[כותב: אוהד מיכאלי]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

הלילה ירד, סוף סוף, ושיחרר את השדים לחופשי.
זה היה יום ארוך ומייגע – כלב של חברה נדרס ביציאה ממעונות הסטודנטים ואני הייתי הממזר חסר-המזל שמצא אותו שוכב על הכביש, עיניו עדיין פקוחות.
מצאתי אותה ושברתי לה את הלב עם שלוש מילים פשוטות. אחר-כך מצאתי מעדר וקברנו אותו מתחת לעץ חרוב. מותו העלה בי זכרונות על מוות נוסף, קרוב יותר ללב, שהתרחש מספר חודשים לפני כן.
כל אותו היום רדפו אותי המחשבות והכאב. דם ויין התערבבו ויחד עם חום הקיץ המעיק גרמו לי לרצות רק להסתגר בחדרי ולקרוא איזה ספר.

ערב אחר, שנה אחרי הפרידה הקשה, אני מביט במישהי ומרגיש משהו שלא הרגשתי כבר שנה – את הלב שלי חוזר לחיים. ניצוץ קטן, כמעט בלתי-מורגש, מתעורר בקרבי ואני מתפלא ותוהה. היתכן כי זה אפשרי? האם אפשר להתאהב שוב אחרי האהבה האחרונה, שריסקה את ליבי לרסיסים? אני שם במערכת את האלבום שלו ומנגן את שיר מספר 2. חשבתי שלא אתאהב שוב לעולם.

והנה עוד אחד, רווי עשן, אני יושב על הספה וקורא את בוקובסקי. ברקע, כבן לוויה מושלם, הוא שר בקולו שדומה למגרסת חצץ ודומה שהשניים, אף כי ככל הנראה לא פגשו זה את זה מעולם, הם חברים טובים טובים, אחים בלב ובנפש.

אחרי כמה חודשים, אני יושב וכותב שיר. פתאום הוא לובש צורה, מקבל לחן, מתעורר לחיים. אני שר אותו כמה ימים בלי להפסיק. דומה כי יש אדם אחד שהיה יכול לשיר אותו יותר טוב ממני.

אני מדבר, כמובן, על טום וויטס. שיכור, גאון, חולה-רוח, זמר ואמן ענק.

ישנם אנשים רבים שאוהבים אותו. חלקם אוהבים את האלבומים המאוחרים יותר שלו, עם הנטייה לפסיכדליות. חלקם אוהבים את המוקדמים עם הג'אז והבלדות. אני אוהב את כולם. אני אוהב אותו. ברגעיי הבודדים ביותר הוא היה שם – חבר טוב. מספר, מקשיב. שר את מה שליבי מתפוצץ להוציא החוצה.

להורדה: "I hope that I don't fall in love with you"

[ביקורות בשרת העיוור | קניית דיסקים במוזיקה נטו | אתר בית]

[כותבת: שני קדר]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

הופעה של Low תהיה כמו לשכב עם מי שאתה הכי אוהב בחדר מלא באנשים. בגלל זה המחשבה הזאת מפחידה אותי. אולי זה יהרוס, אולי המבטים החודרניים של האחרים יהרסו את האקט האינטימי העדין של חדירה של צליל לתוך עור תוף. Never go to bed with the ones you love the most.

נדמה לי שמישהו כתב את זה פעם, שלאהוב את לואו זה כמו להיות שייכים לכת סודית. המוסיקה שלהם מזכירה לי עבודות של אווה הסה – מינימליזם רך, חם, חושני לגמרי. נמוך זה כמו ה-x כשקיימים גם y ו-z. עומק ורוחב וגובה, שמכילים משקעים על גבי משקעים של צלילים שמתקרבים ומתרחקים אחד מהשני במרווחים – החיים והמוות במרווח בין רעד תוף אחד לשני. אהבה ושנאה בשקט בין אקורד לאקורד, בין נשימה לנשימה, בין צמר הקול של אלן לקטיפת הקול של מימי. כאילו מישהו רוקם לך שיר פרטי שרק אתה מבין, שיר-ברייל שצריך למשש כדי להרגיש, ולסגור את העיניים חזק חזק. Hold me closer than that.

ומימי, אלן וזאק יעמדו על הבמה. דמויות אפורות על רקע שחור וקצת אור. הוא יפריע האור הזה. הוא יפריע כמו נשימות של אחרים, כמו אוויר. רק ואקום היה יכול להתקיים במקום שכזה, רק ספרה אחרת של כלום שבה כל צליל מתפצל לחמישה חושים משלו. אין מקום לשום דבר אחר. אני לא יכולה לנשק אותך כאן.

