כשאש מתחילה לבעור ולהתפשט, אי אפשר להיכנס לאף אתר בלי להיתקל באיזכור של Disclosure, צמד האחים הבריטי שכובש בחודשים האחרונים את הבלוגיה. בצדק מסוים. קודם כל, כי "When a fire starts to burn" הוא סינגל מעולה ובעיקר ממכר להפליא. שנית, כי האלבום החדש שלהם, Settle, מוצלח. אבל בעיקר כי הנה קורה מה שאני מחכה לו בערך מאז 2003: הרטרו המחורבן הזה לאייטיז מתחיל להיגמר, והרטרו לניינטיז מעלה הילוך. יש אנשים שמופתעים שהרטרו לניינטיז מרפרר פחות לנירוונה ויותר ל-Gala, אבל אני גם סבבה לגמרי עם זה וגם מבין את זה. כל הגראנג' הזה, שמזוהה כל כך עם הניינטיז, תפס אולי 3 שנים טובות מהעשור. האלקטרוניקה, במיוחד זו שרקדנו במועדונים ב-1996, הופיעה על הרבה פחות שערי מגזינים אבל חלחלה הרבה יותר עמוק לקהל הרחב, לחיי היומיום. לא רק הצ'ילווייב שנבנה לא מעט על דברים ששמענו ב-1995, אלא גם דברים כמו Disclosure, ובמיוחד הסינגל הזה, מחזירים במודע סאונדים שמזוהים עם העשור של הפוגים, של קרוב רחוק ושל אלנבי 58. אבל אתם יודעים מה? גם בלי קשר לניינטיז מדובר בשיר מעולה. בגרדיאן נותנים את כל Settle להאזנה בחינם. [מפ3]



1. מאז שהוצאנו את שירים משומשים: פרשנויות בעברית לשירי טום ווייטס, לא עובר שבוע בלי שמישהו שואל אותי: נו, מה עם הופעה?! ואני עונה לו: שמע, זה רעיון מדהים אבל פשוט אין לי שנייה או גרם אנרגיה להרים עכשיו כזה פרויקט מסובך. מי שלמרבה האושר כן היו לה האנרגיה, הזמן ובעיקר הסבלנות האדירה להרים את זה על כתפיה היא שירה ז' כרמל, שהצליחה לארגן לא סתם הופעה, אלא ערב שלם וחד-פעמי של הופעות משירי טום ווייטס בעברית! סמנו ביומן, זה קורה בחמישי הקרוב, 13 ביוני, ברחבי ת"א-יפו. הנה הפרטים כפי שהם עכשיו, ובימים הקרובים ישוחררו כל הפרטים:
   מוסרת שירה: ביום חמישי 13.6.13 החל מ-21:00 בברים נבחרים ברחבי ת"א-יפו, יופיעו אמני האלבום "שירים משומשים" ועוד חברים אוהבי טום ווייטס – אורי דרור, דיוויד בלאו, טליה פרי והאייפרונס, זאב טנא, ירון בן עמי, יובל בן עמי (בני דודים!), מורפלקסיס, מיכל לוטן, נועה גולדנסקי, רני שחר, ושירה ז' כרמל, בערב "ביאת ברים" (גרסא עברית לבר-הופינג) משגע! כל אחד מהם ינגן את השיר של טום ווייטס שהוא תרגם לאלבום, ואז יופיע עם שיריו שלו.
   ואני מוסיף: יהיה גם הרבה ויסקי. תתכוננו. [זהו]
2. [תודה לחן] Cloud nothings המצוינים יגיעו לשתי הופעות בישראל בסוף יולי! [פייסבוק]



3. שבוע חודש הספר נפתח, ובדרך כלל אני מפציץ בעונג ספרותי במיוחד, אבל השבוע פשוט לא התחשק לי כי יש מין מבול קטן של מוזיקה ישראלית חדשה מדהימה שיצאה בשבוע האחרון והיא ממלאת חלק גדול מהעונג. אז אולי במהלך חודש הספר הזה אעלה עונג ספרותי, אבל בינתיים אני ממש רוצה להמליץ לכם על הקורא בספרים, בלוג ישראלי על ספרות וספרים, שמפרסם מדי שבוע פוסט לינקים ארוך וגדוש (נשמע מוכר?) על ספרות. בקמרקו אותו ואתם מסודרים. [עברית]
4. אל תשכחו שנדב אזולאי וגיל נמט הוציאו אלבום חדש ומעולה, זאב זאב, ולא רק שאתם יכולים לשמוע את כולו בבנדקאמפ, אתם יכולים גם לקחת עותק שלו הביתה כאן בעונג. [בנדקאמפ; עברית]



5. Nine inch nails חוזרים!!! טרנט רזנור כנראה נהנה מאוד מהחופשה המוזיקלית שלו עם אשתו הטרייה בפרויקט הבואו-נודה-על-זה-די-משעמם How to destroy angels אבל מכל חופשה צריך לחזור לעבודה, או במקרה הזה לחזור רדוף רוחות. "Came back haunted" (איזה שם גדול לסינגל קאמבק) הוא השיר הראשון מתוך Hesitation marks, אלבום האולפן השמיני של NIN שייצא בספטמבר הקרוב. בהאזנה הראשונה קצת התאכזבתי, אבל השיר הזה גדל עליי לאט לאט. אימרי כתב בפייסבוק של העונג: "רזנור הוא הוכחה שמותר לכתוב אלף פעם את אותו שיר כל עוד זה שיר בן זונה". איזה כיף שחזרתם. [סטרים]
6. "Defriended", שיר חדש (!) ומעולה (!!) לבק (!!!). שמעתם נכון – לא ספר תווים חדש, לא שת"פ מסחרי חדש, ואני אפילו לא יודע אם מדובר באלבום חדש. כל מה שאני יודע הוא שזה שיר חדש ושהוא מעולה. [טיוב]
7. זה כבר דבר שבשגרה בשבילי, להיכנס באקראי ל-Audio camp, לדפדף דרך כמה אלבומים וליפול על אלבום בנזונה לחלוטין. זה כמובן מה שקרה לי עם Wormfood, האלבום של Jamaican Queens. הם מזכירים קצת את The Antlers (ב-"Kids get away"), מצליחים להתיך רוק פסיכדלי סטייל הפליימינג ליפס עם הפקת טראפ סליזית (ב-"Black Madonna"), מנגנים גירסה מעוותת ל-Broadcast (ב-"Wormfood") ומצליחים גם לרגש בלי שום הסתייגויות (ב-"Wellfleet outro"). וזה בחינם, אז קחו את זה. [בנדקאמפ]
8. ל-CSS, שב-2006 העיפו לי את הראש ועכשיו קצת פחות, מוציאות אלבום חדש בשם Planta. הוא מחכה לכם במלואו בפיצ'פורק, אם עדיין בא לכם עליהן. [סטרים]
9. הראיון של דורון חלוץ עם ימי ויסלר במוסף הארץ היה אחד הראיונות הכי מעניינים, שהכי נהניתי לקרוא, בשנה-שנתיים האחרונות. ברצינות. חלוץ עשה עבודה מעולה, כל כך הרבה מעל לסטנדרט העצלני הנמוך של מראייני התרבות בארץ, ונתן תמונה מרתקת של איש מרתק. סחטיין. [עברית, PDF]
10. אני לא אוהב סיכומי חצי, אבל מצעד הקליפים הכי טובים שיצאו ב-2013 עד כה בסטריאוגם הוא תענוג גדול. איזה יופי של דברים. [אנגלית, מלא טיובים]
11. תעני אסתר, הרכב הפופסיכדלי המצוין, מוציא אלבום שני ונותן לנו אותו בהמשכים – אחלה רעיון. הנה החלק הראשון, שמכיל שלושה שירים, בהפקתו המתבקשת והמוצלחת של ברוך בן-יצחק מרוקפור. וואו, איזה הכי-ההיפך-הגמור משם של רוקר זה "ברוך בן-יצחק". [בנדקאמפ]



12. [ויה קורא בספרים] זו אמנם פרסומת לג'ילט אבל זה גם מאוד מצחיק ויצירתי: שלל מומחים מדעיים ותרבותיים (ממית'באסטרז ועד קווין סמית') נותנים כל אחד את התיאוריה שלו לשאלה: איך סופרמן מתגלח? פחות פשוט ממה שנדמה לכם. [טיוב, אנגלית]
13. דאבל ווהו! אלבום חדש ושיר חדש ל-Fuck Buttons אהוביי הרוחשים והרועשים. "The red wing" נשמע שונה למדי מהדברים הקודמים שלהם, אבל עדיין באותו טיים זון. Slow Focus, האלבום השלישי שלהם, יצא בסוף יולי. איזה אושר. [סטרים]
14. גם Austra הנפלאים הוציאו סינגל חדש, שני, מתוך האלבום המתקרב-במהירות שלהם. האזינו ל-"Painful like" ותגידו לי כמו מה זה כאב לכם. [סטרים]
15. מפת הרגלי דיבור באמריקה היא רעיון אקדמי מעניין, ותוצאה תרבותית מרתקת. איפה קוראים למשקה מוגז "Soda" ואיפה "Pop"? [אנגלית]
16. ג'יימס מרפי התארח ברד בול אקדמי, והשאיר אחריו סט שלם שכדאי לכם לשמוע. [סטרים]
17. לפני חודשיים, כמה שבועות לפני שיצא Overgrown, האלבום השני של ג'יימס בלייק, כתבתי טור שלם עליו בבלייזר. עד אז שמעתי רק איזה 3-4 שירים מתוכו, והקדשתי את הטור להסביר לאנשים שלא מכירים את בלייק (חלק ניכר מקוראי בלייזר) למה האלבום השני שלו יכול להיות אחד האלבומים הכי משפיעים במוזיקה שתבוא אחריו. כמו בכל כתבה מהסוג הזה, באופן בלתי נמנע גם יצרתי הייפ. כאילו שג'יימס בלייק צריך אותי בשביל הייפ. סביב האלבום שלו היו הרבה מאוד דיבורים עליו בכל מקום תחת הרשת. אנשים התרגשו לקראת האלבום, כי אלבום הבכורה המפעים שלו נגע עמוק אצל רבים מאתנו. אבל ההייפ, כמו בהרבה מאוד מקרים של אלבום בכורה מסחרר, איים למוטט את המגדל. כשהאלבום השלם הגיע, הוא עלה כצפוי בשיחות עם מיוזיק-הדז אחרים. איך החדש של בלייק? וכולנו מיהרנו לחרוץ איזו דעה, להגיד משהו על ההתרחבות בסאונד, על ההמשכיות באיך שהוא משתמש בדינמיקה של השיר, בלה בלה בלה. אני, ואולי גם כל האחרים, ידעתי שאני מקשקש. שאני נותן דעה כי צריך לתת איזו דעה. אבל לא ידעתי. איך אפשר לדעת אחרי 3 האזנות. בטור שלי בבלייזר הצעתי ניתוח מאוד מתודי של החשיבות של בלייק. אבל בסופו של דבר, השירים של בלייק לא פוגעים באינטלקט ולא ראויים לטיפול אנליטי. הם נכנסים מתחת לעור, הם משנים את פעימות הלב, הם פוגעים בבטן, בלב – לא בראש (וזאת למרות משפט שקראתי לאחרונה, שאמר משהו כמו: דיסקלוז'ר מכוונים להרקיד אנשים שחושבים על המוזיקה שלהם, וג'יימס בלייק מכוון לגרום לאנשים האלה לחשוב עוד יותר. אל תיפלו בקסם המשפט הזה רק כי הוא שנון). מה שאני מנסה לומר פה, בצורה די מסורבלת עד כה, היא שנדרשו לו כמה שבועות. ואחרי שהפסקתי לנסות לנתח אותו ופשוט שמעתי אותו, האלבום החדש של ג'יימס בלייק (שבמונחי בלוגים כבר נחשב ישן, עתיק) הוא אולי טוב מקודמו, ובהחלט צולל אצלי עמוק יותר מקודמו. וכן, אני יכול עכשיו להסביר למה. אני יכול לנתח. אבל כבר אמרנו, אנליזה לא מתאימה פה. תרשים של נוירונים לא יכול לתאר אהבה. כתבתי כאן על האלבום החדש של Rhye, שהפך למין פסקול לערבי הקיץ החמים האלה, שגורם לי לרקוד, מניע אותי פיזית. בלייק עושה את זה מבפנים. ריקודים לנפש. פסקול