המוטאנטים: טריפים טרופיים ופסיכדליים

מאת גדי שבת

ישנם צלילים שנועדו לבשר לעולם שמה שהיה זה כבר לא מה שיהיה. כך הבין מי שהאזין לראשונה לצליל הגונג המתפשט, הפותח את A Love Supreme של ג'ון קולטריין. כזו היא גם מכת הסנר בפתיחת "Like a Rolling Stones" של בוב דילן, אשר באבחה אחת קטעה את מה שקדם לה ופתחה עידן חדש. כאלו הן גם תרועות החצוצרה הדרמטיות בפתיחה של "Panis et Circensis" ("לחם ושעשועים") מאלבום הבכורה של Os Mutantes. אי אפשר היה לטעות כאן: מדובר בתרועה המבשרת בשורה גדולה.

ואכן – 36 הדקות של אלבום הבכורה של אוס מוטנטנס מ-1968 היו מפגן אדיר של יצירתיות והזיה, שהציב אותו כאחד האלבומים המהפכניים, החשובים והמשפיעים במוסיקה הברזילאית. בברזיל היה זה במסגרת זרם הטרופיקליה המהפכני; ואילו בעולם – אוס מוטנטס היו לאחד הסודות הקסומים של המוסיקה הפסיכדלית. במשך שנים, גם בגלל ריחוקם הגיאוגרפי, הם היו להקה נסתרת, מוכרת ליודעי ח"ן ולאספנים אדוקים. אבל מי שנחשף – נדהם. ומי שהעמיק מעט, הלך ונסחף במערבולת הטרופית הזו והתמכר לתמיד.

נדירים המקרים בהם אמנים מתחומים שונים – מוסיקה, קולנוע, שירה, תיאטרון ואמנות פלסטית – חוברים יחד למפגני יצירה משותפים, לאורך זמן, במטרה להרחיב את מקורות ההשראה וההשפעה ובמכוונות מודעת לשינוי תרבותי-חברתי-פוליטי, וכל זאת תחת מסגרת תיאורטית מוגדרת ומנוסחת. כשזה קורה – קשה לעמוד בפרץ האנרגיה והיצירתיות. לקראת סוף שנות השישים בברזיל החלה להתהוות תנועה שכזו, שכונתה טרופיקליה.

הטרופיקליה חרגה מהתחום המוסיקלי והקיפה גם היבטים אמנותיים, תרבותיים, פוליטיים וחברתיים נרחבים הרבה יותר. מהבחינה המוסיקלית הייתה הטרופיקליה ביטוי לשאיפה ליצור מוסיקה ברזילאית אותנטית, בעלת שורשים במוסיקה המסורתית, ויחד עם זאת פתוחה להשפעות חיצוניות, ובעיקר לרוק ופופ. ככזו היא הייתה ניסיון מרתק של למזג את המקומי עם הבינלאומי, את המסורתי והחדשני, את המקצבים המקומיים-פולקלוריסטיים עם הסאונד הפסיכדלי, את הבוסה נובה עם החספוס הרוקנרולי. ניתן לומר שהטרופיקליה היתה ניסיון לחבר את הבוסה נובה לחשמל. ואת החשמל סיפקו אוס מוטנטס.

אוס מוטנטס הוקמה ב-1964 כחלק מסצנת הרוק-פופ בסאו פאולו, על ידי האחים לבית בפטיסטה – ארנלדו (בס וקלידים) וסרז'יו דיאז (גיטרות) – וזוגתו של ארנלדו – ריטה לי.

מההתחלה הם היו שונים: שלישייה עם שם מוזר בהשראת ספר מדע בדיוני של הסופר סטפן וול ("אימפריית המוטנטים"). הם היו פרועים יחסית, מלאי הומור, נהגו להופיע לבושים ביריעות פלסטיק ובתלבושות מוזרות וסביבם נקשרו אגדות אורבאניות. אחת מהן ייחסה לריטה לי, הזמרת הג'ינג'ית הכריזמטית, תכנון למהול את מי השתייה של סאו פאולו באל.אס.די. הם התעקשו לשלב כלי נגינה לא שגרתיים כמו נבל או סיטאר, וגם אפקטים אלקטרוניים שונים. את האפקטים תרם קלאודיו, האח השלישי לבית בפטיסטה, שכל מה שעניין אותו זה אלקטרוניקה ופיתוח אפקטים משונים.

כאשר הלהקה הגיעה לריו דה ז'ניירו ב-1967 היא חברה אל קבוצת מוסיקאים מבאהיה שבצפון. קייטנו ולוזו, ז'ילברטו ז'יל ואיתם גל קוסטה, מריה בטאניה ומוסיקאים נוספים סומנו כתקווה הגדולה של הבוסה נובה, אלא בשלב זה החבורה כולה כבר התחילה לרקום את קווי המתאר של המהפכה הטרופיקלית.

1968 הייתה שנה עמוסה מאוד – בתחילת השנה הם הקליטו אלבום מהפכני, לא פחות, עם ז'ילברטו ז'יל. ביוני יצא אלבום הבכורה המופתי. המוסיקה של אוס מוטנטס נעה בין פופיות-מתוקה לבין אגרסיביות ואוונגרד, מיזוג מושלם בין מקצבי הסמבה, המרקטו והבוסה נובה לבין גיטרות מלוכלכות, אפקטים אלקטרונים, סלילי טייפ מנוגנים לאחור, עיבודים תזמורתיים וגרוב אדיר. האלבום עצמו מתבסס על חומרים של ולוזו וז'יל ועל קאברים לשירים של ז'ורז'י בן, The mamas & The Papas ופרנסואה הרדי.

במחצית הראשונה של השנה הם משתתפים באלבום “Tropicalia, ou Panis et Circensis” ("טרופיקליה או לחם ושעשועים") – אלבום-מניפסט, פרויקט משותף למוסיקאים המשתייכים לזרם הטרופיקליה, שמתאגדים לנסח את התביעה החד-משמעית: טרופיקליה או "לחם ושעשועים". במקביל הם מקליטים גם מספר קטעים לאלבום של המפיק רוז'ריו דופארט, ביניהם קאברים מצוינים ל"ליידי מדונה" של הביטלס ול"סינדרלה רוקופלה" של העופרים.

בספטמבר אותה שנה הם הצטרפו לקייטנו ולוזו ועלו על בימת הפסטיבל, אירוע מוסיקלי מרכזי באותן שנים, לבושים בשמלות פלסטיק ירוקות, שרשראות מחוטי חשמל מעוטרים בניבי חיות. הם שרו שיר מחאה חריף, מלווה בגיטרות חשמליות ודיסטורשן – "אסור לאסור" E) (Proibido Proibir. הקהל הגיב בבוז קולני וזריקת חפצים. בתגובה, קייטנו התעמת עם הקהל והפנה את גבו אליהם, אך נדמה כי בנקודה זו חצה את גבול הסבלנות של המשטר הצבאי. מספר חודשים לאחר מכן נעצרו קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל והוגלו. המומנטום הטרופיקלי נעצר, המחאה הפוליטית התפוגגה לעת עתה.
אוס מוטנטנס המשיכו בקו המוסיקלי של אלבום הבכורה והוציאו את Mutantes (1969) ואת A Divina Comédia ou Ando Meio Desligado (1970). בעוד שהאלבום הראשון התבסס ברובו על קאברים ושירים לא מקוריים, אלו הציגו את הלהקה גם ככותבי שירים מצוינים.

בתחילת 1970 הלהקה בילתה בפריס בהיכרות עמוקה יותר עם אל.אס.די, אשר תגבה גם מחירה בהמשך, ובהקלטות לאלבום שנגנז ומאוחר יותר גם אבדו סלילי ההקלטה שלו. לאחר שנים של שמועות בדבר גורלם, נמצאו ההקלטות והאלבום יצא לאור ב-2000.

כשחזרו לברזיל הצטרפו להרכב שני חברים: הבסיסט לימינייה והמתופף דיניו למה. בהרכב החדש הם הקליטו אלבום רביעי מצוין – Jardim Elétrico ("גן חשמל"). האלבום החמישי, מ-1972, Os Mutantes e Seus Cometas no País dos Baurets ("המוטנטים וכוכבי השביט שלהם בארץ הג'וינטים") הוא כבר פרוגרסיבי לגמרי.

היה זה האלבום האחרון בהרכב המקורי, שכן לאחר האלבום הזה ריטה לי עזבה את הלהקה לאחר גירושיה מארנלדו, והתחילה בקריירת סולו מצליחה מאוד. אלבום הבכורה שלה, שהקליטה באותה שנה, הוא למעשה אלבום נוסף של אוס מוטנטס, אשר הם משתתפים בו באופן מלא. שם האלבום, Hoje É o Primeiro Dia do Resto da Sua Vida ("היום הוא היום הראשון של שארית חייך"), קיבל משמעות נבואית-משהו ביחס ארנלדו בפיטסטה. בעקבות הגירושים מריטה לי הוא שקע בדיכאונות כבדים וגם השימוש המוגזם באל.סי.די. נתן אותותיו. הוא הספיק עדיין להקליט את האלבום הבא של הלהקה, O_A_e_o_Z, שגם הוא נגנז ויצא רק ב-1992. מצבו הנפשי הדרדר, הוא הסתגר לתקופות ממושכות, ניסה להתאבד, אושפז בבתי חולים והקליט מעט מאוד ולבסוף פרש לגמרי ממוסיקה והחל לצייר.

סרז'יו דיאס ואוס מוטנטס המשיכו להופיע ואף הוציאו אלבום נוסף, Tudo foi Feito pelo Sol. ב-1978 חזר ארנלדו להרכב לזמן קצר, אבל ריבים ומחלוקות הביאו לפירוק הלהקה.

בשנות ה-90 חלה התעניינות מחודשת בטרופיקליה בכלל ובאוס מוטנטנס בפרט. דיוויד ברן הוציא אלבום אוסף של הלהקה, קורט קוביין הצהיר על הערצה נלהבת וביקש מהם להתאחד ולחמם את הטור של נירוונה ב-1993, בק קרא על שמם את אלבומו Mutations מ-1998. ב-2000 יצא לאור גם האלבום האבוד מ-1970, Technicolor, והתקבל בתדהמה. היה זה עניין של זמן עד שיגיע האיחוד המיוחל.

ב-2006 הלהקה התאחדה להופעת איחוד מרגשת בלונדון. ריטה לי לא הצטרפה לאיחוד. גם לימיניה לא. אבל הופעת האיחוד וסיבוב ההופעות העולמי בעקבותיה – הציגו לעולם כולו את הלהקה המופלאה הזו. נדמה היה שהם נהנים כעת מההערכה ואהדה בעוצמות שלא זכו לה גם כשהיו בשיאם. על אף זאת, במהלך סיבוב ההופעות ארנלדו החליט לפרוש, הפעם באופן סופי.

סרז'יו דיאז מוביל מאז את הלהקה בהופעות בהרכבים משתנים. ב-2009 ראה אור אלבום ראשון אחרי 35 שנה וב-2013, הקליטה הלהקה את האלבום האחרון שלה עד כה, בשונה מקודמיו רובו באנגלית. שני האלבומים זכו לביקורות מצוינות.
למרות שלא ניתן לצפות שישחזרו את האפקט העצום שהיה להם בסיקסטיז ובסבנטיז, הם עדיין יצירתיים, ניסיוניים, מורכבים ומאתגרים. וחשוב מכל, הם עדיין משמרים את הרוח המיוחדת, הטריפית והפסיכדלית, של הטרופיקליה.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מה אלבום ההזיות האהוב עליכם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאוהד ולגדי!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שבת בערב בלבד!