"למה לתקליט יש עטיפה אחת אחידה בכל העולם, בעוד שלספרים יש עטיפה חדשה ושונה בכל תרגום?" – וואלק, שאלה ממש טובה שאל עופר שדמי

1. זוכרים את המחאה? זוכרים את ההון-שלטון? זוכרים את תחושת החנק? זוכרים את האדישות המחרפנת? זוכרים את היעדר הערבות ההדדית? זוכרים את הכסף הוא המלך? זוכרים את התקשורת המסממת? זוכרים את ארץ אוכלת יושביה? עכשיו תשמעו את השיר הזה, שכל שורה בו יכולה להיות הסטיקר של גל המחאה הבא:
   
   (כן, לוחצים על זה פליי. זה הנגן החתיך החדש של בנדקאמפ)

   אלוהים אדירים כמה רעש עושה הכלום
   אני מביט במראה ולא רואה בה השתקפות
   איך נתתי לחתול לצאת מן השק
   איך נתתי לשד לצאת מן הבקבוק
   אלוהים אדירים, זה לא מקום לחלשים
   זה לא חיוך זו רק מתיחת פנים
   תמיד אחד בשביל כולם
   תמיד כולם בשביל אף אחד
   תמיד כל הערוצים פתוחים
   יש רעש אבל לא שומעים
   אנחנו לא צריכים כאן גז מדמיע
   אנחנו כבר ממילא בוכים

   זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים

   אלף כהני מין חוזרים ואומרים – זה לא מקום לחלשים
   אלף לוחמי חופש חוזרים ואומרים – זה לא מקום לחלשים
   אלף אצבעות מתוחות מונחות על הדופק שלי
   ידיים אוהבות קורעות אותי לגזרים
   אלוהים אדירים האם חזרתי לשנות ה-80
   אני פותח טלוויזיה ורואה את אותם דברים
   איך הגעתי לכזה מצב
   האם לנצח אשאר לבד
   אי אפשר לקבל אהבה בלי להוריד לעצמך איזו רגל או יד
   ובסוף רק איש אחד מרים את עיניו
   כל השאר משחקים בנייד

   ואין שום טעם להתנגד
   ואין שמחה כמו שמחה לאיד
   זה לא חיוך זו רק מתיחת פנים
   עיוורים מובילים עיוורים אחרים
   אל תבוא עם ציפיות גדולות מדי
   זה לא מקום לחלשים

   זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים

   צדים ומלקטים, צדים ומלקטים
   מגוידים, מגובבים, חסרי פנים
   חסרי שם, שקופים ורעבים
   חסרי בית וילדים של מהגרים
   אל תבוא עם ציפיות גדולות מדי
   כולם רעבים בשדות היהלומים
   זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים

   "אין מקום לחלשים", השיר שפותח את האלבום החדש של אביב גדג', הוא אחד השירים הכי טובים ששמעתי בזמן האחרון והוא כל כך טוב שאני לא מצליח להפסיק לשמוע אותו ולהגיע לשאר האלבום (שאתם מוזמנים לשמוע במלואו כאן). זה שיר מהנה כמו שהוא עצוב, מוגזם כמו שהוא מדויק, נבואי כמו שהוא היסטורי, חזק וחסר רחמים כמו המציאות שהוא מתאר. [בנדקאמפ]



2. בשעה טובה, תדר 2013 נפתח השבוע, עם לוח שידורים מעניין ומיקום חדש, שמשום מה עוד לא פורסם. והפעם, זרוע מפתיעה: תדר סנט פטרבורג, שתיפתח ב-20 ביוני. [עברית]



3. [תודה לערן] Kvikeur, האלבום החדש של סיגור רוס, מחכה לכם במלואו באמאזון להאזנה חופשית! כיף גדול, כלומר בצורה יפהפיה אבל לחלוטין לא שמחה שכזו. תצללו. [סטרים]
4. [תודה לקנדי] עמוד ה-404 הכי טוב של הזמן האחרון. וזה שחיק! [אנגלית]
5. Olympia, האלבום החדש של Austra אהוביי, עובד הרבה יותר טוב כאלבום משהסינגלים שלו עבדו כסינגלים. אלו חדשות נהדרות לאנשים כמוני, שאוהבים עדיין לצרוך את המוזיקה שלהם בצרורות ולא בבודדים. הקשיבו לו במלואו ב-NPR, זה עושה עמו חסד. [סטרים]
6. מוריס סנדק, שהשבוע היה אמור לחגוג 85 (וקיבל גוגל דודל יפהפה לרגל העניין), חלק פעם בראיון את התגובה הכי טובה שהוא קיבל אי פעם מקורא. [אנגלית]
7. שנה אחרי שבלובנד הוציאה את אלבומה היחיד, שהפך מאז לפריט אספנים קטן, דויד פרץ חשב להקליט EP קטן של הלהקה בדרך לאלבום השני, שמעולם לא יצא. גם האי-פי לא יצא בזמן אמת, ורק עכשיו רואה אור בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
8. [תודה לטל] הו, זה כה מגניב – האבולוציה המדומיינת של "Get lucky" של דאפט פאנק, משנות ה-20' ועד העתיד. מדויק, מצחיק ואשכרה מעורר מחשבה. למשל, איך זה שהעתיד נשמע כמו העבר (וכמה שהשאלה הזו רלוונטית לדאפט פאנק). [טיוב]
9. 7 ספרים מומלצים על מוזיקה, רגש והמוח. אחד מהם (אוליבר סאקס) גם תורגם לעברית. השני (דניאל לויטין) הרבה יותר טוב. [אנגלית]



10. לרגל חג הספר, עופר שדמי הנהדר כותב ב"סיפור, כיסוי" על ההווה המפתיע של עטיפות הספרים והתקליטים (הן מתות לגמרי, כלומר חיות מאי פעם!). ומאחר שהוא עומד להתארח באירוע פורטפוליו לייב של יובל סער (אח, איזו אחווה בלוגרית!), שמצדו יוקדש לתערוכת עטיפות הספרים שאוצר סער – שדמי כותב גם בבלוג של סער טקסט על עטיפות ספרים, שמתחיל זהה אבל פונה לכיוון אחר. [עברית]
11. מה היה קורה לו הסמית'ס היו כותבים שיר על צ'רלס דיקנס? תודה, תכנית ילדים בריטית נהדרת! [טיוב]
12. אני אוהב את הסינגל "היא עולה" של Ground Heights, הרכב סול-רגאיי-גרוב ישראלי, בעיקר בזכות ברייק כלי ההקשה הכביר באמצעו. כן ירבו כאלה. [סטרים]
13. פרויקט אינדי סיטי מגיע השנה לירושלים ואפשר כבר לצפות בביצוע אדיר של נועמיקו, שאתם אולי מכירים בתור נועם הלפר מקיצו, ל-"Couch surfer" מפרויקט הסולו הנהדר שלו. [וידאו]
14. "I want you to love me", שיר חדש של The Flying Baby שחוזרים לפעולה. [בנדקאמפ]
15. באלכסון מתרגמים כתבה מרתקת מהאטלנטיק על מחלה נדירה שהופכת שריר לעצם, ועל אמריקאית אחת שהגוף שלה הפך אט-אט לכלא של עצם. יש גם תקווה. [אנגלית]
16. [תודה לאסף] אם כתבתם תזה או מחקר או רעיון על מוזיקה בישראל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב מעוניינת לפרסם ספר שלכם בנושא. [עברית]
17. [תודה לגבי] יורם קניוק הלך לעולמו ורבים כתבו מילים נהדרות ומעניינות. את המעניינות ביותר קראתי אצל ניקול קראוס בניו יורקר. [אנגלית]
18. [תודה לאסא] (כמעט) כל האלבומים של יאפים עם ג'יפים עלו לבנדקאמפ, להאזנה, לרכישה, למה שרק תרצו. העיקר שתשמעו אותם, יש שם כמה מיצירות המופת של המוזיקה הישראלית, לא פחות. [בנדקאמפ]
19. עטיפת האלבום היחידה שאייר דודו גבע הייתה "חתול שחור" של זאב טנא. עופר שדמי חוזר אל העטיפה, אל טנא ואל גבע ב"סיפור, כיסוי". [עברית]
20. דיוויד לטרמן, אישיות טלוויזינית בלתי נסבלת בעיניי, מתעניין רק בדבר אחד במוזיקה. [טיוב]



21. קנייה ווס הוא טאמבלר שמחבר בין קנייה ווסט לווס אנדרסון. תודה, אינטרנטים! [אנגלית]
22. טירוף קנייה ווסט התקופתי כבר התחיל, לקראת אלבומו החדש Yeezus. אפשר להגיד הרבה דברים על ווסט, אבל אי אפשר לומר שהוא משעמם, ומהמעט ששמעתי גם האלבום הקרוב הולך להיות מעניין לאלללללה. בניו יורק טיימס מקדימים את הטרפת ומפרסמים ראיון נרחב איתו. [אנגלית]
23. [ויה קורא בספרים] שיא עולמי חדש ל… שרשרת דומינו-ספרים הארוכה בעולם! וידאו מלבב במיוחד. [טיוב]
24. [תודה ליניב] החלק הבאמת מפתיע בפרויקט הזה הוא שהוא לא קרה קודם. הכירו את The Beastles, פרויקט מאשאפ בין הביסטי בויז לביטלס. מעניין, אם כי מהשיר היחיד ששמעתי – לא מדהים. [מפ3]



25. מצד אחד, זו בכלל לא חוכמה. חלק מהעניין הוא להמליץ פה על מוזיקה חדשה שאנשים לא מכירים והרי כולם יודעים שאני מת, משוגע, אוהב, מעריץ את נדב אזולאי וגיל נמט. מצד שני, זו כל החוכמה. כי יש אנשים שלא שמעו עליהם בחיים, או ששמעו עליהם אבל לא אותם, או ששמעו אותם אבל לא באמת הקשיבו. אז אני כאן כדי להגיד: תקשיבו. תקשיבו לכל האלבום החדש והנפלא שלהם, זאב זאב, בבנדקאמפ, ואם אתם קצרים בזמן או בסבלנות אז לכל הפחות תקשיבו לשיר שכאן למטה. קוראים לו "מתוך האדמה" והוא שייך לז'אנר המצומצם מאוד שנקרא שירים-מושלמים-פגומים-שלא-הייתי-משנה-בהם-כלום-ורק-אזולאי-יכול-לכתוב. כאילו, הנה עוד שיר על איזה יחסים או משהו, כל כך קל לכתוב כאלה שכל יום יוצאים עשרה סינגלים ממש גרועים בעברית שאומרים את אותם הדברים. אבל אף אחד מהם לא אומר את הדברים ככה, בשפה האזולאית הזו שהיא בבת אחת לגמרי רוקנרול ולגמרי מונולוג פנימי של אדם עם עצמו רגע לפני השינה. ואף אחד מהם לא נשמע ככה, לא בסאונד ולא בביצוע ובטח לא במבנה של השיר, המבנה שגורם לי לשמוע אותו יותר מכל שיר אחר בשבוע האחרון. הרי בסופו של דבר לא מדובר כאן במוזיקה הודית או באופרה. מדובר בפופ. ולשיר פופ, איך שלא תסובבו אותו, יש מבנה די מוכר: בית פזמון בית פזמון, או בית גשר בית, או מה שלא יהיה – כך או כך יש בו חזרתיות. יש בו הוק. יש בו את הרגע הזה שאתה מחכה שיחזור, ואז הוא חוזר והמוח שלך מוצף בסיפוק – פופ. אבל "מתוך האדמה" הוא ממזר, הוא שיר פופ נכלולי. המבנה שלו הוא בית, ואז עוד בית, ואז יש בנייה ואתה מוכן לפזמון – אבל יש עוד בית. וכשאתה תוהה אם אי פעם יהיה פה פזמון, מגיע פזמון נוסק, פזמון מלכותי, פזמון פנטסטי שהולך וממריא – – – ואז נגמר השיר. הפזמון הכי טוב של האלבום הוא לא פזמון חוזר, הוא פזמון פגע וברח. השיר נגמר ואתה לא מסופק. אז מה אתה עושה? אתה שומע את השיר שוב. איזה ממזר, יא אללה. איזה שיר ענק, יא אללה. [בנדקאמפ]
    

אל תשכחו שאפשר לקבל עוד עדכוני עונג במהלך ימות השבוע, בטוויטר שלי ובעמוד הפייסבוק של העונג. שתהיה שבת שבוגי!