1. אבל הייתי שם, בבארבי, כששרתם לנו "We'll never leave", ושרנו איתכם בחזרה, "We can't be beat". והנה, The Walkmen נכנעו. החל מסוף השבוע שעבר, הם יוצאים להפסקה עד הודעה חדשה, כלומר מתפרקים. האדמה לא תרעד. הם בסך הכל הווקמן, לא קולדפליי, לא ארקייד פייר. המגזינים לא ישמרו שער, (רובם הגדול של) האתרים לא ירוצו לכתוב על 10 השירים הכי טובים של. אבל בלב שלי הורגשה רעידה של צער. צער מסויג, כי אחרי הכל הם לא מתים, ויש לנו כמה אלבומים די מעולים של החבר'ה האלה לשמוע עד שאולי יתאחדו בעוד עשור או משהו (בתקווה שעד אז קהל גדול יותר יבין כמה הם מעולים). ובכל זאת, צער. כי הלהקה האדירה הזאת הייתה בשוונג כל כך טוב, שמרו על יציבות עם אלבום חדש כל שנתיים, נתנו הופעות פשוט מדהימות (מי שהיה בבארבי זוכר) והכי חשוב – לא הפסיקו לכתוב שירים טובים. האלבום האחרון שלהם, Heaven, נפתח בשיר הזה. בפעם הראשונה ששמעתי אותו חשבתי: וטף? מה פתאום גיטרה אקוסטית ומין המנון-חיזוק-עצמי כזה? אבל זה חלחל, ובהופעה ההיא זה התפוצץ, כשההמנון-לאיש-אחד הפך להמנון לאלף איש, שהבינו שכשהם ביחד הם באמת בלתי מנוצחים. ווקמן יקרים – אני אתגעגע, אני אחכה בסבלנות ואקווה לאיחוד, אני אשמע את השירים הנהדרים שלכם כי אתם להקה פנטסטית, ואני אאחוז בזיכרון הכל כך טוב מהפגישה הקצרה והדחוסה שלנו בהופעה היחידה שלכם שהספקתי לראות. לפרידה, בסטריאוגאם מפרסמים כתבת ענק שמתעדת את התפרקותה ההדרגתית של להקה. [מפ3; אנגלית]



2. יש לכם עוד שבועיים בדיוק להצביע לאלבומים הכי טובים ששמעתם ב-2013! [שם]
3. בצער רב החלטתי לוותר על תחרות סימניית הזהב 2013. הזמנתי אתכם להציע את הפוסטים האהובים עליכם מהשנה החולפת, וההיענות הייתה גם דלה, וגם לא ממש מגוונת בכל הנוגע למגוון הבלוגים שהוצעו. וזה פשוט לא נראה לי כיף ככה. לא נורא, אולי ננסה שוב בשנה הבאה בכוחות מחודשים. [תנקס]
4. חלק מהלינקים הכי טובים של השבוע נמצאים באייטם אחד של סיכומי 2013 בסוף העונג – אל תפסחו עליו! [כאן]





5. NIN מפנקים עם סרט הופעה חדש, שעה ועשרים של הופעה בלוס אנג'לס לצפייה ביוטיוב. [טיוב]
6. "You're so dark", בי-סייד חדש ומעולה של ארקטיק מאנקיז, למעשה טוב יותר מרוב האלבום האחרון שלהם, לדעתי. [טיוב]
7. כבר כמה שבועות שהקצה טי.וי רצה בערוץ 24, ורק עכשיו התפניתי לצפות בזכות, איך קוראים לזה, יוטיוב (יותר נכון, בזכות תומר אנונילס שהעלה את התכנית ליוטיוב). הנה הפרק ששודר השבוע. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

אנשים שצריכים לבדוק מייל: דויד ושחר זכו בכרטיסים למופע של Black Angels בבארבי! ניפגש שם!

