1. היום, ממש היום לפני 20 שנה – 20 פאקינג שנה – יצא האלבום Mellon Collie and the Infinite Sadenss של The Smashing Pumpkins. אלבום כפול, גדול, עבה, יומרני, מלא פאתוס, דמעות, דם, זיעה, יש יאמרו הפסגה של הלהקה האדירה ההיא, יש יאמרו תחילת הדעיכה, יש יאמרו התפוצצות הבועה, אני אגיד אלבום ענק, ענק, שנעצר במרחק סנטימטרים ספורים בלבד מתואר אלבום מופת. אני זוכר אותו בזמן אמת, כי אני קצת זקן. הוא הגיע לחופים שלי במהלך 1996, כשהייתי בן 14, נשטפתי אל החוף מאהבה נכזבת של נעורים ובדיוק טעמתי לראשונה את טיפות השיכר המסחררות של אהבה לא־נכזבת ראשונה. ואז, נשיקה ראשונה, אהבה גדולה ראשונה, ואז האהבה הזו הפכה גם היא להיות נכזבת, כדרכן של אהבות בגיל 14. וכדרכן של אלו, סערת הרגשות, על פסגותיה וקרקעיותיה, הייתה טוטאלית, סוחפת, דרמטית, אובר־דרמטית, אפּית. זה היה הפסקול המושלם. זה היה פסקול מושלם מדי. מדי כי אני לא מסוגל לשמוע את האלבום הזה היום באוזניים נקיות, בלי לחזור לפחות ב-50% ממני להיות שוב בן 14, מאוהב, שבור לב, סחוף, נפוח מרגשות. הכל היה גדול מדי. קצת מוגזם, קצת כבד מדי, קצת נפוח מדי, קצת דרמטי מדי. לעולם לא אהיה שוב בן 14, ויש לי תחושה שמעט מאוד אלבומים העזו לעשות את מה שעשה האלבום הזה לפני 20 שנה: להתנפח ככה, להגזים ככה, להיות דרמטי בלי התנצלויות, רגשני בלי חיוך סרקסטי, emo בלי להיות מביך. זה מה שהפך את האלבום הזה להצלחה ענקית וגם לכוח תרבותי עצום, שדיבר אל מיליוני מתבגרים ומבוגרים שהרגישו כאילו בילי קורגן מזהה אותם, מדבר אליהם כחריג אל חריגים, כלב שותת אל לבבות שותתים. כשאתה שם, בין אם כי אתה בן 14 או כי ויתרת על ההגנות או כי אתה באמת מרגיש חריג – לאלבום הזה יש כוח עצום. זה גם כוח תרבותי עצום כי הוא הגיע בשלב שבו המפץ הגדול של נירוונה הפך את דמות הנער החריג לדמות המיינסטרימית הנערצת. קורגן, באלבום הזה במיוחד, לקח את האנטי־גיבור שהפך לגיבור, והזכיר לכולם שהוא עדיין אנטי. שהוא עדיין כואב וכועס ופצוע, אפילו אם כואב כועס ופצוע מצטלם עכשיו מעולה על שערי מגזינים בכרומו מבריק. זה בעיניי הרגע שילד מתוך האלטרנטיב את האימו (אף על פי ששורשי האימו המוזיקליים היו קיימים קודם. כמאסה תרבותית, זה אחד הרגעים הקריטיים). לפתיחת השבת, קחו את כל האלבום הזה לאוזניים. בואו אליו בלי ציניות. [טיוב]
2. 
   בחמישי הזה אתקלט, לצד לאון פלדמן והצמד ריפלקטור (ניצן פינקו + תומר קריב) במסיבת רדיו הקצה באוזןבר! מה זה אומר? שיש לכם הזדמנות: א. לתת בחזרה לרדיו שאתם אוהבים (אם אתם אוהבים אותו) ולתמוך בו במעט הכסף של הכרטיס, שילך לטובת הפעלת התחנה. ב. לשמוע ערב שלם של בתזונה מוזיקה מחוץ לסקאלה של המיינסטרים. בעצם ההיפך הגמור ממסיבת הניינטיז שלי: רק מחוץ למרכז וכמעט רק חדש. בואו! איווענט בספרצוף. [שם, שם]
3. תודה לכל מי שהגיע אתמול למסיבת הניינטיז! ותודה גדולה ליונתן קוטנר שתיקלט ברחבה האלטרנטיבית. אם אתם אומרים עכשיו "שיט! בכלל לא ידעתי שהייתה מסיבה", אז זה בדיוק הזמן שתירשמו למיילינג ליסט מהניינטיז, ותקבלו הודעה ישר למייל בכל פעם שמסיבה חדשה מתקרבת (וזהו – בלי נדנודים והצקות מיותרות). [זהו]



4. יש כל כך הרבה מה להגיד על אינדינגב 2015, אבל נדמה שבשוך ענני האבק ואחרי שש המקלחות הדרושות כדי להוציא את החול מכל תעלות האוזניים, נשארת רק תובנה עיקרית אחת, שחוזרת ומהדהדת אצלי אחרי כל אינדינגב ואחרי האינדיפדה הנוכחית במיוחד: מדובר בנס מתמשך. נכון, זה לא הפסטיבל היחיד בארץ, וגם לא הפסטיבל העצמאי היחיד בארץ, ואפילו לא הפסטיבל העצמאי היחיד בארץ שמטרתו העיקרית – לפני, אחרי ודרך המוזיקה – היא לרומם את הנפש ולחבר את מבקריו למשהו גדול יותר. ועם זאת ,זה הפסטיבל היחיד שאני מכיר שמצליח לעשות את זה שנה אחרי שנה כבר תשע שנים מיוזעות, פצועות, שנים של מאבקים ומלחמות ונפילות חוזרות ונשנות עם הפרצוף לתוך החול ומדי שנה הפסטיבל הזה קם כמו בראד פיט במועדון קרב עם חיוך מלא דם ואומר בואו נעשה את זה, בואו פשוט נעשה את זה. ומדי שנה הפסטיבל הזה גדול יותר, ורחב יותר מוזיקלית, ומקיף יותר ויותר קצוות ארץ. הוא התחיל לפני 9 שנים עם חופן של מוזיקאים עצמאיים מהמרכז ומהדרום מתוך סצינה יחסית קטנה. השנה היו בו מוזיקה אתיופית וקלאסית מודרנית ודאב וסרף ותימנית ויהודית־דתית ופולק אמריקאי אמיתי מאמריקה ובלוז כנעני ודאבסטפ אינסטרומנטלי וראגטיים ושוגייז ואלקטרוניקה ניסיונית ומטאל ואלוהים יודע איך קוראים למה שאינגה דינגו מנגנים. מי שטרח והגיע לפסטיבל הזה (מצד אחד היו אלפים כאלה, ומצד שני נדמה שמ"וותיקי" האינדי של העשור האחרון הנוכחות הולכת ומתמעטת משנה לשנה) בהכרח יצא ממנו עם התחושה הזו, של נס מתמשך. גם אם בשנים מסוימות אני לא עף מוזיקלית לחלל (וזה תמיד תלוי במסלול שאתה בוחר לעשות בין הבמות בכל רגע נתון, כי על כל הופעה שאתה רואה אתה מפסיד 2 עד 4 אחרות), אני תמיד חוזר הביתה בתחושה שקרה עכשיו משהו גדול, גדול מאוד. השנה זה היה חריף במיוחד. בלב הרציחות והפיגועים והחרא הטוטאלי שעף לכל עבר, איזה 6,000 איש נפגשו במגרש חול ענקי והשפריצו טוּב אחד על השני ולכל עבר. זה לא היה (רק) אסקפיזם, זה היה… נס מסוים. נס שהתחולל מתוך עקשנות, סירוב להיכנע לאיך שהמצב נראה ביומיום. מוזיקה היא רק במקרה חומר הסיכה הכי טוב לזה. אז במקום להגיד לכם איך היה ואיזה הופעות הכי אהבתי וממה התאכזבתי וכמה כיף היה לשדר לייב מאינדינגב ברדיו הקצה, אני נשאר עם הרצון העז להגיד פשוט תודה: תודה לאנשים שמאפשרים את זה, שלא רק יוצרים את התנאים אלא שופכים את כוחם וחלומותיהם עד טיפת הזיעה האחרונה כדי לגרור את העגלה הענקית הזו בחול הכבד של המדבר. אינדינגב השנה היה אולי היפה והמעורר והמנקה ביותר שאני זוכר מהשנים האחרונות. הרבה אנשים, בוודאי אני, היינו צריכים את זה. מאוד. תודה. [זהו]

קרא/י את המשך הפוסט

מאת בר זבדה

הסודות של Rhye
הקליפ של Rhye לשיר "Open" עומד נכון לימי כתיבת שורות אלו על למעלה מ-15 מליון צפיות ביוטיוב. זה אמנם לא המיליארד של "Uptown funk", אבל זה בהחלט לא רע יחסית לסינגל ראשון של הרכב עלום. לפני קצת יותר משנתיים שוחרר הקליפ לרשת וגרר גל שמועות בנוגע לזהות האמנים שעומדים מאחוריו. השיר היפהפה, מלווה בקליפ המושקע, שוחרר כסינגל מלווה באימג'ים מסתוריים ואירוטיים שמציגים חלקי גוף נשיים חשופים, ללא פירוט בנוגע למי עומד מאחורי העניין. השילוב של המוזיקה המרגשת והמעולה עם מסתוריות היוצרים, ובעיקר השאלה סביב המגדר של הסולן בעל הקול הגבוה והשברירי (כולם חשבו שמדובר באישה), הכו גלים בעולם המוזיקה הסקרן שהיה צמא לעוד.

אמנם כבר מזמן לא מדובר בזהות שמורה בסוד, אך לטענתם של הצמד מעולם לא היה מדובר בסוד או בתרגיל פרסומי. בראיון שהעניקו Rhye לניו יורק טיימס טען מייקל מילוש, הסולן, שלא היה שום תרגיל יח"צ מאחורי שחרור המידע האנונימי ושאפשר היה לגלות במרחק קליק אחד בגוגל בדיוק מי הם. לטענתו, הרעיון מאחורי המסתורין היה פשוט כי הם לא רצו שהפוקוס יהיה עליהם, אלא על המוזיקה. ככה לפחות הם טענו, בזמן שבחרו להצטלם לאותה כתבה בטיימס מבלי לחשוף את הפנים שלהם או לגלות מה מקור או פירוש שמו של ההרכב, אז תבחרו אתם אם אתם מאמינים להם או לא.

אז מי הם באמת Rhye?
Rhye הם צמד R&B אלקטרוני מלוס אנג'לס, קליפורניה. חברים בו הזמר הקנדי מייקל מילוש והאינסטרומנטליסט הדני רובין חניבעל. מילוש נולד בטורונטו, קנדה והוא ווקליסט ומוזיקאי אלקטרוני. הוא למד מוזיקה קלאסית מגיל 3 והפך לג'זיסט, כאשר הצעד המתבקש הבא היה לעבור לברלין כדי להתקדם כמוזיקאי וכמפיק. הוא השתמש בשם הבמה "מילוש", תחתיו שחרר שלושה אלבומים. הצלע השנייה בדואו, רובין חניבעל (במקור רובין בראון), היה חלק מהצמד Quadron, עבד עם מוזיקאים והרכבים רבים, כאשר אחד מהם היה הקולקטיב Boom Clap Bachelors, שאם יש בכם חיבה למוזיקה של Rhye ולמוזיקת עולם, הרבה יותר ממומלץ להאזין לחומרים שלהם.

חניבעל ומילוש הכירו בזמן ששניהם היו חברים באותו הלייבל וחלקו התלהבות משותפת מהחומרים אחד של השני. בשנת 2010, חניבעל הזמין את מילוש לטוס אליו לקופנהגן לעבוד על רמיקס משותף בזמן שמילוש היה בברלין. הטיסה, שעלתה בסך הכל 30 יורו, לגמרי השתלמה. אחרי שבילו שבוע משותף בסטודיו, הם הקליטו 3 טראקים משותפים וכמו שאומרים – נוצר ביניהם קליק. למרות זאת, הם התפצלו כל אחד לדרכו והמשיכו לשמור על קשר וירטואלי. בסופו של דבר, חניבעל עבר ללוס אנג'לס כדי לדחוף את הקריירה שלו ומאוחר יותר גם מילוש הצטרף לחגיגה האמריקאית וגם התחתן שם (בניגוד לשמועות על כך שהוא בכלל בחורה, הוא למעשה גבר שנשוי לאישה). בהתבסס על שיתוף הפעולה המוצלח של השניים בדנמרק, הם החליטו להמשיך לשתף פעולה וככה הוקם הדואו – Rhye.

ב-2013 הם שחררו לרשת את שני הסינגלים "Open" ו-"The Fall"; שני שירי סול-פופ רומנטיים מלווים בקליפים מושקעים, שמציגים ארוטיקה עדינה על רקע צלילי מוזיקה רכים וקולו המלטף של מילוש. הסינגלים זכו להצלחה וחשיפה גדולה ברשת. מילוש וחניבעל, כאמור, לא הודו שהם עומדים מאחורי הסינגלים ולא חשפו מי עומד מאחוריהם עד שעיתונאים נלהבים פתרו את ה"תעלומה".

עזבו שנייה את הסיפור, בואו נדבר על המוזיקה
אלבום הבכורה Woman שוחרר במרץ 2013, וביוני כבר הספיק האלבום להיות מועמד למספר פרסים. כשמילוש וחניבעל רצו שנתמקד במוזיקה ולא בהם, הייתה להם סיבה טובה לכך – האלבום שלהם הוא פסקול נעים, אינטימי וממכר בגיוון המוזיקלי שבו, שנע בין שקט לבין קצבי ומתהדר בהפקה מעולה, שמכניסה כל אחד מכלי הנגינה המרובים בדיוק בזמן בכל רגע ורגע בשיר. הסגנון המוזיקלי של האלבום הוא מעין שילוב בין אלקטרוניקה מודרנית למוזיקה קלאסית, סגנון שהפך למאוד פופולארי בשנים האחרונות (The xx, למשל) ובכל זאת האלבום הזה מצליח להתבלט בו במיוחד.

אם נצלול לאלבום נגיע למחוזות חדשים: השיר "One Of Those Summer Days", למשל, הוא מסוג הנעימות שמתיישבות מושלם על רגעים קיצוניים בהם נשבר לכם הלב או שאתם חווים מעין אושר עילאי. התחושה מתחדדת בעיקר ברגעי השיא של השיר, כאשר כלי הנשיפה נכנסים ברקע וגורמים לרצון להתנתק מהעולם ולשוט על גלי הצלילים עד אין סוף. הכוכב של השיר "3 Days", לעומת זאת, הוא דווקא הסינתיסייזר ששוזר בו צלילי סינתפופ ומעניק מקצב דיסקו עדין שלוקח את השיר למחוזות שמרקידים את הלב.

מילוש תיאר את המוזיקה שלו כנובעת מהרצון שלו ליצור משהו שייצור תחושות אצל המאזינים – טוב, רע או עצוב, העיקר שיפגע חץ כלשהו בלב. זו הסיבה שהאלבום עוסק באהבה וככה גם מילות השירים והמוזיקה שעוטפת אותן ומספרת סיפור שונה בכל שיר ושיר, כמעין רגשות חשופים שצפים בין השורות של הצלילים.

קולו הגבוה, העדין, הסקסי והשברירי של מילוש משמש ככלי נגינה בלתי נפרד בכל אחד מהשירים, והשימוש של הצמד בכלי הנשיפה ברקע גורם ללב להתכווץ שוב ושוב. הקליפים היפהפים ששוחררו עד כה משלימים את התמונה, מעוררים את הרגש, יוצרים צמרמורות פנימיות של הזדהות והם חלק בלתי נפרד מהסיפור.

כשמשחררים אלבום בכורה כזה, קל מאוד לייצר אצל המאזינים רצון לשמוע עוד. לשמחתנו, הצמד עובד על חומרים חדשים. לשמחתנו הגדולה יותר, ב-2.11 יגיעו Rhye להופעה בת"א ויהפכו את הבארבי לחלל אינטימי משותף של צלילים מרגשים, מרקידים, מהפנטים, בו הם יעניקו לנו גם מהמוזיקה שאנחנו כבר אוהבים וגם טעימה מהחומרים החדשים. השורה הראשונה של השיר The Fall נפתחת במשפט "Make love to me" ואנחנו מחכים להם כאן בזרועות פתוחות.

על ההפקה אחראית חברת נרנג'ה, שאחראית בין השאר על הבאתם של אלט-ג'יי לשתי הופעות הקיץ. לרכישת כרטיסים.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על אלבום או אמן שמספקים לכם נחמה בימים אלה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לערן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי (הבא) בלבד!

1. יש לי חבר כזה, שהוא פריק של סאונד. הוא אוהב מוזיקה, מת על מוזיקה, הוא יכול לבכות ממוזיקה, אבל פחות בגלל משפט או ליין גיטרה שמכווץ את הלב ויותר בגלל התדרים הספציפיים והדרך שבה הם מהדהדים בהקלטה מסוימת. הוא גם יודע להסביר את זה, בשפה שבשבילי היא שקולה לשיחה עם רואה חשבון, אני מהנהן ומחכה לשורה התחתונה. כי מה אני מבין בהרצים ומגה־הרצים, בתמונה סטריאופונית ובסיידצ'יינים. פשוט תגיד לי, מרגש או לא מרגש? לא מזמן קראתי בבלוג המעולה קולות מאפריקה ולחצתי פליי על שיר, סתם כי הוא היה שם. זה היה "Siran fen" של Bassekou Kouyate ו-Ngoni Ba. לא הבנתי אף מילה (אני לא יודע אפילו באיזו שפה שרה הזמרת), ואף על פי ששמעתי את השיר הזה עשרות פעמים מאז, קשה לי לזמזם לכם אותו. מה שהגיב בי מיידית הוא משהו נוירולוגי, שהתמסר לסאונד של השיר הזה, סאונד שאין לי את אוצר המילים או ההבנה הטכנית לתאר. אבל אצלי במוח או באוזניים הוא איכשהו קרוב משפחה רחוק של המעוּגלות של האלבום הזה. מה זה מעוגלות בכלל? איך אפשר לדבר ככה על צלילים? לא יודע. ככה למדתי מאנשים אחרים, ולא פקפקתי בזה עד עכשיו. אולי הגיע הזמן להמציא שפה חדשה. [מפ3]
2. [תודה לאיתמר] שהבהיר לי את גודל החדשה שלא הייתי מודע אליה, הירומי, "היא פסנתרנית יפנית משוגעת ומהממת", מגיעה להופעה אחת בישראל ב-16 בנובמבר, בהאנגר 11 למרבה הצער אבל לא נתלונן! [טיוב; כרטיסים]
3. סקוט מת'יו, סינגר-סונגרייטר אוסטרלי שלא שמעתי עליו עד הרגע שהכריזו שהוא מגיע לארץ, ובכן, מגיע לארץ ב-15 בדצמבר. באיווענט יש כמה יוטיובים למען החינוך המוזיקלי שחסר לי, ואולי גם לכם. [119 ש"ח]



4. אחד הדברים הכי מלהיבים בזמן האחרון מגיע סופסוף לאוזנינו במלואו: סטרים לכל האלבום החדש של Sexwitch, הרכב שכולל את נטאשה קאהן המופלאה (Bat for lashes) וחברים בלהקת Toy, שהקליטו מחדש שירים מהפנטים ונידחים ממרוקו, איראן ותאילנד. מ.כ.ש.ף. [סטרים]
5. "Leaving the city", שיר חדש נוסף מהאלבום המתקרב של ג'ואנה ניוסם. משהו מוזר מאוד קורה בסאונד של השיר הזה. [טיוב]
6. קראאאנננגגגג! סטרים לאלבום הרועש והשמח החדש של Eagles of Death Metal! [סטרים]
7. אלבום המחווה של ריאן אדמס לטיילור סוויפט זוכה להרבה כותרות ודיונים ברשת, בעיקר בגלל מעמדה של סוויפט ופחות בגלל זה של אדמס. בכל מקרה, אפשר לשמוע אותו במלואו ביוטיוב, ואם העניין הזה מעניין אתכם, אני ממליץ בחום לקרוא את המילים הנבונות שכתב על האלבום טום ג'ונוד באסקווייר. [טיוב; אנגלית]
8. פליפה קונטנטינו מתופף את המונולוג המפורסם של ג'ק ניקולסון מ"בחורים טובים". מה ששמעתם. וזה אדיר. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

אנשים שצריכים לבדוק מייל: איתמר ורועי זכו כל אחד בכרטיס חינם לאינדינגב 2015! איזה כיף להם!!! לא זכיתם? קנו כרטיס לפני שייגמר.

1. בהתחלה חשבתי שזה שיר על פליטים אפריקאיים בתל אביב, על איך שאנחנו רואים אותם בתוכנו. עם הזמן התחלתי לחשוב שזה שיר שאומר את מה שברי סחרוף אמר ב"אתה נמצא כאן", בעצם זו האמירה, שאתה נמצא כאן, באפריקה, לא באירופה ולא באמריקה, אתה כאן, במדבר, בצומת, על כל מה שיש ושאין בה, ותפסיק לדמיין ולהעמיד פנים. קבל את החום, הערבית, המזרח, הלבנט, אל תתכחש, אל תתנער, תתמסר. עכשיו, כמו עם הרבה שירים של גלעד כהנא, אני כבר לא בטוח ש"אפריקה שלי" הוא שיר על נושא אחד. אני כן בטוח שאני אוהב כמעט כל צליל, תו וביט בשלוש הדקות וארבעים ואחת השניות האלו. אני מאוהב מעל לראש בקלידים המהודהדים האלה של הפרפיסה, במפל קולות הרקע שמספקות A-wa, בסולו כלי המיתר המשונה הזה (הקרדיטים אומרים שהוא נקרא גניברי, כלי שלא מצאתי לו שום איזכור בשום מקום חוץ מבצמוד לנגן שלו, דודו בלילטי), בתופי הקסיו האלה. מהמעט ששמעתי מהאלבום החדש, לא הכל עומד ברף הגבוה שהציב "אפריקה שלי". אבל מבחינתי אני מבסוט מעצם העובדה שהשיר הגדול הזה קיים. איזה שיר גדול. [מפ3]
2. הפתעה נהדרת: הרכב הפסיכדליה-טרופיקליה Os Mutantes מגיע להופעה בישראל! ב-23 בנובמבר בבארבי ת"א, כחלק משבוע פסיכי לגמרי של הופעות בארץ: Unknown mortal orchestra, Purity ring, Calexico, Ibeyi ועכשיו גם המוטנטים. פאק. [ש"ח]
3. Ibeyi הנפלאות הוסיפו עוד הופעה בישראל, למחרת ההופעה המקורית. אז הראשונה ב-24.11, השנייה ב-25.11, שתיהן בבארבי ת"א. יש גם שיר וקליפ חדשים, "Stranger/Lover". [עברית, ש"ח, טיוב]
4. ניל האלסטד הנפלא, סולן Mojave 3, יגיע ב-6.11 להופעת סולו בבארבי ת"א. אישית אני הרבה יותר אוהב אותו סולו. כרטיסים ב-139 ש"ח. [ש"ח]



5. כבר יש לכם נגן תקליטים נייד, היפסטרים? [אנגלית]
6. אם יש אתר ישראלי שאני מחכה לסיכום השנה שלו, זה המגזין הצעיר והעצמאי בעל השם הארוך מדי Andy was wrong. אחת הסיבות היא שבניגוד להרבה מקומות אחרים מדובר כאן במצעד שמוכרע מצד אחד על ידי יותר מאיש אחד, ומצד שני לא על ידי הקהל. יש כאן מערכת של 9 מאזינים להוטים ופתוחי-אוזניים שמצביעה ומתווכחת. סיבה אחרת היא שיש להם טעם מעולה, והם מצליחים לתת מקום גם לאלבומים פחות צפויים במצעד. הנה 20 אלבומי השנה שלהם, ויש 0% ויכוח בינינו על המקום הראשון. מצד שני, אני חושב שהם בטעות החליפו בין המקום ה-1 וה-2 במצעד המיני-אלבומים הישראליים שלהם. [עברית]
7. בשלישי שידרתי שעתיים של מוזיקה חדשה למוצאי החג ברדיו הקצה, ולפחות לי באוזניים ובלב זה הרגיש כמו אחת התכניות הכי טובות, מוזיקלית, שיצא לי לשדר. בואו להתווכח איתי על זה והאזינו כאן להקלטה. [סטרים]
8. לירון עמרם והפנתרים התארחו לסשן חי בחי על הקצה. אל תגידו שמעולם לא הזהרתי אתכם מכמה שהם טובים. [וידאו]
9. חדשות מטמטמות מרדיו הקצה – החל מהשבוע אנחנו משדרים בסינדיקציה את התכנית הפנטסטית Under the needle, תכנית הסשנים החיים של תחנת הרדיו KEXP, אחת מתחנות הרדיו הכי משפיעות והכי מוצלחות למוזיקה חדשה בעולם. מעכשיו גם בלוח השידורים של הקצה. [!]
10. לאון פלדמן הקדיש תכנית מיוחדת לרגל 30 שנה לאלבום המופרע Rain Dogs של המלך המשיח טום ווייטס. [סטרים]
11. אלבום המחווה הישראלי לסיגור רוס ממש מעבר לפינה, אבל הוא זקוק לעזרה קטנה מאוד מהכיס שלכם כדי לצאת לאור. ואני אומר כזה דבר: יש מספיק אוהבי סיגור רוס ואינדי ישראלי שקוראים את זה ממש עכשיו. תנו 20, 40, 60 שקל, פחות ממחיר של דיסק חדש, ותוך כמה שעות אנחנו גומרים את הסיפור הזה! [עברית]
12. אני מקווה בשבילכם שלא פספסתם את אלבום הבכורה של Georgia המעולה, אבל אבין אם פספסתם – הוא לא זכה להרבה תשומת לב עם יציאתו. הנה הזדמנות להשלים חוסרים עם הקליפ החדש של "Kombine". [טיוב]



13. אם אתם עדיין לא מכירים את סדרת המערכונים האדירה YidLife Crisis של שני יהודים קנדים צעירים שהחליטו משום מה לדבר יידיש, זה הזמן להצטרף. אין הרבה פרקים והם כרגע השיקו את עונה 2 בפרק אדיר במיוחד. עונה 1 מוקדשת בעיקר לאוכל ומומלצת מעבר לכל דמיון. א גוט יאר! [טיוב, יידיש, כתוביות]
14. מייג'ור לייזר באמצע המדבר – "אבוא בגבורות אדיר" של שי צברי מקבל את אחד הרימיקסים הכי מרימים ששמעתי פה +++ הקליפ העיף לי את השכל לטקסס ובחזרה. והקורא אריאל מעיר: מה הסיכוי שבאותו שבוע יצאו שני קליפים ישראליים עם מסיבה בהלווייה? הנה השני. [טיוב]
15. יש! האלבום החדש של Youth Lagoon מוזרם ברגעים אלה ממש ב-NPR. [סטרים]
16. כמה תקליטי ויניל יצאו בישראל בשנה החולפת, וכמה מתוכננים לצאת בקרוב? ניסיתי לערוך רשימה מקיפה ככל האפשר. [עברית, פייסבוק]
17. האינטרנט מוצף בימים האחרונים כתבות על "משבר הפליטים", שאיכשהו מוצג תמיד כמשבר של מדינות אירופאיות שמתמודדות עם המון פליטים ולא כמשבר של המון המון המון פליטים שהסיפורים שלהם קשים הרבה יותר מהאיום על "שורשיה הנוצריים של אירופה" (מישהו לא עשה שיעורי בית בהיסטוריה. התכוונת שורשיה הפגאניים, נכון?). כתמיד, הכתבה הכי מעניינת בסביבה מגיעה מהניו יורק טיימס, שיודעים שסתם טקסט ארוך פשוט לא יעבוד כאן, ומזגזגים בתבונה בין תמונה לטקסט, תמונה לטקסט, עד שהחבל כבר ממש לוחץ בצוואר. ‫#‏קריאתחובה‬ [אנגלית]
18. לפני קצת יותר מחודשיים הצלחתי להשיג אישור כניסה חריג לקידוח הנפט הכי צעיר בארץ, אתר נס 3 בדרום רמת הגולן. ביליתי שם יום כדי לראות איך נראה מקרוב המרדף אחרי הנוזל הצמיגי שמסחרר לעולם את המוח. אבל כשחזרתי, שאלה אחת עיקרית ניקרה לי בגולגולת: איזה מין בן אדם הולך לעבוד בקידוח נפט? הנה הטקסט שחזר איתי מרמת הגולן. [עברית]
19. אוהבינג את OK Lady, אי-פי של Roman GianArthur, זמר-יוצר מהג'מעה של ג'אנל מוניי. 6 קטעים של נו-סול-עתידי שמבוססים כולם על קטעים של רדיוהד. [סטרים]
20. כתבה מצוינת של מתי פרידמן ב-Tablet (המגזין היהודי, לא המכשיר; בעצם גם המכשיר אם אתם קוראים את זה בטאבלט) על המהפכה השמחה בפופ הישראלי, כלומר הפופ המזרחי, כולל אבחנה מעניינת על השמרנות והתמימות היחסית בטקסטים שלהם (בטח ביחס לאיך שמדברים בהיפ הופ ופופ אמריקאי על נשים). [אנגלית]
21. מת מת מת על "Into the deep" של Galactic שמארחים את מייסי גריי. זה מתוך האלבום החדש שלהם, שימשיך להתנגן מיד אחרי השיר הזה אם לא תעשו כלום. מומלץ לא לעשות כלום. [טיוב]



22. מדריך מאויר: העצים הכי טובים לטיפוס בניו יורק סיטי. [אנגלית]
23. [תודה ליובל] מפתיע ומעניין: אסירים, משפחות ואפילו אנשי חוק אמריקאיים משאירים ב-Yelp ביקורות על בתי כלא. [אנגלית]
24. [תודה לאיתמר] אני אפילו לא יודע איך לכתוב בעברית את השם של Altin Mikrofon, הרכב או זמר או פרויקט מוזיקלי מסקרן לאללה שקיים ככל הידוע לי רק בסאונדקלאוד ונשמע בנזונה. אוהב במיוחד את "שבט של אחד". איתמר כותב ש"השירים בעברית נשמעים קצת כמו הכלאה בין אלון עדר ותעני אסתר, השירים באנגלית נשמעים קצת כמו הכלאה בין בריין קנדי ושי נובלמן". והוא צודק לגמרי. [סאונדקלאוד]
25. "Holladay", שיר חדש בהפתעה של Jay Electronica הנהדר! [סטרים]
26. כחלק מחגיגות 25 שנה לפוטושופ, תכנת עיבוד התמונה ששינתה את העולם, מציעה חברת אדובי חידון מהנה ומאתגר במיוחד: האם התמונה שלפניכם היא אמיתית או יציר הפוטושופ? [אנגלית]
27. אוהבינג את "נבל", שיר חדש של זמרת חדשה בשטח, נעמי חשמונאי. אמיר צורף בהפקה. נהדר. [טיוב]
28. הנחמה הגדולה של השבוע מגיעה מהסטרים לאלבום החדש של Richard Hawley, שכמו שיש אוכל נחמה וזמר נשמה, האוולי הוא חד משמעית זמר נחמה. [סטרים]
29. [תודה לשי] לא רע בכלל, הרימיקס של Soulwax ל-"Let it happen" של Tame Impala! [טיוב]



30. חלמון הביצה הוא בעצם פרוסת תפוז; שכבות עוגת הספוג הן ספוג ניקוי; גרעין האבוקדו מורכב מסוכריות צבעוניות; והענבים, הבננות והחציל הם כולם בלונים! דבר אינו כפי שהוא נראה בחשבון האינסטגרם של ונסה מיקיון (Vanessa McKeown). חגיגה של שנינות ויזואלית. [אינסטגרם]
31. וקווין פארקר מ-Tame Impala ערך ל-BBC radio 1 "מיקס לשעת השינה". [סטרים]
32. ב-Cuepoint מציינים 20 שנות Garbage עם אחלה שיחה עם שירלי מנסון על הקמת הלהקה וההשפעה שלה. [אנגלית]
33. שני מיקסטייפים ישנים שלי עלו בחשבון המיקסקלאוד שלי: The essential Danger Mouse, ומיקסטייפ מינימליזם חורפי בשם Less. שניהם פורסמו במקור אצל מורפלקסיס. [סטרים]
34. "Breaker", השיר החדש של Deerhunter, הוא ממש חמוד, אבל הקליפ שלו עשה לי כאב ראש ועיניים פוזלות. [טיוב]
35. אנג'ל הייז הפנטסטית הוציאה סוג של אלבום חצי רשמי שהיא מסרבת לקרוא לו מיקסטייפ, ונקרא Back to the woods. אפשר וכדאי לשמוע את כולו בסאונדקלאוד שלה. [סטרים]
36. דויד פרל בוחר את אלבומי השנה העברית שלו, ואם הטעם המעולה שלו לא מספיק אז יש גם מיקסטייפ נפלא להאזנה. [אנגלית]
37. אחרי ש-"Helelyos" הפך למיני-המנון (לפחות ברדיו הקצה), Sexwitch של נטאשה קאהן חוזרים עם סינגל נוסף מהאלבום הסופר מסקרן שלהם. זה נקרא "Ha Howa Ha Howa" וזה שבע דקות של טראנס אבל לא במובן של המוזיקה האלקטרונית אלא במובן של ההתעלות הדתית. [טיוב]
38. [תודה להלל] נחמד לאללה הביצוע של ריאן אדאמס ל-"Bad blood" של טיילור סוויפט, מתוך אלבום שלם שבו הוא מבצע את כל האלבום האחרון (והמצוין) של סוויפט. נחמד לאללה, אבל, נו, ריאן אדאמס, נשמע כמו ריאן אדאמס, לא מרעיש בשום צורה. [סטרים]
39. אוהבינג את "שירי עצמאותי" של שרון דואק. [טיוב]
40. אוהבינג את הקליפ החדש ל-"The night Josh Tillman came to our apartment" של Father John Misty, שבו טילמן מתחיל עם עצמו בבאר, לוקח את עצמו הביתה ושוכב עם עצמו. אוהבינג גם את מה שאמר על זה הבמאי של הקליפ: "היה לי לכבוד לחקור את הכימיה המינית העצומה שקיימת בין ג'וש טילמן לבין עצמו. אני מקווה שהקליפ הזה עושה צדק עם הרומן המתמשך ביניהם". [טיוב]
41. [תודה לרונן] אח, הנה 10 דקות של תענוג צרוף: בלייט נייט של ג'יימס קורדן יש פינה קבועה שבה הוא מארח זמר באוטו שלו והם שרים ביחד. הפעם הוא אירח את האגדה החיה סטיבי וונדר, ומדובר בכיף עצום. [טיוב]
42. Cuepoint מפנים את הזרקור הרחק מהכותרות הסקסיות על אפל מיוזיק, סאונדקלאוד, ספוטיפיי וכל אלה לטובת שיחה מעניינת עם אחד המייסדים של Mixcloud, השירות הנפלא שמאפשר לכל מי שרוצה להעלות סטים, תכניות רדיו או מיקסטייפים, ובכך מעביר למשתמשים את שרביט האצירה והעריכה, ולא רק מאפשר להם להעלות או לשתף או לחבב שירים בודדים. [אנגלית]
43. Nicolas Godin, שהוא חצי מ-Air, הוציא פרויקט חדש שמתבסס על קטעים של באך. מעניין וכרגיל אצלו, מאוד אסתטי ומפוסל. [סטרים]



44. כתבתי השבוע בפייסבוק של העונג: כשהוא יצא, לפני 7 חודשים, טיפה התאכזבתי. האלבום הקודם של Susanne Sundfør היה כל כך מרעיד יקומים, שכל דבר פחות מאו-מיי-גאד-לאן-התפוצץ-לי-המוח היה חייב לאכזב אותי. לקח לי חצי שנה להבין שהטעות, כרגיל, הייתה שלי. אני מאוהב באלבום החדש שלה מעל לראש ולא ממש מצליח להפסיק לשמוע אותו לאחרונה. אחרי שהפסקתי להשוות אותו לקודם התחילה לחלחל ההבנה שהיקום שלי שוב רועד, פשוט בתדר טיפה שונה. הקול של סנדפר הוא כוח טבע, והיא יודעת לכתוב שירים שגם עושים לי קווץ' בקישקע וגם רוכבים על איזה גל מלודי שמצליח להניף אותי ולסחוף אותי מעלה בכוח אדיר. לרקוד עם דמעות בעיניים. בקיצור, אם לא שכנעתי אתכם עזבו, זה לא בשבילכם. ואם שכנעתי אתכם אז הנה כל האלבום להאזנה בפלייליסט אבל אני מצרף לו אזהרה כפולה: א. זה ממכר. ב. תנו לו קצת אורך רוח, לוקח לו זמן לכבוש אותך. הסבלנות, שנה חכמנו שמעון פרנס, היא הדרך הטובה והמהירה מכולן. וגם, הנה "Delirious" עתיר ההוד והפאר, אם מישהו צריך עדיין הוכחה לכך שסנדפר (עם שווא מתחת ל-פ' רפה, אם הבנתי נכון) היא הדבר הכי טוב שיצא מנורבגיה מאז שאמונדסן הגיע לשני קטבי כדור הארץ. [מפ3]

נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!

עוד חודש וקצת ייפתחו שעריו מסבירי הפנים של פסטיבל אינדינגב 2015, וכבר עכשיו יש איזה 6,000 איש שסימנו באיווענט שהם באים. אתם יודעים מה זה אומר – שוב יהיה סולד אאוט!

בחיי, איזה מזל שיש לי כאן 2 כרטיסים לחלק לכם, בחינם.

זו כבר מסורת שנתית בעונג שפוסט החלוקה לאינדינגב הוא הפוסט עם הכי הרבה תגובות כל שנה, ומזה אני מסיק שאתם יודעים טוב־טוב למה אתם נכנסים, ואני לא צריך לבזבז את זמנכם בסיפורים על כמה מדהים הפסטיבל הזה, אולי הנס הכי גדול שקרה למוזיקה העצמאית בארץ.

אני יודע שאתם גם ככה תרוצו לתגובות ותשאירו שם תגובה כדי להיכנס להגרלה. איך אפשר להאשים אתכם???

בינתיים, אם יש טירונים בקהל, אני רק אזכיר לכם מה הולך לקרות שם השנה. הנה חלק מהמשתתפים שכבר פורסמו, ומיקסטייפ נהדר שלהם כדי להיכנס לאווירת המדבר:

קותימאן אורקסטרה, קין והבל 90210, דאב על הירח, שי צברי, TATRAN, Phototaxis, Cherie and Ronne, LolaMarsh, אביב גדג', עמיר לב, עוזי נבון, TINY FINGERS, Castle in Time Orchestra, ZOHARA, דניאלה תורג'מן, ג'יין בורדו, Red Axes, שירלי קונס, תעני אסתר, המפשעות מארחים את המסך הלבן, Ryley Walker Band, יהוא ירון מארח את מארק אליהו, קרני פוסטל ורועי ירקוני, Combine, Full Trunk, Life On Mars, Lucille Crew, Massive Fonkerz, Noga Erez, Sawyer, Shelly and Rotem, The Meatballs, The Orions, The Turbans, Tzlil, YONDER, אלי לס ולהקת אודיטוריום, האחיות ג'משיד, הילה רוח, ועדת חריגים, יוני כדן והר אדם מארחים את שרון קנטור, ירון בן-עמי, לא.

בסדר בסדר אני כבר יודע מה קורה בפסטיבל, תגיע לעיקר, דמט!
אז… יש לי כאן שני כרטיסים בחינם לפסטיבל האהוב עליי בארץ, ואין לי מה לעשות בהם. רוצים? סבבה, פשוט תגיבו לפוסט הזה, וספרו לי לאיזו הופעה אתם הכי מחכים מתוך הליינאפ המטורף של 2015.
הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ללירון!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי הבא, בערב!