רגע רגע רגע, אני חייב שנייה לוודא: גם אתם רואים מה שכתוב כאן למעלה?
האם אני חי בפנטזיה, או שהמצעד השנתי של עונג שבת אשכרה התמזג, ברגע היסטורי ובו בעת מתבקש להפליא, עם המצעד השנתי של רדיו הקצה?
כן!
כןכןכן.
חברים, זה קורה: ברגע זה ממש נפתחה ההצבעה למצעד השנתי המשותף של רדיו הקצה ועונג שבת, ואם עדיין לא הקלקתם והצבעתם, אני מקווה שזה רק כי אתם צריכים רגע כדי להסדיר את הנשימה, או להחליט לאיזה ממיליארד האלבומים והשירים המעולים שיצאו במהלך 2015 אתם רוצים לתת את קולכם.
מה הבעיה? במהלך כל דצמבר (כבר התחלנו!) יסכמו שדרני הקצה את השנה שלהם, עם שירי ואלבומי השנה האישיים שלהם. זה יקרה גם בתכניות שלנו לייב, וגם בפוסטים שיעלו כמעט מדי יום כאן בעונג.
ואם זה לא יעזור לכם לבחור, פשוט גללו את ספריית האייטיונז \ ספוטיפיי \ טורנטים \ יוטיובים שלכם – והקשיבו ללב שלכם.
לא יודעים מה יצא לכם מזה?
בוודאי תשמחו לשמוע שיש פרסים. הרבה, הרבה מאוד פרסים. המווווווון פרסים.
ועכשיו, קבלו את הרשימה הכמעט מלאה ודמיינו אותי מקריא אותה בקול של פרסומות מתלהבות ברדיו:
כרטיס טיסה וכרטיס כניסה לפסטיבל Rock Werchter 2016, עם הופעות של רד הוט צ'ילי פפרז, אדיטורז, פלורנס אנד דה מאשין ועוד מיליון! מתנת און.טור! הפטיפון המתוק Ion max LP, מתנת קילומבו!
כרטיסים להופעות חו"ל מתנת שוקי וייס!
מצלמת GoPro Hero4 Session!
מלא מלא מלא דיסקים ותקליטים מעולים שיצאו במהלך 2015, מתנת קמע, ועוד ערימה גדולה של כאלה מתנת לב גרופ מדיה!
שוברים לקניית תקליטים בסלון התקליטים באורבך!
2 מלגות לימודים מפוארות למכללת BPM!
כרטיסים זוגיים לפסטיבל דוקאביב, לסרטים בקולנוע לב, להופעות של המון ווליום, להופעות באוזןבר, להופעות בלבונטין 7, להופעות בצוללת הצהובה בירושלים, ולהופעות בעשן הזמן בבאר שבע!
חבילות מרצ'נדייז לוהטות של הקצה ועונג שבת!
כך תכבשו אותי כליל: פתחו את השיר שלכם עם פריטת גיטרה חשמלית אגבית, כאילו אתם רק בודקים שנייה אם היא פועלת. המשיכו בקול קצת עקמומי, במבטא בריטי כמובן, וכמעט דקה לתוך השיר, בדיוק כשנדמה שהשיר הזה יהיה מקסימום שלולית מקסימה ועגמומית, תכניסו חטיבת קצב גרובית ברוח סוף הסיקסטיז ואז, הו אז, כשממש נכנסתי לזה, תכניסו את חטיבת כלי הנשיפה של The Dap-Kings, אותו הרכב שהפך את האלבום השני של איימי וייהנאוס (ואת Version של מארק רונסון) למה שהוא. מה תעשו בדקה וחצי שנשארו לשיר? כל מה שעולה על רוחכם, אני כבר לגמרי שלכם. "Waiting on tomorrow" של אלכס ביורי הוא שיר השבוע שלי כי הוא מצליח לענג את כל קצות העצבים שלי לאורך כל אחת מ-206 שניותיו. הללויה. [בנדקאמפ]
היה שלום, אלי אברמוב, גיטריסט הקליק ומפיק מוזיקלי נהדר שמת השבוע בגיל צעיר מדי, 61. יואב קוטנר הקדיש שעתיים נפלאות ברדיו הקצה לפועלו המוזיקלי האדיר של אברמוב, כולל שלל הפקות ורמיקסים מעניינים שלו, ולאון פלדמן שידר אמש (חמישי) שעה יפה לזכרו בקול הקמפוס. אם יש לכם מה לתרום לערך הוויקיפדיה של אלי אברמוב, שפתחתי השבוע כי הסתבר לי שאין כזה, אנא בואו ותרמו! במיוחד חסרה כרגע תמונה שמותרת לשימוש חופשי (נגיד אחת שאתם צילמתם), ועוד מידע על חייו ופועלו. [סטרים, עברית]
אני חושב שמכל התכניות ששידרתי ברדיו הקצה עד היום – לא כזה המון, אבל בכל זאת – אני הכי גאה בתכנית ששידרתי השבוע, בטח מבחינה מוזיקלית. בדצמבר, שזה עוד שנייה, נתחיל בסיכומי השנה ואסתכל אחורה על כל השנה המוזיקלית, מה שאומר שעד ינואר לא אשדר מוזיקה באמת חדשה. אז את התכנית של השבוע הקדשתי למוזיקה סופר חדשה, לפחות בשבילי: קרוב ל-100% מהאמנים ששידרתי הם כאלה שמעולם לא שידרתי, דבר שדרש חפירה הרבה יותר מעמיקה מבדרך כלל וסינון הרבה יותר קפדני, אז אני די מאוהב לחלוטין בכל אחד מ-31 השירים ששודרו פה. האזינו כאן לכל התכנית. [סטרים]
מי לא שמח כשסוף השבוע מגיע? אני, כשסוף השבוע פירושו שנגמר השבוע הפלאי הזה, נהר שוצף של תענוגות מוזיקליים. מי היה פה השבוע? Hiromi, שהביאה לפחות חבר אחד שלי עד דמעות; Piurity ring, שהעיפו לי את העיניים (יותר מאשר את האוזניים) עם המופע האור-קולי המופרע שלהם; Unknown mortal orchestra, שהצליחו להתגבר על סאונד בעייתי ותנאים לא מחמיאים (כך שמעתי) ולקחת את הקהל שלהם למסע בחלל; ו-Calexico, נו, עוד פעם קלקסיקו, הופעה חמישית בארץ, כמה אפשר להיתקל בהם ובגרג דולי במכולת, מה הם עוד יכולים לחדש לנו? או. שמח ששאלתם. התשובה מושרת בפי האנשים הרבים, אני ביניהם, שהגיעו השנה להופעות של קלקסיקו מסיבה אחת עיקרית: כי הם היו בהופעה קודמת של קלקסיקו. הם יודעים מה קורה בהופעה טובה של קלקסיקו: מישהו פותח את הברז ומזרקת־פאר של שמחה מתפרצת. אבל זה לא רק שמחה-שמחה-שמחה, כי זה יהיה משעמם ומעייף מהר מאוד. איך אמר לי השבוע בבארבי יקירי מוסה: מלנכוליה + טקילה = פייסטה. ההופעה הראשונה, בתיאטרון גשר ביפו, הייתה נהדרת [הנה הסטליסט] אבל אני הרגשתי בה קרב משיכות-חבל בין הקהל שהרגיש כבול חברתית לכיסא, לבין הלהקה שניסתה להפריד את ישבנו מהכיסא. המוזיקה הייתה נפלאה כל הזמן, ותענוג לראות את הלהקה הזו יחד על במה, אבל יותר מדי פעמים הכיסא ניצח. למחרת, בבארבי, ברגע שהם עלו לבמה היה ברור שמדובר באופרה אחרת לגמרי. הקהל הגיב אחרת, הלהקה הגיבה אחרת, וכבר בפתיחה [הנה הסטליסט המעולה] הוגדרו אחרת לגמרי היחסים בין הקהל לבמה: אנחנו ממריאים לחלל, אתם המנוע. מי שהיה בהופעה הראשונה של קלקסיקו בארץ ב-2009 עדיין מדבר על ההופעה ההיא כעל נס, אירוע פותח לבבות שאי אפשר היה לעמוד בפניו (אני זוכר חבר שהגיע לאותה הופעה בלי להכיר שיר אחד של הלהקה. הוא מעריץ ענק מאז). בשבילי, ההופעה של קלקסיקו בבארבי השבוע עמדה באותן ציפיות בלתי אפשריות. רקדתי, דמעתי, חייכתי ללא שליטה, קפצתי ורציתי לצאת מעורי מרוב עונג. אני מרגיש כאילו אני עומד לכתוב שבע פסקאות על למה זו הייתה הופעה מושלמת אבל צריך להתחיל כבר את העונג הזה אז יאללה, בואו נתחיל אותו. ובואו נתחיל אותו עם שיר. בסוף ההופעה בגשר, קלקסיקו ביצעו את הקאבר האדיר שלהם ל-"Corona" של Minutemen, במה שהיה אחד מרגעי השיא של ההופעה, בטח מבחינת תגובת הקהל. הנה הקלטה של הרגע הזה כפי ששודר ב-88FM, רגע שהוא תמצית קלקסיקואית: חצוצרות ואקורדיון ממקסיקו, גיטרת קאנטרי מטנסי, בקאבר ללהקת הארדקור פאנק מקליפורניה שמפגיז את הקהל באנרגיה וניזון מההחזר שלה לבמה. אה, ומצטער על החיתוך החד בסוף, עוד לא נסגרתי על איך עושים פה פייד אאוט. הנה הקלטת ההופעה כולה. [מפ3]
בין כל ההופעות חו"ל שמגיעות עכשיו, הנה אירוע שעשוי ללכת לכם לאיבוד, וזה יהיה ממש חבל: ערב דאבל פיצ'ר היסטרי של מוזיקה ממערב הסהרה ו\או מישראל ב-15 בדצמבר בבארבי ת"א: Atri N'Assouf, להקה אדירה מניז'ר שהצליל שלה יתלבש מעולה על מי שכבר מכיר ואוהב את טינאריוון, בומבינו, וויו פארקה טורה ושאר החברים שלנו מהסהרה, תפתח את הערב ותארח גם את יוסי פיין וגם את אורי בראונר כנרות, שזה כבר חגיגה רצינית בפני עצמה. אם זה לא מספיק, מיד אחריהם יעלה הפרויקט Sahara Desert Groove של חיים לרוז עם אלון אמאנו קמפינו, רביד כחלני, קותימן ויוסי פיין – פאק, איזה סופרגרופ! בקיצור, אם הקצב של הסהרה מדבר אליכם, זה נשמע לי בול כמו הערב בשבילכם. והכרטיסים זולים. [עברית]
רגע, יכול להיות שלא ציינתי שגרג דולי מגיע לשתי הופעות בישראל בפברואר? למקרה שזה לא היה ברור: 27.2 בבית מיומנה ביפו, 28.2 בבארבי תל אביב. כרטיסים פה, 175 ש"ח. [עברית]
רק מכין אתכם שבשלישי הקרוב, 15:00-17:00, אשדר את התכנית האחרונה שלי ברדיו הקצה לפני שנתחיל בחודש של סיכומי שנה, מה שאומר שזו התכנית האחרונה לזמן הקרוב שתורכב רק ממוזיקה חדשה, ולכן שמתי לעצמי אתגר: מכיוון שבדצמבר אשדר רק דברים שכבר שמענו במהלך השנה, בתכנית האחרונה הזו אשדר אך ורק אמנים שמעולם לא השמעתי, כולל די הרבה אמנים שמעולם אפילו לא כתבתי עליהם כאן בעונג! ותקשיבו, אני עובד על זה כבר שבוע שלם ואני סופר נלהב מהתכנית הזו. מדובר בשעתיים של מוזיקה כל כך מעיפה שאתם תצטרכו לקנות הארדיסק נוסף רק בשביל להוריד את כל האלבומים האלה, כי לא תהיה לכם ברירה. אז תרשמו לעצמכם, שלישי בשלוש, בואו. [רדיו]
"התשובה להכל", סינגל חדש של נדב אזולאי וגיל נמט מתוך אלבום חדש! שימו לב שהחצי הראשון של הצמד יצא לסיבוב הופעות בכל הארץ, אז תתעדכנו בפייסבוק. [טיוב]
ישנם צלילים שנועדו לבשר לעולם שמה שהיה זה כבר לא מה שיהיה. כך הבין מי שהאזין לראשונה לצליל הגונג המתפשט, הפותח את A Love Supreme של ג'ון קולטריין. כזו היא גם מכת הסנר בפתיחת "Like a Rolling Stones" של בוב דילן, אשר באבחה אחת קטעה את מה שקדם לה ופתחה עידן חדש. כאלו הן גם תרועות החצוצרה הדרמטיות בפתיחה של "Panis et Circensis" ("לחם ושעשועים") מאלבום הבכורה של Os Mutantes. אי אפשר היה לטעות כאן: מדובר בתרועה המבשרת בשורה גדולה.
ואכן – 36 הדקות של אלבום הבכורה של אוס מוטנטנס מ-1968 היו מפגן אדיר של יצירתיות והזיה, שהציב אותו כאחד האלבומים המהפכניים, החשובים והמשפיעים במוסיקה הברזילאית. בברזיל היה זה במסגרת זרם הטרופיקליה המהפכני; ואילו בעולם – אוס מוטנטס היו לאחד הסודות הקסומים של המוסיקה הפסיכדלית. במשך שנים, גם בגלל ריחוקם הגיאוגרפי, הם היו להקה נסתרת, מוכרת ליודעי ח"ן ולאספנים אדוקים. אבל מי שנחשף – נדהם. ומי שהעמיק מעט, הלך ונסחף במערבולת הטרופית הזו והתמכר לתמיד.
נדירים המקרים בהם אמנים מתחומים שונים – מוסיקה, קולנוע, שירה, תיאטרון ואמנות פלסטית – חוברים יחד למפגני יצירה משותפים, לאורך זמן, במטרה להרחיב את מקורות ההשראה וההשפעה ובמכוונות מודעת לשינוי תרבותי-חברתי-פוליטי, וכל זאת תחת מסגרת תיאורטית מוגדרת ומנוסחת. כשזה קורה – קשה לעמוד בפרץ האנרגיה והיצירתיות. לקראת סוף שנות השישים בברזיל החלה להתהוות תנועה שכזו, שכונתה טרופיקליה.
הטרופיקליה חרגה מהתחום המוסיקלי והקיפה גם היבטים אמנותיים, תרבותיים, פוליטיים וחברתיים נרחבים הרבה יותר. מהבחינה המוסיקלית הייתה הטרופיקליה ביטוי לשאיפה ליצור מוסיקה ברזילאית אותנטית, בעלת שורשים במוסיקה המסורתית, ויחד עם זאת פתוחה להשפעות חיצוניות, ובעיקר לרוק ופופ. ככזו היא הייתה ניסיון מרתק של למזג את המקומי עם הבינלאומי, את המסורתי והחדשני, את המקצבים המקומיים-פולקלוריסטיים עם הסאונד הפסיכדלי, את הבוסה נובה עם החספוס הרוקנרולי. ניתן לומר שהטרופיקליה היתה ניסיון לחבר את הבוסה נובה לחשמל. ואת החשמל סיפקו אוס מוטנטס.
אוס מוטנטס הוקמה ב-1964 כחלק מסצנת הרוק-פופ בסאו פאולו, על ידי האחים לבית בפטיסטה – ארנלדו (בס וקלידים) וסרז'יו דיאז (גיטרות) – וזוגתו של ארנלדו – ריטה לי.
מההתחלה הם היו שונים: שלישייה עם שם מוזר בהשראת ספר מדע בדיוני של הסופר סטפן וול ("אימפריית המוטנטים"). הם היו פרועים יחסית, מלאי הומור, נהגו להופיע לבושים ביריעות פלסטיק ובתלבושות מוזרות וסביבם נקשרו אגדות אורבאניות. אחת מהן ייחסה לריטה לי, הזמרת הג'ינג'ית הכריזמטית, תכנון למהול את מי השתייה של סאו פאולו באל.אס.די. הם התעקשו לשלב כלי נגינה לא שגרתיים כמו נבל או סיטאר, וגם אפקטים אלקטרוניים שונים. את האפקטים תרם קלאודיו, האח השלישי לבית בפטיסטה, שכל מה שעניין אותו זה אלקטרוניקה ופיתוח אפקטים משונים.
כאשר הלהקה הגיעה לריו דה ז'ניירו ב-1967 היא חברה אל קבוצת מוסיקאים מבאהיה שבצפון. קייטנו ולוזו, ז'ילברטו ז'יל ואיתם גל קוסטה, מריה בטאניה ומוסיקאים נוספים סומנו כתקווה הגדולה של הבוסה נובה, אלא בשלב זה החבורה כולה כבר התחילה לרקום את קווי המתאר של המהפכה הטרופיקלית.
1968 הייתה שנה עמוסה מאוד – בתחילת השנה הם הקליטו אלבום מהפכני, לא פחות, עם ז'ילברטו ז'יל. ביוני יצא אלבום הבכורה המופתי. המוסיקה של אוס מוטנטס נעה בין פופיות-מתוקה לבין אגרסיביות ואוונגרד, מיזוג מושלם בין מקצבי הסמבה, המרקטו והבוסה נובה לבין גיטרות מלוכלכות, אפקטים אלקטרונים, סלילי טייפ מנוגנים לאחור, עיבודים תזמורתיים וגרוב אדיר. האלבום עצמו מתבסס על חומרים של ולוזו וז'יל ועל קאברים לשירים של ז'ורז'י בן, The mamas & The Papas ופרנסואה הרדי.
במחצית הראשונה של השנה הם משתתפים באלבום “Tropicalia, ou Panis et Circensis” ("טרופיקליה או לחם ושעשועים") – אלבום-מניפסט, פרויקט משותף למוסיקאים המשתייכים לזרם הטרופיקליה, שמתאגדים לנסח את התביעה החד-משמעית: טרופיקליה או "לחם ושעשועים". במקביל הם מקליטים גם מספר קטעים לאלבום של המפיק רוז'ריו דופארט, ביניהם קאברים מצוינים ל"ליידי מדונה" של הביטלס ול"סינדרלה רוקופלה" של העופרים.
בספטמבר אותה שנה הם הצטרפו לקייטנו ולוזו ועלו על בימת הפסטיבל, אירוע מוסיקלי מרכזי באותן שנים, לבושים בשמלות פלסטיק ירוקות, שרשראות מחוטי חשמל מעוטרים בניבי חיות. הם שרו שיר מחאה חריף, מלווה בגיטרות חשמליות ודיסטורשן – "אסור לאסור" E) (Proibido Proibir. הקהל הגיב בבוז קולני וזריקת חפצים. בתגובה, קייטנו התעמת עם הקהל והפנה את גבו אליהם, אך נדמה כי בנקודה זו חצה את גבול הסבלנות של המשטר הצבאי. מספר חודשים לאחר מכן נעצרו קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל והוגלו. המומנטום הטרופיקלי נעצר, המחאה הפוליטית התפוגגה לעת עתה.
אוס מוטנטנס המשיכו בקו המוסיקלי של אלבום הבכורה והוציאו את Mutantes (1969) ואת A Divina Comédia ou Ando Meio Desligado (1970). בעוד שהאלבום הראשון התבסס ברובו על קאברים ושירים לא מקוריים, אלו הציגו את הלהקה גם ככותבי שירים מצוינים.
בתחילת 1970 הלהקה בילתה בפריס בהיכרות עמוקה יותר עם אל.אס.די, אשר תגבה גם מחירה בהמשך, ובהקלטות לאלבום שנגנז ומאוחר יותר גם אבדו סלילי ההקלטה שלו. לאחר שנים של שמועות בדבר גורלם, נמצאו ההקלטות והאלבום יצא לאור ב-2000.
כשחזרו לברזיל הצטרפו להרכב שני חברים: הבסיסט לימינייה והמתופף דיניו למה. בהרכב החדש הם הקליטו אלבום רביעי מצוין – Jardim Elétrico ("גן חשמל"). האלבום החמישי, מ-1972, Os Mutantes e Seus Cometas no País dos Baurets ("המוטנטים וכוכבי השביט שלהם בארץ הג'וינטים") הוא כבר פרוגרסיבי לגמרי.
היה זה האלבום האחרון בהרכב המקורי, שכן לאחר האלבום הזה ריטה לי עזבה את הלהקה לאחר גירושיה מארנלדו, והתחילה בקריירת סולו מצליחה מאוד. אלבום הבכורה שלה, שהקליטה באותה שנה, הוא למעשה אלבום נוסף של אוס מוטנטס, אשר הם משתתפים בו באופן מלא. שם האלבום, Hoje É o Primeiro Dia do Resto da Sua Vida ("היום הוא היום הראשון של שארית חייך"), קיבל משמעות נבואית-משהו ביחס ארנלדו בפיטסטה. בעקבות הגירושים מריטה לי הוא שקע בדיכאונות כבדים וגם השימוש המוגזם באל.סי.די. נתן אותותיו. הוא הספיק עדיין להקליט את האלבום הבא של הלהקה, O_A_e_o_Z, שגם הוא נגנז ויצא רק ב-1992. מצבו הנפשי הדרדר, הוא הסתגר לתקופות ממושכות, ניסה להתאבד, אושפז בבתי חולים והקליט מעט מאוד ולבסוף פרש לגמרי ממוסיקה והחל לצייר.
סרז'יו דיאס ואוס מוטנטס המשיכו להופיע ואף הוציאו אלבום נוסף, Tudo foi Feito pelo Sol. ב-1978 חזר ארנלדו להרכב לזמן קצר, אבל ריבים ומחלוקות הביאו לפירוק הלהקה.
בשנות ה-90 חלה התעניינות מחודשת בטרופיקליה בכלל ובאוס מוטנטנס בפרט. דיוויד ברן הוציא אלבום אוסף של הלהקה, קורט קוביין הצהיר על הערצה נלהבת וביקש מהם להתאחד ולחמם את הטור של נירוונה ב-1993, בק קרא על שמם את אלבומו Mutations מ-1998. ב-2000 יצא לאור גם האלבום האבוד מ-1970, Technicolor, והתקבל בתדהמה. היה זה עניין של זמן עד שיגיע האיחוד המיוחל.
ב-2006 הלהקה התאחדה להופעת איחוד מרגשת בלונדון. ריטה לי לא הצטרפה לאיחוד. גם לימיניה לא. אבל הופעת האיחוד וסיבוב ההופעות העולמי בעקבותיה – הציגו לעולם כולו את הלהקה המופלאה הזו. נדמה היה שהם נהנים כעת מההערכה ואהדה בעוצמות שלא זכו לה גם כשהיו בשיאם. על אף זאת, במהלך סיבוב ההופעות ארנלדו החליט לפרוש, הפעם באופן סופי.
סרז'יו דיאז מוביל מאז את הלהקה בהופעות בהרכבים משתנים. ב-2009 ראה אור אלבום ראשון אחרי 35 שנה וב-2013, הקליטה הלהקה את האלבום האחרון שלה עד כה, בשונה מקודמיו רובו באנגלית. שני האלבומים זכו לביקורות מצוינות.
למרות שלא ניתן לצפות שישחזרו את האפקט העצום שהיה להם בסיקסטיז ובסבנטיז, הם עדיין יצירתיים, ניסיוניים, מורכבים ומאתגרים. וחשוב מכל, הם עדיין משמרים את הרוח המיוחדת, הטריפית והפסיכדלית, של הטרופיקליה.
אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מה אלבום ההזיות האהוב עליכם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאוהד ולגדי!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שבת בערב בלבד!
"המון מוזיקה כל כך עסוקה ביצירת פסקול לסטטוס-קוו, שהיא איבדה את הדחף האבולוציוני שלה. כשהיא מתבקשת לבחור אם ליצור מוזיקה מתוך חדר מיון או מתוך גיטרה, המוזיקה ממשיכה לבחור בנתיב עם הכי פחות התנגדות" – מת'יו הרברט כותב באינדיפנדנט על ההחלטה שלו שהאלבום החדש ייכתב על דפים של ספר ורק יתאר מוזיקה. על הדרך, הוא מנסח מעולה את הבעיה שלי בחודשים האחרונות עם גיטרות בשירים, בעיקר ישראליים: הן כל הזמן נשמעות כמו בחירת דיפולט. חוצמזה, זה טקסט מעולה, תקראו אותו
אנשים שצריכים לבדוק מייל:
הקוראים דור ודין הולכים להיכנס בחינם להופעה של Unknown mortal orchestra ביום רביעי!
הקוראים ורוניקה ואופיר הולכים להיכנס בחינם להופעה של Purity ring ביום רביעי!
התחלתי את הסופ"ש בבוקר נפלא אבל בצהריים כבר התחלתי להרגיש לא טוב, ועכשיו אני שוכב במיטה עם בחילה וכאב ראש. וירוס?תשלום על יותר מדי כיף? מי יודע. בכל מקרה, עונג קצר השבוע כי אני מעוך. הדבר היחיד שמרומם את רוחי הוא אהובתי הדואגת לי, ו"Walk in Jerusalem", השיר החדש של מארש דונדורמה והאחיות לוז, שפשוט הופך כל יום חול ליום חג תוך כמה שניות. תרגישו טוב. [טיוב]
יובל סער ואני מוציאים גליון נוסף למגזין העצמאי שלנו, אתה נמצא כאן. אם אתם כותבים ממש מוכשרים, או מאיירים\צלמים\אמנים ממש ממש מוכשרים, אנחנו מחפשים אתכם. [עברית]
הנרי רולינס חוזר להופעת ספוקן וורד בישראל ב-5 בפברואר 2016, מה שאומר במקרה הזה שהוא עולה על הבמה ומדבר שעתיים שלוש. המזל הוא שרולינס הוא אחד המוחות החריפים והפיות הגדולים. המוזר הוא שזה הולך לקרות במועדון הסלסה הוואנה קלאב בתל אביב, לא המקום הצפוי ביותר לאירוע הזה. יאללה, מגניב. כרטיסים ב-179 ש"ח. [$]
נהניתי לאללה מהתכנית שלי השבוע ברדיו הקצה, עד שהגיעה הידיעה על מותו של אלן טוסאנט, המוזיקאי האדיר מניו אורלינס. האזינו לשעתיים שלי כאן. [סטרים]
הילה לויט מנתחת יפה את "Cumbia de donde" של קלקסיקו, שיופיעו כאן בשני ובשלישי. למה אין מדור קבוע של ניתוחי שירים כאלה ואחרים? יהיה מעניין. [עברית]
[תודה לאביטל] קליפ מעניין ומעט מלחיץ לשיר מעניין ומעט מלחיץ, "Witch doctor" של De Staat. [טיוב]
יפה ומוזר הוא הקליפ החדש של נועה בנתור ל-"Love & darkness". [טיוב]
מאז שזוגתי שכנעה אותי בעניין, הפסקתי כליל ללכת לגני חיות. כל מה שאני רואה שם זה את השעמום, הצער והאומללות של החיות. אני לא מתעלם מהיתרונות של גני חיות (וגם לא מצדיק אותם), אבל זה לא בשבילי. מצד שני, לורן בייטמן טוענת בכתבה נהדרת, בשם איך להיות אדם טוב יותר בביקור בגן החיות, שבין אם אתם כמוני או שאתם דווקא אוהבים גני חיות – אתם צריכים ללכת מדי פעם לגן החיות. למה? כדי לעזור לחיות עצמן בצורה פשוטה שלא חשבתם עליה: להיות מעניינים. אחת הסכנות העיקריות לבריאות הנפשית של חיות בגני חיות, לפי בייטמן, שחקרה את הנושא במשך שנים, היא פשוט שיעמום. אז הנה 5 דרכים שבהן תוכלו לעניין את החיות בגן חיות. [אנגלית]
הפרויקט המסקרן של שי בן צור וג'וני גרינווד והמוזיקה של רג'סטאן ושירים בעברית, יוצא סופסוף לאור, מה שאומר שאנחנו זוכים בסטרים מלא לכל האלבום הכפול. [סטרים]
לפני איזה שנה (?) נסעתי לאיזור התעשייה של אור עקיבא כדי לבקר במפעלים של חברה ישראלית שהחליטה – שמעתם נכון – לייצר גיטרה חשמלית ישראלית אמיתית. צברית! וידוי: אני לא מבין הרבה בגיטרות. אז לקחתי איתי אחלה גיטריסט כדי שיסביר לי, כדי שינגן, וכדי שלא יהיה משעמם בנסיעה. בדרך חזרה עצרנו בבית הפנקייק, אבל את כל מה שקרה עד אז תוכלו לקרוא בכתבה הזאת, שהיא גם דרכי המחוכמת ליידע אתכם שלבלייזר יש אתר חדש וחתיכי. [עברית]
רגע לפני שהם נוחתים להופעה ברידינג 3 ברביעי הקרוב, Unknown mortal orchestra מרטיבים לנו קצת את הגרון עם קליפ הזיות חדש ל-"Necessary evil". [טיוב]
[תודה ליניב] זה משנה שעברה אבל זה מרתק: חבורה של Urban explorers התגנבו לאחוזת נברלנד של מייקל ג'קסון, שעומדת נטושה, וחזרו עם תמונות וסיפורים. [אנגלית]
רוצים למקסס מחדש את "Like a rolling stone" של בוב דילן? באתר החדש שלו אתם יכולים לשחק עם המיקס בלייב. קול. [כזה מין]
כשמציאות מדומה חזרה לכותרות עם Oculus Rift ופרויקטים אחרים, בהתחלה די התעלמתי. שוב זה, חשבתי, כבר היינו בזה באייטיז. אבל הדברים השתנו. לפני כמה שבועות צפיתי בסרט מציאות מדומה קצר של האו"ם ממחנה פליטים סורים בירדן, והוא טלטל אותי יותר מכל הכותרות והכתבות על משבר הפליטים. בשבוע שעבר קישרתי כאן לעוד משהו דומה, שהגיע מהניו יורק טיימס (אייטם #19). הבמאי כריס מילק מסביר בהרצאת טד קצרהלמה מציאות מדומה משנה, מה הכוח שלה. [וידאו]
מזל טוב, ניל יאנג! ידידנו הקשיש חוגג השבוע 70, ולרגל המאורע הכין לו תומר קופר פוסט יומולדת חגיגי: 70 שירים נבחרים של יאנג, מסודרים כרונולוגית, עם הסבר, סיפור או פרט טריוויה מעניין לכל אחד מהם. חובה לכל יאנגיסט, וקריאה והאזנה מעניינות גם למי שרק מחבב את מלך קנדה. [עברית]
צריך שתהיה אזהרת טריגר כרישים: הנה כריש אמיתי לגמרי בגודל לווייתן שוחה ליד כמה חליפות צלילה שבוודאי מלאות שתן עכשיו. [טיוב]
מת על "Another ocean", הקליפ והשיר החדשים של בנימין אסתרליס, א.ק.א מורפלקסיס, שמפסיק להתכחש ומחבר את הכבל של הגיטרה שלו עמוק לתוך הצ'יז של ספינת תענוגות זולה מהאייטיז. מה שאני הכי אוהב פה זה שהוא עושה את זה בלי אירוניה (טוב, כמעט לגמרי בלי אירוניה). [טיוב]
אודיו קאמפ גילו לי את האלבום היפהפה של Wished bone, ואני אסיר תודה. [בנדקאמפ]
אין שיר סיום השבוע. ככה זה כשלא מרגישים טוב. רוצים להציע שיר?
נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!
כך תכבשו אותי כליל: פתחו את השיר שלכם עם פריטת גיטרה חשמלית אגבית, כאילו אתם רק בודקים שנייה אם היא פועלת. המשיכו בקול קצת עקמומי, במבטא בריטי כמובן, וכמעט דקה לתוך השיר, בדיוק כשנדמה שהשיר הזה יהיה מקסימום שלולית מקסימה ועגמומית, תכניסו חטיבת קצב גרובית ברוח סוף הסיקסטיז ואז, הו אז, כשממש נכנסתי לזה, תכניסו את חטיבת כלי הנשיפה של The Dap-Kings, אותו הרכב שהפך את האלבום השני של איימי וייהנאוס (ואת Version של מארק רונסון) למה שהוא. מה תעשו בדקה וחצי שנשארו לשיר? כל מה שעולה על רוחכם, אני כבר לגמרי שלכם. "
היה שלום, אלי אברמוב, גיטריסט הקליק ומפיק מוזיקלי נהדר שמת השבוע בגיל צעיר מדי, 61. יואב קוטנר הקדיש 
רק מכין אתכם שבשלישי הקרוב, 15:00-17:00, אשדר את התכנית האחרונה שלי ברדיו הקצה לפני שנתחיל בחודש של סיכומי שנה, מה שאומר שזו התכנית האחרונה לזמן הקרוב שתורכב רק ממוזיקה חדשה, ולכן שמתי לעצמי אתגר: מכיוון שבדצמבר אשדר רק דברים שכבר שמענו במהלך השנה, בתכנית האחרונה הזו אשדר אך ורק אמנים שמעולם לא השמעתי, כולל די הרבה אמנים שמעולם אפילו לא כתבתי עליהם כאן בעונג! ותקשיבו, אני עובד על זה כבר שבוע שלם ואני סופר נלהב מהתכנית הזו. מדובר בשעתיים של מוזיקה כל כך מעיפה שאתם תצטרכו לקנות הארדיסק נוסף רק בשביל להוריד את כל האלבומים האלה, כי לא תהיה לכם ברירה. אז תרשמו לעצמכם, שלישי בשלוש, בואו. [רדיו]
נהנים? קנו לי גלידה!