"האמן הוא בן אדם, לא מוצר. בוודאי, האמן יוצר מוצרים שמוצעים למכירה, אבל האמן לא חייב לך משהו כי אולי רכשת ממנו פעם מוצר" – טאליב קוולי כותב, אפרופו לוריין היל ומוס דף, משהו חשוב על היחסים והציפיות בין הקהל והאמן

הקיץ לפני 11 (!!!) שנה נולד עונג שבת, אז כהודעה בפורום של השרת העיוור זצ"ל.

זה קרה ביום שישי. המגזין התקופתי של השרת עמד להתפרסם במוצ"ש, ובשישי בבוקר מישהו (דויד פרץ, דומני?) השאיר בפורום הודעה בנוסח "מה עם משהו לקרוא עד המגזין?". באותה תקופה הייתי מנהל האתר והרגשתי שאם מישהו צריך לספק משהו לקרוא, זה כנראה אני. השארתי הודעה עם רשימה קצרה של ראיונות וכתבות שהתפרסמו באותו שבוע, בעברית ובאנגלית. זו הייתה תחילתה של מסורת שבועית שהפכה למדור שבועי שהפך לאתר הזה.

חם, חם מאוד בסופ"ש הזה. עד כדי כך חם שאם אתם כמוני אתם לא תנסו אפילו לצאת מהבית אלא תישארו במזגן, ואם תצאו זה יהיה כדי להשתרע ליד מקור מים ולקרוא.

לכן, וגם כדי לציין את היומולדת העמום הזה של 11 שנה לאתר ולחזור, לרגע אחד, להתחלה – העונג של השבוע מורכב מכתבות מעולות מעולות מעולות, על מוזיקה ועל עוד דברים, פחות קריטיים לחיים.

בהתאם, גם ההצעות המוזיקליות בתחילת העונג הן כולן ארוכות – מיקסטייפים, תכניות רדיו ואלבומים שלמים – כדי שתוכלו לעשות פליי ולהישען לאחור לקרוא, בלי להצטרך לחפש כל כמה דקות את השיר הבא.

על הדרך, תודה ליניב הנפלא, שלקח על עצמו להכין בעמוד היוטיוב של העונג פלייליסט לכל עונג, או לפחות לאחרונים שבהם, כך שתוכלו לקבל רק את המוזיקה שפורסמה באותו עונג, וברצף. הנה הפלייליסט של העונג הקודם, לדוגמה.

משהו לשמוע בזמן הקריאה
1. אני ממש אוהב לשמוע דברים כאלה בשבת: מיקסטייפ נפלא במיוחד של Country Soul Sisters, יעני קאנטרי עם נגיעה של סול. 33 דקות. [סטרים]
2. חומר מקומי משובח: מיקסטייפ יולי של קולומבוס מכיל רק מוזיקה ישראלית חדשה. שעה וחצי מלאות כל טוב. [סטרים]
3. רוקנרול של פעם בצורה הכי כייפית שלו, במיקסטייפ Rock stomp and soul מצוין. [סטרים]
4. סטרים לאלבום החדש ל-Chelsea Wolfe,. הבחור מ-NPR זרק שם תואר שמתאים בדיוק: Gorgeously devestating. [סטרים]

משהו לקרוא

5. כלי שימושי כשניגשים לערימה ענקית של כתבות מעניינות: גם Instapaper וגם Pocket הן אפליקציות\תוספים לדפדפן שמאפשרים לכם לשמור לקריאה מאוחרת כתבות מעניינות. שתיהן בחינם, ושתיהן מסתנכרנות לכל המכשירים הנייחים והניידים שלכם, כך שתוכלו לקרוא מתי ואיפה שיבוא לכם. מומלץ.
6. בד בבד עם ההתדרדרות באיכות כתיבת הביקורות, פיצ'פורק הולכים ומשתפרים במדור היחסית חדש שלהם, The Pitch, שמכיל טורי דעה ומאמרים, רובם טובים מאוד וחלקם מצוינים ממש. אהבתי במיוחד את "לוריין היל לא חייבת לנו כלום", שכולל סקירה מוצלחת של עלייתה ונפילתה ועלייתה ונפילתה וחוזר חלילה של לוריין היל, גם אם הטיעון עצמו חלש למדי (אבל הלינקים שפזורים לאורך המאמר שווים את הזמן. למעשה, הטור של טאליב קוולי באותו נושא הוא טוב הרבה יותר). [אנגלית]
7. [תודה ליובל] כתבה על חלוקת איזורי הזמן בעולם לא נשמעת כמו הדבר הכי מרתק, אבל מדובר בכתבה מאלפת על 80 שנה של מרדנים, מלחמות פוליטיות, עריצים ואיזורי זמן שונים עם הפרשים של רבע שעה ביניהם. מרוסיה (8 איזורי זמן שונים), דרך מחוז באינדיאנה, ארה"ב ועד קבוצת איים שהוסיפה איזורי זמן של גריניץ'+13 שעות, מה שאומר שפעם ביום, למשך שעה אחת, מתקיימים בעולם שלושה ימים בו זמנית (!). [אנגלית]
8. עוד ממגזין Hopes & Fears המעולה – מדריך לשפות נכחדות, כולל דוגמאות והקלטות. [אנגלית]
9. "דבר אחד ניתן ללמוד מ״המשחק של אנדר״, אוסקר פיסטוריוס ונהיגה במכונית – הגוף שלנו אינו "שלנו" כמו שהיינו רוצים לחשוב". מעורר מחשבה? בדיוק. 8 דקות מרתקות באלכסון. [עברית]
10. 35 נשים עם 35 סיפורי התקפה מינית מידיו של ביל קוסבי, והתרבות שמאפשרת לסלבריטי לתקוף מינית. פרויקט די מדהים של ניו יורק מגזין. [אנגלית]
11. עוד פרויקט רב-משתתפות מהניו יורק מגזין: נערות פלייבוי שכיכבו במגזין ב-25 שנותיו הראשונות, 1954-1979, מדברות על העצמה נשית, על הגברים שנעצו בהן מבטים, ועל הגברים שנועצים בהם מבטים עכשיו, כשהן בנות שישים, שבעים ושמונים. [אנגלית]
12. שיעור היסטוריה הכרחי משאול אמסטרדמסקי: כך נולד עולם הפנסיה החדש, שבו המדינה לוקחת 0 אחריות על העתיד שלנו. דיכאון. [עברית]
13. עוזי וייל ישב עם אלכוהוליסט. [עברית]
14. אולי הכתבה שהכי נהניתי לקרוא השבוע: הרולינג סטון בפרופיל מעולה של בן שלפיג, בחור אמריקאי שלפני כמעט שנה עזב את הדירה שלו בסיאטל, עלה על מטוס ומאז הוא טס בכל העולם במחלקה ראשונה, חי באוויר, בשדות תעופה ובמלונות יוקרה – בלי לשלם כלום. איך? הו הו, תקראו. [אנגלית]
15. למה רוקדים פוגו? או Moshing באמריקאית? כלומר, למה אנשים מזנקים אחד על השני באלימות בהופעות, ועושים זאת לשם סוג כלשהו של הנאה? הנה כמה תשובות מעניינות יותר ממה שחשבתי שהן יהיו. [אנגלית]
16. מגזין Grantland בכתבה מהסוג שמעציב אותי אבל אני אף פעם לא מצליח להפסיק לקרוא: פרשת רצח בעיר קטנה אי שם באמריקה, שנים של מצוד, שיכחה, תקוות לצדק ונקמה, מעצרים, וההאשמה המרחפת תמיד שמדובר בחשוד הלא נכון. [אנגלית]
17. עוד ב-Grantland, בערך 2,000 מילה על ועם Tame Impala, והאלבום שיכול להפוך לאבן דרך. [אנגלית]
18. תומר בן אהרון לא אוהב את הקיץ. אם אתם כמוהו, אתם תאהבו במיוחד את הטקסט הנפלא שלו באלכסון. אם אתם כמוני, כלומר אוהבים מאוד את הקיץ, גם אתם תאהבו את הטקסט הנפלא שלו באלכסון. [עברית]
19. טקסט מפתיע בכמה שהוא מעניין, על טום קרוז ומגנוליה, 15 שנה אחרי. מעניין במיוחד אם כמוני אתם מעריצים גדולים יותר של פול תומס אנדרסון מאשר של קרוז, אבל גם מעניין בגלל תדמיתו הציבורית של קרוז בסרט, והיום. [אנגלית]
20. איציק חנונא, חירש-עיוור, כותב על האהבה שלו לספרים ועל תפקידם בחייו ב"קורא בספרים". [עברית]
21. "עם מאיר אריאל לא יצא לי אף פעם לשבת, לא על אותו דף גמרא, לא סביב שולחן השבת, ולא עם זר קוצים ריחני" – אהוד בנאי כותב על מאיר אריאל באתר ליבא. [עברית]
22. עוד לא קראתי מילה מהכתבה הזאת, אבל: א. היא מתפרסמת בקליפורניה סאנדיי מגזין, שהוא לא פחות ממצוין. ב. היא מאוירת נפלא. ג. כותרת המשנה שלה היא: "בעולם של קיצונים ימנים, איך אפשר לדעת מי מסוכן?" ולא, זה לא טור דעה. [אנגלית]
23. כריס סוויני חזר עם כתבה אחרי ששרד, אלוהים יודע איך, את התופת של תחרות חמת חלילים. [אנגלית]
24. איך The Weeknd מתכנן להפוך לכוכב הפופ הכי גדול בעולם. האמת? יש לו סיכוי, במיוחד עם השירים החדשים. הניו יורק טיימס מגזין מגזימים כהרגלם, אבל גם מעולים כהרגלם. [אנגלית]
25. זהירות: בכוונה שמרתי את זה לסוף, כי מדובר בחור שחור מסוכן לאנשים כמוני שחושבים שכתיבה מגזינית מעולה היא אמנות לכל דבר ועניין, וצמאים לקרוא עוד ועוד. מדי שנה מפרסם קונור פרידסדורף רשימה של 100 כתבות המגזין הכי טובות של השנה שעברה. והכי גרוע? יש לו טעם מצוין, והוא מוצא אוצרות. מדובר בו זמנית בבית ספר אדיר לכתיבה, ובשעות של קריאה מענגת. [אנגלית]

נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!

1. הרבה לפני שאני מקשיב למילים של שיר היפ הופ – ולפעמים כל שיר שהוא – אני מקשיב למוזיקה. עדיין לא הקדשתי מספיק מחשבה וקשב כדי להבין על מה מדבר וינס סטייפלס ב-"Norf norf", אבל אני יכול להגיד לכם כבר עכשיו שהמינימליזם הבאסי הזה עושה לי רטטים בתדרים הכי שמחים בגוף. זה כמו המוזיקה של דרייק רק עם ראפר הרבה יותר מעניין והרבה פחות אפקטים בלתי נסבלים על הווקאלז; זה כמו כמה קטעים בג'יימי XX האחרון מינוס המגה-סטייל; זה כמו מנהרה תת קרקעית ב-180 קמ"ש באמצע הלילה בעיר שאתה לא מכיר; זה כמו התמכרות קטנה שאתה לא מספר עליה לאף אחד. כל האלבום (הכפול!) הזה, Summertime '06, הוא הצהרה אסתטית חזקה מאוד לטובת מינימליזם של באסים ומעט מאוד חוץ מזה. כאילו "Hip Hop" של דד פרז לא הסתפק בלהמציא את הוובל של הדאבסטפ לפני 15 שנה. שלא לדבר על הדרון הזה שעולה ויורד ברקע כמו סירנת אמבולנס בהילוך איטי, וההצהרה החוזרת "מעולם לא ברחתי משום דבר חוץ מהמשטרה". בארה"ב של 2015, בעצם כמו ארה"ב של כל שנה אחרת, זו הצהרה צורבת. הקליפ צורב אותה עמוק יותר. [מפ3, והנה מאש-אפ שעשיתי אתמול בערב בין השיר הזה לקטע נפלא של נאדאסטרום]
2. סווגו תחת קוצר נשימה: Rhye מגיעים להופעה בבארבי תל אביב ב-2 בנובמבר!!! כרטיסים ב-179 ש"ח. [עברית]
3. חדי אוזן מונים את ההופעות המעניינות יותר שמגיעות ארצה בחודשים הקרובים. טפו טפו טפו. [עברית]
4. מבסוט אש על התכנית שלי השבוע בקצה, שהכילה כמות מגונה ונפלאה של מוזיקה ישראלית חדשה ופנטסטית! הנה היא להאזנה. [סטרים]
5. "Elizabeth Taylor", שיר חדש ומוצלח של Old man river א.ק.א אהד ריין. [אנגלית]
6. ממש, אבל ממש אוהבינג את "The Knower", שיר חדש של Youth Lagoon. [טיוב]
7. "No sleeep", שיר הקאמבק הטוב במפתיע של ג'נט ג'קסון, זוכה עכשיו לקליפ ולקטע אורח חלש במפתיע של הראפר המצטיין J. Cole. [טיוב]



8. הולי שיט, רוצו לשמוע את האלבום החדש של Tiny Fingers בבנדקאמפ! שיטפון אינסטרומנטלי יפהפה, סופר דינמי, בלי אף מילה כי המוזיקה מדברת מספיק חזק. משהו נפל לי למקום אחרי ששמעתי את האלבום, וקראתי שהם אמרו עליו "רצינו שהמאזין יחווה את ההאזנה לאלבום כחלק בלתי נפרד מהמוזיקה, ליצור תחושה שההאזנה עצמה היא 'הסולן של האלבום'". תקשיבו לאלבום ותגידו לי אם גם לכם זה מרגיש כל כך נכון. [בנדקאמפ]

קרא/י את המשך הפוסט

1. אפוס מס' 1: מה קורה כשהשיר כבר נגמר, אבל ממשיך וממשיך? האלבום החדש של Tame Impala סוף סוף בחוץ, ולא ייאמן כמה שהטיזינג היה ארוך וממושך. כל כך ארוך וממושך, שאיפשהו אחרי הסינגל הראשון החלטתי שאני מתאפק: אני לא רץ לשמוע כל שיר ושיר שטיים אימפלה מוציאים לקראת האלבום, אלא מחכה לאלבום המלא. ככה אני אוהב לצרוך מוזיקה כזאת. זה היה קשה, אבל זה היה שווה. עכשיו הגעתי עם אוזניים טריות ל-"Let it happen", השיר שפותח את האלבום המצוין הזה, ותקשיבו, לא נהניתי ככה כבר הרבה זמן. אלה 8 דקות שאני שומע שוב ושוב ושוב, ואז עוד פעם ואז שוב כדי לוודא שלא פספסתי את המעבר הנפלא הזה בין לופים שונים שקווין פארקר השאיל בוודאות מדאפט פאנק. כי אחרי 3 דקות בעצם נגמר השיר, וטיים אימפלה מנגנים את הקודה שלו שוב ושוב ושוב ושוב, מסמפלים וחותכים את עצמם, עד שהקודה מתפוגגת ללופ אינסופי, שהופך בעצמו לקצב לענף חדש לגמרי שנולד מתוך השיר, שכבר נגמר, אבל ממשיך לצמוח, מצמיח מתוכו עלווה יפהפיה של כלי מיתר, ואז הופך לעץ חדש עם ביט משלו. כמה יופי יש בקטע הזה, וכמה זה לא שכיח במוזיקה שיוצאת היום. הקטע הזה ממלא אותי באושר וגורם לי לרקוד, וזה רוב מה שאני צריך בקיץ הזה. [מפ3]
2. [תודה למיכאל] Wilco הפתיעו את כולם, אולי אפילו את עצמם, ואתמול פרסמו בפייסבוק שלהם אלבום חדש לגמרי שלהם, בהפתעה, ונתנו אותו להורדה בחינם!!! רוצים גם? רוצו, ההורדה החינמית היא לזמן מוגבל. [אנגלית, מפ3]
3. [תודה לערן] כתבת תחקיר(?) בבאזפיד, מהכתבות הרציניות של באזפיד, על מה שקורה ביומיום בפורום עליונות לבנה של בני נוער. [אנגלית]
4. [תודה לפרץ] רגע יפה מתוך הסרט התיעודי החדש על איימי ויינהאוס תופס את ההקלטה של "Back to black", השיר הפלאי הזה. [טיוב]



5. הנה משהו שלא חשבתי לשים בעונג אבל בעצם למה לא? אני תלמיד לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב, וכעבודת סיום לסמינר מצוין על אלתרמן, שלונסקי וגולדברג, העזתי להציע להגיש, במקום ערימה של דפים, מחולל שירי אלתרמן אוטומטי. המרצה שלי הסכים. זה לקח לא מעט זמן, לא מעט עבודת מחקר והרבה פחות שעות כתיבת קוד ממה שחשבתי (כי המתכנת המחונן רונן נס פשוט השאיר אחריו שובל של אש עם מהירות העבודה הפנומנלית שלו), והנה זה כאן. המחוללתרמן, שמאפשר לכם לכתוב שיר חדש של אלתרמן בלחיצת כפתור. תיהנו, ואם יוצאות לכם שורה, בית או שיר מרגש, מצחיק או מיוחד אתם מוזמנים להדביק אותם (או את הלינק אליהם) פה בתגובות, או בפייסבוק. [עברית אלתרמנית]
6. "Poor Old Window", שיר חדש לגמרי ל-Tree!!! [סטרים]
7. [תודה לנעם] פספסתי את האלבום החדש של יוני כדן, פח האשפה של ההיסטוריה, אז כדי שגם אתם לא תפספסו אותו, הנה הוא. [בנדקאמפ]
8. מפיק קורת רוח לרוב ממחרוזת הפזמונים הנאה שהתקינו לנו אנשי Layerz לכבוד אריך הנגן החדש שלהם. [סטרים]
9. [תודה למתן] עיריית מלבורן נתנה לעצים כתובת מייל, כדי שהתושבים יוכלו לדווח על בעיות שקשורות לעץ ספציפי. שערו בנפשכם כמה הופתעה העירייה כשהתושבים התחילו לכתוב מכתבי אהבה, דאגה וחברות לעצים עצמם. [אנגלית]
10. [תודה לנדב] תכירו את Elephant hive, צמד גיטרה-תופים ישראלי צעיר שעושה בדיוק את המידה הנכונה של רעש. [סאונדקלאוד]



11. [תודה לירדן] מארבל קומיקס עיצבו מחדש עטיפות לכמה חוברות ידועות שלהם, כמחוות לאלבומי היפ הופ קלאסיים, מלוריין היל ועד טיילר, דה קריאייטור. [פיקסלים]
12. אני לא ממש בעניין של הקליפ הזה, אבל כן אוהב את השיר החדש שהפיל עלינו פתאום פלד בלי התראה מוקדמת, "על עננים". [טיוב]
13. [תודה לעדי] Run the jewels משיאים עצות על אהבה לנערות מתבגרות, והם מקסימים. גם הבנות מסלייטר-קיני נותנות עצות טובות. [טיוב]
14. איך נראה כדור הארץ בשידור (כמעט) חי? לוויין יפני חדש מרחף מעל מערב האוקיינוס השקט ומצלם תמונה של כל חצי הכדור מדי 10 דקות. לכאורה, מידע שגרתי. אבל כשמחברים את התמונות לסרטונים קצרים ברזולוציה גבוהה, העיניים רוצות לנשק את המסך. [אנגלית]
15. ארתור קייב, בנו בן ה-15 של ניק קייב מת בעקבות התמוטטות צוק באנגליה. אני אפילו לא יודע מה אומרים על כזה כאב. [אנגלית]
16. In the houses, אלבום חדש לניקו טין (זוהר שפיר) המעולה! [בנדקאמפ]
17. [תודה ליניב] מגזין Ozy מביא את סיפורו המופלא של ג'ק וייט – אבל לא ג'ק וייט ההוא. [אנגלית]
18. לג'ייסון איזבל מ-Drive-by truckers יש אלבום חדש, וזה ממש בסדר אם לא שמעתם עד עכשיו אף אלבום שלו, כי תומר קופר מ"הרמוניה דרומית" הכין במיוחד בשבילכם מיקסטייפ מקיף-קריירה של איזבל שיגרום לכם להחליט תוך שעה-שעתיים אם אתם הכי בעניין של איזבל או שהוא פשוט לא מדבר אליכם. זה שם בסוף העמוד. [עברית, סטרים]
19. ממש אוהבינג את הסינגל החדש של דודו טסה והכווייתים ונינט טייב, "דוב ותפטר" (אלה לא מילים בעברית). [טיוב]
20. אני לא כל כך אוהב את Cee-lo Green, אבל קשה שלא להוריד את הכובע בפני וניה היימן על הקליפ האינטראקטיבי החדש שהוא (היימן) רקח לו (גרין). [וידאו?]



21. קליפ השנה? יש מצב. "Alright" של קנדריק לאמאר, וואו. [טיוב]
22. Tensleep, אלבום חדש ל-Old Abram Brown התמיד כייפי. מומלץ אם כמוני אתם מתגעגעים ל-The Walkmen. [בנדקאמפ]
23. מה מצב סצינת ה-DIY בטורקיה? אני יודע, גם אני שאלתי את עצמי. אז פיצ'פורק קפצו לשם וחזרו עם מיקסטייפ מייצג וערימה של תמונות. [סטרים, אנגלית, פיקסלים]
24. יששששש! ישי קיצ'לס חוזר עם אלבום חדש בשם המעולה "ווטאבר גבר". הנה שיר ראשון מתוכו, "אתה והשטויות שלך", והוא מעולה. אם עדיין לא עמדתם על גאונות הפופ של ישי, הנה אלבום הבכורה שלו, מוזיקה למזמוזים, שיצא בלייבל הז"ל שניהלתי יחד עם מורפלקסיס. [טיוב; בנדקאמפ]
25. מחבבינג את השיר החדש מתוך ה-EP המתקרב של ידידנו מק דמארקו, "I've been waiting for her". אני רוצה לחזור להופעה שלו בבארבי, ולגור בתוכה איזה שבועיים. [סטרים]
26. "Inspector norse" הפנטסטי של טוד טרייה זוכה לקאבר פ'אנק לייב מעולה מ-The Gene Dudley Group. הנה המקור. [בנדקאמפ]
27. "Stillbirth", סינגל חדש של אליס גלאס, הפסיכופתית שהייתה הסולנית של Crystal castles. [סאונדקלאוד]
28. זה חמוד, גם אם ממצה את עצמו אחרי 30 שניות: זמר אחד שר ב-15 אתרים שונים כדי להדגים איך אקוסטיקה משפיעה על מה שאתם שומעים. [וימאו]
29. פרופסור במכללה לעיצוב מדגים בסרטון איך הייתה נראית עבודה על עיצוב מודעה לפני שפוטושופ הגיעה. [טיוב]



30. אפוס מס' 2: האמנות האבודה של שקיעה בחוברת האלבום. כן, נו, גם אני הייתי שוכב בנעוריי על המיטה עם חוברת המילים ביד, צולח אלבום מתחילתו ועד סופו, בדרך כלל יותר מפעם אחת ברצף, קורא כל מילה, טובע באלבום, קורא גם את הקרדיטים ואת ההערות, הבדיחות הפנימיות, מתחקה אחרי מקורן של תמונות בעטיפה הפנימית. היום נדיר שאני יודע את כל המילים לשיר חדש שאני אוהב (יוצאי דופן הם ביל קלהאן ועמיר לב, למשל). בדרך כלל אני לא מהמקוננים על העושר שאבד, לא מהנוסטלגיסטים שטוענים שפעם היה טוב יותר, פעם היית יכול ממש לשקוע באלבום עד הסוף עם החוברת ביד בלה בלה בלה. הכל נכון, אבל זה רק צד אחד של המטבע. פעם היית יכול ממש לשקוע באלבום כי היו לך חמישה, וכל אחד עלה כמעט מאה שקל, אז לא הייתה לך ממש ברירה אלא לשמוע אותו שוב ושוב ושוב. פעם היו לך פחות הסחות דעת כי לא היו אינטרנט וסמארטפונים אבל בלי שני הדברים האלה לא היית מכיר 80% מהמוזיקה שאתה שומע היום. אז בבקשה, אל תספרו לי שפעם היה יותר טוב. אתמול היה טוב ויהיה גם מחר. והשבוע מצאתי את עצמי שוכב על המיטה עם חוברת מילים ביד, ולא סתם קורא את כל המילים של שיר, אלא של שיר בן 9 וחצי דקות עם די הרבה מילים, 860 מילים ליתר דיוק, "Monkey and bear" של ג'ואנה ניוסם, שיר שקשה להאמין שהוא כבר כמעט בן עשור, שיר יפהפה על ניצול שכתוב כמו שירה גבוהה. ומה אגיד לכם – לא הייתה שם החווייה הזו של הצלילה שהבטיחו הנוסטלגיסטים. אבל סוף סוף הבנתי את כל המילים בשיר ולמדתי על מה הוא. וזה לא מעט בימינו. אה כן, וזה שיר מושלם. [מפ3]

נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!

1. זה לא קורה הרבה, שכל כך מוקדם בשנה אתה מסמן אלבום שברור לך שיהיה אחד מאלבומי השנה שלך, גם אם המחצית הבאה של השנה המוזיקלית תהיה חצי השנה הכי טובה בעשור. זה נדיר, עבור ישראלים, לראות אמן שאתה אוהב כשהוא בדיוק בשיא, מיד אחרי אלבום מופת, ממש ברגע של התלהטות. וזה נדיר כפליים לראות אמן כזה כשהוא בשיא כזה ובדיוק הוציא את אחד מהאלבומים האלה שכבר בתחילת ינואר ברור לך שהוא יהיה בעשירייה שלך בדצמבר. זה מה שקרה לי בשבוע שעבר הרחק בצפון פולין (לפרטים ראו מטה, אייטם 4), בחצות הלילה, כשעל הבמה המרכזית בפסטיבל עלה D'Angelo. עם כל אהבתי לדי'אנג'לו, שמחתי שהוא לא כזה גדול בפולין. היה קל מאוד להשתחל לשורה השנייה, קרוב קרוב לבמה, ולרקוד כל הדרך ל-"Sugah daddy", שסגר את הסט הקצר והמפואר שלו עם רצף של דיאלוג פ'אנק מהמם בין די'אנג'לו ללהקה שלו. מצד אחד היה שם הרבה שואו – אדון אנג'לו ירד בין השירים וחזר בכל פעם כשהוא עוטה סוג אחר של בגד משונה. מצד שני, היה שם מינימום שואו – לא וידאו ארט, לא זיקוקים, לא תאורה משוגעת, לא ריקודים מתואמים – רק להקה פנטסטית, מהודקת כמו מחוך ויקטוריאני, סולן כריזמטי שלא חושש להיות סקסי, להשתטות קצת, לתת את הנשמה, ושמונה שירים מעולים. זו לא הייתה ההופעה הכי מרשימה בפסטיבל, אבל זו בוודאות הייתה ההופעה הכי יפה שראיתי שם, וזו שהכי חיכיתי לה, וזו שהכי רקדתי בה, וזו שאקח איתי הביתה. מילולית: הנה וידאו של כל ההופעה. [טיוב]
2. מארק קוזלק, א.ק.א Sun Kil Moon, חוזר להופעת סולו בבארבי תל אביב ב-9 בספטמבר! צפו לדמעות ופרובוקציות. אגב, בהודעה הרשמית נמסר: " "מארק קוזלק מאמין כי לא כל הישראלים מעורבים בפוליטיקה, ושאלה שאינם, זכותם ליהנות ממוסיקה חיה כמו כל אחד אחר. קוזלק ניגן בתל אביב 3 פעמים ב-4 השנים האחרונות, ומעולם לא התאכזב מההפקה או מהמעריצים, או מהריזוטו במסעדת 'לה שוק'". קלאסי. כרטיסים ב-142 ש"ח. [ש"ח]
3. נעדרתי מהעונג כמה שבועות והספקתי בינתיים לשדר את סיכום מחצית 2015 ברדיו הקצה, שעתיים וקצת של השירים והאלבומים שהעיפו אותי הכי רחוק בששת החודשים האחרונים. אם בא לכם, אתם מוזמנים להאזין, אומרים לי שזה פסקול מעולה לקיפול כביסה. [סטרים]



4. אז לאן נעלמתי? הייתי בפולין. מה עשיתי בפולין, לעזאזל? נסעתי לשני פסטיבלים שונים לחלוטין זה מזה באדיבות המכון הפולני בתל אביב שמשום מה השתכנע שזה רעיון טוב לשלוח אותי ל-10 ימים בפולין כדי לכתוב על חוויותיי. כמו שאני נוהג לעשות בדרך כלל, כתבתי יומן מסע יומי, והייתי שולח אתכם לקרוא אותו בפייסבוק של העונג אבל לא מצאתי שום דרך לאגד את הפוסטים בלינק אחד לפי הסדר כי פייסבוק אתר מטומטם, לכן אתם ממש מוזמנים להתחיל מהפוסט הראשון של יומן המסע באינסטגרם שלי (אל חשש, לא צריך חשבון אינסטגרם בשביל זה) ופשוט לדפדף שמאלה. הפסטיבל העיקרי שנסעתי אליו היה פסטיבל תרבות יהודית בקרקוב שהתגלה כהפתעה נפלאה, אבל מה שיעניין יותר את קוראי העונג הוא דווקא הפסטיבל השני שאליו הגעתי, פסטיבל Open'er, פסטיבל שאין לי ברירה אלא להודות שלא שמעתי עליו מימיי עד שתדאוש מהמכון הפולני סיפר לי שהוא שולח אותי אליו. ואז נכנסתי לאתר של הפסטיבל. ואז התקשרתי לתדאוש ואמרתי לו שהוא משוגע ואיפה הוא הסתיר את הפסטיבל הזה עד עכשיו. מדובר בפרימוורה קטן בצפון פולין: ארבעה ימים, ארבע במות, הופעות כל יום מאחר הצהריים ועד אמצע הלילה, אפשר לישון באוהלים אם אתם בקטע או באחת משלוש הערים הסמוכות (גדיניה, גדנסק, סופוט) בזיל הזול, כי פולין, תקשיבו, פולין עובדת בזלוטי והיא זיל הזלוטי, ואם לוקחים Uber במקום מונית אז אתם באמת נשארים עם יותר כסף ממה שיש לכם לעשות איתו. ברמת הארוחת צהריים פלוס שתייה ב-19 שקל. בגלל אילוצים שונים וגם פאשלות שלגמרי באשמתי, הספקתי רק חלק מהפסטיבל הזה, מה שאומר שראיתי בסך הכל את Major Lazer, D'angelo, Mumford & Sons, Of monsters and men, Eagles of death metal, The LIbertines, Django Django, The Vaccines, ועוד כמה להקות פולניות. זה גם אומר שפספסתי דברים מופלאים ונהדרים שממש רציתי לראות כמו Father John Misty, St. Vincent, Modest Mouse, Swans, Johnny Greenwood, Jose Gonzales, Die Antwoord, Alt-J, Alabama shakes, Drake, Two gallants, A$AP rocky, Flume, Disclosure, Hudson Mohawke, ועוד ועוד ועוד. אין לי מושג כמובן מה יהיה הליינאפ בשנה הבאה, אבל יש סיכוי חזק מאוד שאלך לשם, או במקום פרימוורה אם לא יתחשק לי הטירוף המוחלט של שבע+ במות בשטח עצום, או בנוסף לפרימוורה אם יתחשק לי פסטיבל בוטיק מספיק קטן מצד אחד ועם שמות מספיק מעולים מצד שני. נכון, הייתה לי חוויית פסטיבל חלקית הן מבחינת הימים והן מבחינת ההתמסרות האישית שלי, כפי שכתבתי כאן, אבל כמה מחבריי שדיברו איתי על הפוסט הזה פספסו (כנראה באשמתי) את העובדה שבכל זאת היה לי ממש כיף בפסטיבל ממש נפלא, זה רק הגיל והווייבז שלי שלא הרשו לי ליהנות ממנו עד הסוף. השורה התחתונה שלי היא: תקשיבו, יש פסטיבל סופר מגניב בצפון פולין. מי בא איתי ב-2016? [עברית; אנגלית. ותקשיבו, הרינג עם תותים זה מדהים]
5. שמחה רבה שמחה רבה! תעני אסתר הוציאו סוף כל סוף (שנתיים אחרי הסינגל הראשון!) את מסקנות מכדור הארץ, האלבום השני שלהם, ובמחי ריף גיטרה הביאו את הקיץ כולו. אם אהבתם את האלבום הראשון, תמותו על השני. אם לא שמעתם את האלבום הראשון, תמותו על השני. כבר עכשיו שני שירים מהאלבום ("קנגורו", "מדרגה אחרונה") הם מהשירים האהובים עליי ברוק הישראלי של השנים האחרונות, והאלבום כולו מבטיח הרבה מאוד. ברוך בן יצחק מרוקפור הפיק. האזינו לכל האלבום ו\או קנו אותו כאן במחיר של מנה שווארמה אחת. [בנדקאמפ]

קרא/י את המשך הפוסט

ב-13 וב-14 ביולי יקרה משהו קסום ומשונה מאוד בתיאטרון גשר (ובבארבי, בערב השני), ולשם שינוי הוא לא יכלול את אפרת בן צור. הוא יכלול שתי הופעות רצופות של Cocorosie, שתי אחיות צרפתיות שיצרו סביבן בועה משונה של קורי עכביש ונצנצים, של גותיקה ובועות סבון, של סוכריות חמוצות ותחרה.

אם אתם לא יודעים על מה לעזאזל אני מדבר, תנו צ'אנס לכמה שירים שלהן. ממש כאן מתחת לכותרת האדומה יש פוסט קצר ויפה של דויד פרל שיכניס אתכם תוך כמה יוטיובים ופסקאות עמוק לעולם של קוקורוזי.

אם אתם יודעים על מה אני מדבר, הרי שכבר קפצתם לסוף הפוסט כדי לחפש מה צריך לעשות כדי לקבל אחד משני כרטיסי בחינם שאני מחלק למגיבי הפוסט הזה.

כך או אחרת – נתראה בתיאטרון גשר, מחכים לכישוף.

שובל של קסם \ דויד פרל

כדי לכתוב את הטקסט הזה החלטתי ללכת אחורה. להתחיל מהאלבום האחרון שיצא אי שם ב-2013 ולהתקדם לאט-לאט עד האלבום הראשון שיצא ב-2004. כמעט עשור דרך 5 אלבומים ותועפות של רגשות מעורבים.

לאלבום האחרון של האחיות לבית קאסאדי כמעט ולא הקשבתי. איבדתי עניין בהן ובז'אנר מתישהו באמצע ומסתבר שלא הפסדתי הרבה. הן נהיו צלולות יותר, עם הפקה יותר מהוקצעת (של Valgeir Sigurðsson, שותף להרבה מיצירות המופת של ביורק, סיגר רוס ו-MUM) ושירים עם מבנה של שירים.

אבל לא באתי כדי לכתוב ביקורת אלא לכתוב על החוויה הרגשית שלי ולכן יש משהו מנחם ומרגש לפתוח שוב את עולם הפנטזיות של האחיות האלו ולהיסחף שוב לתוכו. תמיד הערכתי אותן על גישת ה"לא איכפת לנו ממה שלמבקרים יש לומר", בין אם זה על השירים, על העטיפות המכוערות ועל הידיעה שרבים מהחברים שלהן הם סלבריטאים כאלה ואחרים ושהן עושות מוסיקה שאמורה לפנות לקהל אומנותי ספציפי של מביני עניין.

אבל לא אשכח את השנייה בה האוזן שלי פגשה לראשונה את צלילי אלבום הבכורה "La Maison De Mon Reve". היה בשנייה הזאת משהו כל כך מנחם שאי אפשר לתאר במילים.

אם להאמין שהבנות הקליטו את האלבום הזה באיזה חדר בתוך איזה מלון בפריז אז זו בדיוק ההרגשה שחלפה בגוף שלי, כאילו הן לקחו כמה צעצועים, פסנתר וגיטרה ושרו את כל השירים בחדר ההוא רק בשבילי. האינטימיות של השירים האלו גרמו לי לחייך ולדמיין שהם הוקלטו מתישהו בתחילת המאה שעברה על ידי 2 נשים שכבר מזמן חלפו מהעולם אבל השאירו אחריהן שובל של קסם שלא נגמר.

אפשר לומר שהייתי מכור לאלבום הזה במשך תקופה די ארוכה ולקראת האלבום השני כבר הייתה בי התרגשות אמיתית וציפייה. כבר בצלילים הראשונים של "Noah's Ark" ידעתי שלא אתאכזב. זו הייתה תקופה שונה ופחות צינית מוסיקלית ואפילו התאהבתי בעטיפה ה"מכוערת" ואלוהים איזה יפה היה "Beautiful Boyz" עם אנתוני האגרטי.

ואז איפשהו איבדתי את האחיות קאסאדי, ולמרות שקראתי בשמן כמה עשרות פעמים כל צד הלך לאיבוד בחיפושים אחרי דרכים חדשות מוסיקלית שיגדירו אותן ואותי ואיפשהו באלבום הרביעי "Grey Oceans" דרכינו נפגשו לכמה רגעים הודות ל-"Lemonade", אחד השירים היפים והמרגשים בעולם בעיניי. זה היה שיר שזיקק את כל היכולות הקסומות והאינפנטיליות (בקטע טוב) שלהן מתחילת הדרך ושילב אותן עם הזיקה היותר אלקטרונית והחדשה לכדי שיר שלם וקסום, עם תפניות חדות ועדיין מרגשות ופסנתר אחד שצץ ונעלם לו אבל משאיר חור בלב שרק מחכה להתמלא.

איזה מזל שקוקורוזי מגיעות להופיע בארץ, כי בלי זה בטח לא הייתי משקיע באלבום האחרון שהוציאו עד כה, Tales Of A Grass Widow, שבתוכו יש עוד פנינים שללא ספק יצטרפו לפלייליסט הרגשי שלי וכל זה מחזיר אותי אחורה לרגע הראשוני שהקולות שלהן נחתו על הלב שלי. צעד קטן לאנושות אבל צעד גדול למוסיקה.

הרגע הראשוני הזה הוא גורלי, שם ברגע המיוחד הזה נוצר קשר נצחי בין הלב המוסיקלי למוסיקה שמישהו אחר עשה, מה שקושר את הגורל בין שני הצדדים גם אם יוצא להם אלבום טוב וגם כשיוצא אחד פחות טוב. קוקורוזי לנצח יהיו חלק מפסקול חיי, שמצד אחד מתמלא על גדותיו ומצד שני כל מה שנשפך מהצדדים שומר אותן קרוב לקרקעית, איפה שזה הכי חשוב.

בהופעה שלהן אני אשב לי על הכיסא ואכנס לתוכו תוך כדי מחשבות על כיסופים, אהבות ישנות לצד חדשות, חוויות ששינו אותי לטוב ולרע ואיך הן היו פסקול של כל זה.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו להקה\אמן התגלו אליכם שוב אחרי שכבר שכחתם מהם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לערן ולדויד!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!