* כותרת הפוסט השבוע לקוחה מציוץ שראיתי בטוויטר, אבל עכשיו אני לא מצליח למצוא. אז תודה לצייצן השנון, יהא אשר יהא

1. ראיתי השבוע איזה סרטון מלוקק של אגודה אמריקאית לגביית תמלוגים, מין אקו"ם ענקית, והופיע שם לרגע ביל ווית'רס, שאמר משהו בסגנון "לשיר של 2 דקות יכול להיכנס הרבה מאוד מאבק". השבוע איבדנו את אריק איינשטיין, לא מזמן איבדנו את לו ריד. ולרגע אחד חלפו שם הפנים של ביל ווית'רס, בן 75, ונדהמתי מכך שהאיש הזה אשכרה הולך בינינו. לא כי אנשים בני 75 זה נדיר, אלא כי ענקי שיר זה נדיר. תקשיבו: ביל וית'רס כתב את "Ain't no sunshine". וגם את "Lovely day". זה שלו! ואת "Just the two of us"! ואת "Lean on me", ואת "Use me"! הם כולם שלו, הוא כתב אותם לבד! הוא גם שר אותם נפלא, בדרך כלל טוב יותר מכל אחד אחר אפילו מול מאות גרסאות הכיסוי, ויש מאות גרסאות כיסוי לשירים האלו כי הם שירי פופ נצחיים, מלאי לב וחיים ומאבק. המשפט שלו על המאבק שיכול להיכנס לתוך שיר של 2 דקות מתאים בדיוק בדיוק לשיר שאיתו רציתי לפתוח השבוע את העונג – "Grandma's hands". מי שלא מכיר את השיר יזהה מיד את הפתיחה שלו – היא פותחת גם את "No diggity". מצד אחד, זה שיר על הידיים של סבתא שלו ועל מה שהן עשו. מצד שני, זה שיר על הידיים של כל סבתא שחורה באמריקה במאה העשרים, ועל הכוח של משפחה ומסורת בהתמודדות עם המכשולים הרבים מספור שצפויים לכל מיעוט מדוכא. והוא כולה 2 דקות, ואין לו ממש פזמון, והוא שיר מהנפלאים שבנפלאים. ביל ווית'רס, איזה אושר שאתה קיים. [מפ3]



2. חתיכות וחתיכים – הגיעה השעה! השעה לעשות חשבון-נפש, או לכל הפחות חשבון-אוזן, להביט אחורה בנועם על שטיח החודשים שנפרש לאחור ומכונה "אלפיים ושלוש עשרה", לדפדף בתיקיות, במדפי הדיסקים והתקליטים, ולבחור את האלבומים הכי טובים של 2013. כתמיד – הטעם שלכם הוא זה שקובע. אוצו רוצו לדף ההצבעה שלנו והצביעו לאלבומים הכי טובים ששמעתם ב-2013! ההצבעה פתוחה עד ה-20 בדצמבר. וזכרו – מי שמצביע, משפיע זוכה בפריבילגיה להתלונן אחר כך! [עברית]





3. אני מניח שגם אם נפער לכם חור ענק בלב השבוע – by now גם אתם לא יכולים לקרוא עוד מילים על אריק איינשטיין. כולם כתבו, כותבים ויכתבו. כולם השמיעו, משמיעים וישמיעו. וזה בסדר, אני מניח. הצורך לדבר על זה הוא חלק חיוני באבל (פחות חיוני הוא הצורך להגיד לאנשים כמה נמאס לכם שהם מתאבלים. אם מותו של מישהו לא מזיז לכם, סבבה. אבל לבטל צער של מישהו אחר זה סתם להיות דוחה). את שני הסנט שלי כתבתי עוד באותו ערב בפייסבוק, ואף על פי שיש לי הרבה מאוד מה לומר על אריק איינשטיין, אני לא חושב שיש לי מה להוסיף כרגע על הפוסט הקטן ההוא. את כל השאר שמעתם מכל עבר. אהבתי במיוחד את הפוסט הצנוע והיפה של קוטנר. היה שלום, ענק. [עברית]
4. אלבום הבכורה של The Secret Sea – הלהקה של עמית ארז, יעל שפירא, יואב בריל, נוגה ארז, שחר חזיזה ודייב ברקת – יצא השבוע לאור וכבר אפשר לשמוע ולקנות את כולו בבנדקאמפ. בוויינט פירגנו עם האזנה מוקדמת (כבוד!), וכתבה שבה ארז מספר על כל שיר ושיר. זהירות: יופי עז. [סטרים; עברית]
5. [תודה למתן] 6 ניסויי מחשבה מפורסמים, כל אחד מוצג באנימציה של 60 שניות. שש דקות משתלמות מאוד. [טיוב]
6. [תודה לעדי] אני מת על העיצוב המייקרוסופטי של הטמבלר הזה (וגם על הטמבלר הזה). [אנגלית]
7. [תודה לזהר] זה באמת מדהים: קסדת אופניים בלתי נראית – כלומר, לא בטוח שהכותרת הזו מדויקת, אבל, נו, תראו את הסרטון ותבינו. [אנגלית, וימאו]
8. Garden city movement הוא הרכב ישראלי שכולל את רועי אביטל ויואב סער, שניהם לשעבר מלורנה_בי, יחד עם יוני שרוני שמוכר לרובכם כשדרן ברדיו הקצה. אחרי ששיחררו רמיקס של פאקינג Teen Daze לשיר שלהם וזכו לאיזכור מחמיא בפיצ'פורק, הם משחררים היום את EP הבכורה שלהם, Entertainment, להאזנה והורדה חינמית. אלקטרוניקה אוורירית, מורכבת והיפסטרית לפרצוף. אני מת על איך שהם נשמעים, והם בחוץ הודות לתת-לייבל המעולה החדש של אנובה, BLDG5. [סטרים]
9. והלייבל החדש והמעולה הזה, BLDG5 – שכרגע נראה שהוא הלייבל הישראלי היחיד שפונה לגמרי החוצה וגם עומד בסטנדרטים המוזיקליים והעיצוביים של מה שקורה בפיצ'פורק – נתן באוקטובר סמפלר חינמי מאמניו, שכוללים מלבד GCM שכרגע הוזכרו גם את רותם אור, (נועם) הלפר (לשעבר מקיצו), 3421 המדהימים ועוד חברים. איזה כיף. [בנדקאמפ]
10. איכשהו, פספסתי לגמרי את "Whois", שיר של רותם אור שיצא לאור גם הוא בלייבל החדש BLDG5 (מבית אנובה). אם גם אתם פספסתם – עכשיו אין תירוצים. [טיוב]
11. [תודה לאביטל] יש סיכוי שזה הסרטון הכי טוב באינטרנט כרגע: בנקאי אחד ראה אפרוחים שמנסים ללמוד לעוף לראשונה מגג של בית. אז הוא עמד למטה ותפס אותם כדי שלא יימרחו על הרצפה. [וידאו]



12. אני מקווה שכולכם ראיתם איך סת' רוגן וג'יימס פרנקו שיחזרו כל שוט ושוט מהקליפ המגוחך החדש של קנייה ווסט עם זוגתו הקרדשיאן. כי זה הדבר הטוב היחיד שיצא מהקליפ הזה. [טיוב]
13. [תודה לעדי] OMFG! זה סטופ-מושן גרפיטי! וזה מדהים, הודות לברוקן פינגאז החיפאים. [טיוב]
14. Guadaloop, שאחראי לאלבום ההיפ-הופ האינסטרומנטלי הפנטסטי לגמרי Desired in the 3 worlds, שהורכב מדגימות מתקליטים הודיים – חוזר עם Afarica, אלבום חדש בעל קונספט דומה, כשהפעם הארגזים שנחפרו החזיקו תקליטים אפריקאיים מגוונים להפליא, שהפכו מקור להיפ-הופ אינסטרומנטלי יצירתי. וכל זה ישראלי לגמרי, כן? [בנדקאמפ]
15. ברור שג'יימס בלייק סימפל כמו משוגע את "Bills, bills, bills", אחד השירים הכי גדולים של Destiny's child. (ברשת קוראים לזה רימיקס. אני לא בטוח שהייתי קורא לזה רימיקס). [מפ3]
16. ו-Diplo הרביץ רימיקס נחמד ל-"Wills calls" מתוך אלבום הדמואים של Grizzly bear. [מפ3]
17. ניר גורלי כתב בבלוג שלו פוסט אישי מלא זכרונות נהדרים על מיקסטייפים – החל מגיל 5 (אבא שלו הכין לו אוסף!) ועד היום, דרך תור הזהב של הניינטיז וההקלטה מהטלוויזיה (גם אני עשיתי את זה! שווה הערך מבחינת איכות הסאונד לריפ מפ3 מיוטיוב, היום…). בסוף הפוסט יש גם מיקסטייפ מיוחד של קאברים לאלבום הלבן של הביטלס. תענוג. [עברית]


גיבורת הסרט ושני יוצריה, מציצים מהחלונות

18. [תודה לרותם] שבזמן שחיכתה להופעה של הנשיונל בלונדון פגשה את הסולן של להקת Yossarian שחילק את המוזיקה של להקתו. היא התלהבה, והבטיחה לו שתפיץ בארץ והנה היא מפיצה (דרכי). הם באמת ממש לא רעים, ויש מצב שאנחנו עדים כאן להתחלה של להקה מעניינת מאוד. מאוד מושפעת מהנשיונל, אבל יש פה עוד דברים יפים. תקשיבו כאן. [סאונדקלאוד]
19. British Airways יצרו שלט רחוב שמגיב למה שקורה בשמיים בזמן אמת ומצביע על מטוסים. חכם. [טיוב]
20. ליאור אבל מ-Drunk Machine מרעישי העולמות מציג פנים רגועות יותר ומעניינות לא פחות בסאונדקלאוד האישי שלו. הנה קאבר יפה שלו ל-"Tonight you belong to me". [סטרים]
21. תמרינדי מצאה וצילמה עמוד מתוך הפרטיטורה המקורית של יהלום הכתר של המוזיקה העברית, "עטור מצחך". [פיקסלים]
22. [תודה לעדיאל] וואו. באמת שוואו. בפה פעור ובעיניים עצומות הוא סרט אנימציה ישראלי נפלא נפלא נפלא בן 15 דקות של אם-לי נוי ותום מדר, שאתם צריכים לראות. כאילו, עכשיו, כי זה לא שאתם עושים משהו חשוב. הוא נפלא כי הוא סרט אילם על אילמות שהיא בדידות, על המפלט מהבדידות שמספק לנו הקולנוע, על השיחה שהוא יכול לפתוח בינינו לבין מושאי הקולנוע ולאו דווקא בינינו לבין החברים שבאים איתנו לקולנוע (ובאמת לאחרונה חשבתי על זה הרבה, על כך שההרגל לראות סרטים ביחד – ולא לבד, כמו קריאת ספר – נולד מן הסתם ממניעים מסחריים וטכניים. אבל שום דבר לא באמת מתעלה על החווייה האמנותית והנפשית של לראות סרט מעולה לגמרי לבד). זה סרט אילם שעוסק בשתיקה, זה סרט שעוסק בסרטים, אבל זה גם סיפור קטן ויפה על בדידות עירונית וכמיהה לאינטימיות, וזה במיוחד סרט אנימציה עשוי בצורה מופלאה, מערבב סטופ-מושן עם איורים ידניים – וקשה להאמין, אבל זה סרט גמר של שני סטודנטים ב"ספיר". אני בטוח שצפויות לשניהם גדולות. [וימאו]
23. עדיאל שהפנה את תשומת לבי לסרט שלעיל, הפנה אותי לעוד כמה סרטוני אנימציה ישראליים חדשים ומופלאים מאותו מחזור בספיר. לא הספקתי לראות אותם אבל אני סומך על עדיאל: Luisito Andrenalina (גם בו יש גיבור והדג שלו); חוטים, שעדיאל כותב שהוא "סרט בתלת מימד ברמה מאוד מאוד גבוה יחסית לתוצרת של סטודנטים"; ניושה, סרט שואה שמצליח מאוד עכשיו בפסטיבלים בעולם ומבוסס על יומן שכתבה סבתה של היוצרת; וגם גדי בחלב אמו, סרטו של עדיאל הממליץ ושותפיו. [וימאו]
24. המפיק המוזיקלי עידו מימון מוציא את אלבום הבכורה שלו, חלומות – עם אירוחים של נצ'י נצ', טאבו+, פישי הגדול ועוד. שמעו את כל האלבום כאן. [טיוב]
25. [תודה לעמר] לפעמים, אפילו חייהם הצבעוניים והמאוירים של מעצבים גרפיים הם סיוט. הנה תגובות נפוצות של לקוחות, שעוצבו לתוך פוסטרים שובי-עין. [אנגלית]
26. [תודה לבני] אף אחד לא אוהב את בון ג'ובי כמו הבחור הזה ביציעים של משחק כדורסל. תביאו לנו עוד כאלה. [טיוב]
27. Sports illustrated ישבו לשיחה עם 7 סטריקרז – האנשים האלה שרצים בעירום על המגרש באמצע משחק פוטבול – כדי לגלות מה קורה לפני ואחרי שהם מורדים מהמגרש על ידי המאבטחים. [אנגלית]
28. הפרסומת הזאת לוולבו, שבה ז'אן קלוד ואן דאם עושה שפגט בין שתי משאיות נוסעות, פשוט מפעימה (וגם צולמה הפוך, אבל מה זה משנה בעצם). [טיוב]
29. אני לא יודע מי זו יוני סוסטיאל או אפילו אם רשמתי את שמה נכון, אבל השיר שלה "Promise" הוא – וסלחו לי על משחק המילים – מבטיח גדולות. [טיוב]
30. גוגל יצרו מסע משוכלל ב-Middle Earth. [אינטרעקטיבי]



31. פוער-העיניים של השבוע: באטלנטיק חולקים מבחר מהמועמדים לתמונת השנה של 2013 (שני חלקים). כמות יופי שקשה לתאר. [פיקסלים]
32. [תודה לענבל] יש הרבה קמפיינים לסיוע ברחבי העולם, ורובם פונים לבלוטת הרחמים, ועוברים דרך סטריאוטיפים ו\או התנשאות. חבורת סטודנטים נורבגים מנסים לערער עכשיו את התפיסה הזו ולקדם קמפיינים כנים שפונים אליך דרך ידע ולא דרך רחמים וסטריאוטיפים. הרעב, המחסור והנזקקים הם אמיתיים והם כאן – השאלה היא איך מציגים את זה. ההתנגדות היצירתית שלהם הגיעה לרשת בכמה דרכים נהדרות: ראשית, קמפיין מזויף אדיר שבו אפריקאים מגייסים רדיאטורים למען נורבגים (כי קר שם). באתר של הקמפיין המזויף הם שואלים: דמיינו שהקמפיין הזה היה אמיתי, וזה היה המידע היחיד שאפריקאי היה מקבל על נורבגיה. האם מה שהוא היה חושב על נורבגיה היה קרוב למציאות הנורבגית? מכיוון שרק לפסול זה לא מספיק (בבקשה אל תשכחו את זה, כאילו, בשום תחום), הם גם הקימו את פרסי הרדיאטור: רדיאטורים חלודים לקמפיינים מעליבים, סטריאוטיפיים ופשטניים, ורדיאטורים מוזהבים לקמפיינים יצירתיים, אמיצים ומתקדמים. פנטסטי. אל תפספסו את הילד האפריקאי בסרטון שפותח את אתר פרסי הרדיאטור. [אנגלית]
33. [ועוד ויה ענבל] קו סיוע לילדים שסובלים מהתעללות הוציא פוסטרים שרק ילדים רואים. [טוב, ילדים וגמדים. טיוב]
34. [ואחרון ויה ענבל] אוי זה טעים: שני שחקנים שייקספיריים נהדרים מקריאים בדרמטיות ויכוח של שתי נערות צעירות על סרטון יוטיוב של One Direction. [טיוב]
35. [תודה לרונן] NPR מפנקים עם מופע בן שעתיים של ביל קלהאן בבית הכנסת ההיסטורי בוושינגטון (שמארח הופעות מגוונות על בסיס קבוע. ולמה לא אצלנו?). [סטרים]
36. [תודה לאביטל] חשבון טוויטר מצוין מפרסם תקצירים פיקטיביים של פרקי סיינפלד, לו היו נכתבים היום ולא לפני, ג'יזס, 20 שנה. [אנגלית]
37. ענת גוטמן המצוינת – שאחראית גם ליפני אדום המעולה – הקליטה יחד עם קבוצת מוזיקאים את "הבית לא יקרוס מיד", אלבום מטקסטים של יורם קניוק. [בנדקאמפ]
38. מרפסת הוא מגזין-רשת "תל אביבי אלטרנטיבי בקצב יומיומי, בנושאי תרבות, מעורבות והתפר ביניהם". נראה מבטיח. [עברית]
39. אם לרגע חשבתם לעקוף משאית – ברכב או באופניים – הנה סרטון קצרצר שיבהיר לכם כמה מעט רואה נהג המשאית. תיזהרו. [טיוב]
40. איך להיראות יותר פוטוגניים? הנה טיפ אחד ממש פשוט. [טיוב]
41. [תודה לנועה] אז מסתבר שכלבי קולי ממש אוהבים להתגנב אחד מאחורי השני, רק בשביל הצחוקים. [טיוב]
42. The Walkmen המדהימים סוג של מתפרקים, כלומר יוצאים להפסקה עד הודעה חדשה. איזה מזל שהם הספיקו להיות בארץ ולהעיף לנו את המוח. [אנגלית]
43. הנה התחלנו עם הפינה השבועית שתלווה אותנו בחודש הקרוב – מבחר סיכומי 2013 מרחבי הרשת, בכל התחומים אבל מן הסתם בעיקר במוזיקה. יאללה, מתחילים:
    MOJO בוחרים את אלבומי 2013 שלהם. זו אחת הרשימות הראשונות שמתפרסמות, ואני יכול להבטיח לכם שהיא אחת המפתיעות ביותר שתהיה לנו, בכל הנוגע לבחירת המקום הראשון. מעל דאפט פאנק (#2), דיוויד בואי (#3), ארקטיק מאנקיז (#4) וג'ון גראנט (#5 המכובד לאללה) – הם בחרו ל-#1 של 2013 את האלבום של ביל קלהאן. זו חתיכת בחירה אמיצה ויפה בעיניי, שמעדיפה התקדמות רוחנית ופואטית על פני מוזיקלית והפקתית. [אנגלית]
    הניו יורק טיימס פירסמו את 100 הספרים הבולטים של שנת 2013, רשימה תמיד מרתקת וכמעט תמיד מוצדקת בבחירותיה. ארי שביט בפנים. [אנגלית]



44. איך יוצרים אינטימיות? אני שומע הרבה מוזיקה חדשה והרבה מאוד ממנה שקטה, בעיקר זו הישראלית. שרים בשקט, מנגנים לאט – ואני לא מוצא שם קירבה. הזמר מנסה להתקרב אליי אבל לא מצליח לקרב אותי אליו. אני לא יודע איך יוצרים את הקסם הזה, אבל אני יודע היטב לזהות אותו כשהוא קורה. והוא קורה בכל פעם שג'וש היידן פותח את הפה שלו באלבום של Spain. תקשיבו רגע ל-"Ten nights" מתוך אלבום הבכורה של ספיין, The blue moods of Spain מ-1995. תקשיבו, אין בשיר הזה כמעט כלום. מעט מאוד תווים, מעט מאוד צלילים וגם לא הרבה מילים. הכל קורה לאט, יש הרבה שתיקות, הרבה רגעים שבהם כלום לא מתפתח. בניגוד לשירים אחרים שאלה המאפיינים שלהם, אין כאן איזה עיבוד מרתק שממלא את החסר, או צליל מקורי, או מילים שפוערות לך את הלב. אין פה כמעט כלום, אבל השיר הזה ממלא אותי עד גדותיי, והוא קרוב-קרוב-קרוב. הוא ממש קרוב. הוא צמוד אליי, נושם לאט, אפשר להרגיש את החום שלו. זו אינטימיות. אז איך יוצרים אותה? למה היא נמצאת בכל תו של האלבום הזה, אבל נעדרת (באוזניי) לחלוטין מכל מיני שירים ואלבומים ממש יפים ושקטים ונעימים שיוצאים בארץ? אני לא יודע. אולי זה בכלל איזה עניין הפקתי או משהו בסאונד. לא יודע. אם אתם יודעים – ספרו לי. אני רק יודע כמה אני אוהב את האלבום הזה. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! בואו ניפגש בטוויטר, בפייסבוק של העונג או באינסטגרם.
ואל תשכחו שאם נהניתם מהעונג, אתם יכולים להשאיר טיפ קבוע דרך Patreon.

היכל התהילה של אלבומי העונג נראה כרגע כך:

2007: Radiohead – In rainbows [והשאר]
2008: Protishead – Third [והשאר]
2009: Grizzly Bear – Veckatimest [והשאר]
2010: Arcade fire – The suburbs [והשאר]
2011: Bon Iver – Bon Iver, Bon Iver [והשאר]
2012: Grizzly Bear – Shields [והשאר]
2013: ???

אבל כל זה שייך לעבר הרחוק, הגיע הזמן להסתכל על העבר הממש, ממש קרוב: מהם האלבומים הכי טובים ששמעתם ב-2013? בחרו עכשיו!

זהו, הגיע זמן ההחלטות החשובות. קנייה ווסט או ג'יי-זי? דאפט פאנק או בורדז אוף קנדה? דיוויד בואי או ג'יימס בלייק? דיסקלוז'ר או MIA? הנשיונל או MBV? ארקייד פייר או ומפייר ויקנד? פאק באטנז או יות' לאגון? Chvrvhes או Cults? ביל קלהאן או אנה קאלבי? קורט וייל או Rhye? פוקסיג'ן או These new puritans?
ומה עם האלבום הזה שרק אתם גיליתם וכולם צריכים להכיר?
ומה עם האלבום שכולם חשבו שהוא מעפן\מדהים אבל הוא בעצם לגמרי מדהים\מעפן?

חברים, זו השעה לסכם שנה. אתם מכירים את הנוהל: דפדפו בתיקיות, במדפי הדיסקים, במגירות לבכם – הנה רשימה שתעזור לכם להיזכר מה יצא השנה – ובחרו עד 10 אלבומים, האלבומים שהכי הדליקו אתכם, ריגשו אתכם, הזיזו אתכם, גרמו לכם להתפעל, להתלהב, לבכות, לרקוד.

אה, כן, ואז:
כאן! כאן מצביעים! לוחצים על הלינק הזה ואז אפשר להצביע! זה הלינק! כאן לוחצים אם רוצים להצביע! כאן!

כרגיל, אתם מוזמנים עד מאוד להוסיף כמה מילים לצד כל אלבום – the more, the merrier – וגם לסמן ב-V אלבום או שלושה שראויים לאקסטרה נקודה.

ההצבעה תהיה פתוחה עד ה-20.12.2013, וביום האחרון של 2013 – היום שבו נחגוג במסיבת ניינטיז באוזןבר – אפרסם כאן את המצעד המלא והמושקע וכולנו נתווכח על המקום הראשון ,שבכלל לא הגיע לו לזכות. תהיה חגיגה. וזיכרו: מי שמצביע – זוכה בפריבילגיה לקטר שהאלבום שהוא בחר בו לא בעשירייה!

הסיבה השגורה ביותר לאהוב להקה היא טריוויאלית: אני מכיר מלא שירים שלה וכולם טובים, מכאן שאני כנראה אוהב את הלהקה.

אבל יש להקות שפועלות אחרת. אני מכיר מעט מאוד שירים של The Black Angels, אבל אני מת עליהם. איך זה מסתדר? כי שמעתי ממש מעט שירים שלהם וכולם היו הרבה יותר מטובים, וגם הרבה יותר משירים. הם היו פסקולים לסרטים פסיכדליים אפלים ומהפנטים. הסאונד והרעש חשובים יותר מהבית והפזמון.

בקומוניקט ניסחו את זה טוב ממני: "הלהקה, שקרויה על שם שיר של הוולווט אנדרגראונד (לוגו הלהקה הוא הומאז' לניקו), מנגנת גאראז' רוק טעון בגיטרות מחוספסות ואנרגיות פסיכודליות שנשמעים כמו מעשורים קודמים, אך למעשה יכלו להיווצר רק בימינו. המלאכים הם הרבה מעבר לסך ההשפעות שלהם, מבעד למכונת הירייה שיושבת מאחורי התופים ומסך הדיסטורשנים הממסטל, מסתתרת ערימת מלודיות משכרות חושים, וריפים דוגמטיים שצוברים כוח עילאי כשהם מתודלקים בשטח רגשי רחב וכנה".

ומה אתם יודעים?! הם מופיעים פה עוד שנייה, ב-2 בדצמבר!
ומה אתם יודעים?! יש לי כרטיסים לחלק לכם!

