך לו בתוך הראש. [סטרים]
19. [תודה למיכאל] There are no innocent bystanders, הסרט התיעודי על The Libertines, עלה במלואו ליוטיוב. [טיוב]
20. [תודה לאביטל] זה מבריק, ומכיל איזה 9 רמות של מטא: Game Dev Tycoon הוא משחק מחשב שבו אתה משחק מנהל סטודיו לפיתוח משחקי מחשב. והנה הטוויסט: מפתחי המשחק הוציאו לרשת את הגירסה החוקית (שעולה כסף) והפיצו גם גירסה פרוצה. אם אתה משחק בגירסה הפרוצה, מהר מאוד אתה מגלה שבתוך המשחק אתה לא מצליח להתקדם כי פיראטים גונבים ומפיצים לך כל הזמן את המשחק! גאונות רקורסיבית. [אנגלית]
21. קליפ חדש ל"ישן בעמידה" של רייסקינדר. איכסה, זה טוב! [טיוב]
22. Nautilus הוא מגזין רשת חדש ומעוצב היטב על מדע, מחשבה, היסטוריה ועוד כמה דברים. הבעיה העיקרית: הכל נראה ממש ממש מעניין, ולמי יש זמן לקרוא את כל זה? אוף. [אנגלית]



23. מלבד שירים של הביסטי בויז, השיר שמצאתי את עצמי שר בקול רם השבוע הכי הרבה פעמים היה, בלי תחרות של ממש, "Joy" של Iron & Wine. אולי שר היא לא ממש המילה, כי השיר הזה חדש לי באוזניים ועדיין לא מתגלגל על הלשון, אבל את כל החלקים נטולי המילים, את כל הלה לה לה, אווווווווו, נה נה, הלב שלי כבר מזהה מיד והם בוקעים מהחזה בקול גדול ומשוחרר. זה לקח זמן, אבל אחרי כמה שבועות האלבום החדש, Ghost on ghost, חדר לי עמוק ללב. זה לא ממש מפתיע, זה מה שקורה עם כל אלבום של Iron & Wine. הוא תמיד קצת זר בהתחלה, לא לגמרי מתאים לחור שנשמר לו בלב מאז שיצאה הידיעה על בוא האלבום. ואז אני ממשיך בחיי ומדי כמה ימים נותן לו סיבוב. בסלון בשעת ערב, או באוזניות באוטובוס, או במכונית כשצריך לעשות כל מיני סידורים. והשירים נחמדים, ויפים, אבל מחליקים מעל עורי כמו מים על אבן. ואחרי כמה שבועות כאלה אני מגלה שהמים שייפו את האבן בדיוק, ועכשיו אין דבר שמתאים בדיוק לצורת החור בלב כמו האלבום הזה על צורתו הייחודית. ונשמע איזה קליק כשהמפתח מסתובב, והלב נפתח ואני מוצף. ככה זה עם סם בים, הוא יודע את הקוד הסודי לכספת הלב שלי. אפילו כשהוא בשיא הקיטש שלו, כמו בשיר הזה, אני לגמרי שלו. ובאלבום הזה יש עוד כל כך הרבה, כל כך הרבה. [מפ3]

אם אתם נמצאים ביערות מנשה, אני לא צריך להוסיף כלום על הסופ"ש המדהים שלכם. ואם לא, או שכבר חזרתם, אז שתהיה שבת שבוגי!

אהבתם? אולי תרצו גם ללחוץ פה:

1. הקיץ פה. אני מכיר לא מעט אנשים שקורעים את בגדיהם ושופכים אפר על ראשם לשמע הבשורה הזו, אבל אותי תמצאו עולץ למדי לקראת השמש, החום והלחות. תורידו ממני את הבגדים הכבדים האלה, תנו לי להתהלך לאט בחוץ בשמונה בערב כשיש עדיין אור, תנו לי את הריחות שמתפרצים לכל מקום – כן, גם הלא נעימים – ריחות של חיים. הקיץ והאור הם החיים. לא סתם מתאבדים יותר אנשים בחורף ובארצות חשוכות וקרות. אבל לא באתי להתווכח עם אנשים שחושבים אחרת ממני. אוהבי החורף, שייהנו מהמעילים היפים, האוויר הצונן והנקי – יש בהחלט ממה ליהנות בחורף. אבל בשבילי, ביאת קיץ פירושו שמחה בלב. ובשבוע האחרון, אף שיר לא מבטא את העליצות הנעימה הזו יותר מ-"La la la" של Snoop lion, הלא הוא סנופ (דוגי) דוג. אני לא מת על כל האלבום החדש של מר סנופ, שבו הוא המיר את ההיפ-הופ ברגאיי. יש שם לא מעט רגעים מוצלחים, אבל כאלבום זה לא פסקול הקיץ החדש שלי. אבל השיר הספציפי הזה נטחן אצלי במערכת בריפיט, ונשאר בראש הרבה אחרי שהמוזיקה נגמרת. לה לה לה, הקיץ בא. [מפ3]



2. אל תפספסו את חלוקת הכרטיסים לפסטיבל יערות מנשה, שטומנת בחובה גם השמעות בכורה לשירים חדשים של כמה מאמני הפסטיבל, כולל שיר חדש של הבילויים שלא שמעתם קודם! [עברית]



3. אוהבינג את השיר "Getting older" של הרכב ישראלי חדש בשם היללה, שנשמע קצת כמו ברייט אייז פוגש את מאמפורד ובניו. [סאונדקלאוד]
4. "Call on me", שיר חדש לקליס בהפקת מיסטר דייב סיטק מ-TV on the radio. קשה לטעות בסאונד הבאס הזה. יופי של שיר. [טיוב]
5. "יפו", שיר חדש לטליה אליאב. בחיי שאני מתרגש מכל שיר חדש שלה שמגיע לאוזניים. [בנדקאמפ, הורדה במחיר לבחירתכם]
6. דפדפן אקורדיון! פשוט הרחיבו והצרו את חלון הדפדפן שלכם, ותשמעו מה קורה. [כזה]



7. העונה הרביעית של Arrested Development, בקלות הקומדיה הטלוויזיונית הגדולה ביותר מאז סיינפלד, עדיין לא הגיעה (סוף מאי!). אבל כבר יש לנו סצינה שנשארה בחוץ. כמה טוב לחזור לחיק משפחת בלות'. [וידאו]

קרא/י את המשך הפוסט