30 בנובמבר 2013

עונג שבת: שאנו מקליקים*

אנשים שצריכים לבדוק מייל: דויד ושחר זכו בכרטיסים למופע של Black Angels בבארבי! ניפגש שם!

* כותרת הפוסט השבוע לקוחה מציוץ שראיתי בטוויטר, אבל עכשיו אני לא מצליח למצוא. אז תודה לצייצן השנון, יהא אשר יהא

    bill withers

  1. ראיתי השבוע איזה סרטון מלוקק של אגודה אמריקאית לגביית תמלוגים, מין אקו"ם ענקית, והופיע שם לרגע ביל ווית'רס, שאמר משהו בסגנון "לשיר של 2 דקות יכול להיכנס הרבה מאוד מאבק". השבוע איבדנו את אריק איינשטיין, לא מזמן איבדנו את לו ריד. ולרגע אחד חלפו שם הפנים של ביל ווית'רס, בן 75, ונדהמתי מכך שהאיש הזה אשכרה הולך בינינו. לא כי אנשים בני 75 זה נדיר, אלא כי ענקי שיר זה נדיר. תקשיבו: ביל וית'רס כתב את "Ain't no sunshine". וגם את "Lovely day". זה שלו! ואת "Just the two of us"! ואת "Lean on me", ואת "Use me"! הם כולם שלו, הוא כתב אותם לבד! הוא גם שר אותם נפלא, בדרך כלל טוב יותר מכל אחד אחר אפילו מול מאות גרסאות הכיסוי, ויש מאות גרסאות כיסוי לשירים האלו כי הם שירי פופ נצחיים, מלאי לב וחיים ומאבק. המשפט שלו על המאבק שיכול להיכנס לתוך שיר של 2 דקות מתאים בדיוק בדיוק לשיר שאיתו רציתי לפתוח השבוע את העונג – "Grandma's hands". מי שלא מכיר את השיר יזהה מיד את הפתיחה שלו – היא פותחת גם את "No diggity". מצד אחד, זה שיר על הידיים של סבתא שלו ועל מה שהן עשו. מצד שני, זה שיר על הידיים של כל סבתא שחורה באמריקה במאה העשרים, ועל הכוח של משפחה ומסורת בהתמודדות עם המכשולים הרבים מספור שצפויים לכל מיעוט מדוכא. והוא כולה 2 דקות, ואין לו ממש פזמון, והוא שיר מהנפלאים שבנפלאים. ביל ווית'רס, איזה אושר שאתה קיים. [מפ3]
  2. 2013circle-200-opaqחתיכות וחתיכים – הגיעה השעה! השעה לעשות חשבון-נפש, או לכל הפחות חשבון-אוזן, להביט אחורה בנועם על שטיח החודשים שנפרש לאחור ומכונה "אלפיים ושלוש עשרה", לדפדף בתיקיות, במדפי הדיסקים והתקליטים, ולבחור את האלבומים הכי טובים של 2013. כתמיד – הטעם שלכם הוא זה שקובע. אוצו רוצו לדף ההצבעה שלנו והצביעו לאלבומים הכי טובים ששמעתם ב-2013! ההצבעה פתוחה עד ה-20 בדצמבר. וזכרו – מי שמצביע, משפיע זוכה בפריבילגיה להתלונן אחר כך! [עברית]
  3. arik

  4. אני מניח שגם אם נפער לכם חור ענק בלב השבוע – by now גם אתם לא יכולים לקרוא עוד מילים על אריק איינשטיין. כולם כתבו, כותבים ויכתבו. כולם השמיעו, משמיעים וישמיעו. וזה בסדר, אני מניח. הצורך לדבר על זה הוא חלק חיוני באבל (פחות חיוני הוא הצורך להגיד לאנשים כמה נמאס לכם שהם מתאבלים. אם מותו של מישהו לא מזיז לכם, סבבה. אבל לבטל צער של מישהו אחר זה סתם להיות דוחה). את שני הסנט שלי כתבתי עוד באותו ערב בפייסבוק, ואף על פי שיש לי הרבה מאוד מה לומר על אריק איינשטיין, אני לא חושב שיש לי מה להוסיף כרגע על הפוסט הקטן ההוא. את כל השאר שמעתם מכל עבר. אהבתי במיוחד את הפוסט הצנוע והיפה של קוטנר. היה שלום, ענק. [עברית]
  5. אלבום הבכורה של The Secret Sea – הלהקה של עמית ארז, יעל שפירא, יואב בריל, נוגה ארז, שחר חזיזה ודייב ברקת – יצא השבוע לאור וכבר אפשר לשמוע ולקנות את כולו בבנדקאמפ. בוויינט פירגנו עם האזנה מוקדמת (כבוד!), וכתבה שבה ארז מספר על כל שיר ושיר. זהירות: יופי עז. [סטרים; עברית]
  6. [תודה למתן] 6 ניסויי מחשבה מפורסמים, כל אחד מוצג באנימציה של 60 שניות. שש דקות משתלמות מאוד. [טיוב]
  7. [תודה לעדי] אני מת על העיצוב המייקרוסופטי של הטמבלר הזה (וגם על הטמבלר הזה). [אנגלית]
  8. [תודה לזהר] זה באמת מדהים: קסדת אופניים בלתי נראית – כלומר, לא בטוח שהכותרת הזו מדויקת, אבל, נו, תראו את הסרטון ותבינו. [אנגלית, וימאו]
  9. Garden city movement הוא הרכב ישראלי שכולל את רועי אביטל ויואב סער, שניהם לשעבר מלורנה_בי, יחד עם יוני שרוני שמוכר לרובכם כשדרן ברדיו הקצה. אחרי ששיחררו רמיקס של פאקינג Teen Daze לשיר שלהם וזכו לאיזכור מחמיא בפיצ'פורק, הם משחררים היום את EP הבכורה שלהם, Entertainment, להאזנה והורדה חינמית. אלקטרוניקה אוורירית, מורכבת והיפסטרית לפרצוף. אני מת על איך שהם נשמעים, והם בחוץ הודות לתת-לייבל המעולה החדש של אנובה, BLDG5. [סטרים]
  10. והלייבל החדש והמעולה הזה, BLDG5 – שכרגע נראה שהוא הלייבל הישראלי היחיד שפונה לגמרי החוצה וגם עומד בסטנדרטים המוזיקליים והעיצוביים של מה שקורה בפיצ'פורק – נתן באוקטובר סמפלר חינמי מאמניו, שכוללים מלבד GCM שכרגע הוזכרו גם את רותם אור, (נועם) הלפר (לשעבר מקיצו), 3421 המדהימים ועוד חברים. איזה כיף. [בנדקאמפ]
  11. איכשהו, פספסתי לגמרי את "Whois", שיר של רותם אור שיצא לאור גם הוא בלייבל החדש BLDG5 (מבית אנובה). אם גם אתם פספסתם – עכשיו אין תירוצים. [טיוב]
  12. [תודה לאביטל] יש סיכוי שזה הסרטון הכי טוב באינטרנט כרגע: בנקאי אחד ראה אפרוחים שמנסים ללמוד לעוף לראשונה מגג של בית. אז הוא עמד למטה ותפס אותם כדי שלא יימרחו על הרצפה. [וידאו]
  13. אני מקווה שכולכם ראיתם איך סת' רוגן וג'יימס פרנקו שיחזרו כל שוט ושוט מהקליפ המגוחך החדש של קנייה ווסט עם זוגתו הקרדשיאן. כי זה הדבר הטוב היחיד שיצא מהקליפ הזה. [טיוב]
  14. [תודה לעדי] OMFG! זה סטופ-מושן גרפיטי! וזה מדהים, הודות לברוקן פינגאז החיפאים. [טיוב]
  15. Guadaloop, שאחראי לאלבום ההיפ-הופ האינסטרומנטלי הפנטסטי לגמרי Desired in the 3 worlds, שהורכב מדגימות מתקליטים הודיים – חוזר עם Afarica, אלבום חדש בעל קונספט דומה, כשהפעם הארגזים שנחפרו החזיקו תקליטים אפריקאיים מגוונים להפליא, שהפכו מקור להיפ-הופ אינסטרומנטלי יצירתי. וכל זה ישראלי לגמרי, כן? [בנדקאמפ]
  16. ברור שג'יימס בלייק סימפל כמו משוגע את "Bills, bills, bills", אחד השירים הכי גדולים של Destiny's child. (ברשת קוראים לזה רימיקס. אני לא בטוח שהייתי קורא לזה רימיקס). [מפ3]
  17. ו-Diplo הרביץ רימיקס נחמד ל-"Wills calls" מתוך אלבום הדמואים של Grizzly bear. [מפ3]
  18. ניר גורלי כתב בבלוג שלו פוסט אישי מלא זכרונות נהדרים על מיקסטייפים – החל מגיל 5 (אבא שלו הכין לו אוסף!) ועד היום, דרך תור הזהב של הניינטיז וההקלטה מהטלוויזיה (גם אני עשיתי את זה! שווה הערך מבחינת איכות הסאונד לריפ מפ3 מיוטיוב, היום…). בסוף הפוסט יש גם מיקסטייפ מיוחד של קאברים לאלבום הלבן של הביטלס. תענוג. [עברית]
  19. wideopen
    גיבורת הסרט ושני יוצריה, מציצים מהחלונות

  20. [תודה לרותם] שבזמן שחיכתה להופעה של הנשיונל בלונדון פגשה את הסולן של להקת Yossarian שחילק את המוזיקה של להקתו. היא התלהבה, והבטיחה לו שתפיץ בארץ והנה היא מפיצה (דרכי). הם באמת ממש לא רעים, ויש מצב שאנחנו עדים כאן להתחלה של להקה מעניינת מאוד. מאוד מושפעת מהנשיונל, אבל יש פה עוד דברים יפים. תקשיבו כאן. [סאונדקלאוד]
  21. British Airways יצרו שלט רחוב שמגיב למה שקורה בשמיים בזמן אמת ומצביע על מטוסים. חכם. [טיוב]
  22. ליאור אבל מ-Drunk Machine מרעישי העולמות מציג פנים רגועות יותר ומעניינות לא פחות בסאונדקלאוד האישי שלו. הנה קאבר יפה שלו ל-"Tonight you belong to me". [סטרים]
  23. תמרינדי מצאה וצילמה עמוד מתוך הפרטיטורה המקורית של יהלום הכתר של המוזיקה העברית, "עטור מצחך". [פיקסלים]
  24. [תודה לעדיאל] וואו. באמת שוואו. בפה פעור ובעיניים עצומות הוא סרט אנימציה ישראלי נפלא נפלא נפלא בן 15 דקות של אם-לי נוי ותום מדר, שאתם צריכים לראות. כאילו, עכשיו, כי זה לא שאתם עושים משהו חשוב. הוא נפלא כי הוא סרט אילם על אילמות שהיא בדידות, על המפלט מהבדידות שמספק לנו הקולנוע, על השיחה שהוא יכול לפתוח בינינו לבין מושאי הקולנוע ולאו דווקא בינינו לבין החברים שבאים איתנו לקולנוע (ובאמת לאחרונה חשבתי על זה הרבה, על כך שההרגל לראות סרטים ביחד – ולא לבד, כמו קריאת ספר – נולד מן הסתם ממניעים מסחריים וטכניים. אבל שום דבר לא באמת מתעלה על החווייה האמנותית והנפשית של לראות סרט מעולה לגמרי לבד). זה סרט אילם שעוסק בשתיקה, זה סרט שעוסק בסרטים, אבל זה גם סיפור קטן ויפה על בדידות עירונית וכמיהה לאינטימיות, וזה במיוחד סרט אנימציה עשוי בצורה מופלאה, מערבב סטופ-מושן עם איורים ידניים – וקשה להאמין, אבל זה סרט גמר של שני סטודנטים ב"ספיר". אני בטוח שצפויות לשניהם גדולות. [וימאו]
  25. עדיאל שהפנה את תשומת לבי לסרט שלעיל, הפנה אותי לעוד כמה סרטוני אנימציה ישראליים חדשים ומופלאים מאותו מחזור בספיר. לא הספקתי לראות אותם אבל אני סומך על עדיאל: Luisito Andrenalina (גם בו יש גיבור והדג שלו); חוטים, שעדיאל כותב שהוא "סרט בתלת מימד ברמה מאוד מאוד גבוה יחסית לתוצרת של סטודנטים"; ניושה, סרט שואה שמצליח מאוד עכשיו בפסטיבלים בעולם ומבוסס על יומן שכתבה סבתה של היוצרת; וגם גדי בחלב אמו, סרטו של עדיאל הממליץ ושותפיו. [וימאו]
  26. המפיק המוזיקלי עידו מימון מוציא את אלבום הבכורה שלו, חלומות – עם אירוחים של נצ'י נצ', טאבו+, פישי הגדול ועוד. שמעו את כל האלבום כאן. [טיוב]
  27. [תודה לעמר] לפעמים, אפילו חייהם הצבעוניים והמאוירים של מעצבים גרפיים הם סיוט. הנה תגובות נפוצות של לקוחות, שעוצבו לתוך פוסטרים שובי-עין. [אנגלית]
  28. [תודה לבני] אף אחד לא אוהב את בון ג'ובי כמו הבחור הזה ביציעים של משחק כדורסל. תביאו לנו עוד כאלה. [טיוב]
  29. Sports illustrated ישבו לשיחה עם 7 סטריקרזהאנשים האלה שרצים בעירום על המגרש באמצע משחק פוטבול – כדי לגלות מה קורה לפני ואחרי שהם מורדים מהמגרש על ידי המאבטחים. [אנגלית]
  30. הפרסומת הזאת לוולבו, שבה ז'אן קלוד ואן דאם עושה שפגט בין שתי משאיות נוסעות, פשוט מפעימה (וגם צולמה הפוך, אבל מה זה משנה בעצם). [טיוב]
  31. אני לא יודע מי זו יוני סוסטיאל או אפילו אם רשמתי את שמה נכון, אבל השיר שלה "Promise" הוא – וסלחו לי על משחק המילים – מבטיח גדולות. [טיוב]
  32. גוגל יצרו מסע משוכלל ב-Middle Earth. [אינטרעקטיבי]
  33. buffalos

  34. פוער-העיניים של השבוע: באטלנטיק חולקים מבחר מהמועמדים לתמונת השנה של 2013 (שני חלקים). כמות יופי שקשה לתאר. [פיקסלים]
  35. [תודה לענבל] יש הרבה קמפיינים לסיוע ברחבי העולם, ורובם פונים לבלוטת הרחמים, ועוברים דרך סטריאוטיפים ו\או התנשאות. חבורת סטודנטים נורבגים מנסים לערער עכשיו את התפיסה הזו ולקדם קמפיינים כנים שפונים אליך דרך ידע ולא דרך רחמים וסטריאוטיפים. הרעב, המחסור והנזקקים הם אמיתיים והם כאן – השאלה היא איך מציגים את זה. ההתנגדות היצירתית שלהם הגיעה לרשת בכמה דרכים נהדרות: ראשית, קמפיין מזויף אדיר שבו אפריקאים מגייסים רדיאטורים למען נורבגים (כי קר שם). באתר של הקמפיין המזויף הם שואלים: דמיינו שהקמפיין הזה היה אמיתי, וזה היה המידע היחיד שאפריקאי היה מקבל על נורבגיה. האם מה שהוא היה חושב על נורבגיה היה קרוב למציאות הנורבגית? מכיוון שרק לפסול זה לא מספיק (בבקשה אל תשכחו את זה, כאילו, בשום תחום), הם גם הקימו את פרסי הרדיאטור: רדיאטורים חלודים לקמפיינים מעליבים, סטריאוטיפיים ופשטניים, ורדיאטורים מוזהבים לקמפיינים יצירתיים, אמיצים ומתקדמים. פנטסטי. אל תפספסו את הילד האפריקאי בסרטון שפותח את אתר פרסי הרדיאטור. [אנגלית]
  36. [ועוד ויה ענבל] קו סיוע לילדים שסובלים מהתעללות הוציא פוסטרים שרק ילדים רואים. [טוב, ילדים וגמדים. טיוב]
  37. [ואחרון ויה ענבל] אוי זה טעים: שני שחקנים שייקספיריים נהדרים מקריאים בדרמטיות ויכוח של שתי נערות צעירות על סרטון יוטיוב של One Direction. [טיוב]
  38. [תודה לרונן] NPR מפנקים עם מופע בן שעתיים של ביל קלהאן בבית הכנסת ההיסטורי בוושינגטון (שמארח הופעות מגוונות על בסיס קבוע. ולמה לא אצלנו?). [סטרים]
  39. [תודה לאביטל] חשבון טוויטר מצוין מפרסם תקצירים פיקטיביים של פרקי סיינפלד, לו היו נכתבים היום ולא לפני, ג'יזס, 20 שנה. [אנגלית]
  40. ענת גוטמן המצוינת – שאחראית גם ליפני אדום המעולה – הקליטה יחד עם קבוצת מוזיקאים את "הבית לא יקרוס מיד", אלבום מטקסטים של יורם קניוק. [בנדקאמפ]
  41. מרפסת הוא מגזין-רשת "תל אביבי אלטרנטיבי בקצב יומיומי, בנושאי תרבות, מעורבות והתפר ביניהם". נראה מבטיח. [עברית]
  42. אם לרגע חשבתם לעקוף משאית – ברכב או באופניים – הנה סרטון קצרצר שיבהיר לכם כמה מעט רואה נהג המשאית. תיזהרו. [טיוב]
  43. איך להיראות יותר פוטוגניים? הנה טיפ אחד ממש פשוט. [טיוב]
  44. [תודה לנועה] אז מסתבר שכלבי קולי ממש אוהבים להתגנב אחד מאחורי השני, רק בשביל הצחוקים. [טיוב]
  45. The Walkmen המדהימים סוג של מתפרקים, כלומר יוצאים להפסקה עד הודעה חדשה. איזה מזל שהם הספיקו להיות בארץ ולהעיף לנו את המוח. [אנגלית]
  46. 2013-iconהנה התחלנו עם הפינה השבועית שתלווה אותנו בחודש הקרוב – מבחר סיכומי 2013 מרחבי הרשת, בכל התחומים אבל מן הסתם בעיקר במוזיקה. יאללה, מתחילים:
    MOJO בוחרים את אלבומי 2013 שלהם. זו אחת הרשימות הראשונות שמתפרסמות, ואני יכול להבטיח לכם שהיא אחת המפתיעות ביותר שתהיה לנו, בכל הנוגע לבחירת המקום הראשון. מעל דאפט פאנק (#2), דיוויד בואי (#3), ארקטיק מאנקיז (#4) וג'ון גראנט (#5 המכובד לאללה) – הם בחרו ל-#1 של 2013 את האלבום של ביל קלהאן. זו חתיכת בחירה אמיצה ויפה בעיניי, שמעדיפה התקדמות רוחנית ופואטית על פני מוזיקלית והפקתית. [אנגלית]
    הניו יורק טיימס פירסמו את 100 הספרים הבולטים של שנת 2013, רשימה תמיד מרתקת וכמעט תמיד מוצדקת בבחירותיה. ארי שביט בפנים. [אנגלית]
  47. spain

  48. איך יוצרים אינטימיות? אני שומע הרבה מוזיקה חדשה והרבה מאוד ממנה שקטה, בעיקר זו הישראלית. שרים בשקט, מנגנים לאט – ואני לא מוצא שם קירבה. הזמר מנסה להתקרב אליי אבל לא מצליח לקרב אותי אליו. אני לא יודע איך יוצרים את הקסם הזה, אבל אני יודע היטב לזהות אותו כשהוא קורה. והוא קורה בכל פעם שג'וש היידן פותח את הפה שלו באלבום של Spain. תקשיבו רגע ל-"Ten nights" מתוך אלבום הבכורה של ספיין, The blue moods of Spain מ-1995. תקשיבו, אין בשיר הזה כמעט כלום. מעט מאוד תווים, מעט מאוד צלילים וגם לא הרבה מילים. הכל קורה לאט, יש הרבה שתיקות, הרבה רגעים שבהם כלום לא מתפתח. בניגוד לשירים אחרים שאלה המאפיינים שלהם, אין כאן איזה עיבוד מרתק שממלא את החסר, או צליל מקורי, או מילים שפוערות לך את הלב. אין פה כמעט כלום, אבל השיר הזה ממלא אותי עד גדותיי, והוא קרוב-קרוב-קרוב. הוא ממש קרוב. הוא צמוד אליי, נושם לאט, אפשר להרגיש את החום שלו. זו אינטימיות. אז איך יוצרים אותה? למה היא נמצאת בכל תו של האלבום הזה, אבל נעדרת (באוזניי) לחלוטין מכל מיני שירים ואלבומים ממש יפים ושקטים ונעימים שיוצאים בארץ? אני לא יודע. אולי זה בכלל איזה עניין הפקתי או משהו בסאונד. לא יודע. אם אתם יודעים – ספרו לי. אני רק יודע כמה אני אוהב את האלבום הזה. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! בואו ניפגש בטוויטר, בפייסבוק של העונג או באינסטגרם.
ואל תשכחו שאם נהניתם מהעונג, אתם יכולים להשאיר טיפ קבוע דרך Patreon.

9 תגובות על “עונג שבת: שאנו מקליקים*”

  1. David הגיב:

    קודם כל – תודה! איזה כיף
    אוהב במיוחד את שירי הפתיחה והסיום הפעם
    כל הכבוד ל- mojo על הבחירה, מקווה שהם לא היחידים, זה אלבום פשוט נפלא
    שבת שלום

  2. לירון הגיב:

    34 עשה לי את היום… (:

  3. אביטל הגיב:

    הכלבי קולי מעולים!
    [ חוץ מזה חשבתי שהם ייראו כמו לאסי, אבל מסתבר שborder collie זה שונה לגמרי מקולי.]

  4. Nav הגיב:

    אייטם 26. אם כבר ביקשת, מסתבר שלדטרויט פיסטונס יש סדרן מרקד ידוע, עד שבא אוהד צעיר וניסה לערער את מעמדו:
    http://abcnews.go.com/US/dance-off-nba-usher-young-fan-viral/story?id=20995728

  5. אני הגיב:

    דויד ושחר חברים שלך. תודה בזה.

  6. חן הגיב:

    24. תבורך!!! איזה אלבום אדיר

  7. יוסי הגיב:

    24 אכן נהדר. קניתי

  8. ירון הגיב:

    ממליץ לך לראות גם את סרטם הקודם (הפיוטי והמדכא) של תום מדר ואם-לי נוי – מדרגות

  9. אילת יגיל הגיב:

    גיא מחמלי, ההערכה (המוצדקת) שלך לביל ווית׳רס רק תתעצם אם תראה את הסרט הנפלא עליו, Still Bill, שם הוא מספר על חייו והקריירה, איך כתב שירים בזמן שהתקין חדרי שירותים במטוסי בואינג, והכל בענווה אדירה. מומלץ מאוד
    http://www.stillbillthemovie.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *