[כותב: Ronzie]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

היום כבר אי אפשר להפריד בין מוסיקה לבין יוצרה. כשאנחנו שומעים שיר יש לנו תמונה בראש כלשהי. כשאתה שומע קטע של Boards of Canada (להלן: BOC), דווקא אז כל התמונות בראשך נעלמות, מה שמאפשר לך להיסחף לתוך הצלילים האלקטרוניים הסוחפים שלהם.

כמו הגבולות של קנדה, אשר הינם אמפורפים ולמעשה לא קיימים, כך המוסיקה של BOC אינה ניתנת לשיוך של זמן, מקום או אנשים. מוסיקת ה-IDM של שני האחים הסקוטיים הינה חסרת מילים, חסרת פזמון ובעצם נועדה להסיר כל דעות קדומות אשר יש לשומע על הקטע הנשמע.

האם הקהל ירקוד כמטורף לצליליו של BOC? או פשוט יתנועע בתנועות איטיות? אין לדעת. כל אחד מפרש אחרת סוג זה של מוסיקה, ולכן לא ניתן לחזות את סגנון ההופעה עצמה. מה שכן יהיה אפשר להגיד על ההופעה, הוא ששני האחים הסקוטיים יתרכזו במוסיקה שלהם לגמרי, ולא יתנו לקהל את הסיפוק בחיבור אישי למוסיקה שלהם דרך היוצר. הם ידרשו שכל אחד יבין את המוסיקה לפי דרכו שלו, ולא לפי דרכם.

היכן נשכן את שני האחים הללו? האם בבארבי? האם בשסק? האם במרסנד? מה שבטוח, זה שאיפה זה שזה לא יהיה, הסאונד חייב לעטוף אותך מכל הצדדים.

האם נצא מההופעה בתחושה של אמירה פוליטית כלשהי? בהחלט לא! התובנה היחידה שנגלה קשורה לכך שמוסיקה יכולה לפעמים הדבר הכי אישי בעולם, ולפעמים הכי כיף לא לשתף תחושה זו עם אף אחד!

להורדה: "Dayvan cowboy"

[קניית דיסקים במוזיקה נטו | אתר בית]

[כותבת: פטריק פול]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

אני לא זוכרת איפה, אבל מישהו כתב פעם שהוא מסרב לראות את מוריסי לייב, כי זה יהרוס לו את האימאג' – הוא פוחד להתאכזב מגיבור נעוריו. בניגוד אליו, אני כבר מפוכחת. אני יודעת שהבחור כבר לא בן עשרים ,אלא בגיל של אמא שלי, ושאת האותו ה"חדש" אני אוהבת פחות; אבל תמיד יכול להיות גרוע יותר.
לכמה שעות האמנתי שיהיה סיכוי שאזכה לראות הופעה של מוריסי ברומא, עד שבדקתי והבנתי שהוא בכלל בפורטוגל ונורבגיה בזמן שאני משוטטת לי בעירו החדשה. זה גרם לי להבין עד כמה אני רוצה להיות שם – על אף היותו שמן, זקן ובאופן כללי גרסה פחות מוצלחת של עלם החמד הנערי מהאייטיז; אני רוצה שמוריסי יגיע לארץ.

אביר הרחמים העצמיים, כמו שנורא אוהבים לקרוא לך – אתה האליל הבלתי מעורער שלי. מאז ששמעתי בפעם הראשונה את "The queen is dead" והצטמררתי. חשתי הזדהות עמוקה עם הטקסט למרות שלא טרחתי לרדת לעומקו באותה תקופה – עניין של הרגשה, של הזדהות אינטואיטיבית, משהו שמתיישב נכון עמוק בפנים. מאז זה אני ואתה.
לקח לי שנתיים לפתוח את Strangeways ששכב לי בבית – פחדתי להתאכזב. אני מגלה אותך לאט לאט, יודעת שכל גילוי יצמרר אותי מחדש. נכון, אני כבר לא בת 15. כבר נהיה לי קצת לא נעים להזדהות, כי הבדידות מקודשת אצלך באופן מוגזם לפעמים; אבל בכל פעם שאתה מדבר על אמונתך הכנה והאדוקה באהבה, אתה כובש אותי מחדש. אתה יודע כמה שירים של הסמית'ס הספקתי להחליף כשיר שינוגן בהלוויה שלי? (שלושה, בספירה אחרונה.)

גל האלטרנטיב המפואר ששוטף את ארצנו לא יהיה שלם בלעדייך, אליל. בין אם אתה בשלהי הקריירה, או בתחילתו של טיפוס לפסגות חדשות – הגענו לאיזון. אני מחבבת את האלבומים החדשים שלך, ואתה, מצידך, מתחשב בי ומבצע בהופעות, כך מספרים ,שירים ישנים – אפילו מהתקופה של הסמית'ס. ככה שנינו מרוצים.

אנא, סטיבן פטריק, תגיע לארץ, עכשיו. זהו חלון ההזדמנויות היחיד, שלי ושלך. בעוד כמה שנים אתה תהיה יותר זקן, ולי יהיה יותר קשה לאהוב אותך; אתה יודע שאני אהיה הרבה יותר צינית ולך כבר יהיה פחות מקום בעולמי – ראשי יהיה שקוע במקומות אחרים. אם לא תגיע עכשיו תהפוך לפסקול נוסטלגי של נעורים, ואני הרי רוצה שתמשיך להיות רלוונטי, תמיד ברקע.

להורדה: "Let me kiss you" [על פי בחירתו של אחי הגדול. חבר'ה, אל תשכחו לבחור שירים לפוסטים שלכם, או שאבחר אותם בעצמי, היזהרו!]

[ביקורות בשרת העיוור | קנייה במוזיקה נטו | אתר בית]

אוקיי, אז המצב מכתיב לי סדר יום ושבוע קצת שונה, אני לא בבית כבר שבוע ומשהו, מסתתר לי אי-שם במרכז הארץ, ולכן אין לי את הפנאי הרגיל להכין עונג שבת במהלך השבוע. לכן העונג שבת הקודם היה כמו שהיה (גירסת "עשה זאת בעצמך"), ולכן העונג הנוכחי הוא כמו שהוא… אבל כמו כולנו, גם אני מקווה שכל הסמטוחה הזו בצפון תיגמר מהר ככל האפשר, ונוכל לחזור לחיים נורמליים, כאלה שכוללים עונג שבת נאה ועסיסי מדי יום שישי.

השבוע בספירת העונג:
דמיאן רייס [שגיא ב]
Low [שני קדר]
Tom Waits [אוהד מיכאלי]
Laura Veirs [רוז]
Interpol [יובל]

1. השבוע קניתי סוף סוף אוזניות הגונות. כבר הרבה זמן אני מחפש אוזניות איכותיות באמת, שיבודדו היטב את הרעש החיצוני וגם יתנו לי באסים ריאליסטיים ככל האפשר, והנה מצאתי (וגיליתי עוד הרבה דברים השבוע, כמו שהמוכרות הצעירות בצליל נתניה ממש חמודות). כשאני רוצה להשוויץ למישהו ביכולותיהן של האוזניות, אני שם לו את האלבום האחרון של The Knife, שנקרא Silent shout [קוראים ממוזיקה נטו והאוזן השלישית: בחייכם, תייבאו אותו ארצה! ותודיעו לי!]. הרכב האלקטרו השבדי הזה עושה לאוזניים ולגוף שלי דברים שכבר מזמן לא הרגשתי במוזיקה אלקטרונית, והשיא של השיא הוא השיר "We share our mother's health", ואני לא היחיד שמתלהב ממנו, ג'אקס המלכה מרוק אינסיידר ניסחה את זה היטב:
   

   Dear fucking LORD is this track hot!!!! I mean really, would you expect anything less from The Knife. Holy crap.

הקליפ שלו לא מדהים, אבל הוא מתאים. מומלץ להשיג עותק איכותי של השיר הזה (ושל כל האלבום הזה, כולל שיר הנושא המעולה) ולהפציץ באוזניות משובחות או מערכת עם סאב-וופר שיכול להעיף צוללות. [מפ3, מדיה פלייר]

2. פופטארט מסכמת חצי שנה במוזיקה עם הדיסקים האהובים עליה מהמחצית הראשונה של 2006. [עברית]
3. מנויי Last.fm שביקרו באתר בשבועיים האחרונים בטח שמו לב לשינויים ולחידושים באתר, הן בעיצוב והן בשימוש. קולי-קול! נראה כמה זמן הם יצליחו להישאר עם העיצוב הזה. [אנגלית]
4. עוד מבצע מצוין של משלוחים חינם בדג'נגוס, עד ה-31 בחודש. כל מה שצריך לעשות הוא להזין בקופה את הקוד F0702 ואתם מסודרים! [אנגלית]
5. מרב יודילביץ' הצטרפה לקרן אן בסיבובים שלה בצפון הארץ, שם הופיעה במקלטים ולפני חיילים. השבוע שמחתי לשמוע שהחבר'ה של פאב הפטריה בקיבוץ דן, שנסו כולם מרכזה מבהלת הקטיושות, שיחזרו את ערב הבמה הפתוחה המסורתי של ימי רביעי בערב מיוחד בבארבי, שם הפתיעו את הקהל עם הופעות סודיות של קרן אן, פאנקנשטיין, ו"להקת הבית" של הפאב. איזה כיף! [עברית + וידאו]

קרא/י את המשך הפוסט

[כותב: יובל]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

אני קורא לעצמי חובב מוזיקה ב-hold, שזה לצורך העניין חובב מוזיקה בהילוך שני. אני לא מחפש בנרות, פשוט נתקל פה ושם, ומחכה לחברים שיתקשרו בהיסטריית "אתה חייב לשמוע את…". זה מה שקרה לי עם אינטרפול. הפתיח היה "Say Hello To Angles", מהאלבום הראשון, שזו פתיחה קצת לא בריאה, מסוג השירים שרק בשמיעה החמישית אתה מבין למה הוא יצירת מופת. אבל זה המשיך עם "Obstacle 1" והקליף המטריף וסטלה שצוללת למעמקי הדיכאון. למזלי הכרתי אותם מעט לפני היוולדו של האלבום השני – Antics, אז לא הייתי צריך להוריד בנשיכה את האגודלים שלי בציפייה למוצא פיהם של האורקלים ממנהטן.

שלוש נסיעות לארה"ב, מתוכן שתיים לניו יורק בשנתיים וקצת, שלוש נסיעות של חיפושים נואשים אחר כרטיסים (הנסיעות מהעבודה אמנם, אבל באמת שחיפשתי כרטיסים בטירוף), אחר להקות חקייניות, אחרי משהו שיספק לי טיפה מהמתוק מתוק הזה. הבובה המרושעת הגיעה ("Evil" מ-Antics), ושלחה אותי לחיתוך בהונות לקראת האלבום השלישי, אבל אז הגיעה הידיעה: ב-2007 אלבום שלישי!
בינתיים אמשיך לשמוע ברפיט את "C’mere" ואקווה לישועה בצורת כרטיסים לסינרמה עם הכיתוב "אינטרפול בארץ – אזיקים are optional", ובא ליובל גואל.

להורדה: "Evil" בהופעה בלונדון, 2004 [גיא בחר כי יובל לא אמר איזה שיר הוא רוצה]

[ביקורות בשרת העיוור | קנייה במוזיקה נטו | אתר בית]

[כותבת: Rose]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

כבר שבועיים אני מנסה למצוא מי יבוא איתי ללונדון להופעה של לורה וירס, שמתקיימת בסוף יולי. בעיה. איך מסבירים למישהו, שלא יודע בכלל מי זו לורה וירס (כמו החברות שלי למשל), שבכך שהוא לא יכול/רוצה לבוא איתי ללונדון הוא מונע ממני מלפגוש את אהבת חיי?

לפני כחצי שנה עד שמונה חודשים, שמעתי לראשונה על לורה וירס. ההיכרות הראשונה הייתה שטחית – בחור שעובד איתי שם אותה ברקע במשמרת בטאוור רקורדס, וזה היה נחמד. היא מצאה חן בעיניי, אבל לא ממש הקשבתי. לא ידעתי שזו אהבה ענקית שרק מחכה להזדמנות הנכונה כדי להתפרץ. החודשים עברו, למדתי להכיר את הבחור, ולורה נשארה איפשהו מאחור, זנוחה. כחלק מפרויקט חינוך מוזיקלי הוא צרב לי דיסק מפ3ים עם Year of meteors ו-Carbon glacier של לורה עליו. לא לקח לה הרבה זמן לשבות את ליבי, ולהשתלט על מערכתי.
בקול מתוק, מתובל באי שלמות מקסימה ממש, ומצוידת בגיטרה צרודה (אל תשאלו אותי איך גיטרה יכולה להיות צרודה, היא פשוט יכולה) וקצת עזרים אלקטרוניים, לורה יוצרת איים קטנים של שלווה. מלבד הטקסטים הקסומים שלה שמדברים על סלעים, אגמים ואהבה, הלחנים שלה נותנים הרגשה כאילו גיליתם הרגע מקום מסתור קסום של טבע פראי שרגל אדם לא דרכה בו – מחוספס במקצת, אבל זה בדיוק מה שעושה אותו ליפהפה. ועוד לא התחלתי לדבר על הטקסטים.

יש לה נטייה כזאת, ללורה, לשורות שהן כל כך מקסימות, שהן משאירות אותי בלי מילים, עד כדי כך שאני אפילו לא מסוגלת להסביר למה אני אוהבת אותן, כמו למשל: "A tiny little flute is whistling in the lips/ Of a stranger on the corner/ A tiny little girl ties flowers to her wrists/ And the bees come round to adorn her". אולי אלה אפילו לא המילים עצמן, אלא הדרך שבה היא מבטאת אותן, כולה רכה ומתוקה ומחוספסת קמעה. מטעימה את המילים כאילו היא מחליקה אותן בצורה מושלמת למקומן הראוי – האוזניים שלי. עושה לי חשק להכיר אותה לכל העולם. אבל לא כל העולם מכיר אותה, וכתוצאה מכך אין לי עם מי לטוס להופעה. אם היא הייתה באה לארץ לעומת זאת – כבר הייתי מוצאת את מי לגרור.

להורדה: "Lake swimming"
[גיאחה מתנצל על כך שבסוף השיר יש שקט ארוך, הוא לא הספיק לחתוך את הקובץ לפני שהעלה אותו]

[אתר בית]