[כותב: עמית קלינג]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

The wrens הם להקה שכנראה אף פעם לא תגיע לארץ. וחבל. גיליתי אותם ממש במקרה, ובכלל עושה רושם שהם מטיילים באזור הבטוח מתחת למכ"ם תשומת הלב של העולם. ההפסד כולו שלכם, תאמינו לי. מדובר בלהקה מניו ג'רסי שהתחילה תחת השם Low, עד שגילו שכבר יש להקה כזאת והחליפו את השם ל-The wrens (סוג של ציפור, אגב). אין בהם משהו חדשני או ייחודי – הם להקת אינדי-רוק טובה, רועשת ובועטת, עם חוש מדהים למלודיות, הם עושים אחלה בחלה שימוש בהרמוניות בשירה (יש שני סולנים), ויש גם פסנתר. והם גם גרים באותו בית. והם מניו ג'רסי. כן, אין הרבה יותר מדי מה לכתוב עליהם, הם פשוט להקה טובה, לא אחת שגדלתי עליה ולא אחת שיש לה חשיבות אדירה כלפיי, אבל אחת שהייתי ממש שמח להגיע להופעה שלה. יש להם שני אלבומים שמלרבה הצער אינם מודפסים עוד, ואני יודע שכרגע הם בתהליכים של להוציא אותם מחדש. אלבום שלישי בדרך. יהיה כיף.

להורדה: "Surprise, honeycomb"

[ביקורות בשרת העיוור | אתר בית]

[כותב: הר-ערנב]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

זה אולי קצת מתחכם מצדי לכתוב כאן על אמנית שהיא בעצם ישראלית, אבל עכשיו כשאני מציץ באתר האינטרנט שלה אני מגלה שההופעה האחרונה שקיימה מאירה אשר בארץ נערכה ביום האחרון של המילניום הקודם. מאז הספיקה אשר להופיע כמה עשרות פעמים בכלמני מקומות רחוקים בעולם (אירופה בעיקר), אבל אלינו היא לא שבה.

מאירה אשר היא דמות ייחודית ומרתקת. כזו שעושה גם מחול (זכתה בפרסים יוקרתיים על יצירות מחול שלה בראשית שנות ה-90 בארץ), גם אמנית (תערוכות ומיצגים שונים ב-15 שנים האחרונות באירופה), אבל בעיקר מוזיקאית (למדה תיפוף בהודו, מוזיקה אפריקאית, קובנית והודית בארה"ב, תרפיה במוזיקה בירושלים וסונולוגיה בהולנד). בעשור הקודם ריכזה אשר את הפעילות האמנותית שלה בישראל, אך הקהל בארץ התקשה לעכל את השפה הייחודית והטוטאלית שלה, והתהודה המצומצמת לה זכו שני אלבומיה הראשונים הביאו אותה להחלטה לחיות וליצור באירופה. מאז היא הוציאה אלבום נוסף, ואני חושב שהיום היא גרה בהולנד.

כשכתבתי שהיא מתבטאת בשפה שהיא ייחודית לה, התכוונתי לדרך האמנותית הלא מתפשרת, לצליל הקשה והמטריד, אבל בעיקר לסגנון השירה המוזר של מאירה אשר. בהתחלה זה קצת נשמע כמו ג'יבריש, ואז פתאום מגלים שלאלבומים שלה יש חוברת מילים. בהאזנות המתקדמות זה כבר הופך להיות משונה יותר. אשר שרה בכלמני שפות. כשהיא שרה באנגלית בחלק מהשירים היא נשמעת כמו תייר צרפתי שמנסה לחקות מבטא סקוטי. כשהיא שרה בעברית, לכאורה שפת אם, היא נשמעת כמו כבדת-דיבור ומשחקת משחקים בלתי אפשריים עם ההגייה המילולית. מאירה אשר מסרבת להגיש למאזין את המסרים שלה על מגש כסף. היא שרה על נושאים קשים (גילוי עריות, כיבוש, התעללות בילדים, איידס), ומשתמשת במוטיבים של מוזיקת עולם (אלבום ראשון) ומוזיקה אלקטרונית תעשייתית (אלבום שני) ודיקציה שדורשת קשב רב וירידה לפרטים הקטנים ביותר. המניפולציה הזו מכריחה את המאזין להתחבר למוזיקה שלה בצורה טוטאלית, וכמעט ואונסת עליו את המסרים שלה.

בקיץ האחרון כמעט והתאפשרה הופעה של מאירה אשר בפסטיבל c.sides הבינלאומי שהתקיים בירושלים. ברגע האחרון בוטלה ההופעה, ומאז אני רק מחכה ליום שהיא תחליט לחזור אלינו, או לפחות תחזור להופיע גם בארץ.

להורדה: "Dissect me again" מתוך האלבום Spears into hooks מ-1999

[אתר בית]

[כותב: ארז]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

בן פולדס, בוא, בוא כבר לארץ.
לאחרונה הורדתי בוטלג של הופעות שלך בגרמניה, שהתרחשו לפני כשנה. סיפרת שם שזו הפעם הראשונה שאתה מגיע לשם מזה הרבה זמן, ומה שגרם לתפנית היא עצומה. כן, מסתבר שמועדון המעריצים של בן פולדס בגרמניה הצליח להחתים כמה אלפי אנשים, לרגש את מר פולדס ולגרום לו לעלות על מטוס ולהופיע בארץ המונדיאל.

חשבתי לנסות לארגן עצומה כזאת כאן בארץ. הרי מה יכול להתאים יותר מלצנן יום קיצי בהופעת פסנתר-תופים-באס מוטרפת, עם אילתורים וקאברים מפתיעים, ועם 'רוק דיס ביץ", ועם שירים מתקופת בן פולדס פייב ומתקופת הסולו. אז הכנתי בוורד דף יפה כזה עם שורות ריקות וכותרת "חתמו כדי להביא את בן פולדס לארץ!".

יצאתי לרחוב, והתגובות היחידות שקבלתי היו מבטים מוזרים ושאלות "מי??!" חוזרות ונשנות. "נו", ניסיתי לשכנע, "בן פולדס! הוא פסנתרן כזה! מגניב! יש לו אחלה שירים, והפקות נהדרות, ומלודיות ייחודיות, ווירטואזיות שיכולה לבייש אפילו את שלומי שבן!" אבל בשלב הזה האנשים פשוט המשיכו ללכת הלאה, אפילו בלי לחתום.

אז מה אם לאחד המוכרים במוזיקה נטו יש חולצה של בן פולדס? אז מה אם גיאחה מזכיר אותו אחת לכמה חודשים בעונג שבת? אז מה אם שי נובלמן כתב ביקורת משתפכת על 'סונגס פור סילברמן', אלבומו האחרון (והמאוד מוצלח)? בארץ עדיין לא מכירים אותו, חוץ מקמצוץ חובבי מוזיקת האינדי הפופיסטית והשמחה. אבל מה, הקמצוץ הזה לא יצליח למלא אולמות, אפילו לא את הבארבי, ובשביל להביא את פולדס צריך יותר מזה. צריך לפחות עצומה.

אז מה הפלא שכשחבר שלי ניגש לפולדס אחרי אחת ההופעות בגרמניה, וסיפר לו באנגלית עילגת ש"איי האב קאם אול דה וויי פרום יזרעל ג'אסט טו סי יו פלייניג!" הדבר היחיד שבן פולדס הצליח לענות לו היה "שיט".

להורדה: "Landed"

[ביקורות בשרת העיוור: לבד, בלהקה | קניית דיסקים במוזיקה נטו: לבד, בלהקה | אתר בית]

[כותב: עידו שחם]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

מבול ההופעות שחווים בארץ בשנה האחרונה הביא לנו ענקים כמו פיל קולינס, סטינג, דפש מוד, ורוג'ר ווטרס. זה לא שאני מתלונן, כל הכבוד להם שהעזו להגיע לפינת המדבר הצחיחה שלנו. אבל עכשיו שכמעט והשלימו לנו, אמנם באיחור אופנתי משהו, את ההופעות שהיו כבר אמורות להתרחש פה בשלושים השנה האחרונות, הגיע הזמן לחוות את ההווה. כן כן, אני מדבר על להקות עכשוויות, מלאות הייפ, חסרות קמטים ונטולות מכשירי שמיעה, שמגבריהן מרעידים פסטיבלי מוזיקה אורגזמיים בכל רחבי אירופה הקיץ ורק ישראל אמרה "אני" ולא קיבלה. הגיע הזמן לראות בארץ את Muse.

הם עומדים לצאת יצאו עם אלבומם הרביעי Black Holes And Revelations, ששולח עד כה מסרים לא ברורים של פומפוזיות רוג'ר ווטרס-ית מצד אחד לעומת אלקטרו-שיק דפש מוד-י מצד שני. מי שתפס אותם בהופעה ב-MTV2 יודע שמדובר בטריו ענק ואנרגטי מפוצץ בכישרון במה אבסולוטי, ועכשיו כשהם מוציאים את המנה הבאה מהתנור ראוי שיגישו לנו אותה אישית במקום לשלוח טייק-אוויי. BHAR עלול להיות הלהיט הגדול שלהם, או לחילופין הפלופ הגדול שלהם, אבל גם אם הוא ישקע כמו הטיטניק, שזה יהיה לפחות מלווה בהופעה רועשת של מיוז כאן ועכשיו, ולא עוד עשרים שנה, כשהסולן מת'יו בלאמי יבוא להופיע בלטרון.

להורדה: "Knights of Cydonia" בהופעה חיה ב-AOL

[ביקורות בשרת העיוור | קניית דיסקים במוזיקה נטו | אתר בית]

"אם כן, רבותיי, ההסטוריה חוזרת, והיא צולעת וחורקת בדיוק כמו שתמיד הייתה. המליונים שבוזבזו על לוגיסטיקה מהחלל החיצון, ועם ידיעה ברורה מראש שהם נוזלים לביוב, היו יכולים להתבזבז בכיף על מלאי תרופות, אוכל וציוד לאלו שבאמת צריכים אותם. ”אנחנו לא רוצים את הכסף שלכם, אנחנו רוצים את הקול שלכם!“ צעק אז גלדוף מהבמה, ואני דווקא חושבת שאם הייתם שואלים את הילדים באפריקה מה הם מעדיפים, את הקול שלי הם היו מועכים על הרצפה ודווקא מאמצים את הכסף שלי בברכה, שלא לדבר על איזה סנדוויץ‘ פסטרמה" – ליהיא נכנסת ללא רחמים במארגני הלייב 8, ששנה אחרי שמחקו איתנו את העוני, עדיין לא מודים בכישלונם

לפני הכל:
ביום ראשון האחרון התחילה כאן באתר ספירת העונג, בהצלחה כבירה! לאלה שפספסו, כאן נמצאת ההזמנה הפתוחה להשתתפות. השבוע הספקנו לפנק אתכם עם פוסטים ושירים להורדה: גורלי רוצה להביא ארצה את Super furry animals, האישה הטובה מ-Deviant brainwaves רוצה להביא מסקוטלנד את הריינדיר סקשן, ג'יין ליים מוכנה לגרור ארצה את קאט פאוור, רנן מסיטימיול גרם לי להידלק על Mew וסגול 59 לא מבין למה בין לבנון למצרים, ג'יי-זי לא יכול לקפוץ גם לישראל.
ביום ראשון הקרוב נמשיך בספירת העונג, ומהרו להוריד את השירים של השבוע, כי ביום ראשון הם יוסרו מהשרת שלנו.

1. ביום שישי קניתי את ה-EP החדש של עמית ארז. אני חייב להתוודות רגע: אני מחבב את ארז, אבל איכשהו, גם כשהיה לי נעים לשמוע את המוזיקה שלו, אף פעם לא התאהבתי ממש באף שיר (אולי חוץ מהביצוע של Trickstar waterfall ל-"Come get your love" באוסף של הבייסמנט). אבל בשבועיים האחרונים, עוד מאז שהורדתי אותו בעמוד ההורדות של פורום ישראלית בוויינט, אני פשוט לא מפסיק להשתאות מ-"Endings get an early start", השיר שסוגר את ה-EP הקצר הזה. הסאונד מדהים, והשיר פשוט מעולה. אין לי מילים מיותרות, זה פשוט שיר שאני לא מפסיק לשמוע בפה פעור ולרצות ממנו עוד ועוד. [מפ3]
2. האתר זגוגיות, הבלוג הגיקי-פמיניסטי של ג'יין ליים, נסגר (אל תלחצו על הלינק, סתם תקבלו הודעה של הסרבר). ג'יין מוסרת שהוא "סגור לרגל שיפוצים". [זהו]


בקארדי ביד אחת, גיטרה ביד שנייה. דבנדרה כובש את תל אביב תצלום: גיא גילאור

3. רגע לפני שאני נכנס לפוסט הריקושטים הגדול של דבנדרה בנהארט, הפוסט הכי מפנק השבוע הגיע מפופטארט, שנותנת לנו להורדה את ההופעה המלאה של דבנדרה מיום שישי (היא תמיד הייתה נותנת), כולל "אני לא זמין", כולל הכל, ישר מהסאונדבורד. איזה כיף!!! [עברית, מפ3]

קרא/י את המשך הפוסט