27 בנובמבר 2015
עונג שבת: אירופה אבודה
- כך תכבשו אותי כליל: פתחו את השיר שלכם עם פריטת גיטרה חשמלית אגבית, כאילו אתם רק בודקים שנייה אם היא פועלת. המשיכו בקול קצת עקמומי, במבטא בריטי כמובן, וכמעט דקה לתוך השיר, בדיוק כשנדמה שהשיר הזה יהיה מקסימום שלולית מקסימה ועגמומית, תכניסו חטיבת קצב גרובית ברוח סוף הסיקסטיז ואז, הו אז, כשממש נכנסתי לזה, תכניסו את חטיבת כלי הנשיפה של The Dap-Kings, אותו הרכב שהפך את האלבום השני של איימי וייהנאוס (ואת Version של מארק רונסון) למה שהוא. מה תעשו בדקה וחצי שנשארו לשיר? כל מה שעולה על רוחכם, אני כבר לגמרי שלכם. "Waiting on tomorrow" של אלכס ביורי הוא שיר השבוע שלי כי הוא מצליח לענג את כל קצות העצבים שלי לאורך כל אחת מ-206 שניותיו. הללויה. [בנדקאמפ]
- היה שלום, אלי אברמוב, גיטריסט הקליק ומפיק מוזיקלי נהדר שמת השבוע בגיל צעיר מדי, 61. יואב קוטנר הקדיש שעתיים נפלאות ברדיו הקצה לפועלו המוזיקלי האדיר של אברמוב, כולל שלל הפקות ורמיקסים מעניינים שלו, ולאון פלדמן שידר אמש (חמישי) שעה יפה לזכרו בקול הקמפוס. אם יש לכם מה לתרום לערך הוויקיפדיה של אלי אברמוב, שפתחתי השבוע כי הסתבר לי שאין כזה, אנא בואו ותרמו! במיוחד חסרה כרגע תמונה שמותרת לשימוש חופשי (נגיד אחת שאתם צילמתם), ועוד מידע על חייו ופועלו. [סטרים, עברית]
- אני חושב שמכל התכניות ששידרתי ברדיו הקצה עד היום – לא כזה המון, אבל בכל זאת – אני הכי גאה בתכנית ששידרתי השבוע, בטח מבחינה מוזיקלית. בדצמבר, שזה עוד שנייה, נתחיל בסיכומי השנה ואסתכל אחורה על כל השנה המוזיקלית, מה שאומר שעד ינואר לא אשדר מוזיקה באמת חדשה. אז את התכנית של השבוע הקדשתי למוזיקה סופר חדשה, לפחות בשבילי: קרוב ל-100% מהאמנים ששידרתי הם כאלה שמעולם לא שידרתי, דבר שדרש חפירה הרבה יותר מעמיקה מבדרך כלל וסינון הרבה יותר קפדני, אז אני די מאוהב לחלוטין בכל אחד מ-31 השירים ששודרו פה. האזינו כאן לכל התכנית. [סטרים]
- בום! אריקה באדו שיחררה היום את המיקסטייפ המדובר שלה, But U caint use my phone, באתר המיקסטייפים DatPiff. עדיין לא להורדה, אבל בהחלט לסטרים מלא. מתארח אנדרה 3000 (!), אביה בנה. [סטרים]
- כבר דיברנו על זה שאוניברסיטת ג'ונס הופקינס נתנה תואר שני של כבוד לכלב נחיה שהשלים את כל חובות השמיעה שלו (עם בעליו)? [אנגלית]
- הלייבל החמוד FatCat שיחרר סמפלר חינמי ממיטב אלבומיו החדשים, להורדה! כיף. [בנדקמאפ]
- האלפבית של סקס ונכויות הוא אחד הדברים הכיפיים והסקסיים שראיתי לאחרונה. אל תתעצלו – תלחצו על האיורים השונים. [אנגלית]
- זה לקח לו רק 12 שנה, אבל מורפלקסיס הוציא אלבום רשמי חדש! הפעם תחת שמו המקורי, בנימין אסתרליס. קחו את The Blue Bay במלואו בבנדקמאפ, והיכונו לצ'יז הכי טעים. [בנדקאמפ]
- חשבון האינסטגרם של השבוע שלנו מגיע ממעצב האופנה הירדני Samekh, שבין היתר יוצר עיצובי אופנה ממגזרות נייר, דרכן מבצבץ הנוף העירוני או הטבעי כחלק מהתלבושת. נשמע מסובך? הכל מתבהר כשצופים בכמה מעיצוביו. קפצו לחשבון המלא. [עברית; אינסטגרם]
- אוהבינג את "MH370" של נאפולי. [טיוב]
- ג'ון פרושיאנטה פתח עמודי בנדקאמפ וסאונדקלאוד חדשים והעלה אליהם ערימה של חומרים שלא פורסמו קודם, הכל להורדה בחינם. מומלץ בחום, אגב, לקרוא מה שהוא כתב באתר שלו השבוע. החלק המעניין מתחיל במשפט "This musc is all free of cost to the public". איזה יקום מוזר ונפלא יוצר הבחור הזה. [בנדקאמפ; סאונדקלאוד]
- אוהבינג את ה-EP החדש של Yassou, הרכב אמריקאי שלא זכרתי בכלל שאני עוקב אחריו בבנדקאמפ אבל פתאום הגיע לי תזכורת שיש להם אלבום חדש. [בנדקמאפ]
- הצלם טים מנטוני מכיר תודה לצלמים שמאחורי התמונות האייקוניות של המאה, ומנציח אותם עם התמונות שהם צילמו. [אנגלית, פיקסלים]
- הידיעה המשונה של השבוע: בניז'ר הפיקו רימייק ל-Purple rain, הסרט הידוע של פרינס. הבעיה? בטאמאשק, השפה שדוברים בני שבט הטוארג, אין מילה ל"סגול", אז הסרט נקרא "Rain the Colour of Blue With a Little Red in It", פחות או יותר. [אנגלית]
- הנה Shu Ra, האלבום של Sing Leaf שאת הרצועה הפותחת שלו השמעתי בתכנית שלי השבוע. אחלה של דבר. [בנדקאמפ]
- אלבום השבוע #1: בדרך כלל כשאני כותב כאן על אלבום השבוע, מדובר באלבום שנכנס לי לאוזניים ולא יצא כל השבוע. לא זה המקרה השבוע. השבוע, בעקבות העבודה הנרחבת על התכנית שלי בקצה (ראו מעלה), שמעתי המון המון אלבומים חדשים לגמרי בבנדקאמפ. זה ממכר. הבעיה? אין לי באמת כסף לקנות את כל האלבומים שאני נהנה לשמוע שם, אז אני צריך לבחור. לכן אלבום השבוע הפעם הוא אלבום שאשכרה התחשק לי לשים עליו כסף, או שאשכרה טרחתי ושמתי עליו את הכסף. הנה הראשון והעיקרי שבהם: אלבום הבכורה היפהפה והמעיף של Sarah Williams White. וייט היא מוזיקאית לונדונית די צעירה וגם אחותו הקטנה של די-ג'יי פול וייט (שאתם אולי מכירים אם אתם בעניין של היפ הופ. בין היתר הוא הפיק קטע חדש שמאוד אהבתי אצל Red Pill). השבוע נתקלתי בה לראשונה וכבר הראש שלי די מעופף מהפגישה הזו. היא משחקת בעליצות עם סוגים חדשים של סול ועם אלקטרוניקה פסיכדלית ומורחת שכבה דקה של ג'ז והיפ הופ ומוזיקה ניסיונית. שליש אריקה באדו (של העשור האחרון, כלומר יותר פסיכדלית), שליש Hiatus Kaiyote, שליש בריינפידר (ואלה רק ההשפעות שהיא עצמה מדברת עליהן), האלבום הקצר הזה מדגדג אותי בכל כך הרבה מקומות שאני לא יכול להישאר אליו אדיש בשום צורה. קחו אותו בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
- אלבום השבוע #2: בואו נדבר רגע על Shawn Lee. שון לי הוא המאדליב של הסול, ואני מתכוון לקווים המקבילים האלה: 1. שניהם מוציאים כל הזמן מוזיקה חדשה בלי הפסקה. 2. שניהם משלבים זרועות עם מלא מוזיקאים אחרים. 3. שניהם לא מסתפקים ב-ד' אמות וחוקרים מוזיקה מעולמות שונים, ארצות שונות, מדיומים שונים. לכן קשה מאוד להגיד "אני מעריץ של שון לי", כי הוא עושה כל כך הרבה דברים מגוונים שאתה יכול בקלות למצוא את עצמך מאוהב קשות ב-60% ממה שהוא עושה ולא להתחבר בכלל ל-40 האחוזים הנותרים. לכן קשה להגיד מאיפה להתחיל אצלו. אני יכול להגיד לכם שני דברים בוודאות: כמעט כל דבר שהוא נגע בו הפך להיות מעניין יותר; והאלבום הכי חדש שהוא מעורב בו הוא פצצה. אני מדבר על האלבום West End Coast של הצמד Young Gun Silver Fox, שהם בעצם שון לי ומוזיקה בשם אנדי פלאטס. האלבום הזה הוא התרפקות חד-משמעית על רדיו אמצע הדרך של הסבנטיז, ובצורה המענגת והמלומדת והרכה ביותר האפשרית. תחשבו על Real Estate פוגשים את אייזק הייז פוגש את Steeyl Dan פוגש את שני האלבומים האחרונים של Destroyer (בעצמם התרפקויות סבנטיז מודעות לעצמן) פוגשים את 10CC פוגשים את מגירת הקסטות של אריאל פינק מילדותו. כן, זה היה יכול להישמע בקלות כמו סתם פרויקט נוסטלגי עם חצי קריצה. אבל זה לא, זה אלבום מעולה שבהחלט מחייה תקופה ומקום מאוד ספציפיים, אבל לא מוותר על כתיבת שירים מעולה, על הפקה סופר מוקפדת, על מוזיקאים מוכשרים אש שמשקיעים בכל אספקט של האלבום הזה אפילו אם הם ניגשים אליו בחיוך. אם אתם מתכננים נסיעה ארוכה באוטו בצהרי יום שבת, האלבום הזה יכול להיות הפסקול המושלם. [בנדקמאפ]
- נדב לזר הוסיף ללזריה מידע על כל פסטיבלי המוזיקה בארץ. הוא פותח את הרשימה רק למוזיקאים, אז לחצו שם על הלינק ובקשו גישה. [עברית]
- האלבום החדש של ההרכב הישראלי הנהדר Crunch 22, שמורכב ממתופף אדיר, קלידן אדיר ודי-ג'יי אדיר, סובב כולו סביב אליס בארץ הפלאות, וספציפית סביב תקליט שמצא ארז טודרס (הדי-ג'יי האדיר הנ"ל) שבו מקריאים את הספר. גרוב פסיכדלי למעמקי מחילת הארנב? יס, פליז! [בנדקאמפ]
- הניו יורק טיימס פירסמו את אחת הרשימות האהובות עליי מדי שנה: 100 הספרים הראויים לציון של 2015. האמת? קראתי מכאן רק ספר אחד (How to be both הפנטסטי של אלי סמית') אבל הוא בהחלט מעולה ומומלץ. ותמיד יש כאן המלצות נהדרות. ובזאת, בעצם, נפתחת עונת הסיכומים. [אנגלית]
- חשבתי שזה יהיה מטופש, וצדקתי, אבל אני גם ממש אוהב את זה: הבחור הזה, אנתוני וינסנט, הקליט מחדש את "Hello" של אדל (רק אני חושב שזה השיר הכי חלש שלה?) כשהוא מחליף כל כמה שניות לסגנון שמזוהה עם אמן אחר, בדרך כלל כזה שהמילים באותה שורה קשורות לשיר שלו. ותקשיבו, הוא ממש טוב בזה. [טיוב]
- אוהבינג את המעט שאפשר לשמוע מהאלבום החדש של נדיה ריד, שמיועד לחובבי הגיטרה האקוסטית והקול הנשי הלורה מרלינגי הזה. [בנדקמאפ]
- [תודה לשי] טוב, מה אני אגיד לכם, לקייט טמפסט יש כוחות על. היא לא אחת מאתנו. כוח העל שלה הוא להסתיר את הברק שלה בשכבות עבות של היעדר פוזה מוחלט. אתה שומע את "Europe is lost", השיר החדש שלה, שיצא ממש היום לכבוד בלאק פריידי, ואחרי שלוש מילים אתה כבול בשלשלאות לרכבת הדוהרת שלה, מוטס אלוהים יודע לאן ואם המסילה הזו תיגמר בתחנה, במנהרה חשוכה או בהטחה לתוך קיר לבנים, אבל אתה פוער את עיניך מול הרוח ומתמסר לטיסה הזו של הרוח. קייט טמפסט לא אוחזת בהגאים בתוך הקטר. היא הרכבת עצמה. כשאני בתוך שיר שלה אני רוצה להאזין לה לנצח, ובו זמנית לברוח ממנה, כי העוצמה הנונשלנטית שלה, כמעט מפחידה אותי. תקשיבו לשיר הזה. תקראו את המילים שלו תוך כדי, אם תספיקו לרוץ בקצב שלה. הוא מצמרר בפשטות ובישירות שלו, מטלטל בעיניים הפעורות שלו. שמענו את כל זה בעבר אבל טמפסט מצליחה לעורר, מצליחה לנער. ובבלאק פריידי? פאק. זה נכנס לשירי השנה שלי, עכשיו. [טיוב]
נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!
שתהיה שבת שבוגי!
שיר הפתיחה ממש מזכיר את Paolo Nutini
השיר של נאפולי מדהים ! הזמרת, עמית צפריר, היא אמנית ספוקן וורד אדירה והיא מופיעה המון במופעי פואטרי סלאם ברחבי הארץ.
הנה קטע מדהים שלה:
היי ירדן, איזה כיף לשמוע שאהבת את השיר!
מקווה לראות אותך בקרוב בהופעה שלנו או בערב פואטרי סלאם 🙂
עמית
הקטע של RioNegro בתוכנית של 'הקצה' פשוט היסטרי. וואו.