להורדה: "Closer"

[ביקורות בשרת העיוור | קניית דיסקים במוזיקה נטו | אתר בית]

[כותב: שגיא ב]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

כשדמיאן רייס עלה על הבמה הקטנה בצוותא שפשפתי את העיניים כלא מאמין. כן, אמנים די גדולים (דפש מוד, סטינג) כבר פוקדים את ארצנו תכופות, אמני אינדי (הג'ינגית הבלונדינית, דבנדרה) כבר מופיעים בבארבי, ובכל זאת לשמוע את דמיאן רייס במרחק מטרים ספורים ממני זה ללא ספק חלום שהתגשם, עונג צרוף, רגע נדיר של הנאה.
כי דמיאן רייס מופיע כמו שמעטים יודעים. כי ההופעה שלו מעבירה גלים של רעד ומביאה לחלוחית לעיניי ומרגשת אותי נורא.
כי הופעה אחת של דמיאן לא דומה לאחרת, והוא תמיד מחדש ומעבד מחדש ומאבד את דרכו ומוצא אותה שוב ועושה קאברים נפלאים (רדיוהד, לאונרד כהן, וייט סטרייפס) בין אם בתוך השירים שלו ובין אם כשירים בפני עצמם.
כי דמיאן רייס איננו סתם אמן המנגן את שיריו בחי על הבמה. לא, דמיאן רייס הוא הוא השירים עצמם. הוא זז והוא צוחק והוא בוכה והוא מזייף והוא מדבר והוא מצחיק והוא מדכא. והמילים הנפלאות שלו, שמספרות סיפורים ומציירות ציורים ומנגנות מנגינות נפלאות, לוקחות אותי למקומות נהדרים שאף אחד לא לוקח אותי.
כי דמיאן רייס מופיע באולמות קטנים, צמוד לקהל שלו, בדיאלוג בלתי-נפסק עם המאזינים שמפרה אותו ואותנו.
כי הלהקה של דמיאן, עם ויויאן לונג הנהדרת בצ'לו וליסה הניגאן הנפלאה ששרה איתו, משתלבת בצורה מושלמת עם דמיאן ומוסיפה עוד מימד של עומק ויופי למוסיקה הנפלאה ממילא.
כי הוא שר את הכל – את "Cannonball" ו-"Amie" ו-"Volcano" הנפלאים מ-O, ואת "The Professor" ו-"Childish" ו-"Woman Like a Man" שעדיין מחכים לאלבום משלהם, וכמובן את "The Blower's Daughter", שיר האהבה-אכזבה הגדול ביותר ששמעתי זה שנות דור, וכשהוא שר "I can't take my eyes off of you" אני לא יכול להוריד מעליו את עיניי ובמהירות אני מוחה דמעה מהן כדי לא להפסיד שום דבר.
כי דמיאן לא מחפף. אין פלייליסט או רשימת שירים. במקום זאת יש מעל לשעתיים של מוסיקה נטו, עד תשישות, עד אובדן חושים, כולל זריקת שירים ספונטנית מהקהל וכולל מחוות נפלאות לקהל המקומי.
כי דמיאן רייס נקשר אליך ואתה אליו. כי אתה מרגיש אותו, מתרגש איתו, מרחם עליו, אוהב אותו, מעריץ אותו, שונא אותו והכל בשיר אחד. כי הוא לא מחביא את מה שהוא מרגיש, כי הוא עושה הכל באלגנטיות ובחוכמה, כי הוא מדבר עם כל מי שרק רוצה לפני ואחרי ההופעה, כי אין לו גינונים של רוקסטאר אבל יש לו את הגישה ואת הביצים.
כי דמיאן רייס הוא בחור שהייתי רוצה ללכת איתו לשתות משהו אחרי ההופעה, אולי ב"השופטים". כי הוא מישהו שהייתי רוצה לתת לו איזה טקסט שכתבתי, אולי הוא ילחין וישיר אותו.
"יש כל-כך הרבה יופי מסביבי", הוא שר באלתור נפלא (על הנדריקס?) באמצע "The Blower's Daughter", ואני מסתכל סביבי ויש המון יופי, על הבמה ומסביב. ואיזה יופי שדמיאן רייס בא לכאן, לארץ, לצוותא. ואיזה יופי שסוף-סוף אני יכול לראות אותו בהופעה.

[מבוסס על אינספור הופעות של דמיאן רייס בהן צפיתי ולהן האזנתי. לכותב אין כל קשר למועדון "צוותא".]

להורדה: "The Blower's Daughter" מתוך הבוטלג Live @ The Lobby (הופעה מ-2003)

[ביקורת בשרת העיוור | קניית דיסקים במוזיקה נטו | אתר בית]

"עד שלא יפול טיל היישר על אורנה ואלה אנשים לא יבינו מה זה מודעות לאומית" – מצטער, לא התווכנתי לכתוב פה על "המצב" ועל התגובות אליו, אבל נועה ליברייטור הביאה אותה במשפט כל כך מדויק, שפשוט לא יכולתי להתאפק.

כפי שחלקכם יודעים, נסתי למרכז מאימת הקטיושות שנפלו לפתח ביתי (לא, באמת. לפתח ביתי). לכן לא אספיק להכין עונג שבת ראוי לשמו. אבל – כאן אתם נכנסים!

העונג כולו שלכם!

פשוט השאירו בתגובות לינקים (עם תיאורים – לינקים בלי כלום לא יעלו). תגובות עם לינק יחכו לאישורי ויעלו מחר בצהריים או היום בלילה בבת אחת, וכך יהיה לנו עונג שכולו שלכם. תרגישו חופשי להשאיר כמה אייטמים שתרצו (בתגובה נפרדת לכל אייטם, בבקשה).

תגובות אחרות (בלי לינקים) יעלו בלי בעיה.
תגובות על המצב הביטחוני – לא כאן, בבקשה.
חברים ומכרים יכולים להשיג אותי בטלפוני הנייד. אם אין לכם את המספר, כנראה שאתם לא חברים ומכרים 🙂

וזה האייטם היחיד שהספקתי לכתוב עוד שלשום:

1. ספירת העונג – אחרי השבוע השני של ספירת העונג, אני חייב לציין שמדובר, בשבילי, בהצלחה מפתיעה. לא רק שהמוני אדם נכנסים מדי יום לפוסטים וגם מורידים את השירים ומגיבים, הקטעים הכתובים לא מפסיקים להגיע! הם פשוט נערמים אצלי. לכן נראה לי שנעבור את תאריך ההופעה של בלונד רדהד (מי יודע אם בכלל תתקיים ההופעה!), ופשוט נמשיך, עד טוויילייט סינגרז או עד שייגמרו לנו הקטעים, מה שיקרה קודם. בינתיים נראה לי שכולם נהנים נורא. ספירת העונג של הקיור שעלתה היום (חמישי), נמצאת ממש פה מתחתיי.

[כותבת: פני ברסימנטוב]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

רציונל: עצוב, מעניין, מיוחד, מרגש, אפל. עם רפרטואר מגוון של כ-20 אלבומים, כל המילים האלה מתארות את היצירה של הקיור. זו קלישאה להזכיר שרוברט סמית' גאון (אבל הנה אמרתי) ומקטעי ההופעות שיצא לי לראות בווידאו, נראה שהופעה שלהם משובחת עם ערך מוסף.

מחאה: הקיור היו צריכים להופיע בישראל אתמול. לא ברור לי אם היתה בעבר פנייה רשמית לנציגי הלהקה, לדעתי גם לא נשמעה מספיק דרישה מהציבור. אתם מתבקשים להועיל ולחתום על עצומת "ראשקיור" – אתר צנוע שמביע משאלה להביא את הקיור לארץ.

אני והקיור: בהתחלה לא הבנתי אותם. בייחוד לא את השירה של סמית' והקליפים הדי מעצבנים. עם האלבום Disintegration התחולל המפץ הגדול – יצירת מופת שבזכותה נפל לי האסימון לגבי כל האלבומים שקדמו, ולגבי האלבומים שבאו לאחר מכן, כבר הייתי על תקן קהל שבוי.

אתם והקיור: אם אתם ממש צעירים או לחלוטין לא בעניין, מובטח שההופעה תהיה חוויה שתקבלו בה טונות אווירה לוורידים. לא בטוח שתרקדו, אבל איכות זה לא מילה גסה. אמרו על החומרים שלהם פוסט-פאנק, פופ, גותי… הכל נכון וכל אחד ימצא משהו. זו באמת להקה מורכבת שהתפתחה והשתנתה ונשארת תמיד אותנטית.

מיקום ההופעה: לא באיצטדיונים ופארקים פתוחים. הקיור צריכים להופיע בסינרמה. לא בקיץ. לשתי הופעות (עקב הביקוש).

אזהרה: אוי ואבוי אם לא יהיה סאונד טוב. אני יודעת שתמיד אומרים את זה, אבל באמת שבמקרה הזה אין כפרה. הקיור מנגנים גיטרה חזקה עם קלידים, בלי כאסח אבל עם הרבה עוצמה, ולכן נא לדאוג שהכל יעבוד סטנדרט חוצלארץ.

שיר: מצורף בזאת העילוי "Closedown". יש סיכוי שנקבל אותו בהדרן.

[ביקורות בשרת העיוור | קניית דיסקים במוזיקה נטו | אתר בית]