[כותבת: שני קדר]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

הופעה של Low תהיה כמו לשכב עם מי שאתה הכי אוהב בחדר מלא באנשים. בגלל זה המחשבה הזאת מפחידה אותי. אולי זה יהרוס, אולי המבטים החודרניים של האחרים יהרסו את האקט האינטימי העדין של חדירה של צליל לתוך עור תוף. Never go to bed with the ones you love the most.

נדמה לי שמישהו כתב את זה פעם, שלאהוב את לואו זה כמו להיות שייכים לכת סודית. המוסיקה שלהם מזכירה לי עבודות של אווה הסה – מינימליזם רך, חם, חושני לגמרי. נמוך זה כמו ה-x כשקיימים גם y ו-z. עומק ורוחב וגובה, שמכילים משקעים על גבי משקעים של צלילים שמתקרבים ומתרחקים אחד מהשני במרווחים – החיים והמוות במרווח בין רעד תוף אחד לשני. אהבה ושנאה בשקט בין אקורד לאקורד, בין נשימה לנשימה, בין צמר הקול של אלן לקטיפת הקול של מימי. כאילו מישהו רוקם לך שיר פרטי שרק אתה מבין, שיר-ברייל שצריך למשש כדי להרגיש, ולסגור את העיניים חזק חזק. Hold me closer than that.

ומימי, אלן וזאק יעמדו על הבמה. דמויות אפורות על רקע שחור וקצת אור. הוא יפריע האור הזה. הוא יפריע כמו נשימות של אחרים, כמו אוויר. רק ואקום היה יכול להתקיים במקום שכזה, רק ספרה אחרת של כלום שבה כל צליל מתפצל לחמישה חושים משלו. אין מקום לשום דבר אחר. אני לא יכולה לנשק אותך כאן.

להורדה: "Closer"

[ביקורות בשרת העיוור | קניית דיסקים במוזיקה נטו | אתר בית]