חיצוני, ופסקול פנימי. Rhye הם העור, בלייק הוא הדם. Overgrown גם עובד נפלא כאלבום שלם, וזו הסיבה שלא הצלחתי עד עכשיו לבחור מתוכו שיר פתיחה או סיום (מלבד "Retrograde" המצמית, שכיכב פה שבועיים רצוף כשיצא כסינגל). בימים האחרונים אני אוהב במיוחד את "Life round here", ואת החלק השני, הרדוף, של "Digital lion". אבל שיר הנושא הוא פאקינג מאסטרפיס, ו-"Take a fall for me" הוא קטע שבהאזנות ראשונות בחיים לא חשבתי שאוהב עד כדי כך, ו-"Voyeur" הוא כמו טראק נו-דיסקו שנולד מהחלק האחרון, הצורחני, של "I never learnt to share" מהאלבום הראשון. וזה אלבום פלאי. אני רוצה אותו בוויניל, כדי שאוכל לחבק אותו. [טיובז]
18. מריונטה סול, שבלי ששמנו לב קיימים כבר עשור (הא! כמו השיר המדהים שלהם, כאילו, אם יש שיר ישראלי ששווה 4 שקלים לעותק דיגיטלי איכותי, הרי זה השיר הזה) הוציאו בשקט אופייני אלבום חדש, שלישי, בשם ארבע רוחות, והוא כולו בבנדקאמפ. אני מודה שעוד לא הספקתי לשמוע אותו יותר מפעם אחת, אבל מה שהספקתי היה מ-ע-ו-ל-ה. אדיר. מדובר בלהקה מעולה, שמתעקשת לא להפוך לכוכבת הענק שמגיע לה להיות. אל תתנו לה ליפול בין הכיסאות. [בנדקאמפ]
19. "בדרך כלל ההתייחסות והניתוח של תופעת אריס סאן היא להיותו כותב נפלא, פרפורמר ו-entertainer מצוין וללא ספק המתלבש הטוב ביותר מכל המוזיקאים של התקופה", אבל יאיר יונה הכין מיקסטייפ שחוגג דווקא את גדולתו של אריס סאן כגיטריסט ענק ומשפיע. [עברית, סטרים]



20. איזה יופי של דבר: המאיירת הישראלית מאיה נסעה לסימסטר בברצלונה, והיא מאיירת איור אחד מדי יום, כדי לא לשכוח את העיר. לחצו על הציורים לראות גם את הטקסט. [פיקסלים]
21. האם מד מן היא שיכתוב פוסטמודרני של מובי דיק? כותב ישראלי אחד מותח קווים מקבילים בכתבה ב-Salon. [אנגלית]
22. חובבי פוסט-רוק\פרוג, שמחה גדולה! להקה ישראלית חדשה ומוצלחת מאוד באיזורים האלה, Ghost Flower, הוציאה EP ראשון מאוד מאוד יפה, שמזכיר דברים ממקומות רחוקים. תוכלו לשמוע אותו וגם להוריד אותו בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
23. כתבה מצוינת של דורון פישלר ב"אלכסון" על שומרי הסף הנלהבים-יתר-על-המידה של השפה העברית ה"תקינה", ועל מחקרים שמראים שכל הנודניקים שמתקנים אתכם כשאתם אומרים "בגלל ש" או "ברת מזל", הם לא רק נודניקים, ולא רק מפספסים חלק ניכר מהרעיון של שפה חיה (ומשתנה, ומתפתחת, ומתעדכנת) – בחלק גדול מהמקרים הם גם טועים לגמרי בתיקונים שלהם או סתם מתקשים להרפות. " אתה לא באמת מגן על העברית: אתה מנסה להגן על מה שגדלת ‏עליו. ויתור משמעותו ‏הודאה בכך שמשהו במה שגדלת עליו אבד, או שלא היה נכון מלכתחילה. הגאווה שלך היא ‏שתיפגע; העברית ‏לא תסבול מזה. העברית עברה כבר הרבה שינויים, ועוד כמה שינויים לא יהרגו ‏אותה. החרדה הזאת מפני שינויים מגיעה ממקום שמרני, אפילו לאומני. אין לה קשר ללשון". [עברית]
24. כבר הרבה זמן אני חושב ש-IMDB צריכים להוסיף פילטר חיפוש לפי רגשות. אם בא לי סרט שיעורר בי תקווה, או סרט שינחם אותי, או סרט שידכא לי ת'צורה, אין לי כרגע איך לחפש את זה. וכל כך קל לבנות מודל כזה. מסתבר שהוא קיים, ממש פה מתחת לאף שלנו. הנה הרצאה מעוררת מחשבה של איל פדר, מנהל ספריית לווינסקי, הספריה הפתוחה למהגרים ולעובדים זרים, שמסווגת את הספרים שלה לפי רגשות ולא לפי ז'אנרים. שיטת המיון החדשה מגיעה באיזור 3:15. [טיוב]
25. איזה יופי: תום יורק מבצע בחזרה את "Rabbit in your headlights", השיר המדהים שלו עם UNKLE מ-1998. הנה המקור. [טיוב]
26. "כל צעד", סינגל חדש נוסף מתוך "ילדים של מהגרים", האלבום החדש של אביב גדג'. איזה אושר שיש לנו את אביב גדג'. [טיוב]
27. במוסף "שבת" של מקור ראשון מפנים זרקור ראוי למתרגמי ספרים ומראיינים כמה מהמצוינים שבהם. [עברית]
28. גבע אלון מנגן גירסה אקוסטית יפה של "Even flow" של Pearl Jam, כחלק מקמפיין שמנסה להביא את פרל ג'ם ארצה להופעה. ביצוע קצר ויפה. [טיוב]
29. אוהבינג את "Black Skinhead", שיר חדש שחשף קנייה ווסט ב-SNL. שונה למדי מכל מה שהוא עשה עד עכשיו, הפקה מלוכלכת של דאפט פאנק, ופרפורמנס של פאנק. גם "New slaves" ממש מסקרן, היפ-הופ נטול ביט. אוהב את הסטייה החזקה לכיוון האקספירמנטלי. [טיוב]
30. "אחד משלנו" הוא סינגל מעולה של החצר האחורית, הפרויקט החדש של תומר יוסף, איתמר ציגלר וגדי רונן, שהלחינו והקליטו שירים חדשים של יענק'לה רוטבליט. נשארו עוד 11 יום לפרויקט הגיוס שלהם! [טיוב]
31. בבלוג הספרות המעולה "קורא בספרים" מציעים לך תלוש הנחה מפנק לרומן הגרפי החדש של רותו מודן. [עברית]
32. [תודה לאביטל] אם יש לכם כלב, אתם תזדהו עם התמונות האלה. [אנגלית]


ביוש!

33. [תודה לאיתי] בלוג שמנפיש עטיפות אלבומים! איך הסתדרנו בלעדיו עד עכשיו? [טמבלר]
34. קליף חדש ל-"Fiction" של ה-XX. [טיוב]
35. [ויה קורא בספרים] קומיקלופדיה היא בדיוק מה שאתם חושבים שהיא: אינציקלופדיה מקוונת לקומיקס. הידד! [אנגלית]
36. [תודה לאיתי] איך דמיינו את עיתוני העתיד… בעבר? מהג'טסונז ועד Minority report. [אנגלית]



37. מה, אז נדבר על כל הסיפור עם עוזי וייל? בואו נעשה את זה פשוט יותר: ג'וני זילבר מסכם את כל ה"פרשה" בטור פשוט אחד, אז אם פספסתם את העניין ואתם לא יודעים על מה מדברים, פשוט קראו שם רגע. ואז, כשתראו את התמונה השלמה שמשרטט זילבר, זו שכוללת גם את התגובה המפורטת של וייל לכל הסיפור, ייתכן ואפילו סביר מאוד שתגידו: אה, זה הכל? נו בשביל זה לעשות כל כך הרבה רעש? בסדר, אי הבנה, הכל טוב. מה שמוזר לי הוא שבכתבה של דפנה ארד בהארץ (שאני לא מקשר אליה כי יש להם חומת תשלום) ובעוד כמה מקומות, בשולי ה"עוזיגייט" המגוחך הזה חזרה ועלתה שאלה מאוד מוזרה: האם זה בסדר שסופרים מוכרים, אולי אפילו (רחמנא ליצלן) "מצליחים", ישתמשו בפלטפורמות לגיוס המונים? וזה, אני חייב לעצור רגע ולומר, שורט לי קצת את המוח. וכמובן שכל מה שאני כותב פה נכון למוזיקאים כמו לסופרים (ולציירים, ולבמאים, ולכל מי שעוסק באמנות בישראל). זה שורט לי ראשית כי "מוכר" לא שווה "מרוויח מלא כסף". שנית, כי אמנים שבאמת מצליחים מבחינה כלכלית, כלומר יכולים להתפרנס ברווחה ולא בדוחק מהאמנות שלהם, הם: א. מעטים ספורים בכל תחום. ב. באמת לא צריכים לגייס כסף ישירות מהקהל שלהם כי יש מי שמשלם להם משכורת יפה. ג. אכן לא מבקשים כסף מהקהל. אבל נניח שיש לנו מוזיקאי מוכר, ונניח שהוא אפילו מצליח לשלם שכר דירה ולחסוך יפה ואולי אפילו לקנות לבן שלו אוטו מההופעות והאלבומים שלו. ויש לו רעיון אמנותי שהוא רוצה להגשים. ועם כל הפירסום וההצלחה היפה שלו, אין לו את האמצעים לעשות את זה. יש לו עכשיו כמה אופציות. הוא יכול לפנות לחברת תקליטים ולהציע להם לממן את הסיפור. קחו בחשבון בבקשה שב-2013, חברת תקליטים היא לא בהכרח גוף כלכלי יותר אמיד או יותר יציב מהעו"ש של חלק ניכר מכם. וגרוע מכך: קהל שיחליט להשקיע בפרויקט אמנות יעשה זאת כי הוא אוהב את האמנות של האמן ורוצה לקבל אמנות טובה, אבל חברת תקליטים שתתמוך תעשה זאת לרוב בלי קשר למידת האהבה שלה לאמן ולאמנותו אלא לסיכויי ההצלחה המסחריים של הפרויקט, ובנוסף לאמנות טובה היא תרצה גם לקבל בחזרה את ההשקעה שלה. מה שאני אומר הוא שיש שלוש אופציות אמיתיות כרגע לגיוס כספים לפרויקט אמנותי שצריך כסף: להוציא מהכיס אם יש לך; לפנות לחברות מסחריות שהן במהותן עסק שמחפש רווח; או לפנות לקהל שלך שהוא במהותו פטרון אמנות שמחפש אמנות. אלה האופציות, וכולן לגיטימיות באותה המידה. ואת זה אני אומר, כאמור, לא כתגובה ישירה לעוזיגייט ולשאלות אם הוא היה כנה ומפורש או לא, אלא כתגובה לשאלה המשונה מאוד הזו, האם זה בסדר (תגדירו "בסדר") שאמן שאינו הומלס אלמוני שמופיע בפני 10 אנשים ישתמש בקמפיין לגיוס כספים. התשובה שלי היא חד משמעית כן: זה בסדר, זה אחלה, זה מגניב, זה מודל לגיטימי למימון אמנות. כמו המודלים הקודמים, יש לו יתרונות וגם חסרונות – בעיקר עבור האמן. לקהל, לעומת זאת, יש את החופש המוחלט לתמוך או לא. כי אם שלמה ארצי ירצה לעשות הופעה בחלל, כל הכסף מקיסריה לא יספיק לו, ואולי הוא ירצה לבקש מהקהל שלו כסף. ואם הקהל שלו יסכים לתת, אחלה. ניפגש בחלל. ואם לא, אז תודה רבה. ואם שלמה ארצי מבקש מהם כסף, שלא יתמכו אם הם לא אוהבים את שלמה ארצי. אבל שלא יגידו שזה לא לגיטימי, כי זה כמו להגיד שלמכור כרטיסים להופעה שלך זה לא לגיטימי – זו עוד דרך להרוויח כסף מהאמנות שלך, והיא תלויה ב-100% בנכונות של הקהל שלך ובכמה שהוא סומך עליך. [זהו]



38. טוב, אף אחד לא יופתע אם אכריז שאני מת על האלבום החדש של Iron & Wine. אני עצמי מופתע רק מעצם העובדה שזה הפתיע אותי. הרי בכל אלבום חדש שלו אני עובר אותו תהליך בדיוק: הסינגלים נפלאים, מגיע האלבום והוא שונה ממה שהכרתי וזה קצת מוזר לי, קצת מרחיק אותי, ואני לא ממהר לנקוט עמדה. ואז הוא מתנגן ומתנגן ומתנגן ובשלב מסוים אני מבין שהלב שלי נפתח רחב כדי לחבק אותו ושאני לא יכול להרפות ממנו. זה קרה בכל אלבום עד עכשיו, אז למה שזה לא יקרה גם הפעם? והנה זה בדיוק מה שקרה. יופי, גיא. זיכרון קצר. אבל גם זיכרון ארוך. כי כשבאתי לבחור את שיר הסיום, חשבתי על איירון&ויין, וחשבתי על השיר שלהם ששמעתי השבוע הכי הרבה פעמים – וזה היה בכלל שיר מלפני 2 אלבומים. זה היה השיר שסוגר את The shepherd's dog מ-2007. אין לי כל כך מה להגיד עליו, אולי חוץ מזה שאני רוצה ש-"Flightless bird, American mouth" ילך איתי כל החיים. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!