ומה אתם יודעים?! הנה מיקסטייפ מעולה שערכו אביתר ברעם וערן אריאלי (שאחראי להבאתם ארצה). מיד אחריו, כמה מילים וכמה שירים שכתב ובחר גבריאל, הסולן הפסיכי של שעלת נפוצה:

גבריאל, משעלת נפוצה, כותב:
קרא/י את המשך הפוסט

1. השיר שהשיק אלף ספינות, כל אחת מהן הגיעה לנמל חדש לגמרי. החדשנות היא במובן מסוים תמיד חפירה בעבר. LCD Soundsystem, Arcade Fire, The Rapture, !!!, Vampire weekend, Radiohead, Franz Ferdinand, Strokes – רוב ההרכבים שתמצאו ברשימות האלבומים הכי גדולים של שנות ה-2000 לא היו קיימים או נשמעים כפי שהם נשמעים אלמלא Talking Heads. אם הייתם שואלים אותי לפני עשור איזה דברים טובים *כן* קרו במוזיקה בשנות השמונים, הייתי נאנח ואומר נו, אולי קווין. לקח לי זמן להבין. קווין, ג'וי דיוויז'ן, הסמית'ס, הקיור, טוקינג הדס, קוקטו טווינז, קייט בוש, REM, ESG, ניו אורדר, מייקל ג'קסון, ועוד לא התחלתי לדבר על היפ הופ. העשור הארור ההוא מכיל, מתחת לכל הדפש מודים והסינדי לאופריות והפיל קולינסים שאני לא יכול לסבול, גם דברים שאני לא יכול לסבול את החיים בלעדיהם. לחיות בלי שירים של מייקל ג'קסון? מגוחך. ועכשיו, באיחור ניכר ואופייני לעולם המוזיקלי המורכב טלאים-טלאים שלי, גם טוקינג הדס סוף סוף הפסיקו לרחף לי מעל הראש כמו נשרים ונכנסו עמוק למחזור הדם שלי. פאק, איזה דבר. ואיזה דבר זה "Born under punches (The heat goes on)", שפותח את Remain in light, שפותח את שנות השמונים. בא לי להיות בן 2- שוב. בונוס: הנה הופעה מלאה שלהם מרומא מהשנה שהתקליט הזה יצא, 1980. [מפ3]



2. החדשות המלהיבות של השבוע הן ללא ספק "Like a rolling stone", הקליפ החדש לקלאסיקה הענקית של בוב דילן – קליפ שביים וניה היימן, הפיק ליהוא רוטר (זוכרים? מנו_דיסטריביושן), ומוקרן בטכנולוגית Interlude שפיתחו יוני בלוך וחבריו. בין השאר תוכלו למצוא שם את הראפר דני בראון, את רועי כפרי וניב מג'ר (ניצה ולחם, בשני ערוצים שונים), דני קושמרו, אנימציה של לי להב ועוד הפתעות. ענק ענק ענק. [וידאו אינטראקטיבי פור ריל]
3. מברוק לטיים אאוט תל אביב ישראל על האתר החדש שלהם! הגיע הזמן. [עברית]
4. השבוע נסגרת ההצבעה לסימניית הזהב 2013 בואו להציע את הפוסט הכי טוב שקראתם השנה! [עברית]
5. פרטים נוספים יבואו בקרוב, אבל לעת עתה: בסילבסטר תיערך מסיבת הניינטיז השלישית שלנו. אז אם חשבתם "איכס, סילבסטר" או לחילופין "יש, סילבסטר! לאן נצא?" – עכשיו יש לכם אופציה לא ערסית למסיבה כייפית! [זהו בינתיים]




מהרגעים הגדולים של 1993

6. שתזדיין 2013 – דובי מזמין אתכם לבחור את השירים הכי טובים של 1993. איזו שנה מופלאה. [עברית]
7. "נשורת" הוא שיר חדש מתוך האלבום הבא של נעם רותם, והשיר הראשון שלו שלא עושה לי כלום כבר הרבה מאוד זמן. אולי אני צריך להקשיב עוד כמה פעמים, ואולי זה פשוט לא עובד לי הפעם. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט