כרטיסים במתנה: Unknown Mortal Orchestra
[שימו לב! יש גם כרטיסים ל-Purity ring]
מאת אורן סגל
בתזמון מושלם עם פתיחת עונת סיכומי השנה המוזיקליים, תופיע ברדינג 3 ביום רביעי הבא Unknown Mortal Orchestra, אשר אחראית לאלבום ולשיר מהמשובחים ששוחררו במהלך 2015.
Unknown Mortal Orchestra היא בראש ובראשונה הפרויקט המוזיקלי של רובן נילסון, אשר מפגין מחויבות לתעד הרפתקאות מחייו האישיים והמפותלים באופן חשוף להפליא, אולי אף חשוף מדי – לעתים נדמה שהמאזין לא יכול להפריד את המוזיקה מדמותו הייחודית של נילסון, שמצדו הודיע על מחויבות מלאה להמשיך לספק עלילות ליצירה.
נילסון בכלל תכנן לפרוש ממוזיקה עם התפרקות להקת ה"שיטגייז" (הגדרה עצמית) בהנהגתו ובהנהגת אחיו קודי, The Mint Chicks. הלהקה הניו-זילנדית פעלה במשך תשע שנים כאשר ב-2007 החלה לתפקד על ציר הפעילות מאוקלנד שבניו זילנד לפורטלנד שבאורגון. האחים נילסון נודעו בהופעותיהם הפרועות עם הלהקה, שכללו בין היתר טיפוס והיתלות על עמודי תאורה, הרס ציוד מוזיקה, פגיעה עצמית על הבמה ואף מקרה אחד של השמדת שלט ספונסר, אשר תפקד כחלק מבמת פסטיבל, עם מסור חשמלי.
לאחר פירוק הלהקה במרץ 2010 עקב מתח בין האחים, בעיקר סביב מחויבותו של רובן לבנו הבכור שזה עתה נולד, מצא הגיטריסט עבודה סטנדרטית כמאייר והגדיר מחדש את המוזיקה כתחביב, בעודו מקליט במרתף קטעי דמו של פופ פ'אנקי ניסיוני. אחד הקטעים, "Ffunny Ffrends", הועלה לחשבון בנדקמפ אנונימי ללא קרדיט וצבר פופולריות בבלוגי מוזיקה ברשת עד שהגיע לתחנות הרדיו בקולג'ים. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים מצד לייבלים נחשבים ומאזינים (כולל כמה מחבריו הקרובים) לזהות את הלהקה המסתורית, עדכן נילסון שהקטע בוצע על ידי Unknown Mortal Orchestra, תזמורת לא מוכרת ובת תמותה.
בקיץ 2011 שחרר את אלבום הבכורה בלייבל Fat Possum תחת הכינוי החדש ויצא לטור אינטנסיבי וממושך עם להקה. נילסון ידוע כבליין הרפתקן ושובב שלא אוהב לישון, נוטה לצרוך סמים ולהסתבך בצרות. בראיון, הוא קשר לכך את העובדה שבימיה המוקדמים של הלהקה התחלפו סביבו שלושה מנהלי טור ושלושה מתופפים.
האלבום השני, שנקרא בפשטות II, שוחרר בלייבל האינדי הנחשב Jagjaguwar (שמהווה בית לדינוזאור ג'וניור, בון איבר, וייט קונג, שרון ואן אטן ואחרים), ומהווה בעיניי קפיצת מדרגה ביחס אלבום הבכורה. II הוא אלבום צנוע בעל צליל דהוי אך עשיר, חכם ומלא בנשמה. זהו אלבום אינטימי ועדין, שניחן בהשפעות של רוק משנות השבעים, סול משנות השישים, רית'ם אנד בלוז, פסיכדליה, פ'אנק, בריטפופ ואמביינט. נילסון השקיע זמן רב ומאמצים כבירים על מנת להגיע לתוצאה מדויקת, גם אם ישב לשם כך במשך שבועיים ובנה בעצמו גיטרה במיוחד לשם הקלטת הקטע “The Opposite Of Afternoon” (הוא מסר את הגיטרה מיד לאחר מכן). ואכן, הצליל של II מקנה תחושה ייחודית של חפץ עתיק ושמור היטב שעובר במשפחה מדור לדור. המלודיות הקליטות מעצימות את הטקסטים הקודרים של נילסון על סמים, אינסומניה וצרות אחרות, כשבראשן הבדידות – התמה המרכזית של האלבום, שנפתח במילים "בידוד יכול להצמיד לך אקדח לראש".
כאשר II שוחרר בפברואר 2013, הלהקה כבר היתה במהלך סיבוב הופעות עולמי. נילסון פגש בטוקיו בחורה בת 18 שמצאה חן בעיניו ומיד נופף לה. השניים חשו חיבור מיידי והחליפו כתובות מייל. הבחורה הגיעה בהמשך השנה להופעה באוסטרליה, עם בחורה נוספת אליה התייחסה כבת זוגה. נילסון חש שמערכת היחסים ביניהם אפלטונית לחלוטין ולא תפגע באשתו, ג'ני, לכן המשיכו להתכתב גם לאחר שחזר הביתה למשפחתו. בשלב מסוים, גם ג'ני החלה להתכתב עמה, במערכת יחסים שהלכה והפכה אינטימית, עד שהציעה שהבחורה תהגר לארה"ב ותעבור לגור עמם ועם שני הילדים. נילסון נבהל מההצעה והתייעץ עם אחיו קודי, שאמר לו: "אם תרתום את החוויה למילים לשיר, זה יהיה מאוד אופייני לך. אתה תעשה משהו משוגע כזה". לאחר שלב ירח הדבש, מערכת היחסים המשולשת החלה לחוות משברים בשלוש חזיתות, כפי שניתן היה לצפות מסיטואציה כה מורכבת רגשית, עד שבעיות ויזה מנעו את המשך שהותה של הבחורה בארה"ב (תחילה זמנית, ולאחר חודש נוסף בארה"ב – עד להודעה חדשה). עם קץ סאגת משולש האהבה הביזארי, גם העבודה על אלבומה האחרון של הלהקה – Multi-Love, שעוסק ישירות באותה הסאגה, כבר עמדה להסתיים.
אף על פי שגם Multi-Love הוקלט במרתף, במהלך קלטות נילסון יצא מאיזור הנוחות שלו כאשר בחר הפעם שלא להקליט את האלבום לבדו. חמישה מוזיקאים שיתפו עמו פעולה בהקלטה, כולל אחיו קודי ואביו כריס. הצבעים הדהויים שאפיינו את II הוחלפו בטקסטורות צליל עשירות. האלבום ניחן באנרגיות גבוהות ("כמו של ילד קטן שמתבקש ללכת לנמנם"), שמאפשרות לתמרן בין קטעים מגוונים ומקצבים שונים, והאזנה לו מזכירה משחק "מחבואים" – כאשר בכל הזדמנות המאזין נחשף למחווה קטנה נוספת מתוך המאות שהוטמנו ב-41 הדקות שבמהלכן המוזיקה מתנגנת.
נילסון עדיין אובססיבי כלפי מוזיקה ישנה ולכן רית'ם אנד בלוז, פ'אנק וסול מככבים גם ב-Multi-Love, אך גם מקצבי הדיסקו והגרוב מקבלים במה מרכזית. הכשרון שלו בכתיבת מלודיות קליטות ושירי פופ נהדרים, שבא לידי ביטוי בשני האלבומים הראשונים של Unknown Mortal Orchestra (אם כי בהפקה מעורפלת שמנעה מהם להפוך ללהיטי ענק) וסלל את דרכו לעבודה עם אמנים כפרנק אושן, צ'ט פייקר, קימברה וצ'אז בודניק (Toro Y Moi), מקבל כאן משנה תוקף. נראה ש-Unknown Mortal Orchestra, שכאמור אחראים לאחד האלבומים הטובים של 2015 וכן לכמה מהשירים המובחרים שבה, נמצאים בנקודת שיא בקריירה, מה שהופך את הופעתם ברביעי הבא למרתקת במיוחד.
אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו להקה חדשה צריכה להגיע להופעה בארץ). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאוהד ולאורן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!
בימים האחרונים אני אחוז כישוף. הולך כסהרורי, מנווט לא בעזרת עיניי אלא בעזרת האוזניות שתחובות בתוך אוזניי. השאמאנית שמדריכה אותי היא נטאשה קאהן (חאן? האן? קאן? בראיון ששמעתי אמרו קאן), והיא מוליכה אותי בעיניים קשורות דרך שבילים נסתרים, שעירים מרוב קוצים וחול, במרוקו, איראן, תאילנד. היא מוליכה אותי דרך השבילים שעשה הרוק הפסיכדלי כל הדרך מקליפורניה של ג'פרסון איירפליין, לאורך הימים והמדבריות, לאורך מסלולי האופיום והאל-אס-די, אל המזרח התיכון, אל צפון אפריקה, אל סוף שנות השישים, כשהמזרח שלח סמים למערב והמערב שלח בחזרה צלילים. ואני מכור. אני לא מצליח להוציא את האוזניות מהאוזניים בימים האחרונים, מאז הנחתי על הטלפון שלי את האי-פי של Sexwitch, ההרכב החדש שלה עם חברי להקת Toy ועם המפיק דן קארי (שאחראי בין היתר לצליל של האלבום המופלא של קייט טמפסט). בסך הכל שישה שירים, כולם חידושים, כולם הוקלטו בטייק אחד, ביום אחד, אבל הם סכום של דרך ארוכה ומפוצלת, כאילו כל העוסקים במלאכה עלו לרגל אל האולפן, מגיעים ממקומות שונים, ומתקבצים ליום אחד כדי לזבוח, לבצע איזה טקס סודי. כבר קישרתי כאן בעבר ל-"Helelyos", אבל עכשיו אני רוצה לפתוח דווקא עם "
מייקל צ'פמן חוזר לסיבוב הופעות בארץ עם אהוד בנאי, שזו חדשה נפלאה בפני עצמה, והיינו יכולים לסגור כאן את האייטם. אבל למה להקטין ראש? כדי להיכנס לצ'פמניה הזמנו את צ'פמן להקליט 
כל מה שאתם צריכים הן 3 שעות. מגש הכסף שווה את כל ההייפ. לא, זו לא סדרה שתגלה לכם (הרבה) דברים שלא ידעתם, אם אתם גם ככה קצת מתעניינים באיך הכלכלה והחברה הישראלית עובדים, ו\או אם הייתם מעורבים במחאה של 2011. זו לא סדרה של חשיפה! מידע חדש מרשיע את…! וגם לא של הנה הקשרים הנסתרים. לא. כל המידע שמגש הכסף מביאה הוא גלוי. אבל איך אומרים ב"חשוד המיידי"? הטריק הכי טוב של השטן היה לשכנע את העולם שהוא לא קיים. מגש הכסף מכה כל כך חזק בצופה בה לא כי היא מביאה אליו מידע חדש ומבהיל אלא כי היא מחברת את הנקודות, מצרפת את כל חלקי המידע השונים שלחלקם שמנו לב ולחלקם פחות. יש פאזל 15,000 חלקים של הכלכלה הישראלית, ואף אחד מאתנו לא טורח להרכיב אותו, וזה ברור למה: כי זה קשה מדי, מעייף, מפחיד, לוקח יותר מדי זמן ומאמץ וקריאה וראיונות ומחקר ולריב עם אנשים ונו, ברצינות, למי יש כוח לעשות את כל העבודה הזו? אני יודע שלי אין. קל יותר להתמקד בכל פעם בחלק פאזל אחד: נכעס על מחיר הירקות, נתעצבן על העמלות בבנק, נתבאס שמחירי הדירה עולים והשכר לא, נזדעזע מהעניין ההוא של הגז שקראנו עליו קצת וזהו. אני לא מאשים – גם אני ככה. מתעצבן ושוכח, מתייאש וממשיך, מרגיש שהכל מסובך מדי. אז זהו, אין לנו יותר תירוץ. דורון צברי, אמיר בן דוד והצוות שמאחוריהם עשו בשבילנו את העבודה הקשה, השחורה, המייאשת והמתישה: הם הרכיבו את הפאזל. ב-3 פרקים הם מציגים לנו בצורה הכי ברורה עד כה את התמונה שבאה על עטיפת פאזל 15,000 החלקים, התמונה שאם היינו יודעים איך היא נראית, היינו מסרבים לקנות את הפאזל מלכתחילה (לו רק היו שואלים אותנו). לו רק מהסיבה הזו, כל אזרח ישראלי צריך לראות את הסדרה הזו. לא משנה מה הנטיה שלכם, כלכלית, חברתית או פוליטית. בין אם אתם תומכים בסוציאליזם, בשוק חופשי, בפתרון שתי המדינות, בארץ ישראל השלמה, מאמינים שהשב"כ רצח את רבין, מצביעים בל"ד, שמרנים פיסקלית, נאו-ליברלים, אנטי-ציונים, ווטאבר – אם אתם חיים במדינת ישראל, אתם צריכים לראות את הסדרה הזאת. והנה משהו טוב: