1. לא ציפיתי לזה בשום צורה #1. בשבוע שעבר קישרתי כאן לאלבום הבכורה המפתיע של ארמון, הרכב שכולל חלק מחברי ההרכב טיגריס, יחד עם נגנים נוספים וזמרים אורחים נפלאים (יוני לבנה, דניאלה תורג'מן). על הסאונד אחראי רועי חרמון המבריק. כתבתי שם שזה נשמע כמו טיגריס ואלון עדר, אבל אני תקוע כבר שבוע על "מפל", השיר שפותח את האלבום ואתם יכולים לשמוע אם רק תלחצו פה פליי בתמונה למעלה, וידידתי מיכל גפן דייקה מחשבה שהייתה לי גם כן בנוגע לשיר הזה: אביתר בנאי. האלבום השני, שיר טיול. זה נשמע כמו שיר שהיה במובנים רבים יכול להיכלל בשיר טיול. ומכיוון שלבי נתון לשיר טיול, ואני חושב שזה הדבר הכי טוב שאביתר בנאי הוציא אי פעם (וכשמדובר בכישרון יוצא הדופן של אביתר בנאי זו אמירה בעלת משקל), לבי נתון לחלוטין לשיר הזה. אני חושב ששיר טיול, שכתבתי עליו קצת פה, היה צריך להיות האלבום של אביתר שיעמיד עשרות יורשים. לא האלבום הראשון. ההיסטוריה חשבה אחרת. אבל הנה, זה לקח זמן אבל הנה. ואיזה יופי של שיר, כמה פלא שופע ממנו, ואני רוצה לרוות ממנו עוד ועוד. [בנדקאמפ]
2. קלקסיקו חוזרים!!! 16 בנובמבר, הנה כרטיסים. נתראה בתיאטרון גשר. [ש"ח]
3. אוף כמה כיף היה לי השבוע בתכנית הדו־שבועית שלי ברדיו הקצה. מההפתעה שבאלבום החדש והמצוין של מיילי סיירוס, ועד היפ הופ אלטרנטיבי לפרצוף. הכל כאן להאזנה עכשיו. [סטרים]
4. מרים חסן הנפלאה מתה השבוע. בקולות מאפריקה הקדישו פוסט לזכרה, ואם אתם לא מכירים את המוזיקה של חסן, אני ממליץ בחום עז להקשיב למיקסטייפ הנפלא שמופיע שם. [עברית]
5. אוליבר סאקס מת השבוע. הנה הפסקה האחרונה והיפהפיה שפירסם בניו יורק טיימס. [עברית]
6. מתוך המדור שלי באלכסון: כמה עבר עלינו ב-100 השנים האחרונות? דרך מעניינת לבדוק היא לסקור את השינויים בשערי המגזינים האמריקאיים המצליחים ביותר ב-100 השנים האחרונות. קרן צ'נג עשתה זאת עם שעריהם של Time, Vanity Fair, Cosmopolitan, GQ, Vogue, National Geographic ומגזינים מצליחים אחרים. [אנגלית]



7. מתוך המדור שלי באלכסון: מה לא בסדר עם הילדה שבתמונה? האם היא מרגישה טוב? האם היא על תרופות? האם היא זומבי? לא. היא בסך הכל רואה טלוויזיה. סדרת התצלומים Idiot Box של הצלמת האוסטרלית דונה סטיבנס מתעדת את פניהם של ילדים בעודם שקועים בצפייה ארוכה בטלוויזיה. [פיסקלים]

קרא/י את המשך הפוסט

1. לאן נעלמו רוצי בובה? כלומר, אני מניח שהם התפרקו או סתם הפסיקו לנגן כי כל אחד מהם עסוק באיזה חמש להקות שונות, אבל מה שאני תוהה הוא: לאן נעלמו השירים של רוצי בובה? הרי "בואי נרקוד" הוא אחד השירים המשמחים ביותר שהוקלטו בשפה העברית מאז ומעולם, ואלוהים יודע שאין לנו עודף של שירים שמחים בעברית. ואולי זו הסיבה, נו, אתם יודעים, סופשבוע רגוע, שירי יום הזיכרון, שירי רימון, בלדות עגמומיות, ואם מגיע קצב שאפשר לזוז לצליליו אז בואו נדבר על המצב החברתי כמו הדג נחש, או נהיה מדוכדכים כמו טונה ב"רוק 30" (בנזונה של שיר). אולי אני טועה לגמרי, ויש מלא אחלה שירים שמחים בעברית שזוכים לזמן אוויר ומפומפמים בכל מקום? התחושה שלי היא אחרת. תהיה אשר תהיה הסיבה, "בואי נרקוד" ו"סימה רג'ואן" ושאר השירים המהירים והשמחים של רוצי בובה לא זכו מעולם לכבוד המגיע להם, ורוב האנשים בכלל לא מכירים אותם. המעט שאני יכול לעשות הוא לפתוח את העונג הזה עם שיר כזה, בתקווה שהוא ייכנס לפלייליסט של חייכם. [מפ3]
2. מתעלם מגל ההתבכיינות המשונה בפייסבוק כדי להכריז: נפתחה מכירת הכרטיסים לאינדינגב 2015!!! בין המשתתפים שהוכרזו עד כה:
   

   קותימאן אורקסטרה, קין והבל 90210, דאב על הירח, שי צברי, TATRAN, Phototaxis, Cherie and Ronne, LolaMarsh, אביב גדג', עמיר לב, עוזי נבון, TINY FINGERS, Castle in Time Orchestra, ZOHARA, דניאלה תורג'מן, ג'יין בורדו, Red Axes, שירלי קונס, תעני אסתר, המפשעות מארחים את המסך הלבן, Ryley Walker Band, יהוא ירון מארח את מארק אליהו, קרני פוסטל ורועי ירקוני, Combine, Full Trunk, Life On Mars, Lucille Crew, Massive Fonkerz, Noga Erez, Sawyer, Shelly and Rotem, The Meatballs, The Orions, The Turbans, Tzlil, YONDER, אלי לס ולהקת אודיטוריום, האחיות ג'משיד, הילה רוח, ועדת חריגים, יוני כדן והר אדם מארחים את שרון קנטור, ירון בן-עמי, לא.

   התאריכים: 15-17 באוקטובר. ניפגש שם? [עברית]

3. פתאום הבנתי שלא היה עונג באותו שבוע ולכן לא הכרזתי כאן חגיגית ובהתרגשות גדולה ואולי מישהו פספס את החדשה הכה-כה-כה-כה-כה משמחת: Ibeyi יופיעו בישראל ב-24 בנובמבר, בבארבי ת"א!!! השמועה אומרת שלא נשארו הרבה כרטיסים, אז אוצו רוצו כי אתם ממש תתחרטו אם תפסידו את זה. כרטיסים: 185 ש"ח. [עברית]
4. יס! אם לא הספיק לכם ש-Unknown mortal orchsetra מגיעים להופעה ברידינג 3 בת"א, שזו בשורה משוגעת בפני עצמה, אז עכשיו תצטרכו לבחור בינם לבין Purity Ring שמגיעים לבארבי ת"א בדיוק באותו ערב, 18 בנובמבר. כרטיסים: 142 ש"ח. [עברית]
5. ויומיים קודם, Calexico חוזרים לישראל ב-16 בנובמבר! אין עדיין לינק, אבל זה הופיע על המסכים בהופעה של אלט-ג'יי. תודה, נרנג'ה! [[]]


צילום: אריאל עפרון

6. ספיקינג אוף Alt-J – איך היה לכם בהופעה? סטטיסטית, הייתם שם. אני הייתי בהופעה הראשונה, ובאתי עם ספקות. אני לא משוגע על אלט-ג'יי. אני מעריך אותם כמו תמונה יפה, אבל לא עף עליהם. זה לא הם, זה חד משמעית אני, ואני במיעוט כפי שהוכיח לייב אמפי ראשון לציון ברגע שנכנסתי אליו והתרחבה לי הנשמה. כמה כיף היה להיכנס לאמפי באותו ערב. 12,000 איש (כמעט 3 פעמים אינדינגב!), אנשים יפים, שמחים, מתרגשים, אתר מעולה, הגלגל הענק של הסופרלנד מסתובב ברקע עם אורותיו, מזג אוויר מושלם של ליל קיץ, במה ענקית. זה הרגיש כמו קפיצת מדרגה ענקית בכל מה שקשור להופעות אינדי בארץ ולהפקות אינדי בארץ. ואולי זה הרגע שבו זה מפסיק להיות אינדי, במובן הכי טוב. אלט-ג'יי ממלאים איצטדיונים למרות הסאונד המוזר והמתוחכם שלהם, לא רק בארץ. ונרנג'ה מפיקים הופעות כבר שנים, לא רק בבארבי, וזה נראה אולי כמו זינוק נועז להביא פתאום את אלט-ג'יי לאמפי ענק, אבל הם התכוננו לזה שנים. בתור לא-מעריץ של הלהקה, החווייה שלי הייתה חסרה ממד קריטי אחד, והוא להתרגש מהמוזיקה. אבל העובדה שלא התרגשתי איפשרה לי להסתכל חצי מהצד על כל העניין, ולהתרגש מכל שאר הדברים. כל הצד הוויזואלי הייתה פנומנלי, האווירה הייתה של שיתוף (זר מוחלט הביא לנו כוס ויסקי; אנשים חילקו סיגריות בחיוך, כל הניכור ההיפסטרי שחשבתי שיהיה נשאר מחוץ לאמפי) ההפקה הייתה מהנעימות שחוויתי למופע בכזה סדר גודל (הייתה חנייה, היו הסעות, לקח לנו עשר שניות להיכנס בשער, לא היו דחיפות, המאבטחים חייכו, סריקת הכרטיס נעשתה בחצי שנייה, לא לקחו לי את בקבוק המים), הקהל היה און פייר, ואף על פי שחברי אלט-ג'יי לא ממש זזו על הבמה, אני בטוח שמול הקהל הזה, באמפי הזה, במופע הראשון שלהם בישראל, משהו רציני זז להם בפנים. איך היה לכם? ספרו לי בתגובות. [[]]

קרא/י את המשך הפוסט

1. לפני 11 שנה, כלומר כשנוסד העונג שבת, יצא אוסף בשם Golden apples of the sun, שערך דבנדרה בנהארט למגזין אמריקאי, אוסף שבמידה רבה הגדיר את התנועה המוזיקלית־תרבותית המכונה עד היום "פריק פולק" – נשבע לכם, זה היה ז'אנר לגיטימי לאיזה שנתיים. בנהארט בדיוק התפוצץ אז, והאוסף הזה הכיר להמון סקרנים באינטרנט שמות כמו אנטוני (אז בלי הג'ונסונז), קוקורוזי, ושתי באניאן, ליטל וינגז, סקאוט ניבלט, ג'ואנה ניוסם. חודש לפני כן יצא אלבום הבכורה של ניוסם, The milk-eyed mender, והשיר היחיד מתוכו שהופיע באוסף שלח אותי בריצה לאלבום המלא שלה. בהאזנה הראשונה הוא היה מוזר. בהאזנה השנייה – מכשף. מאז אני איתה. Ys היה ונשאר יצירת מופת, ואחרי שסבלה מקשריר במיתרי הקול, תופעה אמיתית ולא נעימה למרות שמה החמוד (קשריר!), הקול שלה השתנה טיפה, הפך פחות חורקני, והאלבום המשולש המרהיב שלה Have one on me הביא אליה אפילו יותר מאזינים, כולל שלושת אלפי הצופים הישראליים שמילאו את היכל אמנויות הבמה בתל אביב בהופעה המושלמת שלה כאן ב-2010. והנה חלפו חמש שנות שתיקה יחסיות, ובאוקטובר הקרוב, איזה תזמון מופלא בעומקו של הסתיו, יגיע האלבום הרביעי שלה, Divers, ולבי מתרונן בקרבי. "Sapokanikan" הוא השיר הראשון שהיא מוציאה מתוכו רשמית, כולה 5 דקות – שבריר של רגע במונחי ניוסם, שיר פופ – אבל כאלו שאי אפשר לשמוע רק פעם אחת. חייבים לשמוע שוב, ועוד פעם, כי האזנה שטחית לא מספיקה. היא מפתה, מושכת אותך להיכנס עמוק יותר. את הקליפ ביים העילוי פול תומס אנדרסון, שליהק את ניוסם לתפקיד קטן בסרט האחרון (והמעולה) שלו, Inherent Vice, שאתם באמת צריכים לראות. הו ג'ואנה, כמה טוב שחזרת. [טיוב]
2. בשלישי הקרוב ב-15:00-16:00 אשדר תכנית מייייייוחדת מאווווווד של רדיו הקצה בתוך פרויקט החזית מירושלים. כל יום השבוע, בין שתיים לארבע, רדיו הקצה ישתלט על רדיו החזית, וקוואמי, לאון פלדמן, עידית פרנקל, אמיר אגוזי ואנוכי נתמקד בפנים שונים של המוזיקה הירושלמית החתרנית. בשלישי, למשך שעה אחת (הו, כה קצר!) אסקור את הפעילות המוזיקלית המדהימה של האחים ישי ודניאל קיצ'לס ביחד ולחוד – ביאפים עם ג'יפים, בפוריטנים הצעירים, ובפרויקטי הסולו החדשים של שניהם. יהיו להיטים, יהיו הקלטות נדירות שאין אפילו לקיצ'לסים עצמם, ויהיו השמעות בכורה חגיגיות מאלבומים עתידיים ואוף, כמה שהשניים האלה, והנגנים שסביבם, מוכשרים. מפחיד! אשתדל לדבר כמה שפחות כי יש כל כך הרבה להשמיע. אז זה יקרה בשלישי בשלוש, וישודר במקביל בקצה וברדיו החזית, שניהם באינטרנט. בואו. [סטרים]


גם זו דרך לחטט באף

3. EP חדש בהפתעה ל-FKA Twigs! נשמע כאילו Arca עדיין אחראי על רוב הצלילים בו. וידאו בן 16 דקות מלווה את יציאת ה-EP הזה, שאפשר בינתיים רק לרכוש דיגיטלית ועדיין לא להזרים במלואו. M33LLI55X, השם המעצבן של האלבום הזה, הוא בעצם Mellissa. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

כבר שנים שאני עוקב אחרי יובל הרינג. לא בקטע סטוקרי, אם כי בהחלט יש לי במגירה חשוכה תמונות שיאפשרו לי לסחוט ממנו מיליונים מוהאהאהאהא – אלא בקטע מוזיקלי. מאז להקת לבנון, דרך הבקרים הרועשים שממש לא זכתה למספיק תהודה פה, ואז TV Buddhas ועכשיו, בגלגול הנוכחי, ועדת חריגים.

מה משותף לכל הלהקות האלו? כולן הרחיבו את גבולות הרוק הישראלי. חלקן בכמה מטרים, חלקן באלפי קילומטרים. אחרי יותר מעשור של פעילות רועשת ורוחשת על הבמות ומאחוריהן (הרינג אחראי גם לפסטיבל פולק'לה ז"ל), של מסעי הופעות אינסופיים בחו"ל (הרבה לפני שכל להקת אינדי מת"א קבעה שלוש הופעות בברלין וקראה לזה טור בינלאומי) ושל מניפסטים חוצבי להבות, הרינג הקים עם דן בלוך ויובל גוטמן את ועדת חריגים והחליט, לשם שינוי, לשיר בעברית.

לא שזה משנה. רוב הקהל של ועדת חריגים נמצא בחו"ל ולא מבין מילה עברית, וקרוב ל-100% מהקהל הישראלי ששומע את הלהקה, דוברי עברית מלידה, לא מבינים יותר משתי מילים בכל שיר. הרינג מורח את המילים ומכסה אותן בשכבות ריוורב עבות יותר מאלה שמטביעות את הגיטרה שלו (בן שלו כתב על זה ש-"70% מהזמן אי אפשר להבין באיזו שפה הוא שר, ב-25% מהזמן קולטים שהוא שר בעברית אבל אי אפשר להבין מה הוא אומר, ו-5% מהזמן אפשר אשכרה להבין"). במובן מסוים זה שוגייז עברי למהדרין, ובמובנים אחרים זה לא שוגייז ולא עברית ובטח לא מהדרין.

זה חלום ארוך מאוד בהקיץ.

כשהגיע האלבום הראשון של ועדת חריגים, העולם אבד מזמן, עף לי השכל. לא פחות. הוא עדיין עף לי, או נכון יותר מתפזר למיליוני רסיסי שכל דקיקים כמו ערפל סמיך וצבעוני, בכל פעם שאני מאזין לו. משהו במהלכים המלודיים האלה שמתרוממים כמו הקרניים של גשר שער הזהב מתוך הערפל הכבד שיושב עליו, משהו במילים הספורות שכן מגיעות לחופי האוזניים שלי מתוך המערבולות והגלים המטביעים האלה, כל זה מכניס אותי למצב העדין והשברירי הזה שבין ערות ושינה, כשאתה כבר מספיק מודע כדי להאמין שאתה שולט במחשבות וברצונות שלך, אבל מספיק בתוך החלום כדי שהם ישלטו בך.

זה היה אז, ועכשיו זה עכשיו.

עכשיו ועדת חריגים מוציאה אלבום חדש, השיעמום שוקע, שלמעשה כבר יצא במאי, והוא לכאורה לא ניוז, אבל זין על סבב האקטואליה, מוזיקה חדשה היא חדשה אם לא שמעתם אותה, בלי קשר למתי שהיא יצאה רשמית לחנויות. אז קודם כל, תשמעו את האלבום הזה, הוא לא פחות מנפלא:

ודבר שני, ועדת חריגים ישיקו את האלבום ביום חמישי ה-13 (כרטיסים) וביום שבת ה-15 באוגוסט (סולד אאוט) בלבונטין 7. ותאמינו לי, אתם רוצים להיות שם.

ודבר שלישי, יש לי מתנות בשבילכם. 10 עותקי דיגיפאק נעימים וטובים מהאלבום החדש + ויניל אחד נדיר מהאלבום הקודם, שכבר אין למצוא בשום מקום (הודפסו רק 500 ואזלו מזמן בטורים ברחבי העולם).

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק\תקליט?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר מכניס אתכם למצב חלום). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!

1. כמה מעלות טובות למקום עלינו: 1. פתיח של חצוצרות הוא הפתיח הטוב ביותר מכל הפתיחים האפשריים. 2. ביט של מרצ'ינג באנד. בעברית: תזמורת תהלוכות. אמוציונלית: זיקוקים. 3. Busta Rhymes, בקלות אחד הראפרים האהובים עליי, פותח את השיר בצחוק לבבי. 4. פזמון שנתקע בראש במשך שבועות. 5. BJ the Chicago kid מפזם את הפזמון. עוזרת בקול רקע? ג'אנל מוניי. אבל למנות מעלות זה לא מועיל. לשמוע את "Slip Slide", השיר שפותח את Surf של Donnie Trumpet & The Social Experiment זה מועיל: למצב הרוח, לאיך שהיום שלך נראה, לאיכות החיים. [מפ3]
2. לא יודע אם שמעתם, אבל קנייה ווסט יופיע באיצטדיון רמת גן ב-30 בספטמבר. סליחה, התכוונתי לומר: אהההההההההההההה!!!!!!! כרטיסים כאן!!!! [!!!]
3. ריילי ווקר, בחור צעיר שיפרוט על נימי לבכם אם אי פעם התרגשתם מטים באקלי, ון מוריסון או ג'ון מרטין, יגיע לשתי הופעות בישראל – ב-17 באוקטובר בתמונע עם להקה, ב-18 באוקטובר באוזןבר סולו, והאתר שלו מציין גם הופעה באינדינגב ב-16 באוקטובר, אך משום מה זה לא נכלל בהודעה לעיתונות בארץ. כיף! [עברית]
4. השעתיים שלי השבוע ברדיו הקצה התחילו בביאתו של המשיח קנייה ווסט ונגמרו עמוק עמוק בחלל. פשוט לא תיאמן, כמות המוזיקה הטובה שיוצאת בארץ ובחו"ל כל שבועיים. אני נדהם מזה בכל פעם מחדש. הנה התכנית במלואה להאזנה. את התכנית הבאה, ב-18 באוגוסט, אשדר מפרויקט "החזית" בירושלים, ויהיו הפתעות. [סטרים]



5. בגרדיאן מזרימים את Another one, אי-פי חדש ומשמח של מק דמארקו. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט