תצלום: עומר מסינגר

יהוא ירון. אם אני צריך לספר לכם מי זה יהוא ירון, סימן שלא עשיתי עבודה טובה כל כך בשנים האחרונות, הן אני ממליץ עליו בכל מקום אפשרי. לא כי הוא משלם לי (בכרטיסים להופעות שלו), אלא סתם כי אני חושב שמדובר באחד האמנים הגדולים ביותר שמסתובבים פה. ואיך שהוא אוהב להסתובב. אני לא חושב שהוא מכיר את הקונספט של בטלה. בכל רגע נתון הוא מנגן עם אביב גדג', רונה קינן, רות דולורס וייס, זאב טנא, מקליט אלבום, מופיע, כותב, מפיק מוזיקלית את כלבי רוח, את נדב ויקינסקי, את רני שחר, את ג'ודי ענתבי, מתארח בהופעה של ההוא או ההיא, ואיכשהו הוא גם מצליח להיות אבא ו(אני מקווה)לישון. אולי בעצם הוא לא ישן.

פעלתנות כזאת יכולה להביא לשיתוק יצירתי, כי המיתוס אומר שההשראה נוחתת ברגעים שבהם אתה יושב ומהרהר לך בבטלה אל מול החלון הפתוח או משהו כזה. אני מנחש שאצל יהוא, הפעלתנות היא השגרה. ומתוך שגרה עירנית כזו, שהיא לא מעט אימונים רפטיטיביים אבל גם לא מעט חיפוש וחקירה, יהוא כותב שירים. לא סתם שירים. שירים שמערבבים בלי הפסקה את מה שאקדמאיים אוהבים לקרוא לו "פנים וחוץ". השירים של יהוא הם עליו כמו שהם עלינו, הם על הספקות או השמחות הכי פנימיים, ועל הספקות והשמחות המשותפים למי שחי פה וחושב ופוקח עיניים.

אמן השכנוע העצמי (איזה שם גדול לאלבום!) הוא בסך הכל האלבום השני של יהוא ירון, אבל הוא לא מרגיש ככה. עברו רק שנתיים מאז "דברים יומיומיים כאלה", אבל זה לא מרגיש ככה. אני שומע כאן אמן שלם, בוגר. ולא כי הוא לא מחפש – בדיוק להיפך. הרבה אמנים מתחילים בטוחים מדי בעצמם וחושבים שהם יודעים לאן ללכת והרבה פעמים זה מה שמשעמם כל כך בשירים שלהם. אמן שיש לו מספיק ניסיון וקילומטרז' בכתיבת שירים והופעות וניסיונות ושיתופי פעולה, אם יש לו מספיק שכל וחוסר מנוחה, יודע שהוא לא יודע. יודע שהחיפוש הוא לא כדי למצוא, אלא כדי להמשיך לחפש. החיפוש יוצר שירים מעניינים, כאלה שלא צריך לפתור לפני שכותבים.

אמן השכנוע העצמי הוא אלבום גוספל-נואר. אין הרבה אלבומי גוספל בעברית, בטח לא כאלה שנכתבו בכנות וברצינות. אני, בכל אופן, לא מכיר. אפילו הייתי אומר, גוספל חילוני. לא מאמינים לי? הנה, תלחצו פליי:

וזה לא הכל! בקול הקמפוס תוכלו לקרוא את יהוא מספר על השירים, וכאן למטה תוכלו לקחת הביתה עותק פיזי חדש ופריך של האלבום!

מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו במה אתם מנסים לשכנע את עצמכם בימים אלה ממש (או תמיד)). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאסף!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בערב!

"למה לתקליט יש עטיפה אחת אחידה בכל העולם, בעוד שלספרים יש עטיפה חדשה ושונה בכל תרגום?" – וואלק, שאלה ממש טובה שאל עופר שדמי

1. זוכרים את המחאה? זוכרים את ההון-שלטון? זוכרים את תחושת החנק? זוכרים את האדישות המחרפנת? זוכרים את היעדר הערבות ההדדית? זוכרים את הכסף הוא המלך? זוכרים את התקשורת המסממת? זוכרים את ארץ אוכלת יושביה? עכשיו תשמעו את השיר הזה, שכל שורה בו יכולה להיות הסטיקר של גל המחאה הבא:
   
   (כן, לוחצים על זה פליי. זה הנגן החתיך החדש של בנדקאמפ)

   אלוהים אדירים כמה רעש עושה הכלום
   אני מביט במראה ולא רואה בה השתקפות
   איך נתתי לחתול לצאת מן השק
   איך נתתי לשד לצאת מן הבקבוק
   אלוהים אדירים, זה לא מקום לחלשים
   זה לא חיוך זו רק מתיחת פנים
   תמיד אחד בשביל כולם
   תמיד כולם בשביל אף אחד
   תמיד כל הערוצים פתוחים
   יש רעש אבל לא שומעים
   אנחנו לא צריכים כאן גז מדמיע
   אנחנו כבר ממילא בוכים

   זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים

   אלף כהני מין חוזרים ואומרים – זה לא מקום לחלשים
   אלף לוחמי חופש חוזרים ואומרים – זה לא מקום לחלשים
   אלף אצבעות מתוחות מונחות על הדופק שלי
   ידיים אוהבות קורעות אותי לגזרים
   אלוהים אדירים האם חזרתי לשנות ה-80
   אני פותח טלוויזיה ורואה את אותם דברים
   איך הגעתי לכזה מצב
   האם לנצח אשאר לבד
   אי אפשר לקבל אהבה בלי להוריד לעצמך איזו רגל או יד
   ובסוף רק איש אחד מרים את עיניו
   כל השאר משחקים בנייד

   ואין שום טעם להתנגד
   ואין שמחה כמו שמחה לאיד
   זה לא חיוך זו רק מתיחת פנים
   עיוורים מובילים עיוורים אחרים
   אל תבוא עם ציפיות גדולות מדי
   זה לא מקום לחלשים

   זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים

   צדים ומלקטים, צדים ומלקטים
   מגוידים, מגובבים, חסרי פנים
   חסרי שם, שקופים ורעבים
   חסרי בית וילדים של מהגרים
   אל תבוא עם ציפיות גדולות מדי
   כולם רעבים בשדות היהלומים
   זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים

   "אין מקום לחלשים", השיר שפותח את האלבום החדש של אביב גדג', הוא אחד השירים הכי טובים ששמעתי בזמן האחרון והוא כל כך טוב שאני לא מצליח להפסיק לשמוע אותו ולהגיע לשאר האלבום (שאתם מוזמנים לשמוע במלואו כאן). זה שיר מהנה כמו שהוא עצוב, מוגזם כמו שהוא מדויק, נבואי כמו שהוא היסטורי, חזק וחסר רחמים כמו המציאות שהוא מתאר. [בנדקאמפ]



2. בשעה טובה, תדר 2013 נפתח השבוע, עם לוח שידורים מעניין ומיקום חדש, שמשום מה עוד לא פורסם. והפעם, זרוע מפתיעה: תדר סנט פטרבורג, שתיפתח ב-20 ביוני. [עברית]



3. [תודה לערן] Kvikeur, האלבום החדש של סיגור רוס, מחכה לכם במלואו באמאזון להאזנה חופשית! כיף גדול, כלומר בצורה יפהפיה אבל לחלוטין לא שמחה שכזו. תצללו. [סטרים]
4. [תודה לקנדי] עמוד ה-404 הכי טוב של הזמן האחרון. וזה שחיק! [אנגלית]
5. Olympia, האלבום החדש של Austra אהוביי, עובד הרבה יותר טוב כאלבום משהסינגלים שלו עבדו כסינגלים. אלו חדשות נהדרות לאנשים כמוני, שאוהבים עדיין לצרוך את המוזיקה שלהם בצרורות ולא בבודדים. הקשיבו לו במלואו ב-NPR, זה עושה עמו חסד. [סטרים]
6. מוריס סנדק, שהשבוע היה אמור לחגוג 85 (וקיבל גוגל דודל יפהפה לרגל העניין), חלק פעם בראיון את התגובה הכי טובה שהוא קיבל אי פעם מקורא. [אנגלית]
7. שנה אחרי שבלובנד הוציאה את אלבומה היחיד, שהפך מאז לפריט אספנים קטן, דויד פרץ חשב להקליט EP קטן של הלהקה בדרך לאלבום השני, שמעולם לא יצא. גם האי-פי לא יצא בזמן אמת, ורק עכשיו רואה אור בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
8. [תודה לטל] הו, זה כה מגניב – האבולוציה המדומיינת של "Get lucky" של דאפט פאנק, משנות ה-20' ועד העתיד. מדויק, מצחיק ואשכרה מעורר מחשבה. למשל, איך זה שהעתיד נשמע כמו העבר (וכמה שהשאלה הזו רלוונטית לדאפט פאנק). [טיוב]
9. 7 ספרים מומלצים על מוזיקה, רגש והמוח. אחד מהם (אוליבר סאקס) גם תורגם לעברית. השני (דניאל לויטין) הרבה יותר טוב. [אנגלית]



10. לרגל חג הספר, עופר שדמי הנהדר כותב ב"סיפור, כיסוי" על ההווה המפתיע של עטיפות הספרים והתקליטים (הן מתות לגמרי, כלומר חיות מאי פעם!). ומאחר שהוא עומד להתארח באירוע פורטפוליו לייב של יובל סער (אח, איזו אחווה בלוגרית!), שמצדו יוקדש לתערוכת עטיפות הספרים שאוצר סער – שדמי כותב גם בבלוג של סער טקסט על עטיפות ספרים, שמתחיל זהה אבל פונה לכיוון אחר. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

אתם לא מבינים מה קורה בחמישי בערב, שזה ממש מחר:

ערב הופעות חינם בחמישה בארים מעולים ברחבי תל אביב, עם שירים של טום ווייטס בעברית מתוך פרויקט שירים משומשים ועוד?! מה עשינו שמגיע לנו כל הטוב הזה?

מה אני כבר יכול לספר לכם, שלא מופיע בפוסטר היפהפה הזה או באיבנט בפייסבוק?

אולי רק…

1. שזה קורה ממש מחר! מחר! מחר!!! חמישי בערב.
2. שהכניסה חופשית! זה הכל בחינם לגמרי, כרטיסי כניסה יעלו לכם 0 שקלים ולמעשה לא יהיו קיימים. פשוט תבואו לשתות כוסית ויסקי במקום שאתם אוהבים, ותקבלו גם הופעה על הדרך.
3. ששירה ז' כרמל הנפלאה הרימה את הכפפה ואחראית לכל הערב המ-ש-ו-ג-ע הזה. אין כמוך, שירה!
4. שהוויסקי Ballantines כל כך אוהב את טום ווייטס, שהוא פורש את חסותו על הערב הזה. החיבור הזה די טבעי – ויסקי שחוגג יצירתיות, מקוריות ואינדיבידואליות, וזמר שהוא כל מה שבלנטיינס חוגגים. ואתם יודעים מה זה אומר – הנחות על בלנטיינ'ס בכל הבארים של הפרויקט ועוד צ'ופרים שאסור לי לגלות, אבל החיך האנין שלכם ידע כשהם יגיעו. היי, אם כבר שירים של ווייטס, אז עם ויסקי ביד.
5. הצעת הגשה: בנו לכם מסלול bar-crawl (או "ביאת-בארים" כפי שקוראת לזה שירה) שיכלול לפחות שני בארים. צאו לנדוד, לשתות ולראות הופעות (שתו באחריות. תיהנו בהופעות ללא אחריות).
6. שבמקום האייפרונז (א לה רמפה, 22:00) תופיע בלאק בטי.
7. שההופעות באמת יתחילו בזמן אז אם יש מישהו שאתם באמת רוצים לראות, דאגו להיות שם עוד קודם, לתפוס מקום נוח, להזמין ויסקי באיזי.
8. שב-2010, כשהשקנו את "שירים משומשים", עשינו ערב הופעות כפול באוזןבר שהיה סולדאאוט מטורף. מאז שואלים אותי אם השירים האלה יעלו שוב על הבמה, ואני סוף סוף יכול להגיד: כן! אבל אז גם להגיד: וזו אולי תהיה הפעם האחרונה, אז אם חיכיתם לשמוע את זה לייב, יש לכם הזדמנות אחת (כלומר חמש, אם אתם זריזים).
9. שהמרסנד זה בבן יהודה 70 (שזה פינת פרישמן);
   שהמרגוזה זה ברבי יוחנן 3 ביפו (שזה שוק הפשפשים);
   שהמיין בזאר זה בעולי ציון 7 (שזה ממש ליד המרגוזה);
   שהפסאז' זה באלנבי 94 (יורדים במדרגות מהרחוב);
   ושא לה רמפה זה ברח' העמל 21 (שזה בבנייני המלאכה האלה בשוקן, מאחורי בניין הארץ).

ניפגש שם!

כשאש מתחילה לבעור ולהתפשט, אי אפשר להיכנס לאף אתר בלי להיתקל באיזכור של Disclosure, צמד האחים הבריטי שכובש בחודשים האחרונים את הבלוגיה. בצדק מסוים. קודם כל, כי "When a fire starts to burn" הוא סינגל מעולה ובעיקר ממכר להפליא. שנית, כי האלבום החדש שלהם, Settle, מוצלח. אבל בעיקר כי הנה קורה מה שאני מחכה לו בערך מאז 2003: הרטרו המחורבן הזה לאייטיז מתחיל להיגמר, והרטרו לניינטיז מעלה הילוך. יש אנשים שמופתעים שהרטרו לניינטיז מרפרר פחות לנירוונה ויותר ל-Gala, אבל אני גם סבבה לגמרי עם זה וגם מבין את זה. כל הגראנג' הזה, שמזוהה כל כך עם הניינטיז, תפס אולי 3 שנים טובות מהעשור. האלקטרוניקה, במיוחד זו שרקדנו במועדונים ב-1996, הופיעה על הרבה פחות שערי מגזינים אבל חלחלה הרבה יותר עמוק לקהל הרחב, לחיי היומיום. לא רק הצ'ילווייב שנבנה לא מעט על דברים ששמענו ב-1995, אלא גם דברים כמו Disclosure, ובמיוחד הסינגל הזה, מחזירים במודע סאונדים שמזוהים עם העשור של הפוגים, של קרוב רחוק ושל אלנבי 58. אבל אתם יודעים מה? גם בלי קשר לניינטיז מדובר בשיר מעולה. בגרדיאן נותנים את כל Settle להאזנה בחינם. [מפ3]



1. מאז שהוצאנו את שירים משומשים: פרשנויות בעברית לשירי טום ווייטס, לא עובר שבוע בלי שמישהו שואל אותי: נו, מה עם הופעה?! ואני עונה לו: שמע, זה רעיון מדהים אבל פשוט אין לי שנייה או גרם אנרגיה להרים עכשיו כזה פרויקט מסובך. מי שלמרבה האושר כן היו לה האנרגיה, הזמן ובעיקר הסבלנות האדירה להרים את זה על כתפיה היא שירה ז' כרמל, שהצליחה לארגן לא סתם הופעה, אלא ערב שלם וחד-פעמי של הופעות משירי טום ווייטס בעברית! סמנו ביומן, זה קורה בחמישי הקרוב, 13 ביוני, ברחבי ת"א-יפו. הנה הפרטים כפי שהם עכשיו, ובימים הקרובים ישוחררו כל הפרטים:
   מוסרת שירה: ביום חמישי 13.6.13 החל מ-21:00 בברים נבחרים ברחבי ת"א-יפו, יופיעו אמני האלבום "שירים משומשים" ועוד חברים אוהבי טום ווייטס – אורי דרור, דיוויד בלאו, טליה פרי והאייפרונס, זאב טנא, ירון בן עמי, יובל בן עמי (בני דודים!), מורפלקסיס, מיכל לוטן, נועה גולדנסקי, רני שחר, ושירה ז' כרמל, בערב "ביאת ברים" (גרסא עברית לבר-הופינג) משגע! כל אחד מהם ינגן את השיר של טום ווייטס שהוא תרגם לאלבום, ואז יופיע עם שיריו שלו.
   ואני מוסיף: יהיה גם הרבה ויסקי. תתכוננו. [זהו]
2. [תודה לחן] Cloud nothings המצוינים יגיעו לשתי הופעות בישראל בסוף יולי! [פייסבוק]



3. שבוע חודש הספר נפתח, ובדרך כלל אני מפציץ בעונג ספרותי במיוחד, אבל השבוע פשוט לא התחשק לי כי יש מין מבול קטן של מוזיקה ישראלית חדשה מדהימה שיצאה בשבוע האחרון והיא ממלאת חלק גדול מהעונג. אז אולי במהלך חודש הספר הזה אעלה עונג ספרותי, אבל בינתיים אני ממש רוצה להמליץ לכם על הקורא בספרים, בלוג ישראלי על ספרות וספרים, שמפרסם מדי שבוע פוסט לינקים ארוך וגדוש (נשמע מוכר?) על ספרות. בקמרקו אותו ואתם מסודרים. [עברית]
4. אל תשכחו שנדב אזולאי וגיל נמט הוציאו אלבום חדש ומעולה, זאב זאב, ולא רק שאתם יכולים לשמוע את כולו בבנדקאמפ, אתם יכולים גם לקחת עותק שלו הביתה כאן בעונג. [בנדקאמפ; עברית]



5. Nine inch nails חוזרים!!! טרנט רזנור כנראה נהנה מאוד מהחופשה המוזיקלית שלו עם אשתו הטרייה בפרויקט הבואו-נודה-על-זה-די-משעמם How to destroy angels אבל מכל חופשה צריך לחזור לעבודה, או במקרה הזה לחזור רדוף רוחות. "Came back haunted" (איזה שם גדול לסינגל קאמבק) הוא השיר הראשון מתוך Hesitation marks, אלבום האולפן השמיני של NIN שייצא בספטמבר הקרוב. בהאזנה הראשונה קצת התאכזבתי, אבל השיר הזה גדל עליי לאט לאט. אימרי כתב בפייסבוק של העונג: "רזנור הוא הוכחה שמותר לכתוב אלף פעם את אותו שיר כל עוד זה שיר בן זונה". איזה כיף שחזרתם. [סטרים]
6. "Defriended", שיר חדש (!) ומעולה (!!) לבק (!!!). שמעתם נכון – לא ספר תווים חדש, לא שת"פ מסחרי חדש, ואני אפילו לא יודע אם מדובר באלבום חדש. כל מה שאני יודע הוא שזה שיר חדש ושהוא מעולה. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

אתמול בלילה הייתי בהופעת ההשקה המופלאה של זאב זאב, האלבום השני של נדב אזולאי וגיל נמט. זאת הייתה אחת ההופעות הכי טובות שראיתי בזמן האחרון, ובזמן האחרון הייתי בפסטיבל פרימוורה. וכשחשבתי על זה, הבנתי שהסיבות שההופעה הזאת הייתה כל כך בתזונה הן אותם סיבות שאתם חייבים לשמוע את האלבום הזה.

זה היה כל כך טוב כי אזולאי הוא מכותבי השירים הכי גדולים שמסתובבים פה, אבל בלי להיות דושבג אבאוט איט. כששומעים את השירים שלו, בעיקר בהופעה, רוצים לבכות אבל חייבים לזוז, וזו מעלה נדירה מאוד בשירים ישראליים.

זה היה כל כך טוב כי הצמד נמט+אזולאי עובדים ביחד במשך שנים באולפני קקטוס בבאר שבע, מנהלים ביחד את העסק ובייסיקלי עושים הכל ביחד. להקה אמריקאית שזוכה אפילו להצלחה קלה מוצאת את עצמה מופיעה מאה, מאתיים ימים בשנה. זה לא משנה איך המוזיקה שלהם – אחרי 4 חודשים באירופה שבהם הלהקה מנגנת מדי יום, היא בהכרח תישמע בתזונה כלהקה מופיעה. בארץ זה לא קורה, אף אחד לא מנגן כל כך הרבה. כלומר, חוץ מהרכבים של זמרים מזרחיים (שהם אכן מקצוענים בצורה בלתי רגילה), ומנמט ואזולאי. הם חולקים את אותו אולפן-חדר-חזרות ברוב שעות היממה, ברוב ימי ולילות השנה. הם מנגנים ביחד כל כך הרבה (ובכל כך הרבה מסגרות), שהתקשורת והתיאום והדיאלוג המוזיקלי ביניהם הוא כבר ברמה שמעבר לטלפתי. הם לא צריכים לדבר, הם אפילו לא צריכים להחליף מבט. כל אחד מהם יכול להחליט בכל רגע לשבור כיוון או לעשות משהו מוזיקלי בלתי צפוי, והחצי השני שלו יגיב בטבעיות גמורה ובתיאום מושלם.

זה היה כל כך טוב כי הם עושים את הכל בדרך שלהם בלבד. מקסימום אינדי. הם כותבים ומלחינים ומעבדים ומפיקים ומקליטים ועורכים וממקססים ומופיעים ומוציאים את האלבום ומצלמים את הקליפים. הם יחידה אוטונומית פלאית שהתלונה היחידה שלי מולם היא שהם לא מופיעים מספיק ברחבי הארץ.

אני מכיר את אזולאי כבר כמה שנים, ואוהב כל כך את המוזיקה שלו שחברי הטוב מורפלקסיס ואני השקענו כמה אלפי שקלים בהוצאת אלבום הבכורה הפנומנלי שלו, בצד של הרעים, בלייבל המוקפא שלנו, היס רקורדס. ואתמול בלילה התרגשתי לפחות פעמיים: גם מההופעה המעולה, וגם מהאלבום החדש, שעכשיו אתם יכולים לשמוע ממש פה, ולזכות בעותק פיזי שלו ממש בסוף הפוסט.

אגב, מאז שקיבלתי את הדיסק (אתמול) הספקתי לשמוע אותו רק פעם וחצי, אז דעתי המלאה עוד תבוא. אבל "בתוך האדמה" הוא פשוט שיר מונומנטלי.

מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על שיר, אלבום או זמר שגורם לכם לרקוד ולדמוע בו זמנית). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנדב!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בערב!